רצח בסטייל | יונתן דה שליט  

הרומן הראשון של אגתה כריסטי רוקח את הנוסחה ומעצב את התבנית של כל הרומנים הבלשיים העתידיים שלה ושל חקייניה. חגיגה לאוהבי הבלש הקלאסי

2הפרשה המסתורית בסטיילס

אגתה כריסטי

מאנגלית: מיכל אלפון

עם עובד, 2016, 264 עמ'

כמעט מאה שנה לאחר שפורסם לראשונה יוצא לאור בתרגום חדש לעברית הרומן הראשון בכיכובו של הבלש הבלגי המפורסם הרקול פוארו, יציר דמיונה של מי שמכונה "מלכת ספרות המתח" אגתה כריסטי.

כריסטי היא הסופרת רבת המכר בכל הזמנים. ארבעים שנה אחרי מותה היא ממשיכה להיות מותג–על בעולם הספרות. הרקול פוארו, הבלש הבלגי המבריק, הגנדרן והיהיר, אחד הבלשים הידועים בעולם ספרות הבלש, מככב בשלושים ושלושה מספריה. לקראת השנה ה–125 להולדתה של כריסטי יצא לאור רומן חדש עם הרקול פוארו, "רצח בראשי תיבות". הפעם, באישור העיזבון (ולמענו), כתבה את הרומן הסופרת הבריטית סופי האנה ("שבת", ח' באדר ב תשע"ו, 18.3.2016).

"הפרשה המסתורית בסטיילס" ראה אור ב–1920. כמה שנים לפני כן החליטה אגתה כריסטי, בת למשפחה אמידה מדרום אנגליה, להיענות לאתגר שהציבה לה אחותה ולנסות לכתוב רומן בלשי. באחרית דבר מרתקת שכתב דרור משעני הוא מספר שהספר נדחה על ידי שש הוצאות ספרים, וההוצאה השביעית הסכימה להוציאו לאור רק בתנאי שכריסטי תסכים לשנות את סופו בהתאם לדרישות העורך. כך נולד סיומו של הרומן, שהפך לסצנת סיום קבועה בכל ספריה של כריסטי, שבמהלכה מכנס הבלש את כל הדמויות כדי לפענח בפניהן את התעלומה ולהפנות אצבע מאשימה אל הרוצח, היושב תמיד בחדר עם שאר הדמויות, שבכולן הוטל חשד כזה או אחר במהלך התפתחות העלילה.

כותבת‭ ‬על‭ ‬עולם‭ ‬שאיננו‭ ‬עוד‭. ‬אגתה‭ ‬כריסטי‭ ‬בביתה‭, ‬1949 צילום‭: ‬גטי‭ ‬אימג‭'‬ס

כותבת‭ ‬על‭ ‬עולם‭ ‬שאיננו‭ ‬עוד‭. ‬אגתה‭ ‬כריסטי‭ ‬בביתה‭, ‬1949
צילום‭: ‬גטי‭ ‬אימג‭'‬ס

גישה לרעלים מסוכנים

הספר מעצב את התבנית של כל הרומנים הבלשיים של כריסטי, שהפכה מודל לחיקוי של סופרים רבים. היא מתרחשת באחוזה כפרית של משפחה אמידה (אם כי פעמים רבות העושר הנחזה לעין, הגינונים, המשרתים וכיוצא באלה הדברים מחפים על בעיות כספיות קשות ועל ניוון אישי וכלכלי), הדמויות הן קבוצה סגורה ומוגדרת מראש, הרוצח תמיד יהיה אחד מהחבורה (ב"רצח באוריינט אקספרס" הקבוצה כולה היא חבורה של רוצחים), תמיד יהיו דמויות אקסצנטריות (האנגלים מאוד מחבבים טיפוסים כאלה), הפענוח המזהיר יהיה של בלש בודד, במקרה זה הרקול פוארו, וברומנים אחרים הגברת ג'יין מרפל החביבה והטרחנית.

קציני המשטרה בספריה של כריסטי אינם מצטיינים בתבונה רבה, אך פוארו מצליח לרקום יחסי חיבה לפחות עם אחד מהם, אינספקטור ג'אפ, והוא תמיד מגיש לו את פתרון התעלומה על מגש של כסף ונותן לו ליהנות מהתהילה. עוזר לפוארו קפטן ארתור הייסטינגס, קצין בריטי המחלים בספר זה מפציעה, והוא ימשיך ללוות את פוארו לכל אורך חייו. הייסטינגס הוא המספר של "הפרשה המסתורית בסטיילס" והוא מופיע כדמות משנית מגוחכת ונאמנה או כמספר ברומנים רבים נוספים שבהם מככב פוארו.

אמילי אינגלתורפ, הגבירה המבוגרת של אחוזת סטיילס, נרצחת במיטתה באמצעות רעל קטלני. החשד המיידי נופל על בעלה הטרי, הצעיר ממנה בשנים רבות, אלפרד אינגלתורפ. קפטן הייסטינגס, המתארח באחוזה, מזעיק לעזרה לא את המשטרה, אלא את מכרו הרקול פוארו, בלש בלגי בדימוס, שנמצא במקרה לגמרי בעיירה כפליט בלגי (הימים הם ימי מלחמת העולם הראשונה).

כשהחקירה נפתחת חלקי הפאזל ממאנים להתאים זה לזה. לוחות הזמנים משובשים, לחשוד המרכזי יש אליבי מוצק, כמעט לכל אחד מאנשי האחוזה יש סיבה טובה לרצות במותה של אמילי, ליותר מדי אנשים יש גישה לרעלים מסוכנים. אגתה כריסטי ממציאה בספר זה את המרקחת ואת הנוסחה ששימשו אותה כה רבות בהמשך. וזאת אכן הנאה צרופה.

תִפלוּת ובזבוז זמן

דרור משעני, סופר בלשים חשוב בפני עצמו ומומחה גדול לתולדות ספרות הבלש, מזכיר באחרית הדבר שלצד סופרים רבים שהעריצו את כריסטי וכתיבתה, היו גם סופרים שכתבו על כריסטי דברים קשים. הסופר האירי ג'ון באנוויל (שכותב, לצד ספריו האחרים, גם ספרי בלש בשם העט בנג'מין בלאק) אומר שספריה של כריסטי משאירים אחרי הקריאה "תחושה תפלה של חוסר תוחלת ובזבוז זמן… המגרעת העיקרית שלה היא שאנחנו לא מרגישים אפילו טיפת חיבה או אהדה לקרבן… למי בכלל אכפת?"

חשבתי רבות על האמירה הקשה הזו של באנוויל. בשעתו, לפני שנים רבות מאוד, קראתי בשקיקה כל ספר של כריסטי שיכולתי להניח את ידי עליו. עם הזמן הבנתי שכריסטי כותבת על עולם שאיננו עוד, ושכנראה מעולם לא היה קיים כפי שתיארה אותו. הדמויות שלה, פוארו ומרפל, עוררו אצלי חיבה, אך לא עניין או הזדהות. תמיד היה מסקרן לעקוב אחר התעלומה, הסחות הדעת והרמזים המוטעים, ואחר הפתרון המפתיע, למרות שתמיד גם חשבתי שכל פתרון אחר היה מתקבל על הדעת באותה מידה. שכלם החד של פוארו ומרפל מרשים ומעורר התפעלות, אבל הם מעצבנים באותה מידה שבה הרשימו. והיו רק קרבנות מעטים שגורלם אכן נגע ללבי.

ובכל זאת, כמה שמחתי לראות את "הפרשה המסתורית בסטיילס", בדמות ספר ירקרק בפורמט קטן, בקבוקון זכוכית מהודר מעטר את הכריכה (זהירות, רעל!) וחתימתה של כריסטי בנוצה טבולה בדיו מעטרת את הלוגו של מה שבוודאי תהיה סדרה רבת ספרים. שמחתי כי הייתה זו אהבת נעורים. שמחתי כי זו קלאסיקה שיוצאת לאור בתרגום חדש (מיכל אלפון תרגמה היטב). שמחתי כי "עם עובד" שוב הוציאה ספר מוקפד, מעוצב נפלא (חן חן למעצבת דורית שרפשטיין), שנראה כמו תכשיט נוצץ.

ההיבט היהודי

בשולי הדברים, לפחות פעמיים במהלך "הפרשה המסתורית בסטיילס" יש התייחסות ליהדותה של אחת הדמויות. כך, בדיאלוג כועס בין בעל ואשתו:

"נמאס לי לראות אותו כאן. ובכלל, הוא יהודי פולני".

"אין כל רע בקצת דם יהודי. הוא ממריץ את", היא הביטה בו, "את הטיפשות האטומה של האנגלי המצוי".

ובמקום אחר, פוארו אומר: "אדם פיקחי מאוד – יהודי, כמובן".

למרות המחמאות המתלוות ליהדותה של הדמות שעליה מדובר, התחושה היא של אי נוחות מסוימת. כמה קל למחמאות להפוך למשהו הפוך לגמרי. כריסטי מבטאת ככל הנראה את רוח התקופה.

סיכומו של דבר, הנאה רבה מובטחת למי שכבר אוהב את כריסטי ואת פוארו, והזדמנות למי שלא מכיר להתוודע לספר שבו הכול התחיל. בוסרי מעט, נוסחתי, לא ממש משכנע, אבל עדיין – שמחה גדולה וחגיגה אמיתית לאוהבי הספרות הבלשית.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ז מרחשוון תשע"ז, 18.11.2016

Advertisements

פורסם ב-20 בנובמבר 2016,ב-גיליון וירא תשע"ז - 1006, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: