מרחיב את גבולות השפה | יהודה יפרח

הרב שבתי רפפורט, ראש הכולל באוניברסיטת בר־אילן וצאצאו של הרבי מקוצק, מאמין שאהבת השם עוברת דרך המדע ושבאמצעות המודלים המחקריים ניתן להגיע לפיתוח עומק של הדיון ההלכתי. שיחה למדנית על קביעת רגע המוות, מכניקת הקוונטים וחידושים טכנולוגיים שלא נודעו לפוסקים, וגם על הדילמות ההלכתיות שיעוררו הסייבורגים

את הריאיון עם הרב שבתי רפפורט בביתו שבשכונת בית וגן הירושלמית פתחתי בשאלת כפירה. הכותרת של מפעל חייו היא "תורה ומדע", מושג המדיף ריח נפטלין ומזכיר חיבורים שהיו פופולריים בעבר, כשצעירים רבים הטרידו את עצמם בשאלת היחס שבין סיפור הבריאה בפרשת בראשית לבין תורת האבולוציה של דרווין. השאלה אם העולם נברא בשישה ימים או התפתח בתהליך ארוך של מיליוני שנים הייתה עבורם שאלת חיים ומוות, והתשובות שקיבלו או שלא קיבלו הכריעו עבורם בין אמונה לוהטת לכפירה יוקדת. היום, בעידן הקיומי והפסיכולוגי שבו אנו חיים, אף אחד כמעט לא חוזר בתשובה או מתפקר בגלל שאלות כאלה.

לכן הופתעתי לגלות שגם את הרב רפפורט עצמו השאלות הללו לא באמת מעניינות. "אני חושב שכבר בשנות ה–60 וה–70 של המאה הקודמת הנושא הזה כבר מוצה. מוצא המינים של צ'רלס דרווין פורסם באמצע המאה ה–19 וגרר אחריו שובל של התייחסויות תיאולוגיות כאלו ואחרות. אנשים הצטרפו אל הדת או עזבו אותה מהרבה מאוד סיבות, כשהקונפליקטים עם המדע לא בהכרח ניצבו בראש הרשימה. אם אנחנו רוצים בכל זאת למפות את השיח סביב 'תורה ומדע', הייתי מחלק אותו לשלוש תקופות: הראשונה היא העיסוק בסתירות שבין התיאורים המקראיים לתפיסות המדעיות. זה היה השיח שעמד בבסיס חלקים מתנועת ההשכלה וביקורת המקרא. השנייה התחילה בשנות ה–80 בהתמודדות עם פריצות הדרך הטכנולוגיות. אנשי מדע שומרי תורה הבינו שהטכנולוגיות החדשות מחייבות היערכות הלכתית מחודשת כדי לאפשר חיים בעולם שבו האלקטרוניקה והמחשוב תופסים יותר ויותר מקום.  היום אנחנו נמצאים בתקופה השלישית, שמתמקדת במהפכה למדנית ועיונית בלימוד עולמות התוכן של ההלכה".

צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

הלמדנים ופסיקת ההלכה

הרב שבתי אברהם הכהן רפפורט (66) הוא נצר למשפחת רבנים מיוחסת. מצד אביו הוא צאצא ישיר של הש"ך ואמו היא נינת הרבי מקוצק ובתו של האדמו"ר השני מסוכטשוב, רבי שמואל בורנשטיין, המוכר בשל סדרת ספרי החסידות שכתב "שם משמואל". לאחר לימודיו בישיבת נתיב מאיר הוא השתקע בישיבת מיר בירושלים, שם למד אצל ראשי הישיבה ר' חיים שמואלביץ ור' נחום פרצוביץ, ובמקביל השלים תואר במתמטיקה. בהמשך נישא לרבקה, נכדתו של הרב משה פיינשטיין, והוסמך על ידיו לרבנות. במשך עשרים שנים שימש ראש ישיבת ההסדר שבות ישראל באפרת, והחל משנת 2008 הוא מכהן כראש בית המדרש של המכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר–אילן. במסגרת תפקידו זה הקים את "פורום ניצוצות" המחבר בין אנשי תורה והלכה לאנשי מדע מתחומים שונים.

את המשבר חווה הרב רפפורט, תלמיד חכם בעל שיעור קומה ולמדן מובהק, דווקא במפגש עם שיטת הלימוד הבריסקאית הנפוצה בישיבות החרדיות–ליטאיות. הוא מותח עליה ביקורת נוקבת: "הלמדנות הבריסקאית מבריקה, אבל היא יכולה להוביל למקום שבו הרעיונות התורניים נראים מאוד פורמליים ומתרחקים מההיגיון האנושי הפשוט".

והתוצאה היא גם טרמינולוגיה למדנית שמזכירה את משחק השפה של ויטגנשטיין. מערכת לוגית סגורה בתוך עצמה שלא שולחת זרועות אל המציאות ולא מנסה לומר משהו על המציאות.

"אכן. למדן שלומד תורה צריך ללמוד את כללי ההיגיון הפנימיים של הלמדנות. הבעיה היא שאי אפשר בכלל לתקוף שפה כזו כי המשמעות שלה היא רק מתוכה. המהלך הזה השפיע על הלמדנים בכך שהוא הרחיק אותם מפסיקת הלכה. ד"ר מיכאל אברהם אומר שמי שיש לו מוח אנליטי חריף לא יוכל להכריע לעולם כי הוא מסוגל להבין טוב את שני הצדדים במחלוקת, כמו שהליצנים אומרים שהפוסק הוא זה שפסק מלחשוב. זה כמובן טעות ולכן חשבנו שצריך לפתח תבניות חשיבה ועולמות רעיוניים אחרים שמתוכם יהיה אפשר להסביר מחדש את ההיגיון ההלכתי".

המקור הוא השכל

ומה המקור של הרעיונות האחרים? ומי ערב שהתוצאה לא תהיה בסוף מערכת לוגית סגורה אחת שמתנגשת במערכת לוגית סגורה אחרת?

"מקור הרעיונות הקלאסי הוא שכל האדם. וכשאני מדבר על שכל האדם אני לא מתכוון לסברות שכל אחד יכול לשלוף, אלא לתובנות שהתפתחו בחזית המדע, שם השכל האנושי מגיע לידי מיצוי. כשאני מדבר על מדע אני כולל את כל הענפים, ממדעי הטבע והמדעים המדויקים ועד למדעי הרוח. המודלים שמתפתחים שם הם לא שפה פנימית סגורה. וכדי שלא ליצור יצירות ספקולטיביות שעומדות על חולות נודדים בחרתי בכוונה שלא לעסוק בתיאולוגיה או בסוגיות של מחשבה ומוסר, אלא לעמת את הפרדיגמות המדעיות עם ההארד–קור של ההלכה. הרעיון הוא לסנתז שפה חדשה מהמפגש שבין ההלכה למדע כך שגם מי שמגיע מבחוץ ולא מכיר את השיח ההלכתי יוכל להבין על מה אנחנו מדברים. זוהי פריצת דרך שמועילה לכולם".

ומה אתה מנסה להשיג במהלך הזה?

"המטרה מאוד פשוטה: לחזור למה שכתב הרמב"ם, שהדרך לאהבת ה' היא לדעת אותו באמצעות הכרת ההתגלות שלו בעולם. אהבת ה' לשיטתו היא לא רגש. היא לעשות את האמת מפני שהיא אמת דרך הכרת הבריאה. הרמב"ם עשה את זה בלי סוף, כמו למשל בדיונים שהוא מפתח על קוסמולוגיה במורה נבוכים. הוא האמין שכדי להבין את ההלכה צריך ללמוד קוסמולוגיה".

אתה טוען שהמתודולוגיה הזו תמיד הייתה קיימת?

"כן, אבל לפעמים באופן לא מודע, כמו למשל אצל ר' שלמה זלמן אוירבך, שקבע שיעור מדויק בטמפרטורות צלזיוס למושג ההלכתי 'יד סולדת', על פי ניסיונות מדעיים. דוגמה נוספת היא ההלכה שלפיה יש ללוש את קמח המצות במים שנשאבו בין השמשות ולנו בלילה. חכמי אשכנז הסבירו שבלילה השמש עוברת מתחת לאדמה ומחממת את המעיינות, ולכן אם נשאב מים בבוקר הם יהיו חמים והסיכוי להחמיץ את הקמח יגדל. הם האמינו שסוף היום הוא הזמן שבו המים הם בטמפרטורה הצוננת ביותר שאפשר למצוא. מהר"ם חלאווה חי בתקופה שבה כבר ידעו שהשמש לא מחממת את האדמה מלמטה ולכן נתן הסבר אחר: הוא טען שהמים בבוקר הם קרים יותר, אבל דווקא מים קרים מחממים את הקמח. מאיפה הוא הגיע לרעיון המוזר הזה? נורא פשוט. הוא שם לב שכשאתה מכניס יד למים צוננים, והיד מתקררת, אם תיגע אחר כך בקמח תרגיש שהוא חם.

"החידוש של הרב אוירבך הוא בעצם הכימות של דבר שמעולם לא כומת לפני כן. למה היה נראה לו הגיוני לעשות את זה? כי השפה שבתוכה אנחנו חיים השתנתה. אנחנו חיים בעולם הרבה יותר מכומת ומדיד. אנחנו לא יכולים לקבל את מהר"ם חלאווה כי עקרונות התרמודינמיקה כל כך מוטבעים אצלנו כך שאנחנו יודעים שמים קרים לא יכולים לחמם קמח. אצלו לא הייתה תרמודינמיקה".

סדר בקזינו בנוואדה

הרב רפפורט נכנס לתפקיד ראש בית המדרש בבר אילן לפני שמונה שנים, והחל בשיתופי פעולה עם אקדמאים שונים עד לגיבוש פורום ניצוצות. עד כה הופקו 58 כנסים, שבכל אחד מהם נציג המכון נפגש עם חוקרים לסיעורי מוחות וישיבות הכנה עד לגיבושו של כנס. חלק מהפרויקטים נמצאים בעיבוד סופי לקראת פרסום של ספר. מעגל נוסף של פעילותו הוא קורסים לדוקטורנטים שמפתחים כלים חדשים לדיונים הלכתיים באמצעות שימוש במתודולוגיות מתחומי המחקר שלהם. בין ההרצאות המצולמות ניתן למצוא הצגה של אלגוריתם מורכב שפיתח פרופ' משה קופל במטרה לנתח טקסטים מקראיים כהתמודדות עם שאלות של ביקורת המקרא, הרצאות על לוחמה מול טרור בראייה תורנית, שאלת הבחירה החופשית מול מצבי אונס בראי מדעי המוח, מודלים של פרופ' עלי מרצבך המתמודדים עם מושג החזקה ההלכתית, הגדרת אי שפיות בפסיכולוגיה ובהלכה ועוד. בנוסף, פיתח המכון גם קורסים במשפטים ובמדעי החיים.

האם למודלים שאתה מפתח יש רלוונטיות להכרעה בדילמות ההלכתיות הגדולות, למשל בשאלת קביעת רגע המוות לצורך השתלת איברים?

"אנחנו לא עוסקים בפסיקת הלכה אלא בפיתוח עומק של הדיון ההלכתי, אבל אם אתה שואל על עצם הגדרת החיים התשובה היא חיובית. הנושא הזה קשור לנרטיב–על אחר שאנחנו עוסקים בו והוא היחס שבין אינפורמציה למשמעות. אנחנו חיים בעידן של התפוצצות אינפורמציה, בעולם שבו הכול מיתרגם לשפת מחשב שאם נפשט אותה למרכיבים ראשוניים נמצא שרשרת ארוכה של ביטים שכל אחד מהם אומר 'כן' או 'לא'. השפה הבינארית של המחשב מתיימרת להפוך את אי הסדר לסדר, להבחין בין כפיסי עץ שעל הרצפה לבין שולחן. בעולם הטכנולוגי אנחנו רוצים לכמת הכול, אבל זה מחמיץ משהו כי האינפורמציה לא בהכרח מבטיחה משמעות.

"קח לדוגמה את ההקדמה של הרמב"ן לספר בראשית. הוא מתאר את התורה כרצף של אותיות שכוללות את כל סודות הבריאה. האותיות האלו הן כמו השפה של המקובלים, אין לה משמעות מילולית אבל היא קוד שפועל במציאות כאשר הוא מופיע בהרכב מסוים. איך רואים שיש חשיבות לאינפורמציה גם במנותק ממשמעות? כאשר אות אחת חסרה – ספר התורה פסול למרות שהמשמעות לא נפגמה. תוציא ביט אחד מקובץ והוא לא ייפתח לך".

ואיך כל זה קשור לשאלת רגע המוות?

"כי ככל שניתוח המידע מתקדם יש לנו הבנה טובה יותר של מנגנוני יצירת הסדר ואנחנו יכולים לזקק את ההגדרה הביולוגית והפיזיקלית של החיים. החיים בהקשר של אורגניזם מוגדרים היום כיכולת של גוף ליצור סדר מתוך אי הסדר. הסדר לא תמיד גלוי, ולפעמים גם במצבים של אנתרופיה והתפרקות אפשר לגלות סדר פנימי. פעם הייתי בקזינו בנוואדה ושאלתי את עצמי שאלה: המהמרים מפסידים בסוף הכול ואם כן בתי הקזינו אמורים להיסגר כי בסוף לאף אחד מהמהמרים לא יישאר כסף. אבל אתה עולה לקומה השנייה ורואה חנויות יוקרה של שעונים ותכשיטים במחירים מופקעים, והפלא ופלא – מהמרים עולים לשם וקונים. איך זה עובד? הקזינו בונה את המנגנון כך שיהיו יותר רווחים מהפסדים, אבל חלק מרוויחים ונותנים מוטיבציה לאחרים, וגם אלו שמפסידים לפעמים יוצאים באמצע. אז הנה דוגמה למשהו שנראה כמו אנתרופיה שבה המערכת אמורה להתפרק, אבל כשאתה בוחן לעומק אתה מגלה סדר בתוך אי הסדר.

"ומכאן לשאלת החיים. בשנות ה–60 הרופאים דיברו על ההפיכות של חוסר ההכרה. הם טענו שאם חוסר ההכרה אינו הפיך האדם מוגדר כמת. אבל היום אנחנו יודעים שהתודעה יכולה להתקיים באופן מלא גם במצב של חוסר הכרה, כמו למשל בשינה. כשאני ישן בלילה ישנה התרחשות מוחית שמשפיעה על מה שאעשה או לא אעשה לאחר מכן, כלומר יש יצירת סדר. מאוחר יותר דיברו על פעילות הלב כמדד לחיים. אבל היום אנחנו יודעים שהלב הוא רקמה אוטונומית שיכולה לחיות באופן עצמאי גם בתוך צידנית. אדם יכול להיות מונשם ועדיין להתארגן כיצור חי. בהלכה המדד החשוב ביותר הוא הנשימה, כי היא מסמלת את ההכנסה של 'הנוסעים' לתוך הגוף – מולקולות החמצן. אבל אז גילינו את חולי שיתוק הילדים שמתו מחוסר יכולת לנשום, והרפואה הצליחה להנשים אותם ולהמשיך את הפעילות המוחית שלהם. יש מכונות שהופכות גלי מוח לדיבור. בעקבות המחקר חלק מהפוסקים החלו לדבר על הפעילות המוחית ומגדירים את המוות כרגע שבו גזע המוח נהרס מבלי יכולת להשתקם. זה השלב שבו היום כבר אין יצירת סדר, אבל זו לא התחנה האחרונה, כי בעתיד יצירת הסדר תוכל להתרחש באמצעות שבב סיליקון מושתל".

חתום על כרטיס אדי

אתה מדבר על הדילמות ההלכתיות שיעוררו הסייבורגים, יצורים שהם חצי אדם וחצי מכונה?

"גם בלי ללכת רחוק יש לנו כבר היום התפתחויות מדעיות שיוצרות דילמות הלכתיות לא פשוטות, כמו למשל בסוגיית ההורות. ילד שנולד לפונדקאית, למי הוא שייך? לבעלת הביצית או לאם שהרתה אותו? אנחנו עומדים בקשר עם מדענים שמסוגלים לכתוב די–אן–איי, להשתיל אותו בתאים ולייצר חומצות אמינו חדשות. יש חוקרים שמסוגלים לייצר שוקו מחיידקים מהונדסים. הם בחרו בשוקו כי עצי הקקאו הם העצים הכי קשים לביות ולתכנון. באוניברסיטאות בארה"ב אתה לא יכול לקבל היום תואר שני בביו–הנדסה בלי שכתבת קוד די–אן–איי שאפשר ליצור ממנו שמרים במעבדה. בקצב הזה אנחנו נגיע בעתיד הלא מאוד רחוק למצב שבו יהיה אפשר לכתוב את כל המידע הגנטי שנמצא בתא זרע. מי יהיה האבא של ילד שייוולד מילד כזה, המהנדס שכתב את הקוד?"

בשורה התחתונה, אתה חתום על כרטיס אדי?

הרב רפפורט צוחק. "כן, אני חתום".

הגדרת החיים קשורה גם לדילמה סביב ההפלות. בארה"ב יש ויכוח עז בין חסידי 'בעד בחירה' לחסידי 'בעד חיים'. בארץ הנושא פחות נמצא בכותרות אבל יש כל הזמן לחץ על הוועדות הרפואיות לאשר הפלה גם בשלבים מאוחרים של ההיריון. איזו השפעה יש למדע על השיח ההלכתי בנושא?

"כאן אני משתמש במכניקת הקוונטים. זו תיאוריה מורכבת אבל הגרעין שלה נמצא בהבנה שאובייקט מסוים יכול להיות גם גל וגם חלקיק, והוא נמצא במרחב הסתברות לכאן או לכאן, כמו החתול של שרדינגר שיכול להיות גם חי וגם מת. במסכת יבמות יש סוגיה בעניין 'החולץ למעוברת והפילה'. זוהי מחלוקת בין ר' יוחנן לריש לקיש על אדם שמת והשאיר אלמנה הרה. האח חלץ לה ולאחר מכן היא הפילה את הוולד. השאלה היא האם היא צריכה לעבור חליצה נוספת, שכן לפי ההלכה אין חיוב חליצה אם יש לאלמנה ילד. האמוראים חלוקים ביניהם. ריש לקיש אומר שכשהיא הייתה מעוברת היא כלל לא הייתה מועמדת לייבום, ולכן החליצה פסולה והיא צריכה לעבור חליצה נוספת. ר' יוחנן טוען שכשהיא הפילה התגלה למפרע שהיא הייתה מועמדת לחליצה ולכן היא פטורה מחליצה נוספת. האחרונים הסתבכו עם סתירה בדברי הרמב"ם בנושא והציעו מודלים למדניים סתומים. אני משתמש במכניקת הקוונטים, שגם היא אמנם לא מובנת אולם היא קיימת ללא צל של ספק.

"הרעיון שלי הוא שהעובר נמצא במרחב הסתברותי: הוא גם רקמה וגם בן אדם. המחלוקת במערב היא האם העובר הוא חלק מגוף האם או יצור חי עצמאי. התשובה היא שביחס לעתיד הוא בעל פוטנציאל של חיים עצמאיים אבל ביחס למצבו בהווה הוא רקמה ללא קיום עצמי, ועל בסיס זה אפשר להבין את המחלוקת: ר' יוחנן אומר – נמתין לעתיד ונראה, אם הוא ימות יתברר למפרע שהוא רק רקמה, ואם הוא יחיה – יתברר שהוא היה יצור חי. ריש לקיש אומר שכרגע הוא גם וגם, כי הוא נמצא בתוך מרחב הסתברותי, ולכן האמא שלו חייבת ופטורה מחליצה בו זמנית. הבעיה היא שאם היא תפיל היא תהיה חייבת לגמרי ולכן החליצה של עכשיו לא תועיל לה. מה עשיתי פה? ייבאתי מודל מתוך מכניקת הקוונטים והסברתי באמצעותו את דברי ריש לקיש. בהקשר של ההפלות המודל הזה מאפשר  להבין את מעמד העובר, איך מצד אחד אין דין רוצח למי שהורג אותו, אבל מצד שני מדובר ביצור חי שיש מצווה להצילו".

התפתחויות‭ ‬מדעיות‭ ‬שיוצרות‭ ‬דילמות‭ ‬הלכתיות‭ ‬לא‭ ‬פשוטות‭. ‬משתתף‭ ‬בתחרות‭ ‬סייבורג‭, ‬מוסקבה‭ ‬2016‎ צילום‭: ‬גטי‭ ‬אימג‭'‬

התפתחויות‭ ‬מדעיות‭ ‬שיוצרות‭ ‬דילמות‭ ‬הלכתיות‭ ‬לא‭ ‬פשוטות‭. ‬משתתף‭ ‬בתחרות‭ ‬סייבורג‭, ‬מוסקבה‭ ‬2016‎
צילום‭: ‬גטי‭ ‬אימג‭'‬

כיצד המודל הזה מסייע לפוסק שנדרש להכריע בסוגיה של הפלה?

"אם נסתכל על העובר בתקופת ההיריון כמצוי במציאות המקבילה לרצף במכניקת הקוונטים שבו כל האפשרויות פתוחות ואפשריות, אין במצב זה גבול ברור בין היותו אדם חי להיותו רקמה. ההכרעה באה רק בשעת הלידה, או בשעת הפסקת ההיריון. לדוגמה, כאשר אנו יודעים בשעת ההיריון שהעובר צפוי להיוולד ללא אפשרות של חיים עצמאיים תקינים זה משנה את מאזן המעמדות השונים של העובר. הפוסק נדרש לשקול בכל מקרה לגופו אם מצבו ההלכתי הוא יותר מצב של רקמה, ואז ייתכן שיהא ניתן להפסיק את ההיריון. יש עוד כברת דרך עד שהמודלים הללו יובילו להכרעה הלכתית, אולם כבר כעת הם מעשירים את הדיון ההלכתי ומאפשרים חשיבה עמוקה יותר על הסוגיה".

טמפרטורת שרפת המתכת

אני שואל את הרב רפפורט על מדעי החברה והרוח, שבניגוד למדעים המדויקים כוללים לעתים מחקרים איכותניים ותפיסות ספקולטיביות שמשתנות מעת לעת. מתברר שגם בתחומים הללו הוא מחפש קישורים אל מודלים השאובים מהמדעים המדויקים.

"יש מערכת פיסיקלית מוכרת: אתה לוקח מולקולות בדידות ויוצר ביניהן רצף כמו חרוזים על שרשרת, לאחר מכן אתה מחבר שרשראות ליריעה ויריעות לקובייה. התגלית החשובה של המדע היא שלכל מישור יש חוקיות שונה. הניסוי הכי מפורסם הוא צמר פלדה שאפשר לשרוף אותו, בניגוד לנייר כסף שגם אם הוא דק יותר הוא לא נשרף במגע עם אש. הסיבה היא שהתנהגות הולכת החום ולכידת החום משתנה בגלל ההבדלים בשטח הפנים. טמפרטורת השיא הנדרשת כדי לשרוף מתכת משתנה במעבר בין שני ממדים לשלושה ממדים.

"יש תופעות שמתרחשות רק בשלושה ממדים, כמו מערבולת. מגנטיות ומוליכות חשמלית לא מתרחשות בחלקיקים בודדים. ציפורים נודדות לא יכולות להגיע ממקום למקום בלי להקה, כי יש בכלל את מה שאין בפרט. את העיקרון הזה, שממדים שונים גוזרים חוקיות שונה, לקחתי לדיון ההלכתי".

הרב רפפורט מביא לדוגמה את התפיסה המורכבת של הצדקה בפסיקת ההלכה של הרמב"ם (הלכות מתנות עניים, פרק י'). "ההלכה הראשונה נשמעת כמו פשקוויל. הרמב"ם כותב שם ש'אין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה, שנאמר בצדקה תכונני, ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". באופן מוזר, בפסוקים שהוא מביא המשמעות המילולית של צדקה היא 'צדק' ולא תשלום לעניים.

"מצד שני, בהמשך הפרק הרמב"ם כמעט אוסר על קבלת צדקה: 'לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הצבור וכן צוו חכמים ואמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. ואפילו היה חכם ומכובד והעֱני יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות'.

"חובת האדם לעבוד וליהנות מיגיע כפיו קשורה לתפיסת החירות שלו", מסביר הרב רפפורט, "הרמב"ם דורש מהאדם חירות ואחריות, עבדיי הם ולא עבדים לעבדים. מעבר לזה יש ציר שני של בין אדם לחברו, ובו מתנהל המשא ומתן. ההלכה יכולה לדרוש מהאדם שמשאו ומתנו יהיו באמונה וללא רמאות, אולם היא לא יכולה לחייב אותו לתת כסף בלי תמורה, כי כל תפיסת השוק מבוססת על תמורה שניתנת מול המוצר או השירות. אתה מוכר את מה שאנשים רוצים לקנות והמפגש ביניכם יוצר את השער. כך או כך, התפיסה הקלווניסטית האמריקנית נעצרת שם, ולכן אין מבחינתה מקום לצדקה כמצווה שכופין עליה והיא יכולה להתקיים רק במישור הוולונטרי בלבד.

"במצב של חירות מוחלטת מתפתחים היחידים באופן שלם, אבל אין בו מקום להתפתחותו של ציבור, במשמעות העמוקה של המושג – לא רק התפתחות של קבוצת אנשים הזקוקים זה לזה לצורך משא ומתן, אלא התפתחותה של תפיסה ציבורית אחת כוללת. ביהדות יש משמעות לציר השלישי, והוא הציר הציבורי. במסחר, מול כל תשלום צריכה להיות תמורה. אבל הציבור יכול להטמיע בחברה ערכים מוסריים. האיסור על נטילת צדקה כשאין כורח לא מונע את קיומם של עניים. תמיד יישארו אנשים שלא מסוגלים ליצור, וחברה שמעוניינת להיות חברת מופת נדרשת להפוך את הצדקה לחובה ציבורית שאיננה תלויה במערכת היחסים שבין אדם לחברו. הציבור הוא תכונה חדשה שלא נמצאת אצל היחידים. זהו ציר עצמאי".

את המודל הזה שמבחין בין שלושה צירים – אנכי של האדם מול א–לוהיו, אופקי של האדם מול חברו וציבורי – הרב רפפורט משליך על תחומים נוספים. הוא מזכיר לי הרצאה שנתתי במסגרת "ניצוצות" על לשון הרע ותקשורת ומעיר: "לשון הרע הוא איסור חמור שנמצא על הציר שבין אדם לחברו. התקשורת נמצאת על הציר הציבורי ושם בלעדיה מוסדות השלטון יהיו נגועים בשחיתות. לכן אי אפשר להקיש ממצב צבירה אחד למצב צבירה שני. אלו מישורים שונים".

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ו תשרי תשע"ז, 28.10.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-31 באוקטובר 2016, ב-גיליון בראשית תשע"ז - 1003 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: