במחקר שסיים לפני הירצחו בפיגוע בחן יעקב דון את גישתם החינוכית של רבני הציונות הדתית כלפי המדיה החדשה. ממצאיו מגלים אמנם גישות שונות בציונות הדתית אך לכולם משותפת מבוכה גדולה

יעקב דון, איש יקר, אב מסור וחבר אהוב, נרצח בשערי יישובו אלון שבות לפני כשנה. יעקב היה מחנך, רכז חינוך חברתי בתיכון "דרך אבות" באפרת ומדריך תקשוב של משרד החינוך. אין זה מקרה ששבועות ספורים לפני הירצחו בחרו בו חברי היישוב כחתן בראשית, בחירה המתפקדת כעדות חיה על איש חסד ומאור פנים, טוב בעיני א-לוהים ואדם.

יעקב עמד ימים ספורים לפני הגשת עבודת התיזה שלו בנושא יחסם של רבנים ומחנכים דתיים לטכנולוגיות מדיה חדשות. אני סבור כי בהצגת קווים מעבודתו בפני הקוראים יש לא רק אות זיכרון לדמותו הייחודית, אלא גם חשיבות חינוכית של ממש. יעקב ואני שוחחנו על כך שלמנהיגי החברה החרדית ישנן אינטואיציות טכנולוגיות עמוקות, אשר מובילות אותם פעם אחר פעם לזהות איומים חדשים ברגע הופעתם, ולצאת לקמפיינים ציבוריים נגד טכנולוגיות הנתפסות כפוגעות באקלים התרבותי שעליו הם מנסים לשמור. כך הדפו החרדים את הטלוויזיה והווידאו, הביאו למיתון בחדירת האינטרנט, והביאו לעולם את "הסלולר הכשר".

לעומת זאת, בציבור הדתי נראה כי ה"דברים פשוט קורים", והרבנים והמחנכים משמיעים את עמדתם לרוב בדיעבד, לאחר שהטכנולוגיה התבססה והפכה לעובדה קיימת. נתונים מדאיגים מראים שאפילו "חסימות הילדים" ומסנני תוכן כדוגמת "רימון" ו"נתיב" קיימים רק בקרב מיעוט מהציבור הדתי.

הביאו‭ ‬לעולם‭ ‬את‭ ‬ה‭"‬סלולר‭ ‬הכשר‭". ‬ירושלים‭.
צילום: חננאל רוזנברג

איומים בכל הרבדים

בעבודתו, אשר יצאה לאור לאחר מותו על ידי מנחה העבודה ד"ר אורן גולן, ביקש יעקב להבין את תפקידן של "האליטות החינוכיות" בתהליך הלגיטימציה וה"ביות" של המדיה החדשה בציונות הדתית. תהליך "הביות הטכנולוגי" משמעותו מנגנון התאמה והטמעה של מדיום חדש בקהילות מסורתיות, אשר יכול לבוא לידי ביטוי במגוון צורות. "הסלולר הכשר" הוא דוגמה מובהקת לביות טכנולוגי, ומגלם ניסיון לאמץ חלק מתכונותיו של המדיום החדש, תוך חסימת ערוצי המסרונים והגלישה האינטרנטית הנתפסים כמאיימים על גבולותיה הפנימיים והחיצוניים של החברה החרדית.

תהליכים מקבילים ניתן למצוא בקהילות האמיש והמנוניטים בארה"ב, שם ההגבלה היא מרחבית ולא טכנולוגית: הטלפון הקווי והסלולר הנייד מותרים לשימוש רק במרחבים ציבוריים ובנסיבות עסקיות וכדומה. לעומתם, קהילת ההוטרים בקנדה מאפשרת גישה אינטרנטית בביתם של מנהיגי הקהילה או גלישה מפוקחת בבתי הספר בלבד, ובאמצעות מסנני תוכן ייעודיים.

תפקידם של מנהיגי הקהילה הדתית בתהליך המורכב של הענקת הלגיטימציה לטכנולוגיות חדשות הוא דומיננטי ולעתים אף מכריע. אולם יעקב התמקד ברבנים שהם גם מחנכים ומחנכות, לא רק כי היה איש חינוך ברמ"ח אבריו, אלא גם בגלל חשיבותם במארג הקהילתי כמתווכים בין הסמכות הרבנית לבין בני הנוער. בעשרות הראיונות שערך (בסיוע חבריו הצעירים עקיבא ברגר ומתן מילנר), הציגו הרבנים בפניו מגוון איומים פוטנציאליים הנובעים לדעתם מתוך האקלים התקשורתי החדש. מלבד הפגיעה ברובד הלימודי והבין-אישי, מתריעים הרבנים מפני תהליך שאותו הגדיר יעקב "כרסום במיקוד האמוני של היחיד". המחנכים תיארו זאת כפגיעה דתית בשני רבדים: בהיבט הפסיכולוגי ישנה הבנה שעומד בפניהם דור של צעירים הגדל בליווי תחושת קונפליקט וייסורי מצפון עזים, בשל הפער בין השאיפות הדתיות ובין פיתויי הרשת. ברובד הדתי מזהים הרבנים פגיעה ב"נומינוס" כהגדרתו של התיאולוג רודולף אוטו, היינו ביסוד האינטימי של החוויה הדתית, הנבנית מתוך אינטנסיביות דתית ומתקיימת במרחבים דתיים המשוחררים מהפרעות חיצוניות, כגון בתפילה ובחוויית הלימוד.

בין קבלה להתנזרות

אולם מסתבר כי על אף תחושת המועקה הכללית העולה מהשטח, ישנו מנעד רחב בקרב קולות הרבנים. ברזולוציה עדינה יותר, מנתח יעקב את ההבדלים בין גישתם של "הרבנים הליברלים" לבין זו של "הרבנים החרד"ליים". הפער בא לידי ביטוי לא רק באופני ההתמודדות אלא בראש ובראשונה בקריאת המציאות, דהיינו בהערכת השינוי שמחוללות הטכנולוגיות החדשות.

הרבנים הליברלים הציגו עמדה הרואה את מהפכת המדיה החדשה כהמשך למהפכות קודמות, כגון הופעת הדפוס והמחשב, אשר גם הן נתקלו בהתנגדויות. הנחת המוצא של רבים מהם היא שטבעו של העולם משתנה, אך גם האדם מטבע בריאתו מסתגל לכך. עמדה זו מאפשרת את הדגשת הצדדים החיוביים הטמונים בטכנולוגיה, הבאים לידי ביטוי בהרחבת היכולות האנושיות. גם החשש מטשטוש ההיררכיות המסורתיות בעידן אוקיינוס המידע והרשתות החברתיות אינו נתפס כקריטי. כמה מרבנים אלה טענו כי בסופו של דבר מקורות הסמכות ההיררכית של הרב והמחנך נשענים על היקף הידיעות, אך גם על כריזמה אישית וקשרים בינאישיים שהוא יוצר עם תלמידיו או בני קהילתו. הפגיעה בסמכות, אם אכן מתרחשת, נותרת במסגרת המרחב הווירטואלי, ואין בכוחה לחולל שינוי משמעותי בחיי היומיום של הקהילה.

לעומתם, קריאת המציאות של הרבנים בעלי הנטייה החרד"לית רואה בשינויים הטכנולוגיים העכשוויים מהפכה רבת עוצמה, אשר אינה דומה למהפכות התקשורת שקדמו לה. בלשונו של אחד הרבנים: "אם בעבר מהפכה טכנולוגית הייתה כמו מעבר מכלי נשק בעל קוטר כזה לקוטר אחר – כעת זה מעבר מנשק קונבנציונלי לפצצת אטום". כמה מהמרואיינים טענו בפניו כי לדעתם טכנולוגיות אלה מגבילות את הבחירה החופשית של האדם: "מיום שנולד הסמארטפון נגמרה הבחירה לאדם בריא; אם הוא אדם חולני בלי יצרים – אז אין לו בעיה, אבל אם הוא אדם נורמלי ובטח אם הוא לא נשוי – אין לו באמת בחירה חופשית".

ברובד נוסף, ההשפעה ההרסנית של הטכנולוגיה נתפסת בעיניהם גם כמשפיעה גם על יחסי הרב והתלמיד, ופוגעת בכוחו הסמכותי של הרב בקהילתו. בהקשר זה הסכנה טמונה דווקא באתרי אינטרנט העוסקים בתכנים תורניים. היתרון הגלום בעושר האינפורמציה המוצעת ברשת הופך לחיסרון בשל החשש מיכולותיהם הביקורתיות הלא-מפותחות של הגולשים ובעיקר הצעירים שבהם. המאפיין הדמוקרטי של האינטרנט, המאפשר סימטריה בין התכנים בלי קשר למקורם, עלול לפגוע בגולש הדתי: "פעם הכרתי רק את הרב שלי, ומה שהוא אמר היה 'קדוש קדוש קדוש'. היום בלחיצת כפתור אני אומר: 'רגע, הוא אומר כך והוא אומר אחרת'… לא בכדי האינטרנט והפוסטמודרני הולכים יחד".

יעקב‭ ‬דון
צילום: באדיבות המשפחה

מחלוקת חינוכית

כפי שניתן היה לשער, אי הסכמה נוספת נמצאה גם בגישתם החינוכית ובאסטרטגיות ההתמודדות של הרבנים משתי הקבוצות. יעקב הבחין כי בראיונות עם "הרבנים הליברליים" העיקרון החינוכי הבולט היה "העצמת ממד הבחירה". למרות שגם רבנים אלה הסכימו לחלוטין עם הצורך להטמעת טכנולוגיות סינון, לדבריהם מנגנון זה חייב להופיע כחלק מתהליך חינוכי עמוק שיש להטמיע בקהילה, ובמרכזו ערך האמון באדם. היו שהדגישו את המחירים של פרקטיקת הסינון, לא רק מצד האשליה של הביטחון שהם נותנים, אלא גם כאקט העלול לשדר הסרת אחריות מהילד לשליטה עצמית.

לעומת זאת, הגישה החינוכית החרד"לית נראית לעתים ככמעט דטרמיניסטית, ויש שיגידו דווקא מפוכחת יותר. כך הציג זאת ראש ישיבה-תיכונית-חרד"לית באזור ירושלים: "גם אני מאמין באדם, אני מאמין שיש בו משיכות חזקות, שיצר הרע עובד אצלו טוב טוב… בכוח רב יותר מאשר יצר הטוב. 'חינוך' זו מילה שאין לה משמעות בהקשר הזה, לא צריך אף מחנך להבין שזה דבר רע, החבר'ה מבינים זאת בעצמם. אני לא שמעתי אף מחנך שגילה תגלית משמעותית לגבי האינטרנט. הייתי בישיבה מול רב שאמר לי 'אני מחנך לבחירה', אבל בעיניי רק מחנכים שלא משווים את הריסוק באינטרנט לריסוק אמיתי ולסכנת חיים מרשים לעצמם להשתעשע בחינוך".

ואחרי הכול, ולמרות ההסתייגויות הרבות של הרבנים, המציאות מראה כי האינטרנט, הסלולר והרשתות החברתיות אומצו במהירות על ידי רוב רובו של הציבור הדתי-לאומי. בחלק האחרון של כל ריאיון הציג יעקב בפני המרואיינים היותר-שמרנים את תמונת המצב הקיימת, ועימת אותם עם העמדה השוללת-לחלוטין של הרבנים החרדים. כאן, לדבריו, זכה להפתעה. לאחר פירוט האיומים הסכימו הרבנים כי זהו אכן המצב הנתון ו"אין באמת בררה" אלא לנסות ולעצב את דרכי השימוש בטכנולוגיות אלה. התעלמות, לדבריהם, תפקיר את התלמידים, ובמקרה היותר גרוע תיצור אנטגוניזם כלפי ערכי האמונה הדתית שייתפסו כלא-רלוונטיים.

ברובד נוסף מדגיש יעקב כי גם מרבית רבני החרד"ל רואים במציאות הקיימת מצב שאיננו רק "בדיעבד". כמה מהרבנים אף ניסחו זאת במונחים תורניים: "ההתפתחות הטכנולוגית הזו היא חלק מתהליך הגאולה של העולם… הרעיון הבסיסי של הרשת זה בדיוק הרעיון שהרמח"ל חלם עליו, שכל הבריות קשורים, כל הגלקסיות; אז בינתיים זה רק כל בני האדם – לקרוא דבר מרתק שאדם בצד השני של העולם כתב כתגובה על מאמר שעניין אותך, והדבר המדהים הוא שזה נעשה מובן מאליו".

הלגיטימציה – מלכתחילה או בדיעבד – נובעת גם מראיית הטכנולוגיה כבעלת פוטנציאל רב בעולם החול כמו גם בעולם הקודש. לעומת אחד הרבנים שסיפר על כך שבמשך עשר שנים הקפיד לא להשתמש בפרויקט השו"ת מסיבות עקרוניות, אמר חברו כי הוא רואה בטכנולוגיה "ביטול הקללה הקדמונית של 'בזעת אפך תאכל לחם'". לדבריו, "הטבע הוא קשה וסוחט את כל כוחותיו של האדם. הטכנולוגיה עשתה את הטבע ידידותי אך גם חצצה בפניו. את החציצה נצטרך לרכך, ואת הידידות אנחנו ודאי נקבל".

פרקסיס חדש

בשולי דבריו של יעקב, אבקש להציג כיוון נוסף. המפגש בין העולם הדתי לטכנולוגיות מדיה חדשות אינו יכול להסתכם בשאלת האיומים, הפונקציונליזם וההתמודדות. אני זוכר את התלהבותו של יעקב כשגילה את חוקרי "אסכולת קולורדו" כדוגמת דיוויד מורגן וסטיוארט הובר, הרואים בהבנת הטכנולוגיה החדשה ציר מרכזי להבנת הפעילות הדתית בת-זמננו. חוקרים אלה מדגישים את מקומן המרכזי של טכנולוגיות התקשורת בחיי המאמין הדתי, ומצביעים על שינויים בחוויה הדתית, ביצירת קהילות דתיות ובהגדרות המרחב הדתי. הטכנולוגיה אינה רק גורם מתווך להעברת ידע תורני כגון שו"ת – אלא אף פרקסיס חדש של ממש, עד כדי כך שלעתים אי אפשר להפריד בין הטכנולוגיה לבין המעשה הדתי. דוגמה מקומית אפשר למצוא בכנסים של רבנים ורבניות "מחזירים בתשובה", המנצלים היטב את המדיה להעצמת החוויה הדתית בקרב המשתתפים.

ג'יימס גורדון בנט, עורכו האגדי של הניו יורק הרולד, כתב לאחר הופעתו של הטלגרף, המדיום האלקטרוני הראשון, כי "הטלגרף של פרופ' מורס אינו רק עידן חדש בהעברת מידע, אלא משמש מקור לסוג חדש של רעיונות ולזן חדש של תודעה". ברוח זו ביקש הרב שג"ר לקרוא טקסטים ספרותיים וקולנועיים מז'אנר המדע הבדיוני העוסקים בטכנולוגיות חדשות ככאלה המשמשים מנוף תודעתי פוטנציאלי למהפכה בחשיבה הדתית הדוגמטית. לדבריו, תופעות חברתיות ותרבותיות כגון ההטיה האנרכיסטית של העולם הדיגיטלי, האקלים האנטי-היררכי שלה והנרטיביות המובנית בעולם המקוון – יכולות לשמש הזמנה להתחלה תיאולוגית חדשה ורעננה.

בדברי הסיכום של עבודתו כותב יעקב: "מחקר זה נולד לאחד התבוננות רבת שנים על חדירת אמצעי המדיה החדשים לקהילה הדתית לאומית. ניכר כי קיימת מבוכה רבה חוצת-קהילות בנוגע לקו החינוכי שיש לנקוט במציאות דינמית זו. כמחנך בקהילה, עוררה אצלי התבוננות זו רצון להבנה מעמיקה וטובה יותר של השינוי המתחולל בציבור, ונראה כי לאנשי החינוך לא נותר אלא להיות ערים לתהליכים המתקיימים סביבם ולהתמיד בניסיון לאזן בין המוכר, המקובל והמסורתי לבין המתחדש והמשתנה".

כמחנך אהוב ונערץ, ידע יעקב להאהיב את המוכר והמסורתי, ולקבל את החדש והמשתנה. בחיוכו הרחב, בצחוקו המתגלגל, בעצתו הטובה ובלִבו הענק – השפיע יעקב על חבריו ועליי רגעי חסד שלא יישכחו.

ד"ר חננאל רוזנברג הוא פוסט–דוקטורנט לתקשורת באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, ומלמד בחוג לתקשורת במכללת הרצוג

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון א' טבת תשע"ז, 30.12.2016