צה"ל אינו פונה לעולם התורה בשאלות של מדיניות צבאית ואתית. קובץ מאמרים הלכתיים והגותיים מלבן ביוזמתו נושאים אלה לצד שאלות מעשיות. השאלה היא מיהו הנמען

מחניך קדוש

מאמרים על הלכות צבא ודרכי המלחמה

עורכים: הרב אהרון פרידמן ואחרים

ישיבת כרם ביבנה, גיליון אדר ב' תשע"ו, 354 עמ'

ישיבת כרם ביבנה, העונה לתואר "אם ישיבות ההסדר", הוציאה מאסף תורני בשם "מחניך קדוש – מאמרים על הלכות צבא ועל דרכי המלחמה". הספר יצא במסגרת ערב הצדעה לישיבה, ללומדיה, ללוחמיה ולנופליה, שהתקיים השנה בתל אביב.

לא ישבתי לפני חכמים בשורות הכרם כתלמיד מן המניין, ועם זאת נימים קושרים אותי לבית המדרש הזה. נימים של לימוד תורה במסגרות שונות, ונימים של רעות עם כמה ידידים שידיהם אף חוללו את הספר הזה. גם אל הספר ואל תחום עיסוקו אני חש קשר אישי, ומזווית ראייה זו נכתבות השורות הבאות.

תלמידי הישיבה לחמו במלחמות ישראל ממלחמת סיני ועד צוק איתן. הישיבה נמנית בדרך כלל על השמרניות שבין ישיבות ההסדר. ראש הישיבה ההיסטורי, הרב חיים יעקב גולדוויכט זצ"ל, שעוד בחיי החזון איש ובברכתו הרביץ בה תורה, ובוגריה הוותיקים רואים עצמם כתלמידיו, היה איש עולם הישיבות המסורתי. משנתו דגלה במודל הישיבה הליטאי הקלאסי בכל הנוגע ללימוד התורה, בשילוב שירות צבאי כתוספת. בתפיסתו, בעצם תלמידי ישיבה אמורים היו לעסוק בתורה כל זמנם, אלא שלא הוכשרה השעה ועלינו לשאת בנטל הביטחון. תפיסת "הסדר לכתחילה" אפוא אינה תוצר רשמי של בית המדרש הזה. עם זאת, דוגמה להמחשת המקום שהיא תופסת בפסיפס מוסדות התורה הציוניים יש באזכורו של הרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר עציון, בית המדרש שלו מיוחסת תפיסת "הסדר לכתחילה", בקובץ זה בתואר מו"ר, בשולי מאמריהם של שניים מר"מי הישיבה, העורך הרב אהרן פרידמן והרב אורי פישר.

בראייה זו, יש מן הרעננות בקובץ שלפנינו, בכך שאינו מרכז חידושי תורה במסכתות של סדרי נשים–נזיקין, אלא עוסק בסוגיות צבא ישראל והלכות מלחמה. צוות הישיבה, בוגריה ותלמידיה חושפים כאן טפח מעיסוקם בהלכות כביכול מאולצות אלה, ופורסים יחד תמונה של עיסוק תורני לכתחילאי במקצוע זה.

הרבנות‭ ‬הצבאית‭ ‬אינה‭ ‬מעורבת‭ ‬בשיקולי‭ ‬יציאה‭ ‬למלחמה‭. ‬חייל‭ ‬מתפלל‭ ‬בגבול‭ ‬לבנון‭, ‬2006
צילום‭: ‬חיים‭ ‬אזולאי‭, ‬פלאש‭ ‬90

יעדים לכיבוש

אתאר מעט את מבנה הספר והקורא מופנה לעיין בתוכו. הקובץ מחולק לשני שערים, שער הלכה ושער אגדה, הכוללים יחד חמישה מדורים. שער ההלכה מחולק ל"צבא ישראל", הכולל סוגיות עקרוניות של מדיניות מלחמתית ציבורית; "בסערת הקרב" עוסק בשאלות העולות בעת הלחימה; ו"חיי המחנה" מבקש ללבן נושאים של שגרת החיים בצבא. כל מדור כולל חמישה מאמרים. בשער האגדה המדור "כי אם ברוחי" דן בארבע סוגיות עקרוניות במחשבת ישראל הנוגעות בעולם הצבאי, והמדור החותם, "המלחמה במקרא", כולל שלושה מאמרים בסוגיות תנ"כיות.

החלוקה אינה חדה לגמרי ויש מקום לדון האם המאמר "מוסר ומידות טובות בעת מלחמה" מאת המשגיח הרב שרון יוסט שייך לתחום האגדה, ולעומתו "שמירת הלשון במחנה" מאת הרב אהרן פרידמן שייך לתחום ההלכה. אפשר להתעקש לתלות זאת בתפיסה שמרנית המחלקת בין מה שבסופו של דבר הוא הלכות מסודרות ובין מוסר שהוא עיסוקו של המשגיח, ואפשר להתעלם מכך ולראות בכך חלוקה שנבחרה ללא סיבה משמעותית. גם בתוך שער ההלכה, שלוש הקטגוריות אינן מובחנות לגמרי זו מזו, ואני מעדיף לחלק בהתייחסותי כאן בין סוגיות פרטיות באופיין שיש בהן מענה לחייל שומר המצוות, המרוכזות במדור השלישי "חיי המחנה", ובין סוגיות מערכתיות שאמורות להיות נר לרגליהם של מנהיגי העם, המרוכזות בתחילת הספר תחת השם "צבא ישראל". מדור הביניים "בסערת הקרב" כולל מזה ומזה.

בהבחנה כזו יש כדי לאתגר את העיסוק המצוי בהלכות צבא ואף את הרבנות הצבאית. חיל זה עוסק במתן מענה לשמירת ההלכה בצבא, באמצעות ניסוח פקודות ונהלים, שירות לחייל הדתי בשגרה ובחירום וסביב מעגל השנה, מתן מענה לפניותיהם של מפקדים וחיילים בכל דרגי השטח ויוזמה של מציאת פתרונות לסוגיות הלכתיות בצורה מערכתית. כל אלה מהווים את עיקר עיסוקו של ענף ההלכה ברבנות הצבאית.

לעומת זאת, רוח הלחימה, מדיניות, טקטיקה צבאית ואסטרטגיה וכלל הסוגיות הנתונות להכרעת הדרג המדיני והדרג המטכ"לי ברמת ניהול המערכה הן סוגיות שעולם התורה האזרחי או הצבאי אינו מצליח לבוא בהן לידי ביטוי. הרבנות הצבאית אינה מעורבת בשיקולי יציאה למלחמה, אלא במקרה הטוב מוזמנת, לעתים בעוד מועד, למצוא פתרונות לשאלות של שבת וכשרות שיעלו בעת היציאה לקרב. את הקוד האתי של צה"ל לא כותבים אנשי תורה, ואת מדיניות הגיוס מנהלים על פי לחצים פוליטיים ולא על פי פסיקה הלכתית. מצב זה משקף כמובן את התנהלותה הכללית של המדינה כיום, שלצערנו הגדול אינה נועצת בתורה ובהלכה ברמה המערכתית. עוד ארוכה הדרך לפנינו לכבוש יעדים אלה, ואין אנו בני חורין להיבטל ממנה. כאן בא הקובץ הזה, ומצטרף לספרים ופרסומים נוספים המציבים אמירות תורניות בשאלות כגון גיוס תלמידי חכמים, מסירת שטחים, שחרור מחבלים ועוד.

לא איכשר דרא

אלא שכעת עלינו לחפש את קהל היעד האמור לקיים את מסקנות הספר. ראש הישיבה במאמרו הפותח את הקובץ מתמודד מול העמדה החרדית הפוטרת את תלמידי הישיבות משירות צבאי, ודומה שהוא מתכתב עמה ישירות. עמדתו של ראש הישיבה נהנית בסך הכול מקונצנזוס רחב, למעט במגזר החרדי, שאף הוא עובר שינויים ותמורות מפליגות בשנים האחרונות. אך בבוא הכותבים לעסוק בשאלות של מסירת שטחים, קריאה לשלום, פדיון שבויים, לקיחת שלל או ירי אל חייל המסכן את חבריו בשוגג, עולה התהייה האם מסקנות אלה ניתנות ליישום.

מיהו הקורא הפוטנציאלי שאליו פונים בתקווה שכאשר יקום מן הספר יחפש באשר למד אם יש בו דבר אשר יוכל לקיימו (כלשונו של הרמב"ן באיגרתו), ושמא מדובר ב"דרוש וקבל שכר" בלבד. יש לציין שמדובר בדרשה ברמה תורנית גבוהה, וחלקם של המאמרים אף נכתבו ביתר עוז תוך עימות תקיף ונועז עם גדולי מורי ההוראה בדורנו ובדורות קודמים, כמו מאמרו של שגיא מזוז היורד לעומק סוגיית שחרור מחבלים, ואינו נושא פנים לאיש.

ואכן חלק ממאמרים אלה מעוטרים בהערת אזהרה, המיועדת אולי למנוע לזות שפתיים מאת גורמים שונים. ההערות מסייגות את עצם העיסוק בסוגיות הללו, שאין כאן כוונה להחליף את הפקודה הצבאית או לקרוא חלילה לחרוג ממנה. הרי שברור לכותבים שהדיון הוא תיאורטי ואי אפשר לגבש מדיניות תורנית "בשאלות הגדולות". לא איכשר דרא.

מאידך, בשאלות ההלכתיות המסורתיות העיסוק חופף את הפסיקה הצבאית המלווה את בני הישיבות המשרתים בצבא כבר כמה עשרות שנים, ולאחרונה ישנה כבר פסיקה צבאית ממוסדת למדי, כמו בשני כרכי "תורת המחנה" שהוציא לאור ענף הלכה של הרבנות הצבאית.

הלכה למעשה

כמה דוגמאות לפסיקות הלכתיות עבור הנצרכים להלכה בעת השירות הצבאי. בבוא הרב גבריאל סרף, ר"מ בישיבה, לעסוק בשאלת עירוב חצרות, הוא מלבן היטב את צדדי השאלה מהו המחנה שפטרוהו חכמים מעירובי חצרות, ומסיק להקל במחנות הצבא שלנו. אלא שיש לציין שהאוכל במחנה הצבאי משותף ולכן גם אם צריך עירוב פת, הרי ברוב מוחלט של המקרים העירוב קיים ועומד מאליו, למעט בסיסים של מגורי משפחות וכדומה, ויש לדון במחנות רב יחידתיים המקפידים זה על זה באספקת המזון, ראו באריכות בנספח ל"תורת המחנה ב".

המאמר על כשרותן של דירות הגנ"ש מאת הרב זכריה טובי, ראש הכולל, שידיו רב לו בהלכות איסור והיתר ובהוראת הלכה בכלל, אכן מהווה סיכום של שיעור שנמסר לחיילי בית המדרש להלכה של צה"ל. אעיר כי הרב טובי מבקש לצרף במצב של ספק קולא המשתמעת מלשונו של "שולחן ערוך הרב" להסתפק בהגעלה (ולא להצריך ליבון) גם אם החלב והבשר נבלעו תוך מעת לעת זה לזה. להלכה, לגבי בשר וחלב בתוך מעת לעת זוהי דעת יחיד, והפסק הרווח הוא להצריך וכך סיכם גם במאמרו.

לצוות העריכה המורכב בדרך כלל מבוגרי הישיבה צורף ידידי ר' אריאל דוד, בוגר הישיבה הגבוהה במצפה יריחו ובית המדרש להלכה של צה"ל, שם שירתנו יחדיו, ובצניעותו עיטר כמה מאמרים בהפניות והערות תוכן משלו שלא בשם אומרן, וגם בכך יש אולי מעט תרומה לעוד גיוון למוסד הוותיק.

הרב יצחק מאיר יעבץ הוא ר"מ בישיבת ההסדר החרדית דרך חיים בגן יבנה ורב קהילת כלל ישראל ברמת בית שמש

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ז מרחשוון תשע"ז, 18.11.2016