משפחה בסכנה | חיים נבון

מוסד המשפחה בעולם המערבי מצוי בקריסה מתמדת, ואף על פי כן בישראל לא נרשמת ירידה בילודה. הגותו של הרב סולובייצ'יק מנסה להסביר את אחריותה של המסורת לכך. פרק מספר חדש

בכתביו ובהרצאותיו של הרב סולובייצ'יק על המשפחה – רובם משנות החמישים והשישים של המאה העשרים – איננו מוצאים כמעט נימה של מצוקה. למעט כמה הערות אקראיות על אתגרי המשפחה בימינו, מתקבל הרושם שהרב כלל לא חשש לעתידה של המשפחה בכלל ושל המשפחה היהודית בפרט. הוא תיאר את משמעותם של חיי הזוגיות והמשפחה ביד בוטחת ובקול יציב, מתוך העמקה ותנופה כדרכו, ללא כל ענן המעיב על שמיו.

אך העננים כבר החלו להופיע באופק, והפכו לסופה. בשנות השישים והשבעים נרשמה עלייה תלולה בשיעור הגירושין בארצות הברית. מאוחר יותר נוספה לכך מגמה חדשה – ירידה תלולה בשיעור הנישואין. הרבה פחות ילדים נולדים בעולם המערבי, ומבין אלו שנולדים – יותר ויותר אינם חיים עם שני הוריהם. רק מיעוט מהילדים האמריקנים יזכו לגור ברצף עם שני הוריהם עד הגיעם לגיל חמש עשרה.

יש חוקרים שציינו שמעולם בתולדות האנושות לא התחולל שינוי קיצוני כל כך במוסד המשפחה בזמן כה קצר. הרב יונתן זקס ניסה ליזום בממלכה הבריטית "שבוע נישואין לאומי". עיתונאי מופתע אמר לו: "נישואין? זה מאוד לא פוליטיקלי–קורקט!".

בישראל, השינוי במוסד המשפחה נמצא עדיין בחיתוליו, אך המגמה ברורה. הישראלים עדיין מאמינים בילדים. ישראל היא מגדלור של חיי משפחה בריאים בתוך העולם המערבי. אני משער שהיחס המיוחד של המסורת היהודית למשפחה הוא בין הגורמים האחראים לעובדה המשמחת הזו. ישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי שאין בה כל ירידה בילודה בשנים האחרונות.

עם זאת, נתונים אחרים מצביעים על תחילתו של תהליך שינוי בנוגע למבנה המשפחה בישראל. הדיון בנוגע ליחסי המשפחה ולשורשם הרוחני לפי היהדות נחוץ לנו מסיבה כפולה: הן כדי להבין את העוצמה החריגה כל כך שמפגינה המשפחה היהודית בישראל, והן כדי להיות רגישים לשינויים שעלולים לאיים על ההישג הזה; שהרי ניצנים של תהליכי שינוי מאיימים גם על המשפחה היהודית–ישראלית החזקה.

איור: נעמה להב

איור: נעמה להב

הטוב שבמוסדות הוותיקים

ממה נובע השינוי המשמעותי כל כך במבנה המשפחה בעולם המערבי? מדובר במכלול שלם של תהליכים: כלכליים, חברתיים וטכנולוגיים (למשל: החידושים המהפכניים בתחום אמצעי המניעה). אך חוקרים רבים טענו שהגורם העיקרי הוא תרבותי. הפילוסוף נביא הזעם, פרידריך ניטשה, קבע כי במאה העשרים תהפוך המשפחה בהדרגה לאוסף אקראי של אינדיבידואלים. כמו נבואות חורבן אחרות של ניטשה, גם זו החלה להתגשם. בשנת 1972 קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית באופן חד–משמעי: "זוג נשוי אינו ישות עצמאית עם תודעה ולב משלה, אלא התאגדות של שני אינדיבידואלים". ככל שרואים את המשפחה כאוסף של אינדיבידואלים ולא כיחידה בסיסית שלמה, כך תהיה המשפחה שברירית יותר ונוטה יותר להתפרק.

להעצמת האינדיבידואליזם בתחום יחסי המשפחה יש השלכה ישירה על הילודה. כדי להחליט ללדת ילדים צריך אדם לחרוג אל מעבר לעצמו. מנקודת מבט אנוכית צרופה, גידול ילדים תובע קרבנות רבים, ודאי בטווח הקצר. ככל שמודגש הממד האינדיבידואלי, ככל שאדם בוחן בשבע עיניים כל מהלך משפחתי ובודק האם הוא יוסיף לו עונג או שמא דווקא יצמצם את חירותו והנאותיו, אין להתפלא על כך שיותר ויותר אנשים בוחרים ללדת פחות ופחות ילדים.

התרבות העכשווית נוטה לתאר את החברה בעבר ככופה וכדכאנית. כביכול, אנשים ונשים נאלצו פעם להיכבל למיטת סדום של "המשפחה המסורתית", גם כאשר זו לא התאימה להם. לעומת זאת, המודל המשפחתי הקלאסי מוצג היום כעוד אופציה לבחירה מתוך תפריט מגוון. אך הנתונים מראים שהמגוון הססגוני הזה מביא לעתים קרובות לתוצאות עגומות. ומה בנוגע לטענות כנגד "מוסד המשפחה המסורתי"? היהדות מאמינה, לא רק בהקשר הזה, שמוסדות אינם מחניקים את הרגש, אלא מספקים לו מסד בריא ונחוץ. על בסיס המוסדות הוותיקים הללו נוכל לאמץ את הטוב שבהתפתחויות החדשות, בלי להתמסר להשלכותיהן ההרסניות.

אנסה להציג ביתר פירוט את הטיעון הזה כפי שהוא משתקף בהגותו של הרב סולובייצ'יק. נדמה לי שהשקפתו על יסודות המשפחה יכולה לבאר את העוצמה שמגלה המשפחה היהודית בימינו – לפחות בישראל, מדינת היהודים. השקפתו יכולה גם לסייע לנו לבור את המיטב מתוך תרבות המערב העכשווית מבלי לאמץ את היסודות ההרסניים שבה.

אלטרנטיבה לחשיבה העכשווית

תפיסתו של הרב סולובייצ'יק בנוגע לזוגיות, מיניות, הולדה ומשפחה מציבה אלטרנטיבה חדה וברורה לחשיבה העכשווית בנושאים אלו. במה נבדלת המשפחה שמתאר הרב סולובייצ'יק מדימוי המשפחה העכשווי?

  1.  ייעוד לפני סיפוק – כאשר עסק הרב סולובייצ'יק בנישואין, הוא פתח בשאלה הבאה: האם הנישואין יכולים להיות רק חגיגה רומנטית של אהבה זוגית? תשובתו הייתה שלילית: "הבעיה שבנישואין המודרניים נובעת מהדגשת היתר שמודגש יסוד הסובייקטיביות שבנישואין". בניגוד לגישה זו, הדגיש הרב כי שני האוהבים צריכים להתמסר יחדיו לייעוד המחייב (והמשמח!) של בריאת אדם חדש. ההתמסרות המשותפת הזו מעניקה ליחסיהם עוגן יציב ומוחלט. בייעוד המשותף הזה מתפתחת אהבתם.

חוקרים אמריקנים ציינו שאנשים נוטים כיום לראות את הנישואין כקשורים בעיקר במערכת היחסים הזוגית ובצורכיהם הרגשיים של האיש והאישה, ולא כמערכת הממוקדת בילדים ובגידולם. הרב סולובייצ'יק טען שגישה כזו תפגע בסופו של דבר גם במערכת היחסים הזוגית עצמה. הוא ראה במחויבות המשותפת לגידול הילדים מפתח להקהיית המתח שבין הממד המוסדי של הנישואין לבין הממד הרגשי שלהם. הנישואין כמוסד ממוקדים בהולדת ילדים. אך זו אינה רק משימה חברתית שהזוג מציית לה, אלא גם ייעוד רוחני, וגם ביטוי לרצון פנימי. הרצון הזה מלווה בסיפוק הרגשי העילאי שבהענקת אהבה.

  1.  נאמנות כיסוד לאהבה – המשפחה היהודית אינה מבוססת על מיצוי ההנאה האישית והסיפוק הפרטי, אלא על נאמנות הדדית של איש ואישה, של הורים וילדיהם. אי אפשר להציב את רגש האהבה הרומנטית כעמוד השדרה של הנישואין ושל המשפחה כולה. רגש הוא מטבעו סוער ומתחלף. מוסד המשפחה נשען על מסד של חובות הדדיות, הקודמות לרגשות. מחקרים סוציולוגיים רבים מציינים שהנישואין מתוארים בחברה העכשווית כשיא רגשי מסחרר ומתמיד, ועומדים על מחירה החברתי של התמונה המדומיינת הזו.

הנאמנות המשותפת של בני המשפחה זה לזה אינה באה על חשבון האהבה, אלא להפך. הנאמנות המשפחתית מייצרת מרחב בטוח של אמון, שבתוכו יכולה האהבה לשגשג. כאשר רגש האהבה צריך לשאת על גבו את הנישואין, הוא לעתים קורס תחת משאו ומתפורר. במקרים אחרים האהבה אינה מתייבשת, אלא להפך – היא עולה על גדותיה. אהבה שאין בה נאמנות עלולה לגאות ולהתפשט גם לבני זוג אחרים, מחוץ למסגרת הנישואין. גם בהקשר הזה, אין תחליף לנאמנות השומרת על האהבה הזוגית לבל תחרוג מגבולות הקשר הזוגי.

הנאמנות ההדדית מובילה לתפיסה שלפיה ברית הנישואין היא ביסודה ברית נצחית. האיש והאישה הנישאים מתמסרים יחדיו לייעוד ערכי משותף ונצחי. גירושין אינם אופציה שנמצאת תמיד על השולחן, אלא כיסא מפלט למקרה של קטסטרופה. בתוך אווירה כזו של ביטחון הדדי יכולה לצמוח האהבה ולשגשג.

  1.  צמצום לפני מימוש עצמי – כל מערכות היחסים של האדם, בייחוד האינטימיוֹת והמשפחתיוֹת, מתבססות על צמצום ועל פינוי מקום לאחר. מערכת יחסים טובה ובריאה היא מערכת יחסים מתגמלת. אך אדם שמנסה רק להפיק מן הקשר תועלת אישית יביא בכך לדעיכתו המהירה. קשר יציב ובריא מבוסס על הכרתו של כל אדם בגבולות אישיותו וקיומו. האדם הוא יצור סופי, והגבולות הם הנתון הבסיסי של קיומו. גדולתו של האדם מתבטאת לא ביכולתו למרוד בגבולותיו הטבעיים, אלא להפך: ביכולתו להציב לעצמו מרצון גבולות נוספים של איפוק וויתור.

טבע מושרש

  1. טבע ולא הַבְניה המשפחה האנושית מבוססת על יסוד טבעי עמוק ומושרש. המשיכה הגופנית בין אישה לאיש, הרצון העמוק להוליד ילדים, הזיקה שבין ההורים לילדיהם – כל אלו מעוגנים במקום ראשוני מאוד בקיומנו הביולוגי. במחשבה העכשווית על הנושאים הללו יש נטייה גוברת והולכת לטשטש את הממד הטבעי–ראשוני שביחסי זוגיות ומשפחה ולתלות את כל ביטוייהם בהבניה חברתית. מתבטאת כאן הנטייה הפוסט–מודרנית להתכחש למהויות טבעיות. הרב סולובייצ'יק דגל בנחרצות בדרך אחרת. הוא טען שכדי לגאול את יחסי הזוגיות והמשפחה, אסור למחוק את הממד הטבעי שלהם או לטשטש אותו, אלא לבנות עליו רובד נוסף של משמעות ערכית ורוחנית.

הטיעונים בדבר כוחה של ההבניה החברתית מנסים ליצור את הרושם שמערכות היחסים הראשוניות שלנו בתוך המשפחה הן גמישות ונזילות, ומעוצבות בכל חברה באופן שונה בתכלית. אך כבר בשנות העשרים של המאה הקודמת החלו סוציולוגים ואנתרופולוגים לגלות שיחסי המשפחה אינם כה גמישים ונזילים. המשפחות בתרבויות שונות ומגוונות ברחבי העולם הרבה יותר דומות זו לזו מכפי שניסו לטעון, למשל, הוגים מרקסיסטים.

חוקרים גילו קווים בסיסיים המשותפים לכל התרבויות האנושיות הרבות והמגוונות הידועות לנו. המכנה המשותף הזה כולל גם את מוסד המשפחה. ב"רשימת האוניברסלים האנושיים" שערך ופרסם פרופ' דונלד בראון נכללות התופעות הבאות, המשותפות לכל תרבות אנושית באשר היא: קודם כול – ואולי החשוב מכול – כל חברה אנושית הידועה לנו מורכבת ממשפחות. מעבר לכך, בכל חברה אנושית האם הביולוגית היא לרוב גם האם החברתית; האם חיה בדרך כלל עם בן זוג במשך גידול הילדים; יחסי מין צריכים להתקיים בדרך כלל בצנעה; המיניות צריכה להיות מוסדרת על ידי כללים ומגבלות, הכוללים את ערך הצניעות; יש לאסור גילוי עריות; ועוד כללים אוניברסליים באשר ליחסים שבין האיש לאישה ובין הורים לילדיהם. מכל המגוון העצום של חברות ושבטים הידועים לנו, בעבר ובהווה, יש רק קבוצה אחת שלא פיתחה מוסד נישואין: הקבוצה הזעירה של המוסו בסין.

הרב סולובייצ'יק לא יכול היה לחזות את התפתחות הגישות הפילוסופיות והחברתיות הרווחות במאה ה–21, ולכן מטבע הדברים הוא לא התייחס אליהן במישרין. אך הוא התייחס בנחרצות לצורך לכבד את הטבע ואת עובדותיו הבסיסיות, בהקשרים רבים ומגוונים. כך כתב הרב באריכות על זהות גברית וזהות נשית, שיש ביניהן הבדלים, אף שהן אינן זהויות נוקשות וחד–ממדיות.

פירוקו של המכלול

  1. זוגיות, מיניות והולדה – המיניות משותפת לכל עולם החי. כדי לרומם את המיניות האנושית עליה להיות חלק ממכלול, שיש בו זוגיות, מיניות והולדה. מוסד הנישואין התיך את הרכיבים הללו למכלול אחד. התורה לימדה אותנו: "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב, כד). הפרשנים מסבירים את הביטוי "בשר אחד" כמייצג את הילד שנוצר מתוך שני הוריו, או את יחסי המין שהביאו להולדה, או את הקשר הנפשי ההדוק שבין האיש והאישה. הפירושים הללו אינם מוציאים זה את זה; שלושת הממדים הללו מתכנסים לתוך הזוגיות הממוסדת במסגרת נישואין.

החברה המערבית של העשורים האחרונים מפרקת את המכלול הזה למרכיביו השונים. אנו פוגשים יותר ויותר מיניות ללא שאיפה להולדה ומיניות ללא זוגיות. ניתוק יחסי המין מהמסגרת של זוגיות קבועה, כמו גם ניתוקם מן השאיפה להוליד ילדים, עקרו את המיניות מהקשרה המשפחתי. לפי מושגיו של הרב סולובייצ'יק, יש בתופעה הזו ויתור על האפשרות לגאול את המיניות. אי אפשר להגזים בהשלכותיהם של התהליכים הללו. עליהם יש להוסיף תהליך שלישי, משמעותי לא פחות, והוא התהליך של ניתוק ההולדה מן הזוגיות, היינו: אישה היולדת תינוק בלי שהיא נמצאת במערכת יחסים זוגית עם אביו.

הקיטוע הראשון – יחסי מין אקראיים ללא זוגיות – הוא כניעה לחלק הירוד שבאישיותנו. במקום לגאול את המיניות, במקום שהמיניות תהיה כוח מניע לקשר עמוק בין איש ואישה, היא הופכת לניצול הדדי, כאשר שני יצורים מפיקים עונג גופני זה מגופו של זה. חברה שאינה מעריכה כמעט שום סוג של איפוק מיני קושרת את המיניות רק לכוחות היצריים שבתוכנו. יתר על כן: המיניות איבדה את אופייה האינטימי והפכה למקדם מכירות, לסחורה המוצגת בראש חוצות.

הקיטוע השני הוא האפשרות של חיים מיניים וזוגיים תוך הימנעות מכוונת ומתמדת מהעמדת צאצאים. במדינות המערב אפשר למצוא כיום זוגות רבים שבוחרים מרצון להימנע כליל מהולדת ילדים. חיים כאלו מתמקדים בהווה ולא בעתיד, וחומסים מבני הזוג את העשרת הקשר ביניהם, בהתמסרות לייעוד משותף.

הקיטוע השלישי הוא הולדה ללא זוגיות משותפת של אבי הילד ואמו. הולדה כזו מוותרת מלכתחילה על העוצמה המיוחדת שיש בהורות זוגית. במוסד המשפחה, אהבת ההורים זה לזה ואף משיכתם ההדדית מעשירות את מסירותם לילדיהם. באופן משלים, ההתמסרות לייעוד המשותף של גידול הילדים וחינוכם מוסיפה רובדי עומק לאהבת האיש והאישה.

כמובן, מאז ומעולם היו משפחות רבות שבהן האב והאם הביולוגיים לא גידלו יחד את ילדיהם. אך בעבר זו הייתה טרגדיה חריגה. כיום, האפשרות להוליד ילד מחוץ למסגרת זוגית כלשהי נתפסת כנורמטיבית יותר ויותר, כאופציה ראויה לכתחילה ולא כטרגדיה.

הרס בזמן קצר

יש הדוחים את הביקורת השמרנית על הקריסה העכשווית של המשפחה בטענה שיש בה סתירה פנימית. מצד אחד, השמרנים מראים עד כמה המשפחה האינדיבידואליסטית היא הרסנית וחסרת יציבות; מצד שני, הם מראים עד כמה הדפוס החדש הזה חדר עמוק לכל מרחבי חיינו. אך אם התבנית החדשה של יחסי המשפחה היא כה עקרה ולא יציבה, איך היא מצליחה לחדור עמוק כל כך, במשך זמן כה רב, לכל העולם המערבי ואף הרבה מעבר לו?

התשובה היא שקל להרוס וקשה לבנות. המשפחה הרוסית הייתה ידועה עד תחילת המאה העשרים כמשפחה גדולה, חזקה ויציבה. כאשר עלו הקומוניסטים לשלטון ברוסיה בשנת 1917, הם החלו לפעול נגד מוסד המשפחה המסורתי. חמש שנים לאחר מכן כבר נמצאו ברוסיה שבעה מיליון ילדים חסרי בית. השלטון הקומוניסטי לא הציע דפוס משפחתי או חברתי בר–קיום, והוא אכן התמוטט לאחר שבעים שנה.

האם יש עדיין תקווה למשפחה? אינני חושב שהדפוס המערבי העכשווי של יחסי משפחה יוכל לשרוד. הוא מקשה על צמיחתן של משפחות בריאות ויציבות, ולפיכך על קיומה של חברה בריאה ויציבה. אך שנים רבות עלולות לחלוף עד שיינטש הניסוי הזה, וקשה לחזות עד היכן עלול להגיע הנזק שייגרם לחברה ולמשפחה בתקופה הזו.

הרב חיים נבון מלמד במדרשת לינדנבאום. ספרו "שיעורי בית – הרב סולוביצ'יק על זוגיות, מיניות ומשפחה בימינו" ראה אור בהוצאת ידיעות ספרים

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ב' כסלו תשע"ז, 2.12.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-5 בדצמבר 2016,ב-גיליון תולדות תשע"ז - 1008. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. מעניין,בהיר וחשוב.
    תודה!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: