גיבור לא הירואי | הרב יונתן זקס  

בניגוד לדימוי המוכר של מייסדי הדתות, דמותו של אברהם מצטיירת בתורה לא בעוצמתה אלא דווקא בנעימותה. על הבשורה החדשה של הדת האברהמית

הציווי "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" הוא מן המשפטים המשפיעים ביותר בתולדות האנושות. בהיאמרו לאברהם נולדה אמונה חדשה, המתקיימת זה ארבעת אלפים שנה ועדיין היא צעירה ונמרצת. עמו קמה היהדות, שהייתה לימים גם השראה ומקור לשתי דתות אחרות המקיפות כיום את מחצית אוכלוסיית העולם.

יחיד במינו היה אברהם, ואיש הדומה לו לא היה מעולם, ובכל זאת התורה מתארת אותו באיפוק חריג. בגן הילדים למדנו שהוא היה האיקונוקלסט, מנתץ–האלילים, הראשון: מי שבעודו רך בשנים שבר את הפסילים בבית אביו. אבל זהו מדרש, הנאחז ברמזי פסוקים. פשוטו של מקרא מצייר לנו אברהם אחר. ייצוגו הממשי של אברהם בתורה אינו הולם שום דימוי מוכר של גיבורי דת. שלא כמו נח, אין הוא ניצול מעולם ששעט אל חורבנו, ולא מבשׂרו של סדר אנושי חדש. גם למשה אין אברהם דומה: הוא לא שחרר אומה ולא נתן לה חוקים ומשפטים. שלא כנביאים הגדולים האחרים, הוא לא בילה את ימיו בעימותים עם מלכים, עם בעלי שררה ועם קהל ערל לב.

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

העולם אינו במה

אברהם הוא איש סגולה למופת. הוא מכניס אורחים זרים בנדיבות מסורה. הוא לוחם את מלחמתן של ערי הכיכר למען אחיו לוט. תפילתו להצלת סדום היא מן הדיאלוגים הדתיים הדגולים בספרות כל הדתות. הוא מחכה בסבלנות אין קץ לילד, ואז, ביום פקודה, מוכן להעלותו קרבן, ומגלה על ידי כך שא–לוהים אינו חפץ שנקריב לו את ילדינו, אלא שנגדלם באהבה. אבל אם נתבקש להצביע על תכונותיו העיקריות של אברהם, שמות התואר שיעלו על דעתנו – אדיב, נעים, גומל–חסד – אינם אלה הנקשרים בנוהג שבעולם עם מייסדי דתות חדשות. אלו הן תכונות שכולנו יכולים לשאוף להן. איש מאיתנו אינו יכול להיות אברהם, אך כולנו יכולים לראות בו דמות לחיקוי. אולי זה הלקח העמוק ביותר.

כך כתב מבקר התרבות היהודי–אמריקני ליונל טרילינג בספרו "כנות ואותנטיות":

לא כל התרבויות מפתחות את מושג הגבורה. נזדמן לי פעם להעיר בקשר למשורר וורדסוורת כי בספרות חז"ל אין זכר למושג זה. כשחז"ל מדברים על המידות הטובות, לעולם אין הם מציינים את מידת האומץ, שאריסטו ראה כעמוד התווך של האישיות ההירואית. אדישותם של הרבנים כלפי רעיון האומץ מפליאה, שהרי הם ידעו שרבים מהם או משכמותם ימותו למען אמונתם. מרתק להיווכח כי חז"ל, כבני אדם שהם סוכנים מוסריים, לעולם אינם מתבוננים בעצמם; כאילו הורחב איסור עשיית פסל ומסכה והוחל גם על תפיסת הקיום המוסרי האישי.

טרילינג לא דייק. חז"ל לא דיברו על אומץ, אך הם דיברו על גבורה. בכל מקרה, הוא צודק במובן זה שליהודים אכן לא היו גיבורים במובן שניתן למושג זה בתרבות יוון ובתרבויות נוספות. גיבור כזה הוא אדם המשוכנע בחשיבות עצמו. הוא רואה את עצמו כמי שמשחק על בימת העולם לנוכח מבטיהם המעריצים של בני זמנו. חז"ל, כתב טרילינג, "היו מן הסתם מוכנים להבין את הגדרת הגיבור כשחקן – ולומר שכיוון שהוא כזה, הוא אינו ראוי לתשומת לבם של אנשים רציניים". אברהם הוא אב–טיפוס של גיבור לא–הירואי, גיבור אשר, כלשון–הזהב של הרמב"ם בהלכות תשובה, "עושה האמת מפני שהוא אמת", ולא למען פופולריות ותהילה.

גבורת היומיום

תופעה מיוחדת בעברית הולמת את אבחנתו של טרילינג. בעברית אין מילה שהיא מקבילתה המדויקת של person האנגלית. יש אדם, ובן–אדם, ואיש, ואנוש – אך אף לא אחד הוא תרגום מלא של person. הסיבה לכך היא שמילה לועזית זו מקורה במילה הלטינית persona המציינת מסכה שעוטה שחקן על הבמה, ובהשאלה דמות או תפקיד במחזה תיאטרון. היא שייכת לתרבות אשר בה, כדברי שייקספיר במחזה "כטוב בעיניכם" (בתרגום אברהם עוז), "כל העולם במה, כל איש וכל אישה רק שחקנים הם". בתרבויות אלו, כל מהותנו מסתכמת במראנו בעיני אחרים. אנחנו נידונים על פי מראית עין, על פי התפקיד שאנו מגלמים בהצגה הגדולה. ביהדות, לעומת זאת, א–לוהים היודע–כול מכיר אותנו באופן ישיר, על פי מה שאנחנו ולא על פי מראנו: "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב" (שמואל א טז, ז).

אברהם, מייסד היהדות, מראה לנו מהו לחיות בנוכחותו הישירה והמיידית של א–לוהים, היודע את מחשבותינו, את תקוותינו, את פחדינו ואת חלומותינו. חיים כאלה כרוכים בגבורה מסוג חדש לגמרי: הגבורה של חיי היומיום, של ההגינות והטוּב, של היושר והנאמנות. הגבורה הענוותנית ונטולת היומרה של הנכונות לחיות על פי אמונתנו גם כאשר העולם כולו חושב אחרת. הגבורה שבשמירת האמונים לקריאת הנצח ולא לרעש העכשיו.

הלורד הרב יונתן זקס הוא רבה הראשי לשעבר של בריטניה, מרצה באוניברסיטת ניו יורק וזוכה פרס טמפלטון לשנת 2016

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י' מרחשוון תשע"ז, 11.11.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-11 בנובמבר 2016,ב-גיליון לך לך תשע"ז - 1005. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. ב"ה
    יש גם דבר לא יפה בדמותו של אברהם : אברהם נצטווה ללכת מארצו כדי להפוך לגוי גדול בארץ אחרת כדי לקדש את שם ה' בעולם. ומה הוא עושה ? הוא אמנם הולך כציווי ה' אבל אחרי שה' עוזר לו לנצח במלחמה להציל את לוט ולהשתלט על הארץ הוא מחזיר את הכול למלך סדום. ועונשו בברית בין הבתרים הוא שיעבוד מצרים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: