במקרים מסוימים ההלכה מחשיבה נזק רבים כפיקוח נפש, אך במקום ליצור שסע חברתי ומחלוקת ראוי היה להביא את הסוגיה בפני הרבנים הראשיים להכרעה

בשנת תרצ"ג פרסם ראש העירייה הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף, קריאה פומבית למניעת חילול שבת בפרהסיה בעיר. בין השאר התבקשו "בעלי האבטומובילים הפרטיים ואפני–הנוע" שלא לנסוע בעיר בשבת, וגם הנהגים הלא–יהודים נדרשו שלא לעבור ליד בתי הכנסת בשעת התפילה. הקריאה נחתמה במשפט: "שמרו על השבת והיא תשמור עלינו".

מאז פרסומה של קריאה זו ועד היום חל כרסום מתמשך במעמדה של השבת במרחב הציבורי בתל אביב, כמו גם במקומות אחרים, וההכרזות החוזרת ונשנות על שמירת הסטטוס קוו נראות לא פעם כתלושות מן המציאות. אחד השיאים בכרסום זה היה העבודות שנערכו לאחרונה על ידי רכבת ישראל בתחנת השלום בתל אביב. אמנם לצערנו ישנם גופים ממשלתיים נוספים המחללים שבת, כדוגמת רשות שדות התעופה, רשות השידור, רשות הטבע והגנים ועוד, אך עבודות בנייה הנעשות בשבת באיסור הן חמורות במיוחד, כפי שפסק השולחן ערוך (אורח חיים רמד ג): "אם בנו… בית בשבת באיסור  – נכון להחמיר שלא ייכנסו בו".

עם זאת, אין להתעלם מטענת שר התחבורה, שההחלטה לבצע את עבודות הרכבת בשבת נבעה מן החשש שביצוע עבודות אלו בימי השבוע יגרום לכאוס תחבורתי בכל גוש דן. יש מקום אפוא לבחון האם יש בטענתו זו של שר התחבורה כדי לאפשר הלכתית עבודות בשבת בצורה זו או אחרת.

התחשבות בנזק לרבים

מצאנו בהלכה הבדל בין יחיד לבין ציבור בכל הנוגע להגדרת "פיקוח נפש". על פי ההלכה מחללים שבת בספק פיקוח נפש גם עבור יחיד, אולם כאשר מדובר בציבור הגדרת המושג "ספק פיקוח נפש" הופכת להיות רחבה יותר. דוגמה לכך ניתן למצוא בהיתר שנתן הרש"ז אוירבך (אסיא ט) לחייל בחיל המודיעין ששאלו אם מותר לו לעשות בשבת פעולות שיש בהן חילול שבת, כאשר הסבירות שמדובר בדברים הרלוונטיים למדינת ישראל היא נמוכה ביותר.

יתרה מזאת, יש הסוברים שגם כאשר אין מדובר בסכנת נפשות ישירה אלא רק בחשש נזק, אם מדובר בנזק לרבים דינו יהיה, לעניין חילול שבת, כדין ספק פיקוח נפש. מקור לכך ניתן למצוא בשיטת רב האי גאון ורבנו חננאל בסוגיית הגמרא במסכת שבת (מב, א) בעניין כיבוי גחלת. הגמרא שם מתירה לכבות בשבת גחלת של מתכת המונחת ברשות הרבים, כדי שלא יינזקו בה רבים, ואוסרת לכבות גחלת של עץ. רוב הראשונים פירשו שההבדל בין גחלת של מתכת לבין גחלת של עץ הוא בכך שכיבוי גחלת של מתכת אסור מדרבנן בלבד, ואילו של עץ אסור מן התורה. על פי שיטתם, התירו רק איסור דרבנן כאשר קיים חשש נזק ציבורי אך לא התירו איסור תורה.

אולם שיטת רב האי ורבנו חננאל היא שגם כיבוי גחלת של מתכת אסור מן התורה, ובכל זאת התירו את כיבויה מפני חשש נזק לרבים. לשיטתם, ההבדל בין גחלת של מתכת לבין גחלת עץ נעוץ בעובדה שגחלת עץ נראית היטב ולכן לא יינזקו בה רבים, ואילו גחלת של מתכת אינה נראית ועל כן קיים חשש שתזיק. על שיטה זו תמהו הראשונים – כיצד זה ניתן להתיר מלאכה דאורייתא בשבת כאשר אין מדובר בחשש פיקוח נפש, ותירצו שנראה שלדעתם "נזקא דרבים כסכנת נפשות חשיב לן".

הרב שאול ישראלי בספרו עמוד הימיני נטה לומר שאין חולק על העיקרון שנזק הרבים שקול כפיקוח נפש, ומחלוקת הראשונים בעניין גחלת של מתכת אינה מחלוקת עקרונית, אלא נקודתית – האם אכן יש חשש גרימת נזק לציבור מגחלת זו. ראיה לכך מביא הרב ישראלי מדין מלחמת הרשות, שם התירה התורה למלך ישראל להוציא את העם למלחמה לשם הרווחה כלכלית בלבד – אף שהדבר עלול להיות כרוך במחיר של חיי אדם. לא ניתן להבין את ההצדקה לכך אלא אם נגדיר את הצורך בהרווחה כלכלית של הציבור כשקול לספק פיקוח נפש.

לכל האמור יש להוסיף את אפשרות השימוש במי שאינם יהודים לצורך ביצוע עבודות הכרוכות בחילול שבת. אמנם על פי ההלכה אסור ליהודי לעשות מלאכה בשבת גם באמצעות גוי, אך בתנאים מסוימים הדבר מותר – במיוחד כאשר מדובר בדברים הנוגעים לחיזוק כלכלת מדינת ישראל.

צביון השבת הציבורית

אך יש גם צד שני למטבע. העובדה שמדובר בחילול שבת ציבורי בהיקף גדול מהווה סיבה להחמיר יותר מאשר בפיקוח נפש של יחיד, וכפי שכתב החזון איש באגרותיו:

צריך זהירות יתירה בהיתר פיקוח נפש, בדברים שאין הפיקוח נפש לפנינו אלא בעתיד, ואם באנו להפריז על המידה, ייפתחו כל החנויות בשבת בארצות הגולה בטענת הפסד כל הפרנסה ויבוא לפיקוח נפש, וצריך לשקול במאזני צדק. ובכלל אם הנידון לביטול השבת הוי כחילול השם, ובחילול השם יש דין ייהרג ואם יעבור, וגם זה צריך שיקול דעת.

ההלכה אינה מתעלמת מצורכי המדינה והציבור, כולל הצרכים הכלכליים, ורואה בהם ערך חשוב. מאידך גיסא, צביונה הרוחני של המדינה וקדושתה של השבת חשובים לא פחות. מדובר אם כן בסוגיה מורכבת הדורשת הכרעה הלכתית, אך לשם כך יש להכיר היטב את הנתונים, ואלו לא הובאו לידיעת הציבור בצורה מסודרת במהלך כל העיסוק התקשורתי. כך למשל, לא ברור מהו אותו "כאוס תחבורתי" שעליו דיבר שר התחבורה? מהו היקף הנזק שהיה נגרם והאם לא ניתן היה לבצע את העבודות בלילות ובימי שישי כאשר התנועה בגוש דן דלילה? (הלא זכורות לנו לא מעט פעמים שבהן נסגרים רחובות מרכזיים בתל אביב בימי שישי לשם קיום מצעדים ומרוצים ואין פוצה פה ומצפצף).

על פניו דומה שהיקף הנזק שהיה נגרם אילו היו בוחרים בחלופות אחרות שאין בהן חילול שבת אינו נכנס לגדרי פיקוח נפש ציבורי, ועל כן לא הייתה הצדקה לחילול שבת, ודאי לא על ידי יהודים. אך, כאמור, הנתונים המדויקים אינם בידינו. מן הראוי שסוגיות כגון זו יובאו לפני הרבנים הראשיים, בפניהם ייפרסו מכלול השיקולים והחלופות, והם אלו שיכריעו בתשובה הלכתית מפורטת כיצד לנהוג בשבת. זוהי הדרך הראויה להתנהלותה של מדינה יהודית – ולא דרך ההתלהמות והשיסוי של חלקי החברה אלו באלו, שלה אנו עדים לצערנו בימים אלו.

השקעה כשרה

אכן, עד שנזכה לכך, לא ניתן להתעלם מסוגיה דומה של חילולי שבת, הנוגעת לכל אחד ואחד מאיתנו ואשר פתרונה אינו בבחינת "הלכתא למשיחא". המדובר הוא בחברות הנסחרות בבורסה לניירות ערך ואשר מניותיהן מוחזקות על ידי קרנות הפנסיה השונות, קרנות ההשתלמות ואנשים פרטיים. חלק מחברות אלו מחלל שבת, ומחזיקי המניות שלהן, אם במישרין ואם דרך הקרנות השונות, הינם שותפים במידה זו או אחרת בחילול השבת. גם אם לא ניתן למנוע עבודות תשתית בשבת, ניתן וראוי לאפשר לכל אחד לבחור שלא להשקיע את כספו בגופים המתנהלים בניגוד להשקפת עולמו, אך לשם כך יש צורך בשני תנאים:

א. שקיפות מלאה – קשה מאוד למצוא היום מידע מלא ומדויק על אודות היקף חילולי השבת המתבצע בחברות השונות. אמנם נעשה צעד חשוב בעניין עם פרסום רשימת החברות המקבלת היתרי עבודה בשבת על ידי משרד הכלכלה, ומספר העובדים המורשים לעבוד בכל חברה בשבת, אך אין די בכך. ראשית, משום שהרשימה איננה מלאה. היא אינה כוללת גופים כמו חברת החשמל, חברת מקורות, תחנות דלק, רשות השידור ועוד. שנית, ישנם לא מעט מקומות המעסיקים עובדים בשבת בלא קבלת היתר ממשרד הכלכלה מתוך שיקול כלכלי, שעל פיו הם מעדיפים לשלם את הקנס אם ייתפסו על פני סגירת העסק בשבת. על כן, יש לפעול על מנת לדרוש מכל חברה הנסחרת בבורסה מידע מלא ועדכני על אודות פעילותה או אי פעילותה בשבת, כדי לאפשר למשקיעים לבחור האם רצונם להשקיע באותה חברה.

ב. יצירת מסלולי השקעה אשר ישקיעו אך ורק בחברות שאינן מחללות שבת, ויאפשרו לכל המעוניין בכך שלא להשקיע את כספו במקומות המתנהלים בניגוד להשקפת עולמו. יש לציין שכיום אין בנמצא מסלולים מסוג זה. אמנם ישנם מסלולים מפוקחים הלכתית אשר נמנעים לחלוטין מלהשקיע במניות, אך מסלולים אלה מכניסים, בעצם, את החברות ששומרות שבת ואת אלו המחללות שבת לקטגוריה זהה.

כשם שבתחום כשרות המזון יש משקל מכריע לכוחו של הצרכן הדורש אוכל כשר, כך יכול להיות גם בתחום שמירת השבת – ובלבד שהמשקיע יקבל את המידע הנחוץ ואת הכלים שבאמצעותם יוכל לממש את רצונו גם בתחום זה.

הרב שלמה אישון הוא ראש מכון כת"ר לכלכלה על פי התורה ורב מזרח העיר רעננה

 פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ו' אלול תשע"ו, 9.9.2016