חדר‭ ‬נעול‭ ‬אחותי‭ ‬כלה | חבצלת‭ ‬פרבר

 

מוטיב‭ ‬הכלה‭ ‬המסתגרת‭ ‬בחדרה‭ ‬ברגע‭ ‬החופה‭ ‬מוכר‭ ‬וכמעט‭ ‬נדוש‭. ‬אלא‭ ‬שמטלון‭ ‬מצליחה‭ ‬לרענן‭ ‬במרכיבים‭ ‬בלתי‭ ‬צפויים‭, ‬בדקוּת‭ ‬תיאורי‭ ‬הדמויות‭ ‬ובשפה‭ ‬מדויקת‭ ‬וחפה‭ ‬מוולגריות

1והכלה‭ ‬סגרה‭ ‬את‭ ‬הדלת

רונית‭ ‬מטלון

כתר‭, ‬2016‭, ‬130‭ ‬עמ‭'‬

‭"‬הכלה‭ ‬הצעירה‭, ‬שהסתגרה‭ ‬בשתיקה‭ ‬מוחלטת‭ ‬בחדר‭ ‬השינה‭ ‬של‭ ‬הוריה‭… ‬הודיעה‭ ‬לבסוף‭ ‬מה‭ ‬שהודיעה‭ ‬וחזרה‭ ‬שלוש‭ ‬פעמים‭ ‬על‭ ‬הצהרתה‭ ‬המדהימה‭ ‬מבעד‭ ‬לדלת‭ ‬המוגפת‭… '‬לא‭ ‬מתחתנת‭, ‬לא‭ ‬מתחתנת‭, ‬לא‭ ‬מתחתנת‭'".‬

במילים‭ ‬אלה‭ (‬המהדהדות‭ ‬בדרך‭ ‬של‭ ‬היפוך‭ ‬את‭ "‬מקודשת‭, ‬מקודשת‭, ‬מקודשת‭") ‬נפתחת‭ ‬הנובלה‭ ‬של‭ ‬רונית‭ ‬מטלון‭, ‬שעניינה‭ ‬הסיוט‭ ‬האימתני‭ ‬ביותר‭ ‬בחייהם‭ ‬של‭ ‬כל‭ ‬אם‭ (‬לא‭ ‬רק‭ ‬יהודיה‭) ‬ואב‭, ‬ובחייו‭ ‬של‭ ‬כל‭ ‬זוג‭ ‬מאוהב‭ ‬שמתכנן‭ ‬למסד‭ ‬את‭ ‬הקשר‭: ‬מה‭ ‬יהיה‭ ‬אם‭ ‬הוא‭/‬היא‭ ‬יברחו‭ ‬לי‭ ‬פתאום‭ ‬ברגע‭ ‬האחרון‭ ‬לפני‭ ‬החופה‭?‬

ובכן‭, ‬זה‭ ‬בדיוק‭ ‬מה‭ ‬שקורה‭ ‬למרגי‭, ‬שביום‭ ‬חתונתה‭ ‬מגיפה‭ ‬את‭ ‬דלת‭ ‬חדר‭ ‬השינה‭ ‬ומתבצרת‭ ‬מאחוריה‭, ‬מסרבת‭ ‬לצאת‭, ‬להתחתן‭ ‬או‭ ‬אפילו‭ ‬לדבר‭. ‬ובעבר‭ ‬השני‭ ‬של‭ ‬הדלת‭ ‬‮–‬‭ "‬במסדרון‭ ‬העצוב‭" ‬ואחר‭ ‬כך‭ ‬בסלון‭ – ‬כולם‭: ‬אם‭ ‬הכלה‭, ‬החתן‭, ‬סבתא‭ ‬המכונה‭ ‬סבתונה‭ ‬ובן‭ ‬הדוד‭ ‬ואליהם‭ ‬מצטרפים‭ ‬גם‭ ‬הורי‭ ‬החתן‭. ‬מסביבם‭ ‬המעגלים‭ ‬הקשורים‭ ‬לחתונה‭: ‬מנהל‭ ‬האירועים‭, ‬המוזמנים‭ ‬‮–‬‭ ‬שעוד‭ ‬לא‭ ‬יודעים‭ ‬שהחתונה‭ ‬מוטלת‭ ‬בספק‭ – ‬ואחרונים‭ ‬חביבים‭, ‬המחלצים‭ ‬הפוטנציאליים‭: ‬הרופאה‭ ‬הפסיכיאטרית‭ ‬הרוסית‭ ‬והנהג‭ ‬של‭ ‬משאית‭ ‬חברת‭ ‬החשמל‭ ‬הפלשתינית‭ ‬עם‭ ‬הסולם‭ ‬והמעלון‭. ‬גלריה‭ ‬של‭ ‬דמויות‭ ‬מגוונות‭ ‬‮–‬‭ ‬מבחר‭ (‬חלקי‭) ‬מן‭ ‬החברה‭ ‬הישראלית‭ – ‬שנדחסות‭ ‬אל‭ ‬תוך‭ ‬נובלה‭ ‬בת‭ ‬130‭ ‬עמוד‭, ‬ושאנו‭ ‬עומדים‭ ‬להתוודע‭ ‬אליהן‭, ‬ואל‭ ‬חלקן‭ ‬אף‭ ‬לרוחב‭ ‬ולעומק‭, ‬ולעבור‭ ‬עמן‭ ‬את‭ ‬החוויה‭ ‬הקשה‭. ‬

 מה‭ ‬עושים‭, ‬איך‭ ‬מגיבים‭, ‬מה‭ ‬אומרים‭ ‬למוזמנים‭? ‬כלה‭, ‬ירושלים‭, ‬2008 צילום‭: ‬מיכל‭ ‬פתאל‭, ‬פלאש‭ ‬90


מה‭ ‬עושים‭, ‬איך‭ ‬מגיבים‭, ‬מה‭ ‬אומרים‭ ‬למוזמנים‭? ‬כלה‭, ‬ירושלים‭, ‬2008
צילום‭: ‬מיכל‭ ‬פתאל‭, ‬פלאש‭ ‬90

נעלי‭ ‬לכה‭ ‬שחורות

לא‭ ‬קשה‭ ‬לדמיין‭ ‬את‭ ‬הסיטואציה‭ ‬הזאת‭, ‬כשהכלה‭ ‬מסרבת‭ ‬להתחתן‭ ‬והחתן‭ ‬המיועד‭ ‬ובני‭ ‬המשפחה‭ ‬הקרובים‭ ‬צריכים‭ ‬להתמודד‭ ‬עם‭ ‬התבשיל‭ ‬הרעיל‭ ‬שמרגי‭ ‬בישלה‭ ‬להם‭: ‬מה‭ ‬עושים‭, ‬איך‭ ‬מגיבים‭, ‬מה‭ ‬אומרים‭ ‬למוזמנים‭? ‬מבטלים‭, ‬לא‭ ‬מבטלים‭ ‬את‭ ‬החופה‭? ‬ומה‭ ‬עם‭ ‬הכספים‭ ‬ששולמו‭, ‬האוכל‭ ‬שבושל‭, ‬הצלמת‭ ‬והתזמורת‭ ‬שקיבלו‭ ‬תשלום‭ ‬מראש‭? ‬לאמיתו‭ ‬של‭ ‬דבר‭, ‬העלילה‭, ‬במובן‭ ‬של‭ ‬רצף‭ ‬אירועים‭ ‬ומעשים‭, ‬היא‭ ‬מינימלית‭, ‬ועיקר‭ ‬ההתרחשויות‭ ‬הן‭ ‬נפשיות‭ (‬בעיקר‭ ‬אצל‭ ‬החתן‭) ‬או‭ ‬רלציוניות‭ ‬‮–‬‭ ‬כאלו‭ ‬שקורות‭ ‬ביחסים‭ ‬בין‭ ‬הדמויות‭. ‬

ודווקא‭ ‬משום‭ ‬שהכול‭, ‬החל‭ ‬בנושא‭ ‬וכלה‭ ‬בעיקרי‭ ‬העלילה‭, ‬כל‭ ‬כך‭ ‬מוכר‭ ‬וכמעט‭ ‬יומיומי‭ ‬ומתבקש‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬לסרט‭ ‬או‭ ‬לסיפור‭ ‬‮–‬‭ ‬אי‭ ‬אפשר‭ ‬שלא‭ ‬להתפעל‭ ‬מן‭ ‬הבחירה‭ ‬של‭ ‬מטלון‭, ‬שלקחה‭ ‬את‭ ‬הנושא‭ ‬הזה‭ ‬וארגה‭ ‬ממנו‭ ‬אריג‭ ‬פלאים‭ ‬רענן‭, ‬מלא‭ ‬מרכיבים‭ ‬בלתי‭ ‬צפויים‭, ‬גוונים‭ ‬ובני–גוונים‭, ‬התבוננויות‭ ‬מדויקות‭ ‬בבני‭ ‬אדם‭ ‬ושחזור‭ ‬האופן‭ ‬שבו‭ ‬הם‭ ‬מתנועעים‭, ‬מדברים‭ ‬ומתייחסים‭ ‬אלה‭ ‬לאלה‭. ‬

מטלון‭ ‬מפליאה‭ ‬באבחנותיה‭ ‬ובתיאור‭ ‬הפרטים‭ ‬הקטנים‭ ‬והאירועים‭ ‬הזניחים‭ ‬ביותר‭ ‬שמהם‭ ‬מורכבים‭ ‬החיים‭ ‬ובני‭ ‬האדם‭, ‬כאחד‭: ‬המריבות‭ ‬הקטנות‭ ‬לפני‭ ‬יום‭ ‬החתונה‭, ‬נעלי‭ ‬הלכה‭ ‬השחורות‭ ‬שמרגי‭ (‬הכלה‭) ‬מנסה‭ ‬לאלץ‭ ‬את‭ ‬מתי‭ (‬החתן‭) ‬לקנות‭: ‬מתי‭ ‬מתעצבן‭ ‬‮–‬‭ ‬בגלל‭ ‬הנעליים‭, ‬בגלל‭ ‬הזבן‭. ‬נוטש‭ ‬בכעס‭ ‬את‭ ‬חנות‭ ‬הנעליים‭, ‬ממתין‭ ‬זמן‭ ‬ממושך‭ ‬מחוץ‭ ‬לחנות‭ ‬ומתכוון‭ "‬להגיד‭ ‬לה‭, ‬להטיח‭ ‬בה‭ ‬בעצם‭: '‬אני‭ ‬לא‭ ‬בובה‭ ‬שמלבישים‭ ‬אותה‭ ‬בנעליים‭ ‬של‭ ‬ערסים‭, ‬הבנת‭?'". ‬עד‭ ‬שבסוף‭ ‬מרגי‭ ‬יוצאת‭ "‬כאילו‭ ‬כלום‭… ‬שילבה‭ ‬את‭ ‬זרועה‭ ‬בזרועו‭ ‬ואמרה‭: '‬בוא‭ ‬נלך‭ ‬לראות‭ ‬את‭ ‬הארי‭ ‬פוטר‭'". ‬

מה‭ ‬קשור‭ ‬הארי‭ ‬פוטר‭ ‬לכאן‭? ‬‮–‬‭ ‬אבל‭ ‬דווקא‭ ‬הילדותיות‭ ‬הזאת‭, ‬התמימות‭ ‬והתום‭ ‬שמשתקפים‭ ‬בשם‭ ‬הזה‭ ‬ובאסוציאציות‭ ‬הקשורות‭ ‬אליו‭, ‬משקפים‭ ‬טוב‭ ‬יותר‭ ‬מאלף‭ ‬מילים‭ ‬את‭ ‬מרגי‭ ‬ואת‭ ‬אישיותה‭, ‬ללא‭ ‬צורך‭ ‬בהכברת‭ ‬מילים‭. ‬ונעלי‭ ‬הלכה‭ ‬השחורות‭? ‬מתי‭ ‬קונה‭ ‬אותן‭ ‬בסוף‭ ‬בכל‭ ‬זאת‭ ‬‮–‬‭ ‬אבל‭ ‬רק‭ ‬ביום‭ ‬המחרת‭. ‬ומרגי‭, ‬בדרכה‭ ‬הגלויה‭, ‬הבלתי‭ ‬מתביישת‭, ‬מבטאת‭ ‬את‭ ‬האמת‭, "‬סתם‭ ‬רצית‭ ‬לשמח‭ ‬אותי‭, ‬מה‭ ‬יש‭?". ‬

תחושת‭ ‬הקלה

יפה‭ ‬במיוחד‭, ‬מדויק‭ ‬וחודרני‭, ‬הוא‭ ‬תיאור‭ ‬הטלטלה‭ ‬והשינויים‭ ‬הרגשיים‭ ‬והתודעתיים‭ ‬העוברים‭ ‬על‭ ‬מתי‭, ‬החתן‭, ‬לאורך‭ ‬היום‭ ‬הקשה‭ ‬הזה‭. ‬זה‭ ‬מתחיל‭ ‬באסרטיביות‭: "‬תשמעו‭, ‬התנער‭ ‬מתי‭… ‬אל‭ ‬תתערבו‭. ‬תוציאו‭ ‬בבקשה‭ ‬את‭ ‬הידיים‭ ‬והרגליים‭ ‬שלכם‭ ‬מהעסק‭ ‬שלנו‭…" (‬עמ‭' ‬44‭), ‬נמשך‭ ‬ב‭"‬לא‭ ‬ייאושו‭ ‬הוא‭ ‬שהשתנה‭… ‬אלא‭ ‬מזג‭ ‬האוויר‭ ‬של‭ ‬אותו‭ ‬ייאוש‭… ‬עכשיו‭ ‬צצה‭ ‬ועלתה‭ ‬איזו‭ ‬שקיפות‭, ‬צלילות‭ ‬של‭ ‬מים‭…  ‬איך‭ ‬לא‭ ‬עלתה‭ ‬בדעתו‭ ‬האפשרות‭ ‬הנוראה‭ ‬מכולן‭?…" (‬52‭). ‬וכך‭, ‬בתנודות‭ ‬בין‭ ‬אופטימיות‭ ‬לפסימיות‭, ‬בין‭ ‬ניתוק‭ ‬לערגה‭, ‬עד‭ ‬ל‭"‬תמיד‭ ‬היה‭ ‬עליו‭ ‬לעקם‭ ‬משהו‭ ‬בתוכו‭ ‬אל‭ ‬מול‭ ‬מרגי‭…" ‬ו‭"‬חלפה‭ ‬בו‭ ‬תחושת‭ ‬הקלה‭, ‬שחרור‭ ‬עצום‭ ‬ממשא‭ ‬שכלל‭ ‬לא‭ ‬ידע‭ ‬על‭ ‬קיומו‭…" (‬109‭) ‬ובסוף‭: "‬אני‭ ‬אגיד‭ ‬למרגי‭ ‬את‭ ‬הסליחה‭ ‬שאת‭ ‬אומרת‭… ‬הבטיח‭, ‬משתומם‭ ‬על‭ ‬כך‭ ‬שבאופן‭ ‬כלשהו‭ ‬שמח‭ ‬להבטיח‭ ‬לה‭…" (‬111‭).‬

שינוי‭ ‬דומה‭ ‬עובר‭ ‬‮–‬‭ ‬ואולי‭ ‬רק‭ ‬נחשף‭ ‬לעינינו‭? – ‬על‭ ‬פנינית‭, ‬אמו‭ ‬של‭ ‬מתי‭, "‬סגנית‭ ‬מנהל‭ ‬אגף‭ ‬בביטוח‭ ‬הלאומי‭", ‬עם‭ "‬קולה‭ ‬המהימן‭ ‬הארוז‭ ‬ועמיד‭ ‬כמו‭ ‬קרטון‭ ‬חלב‭ ‬עמיד‭", ‬הדורסנות‭ ‬שלה‭ (‬33‭), ‬והכנות‭ ‬והישירות‭ ‬שהן‭ ‬כנעיצת‭ ‬סכין‭ ‬בלב‭ ("‬הכלה‭ ‬שלך‭ ‬החליטה‭ ‬ברגע‭ ‬האחרון‭… ‬שהיא‭ ‬לא‭ ‬אוהבת‭ ‬אותך‭…". ‬עמ‭' ‬48‭). ‬פנינית‭ ‬מתגלה‭ ‬פתאום‭ ‬דווקא‭ ‬כרגישה‭ ‬וחומלת‭, ‬מבינה‭ ‬את‭ ‬כאבה‭ ‬ואת‭ ‬חרדותיה‭ ‬הלא‭ ‬מבוטאות‭ ‬של‭ ‬נדיה‭, ‬אמה‭ ‬של‭ ‬מרגי‭, ‬ומוכנה‭ ‬לוותר‭ ‬על‭ ‬דעותיה‭ ‬ולקחת‭ ‬על‭ ‬עצמה‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬הוצאות‭ ‬החתונה‭ ‬שהתבטלה‭, ‬ולא‭ ‬להטיל‭ ‬מחצית‭ ‬מהן‭ ‬על‭ ‬נדיה‭, ‬אם‭ ‬הכלה‭ ‬האלמנה‭ ‬וידועת‭ ‬הסבל‭. ‬

אותו‭ ‬אפיון‭ ‬מורכב‭ ‬ודק–מן–הדק‭ ‬מופיע‭ ‬גם‭ ‬בבנייה‭ ‬של‭ ‬דמויות‭ ‬המשנה‭, ‬הסבתא‭ ‬החצי–סנילית‭ ‬ובמיוחד‭ ‬בן–הדוד‭ ‬אילן‭, ‬מין‭ ‬דמות‭ ‬צללים‭ ‬דקדנטית‭, ‬שמאחורי‭ ‬ההופעה‭ ‬החריגה‭ ‬שלו‭ ‬הוא‭ ‬רגיש‭, ‬אוהב‭ ‬ונכון‭ ‬להגיש‭ ‬עזרה‭, ‬ומזכיר‭ ‬סרטי‭ "‬נוּאַר‭" ‬או‭ "‬מנחה‭ ‬קברט–אלה‮–‬שמאטע‭" ‬בעקבות‭ ‬הסרט‭ ‬המפורסם‭ "‬הקברט‭". ‬

כל‭ ‬הפרטים‭, ‬הדמויות‭ ‬וההתרחשויות‭ ‬לקוחים‭ ‬מן‭ ‬היומיום‭ ‬שלנו‭, ‬אבל‭ ‬מטלון‭ ‬יודעת‭ ‬לבחור‭ ‬ולצרף‭ ‬אותם‭ ‬ברגע‭ ‬הנכון‭ ‬ובניסוח‭ ‬המדויק‭ ‬ביותר‭ ‬האפשרי‭. ‬למרות‭ ‬השמירה‭ ‬על‭ ‬האותנטיות‭ ‬והנאמנות‭ ‬לאופי‭ ‬הדמויות‭ ‬והמאפיינים‭ ‬שלהן‭, ‬השפה‭ ‬של‭ ‬הספר‭ ‬נכונה‭, ‬גבוהה–ספרותית‭ ‬לפעמים‭ ("‬נשנק‭ ‬מעלבון‭") ‬עם‭ ‬מעט‭ ‬סלנג‭ ‬פה‭ ‬ושם‭ ("‬תפסיק‭ ‬לחפור‭"), ‬אבל‭ ‬תמיד‭ ‬ללא‭ ‬שיבושי‭ ‬לשון‭, ‬שגיאות‭ ‬דקדוק‭ ‬או‭ ‬שגיאות‭ ‬מגדר‭ ‬ומספר‭ ‬‮–‬‭ ‬שהפכו‭ ‬בשנים‭ ‬האחרונות‭ ‬בספרות‭ ‬לסימני‭ ‬ההיכר‭ ‬הדוחים‭ ‬של‭ "‬אותנטיות‭", "‬עדתיות‭" ‬ורגישות‭ ‬חברתית‭. ‬שפתה‭ ‬של‭ ‬מטלון‭ ‬בנובלה‭ ‬היא‭ ‬עברית‭ ‬במיטבה‭, ‬שאינה‭ ‬מתפתה‭ ‬להתחפש‭ ‬לשפת‭ ‬הרחוב‭. ‬התוצאה‭ ‬היא‭ ‬ספר‭ ‬שאפשר‭ ‬לקרוא‭ ‬וליהנות‭ ‬ממנו‭ ‬מבלי‭ ‬לחוש‭ ‬מבוכה‭ ‬לשונית‭ ‬ודאגה‭ ‬לגורל‭ ‬השפה‭ ‬העברית‭.  ‬

ערבית‭ ‬במקום‭ ‬עברית

הערה‭ ‬אישית‭ ‬וכואבת‭ ‬לסיום‭: ‬חשתי‭ ‬צער‭ ‬מכך‭ ‬שמטלון‭ ‬נזקקה‭ ‬לשיר‭ ‬בערבית‭ ‬של‭ ‬פיירוז‭ ‬שנועל‭ ‬את‭ ‬הסיפור‭, ‬כדי‭ ‬להביע‭ ‬את‭ ‬מה‭ ‬שרצתה‭ ‬להביע‭ ‬בענייני‭ ‬אהבה–חיזור–הוא–והיא‭, ‬ולא‭ ‬מצאה‭ ‬מקבילה‭ ‬מתאימה‭ ‬או‭ ‬ראויה‭ ‬בעיניה‭ ‬מן‭ ‬השירה‭ ‬או‭ ‬המקורות‭ ‬בעברית‭. ‬והרי‭ ‬היא‭ ‬יכולה‭ ‬גם‭ ‬אחרת‭! ‬

מטלון‭ ‬מצאה‭ ‬רלוונטיות‭ ‬לסיפור‭ ‬בלאה‭ ‬גולדברג‭ ‬ובאחד‭ ‬ממחזורי‭ ‬שיריה‭, ‬ועשתה‭ ‬בו‭ ‬שימוש‭ ‬יפה‭ ‬כל‭ ‬כך‭, ‬תוך‭ ‬ששילבה‭ ‬בתחכום‭ ‬רב‭ ‬גרסה‭ ‬משלה‭ ‬לשיר‭ ‬והתייחסויות‭ ‬אליו‭ (‬כולל‭ ‬ציון‭ ‬שם‭ ‬המשוררת‭) ‬במהלך‭ ‬העלילה‭. ‬אבל‭ ‬עיקר‭ ‬השילוב‭ ‬של‭ ‬המשוררת‭ ‬בסיפור‭ ‬הוא‭ ‬בשימוש‭ ‬שעושה‭ ‬מטלון‭ ‬בשיר‭ "‬בדרך‭" ‬מן‭ ‬המחזור‭ "‬משירי‭ ‬הבן‭ ‬האובד‭". ‬מטלון‭ "‬מנכסת‭" ‬את‭ ‬השיר‭, ‬הופכת‭ ‬את‭ ‬האח‭ ‬לאחות‭ ‬ואת‭ "‬משירי‭ ‬הבן‭ ‬האובד‭" ‬ל‮–‬‭"‬משירי‭ ‬הבת‭ ‬האובדת‭" (‬עמ‭' ‬58‭). ‬את‭ ‬הגרסה‭ ‬הנקבית‭ ‬הזאת‭ ‬כותבת‭ ‬מרגי‭ ‬על‭ "‬דף‭ ‬נייר‭ ‬גדול‭, ‬תלוש‭ ‬ממחברת‭" ‬ומעבירה‭ ‬כמסר‭ ‬מתחת‭ ‬לדלת‭ ‬הנעולה‭. ‬מה‭ ‬היא‭ ‬מנסה‭ ‬לומר‭? ‬האִם‭ ‬כדברי‭ ‬האֵם‭, ‬נדיה‭, ‬שאומרת‭ "‬זה‭ ‬מרגי‭ ‬כתבה‭… ‬עשתה‭ ‬את‭ ‬השיר‭ ‬על‭ ‬נטלי‭… ‬הלכה‭ ‬הילדה‭ ‬לאיבוד‭, ‬ככה‭ ‬היא‭ ‬כתבה‭ ‬בשיר‭…" (‬עמ‭' ‬66‮–‬65‭)? ‬או‭ ‬שהיא‭ ‬כותבת‭ ‬באמצעותו‭ ‬על‭ ‬עצמה‭, ‬שבעיצבונה‭ ‬העמוק‭ ‬על‭ ‬האחות‭ ‬הקטנה‭ ‬שנעלמה‭ ‬בדרך‭ ‬מבית‭ ‬הספר‭ ‬הפכה‭ ‬אותה‭ ‬לדמות‭ ‬כפילה‭ ‬שלה‭, ‬לחלק‭ ‬מהותי‭ ‬מזהותה‭?‬

השיר‭ ‬בגרסתו‭ ‬החדשה‭ ‬מוצג‭ ‬אפילו‭ ‬לרופאה‭ ‬הפסיכיאטרית‭, ‬שנקראה‭ ‬לדובב‭ ‬את‭ ‬מרגי‭. ‬כך‭ ‬משמש‭ ‬שירה‭ ‬המנוכס‭ ‬של‭ ‬גולדברג‭ ‬כבבואה‭ ‬של‭ ‬מרגי‭ ‬ושל‭ ‬המעגל‭ ‬האנושי‭ ‬שסובב‭ ‬אותה‭. ‬כל‭ ‬המרכיבים‭ ‬שקשורים‭ ‬בו‭ – ‬העצב‭ ‬של‭ ‬לאה‭ ‬גולדברג‭, "‬הבן‭ ‬האובד‭" ‬שהתגלגל‭ ‬בבת‭ ‬האובדת‭, ‬ומרגי‭ ‬ש‭"‬כתבה‭" ‬מחדש‭ ‬את‭ ‬השיר‭ ‬בחדר‭ ‬שבו‭ ‬הכינה‭ ‬אמהּ‭ ‬ממתקים‭ ‬לנטלי‭ ‬האובדת‭ ‬לכשתשוב‭ – ‬מניעים‭ ‬את‭ ‬התהפוכה‭ ‬הרגשית‭ ‬הסופית‭ ‬של‭ ‬מתי‭ ‬החתן‭, ‬כשהזרות‭ ‬שחדרה‭ ‬אל‭ ‬קולו‭ ‬והזרות‭ ‬של‭ ‬מרגי‭ ‬נפגשות‭, ‬והוא‭ ‬מבין‭ "‬שזהו‭ ‬בדיוק‭ ‬מה‭ ‬שאהב‭ ‬בה‭ ‬בעצם‭: ‬את‭ ‬זרותה‭…". ‬

כאן‭ ‬נפתרת‭ ‬העלילה‭. ‬וחבל‭ ‬לטעמי‭ ‬שבנקודת‭ ‬המהפך‭ ‬הזאת‭ (‬זו‭ ‬שבגב‭ ‬הספר‭ ‬כינו‭ ‬אותה‭, ‬משום‭ ‬מה‭, "‬הסוף‭ ‬המפתיע‭"), ‬כשהזרויות‭ ‬מתלכדות‭ ‬ל‭"‬תואם‭ ‬מדויק‭", ‬מצטטת‭ ‬מטלון‭ ‬דווקא‭ ‬שיר‭ ‬ערבי‭ ‬של‭ ‬פיירוז‭. ‬

נכון‭ ‬שמתאים‭ ‬לסבתא‭ ‬המזרחית‭ ‬לדקלם‭ ‬שיר‭ ‬בשפת–האם‭ ‬שלה‭, ‬שהוא‭ ‬ללא‭ ‬ספק‭ ‬מרכיב‭ ‬בדנ‭"‬א‭ ‬של‭ ‬נפשה‭. ‬אבל‭ ‬אם‭ ‬שיר‭ ‬של‭ ‬לאה‭ ‬גולדברג‭ ‬שימש‭ ‬למטלון‭ ‬בהצלחה‭ ‬עד‭ ‬כה‭, ‬אין‭ ‬עוד‭ ‬שיר‭ ‬בשירת‭ ‬הנשים‭ ‬שלנו‭ ‬שיכול‭ ‬למלא‭ ‬תפקיד‭ ‬גם‭ ‬כאן‭? ‬אולי‭ ‬אפילו‭ ‬ציטוט‭ ‬מ‭"‬שיר‭ ‬השירים‭", ‬שגם‭ ‬הסבתא‭ ‬סבתונה‭ ‬בוודאי‭ ‬יודעת‭ ‬אותו‭? ‬

‭"‬והכלה‭ ‬סגרה‭ ‬את‭ ‬הדלת‭" ‬היא‭ ‬נובלה‭ ‬יפהפייה‭, ‬אלגנטית‭, ‬מתוחכמת‭ ‬ומדויקת‭. ‬מתברר‭ ‬שאפשר‭ ‬לנסח‭ ‬אמירות‭ ‬על‭ ‬יחסי‭ ‬עדות‭, ‬גברים‭ ‬ונשים‭, ‬על‭ ‬זקנה‭ ‬ועל‭ ‬יחסי‭ ‬ישראלים–פלשתינים‭, ‬גם‭ ‬ללא‭ ‬ניסוחים‭ ‬וולגריים‭ ‬או‭ ‬פוליטיים‭ ‬במפגיע‭. ‬

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ב תשרי תשע"ז, 14.10.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-18 באוקטובר 2016, ב-גיליון האזינו תשע"ז - 1001, סיפורת ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: