אבישג עמית–שפירא

הוֹרוּת

הַחֲרָדָה רִאשׁוֹנָה לְקַדֵּם
פָּנֵינו

מְקַדֶּשֶׁת אוֹתָנוּ
בִּפְתִילֵי אַחְרָיוּת. בִּדְבֵקוּת נוֹדֶדֶת
בַּמִּסְדְּרוֹן הָאָרוֹךְ לְטִפּוּל נִמְרָץ יִלּוּדִים

הַרְבֵּה אַחֲרֵי
הַשִּׁחְרוּר

חוּט סָמוּי נִמְשָׁךְ
מֵאַיִן לְאַיִן זוֹרֶה עָלֵינוּ
מִשְׁפָּחָה

*

הָאַשְׁמָה דַּק נִרְקֶמֶת בִּי
וְהִיא רוֹטֶטֶת כְּאוֹר

לְמַעֲנֵךְ
אֲנִי פּוֹרֶמֶת אוֹתָהּ. לַיְלָה
לַיְלָה

מְזַהָה אֶת תָּוֶיהָ
בִּדְיוֹקָנוֹת הַיּוּחֲסִין
מַטְמִינָה נְשִׁיקוֹתַי בְּגֻמּוֹתַיִךְ
כִּתְפִלָּה

———

יהודה גזבר-פניגשטיין

אחים

רְאֵה כִּי הָיוּ מַטִּילִים בָּנוּ אוֹר בּחַרֲכֵי הַתְּרִיסִים.
רְאֵה כִּי הָיִינוּ לְבוּשִׁים יָרֵחַ וְכוֹכָבִים בִּכְתֹנֶת פַּסִּים.
אַל תִּמְצָא בָּנוּ אַשְׁמָה.

רְאֵה כִּי הָיִינוּ מַבִּיטִים בָּעוֹלָם אֲפוּפִים,
שֶׁהָיִינוּ שְׁמֵנִים וְרָזִים, שֶׁהָיִינוּ מַשְׁקִים וְאוֹפִים,
נִּזְרָקִים לַבּוֹרוֹת וְיוֹרְדִים תְּהוֹמוֹת וְהוֹלְכִים נִטְרָפִים.
אַל תִּמְצָא בָּנוּ אַשְׁמָה.

וְכָל הַזְּמַן הָיָה דְּיוֹקַנְךָ עוֹמֵד נֶגְדֵנוּ בְּהָקִיץ וּבַחֲלוֹם,
אַל תִּמְצָא בָּנוּ אַשְׁמָה. עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם
וְכָל הַלַּיְלָה הָיְתָה תְּהוֹם אוֹרֶבֶת לָנוּ בּוֹרוֹת פְּתוּחִים
אַל תִּתְלֶה אַשְׁמָה בַּאֲשֶׁר לֹא זָכְרוּ אוֹתְךָ,
בְּעַצְמֵנוּ הָיִינוּ נִשְׁכָּחִים.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון א' טבת תשע"ז, 30.12.2016