החזון: מערכת שלטונית חרדית נפרדת | משה הרשלר

הפתרון היחיד שנראה באופק לבעיות הדת והמדינה הוא להקים מערכות שלטוניות נפרדות לחילונים ולחרדים. הדבר לא רק ימנע את הכפייה הדתית אלא גם יביא מזור לתחלואים שמהם סובלת החברה החרדית כיום

ב–68 שנותיה של מדינת ישראל עברו היחסים בין האוכלוסייה החילונית והאוכלוסייה החרדית עליות ומורדות. בימינו, נראה שמערכת יחסים זו הולכת ומחמירה. זאת במקביל לצמיחתה הדמוגרפית של החברה החרדית, ולאור הצפי של חוקרי חברה זו, שלפיו בעשורים הקרובים החרדים כבר לא יהיו חברת מיעוט, אלא נתח משמעותי של כ–20%–25% מהאוכלוסייה היהודית במדינה.  את אותה מתיחות ומורכבות בין המגזרים מזינה כל העת סוגיית חיבור הדת והמדינה. הכפייה הדתית שנולדה בסטטוס קוו הופכת את מערכת היחסים שמתוחה ממילא למתוחה ומורכבת עוד יותר.

שתי סוגיות מבעירות את השיח בכל פעם מחדש: אי–הגיוס לצבא של החרדים והטענה כי החברה החרדית מהווה נטל כלכלי, בשל תקציבי עתק ואי–השתלבות בשוק התעסוקה. שני אתגרים אלה עתידים ללכת ולהתעבות, ולהשפיע לרעה על המשק הישראלי, כמו גם על מצבה הביטחוני של המדינה. מעבר לאלה, חיבור הדת ומדינה יוצר קונפליקטים נוספים. החברה שאיננה מעוניינת בכל יישום דתי בחייה חוששת שעם צמיחתה הדמוגרפית של החברה החרדית הנוכחות הדתית בכפייה תלך ותגדל, ועם החשש הזה העוינות ההדדית הולכת וגדלה.

כך נמצא שבמקום שהסטטוס קוו יהווה קורת גג מאחדת בין המגזרים, ויגדיר זהות יהודית משותפת, הוא הפך לגורם המפלג מספר אחת. שני המגזרים אינם רואים בו מכנה משותף ביניהם – החברה הכללית רואה בו מטרד ואיום ואילו החברה החרדית אינה רואה בו מגדיר זהות מספק. אין ספק כי בתוך דור או שניים סיר הלחץ הזה עלול להתפוצץ. סכסוכים וויכוחים מרים על נושאים כמו גיור, המתת חסד, תרומת אברים, נישואין אזרחיים, שוויון דתי לאישה, שבת, כשרות ועוד רק ילכו ויתגברו.

 לחדול‭ ‬לחשוב‭ ‬בכיוון‭ ‬של‭ "‬שילוב‭ ‬חרדים‭" ‬במדינה‭, ‬באקדמיה‭ ‬ובצבא‭. ‬ירושלים צילום‭: ‬נתי‭ ‬שוחט‭, ‬פלאש‭ ‬90‭. ‬ למצולמים‭ ‬אין‭ ‬קשר‭ ‬למאמר


לחדול‭ ‬לחשוב‭ ‬בכיוון‭ ‬של‭ "‬שילוב‭ ‬חרדים‭" ‬במדינה‭, ‬באקדמיה‭ ‬ובצבא‭. ‬ירושלים
צילום‭: ‬נתי‭ ‬שוחט‭, ‬פלאש‭ ‬90‭. ‬
למצולמים‭ ‬אין‭ ‬קשר‭ ‬למאמר

משבר המתכונת הישנה

כחברה שחיה במגננה מתמדת מפני השפעת החילוניוּת עליה ובמציאות ציבורית שסותרת את ערכיה, לא יכולה החברה החרדית לפעול באמת למען פריחתה. כשהעיסוק הוא בהישרדות, בוחרת החברה החרדית את הבחירות הפחות גרועות, אך לא בהכרח את הטובות ביותר; הן בבחירת הדרך האידיאולוגית והן בבחירת טכניקה ופרקטיקה קיומית. הולך וקרב היום שבו כבר לא יהיה מנוס מלהישיר מבט למציאות, ולהגדיר מחדש לעצמנו את עצמנו. איך היינו רוצים לעצב את חיינו, וכיצד נבנה את המבנה החרדי מלכתחילה ולא בדיעבד.

כאשר ממדי החברה החרדית ימשיכו ויגדלו כפי התחזיות הצפויות, הפתרונות שניתנו עד היום לאתגרים החרדיים הפנימיים כבר לא ייתנו מענה. אנו כבר לא נהיה חברת מיעוט, וניאלץ לעבור ממודל של "קהילה" למודל של "מדינה". אנו, החברה החרדית, נהיה המדינה עצמה. ובתור מדינה, הפתרונות שהצבנו לעצמנו כיום כבר לא יהיו רלוונטיים.

המתכונת הישנה, שמובילה את עיצוב חייה של החברה החרדית, מתמקדת בחינוך לחיי תורה בלבד, אי–שירות צבאי והימנעות מעיצוב זהות אקטיבי, ממלכתיות וכיוצא בזה. כבר כיום, שלושת מרכיבי "המתכונת הישנה" מולידים מצבים בלתי אפשריים בעליל. בתחום החינוכי, לפי נתוני משרד החינוך, ועל פי נתוני העוסקים בתחום – נרשמים כיום קרוב ל–30 אחוזי נשירה בחברה החרדית. הווה אומר, המסגרת החינוכית על פי המתכונת הישנה אינה נותנת מענה לכשליש מבני החברה החרדית. אלה הם הנתונים הרשמיים, ולכך יש להוסיף את הנוער המנותק, "הנושרים הסמויים", אלה שאינם שוברים כלים, והמסגרת לא פולטת אותם, אך למעשה הם מנותקים בפנימיותם מאורח החיים הדתי/חרדי.

בתחום הכלכלי נרשמת מצוקת עוני ומחסור, בהיעדר לגיטימיות לתעסוקה. בתחום הזהות, נפוצה אי–הכנה רוחנית ליוצאים מבית המדרש לעולם העשייה, מה שמתבטא ביחס אמביוולנטי של רבים בתוך החברה החרדית לחברה שבה הם חיים, עד כדי זליגה ותחילת הינתקות של תתי מגזרים בתוך החברה החרדית ממנה. המענה, לאור זאת, אמור להיות תלת מערכתי, ולעצב מחדש את הקהילה החרדית במתכונת חדשה הנעה מקהילה למדינה.

הקוץ הטמון באליה הוא בהיות המדינה יהודית ודמוקרטית. החיבור בין שני רכיבים אלו הוא אבי המאבקים הבלתי נגמרים הנזכרים לעיל. יש שיגידו שהפער טמון בשאלת הבכורה – האם המדינה היא "יהודית ודמוקרטית" או "דמוקרטית ויהודית"; ויש שיאמרו שהגם שהם מעוניינים בשילוב זה, הרי שהפרשנות להיות המדינה יהודית אינה כפרשנות שהחרדים נותנים, ומה שבעיניהם יהודי בעיני החרדים רחוק מזה.

שילוב המדינה בחרדים

הפתרון שאני מציע לפער זה הוא לא להחליט בשאלה זו. יש לקחת את הניאו–ליברליזם לשלב נוסף, שבו יוכל כל אדם לבחור באיזה מדינה הוא רוצה. יתקיימו שתי תפיסות משפטיות מקבילות, שתי מערכות מוסדיות אלטרנטיביות. לכל אדם תהיה הזכות לבחור באיזו מערכת הוא חפץ – מערכת שבה הרכיב הדומיננטי לגביו הוא היהודי או הדמוקרטי. ובמילים אחרות, היהודי החרדי או היהודי החילוני.

כאשר יבחר אדם במערכת חילונית, הוא יקבל את האפשרות לחיות חיים חילוניים מלאים. הוא לא ייאלץ לפגוש רב לא בלידתו, לא בנישואיו ולא בקבורתו. בכל אורח חייו יוכל לפעול בחילוניות גמורה נטולת סממן דתי לחלוטין. לעומת זאת, כאשר יבחר אדם במערכת החרדית, הוא יקבל את האפשרות לחיות חיים חרדיים מלאים. הוא לא ייאלץ לפגוש בחילוניות בשום שלב מחייו. בכל אורח חייו הוא יוכל לפעול בחרדיות גמורה נטולת איום מהחילוניות לחלוטין.

החברה החרדית תאמץ למעשה את אמנת גביזון מדן ואולי תסכים לפשרות מרחיקות לכת ממנה. היא תכיל את החילוניות ותסכים להפרדת דת ומדינה טוטאלית, כולל ניהול ספרי יוחסין נפרדים, על כל המשתמע מכך. אך בתמורה היא תקבל אוטונומיה חרדית מלאה. וכאן כוונתי למשהו הרבה יותר מקיף ומשמעותי מאשר אותה "עצמאות" של "החינוך העצמאי". כדי שהצעה זו תפתור את אתגרי יחסי חרדים–חילונים, ותצליח להתמודד עם האתגרים העתידים להיות מוצבים בעתיד בפני המדינה, עם גידול החברה החרדית; וכדי לפתור את תחלואי החברה החרדית פנימה, יש לחדול לחשוב בכיוון של "שילוב חרדים" במדינה, באקדמיה, בצבא וכדומה.

מגמות אלו מצטיירות בקרב רבים בחברה החרדית כניסיון להעביר את החרדי תהליך "ישראליזציה", להסיר ממנו את רכיביו הייחודיים ולגרום לו להיות חלק מהמרחב שממנו החברה החרדית מתנזרת. משום כך, המגמה אמורה להיות הפוכה: על המדינה להכיל את החברה החרדית באמת. המדינה תאפשר לחרדים לנהל אורח חיים חרדי מלא, תוך כדי שהיא מוכנה להשתלב עמהם. למשל, לאפשר הקמת זרם "חרדי ממלכתי" ולא להפך.

הווה אומר: יש לבנות מחדש מערכות חרדיות מקבילות לאלו הקיימות במשרד החינוך, ובכל משרדי הממשלה הרלוונטיים. את תוכני לימודי הליבה האוטונומיים החרדיים תקבע המזכירות הפדגוגית החרדית, ואלה יוכרו על ידי משרד החינוך כלימודי ליבה. כך גם במבחני הבגרות. המועצה להשכלה גבוהה תכיר בתארים של המל"ג החרדי. כך גם במשרד הכלכלה ובתמ"ת. החברה החרדית ומנהיגיה יצטרכו לגייס פילנתרופים ומשקיעים מחו"ל שיפתחו אזורי תעשייה שבהם יועסקו חרדים בכל תחומי המשק. במשרד הביטחון יהיה גוף מקצועי חרדי שאמון על החטיבה החרדית. במשרד המשפטים, מערכת בתי הדין הרבניים תקבל סמכויות משמעותיות, ולא יקצצו בכנפיה שוב ושוב כפי שמתרחש במציאות כיום.

כמובן שיש לפתוח לדיון כל אבן באבני הדרך לקראת בניית חברה חרדית ממלכתית אוטונומית. אך הכיוון הוא הכרה, הכלה והטמעה של החברה החרדית בכל מערכות המדינה.

הכול מתחיל בחלום

ההצעה האמורה במסמך זה למעשה תגרור את חזרתו של פולמוס הפרדת הקהילות ההיסטורי, אך נדמה כי אין בררה אלא לבחור בדרך אקטיבית שכזו. להגיע לפשרה כואבת בנושא דת ומדינה, לאפשר אוטונומיה חילונית ולקבל בתמורה עצמאות אוטונומית חרדית מלאה, וזאת כדי לשמר את בית ישראל, וכדי להרבות שלום בעם ישראל.

כשתהיה לחברה החרדית אוטונומיה מתבדלת שכזו, והיא לא תעסוק רק בהישרדות, היא תוכל שוב לבחור בבחירות הטובות ביותר עבורה, ולהרשות לעצמה לבנות למתאימים מסלול אידיאלי של תורה עם דרך ארץ, לאפשר למתאימים שירות צבאי ולעצב זהות ממלכתית. כך למעשה תיפתר אחת ולתמיד המתיחות על רקע יחסי חרדים חילונים, והמתיחות על רקע יחסי דת ומדינה. כך גם יינתו מענה חדש לאתגרי החברה החרדית.

יהיו שיאמרו שזהו חזון בלתי מציאותי, יהיו שיאמרו שהוא בלתי יהודי ולא הולם את ההשקפה החרדית, ויהיו שיאמרו שלא ריאלי במדינה אחת להקים שתי מדינות לעם אחד. אך לדעתי כך בדיוק נולד כל רעיון גדול. ללא חולמי חלומות העולם לא היה עומד היום היכן שהוא עומד. גם אם הרעיון יתבע ליטושים, ניסוחים ותיקונים רבים, וגם אם נכונו לו עוד שנים רבות עד שיתממש, תמיד חייב להיות צעד ראשון קטן. תקוותי שזהו הצעד הזה.

הרב משה הרשלר הוא בוגר ישיבת פוניבז' ומנהל תחום חרדים בארגון גשר‎

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ז מרחשוון תשע"ז, 18.11.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-20 בנובמבר 2016, ב-גיליון וירא תשע"ז - 1006 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 7 תגובות.

  1. תודה על הפוסט , כותב הפוסט , לא מבין כלל על מה הוא כותב עם כל הכבוד . כותב הפוסט , כלל לא מצוי באושיות משפט , ממשל , מדינה , יסודיות ביותר , ורק דגימה זניחה לגמרי :

    בכל מדינה בעולם ( זוהי תפיסה אוניברסאלית ממש ) ישנה היררכיה במעשי החקיקה :

    בראש הפירמידה : חוקה ( או עקרונות יסוד , או חוקי יסוד כפי במדינת ישראל ) מתחת : חקיקה ראשית ( חוקים רגילים שמחוקקים בכנסת ) ומתחת : תקנות ( משמע : צוים , תקנות , פרוטוקולים וכו… של הרשות המבצעת ) .

    עיקרון יסוד , הינו זה : ההרמוניה החקיקתית . הרמוניה זו בין היתר , מחייבת , שלא יהיו סתירות , בין מעשי חקיקה תחתיים , לאלו העליונים , הנה למשל , " פקודת הפרשנות ( נוסח חדש ) " ( פקודה , משמע , מזמן המנדט הבריטי ) הנה , סעיף 16 (4 ) :

    " לא תהא תקנה סותרת הוראותיו של כל חוק "

    עד כאן הציטוט :

    משמע : תקנה שמחוקק המשנה מחוקק ( משמע : הרשות המבצעת , גופי ממשלה וכו… ) לא יכולים לסתור חוק . ואילו לגבי חוקי יסוד , הנה למשל , חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו , כך מורה אותנו בסעיף 8 :

    " אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו. "

    עד כאן הציטוט :

    משמע : הכלל הוא שאין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה ( לא פוגעים על ידי חוק רגיל ובכלל , משמע : חקיקה ראשית ) והחריג : חוק שיהא : מפורש , לתכלית ראויה , באופן מידתי , ומכוח הסמכה מפורשת .
    אם כך : הרמוניה דנן , חייבת להישמר , לא ייתכן , שרשויות ציבוריות , יחוקקו תקנות , או יעבדו לפי כללים , שיסתרו , ערכי יסוד של השיטה . ערכי היסוד של השיטה , לא חבוקים בעיקרון : במוצאו של האדם , לא ברקע תרבותי , לא בגזע , דת וכדומה …. אלא , חלים באופן עיוור ומכללא על כולם . כך חמורים בייחוד הדברים , במימד הפלילי כמובן . לא נוכל כמובן להאריך פה , אבל המחשה זניחה :

    אדם חרדי , בעל עיתון . הוא מפרסם מודעות בשביל פרטים או פירמות בציבור הרחב . הוא מחליט לא לפרסם , מודעה , אשר ענינה , פניה או עידוד לקהילה הגאה . מדוע ? ברור , זה מבחינתו , מעשה תועבה . אלא מאי :

    מבחינת המחוקק , זוהי הפליה בעיקרון ( וכבר נדון קייס כזה בדיוק בבתי משפט ) . לא יעלה על הדעת שבמדינה מתוקנת , תוחל הפליה בצורה כלשהיא , גורפת לא כל שכן , וכך :

    בנקאי לא יכול להימנע מלתת שירות , לאדם , בגלל שהוא בעל חזות של נוער גבעות . אדם חרדי , לא יכול להימנע מלמכור לאדם שהוא הומוסקסואל . בעל מועדון , לא יכול למנוע מאתיופי להיכנס למועדון , בגלל צבע עור . הרי זה מערב פרוע שפוגע במירקמים חברתיים יסודיים ביותר .

    לא נגמור כאן , יותר מדי מימשקים , שהופכים רעיון כזה , לאיוולת גמורה עם כל הכבוד . הייתי יכול להאריך פה , לא היינו נשארים צעירים , לא הגיוני כלל וכלל כדבר הזה !!

    לפתחם של מייסדי המדינה , ומנהיגיה לדורותיהם , רובץ החטא הקדמון הזה , של אי כינון חוקה במדינת ישראל , חוקה שהייתה מייצרת בציבור לפחות , תחושת זהות נוקשה , ברורה , והרמונית .

    תודה

  2. רק המחשה של ממש , לתגובתי לעי"ל :

    להלן לינק , כתבה בוואלה , בית משפט , מחייב עיתונים חרדיים , לפרסם מודעה של מפלגת נשים חרדית בקשר לבחירות . זה כמובן בין חרדים לבין עצמם , אז נא לדמיין רק , הנה :

    http://elections.walla.co.il/item/2837639

    אם יהיה לי זמן , אדחוף פסקי דין של ממש , הרבה יותר משמעותיים אפילו ….

    תודה

  3. תגובה למאמר של משה הרשלר:
    הרעיון איננו חדש. הכותב מוזמן לפתוח את ספר מלכים ולקרוא שם על חלוקת עם ישראל לשתי מדינות. המדינה החילונית- ממלכת ישראל, עשו ככל העולה על רוחם (עבודת העגלים וכו'), התוצאה: מחיקה של 10/12 (עשרת השבטים) מעם ישראל.
    המדינה החרדית- ממלכת יהודה, דבקו בעבודת המקדש, ובזרע דוד משיח ה'. אולם הם לא כל כך אהבו ביקורת, במיוחד לא מצד החילונים (ראה מקרה רחבעם וסיעתו שגרמו לפרוד), ומכיוון שהיו צריכים לטפל גם בעניינים מדיניים (הון ושלטון יש גם אצל חרדים), הסתאבו. התוצאה: חורבן הבית.

  4. צריך יותר מדינות

    בס"ד כ' בחשון ע"ז

    שורש הבעיות במדינת ישראל אינו בעיות החרדים, אלא התיקו התמידי, פחות או יותר, בין הימין לשמאל. מצב זה יבוא על פתרונו הראוי על ידי חלוקה לשתי מדינות – מדינה ישראלית-שמאלנית-ליברלית ומדינה יהודית-מסורתית-לאומית.

    לציבור הדתי והחרדי יקומו עוד כמה מדינות – ציונית-דתית, ספרדית, ליטאית וחסידית, שייתכן שאף הן יחלוקו לכמה תתי מדינות. בהן נראה לעם ולעולם כולו כיצד ניתן לחיות חיי מדינה מתוקנים על פי הדרכת התורה.

    ריבוי המדינות יביא לעם ישראל ייצוג משמעותי באו"ם, הצורך של כל מדינה בקיום יחסים דיפלומטיים עם כל העולם, יעצים את הקשרים הן עם העולם והן בין כל המדינות היהודיות, וירבה הבנה הדדית ושלום.

    כאשר לכל מיגזר תהיה אחריות לקיים מדינה עצמאית משלו. המדינות החילוניות והמסורתיות יצטרכו לתת את הדעת לענייני הגברת הזהות היהודית, ולשיוב מורשת ישראל בחינוך ובתרבות הלאומית, והמדינות הדתיות והחרדיות יצטרכו לתת את הדעת לענייני כלכלה ביטחון ומדע.

    כשכל המיגזרים יצטרכו להתמודד מתוך אחריות מליאה עם כל הבעיות של קיום מדינה יהודית בעידן המודרני – ייקל על כולנו להגיע להבנה ולהפרייה הדדית.

    אם תרצו אין זו אגדה!

    בברכה, ש.צ. לוינגר

  1. פינגבק: בתגובה ל"החזון: מערכת שלטונית חרדית נפרדת" | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: