אישה חזקה, אלימות, קנאה וידידות נשים הן לא נושאים חדשים, אך למחבר עטור הפרסים יש יכולת מיוחדת לעצב אותם בדרכו העשירה ורבת הדמיון

חלום אינסופי

יעקב בוצ'ן

פרדס, 2016, 337 עמ'

יעקב בוצ'ן הוא סופר ישראלי ותיק ומוכתר בפרסים שקיבל בדרך כלל ביקורות מצוינות, אך לא זכה להגיע למרכז הבמה כראוי לו. מצטייר הרושם שבוצ'ן נמנה עם אותם סופרים מופנמים שסולדים משיווק עצמי, ומעדיפים את ד' האמות של פרטיותם.

עדיין לא קרה לי שאתחבט כל כך לגבי ספר שעליו אני כותבת ביקורת. חיבוטי הנפש האלה קשורים לגודש המיניות שבספר, ובמיוחד לאופני ההתבטאות של הגודש הזה. מעבר להשקפת עולמי, גם כתעודת זהות ביקורתית טעמי הספרותי נוטה יותר לדרכם המאופקת בנושא המין של סופרים כיהושע, עוז, מגד, אפלפלד, שחר, יהודית הנדל ואחרים, קל וחומר עגנון ובני דורו, ואני סולדת מהפירוט ההיפר–ריאליסטי הנפוץ היום כל כך עד כי הפך למוסכמה לכל דבר. בעת קריאת הרומן חוויתי מומנטים של הסתייגות עזה מתיאורים כאלה ואחרים, אבל בסופו של דבר הכריע היופי הספרותי של היצירה.

המפלצת ירוקת העין

הרומן עוסק בקורותיה של איילה גלוסקא בת כרם התימנים שהתייתמה בילדותה מאביה. העלילה נפתחת ערב הגיוס לצה"ל ומסתיימת בשנות השלושים המאוחרות לחייה. במרכזו "החלום האינסופי" הכרוך בדמותו של נריה, גבר נשוי ומבוגר ממנה, שעמו היה לה קשר קצר ואינטנסיבי במיוחד, ואחריו ניתוק של שנים ארוכות, קשרים עם גברים אחרים, וגם נישואין ואימהות. הדברים מועלים בגוף ראשון על ידי איילה עצמה, והם כה משכנעים באותנטיות הנשית שבהם, כאילו נכתבו על ידי סופרת אישה. אבל מצד ה"תימניות" אין ברומן משהו מובהק למעט אזכור מאכלים, והגיבורה יכלה להיות מכל עדה שהיא.

במרוצת הקריאה תהיתי על כוח המשיכה הרב של "חלום אינסופי". הנושאים אינם חדשים: אהבה אובססיבית, גבר קסום שקשה עד בלתי אפשרי להשתחרר מעוצמתו הממגנטת, השפעת העבר על ההווה, אלימות נגד נשים, אישה חזקה המתמודדת עם סביבתה ועם עצמה, קנאה עזה כשאול, ידידות בין נשים. זה כל כך מוכר וידוע מסוגות ספרותיות שונות. אין בספר אפילו סיבתיות פסיכולוגית משכנעת, ופה ושם חוויתי קצת עובש רומנטי במהדורה של ימינו. במיוחד בהיבט של כמיהה אינסופית לגבר בלתי רגיל – כמה לא שייך לדורנו המפוכח ואיזו גיבורה ילדותית.

אבל בוצ'ן לוקח את הנושאים המשומשים האלה ומעצב אותם בדרכו, ובמבנה מיוחד של שלושה חלקים, שהאחרון שבהם קצר במיוחד, ובו העלילה כבר עוגנת בחוף מבטחים מפעים במקוריותו. לפנינו סופר בעל מבט ייחודי שאינו משועבד לתבניות, ומהלכיו המפתיעים משכנעים באמיתותם האנושית. תכונה בולטת אחרת היא היכולת הנהדרת לעצב דמויות חיות ומשכנעות. כמה מוחשית דמותו של נהג המשאית עובד, ש"המפלצת ירוקת העין" מבלעת את דעתו וגורמת לו לחולל שטויות ואסונות. אך המפלצת הזאת נולדה מתחושתו שאשתו בוגדת בו ללא הרף במחשבותיה. ואכן, האישה אינה בוגדת בפועל, אך יש גבר בנפשה שאותו קולט עובד בקשיבותו המתמדת ובמארבי מבטיו. הדמות מתוארת בגוני גווניה ובמלוא חיוניותה, במהלכיה השפויים והמטורפים ובהשפעתה על הגיבורה.

אותנטיות‭ ‬נשית‭ ‬שכאילו‭ ‬נכתבה‭ ‬על–ידי‭ ‬סופרת‭ ‬אישה
איור‭: ‬שאטרסטוק

רומנטיקה נכלולית

מעוצבים להפליא גברים נוספים המככבים בחייה של איילה: ידידיה המוכשר שבחר להיות מוכר בשוק ולא מכונאי, משום שרצה להיות קרוב לאביו הנכה. מי שנמשך לאיילה מילדותו, ולא העז לממש את כמיהתו. מעניינת גם דמותו החטופה של גורו שרלטן בשם מתתיהו שהזכיר לי במשהו גורו שרלטן אחר בספר "קצה" של גלית דהן קרליבך. לעומת זאת, מושא הכיסופים הגברי של איילה, הגבר התימהוני נריה שונם, הופך לדמות מוחשית ומשמעותית רק בחלק השני של הרומן, ועדיין הוא דמות שאינה מגיעה לדרגת המוחשיות של עובד ושל ידידיה.

אהבתה של איילה נולדת כבר בתחילת הספר, אך התיאור של נריה אינו מספק את התשובה לפשר הלהיטות הזאת, שעתידה להימשך במשך שנים רבות. נכון שאיילה דמות "הורמונלית" במיוחד, אך נריה מתואר, על כל פנים בעיניי, כגבר יותר דוחה מאשר מושך. גם בחלק השני נותרת הדמות חסרה וחידתית ורבת תהפוכות, וייתכן שהעיצוב העמום הוא כזה במתכוון, כדי להמחיש את התעתוע ואת השוני. ואולי התיעוב שהדמות מעוררת אף הוא ביטוי להצלחת הסופר בעיצובה.

אישיותה של איילה לובשת צורה דרך הרהוריה ורגשותיה וגם דרך מעשיה הנובעים מהם, שחלקם מעוגנים במציאות וחלקם בחלום. איילה אינה מרבה דברים על תכונותיה, אין בה כל נטייה לסגידה עצמית, והיא מופיעה כדמות בעלת "אני" מפולש, פתוח להשפעות, מין אגו שאינו אגו. מגיבורים אחרים אנו למדים על היותה בחורה מוכשרת וקצינה מצטיינת, על יופייה המיני המפתה, על יציבתה החסונה והליכתה המיוחדת, על תמימותה ובעיקר על ההקרנה של כוחות גוף ונפש שגורמים לזולת, גבר או אישה, להימשך אליה, ולהיטיב או להרע לה.

כמו כדור הארץ המוקף בכוכבי לכת, מוקפת איילה בנשים שמהוות הרחבה והשלכה של אישיותה ושל הכוחות הטמונים בה. אחת מהן היא ידידתה איילה דהן, ששמה הזהה אינו מקרי, הקרובה חברתית לעולם הפשע, ובן זוגה העבריין מהווה את זרועה החזקה, כאשר היא מבצעת דברים עבור איילה ואחותה תהל. איילה דהן חסרת המעצורים רואה את המציאות במבט חד וחריף, אך גם משקפת את הממד הרגשי המוקצן של חברתה. לעומת זאת קורל, מהכנופיה הנודיסטית שעל שפת הים, דומה מעט לאיילה בפן אחר של פריצת גבולות וריחוף מעל המציאות, כאשר הים והחולות מהווים מקום שאינו מחויב למוסכמות החברה; אבל גם המקום הזה הוא אשליה. במצולות ים, אחרי אקסטזה של מקסם המעמקים, חווה איילה אונס אכזרי על ידי גבר נכה מינית – פרדוקס שמוסבר בספר – ומגלה שהחיים בקרב החבורה הנודיסטית היא מלכודת של רומנטיקה נכלולית. זוהי תמה שתחזור ביתר שאת ברומן.

מעשה אמנות מובהק

היצירה בנויה ממעברים ושינויים, סיבוכים והתרות זמניות, אך החוט המקשר של הכיסופים לנריה מאחד את כל האירועים לזמן ארוך אחד. בחלק הראשון נודדת איילה בין גברים שונים העטים עליה כטרף. כאן נבנית דמותה כאלת–אהבה: פקידה פלוגתית נערצת שכל החיילים בגדוד נושאים אליה עיניים, ומוכנים להקריב עבורה קרבנות מרים, כשהמ"פ מגרש אותה מתפקידה. איילה מתוארת כאישה שכמעט כל גבר עשוי להשתגע בעטיה, אך לא כל גבר מסוגל לחזר אחריה ולממש את כמיהתו אליה. רמזי שיר השירים ורמזים אחרים מוסיפים ממד מיתי לדמותה. החלק השני ממוקד יותר ויוצר מפנה במהלך האירועים. החלק השלישי של היצירה נוטש את רעיון "החלום האינסופי" וממיר אותו בכוחה של המציאות.

זהו ספר למיטיבי קרוא, הכתוב בסגנון עשיר ורב דמיון שיש בו רבדים תרבותיים. ספר מאוד מוסיקלי מבחינת תנועת המשפטים והזרימה הסוחפת. ברם, המחבר מפגין לעתים תחכום מיותר כשהוא מנסה ליצור קשר אינטרטקסטואלי על ידי אזכורים מפורשים של סופרים ויצירות, כאילו אזכור המסון יוסיף להבנת הגיבור כדמות המורדת במוסכמות, ואזכור "מוות בוונציה" של מאן יטרים את הממד הטרגי. מיותר בעיניי.

מעבר לכך, לפנינו סופר בלתי רגיל, שכתב רומן שהוא מעשה אמנות מובהק, ובעל עומק רגשי רב. רומן שלופת את הקורא ואינו מניח לו. רומן אינטנסיבי במיוחד ודרמטי מאוד שגם בסיומו הסגור הוא מותיר גומחה אפלה בלתי ברורה.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ח' טבת תשע"ז, 6.1.2017