הטיעון שליהדות תפקיד שולי בעיצוב ההיסטוריה איננו תוצר מחקרי אלא ניסיון השתמטות מתפקידו של העם היהודי לתקן עולם. תשובה לדברי יובל נח הררי

מי שרוצים לפטור את עצמם מעולהּ של ההיסטוריה היהודית ומהתפקיד שהיא מזמינה את שותפיה למלא, כדאי שיעמידו לעצמם מומחה, היסטוריון רב–מכר כמו יובל נח הררי, שיקבע להם, כמו שכתב לאחרונה במאמר ב"הארץ", כי "תפקידה של היהדות בהיסטוריה של העולם הוא שולי למדי". ואולם, מי שמוכן לשקול להצטרף למשימה לא יתקשה במיוחד למצוא עשרה דברים לפחות שהעם העברי תרם להיסטוריה האנושית.

א.

העם העברי נתן לעולם את העתיד. המקרא מתאר את האדם והחברה האנושית כיצירה שחלקים חשובים בה עדיין לא הושלמו. זהו יסוד תפיסת התקדמות ההיסטוריה שלא הייתה קיימת לפני המקרא. החזון הנבואי מהפכני גם היום. הוא לא מקבל כסמכות סופית את הנורמה, לא מתרשם מן הגנטיקה וההשפעה הסביבתית, ולא חושב שעברו של אדם מכתיב לבדו את אפשרותו לבחור עתיד אחר. הרצל, בשונה מפרויד, גילה שחזון עתידי שאדם מתכוונן אליו משפיע על ההווה שלו יותר מעברו.

כל דור צריך לחזור ולגלות את המהות. גרפיטי, ירושלים 2016
צילום: פלאש 90

ב.

כשהושלם בניין האו"ם בתחילת שנות החמישים בניו יורק ונציגי אומות העולם ביקשו לחקוק כמה פסוקים בחזיתו הם חזרו לחוזה חזון השותפות הכלל אנושית: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב).

ג.

העם העברי נתן לעולם את מושג היסוד של הפסיכופתולוגיה. בלב הסיפור המקראי והמשנאי נמצא גילוי מזעזע שכל המפעל האלילי המצרי והיווני–רומי, שיא תרבות הזמן ההוא, נכשל בניסיון לבטל את הפער שבין הנצחי והזמני, הכול יכול, והאנושי. הא–לוהות נשארת לנו תמיד מושא של כמיהה לא מושגת לגמרי. מי שמתיימר להשיג אותה ולשלוט בה נופל לעבודת אלילים ההורסת את האדם. המקרא היה הראשון לאבחן את הקווים הנרקיסיסטיים המופיעים כמעט בכל אבחנה שאנו נותנים היום.

המודרנה פיטרה את א–לוהים והעמידה במקומו את ההשכלה, הלאום והסוציאליזם. העמדת הלאום מעל לכול הולידה את היטלר והעמדת המעמד מעל לכול הולידה את סטאלין. המחקר האקדמי יודע לפעמים מה אפשר או כדאי לעשות, אבל אף פעם אינו יודע מה ראוי לעשות. כישלונם של אלי המאה העשרים הביא להחלפתם באלים אחרים. מי שהתייאשו מן האמונה בלאום החליפו אותו לאחרונה באמונה בפרט שזכויותיו וצרכיו נמצאים מעל לכול. האלילות החדשה מביאה לאבדן הקהילה, המשפחה, ולפעמים, המדינה.

ד.

העם העברי נתן לעולם כמה גבולות שאסור אף פעם לעבור. אתגר הגדילה האנושי, המסע להיות אדם, חידש כמה איסורים לתרבות העולם. האיסור על גילוי העריות למשל מציע שמיניות אנושית צריכה לגדול למקום שונה ממיניות חייתית, ו"לא תרצח" נכון תמיד, גם אם מישהו מכעיס אותנו מאוד ואף אחד לא רואה. לכן "איזהו גיבור – הכובש את יצרו" (משנה אבות ד, א). איש אמת מחבר בתוכו יצרים וחזון התפתחותי, להבדיל מן ה"אותנטי" הפוסט מודרני, החוקר כל רצון שיש בו ומאמין שהאושר יימצא כשיסיר מעליו את האיסורים החברתיים ויחזור ל"אני האמיתי" שלו, כלומר ליצריו, ללא המגבלות של התרבות, או למשאלותיו הילדותיות ללא אחריות הבוגר.

ה.

העם העברי נתן לעולם את המצב האנושי. זהו המתח הלא–פתור בין שני קצוות שאנו נעים ביניהם. בעל חיים יודע א–לוהים, מבקש לחקותו, מקנא בו על כוחו, רוצה לבטל את הפער בינו לבינו, זוכה להתקדם מעט אך נשאר תמיד רחוק מסוד יוצרו. הוא מתייאש ורוצה לוותר על המסע המתסכל. לחזור לחופש היצרי של השלב ההתפתחותי הקדום, ואסור לו, כי אז יאבד את אנושיותו. הוא איננו מסיים אף פעם את מלאכתו, ואין הוא בן חורין להשתמט ממנה. נברא בצלם, וכל גופו נקבים שאם ייסתם אחד מהם, הלך עליו.

"כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ). גם הטובים ביותר טועים במסע הזה. הכול נכשלים הרבה פעמים. וכל איש נושא עמו לפחות כאב אחד שאין לו פתרון: "אין דבר שלם כמו לב שבור" (הרבי מקוצק). זו אותה ידיעה הנמצאת בהומור היהודי, שתרגם לבדיחה את הידע היהודי הישן והצביע על הפער בין היומרה האנושית לשלמות, ועל מצבו המביך של האדם.

ו.

העם העברי נתן לעולם את הענווה ואת האהבה לחלשים. היוונים ידעו את סכנת ההיבריס, אבל לא הציעו ערך אחר שיחליף את אידיאל הגבורה היווני. הגיבור היווני, שניסה להידמות לאלים, צועד אל חורבנו בלי יכולת לשנות את מסלולו. העברי העומד בפני יוצרו מגלה את עצמו באופן זמני, לא יודע הרבה, מוגבל ביכולתו, נתון בגוף מתכלה. הענווה מגדלת הזדהות עם אלו הנושאים יום יום את הידיעה הזו: העניו מזדהה עם העניים. היודע את זמניותו מזדהה עם אלמנות, יתומים וזקנים. הנושא בלבו כאב שאין לו מרפא מושלם מזדהה עם החולים. מי שגילה שהוא אדם כמו כל בני האדם נעשה שותף עמם בשמחתם וסבלם. נושא עמו את צער העולם.

מכאן צמחה תודעת השותפות שיש לחברה עם החלשים. הכול אהובים ושווים לפני א–לוהים. "וזכרת כי עבד היית במצרים" (דברים כד, כב) נכתב על ידי העם היחיד בהיסטוריה שהתגאה במוצא נחות ולא ראה בו פגם.

ז.

העם העברי נתן לעולם את האמונה בשינוי. תורת התשובה היהודית מציעה שאפשר לתקן. בכל גיל. בכל מצב. כל יום אפשר להתחיל מחדש. "שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד, טז). "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך" (משנה, עדויות, ה, ז). "שערי תשובה לעולם פתוחים" (דברים רבה, ואתחנן, ב, יב). עם עבדים התלויים לגמרי באדונם נעשו לבני חורין אחראים לגורלם. עם שנכבש על ידי האימפריות היוונית והרומית ידע להפנים את הישגיהן התרבותיים, בלא לאבד את שליחותו בין העמים. עם שהגביל במודע את התפתחות הלכתו כשהתפזר בין העמים שמר על המכנה המשותף שאפשר לו לשוב ולהתאחד באחד הימים. עם שהלך והתנוון בגלותו ומצא כוחות להוציא את עצמו מקברו, ולהיוולד מחדש כעובד, מתיישב, ולוחם על אדמתו, תוך שהוא מתקן את עצמו ואת יהדותו.

"זהות" איננה הדימוי שלך או מי שהיית לאחרונה. היא הדרך שבה אתה מבין היום את תפקידך. אם תעז לגלות תפקיד שהשתנה, ולקבלו על עצמך, תוכל להמציא מחדש את עצמך. לא מקרה הוא שרבות משיטות השינוי הפסיכולוגי והחברתי המודרניות נכתבו על ידי יהודים.

ח.

העם העברי נתן לעולם את המדרש והמחלוקת. המדרש, הפענוח המחודש של אמיתות יסוד שנתגלו בעבר, הוא היפוכו הגמור של הפונדמנטליזם המאפיין היום זרמים מרכזיים בנצרות, באסלאם וביהדות זמננו. הוא מציע שכל דור צריך לחזור ולגלות את המהות והכוונה הגלומה בפסוקים הישנים. לדרוש את התורה לחיים. חלק חשוב במדרש הוא ביקורת קשה על הממסדים הדתיים: "תופסי התורה לא ידעוני" (ירמיהו ב, ח).

זהו יסוד המהפכנות היהודית בעת החדשה. אפשר שזהו סוד החשיבה החופשית של זוכי פרס נובל היהודים המעִזים לכתוב פיזיקה או כימיה שגדולי התחום שוללים אותן, בתחילה. היהודים לא מאמינים שיש מישהו שהוא "המומחה הגדול בעולם" באיזה שהוא תחום. רק לאחד שמור המקום הזה, ואפילו איתו אנחנו מתווכחים.

ט.

העם העברי נתן לעולם את השבת. בתרבות הפעלתנית שהמקרא מזמין אליה, המבקשת לפרות ולרבות ולמלא את הארץ ולכבוש אותה ולהקים בה חברת מופת, יש סכנה שאנשים יחשבו שעיקר העולם ועילת קיומו הוא המעשה האנושי. כתיקון לנטייה הזו של האדם להאליל את מעשה ידיו ויצירתו, ולהתמכר לעבודתו, נתנו לו יום אחד בשבוע לא לעשות. רק להתבונן, ליהנות, לקבל, ולגלות שהעולם יכול להתקיים גם בלעדיו.

אנשים ממדינות המערב שנכוו ממחלת ההתמכרות הכפייתית לעבודה וקריירה נוסעים להודו כדי למצוא מורה שילמד אותם לא לעשות. להתבונן בלי להיות מעורב. הפתרון הבודהיסטי מרפא את אלילות המעשה והרכושנות באלילות ההתבוננות: האושר נמצא בפרדה מכל הדברים שאתה מחזיק בהם. העם העברי הציע לשלב את השניים כערכים המאזנים ומתקנים אחד את השני: לך לשנות את העולם, ועצור לפעמים להביט בו ולקבל אותו כמו שהוא. יהודי הוא בודהיסט, יום אחד בשבוע.

י.

העם העברי גילה ייעוד לאדם. מה אני רוצה, איך אני משיג את זה, מה כדאי לי, מה מקובל לעשות. אילו חובות מוטלות במקום שאני גר בו. אלו הן השאלות שרוב בני האדם שואלים את עצמם מימי קדם ועד היום.

העם העברי גילה חובה נוספת. חובה קיומית שאינה תלויה בצרכיו של הפרט או במסגרת שהוא שייך אליה: שותף למעשה יצירת האדם והחברה האנושית. הגילוי הוסיף למעשה החיפוש העצמי שאלה שלא הייתה קיימת לפנים: מהו ייעודי? מהי השליחות של הקבוצה שאני שייך אליה? מה תפקידי כחבר בקבוצה שיש לה ייעוד? השאלה שנעשתה לנחלת הכלל בעקבות התפתחות הדתות המונותאיסטיות נעלמה ממרבית השיטות החינוכיות והפסיכולוגיות הפוסט מודרניות.

*

המקרא מוצא את המופעים האנושיים בתרבות העולם ועורך אותם לחטיבה אחת. זהו קיצור תולדות האנושות, המכנה את עצמו "ספר תולדות אדם" (בראשית ה, א). לעם העברי יש ייעוד ייחודי בסיפור: מתקן ההיסטוריה האנושית. המקרא מאמין בדוגמה אישית. אם נצליח, אחרים יצטרפו. חברת המופת של תחילת הציונות ניסתה לחדש את המפעל הזה. מי שרוצה להשתמט ממנו סופית צריך להוכיח שלא היו לו שום הישגים משמעותיים.

לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להם את העריות (בבלי סנהדרין סג ע"ב). רצו להתחבר עם נשים זרות ומצאו היסטוריון שכתב להם אידיאולוגיה מתאימה. מאחורי מה שמתחזה למחקר היסטורי ישנה מזימה ישנה נושנה: לבטל את האתגר האנושי הקשה. ליובל נח הררי יש שותפים למזימה שבלעדיהם לא יכול היה להצליח: אלו שעשו את היהדות למה שהוא מתאר כ"דת שבטית ומכונסת בעצמה". היהדות הסקטוריאלית על זרמיה השונים מרוכזת בצורכי ההישרדות של הקבוצה שלה, ושכחה את ייעודה להוביל מסע לתיקון עם ואדם שעשוי גם לשנות אותה.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ג' מרחשוון תשע"ז, 4.11.2016