עמק הדמויות המורכבות | חבצלת פרבר

 

עיר קטנה ומאובקת, שקשה לגייס כוחות להיחלץ ממנה, היא זירת התרחשויות וחלומות של אנשים שרובם אומללים, המתוארים לפרטיהם בחדות ובדייקנות. ניואנסים האובדים בתרגום המסורבל לעברית

3עמק האושר

פטריק וייט

מאנגלית: אברהם יבין

עם עובד, 2016, 390 עמ'

"עמק האושר" הוא, כצפוי, ההפך ממה שמבטיח שמו. זוהי פריפריה נידחת באוסטרליה רחבת הידיים, מרוחקת מכל מרכז. האנשים שמאכלסים אותו הם ילידי המקום שאינם מכירים חיים אחרים, או כאלה שהציצו החוצה אבל חזרו לביתם ומסתפקים במה שיש, או אחרים שנתקעו שם מחוסר בררה וכבר אינם מסוגלים לגייס את כוחות הנפש או את האמצעים הדרושים כדי לעזוב. את אווירת האומללות ב"עמק האושר" מסמנת הפתיחה – סצנה של לידה שמסתיימת באסון, וחותם משפט רצח שבעקבותיו נישואים לא מלבבים.

בין לבין אנחנו פוגשים ב"עמק האושר" מיקרו–קוסמוס של חברת המהגרים האוסטרלית: לבנים ממוצא אנגלי ואירי, סינים ובני תערובת. משפחת וונג הסינית, מרת בלפר ההמונית ש"מזיעה כמו חזיר" אבל "דודנה הוא מזכיר בבית הממשלה", וארנסט מוריארטי, ששמו מעיד על מוצאו האירי. ישנה משפחת פרלו, ששלחה את בתם ל"בית ספר פרטי בסידני", ומר צ'וקר, בעל הפאב, שמרגיש אומלל ובודד וכמֵהּ לחברה ולשיחת רעים, וגברת סטיל "אישה זקנה ולה אניצי שיער קטנים שמנוניים" ש"באה תמיד לסייע בזמן לידה או מיתה". והרופא, ד"ר אוליבר הלידיי, ש"בגופו היה בן שלושים וארבע, אבל לא כך הרגיש" ועכשיו הוא תקוע עם אשתו ושני ילדיהם בחור הזה. ישנו גם הייגן, הפועל שמגיע לעיירה ממרחקים, וצ'פי צ'יימברס נהג המשאית, ש"הבחורות אומרות עליו שהוא טומטום, בחור טוב אבל לא ממש בסדר". ואליז בראון, הרווקה האינטלקטואלית, שהתחנכה במנזר ומנגנת פסנתר, ואשתו המתוסכלת של מנהל בית הספר, ויק מוריארטי ועוד ועוד. כל דמות שונה, בגיל, במוצא, במעמד, ומתוארת לפרטי פרטים על רבדיה השונים: מראה, אופי, מוצא וצורת דיבור, עד שהיא הופכת לכמעט יצור חי מול עינינו.

מיקרו–קוסמוס‭ ‬של‭ ‬חברת‭ ‬המהגרים‭ ‬האוסטרלית‭. ‬הכפר‭ ‬ההיסטורי‭ ‬הרברטון‭, ‬אוסטרליה צילום‭: ‬שאטרסטוק

מיקרו–קוסמוס‭ ‬של‭ ‬חברת‭ ‬המהגרים‭ ‬האוסטרלית‭. ‬הכפר‭ ‬ההיסטורי‭ ‬הרברטון‭, ‬אוסטרליה
צילום‭: ‬שאטרסטוק

צילום מצב מילולי

חלקו הראשון של הספר מציג לקוראים את המקום ואת הדמויות. בחלק השני מתחילות ההתרחשויות האמיתיות. בהדרגה נחשפים הגיבורים הראשיים, שמניעים את העלילה, ולצדם גיבורי המשנה ודמויות הרקע: אוליבר הלידיי, הרופא, הוא הגיבור המרכזי, והיחיד שיצליח להיחלץ מ"עמק האושר" עם אשתו ושני ילדיו. רודני, בנו הבכור, הוא "חנון" – רגיש, אוהב ספרים, מוסיקה ואסתטיקה. הוא נופל בקלות כטרף לאלימות של חבריו בבית הספר, אבל גם לומד את החיים האמיתיים וכיצד להתמודד עם טלטלותיהם.

כשמשפחת הלידיי אורזת את חפציה ועוזבת, ננטשת מאחור אליז בראון, אהובתו הסודית של אוליבר. גם היא מעִזה לחלום על עתיד אחר בקליפורניה, אך כשהיא כמעט מגשימה את החלום אובדים לה כל חסכונותיה והיא נתקעת במקומה. בניגוד לרוב האחרים היא מסוגלת להשלים עם המצב הקיים, משום שברגע המכריע היא מסוגלת לגייס כוחות נפש סמויים ועשירים. האהבה שחוותה, לראשונה בחייה, תזין את נפשה בהמשך הזמן. לעומתה, אוליבר הרופא לוקח עמו בדרכו החדשה את חיי השגרה והפשרנות המשמימה, וגם ההיחלצות מ"עמק האושר" לא תהפוך את חייו למאושרים ומשמעותיים יותר.

בין כל הדמויות האלה והאחרות, שמרביתן אומללות בחייהן, בודדות ושונאות את "עמק האושר", נמתחת העלילה, או ליתר דיוק: עלילותיו הרבות של הספר. הקריאה בו היא מבצע לא פשוט. הפרוזה מורכבת, משפטים עוקבים בסיפור נדמים כאינם קשורים זה לזה לעתים קרובות. תיאורי הנופים, הטבע והאנשים מאופיינים באבחנות ובדקויות רבות ומפורטות, שכולן עד אחת מועלות על הכתב, במשפטי אפיון ארוכים ומפותלים ועתירי מידע ותוכן. וייט אינו חס על הקורא: מספר הדמויות רב, כולן מתוארות לפרטיהן ונדמה שכולן שוות בחשיבותן. הקצב, בייחוד במחצית הראשונה של הספר, איטי מאוד ומשך האירועים מדמה זמן אמת כמעט. כל אלה הם מאפיינים ספרותיים שקורא בן ימינו, שסובל לרוב מהפרעת קשב, אינו רגיל בהם.

אבל מי שמתאזר באורך רוח מגלה בהדרגה שבידו ספר יוצא דופן של סופר מעולה; ושפטריק וייט ידע לא רק לספר סיפור, לטוות עלילה רבת משתתפים ולייצר קונפליקטים ומתחים, אלא גם לחדור לעומק נפשותיהן של הדמויות ולהציג צילום מצב מילולי מדויק ורב שכבות של רגשות, השקפות, תאוות ודעות קדומות. את הדמויות ומערכות היחסים ביניהן מתאר וייט בדייקנות ובחדות, בסגנון שלא נעדרים ממנו מידה של ציניות ומיעוט ציפיות, אך ללא פורנוגרפיה ומתוך חמלה גדולה ואהבת אדם.

פרס נובל לספרות

למרבה הצער, בתרגום הנוכחי לעברית, מרבית האיכויות והיופי של הכתיבה והסיפור הולכים לאיבוד. מי שקורא את פטריק וייט במקור האנגלי מגלה שלמרות מורכבות הכתיבה, המשפטים האינסופיים לעתים ויתר מאפייניו הסגנוניים והתוכניים הייחודיים של הספר – הכתיבה בדרך כלל קצבית, שוטפת ולא מתנשאת. אוצר המילים נגיש והרף הלשוני תואם בכללותו את המצופה מקורא משכיל שאנגלית היא שפת אמו.

אלא שכשאנגלית אינה שפת האם שלנו, אנחנו נאלצים לקרוא את וייט בתרגום לעברית. בעבר כבר התרעתי על כך שהוצאת "עם עובד" בחרה בתרגומו הארכאי של אברהם יבין כשפרסמה ב–2008 מהדורה מחודשת של "צייד בודד הוא הלב" מאת קארסון מק'קאלרס מ–1961. תרגום זה שינה את מהותו של הרומן, מיצירה שמשקפת אנשים משולי החברה וסגנון כתיבה שקרוב לשפת רחוב ולסלנג דרומי לספר בעל אופי קלסי כבד ומכביד.

הפעם התוצאה חמורה בהרבה, משום שוייט כותב ממילא ספרות עילית מורכבת ורבת ממדים וניואנסים, והתרגום הארכאי יהפוך את הקריאה לעינוי ממש עבור מרבית הקוראים. המקצב והרובד הלשוני, שבמקור האנגלי הוא טבעי וזורם, הופך בתרגום לעברית לשפה חצצית מסורבלת ומלאה מעקשים. התרגום מחייב את הקורא להתעכב כמעט על כל משפט ולקרוא אותו שלוש ארבע פעמים כדי להבין מה נאמר בו. אחרי מספר התנסויות מתסכלות כאלו עלול הקורא לאבד עניין, ולעבור לספר עדכני ונגיש יותר בסגנונו.

זוהי החמצה מצערת, משום שהופעת "עמק האושר" בעברית יכלה להיות הזדמנות פז להיזכר בסופר, שזכה בצדק בפרס נובל לספרות, ומשום מה נשכח מלב בעשורים שחלפו מאז. ישנם אצלנו מתרגמים מעולים שמתמודדים בכבוד עם טקסטים מורכבים בעלי איכויות ספרותיות גבוהות. זה לא מה שקורה כאן. מאכזב.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון א' טבת תשע"ז, 30.12.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-1 בינואר 2017,ב-גיליון מקץ תשע"ז - 1012, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. אני מזדהה עם המילה האחרונה. ציפיתי בהנאה לקריאת קלאסיקה שהסיפור על פרסומה המאוחר ועל המהדורה הראשונה שלאחריה הספר לא הודפס עוד במשך שנים, היה מעניין.
    בפועל התאכזבתי כבר מהעמוד הראשון כאשר ראיתי שאני כלל לא מבין מה כתוב. התרגום ארכאי ולפעמים גם לא מדויק. למעשה ישנם משפטים שהם אינם בתחביר עברית תקין. חלקם ארוכים, חלקם של מילים בודדות, וחלקם עוסקים בכמה נושאים והקורא נשאר מבולבל. גם קריאה איטית יותר לא מועילה כי כוונת המשפט תישאר סתומה בכל מהירות קריאה.
    אני לא מכיר את הספר במקור ולא יודע אם הבעייה במקור או בתרגום אולם לאחר כמה עשרות עמודים ראשונים ולמרות חינניות הדמויות והרצון לדעת מה קורה איתן בהמשך, נטשתי את הספר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: