מלחמה, משפחה ותרבות | רבקה שאול בן צבי

פטר שטיין שואף להיות סופר ובוחר במפתיע בחיי צבא. רומן שזמנו מלחמת העולם הראשונה וכשאר ספריו של אפלפלד גם בו מתואר הקיום היהודי בגולה כעל סף תהום

3כתר הברזל

אהרן אפלפלד

כנרת, זמורה–ביתן, 2016, 269 עמ'

הסיפורת העברית פורחת ועשרות סופרים טובים ברמות שונות מזכים אותנו ביצירותיהם. עם זאת, לטעמי, רק אחדים מהם הם סופרי מופת אוניברסליים, שיודעים לחרוג מהצמצום שבמקום ובזמן, מהמגזריות ומהפוליטיקה ולכתוב יצירות מעולות מבחינת משמעותן ויופיין. בקבוצה הזאת שמור מקום של כבוד לאהרן אפלפלד, שכתיבתו הצלולה, העמוקה והמסתורית–משהו הקנתה לו מעריצים אינספור בארץ ובעולם. אפלפלד כותב בפשטות, אך אין זאת הפשטות של כתיבה רזה לסוגיה, שגם לה זכויות משלה, אלא הצלילות הגאונית של סופרים שכל מילה שקולה אצלם בסלע.

ספריו של אפלפלד, שהחלו להתפרסם מראשית שנות השישים, זכו לקבלת פנים נלהבת. בדומה למשוררים שכתבו על השואה הוא בחר בדרך עקיפה על מנת להביע את האימה והפלצות, וכך גם נמנע מהפורנוגרפיה של האלימות והסדיזם, כפי שניתן למצוא לא אחת ביצירות סיפורת שעוסקות בשואה.

יצירותיו של אפלפלד מעוגנות בדרך כלל במקום ובזמן, אך הן מעניקות תחושה של על–זמניות ושל עומק שאינו תלוי בנסיבות. ניתן לייחס את הדבר, בין השאר, למגע האינטנסיבי של הסיפורים עם מיתוסים וארכיטיפים, כפי שהומחש במחקרה המצוין של ד"ר דבורה רב–אחא על אודות המיתוסים ביצירות אפלפלד (תשנ"ח).

לא לבחורים יהודים

"כתר הברזל" שונה מרומנים אחרים של אפלפלד, גם בזמן ההתרחשויות וגם בבחירת דמות מיוחדת בלתי אופיינית שהרומן מתמקד בה. הסיפור נפתח בשנים שלפני "המלחמה הגדולה" ומסתיים כמה שנים אחריה. כמו ביצירות אחרות שלו, גם כאן מתואר הקיום היהודי בגולה כחיים על סף התהום, אותה תהום שסביבה נכתבו יצירותיו. אומנם לא חשתי שהמעתק בזמן יוצר שוני מהותי מבחינת הנושאים הקבועים של אפלפלד, אבל אופן התפתחותו של הגיבור אכן קשור לנסיבות התקופה ההיא בשלהי העולם הישן.

הגיבור הוא פטר שטיין, גבר צעיר רב כישרונות וספורטאי מצטיין השואף להיות סופר, אך גם איש צבא. במקום ללמוד באוניברסיטה ולהתפתח כאינטלקטואל או כבעל מקצוע מכובד כרופא או משפטן, כפי שהמשפחה ציפתה, הוא בוחר בחיי צבא, בחירה שאינה אופיינית לבחורים יהודים בני מעמדו. חיי הצבא קשים ותובעניים, אך פטר בעל רצון הברזל משקיע את כל מאודו בהצטיינות, ואשאיר לקורא את שאר הפרטים המעניינים. חלק זה ברומן, כך נראה, הוא המעניין ביותר.

"כתר הברזל" עתיר חידות ולא כולן נפתרות. הרומן מעורר שאלות רבות על עלילתו ועל דמויותיו ועל הקשרים הסמויים שבין התמות השונות. אוסיף כאן שחידתיות עשויה לסמן את המעמקים והיא מאפיינת רבות מהיצירות הגדולות. יצירת מופת, אמר לנו פעם הפרופסור להרמנויטיקה בבר–אילן, נותנת תחושה של שארית בלתי מפוענחת, משהו שלא נסגר עד תומו. אם יצירה לגמרי "חלקה" וסגורה, אפשר להטיל ספק בערכה.

געגועים‭ ‬לתומאס‭ ‬מאן‭. ‬ציור‭ ‬בעקבות‭ ‬ספרו‭ ‬‭"‬הר‭ ‬הקסמים‭", ‬כריסטיאנה‭ ‬תוניס‭, ‬1987

געגועים‭ ‬לתומאס‭ ‬מאן‭. ‬ציור‭ ‬בעקבות‭ ‬ספרו‭ ‬‭"‬הר‭ ‬הקסמים‭", ‬כריסטיאנה‭ ‬תוניס‭, ‬1987

מרידה בבורגנות

הנה דוגמה לחידתיות: בראשית היצירה מתואר פטר לאחר הקימה בבוקר, כשלבו טוב עליו, אחרי מקלחת ותגלחת, נהנה מיפי הפריחה בשדרה ומהציפייה למנעמי ארוחת הבוקר. בעלת בית הקפה, אישה צעירה ונאה, מעניקה לרב סרן את מלוא הכבוד ותשומת הלב והארוחה פשוטה ונהדרת. אך כמו באידיליות ההרמוניה מופרת במהרה. מישהו מספר לו על רצח בשכונה בשל בגידת אישה, סיפור שמזכיר לו פרשה אחרת, שעדיין לא ברור מה מקומה ברומן. אך בלי קשר לאותו סיפור, משהו במנהגו של פטר נראה חריג: הוא מסתגר באופן שנראה כמעט מיזנתרופי, כאילו העולם האנושי סביבו אינו לרוחו.

החידה מתעמקת בהמשך כשהמחבר מספר לנו על הרגלי הקריאה של פטר, שאוהב את סטפן צווייג וארתור שניצלר, ומתגעגע לתומאס מאן שקרא בעבר. מה עניין תומאס מאן לכאן, ומה הקריאה בו מספרת על הגיבור? ניתן לשער שהדבר קשור לנושא החיים והרוח האופייני למאן ואולי גם לתיאור שקיעת המשפחה המעודנת שכבר יש בה מאפיינים של דקדנטיות. חידת אישיותו של פטר מלווה אותנו במרוצת הרומן כולו עם הניחוח הקלוש של תומאס מאן ופטר מצטייר כמין דמות–על גברית אך גם מעודנת שמתמודדת עם האתגרים הנוראים של התקופה.

לאזכור התומאס מאני מתקשרת דמותה של אולה, האחות הגדולה, שמעוצבת כדמות רומנטית "גדולה מהחיים", מיוחדת ושונה. היא ופטר חולקים אותו תדר של רוחניות, כתיבה ומחשבות על כתיבה. אולה חולה בשחפת ומרבה לבלות בבתי החלמה מסוג הפנסיון ב"הר הקסמים". היא מעודנת, חלשה ואצילית ואין בכוחה להתגבר על מחלתה, אבל הנה הדיסוננס: פטר מגלה שזיקותיה הארוטיות של אולה אינן הולמות את דמותה, כביכול. היא נוהה אחר בחורים רגילים ופשוטים עד גסות. עוד חידה.

האם יש כאן ביטוי לגעגועי הרוח אל החיים הגשמיים? פטר בוחר בחיים של מאמץ פיסי מוגבר, ומורד ברוח המשפחתית של תרבות בורגנית ועידון, על אף שהוא עצמו חלק מרוח זאת. ושוב חידה: מדוע הוא רואה בצבא את ההכנה הטובה ביותר לחיי סופר? כיצד הדברים משתלבים? האם המשמעת הנדרשת לסופר מקבילה אף במעט למשמעת הצבאית האכזרית שמתוארת בספר?

מעט מחזיק מרובה

נושא אחר שבולט בעלילה הוא הבגידה שכבר הוזכרה לעיל. החל מבגידות נשים בבעליהן וכלה בבגידת אומה בבניה ששבו מהמלחמה שבורים ורצוצים, וגם בגידת הגויים באחיהם היהודים, שהיו אמורים לחיות במחיצתם לבטח, בהתאם למדיניות הרשמית של ממשלת הקיר"ה פרנץ יוזף. ואולם בצבא נתקל פטר באנטישמיות ארסית ומסוכנת המהווה מיקרוקוסמוס לאנטישמיות הכללית, שתגיע לשיאה במלחמת העולם השנייה. כמו הצופה בטרגדיה היוונית, שהכיר את המיתוסים וידע מראש מה הן טעויותיו של הגיבור ומה יקרה בסוף, מה שמכונה "אירוניה דרמטית", כך הקורא בספר זה, שכבר נחשף להיסטוריה של המאה העשרים ומזהה את הקו המקשר בין האנטישמיות של ראשית המאה לבין השואה.

זהו רומן שיש בו מרכזים אחדים: הנושא הארספואטי שמתבטא בדמויותיהם של אולה ופטר, אך גם ביחסו של אביו אל הדיבור והסתייגותו ממילים מיותרות. בתיאור זה ניתן ביטוי לפואטיקה החסכנית עד מאוד של אפלפלד עצמו, שדוגל במעט המחזיק את המרובה ובכך גדולתו. מרכז אחר הוא המשפחה המיוחדת המייצגת את הפריחה היהודית בשיאה, הכוללת הצלחה כלכלית גדולה יחד עם רמה תרבותית והשכלה כללית. אבל מחיר ההצלחה הוא הניתוק מהיהדות.

הקטעים הממחישים זאת יכלו להיות קומיים, אלמלא היו כל כך עצובים. כך למשל תיאור ניסיונותיו של האב ללמוד את אמירת ה"קדיש". נושא שלישי הוא האנטישמיות, שמתבטאת בעיקר בתיאור חייו הצבאיים של פטר בקורס הקצינים. מעניין לציין שהספר מוקדש לאביו של אפלפלד שנלחם במלחמת העולם הראשונה ונכלא במחנה ריכוז במלחמת העולם השנייה.

הפרקים המסיימים נקראים כמו קינה מתמשכת: חייו של פטר לאחר המלחמה כשעודו נתון בהלם, האירועים שעבר ואובדן משפחתו; פגישותיו עם מוכי גורל עקב המלחמה. הליכתו לקברות המשפחה; זיכרונותיו וכמיהותיו העולים גם דרך חלומותיו שבהם עולים יקיריו מעולם המתים ומדברים אליו. חלק נכבד מוקדש לטיפולו של פטר בגויה לוסי שעבדה כמשרתת בביתו וטיפלה בו, והפכה לאלכוהוליסטית ללא תקנה. ובאווירה זאת של מוות מסתיים הרומן היפה הזה, עתיר החידות והתמיהות.  

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ג' מרחשוון תשע"ז, 4.11.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-4 בנובמבר 2016, ב-גיליון נח תשע"ז - 1004, סיפורת ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: