הרצאה בלשית | צור ארליך

 

שיפוט מהיר

copy-of-2

 

מאחורי ההר

מאיה ערד

חרגול, 327 עמ'

 

 

 

 

 

לא קראתי מספיק ספרי בלשים כדי לדעת אם הנאה צרופה ורצופה כמו זו שמזמֵן "מאחורי ההר" היא תופעה שכיחה בסוגה הספרותית הזו. אינני יכול גם לקבוע אם הרשת המחוכמת, המחושבת, המפילה בפח, שמאיה ערד ארגה בספר הזה היא מחוכמת ומחושבת ומפילה בפח יותר או פחות מהמקובל בספרי בלש טובים. באתי אליו מבחוץ, במשקפי קריאה של מי שמורגל בסיפורת ריאליסטית "גבוהה" יותר – אך מאותה סביבה באה אליו גם המחברת. זה כרך הסיפורת השמיני שערד מפרסמת, והראשון הקרוב אל ז'אנר הבלש. אני פה, אפוא, אורח של אורחת.

ואכן, ברשת היקושה של "מאחורי ההר", העלילה הבלשית היא רק השְתי; הערב הוא עלילה בלשית חלופית הנמסכת בו, כביכול כסיפור מסגרת, ומתגלה כממשית יותר מן הראשונה; וממד שלישי, מטא–בלשי, מחבר לצומתי רשת השתי–וערב חוטים של גובה ועומק.

זהו משחק מעשי, תיאורטי, פסיכולוגי והומוריסטי עם ז'אנר הבלש. הבחירה המפתיעה של ערד, הבלשנית בהשכלתה, בשלנית העלילות, להתעסק הפעם בבלשות, פתחה לה דרך–מלך להפגנת הסגולות שהצטיינה בהן תמיד: כישרונה בתכנון דקדקני של עלילה ובהכמנת רמזים, תשומת לבה לתווי הטריוויה הנסתרים של היומיום האנושי, ויכולתה לעורר בקורא אמפתיה לדמויות קומיות למחצה ומעורערות לרביע.

ואולי עוד לפני אלה באה נטייתה של ערד אל המבנה, אל הטכניקה החשופה–כביכול, אל המטא–ספרותיות – ומשיבה אותנו לימי העונג של שני הרומנים הארוכים הראשונים שלה, "שבע מידות רעות" ו"אמן הסיפור הקצר". כך, למשל, הרצאותיו של גיבור הספר, חוקר הספרות הזוטר זוהר בר, על הרומן הבלשי, הן תירוץ להתבוננות של הסיפור בעצמו, למין הסתודדות של המחברת עם הקורא – ובד בבד, הן במה לכמה מהתפניות המפתיעות בעלילה.

עולם הפשע והכתיבה עליו הוא רק אחד מכמה עולמות המשמשים את ערד כמבט וחלון וּראי; כתחום עניין כשלעצמו, וככלי עלילתי, וכמשל למשהו אחר. כזה הוא עולם הגיאולוגיה, שממנו גם נגזר שמו של הספר. שילוב בין סמליות לשימושיות יש גם בזירת ההתרחשות: יורדים משכילים, מנותקים מהעולם בסופת שלגים על הר בקליפורניה, נסחפים בדינמיקה של עלילת–בלש הנגזרת, כך מתברר, מאירוע ישראלי מקומי שרקעו גל העלייה מברית המועצות שנות דור קודם לכן.

"מאחורי ההר", לכאורה סטייה מפתיעה בדרכה הספרותית של ערד, הוא ריכוז חריף מאי פעם של מאפייניה כסופרת. זהו ספר מרחיב דעת, בנוי לתלפיות וסוחף, שלשונו וסגנונו הם כלי שרת מלוטש ולא מטרה, ושאינו מבקש לזעזע את תמונת עולמו של הקורא או לומר משהו דחוף. בידור אינטלקטואלי, או שמא אמנות–לשם–אמנות.

 

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ' אלול תשע"ו, 23.9.2016

Advertisements

פורסמה ב-23 בספטמבר 2016, ב-גיליון כי תבוא תשע"ו - 998, סיפורת, שיפוט מהיר - צור ארליך ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: