הם לא סוטים | יורם יובל

מדוע ואיך שינו הפסיכולוגיה והרפואה את דעתן על הומוסקסואלים וכיצד יכול גם הציבור הדתי "לחשב מסלול מחדש" בנושא. מבט מדעי בעקבות הוויכוח הציבורי

הדברים הללו נכתבים בעקבות הסערה שפרצה לאחר ההתבטאות של הרב יגאל לוינשטיין שהגדיר הומוסקסואלים כסוטים, ומצטרפים לשיח חשוב ועכשווי המתנהל בנושא בציבור הדתי–לאומי. אני כותב אותם מתוך הערכה רבה לפועלו של הרב ומתוך רצון לפתוח בדו–שיח איתו ועם אותם רבנים מקרב הציונות הדתית המחזיקים בדעתו. אני מכוון לדו–שיח מכובד ומכבד, לוויכוח שלא יהיה נגוע בהטלת ספק במניעיו של הצד שכנגד.

אינני מכיר אישית את הרב לוינשטיין. ממה שקראתי נראה לי שיש בינינו חילוקי דעות לא מעטים, אבל יש לנו גם הרבה מן המשותף: שנינו בני אותו גיל כמעט. שנינו שירתנו כקצינים קרביים בסדיר ובמילואים. שנינו לחמנו באותן מלחמות. שנינו מאמינים באלוהים, גם אם אנו עובדים אותו באופן שונה. שנינו מאמינים בחינוך. שנינו אוהבים את תורת ישראל ואת ארץ ישראל, ושנינו חרדים לאחדות עם ישראל.

מכל הסיבות הללו הצטערתי מאוד לשמוע על דבריו. במילים פשוטות, לדעתי ולצערי, נפלה שגגה בידי הרב. זוהי אותה שגגה שהייתה גם נחלת המקצוע שלי, וזאת עד לפני שנים לא רבות ממש. בשנים האחרונות שינו הרפואה והפסיכולוגיה את דעתן בנושא. יש, כמובן, גם רופאים ומדענים שעדיין אוחזים בהשקפה שהומוסקסואליות היא סטייה, אבל היום הממסד הרפואי והמדעי, באופן גורף, רואה את נושא ההומוסקסואליות והלסביות באור אחר לגמרי. להלן אנסה להסביר מה נשתנה אצלנו, ומדוע.

אקדים כבר עכשיו ואומר דבר שאינו ברור לרבים, ושיובהר רק לקראת סוף המאמר – שנטייה מינית הומוסקסואלית ומשכב זכר הם שני דברים שונים מאוד זה מזה. לדעתי, עובדה זאת מאפשרת לחברה הדתית–לאומית למצוא מוצא הלכתי ואנושי מן הסבך שבו היא נמצאת כרגע בנושא ההומוסקסואליות.

הדברים שאכתוב על ההומוסקסואליות מייצגים לדעתי לא רק את השקפת הרוב המכריע של הרופאים, הפסיכיאטרים והפסיכולוגים בארץ ובעולם כיום, אלא גם את ההשקפה העכשווית של המיינסטרים, את דעתו המקצועית של הממסד הרפואי, המדעי והפסיכולוגי בארץ ובעולם, כפי שהיא מוכרת לי.

יובל-1

הלכה וידע רפואי

אינני רב ואינני איש תורה. כאמור, אני רופא פסיכיאטר וחוקר מוח במקצועי. אפשר על כן לשאול: עם כל הכבוד, מדוע על רבנים להתחשב, בבואם לפסוק הלכה או לדון במנהג, במה שאומר הממסד הרפואי והמדעי באותו זמן על הסוגיה הנדונה? זוהי שאלה חשובה, ותשובתי עליה חיונית להבנת יתר דבריי, ולכן אדון בה בקצרה לפני שאתאר את הממצאים הפסיכולוגיים והביולוגיים בנושא ההומוסקסואליות.

דומה שההשקפה החרדית הקיצונית היא שאכן אין צורך לפוסקי הלכה להתחשב בידע המדעי העכשווי. יש פוסקים חרדים קיצונים שכאשר הם נדרשים לעניין קביעת רגע המוות, למשל, לשיטתם אין הם צריכים לדעת דבר – וחלקם אכן אינם יודעים דבר – על משמעות הפעילות החשמלית של גזע המוח, וגם לא על תפקידו של האזור הפרי–אקוודוקטי האפור (peri–aqueductal gray) בשמירת רמת ההכרה.

אבל נדמה לי שברור היום לכל איש דתי משכיל שבמחלקת טיפול נמרץ יכול לשכב אדם מת, מת במובן העמוק של מילה זאת, ואילו לבו עשוי להמשיך לפעום במשך שעות ואפילו ימים. עובדה זאת אינה ברורה בהכרח עד היום לחלק מן הרבנים החרדים הקיצונים, ולצערי הגדול גם לא לנציגיהם בכנסת. לשאלה זאת יש כמובן השלכות מרחיקות לכת וקורעות לב על נושא תרומת איברים, ועל עוד שאלות נוקבות של חיים ומוות, פשוטו כמשמעו.

אינני מנסה לומר ח"ו שרבנים חרדים קיצונים אינם אנשים נבונים או משכילים או דורשי טוב. יש ביניהם גאונים של ממש וצדיקים של ממש. אבל במרוצת שנות עבודתי כרופא נתקלתי (אמנם לעתים נדירות) ברבנים שראו עצמם, ולא ברור לי על סמך מה, כמומחים בנושאי אבחון וטיפול פסיכיאטרי. ידוע לי על רבנים שיעצו לבן או בת קהילתם, ששאלו בעצתם, להפסיק ליטול תרופות פסיכיאטריות שלדעתי, ולא רק לדעתי, היו מצילות חיים. ראיתי גם מקרים שבהם זה נגמר באסון. ולכן אני נדרש גם לדעה הרפואית בעניין ההומוסקסואליות.

לאהוב אדם שלם

מהי סטייה מינית? את השאלה הזאת שאלו הרפואה והפסיכולוגיה בפעם הראשונה רק בשלהי המאה התשע–עשרה. בשנת 1886 פרסם הפסיכיאטר והחוקר הווינאי ריכרד פון קראפט–אבינג את המהדורה הראשונה של ספרו הגדול "פסיכופתיה מינית". קראפט–אבינג היה בין הראשונים שניסו לחקור את המיניות האנושית הנורמלית והסוטה באופן מדעי. הוא האיש שטבע את המושגים "מזוכיזם", "סאדיזם", "פדופיליה" ועוד, המלווים אותנו עד היום.

קראפט–אבינג האמין שמטרת הדחף המיני היא רבייה, ועל כן כל פעילות מינית שנעשית לשם העונג בלבד ואינה מביאה באופן פוטנציאלי לרבייה הייתה בהכרח סוטה בעיניו (דומה שהתורה עקפה אותו בסיבוב בנושא זה: בחובת "עונה" בין איש לאשתו נותנת התורה חשיבות ומשמעות לסיפוק מיני שלא לשם הולדה). כך או כך, לאור השקפתו על הרבייה, סיווג קראפט–אבינג את ההומוסקסואליות ואת הלסביות כסטיות מיניות.

השפעתו המדעית של קראפט–אבינג הייתה עצומה, ובאופן כללי אבחנתו נשארה מקובלת במיינסטרים הרפואי והפסיכיאטרי עד שנת 1980 לערך. אולם לא כולם חשבו כמוהו. אחד מתלמידיו של קראפט–אבינג באוניברסיטת וינה היה רופא יהודי צעיר ומבריק בשם זיגמונד פרויד. פרויד חיבב והעריך מאוד את קראפט–אבינג, שהיה בין הפרופסורים היחידים שנטו לו חסד, זיהו את גאונותו, וניסו לעזור לו לקבל משרה אקדמית באוניברסיטה למרות יהדותו. עם זאת, פרויד חלק באופן עמוק על קראפט–אבינג בנושא ההומוסקסואליות. על מנת להבין את שורשי המחלוקת ביניהם, יש להבין, ולו גם על קצה המזלג, את השקפתו של פרויד על אהבה ומיניות.

על פי פרויד, האהבה האנושית מתפתחת לאורך הילדות, והיחס למושא האהבה (ה"אובייקט" בלשון הפסיכולוגים) מתפתח גם הוא. פרויד האמין שהיכולת לאהוב נעשית מורכבת ומשוכללת יותר עם השנים, ומגיעה לשיאה באהבה רומנטית בוגרת לבן או בת זוג, אהבה שיש לה גם מרכיב מיני מפורש. במהלך ההתפתחות הזאת עלולות לחול תקלות שונות מסיבות שונות, ותוצאותיהן של התקלות הללו הן הסטיות המיניות.

מה שמאפיין את כל הסטיות המיניות, על פי פרויד, הוא חוסר היכולת לאהוב אדם שלם. זהו, אולי, המשפט החשוב ביותר במאמר הזה. על מנת להגיע לריגוש ולסיפוק מיני, הסוטה זקוק לתנאים מיוחדים, וזהותו ואופיו של האובייקט המיני שלו חשובים לו הרבה פחות מאשר המידה שבה התנאים המיוחדים הללו, הדרושים לסוטה לצורך עוררות מינית, מתקיימים בו.

כך, למשל, הסדיסט המיני חייב לגרום כאב וסבל לפרטנר המיני שלו על מנת להגיע לסיפוק, והפדופיל, שהוא סכנה לציבור, זקוק לילד או ילדה כפרטנר מיני. המשותף לכל הסטיות ("פרוורסיות") הללו הוא שאין בהן אהבה לאדם מבוגר ושלם. במילים אחרות, לסוטה המיני אין אהבה ואין כמיהה לבן או בת זוג שיבוא ויהיה ידיד נפש, שותף לחיים, עזר–שכנגד. הוא כלוא בתוך עולם מצומצם ואפל, שאין בו "ייחוד" במובן היהודי של המילה. למרבה הטרגדיה זהו לעתים קרובות מאסר עולם בצינוק מבודד, משום שקשה מאוד לצאת מן הכלא הווירטואלי הזה השוכן עמוק בתוך הנפש, ולעולם לא יהיה בו מקום לאדם שלם נוסף.

פרויד

פרפרים ונדודי שינה

כל מי שהזדמן לו להכיר – מכלי ראשון, שני או שלישי – את עולמם הפנימי של הומוסקסואל או לסבית, יודע שהתיאור הזה אינו תקף לגביהם. פרויד חד–האבחנה שם לב לכך שהומוסקסואלים ולסביות עשויים להתאהב באהבה גדולה, אהבה רומנטית לכל פרטיה ודקדוקיה. זוהי אהבה שהמיניות מהווה רק חלק ממנה – חלק חיוני, אך לאו דווקא החשוב ביותר. יש בה פרפרים בבטן ונדודי שינה, שאיפה לקרבה ולייחוד, וחלומות בהקיץ על בן הזוג או בת הזוג. זאת ועוד, ברגע שהחברה והקהילה שבה הם חיים מאפשרת להם לעשות זאת, הומוסקסואלים ולסביות רבים מצליחים ליצור זוגיות יציבה, מלאה ואמיצה עם בן זוגם או בת זוגם – זוגיות המאפשרת להם לגדל ילדים בריאים, לבנות בית, ולחלוק יחד חיים משותפים לאורך שנים רבות, על כל שמחותיהם וכאביהם.

אם הומוסקסואלים ולסביות אינם סוטים, מה ההבדל בינם לבין כלל הציבור? ההבדל הוא בנטייה המינית (sexual orientation) שלהם – כלומר, במינם של מושאי אהבתם. בהכללה ניתן לומר שבעוד שסטרייטים מתאהבים בבני המין השני, הומוסקסואלים ולסביות מתאהבים בבני מינם. אולם מבחינת אופייה, עומקה וטיבה של אהבתם (להבדיל מיחסי מין, שעליהם אדבר בהמשך), אין הבדל בין סטרייט, הומו ולסבית. על כן ראה פרויד את ההומוסקסואליות ואת הלסביות כ"אינוורסיה" – היפוך, ולא כ"פרוורסיה" – סטייה.

מאלף במיוחד, ואף נוגע ללב, לקרוא את תשובתו של פרויד, בערוב ימיו, לאמא מודאגת שכתבה לו על מנת לשאול בעצתו על בנה ש"יצא מן הארון". הוא מתייחס במכתבו לשאלה ששואל כל הורה שנודע לו על נטייתו המינית ההומוסקסואלית של בנו או בתו: "דוקטור, הוא יצליח לצאת מזה?". תשובתו יפה היום כפי שהייתה אז. אני, ונדמה לי שיחד איתי גם רוב גדול של עמיתיי הפסיכיאטרים והפסיכולוגים בארץ ובעולם, מוכן לחתום עליה היום, כמעט ללא שינויים (ראו מסגרת).

אבל פרויד לא היה נביא בעירו. אפילו ממשיכי דרכו הפסיכואנליטיקאים התכחשו לדעותיו המתקדמות על ההומוסקסואליות, והגדירו אותה כסטייה, ממש כפי שעשה קראפט–אבינג. מדוע זה קרה? רבים היום, ובכללם אני, סבורים (וזוהי השערה ולא עובדה) כי מצב עניינים זה, שנמשך לאורך רוב המאה העשרים, נבע במידה לא מבוטלת מתופעה שהיא נחלתם של גברים סטרייטים דווקא, וגם כותב שורות אלה מעיד על עצמו שלצערו אינו נקי ממנה לחלוטין.

בניגוד לנשים, שהאפשרות ש"יואשמו" בנטיות לסביות אינה מטרידה את רובן, כמעט כל הגברים הסטרייטים חוששים מאוד שמא מישהו עלול להתבלבל, חלילה, ולחשוב בטעות שהם הומואים. לחרדה הזאת, הידועה גם בשם "חרדה הומוסקסואלית" או הומופוביה (homophobia), עלולות להיות השלכות קיצוניות. רוב המומחים סבורים שהתופעה של אלימות – עד כדי רצח – כלפי גברים הומוסקסואלים מצד גברים הטרוסקסואלים, תופעה הקיימת כמעט בכל העולם, ולא על רקע דתי בלבד, נובעת מהומופוביה. זוהי אולי גם הסיבה לתופעה מעודנת יותר – לכך שמדענים ורופאים גברים אתיאיסטיים רבים סלדו בעבר מעומק לבם מהומוסקסואלים, והגדירו אותם כסוטים, ויש כאלה הממשיכים לעשות כך עד היום.

מרחם אמו

כל זמן שלא היה לנו מידע מוצק על הרקע הביולוגי לנטייה מינית הומוסקסואלית, ניתן היה לחשוב, וכך אכן חשבו רבים במקצוע שלי, שיש מידה מסוימת של בחירה בנטייה המינית: בני אדם רבים נולדים עם נטיות לכאן ולכאן, והם יכולים לבחור ולתעל את עצמם לכיוון ה"נכון" עם הרבה סבלנות, שליטה עצמית ורצון טוב. אבל היום ברור שיש רקע גנטי וביולוגי לנטייה מינית, ורקע זה מדגיש את האלמנטים הלא–נבחרים בה.

נושא הגורמים הביולוגיים והפסיכולוגיים הקובעים את נטייתו המינית של האדם הוא מורכב מאוד, ועדיין רב בו הנסתר על הנגלה. קצרה היריעה, ולכן אתאר כאן, על קצה המזלג ממש, שלושה היבטים ביולוגיים של נטייה מינית הומוסקסואלית: שאלת סדר הלידה, שאלת "הגן ההומוסקסואלי", ושאלת הרקע המוחי לנטייה המינית.

היום ידוע שבאופן כללי, לבני זקונים יש סיכוי גבוה יותר להיות הומואים מאשר לאחיהם הבכורים. למרות שיש בני זקונים סטרייטים רבים מאוד, ויש גם בנים בכורים הומואים, מחקרים סטטיסטיים מראים שככל שמקומך בסדר הלידה מאוחר יותר, כך גדלים סיכוייך להיות בעל נטייה מינית הומוסקסואלית. האם זה משום שהבנימין שבחבורה היה "ילד כאפות" של אחיו הגדולים? כלומר, האם הסיבה היא פסיכולוגית, וקשורה ליחס המשפחתי אל בן הזקונים? התשובה שלילית, אבל ההשפעה על נטייתו המינית של האח הצעיר אכן קשורה לאחיו הגדולים, והקשר עובר דרך רחם אִמם המשותפת, פשוטו כמשמעו.

היום ידוע שאחד הגורמים (לא החשוב שבהם, אבל הוא קיים) המשפיעים על הנטייה המינית שיפתח במרוצת השנים תינוק זכר הוא מספר האחים הביולוגיים שלו (ולא האחיות) מצד אמו – אלה שעברו ברחם האם לפניו. יש עדיין מחלוקת על המנגנון המביא לכך, וההשערה הרווחת היא שמדובר בשינויים ברמות של הורמוני מין גבריים בזמן ההיריון. אך כך או כך, הממצא עצמו תקף, והוא מלמד על נטייה ביולוגית מולדת.

תודה אמא

האם המטען הגנטי שיורש ילד מהוריו משפיע על סיכוייו להיות בעל נטייה מינית הומוסקסואלית? התשובה החד–משמעית היום היא "כן", והיא נובעת, בחלקה, ממחקרי תאומים. מחקרי תאומים משווים את הנטייה המינית של תאומים זהים, החולקים ביניהם 100% של החומר הגנטי שלהם, לתאומים לא זהים, החולקים ביניהם 50% של החומר הגנטי שלהם, כמו אחים רגילים. היום ידוע שהסיכוי שתאום יהיה הומו, אם אחיו התאום הזהה הוא הומו, גבוה בהרבה מן הסיכוי שתאום יהיה הומו אם אחיו התאום הלא–זהה יהיה הומו. בעולם הגנטיקה ממצא זה משמש ראיה חזקה לקיום רקע גנטי להומוסקסואליות.

אבל ממצא אחר של מחקרי התאומים הללו חשוב באותה מידה: יש זוגות של תאומים זהים שרק אחד מהם הוא הומו והשני סטרייט, וזוהי ראיה לכך שבנוסף לגורמים הגנטיים להומוסקסואליות, קיימים גם גורמים סביבתיים. כך או כך, החוקרים עדיין מחפשים אחרי הגן או הגנים המגבירים את הנטייה להומוסקסואליות.

לפני יותר מעשרים שנה נתגלו רמזים לקיומו של גן "חשוד" כזה, העובר בתורשה על כרומוזום ה–X, ולכן גברים מקבלים אותו רק מאמם ולא מאביהם. היום ברור שהממצא הזה נכון רק במשפחות מסוימות, ואין לו תוקף כללי, אבל בתקופה שבה הוא התגלה לראשונה החלו להסתובב בניו יורק גברים הומואים, שעל גופיות הספורט ההדוקות שלהם היו מוטבעות בגאווה המילים "תודה אמא".

מחקריו של הפתולוג סיימון לה–ויי, שבחן את מוחם של נפטרים הומואים וסטרייטים, התמקדו בצבר מיקרוסקופי של תאי עצב בהיפותלמוס שבעומק המוח, קבוצת תאים זעירה ששמה INAH–3. לה–ויי מצא שחלק זה גדול בגברים סטרייטים יותר מאשר בנשים סטרייטיות, ובמוחם של גברים הומוסקסואלים הוא קיים בגודל ה"נשי". קיימות עד היום מחלוקות מדעיות על הממצא הזה, וחוקרים רבים מטילים בו ספק מסיבות שונות. אבל הוא מהווה רמז לכך שהנטייה המינית מקודדת, לפחות בחלקה, במבנה של המוח, פשוטו כמשמעו.

השורה התחתונה של המחקרים היא שהיום ברור מעל לכל ספק סביר שיש רקע ביולוגי לנטייה מינית הומוסקסואלית. למרות שהגורמים הביולוגיים אינם קובעים את הנטייה המינית באופן מוחלט, הם משפיעים עליה בצורה משמעותית. הדבר רומז לכך שנטייה מינית הומוסקסואלית אינה עדות לאופי רע וגם אינה בחירה חופשית וסוטה. היא גורל המוכתב, לפחות בחלקו, על ידי הביולוגיה שלנו – "שעשני כרצונו", במובן העמוק ביותר של הברכה הקשה הזאת.

טיפולים מסוכנים

שאלה נוספת הקשורה להומוסקסואליות, ונרמזת כבר במכתבו של פרויד, היא שאלתם של טיפולי ההמרה (conversion), הידועים גם כ"טיפולים מתקנים" – טיפולים פסיכולוגיים שמטרתם להפוך את הנטייה המינית. גם כאן, הדברים שאמר פרויד לפני שמונים שנה נותרו נכונים: היום ברור כי ברוב המוחץ של המקרים, ובייחוד בגברים, נטייה מינית אינה בחירה, ואינה גמישה.

אבל למה לא לנסות? מה רע בטיפולי המרה? אולי אם לא יועיל, לא יזיק? – הממסד כיום חושב אחרת. כל האיגודים המקצועיים הרלוונטיים בארץ, בארה"ב וברוב ארצות אירופה (פסיכיאטרים, פסיכולוגים, רופאי ילדים וכיו"ב) שוללים טיפולים אלה, ורובם אף אוסרים באיסור חמור על חבריהם להשתתף בהם. מדוע? התשובה העצובה היא שנראה כי במקרים נדירים הטיפולים הללו מצליחים, אבל במקרים רבים הרבה יותר הם אינם מצליחים, ואז הם עלולים לגרום נזק נורא. שכיחותו וחומרתו של הנזק הופכים את "הטיפולים המתקנים" הללו למסוכנים, ואף ללא–אתיים.

טיפולי המרה פועלים לרוב על ידי המאסת הנטייה המינית ההומוסקסואלית על בעליה, שהוא בדרך כלל בחור צעיר, תוך שימוש בטכניקות פסיכולוגיות והתנהגותיות שונות. כאשר הטיפול מצליח, וזה אינו שכיח, התוצאה יכולה להיות משביעת רצון לא רק מבחינת החברה והקהילה, אלא גם מבחינת הצעיר עצמו. אבל כשהטיפול נכשל, וכך קורה לרוב, האיש הצעיר מוצא את עצמו במצב קשה יותר משהיה קודם, המגדיל את סכנת ההתאבדות שלו: הוא אינו חושק בנשים, והוא עדיין נמשך לגברים ומתאהב בהם, אבל הוא למד לתעב עד מוות את החלק הזה שבתוכו. במקרים כאלה, למרבה הטרגדיה, קיים סיכוי משמעותי שאיש צעיר ומיוסר, הקרוע בתוך עצמו ומתעב את עצמו, יהפוך לקטגור, לשופט, לתליין וגם לקרבן של עצמו.

נטיית הלב

אני מבקש לסיים את המאמר הזה בכמה מחשבות על מקומם של אנשים בעלי נטייה מינית הומוסקסואלית בקהילות דתיות, ועל מה שיכולים רבנים לעשות בעניינם. הדברים שאומר להלן נכונים, כך נראה לי, גם לגבי נשים בעלות נטייה מינית לסבית, אך הבעייתיות ההלכתית גדולה יותר בעניינם של גברים הומוסקסואלים, ולכן אתמקד בהם.

ראשית, עלינו להבדיל הבדלה חדה בין נטייה מינית הומוסקסואלית לבין משכב זכר. נטייה מינית הומוסקסואלית היא עניין שבלב. זוהי כמיהה שיש בה מיניות, אבל יש בה גם הרבה אהבה שאינה מינית במפורש. אישה יכולה להתאהב בגבר ולחלום לאורך שנים על חיים איתו ובזרועותיו, גם אם זה לא יקרה לעולם. הדבר יכול לקרות גם לגבר, לגבי גבר אחר. כך, ככל הנראה לנו היום, עשה את הגבר הזה יוצרו, והוא אינו בן חורין לחמוק מן הכמיהה שבלבו.

אומר זאת במפורש: קיימים היום צעירים דתיים נפלאים רבים, ובהם תלמידיו של הרב לוינשטיין, גברים שהם לוחמים, מפקדים, מדענים, אנשי עסקים, יזמים או רופאים, שיש להם נטייה מינית הומוסקסואלית. לעניות דעתי הקהילה הדתית–לאומית צריכה לחבק אותם, לתת להם מקום בתוכה, לפתוח בפניהם את האפשרות להקים משפחה – לא להתחתן – עם בן זוג שהם אוהבים, ולתת לשניים לגדל יחד את ילדיהם בתוכה באהבה, בשמחה ובכבוד.

הניסיון המצטבר על המשפחות והילדים של זוגות חד–מיניים בחברה הישראלית החילונית מראה שהילדים של הזוגות הללו הם ילדים טובים ומוצלחים, והם אינם שונים בצורה משמעותית – ולבטח לא נופלים – מחבריהם שגדלו במשפחות סטרייטיות. לשאלה אם הסיכוי שלהם להיות בעצמם בעלי נטיות הומוסקסואליות גדול יותר (מעבר לנטייה הביולוגית) עדיין אין, ככל הידוע לי, תשובה ישראלית מוסמכת. אבל לי אישית ידוע על בנים ובנות סטרייטים רבים לזוגות של הומוסקסואלים ולזוגות של לסביות.

ומה לגבי משכב זכר? קטונתי מלהיכנס לדקויות ההלכתיות, אבל ברור לי האיסור הגורף על כך, ואין זה מקומי לעסוק בו. לעומת זאת לא כל מי ששוכב משכב זכר הוא הומו, ולא כל הומו שוכב משכב זכר. משכב זכר הוא דבר שאדם יכול לעשות, ויכול גם שלא לעשות. בבתי הכלא נפוץ משכב זכר בין אסירים סטרייטים, ואילו אדם שהוא הומו יכול לחיות חיי זוגיות שלמים ומלאים עם גבר, בלי לשכב ולו גם פעם אחת משכב זכר.

ללא פיקוח

יהיו שיגידו (וכך אמר גם סבי עליו השלום, פרופ' ישעיהו ליבוביץ) שעל אנשים דתיים הומוסקסואלים נגזר להילחם כל חייהם ביצר שבתוכם ולגבור עליו, ושעצם המלחמה הזאת היא תהילתם. אני אינני חושב כך. לדעתי, אחד ההבדלים המהותיים בין היהדות לבין הנצרות הקתולית הוא ההבנה שזה לא אנושי, ואף לא מעשי, לדרוש מבני אדם לוותר לחלוטין על אהבה רומנטית ועל חיים עם בן זוג או בת זוג וילדים, למען אידיאל דתי כלשהו. זאת אינה דרכה של תורה.

ולכן, לעניות דעתי, ברגע שאנו מקבלים שנטייה מינית הומוסקסואלית אינה בחירה, וכמעט תמיד אי אפשר לחמוק ממנה, עלינו לשאול אילו חיים ראויים למי שיוצרו עשה אותו כזה. משכב זכר אסור מן התורה, אבל יש דרכים רבות נוספות לקרבה גופנית ולאינטימיות בין שני אנשים, ויהיה מינו של כל אחד מהם אשר יהיה.

אני חושב שאין זה מתפקידה של החברה, גם לא החברה הדתית–לאומית, להיכנס בעקבותיו של זוג – כל זוג – אל תוך חדר השינה שלו, על מנת לברר מה בדיוק קורה שם. כשם שברור לכולנו ששמירת דיני נידה, או כל ציווי אחר, היא עניינם של בני הזוג – עניין הנמצא בינו לבינה, ובינם לבין המקום; כך ממש, ולא אחרת, צריך לנהוג לדעתי עם זוגות חד–מיניים. חזקה על הומואים דתיים שהם יֵדעו – או יוכלו לשאול – מה מותר ומה אסור להם לעשות, והם אנשים מבוגרים האחראים למעשיהם כלפי אלוהים ואדם.

 

 


 

דוקטור, עזרה!

תשובתו של פרויד למכתבה המודאג של אם (בתרגומו של פרופ' גידי רובינשטיין)

אני מבין ממכתבך שבנך הוא הומוסקסואל. אני מתרשם מאוד מהעובדה שאינך מזכירה מילה זו בעצמך כשאת מתארת את התופעה. אם יורשה לי לשאול אותך, מדוע את נמנעת מכך? אין ספק שהומוסקסואליות אינה יתרון, אך אין היא דבר שיש להתבייש בו או להרגיש מושפל בגללו, אין היא יכולה להיות מסווגת כמחלה; אנו רואים בה צורה של תפקוד מיני הנוצר כתוצאה מעכבה מסוימת בהתפתחות המינית. אנשים רבים ונכבדים מאוד מהעת העתיקה ומימינו אנו היו והינם הומוסקסואלים, ביניהם כמה מהדמויות הנשגבות ביותר (אפלטון, מיכאלאנג'לו, לאונרדו דה–וינצ'י וכו'). חוסר צדק משווע ואכזרי הוא לרדוף הומוסקסואלים כאילו היו פושעים. אם אינך מאמינה לי, קראי את ספריו של האבלוק אליס.

בכך שאת שואלת אם אני יכול לעזור, את מתכוונת, כך אני משער, אם אני יכול להכחיד את ההומוסקסואליות ולהחליפה בהטרוסקסואליות נורמלית. התשובה היא שככלל איננו יכולים להבטיח זאת. במספר מסוים של מקרים אנו יכולים להצליח לפתח את הניצנים הקמלים של הנטיות ההטרוסקסואליות הקיימות בכל הומוסקסואל, ברוב המקרים אין הדבר אפשרי. זו שאלה של מהות האדם וגילו. לא ניתן לחזות את תוצאות הטיפול.

מה שאנליזה יכולה להציע לבנך הוא דבר שונה לחלוטין. אם הוא אומלל, נוירוטי, נקרע על–ידי הקונפליקטים שלו, עצור בחייו החברתיים, האנליזה יכולה להביאו לכדי הרמוניה, שלוות נפש, יעילות מרבית, בין אם הוא יישאר הומוסקסואל ובין אם ישתנה.

 

שלך בברכה,

פרויד


 

פרופ' יורם יובל הוא פסיכיאטר וחוקר מוח

הכותב מודה לפרופ' נתנאל לאור ולרב אילעאי עופרן על הערותיהם המועילות. הדעות המובעות במאמר הן של הכותב ועל אחריותו בלבד.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ב אב תשע"ו, 26.8.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-26 באוגוסט 2016, ב-גיליון עקב תשע"ו - 994 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 62 תגובות.

  1. מאמר חשוב, כתוב שווה לכל נפש.
    בברכה,
    משה גרנות

    • חרדה המגשימה את עצמה?

      מעניין שלפי תיאורי השלבים של ויויאן קאס, מתגברת הנטייה ההומוסקסואלית דווקא מעצם החרדה ממנה, המביאה לעיסוק אובססיבי בהסתרה ובהכחשה, וכידוע ככל שמנסים 'לצאת מהבוץ' – שוקעים בו יותר, ודווקא בשלב הזה, כשקל יחסית לצאת מזה – נשברים.

      צריך לדעת שאין צורך להתבייש בעצם הנטייה. כבר לימדנו הרמח"ל (בתחילת 'מסילת ישרים') שתכליתו של היצר הרע הוא שתהיה לאדם בחירה, וכך יזכה לשכר על עשיית הטוב שבאה לו בקושי. כל אחד מקבל את מנת הנסיונות והקשיים שלו, וההתגברות עליהם מחשלת אותו ונותנת לו סיפוק. אם הקב"ה נותן לאדם נסיון קשה – הוא כנראה רואה אותו כאחד מסיירת מטכ"ל' המסוגל לעמוד גם במצבים קשים. ככל שיידע האדם ל'פרגן' לעצמו גם על הצלחה חלקית וזמנית – תיקל התמודדותו בהמשך דרכו.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • כאמור השלבים מתארים התקבעות של זהות הומוסקסואלית ולא של נטיה הומוסקסואלית. הם לא רלבנטים לויכוח.

    • בפיסקה 1, שורה 1
      … שלפי תיאורי השלבים של ויויאן קאס (ראו להלן, בתגובתי 'זהות נבנית (לעופר)…

      • כאמור, השלבים מתארים התקבעות של זהות הומוסקסואלית לא של נטיה הומוסקסואלית. לפי המאמר נטיה הומוסקסואלית היא מולדת

  2. מעניין, אבל אני מסופק אם כפי שהוא טוען אכן ההומוסקסואליות אינה נובעת בחלקה מבחירה.

    • לא רק גנטיקה

      בס"ד כ"ו אב ע"ו

      הכותב עצמו הוכיח מכך שיש מצב שתאומים זהים ואתד מהם הומוסקסואל והשני לא – שהדברים לא תלויים בגנטיקה, ויש משמעות לגורמים סביבתיים. הן בגורמים גנטיים והן בגורמים נפשיים, המדע מחפש דרכים להתמודד, וככל שגדל הידע, גדלה היכולת להתמודד עם מגבלות הטבע. מדוע כאן נתקבעה התפיסה של 'גזירת גורל' ללא מוצא?

      הנתון שציין הכותב, שבבני זקונים הבאים אחרי אחים גדולים, גדל הסיכוי לנטייה הומוסקסואלית ככל שגדל מספר האחים הגדולים – דווקא יתיישב יפה עם כיוון הסבר פסיכולוגי, כגון שהאדם מחפש בבן זוגו את דמות האח הגדול המפנק ונוסך ביטחון החסרה לו. על כל פנים, גם לפי ההסבר שלו, שהוא מודה שלא יצא מכלל השערה, שמדובר בסיבה הורמונלית – הרי בבעיות כאלה מוצא המדע דרכים להביא לאיזון הורמונלי.

      וכבר ציינתי בתגובתי 'עין הקורא' למאמרו של יואב שורק את דבריו של ד"ר צבי מוזס, מנהל 'מכון שילה', במאמרו 'האם טיפול פסיכולוגי בנטיות הפוכות אפקטיבי', ממבאר מתי ואיך עשוי להצליח. הדברים תלויים באיבחון מקצועי נכון של שורשי הבעייה, וככל שהמוטיבציה של המטופל גבוהה – גדלים סיכויי ההצלחה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • גורמים סביבתיים אינם כפי שאתה טוען פסיכו-סוציאלים אלא למשל חשיפה להורמונים בהריון. מחקרים בדקו את הגורמים הפסיכוסוציאלים הסבירים ואין קשר ביניהם לבין הומוסקסואליות.

    • בפיסקה 1, שורה 2:
      … שהדברים לא תלויים רק בגנטיקה…

    • בפיסקה 3, שורה 2-3
      … מבאר מתי ואיך עשוי הטיפול להצליח…

    • הפתרון שמציע הכותב לאדם הדתי שיש לו נטייה הומוסקסואלית הוא לחיות חיי זוגיות של קירבה גופנית מליאה, אך בלי להגיע למשכב זכר ממש. בעצה הזאת, בהנחה שהיא ריאלית, לא עוברים על איסור הכרת של 'את זכר לא תשכב משכבי אשה' – אך עוברים כל הזמן על איסור 'לא תקרבו לגלות ערווה' האוסר קריבה שיש בה חיבה; על איסור הוצאת זרע לבטלה ועל 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם', האוסר הרהור בעריות. אך מעבר לאיסור ההלכתי, יש כאן חיים של תסכול מתמיד, גירוי תמידי שלעולם לא יוכל לבוא על סיפוקו. ומה הועילו חכמים בתקנתם?

      דומני, שבהגדרה שנתן הכותב, שיש כאן לא רק תשוקה מינית אלא אהבה לכלל האישיות, יש פתח לתקווה. הרי האהבה היא בראש ובראשונה בשל האופי הייחודי של מי שאוהבים . ברגע שמזהים מה תכונות האופי המעוררות את האהבה, הרי ניתן לנתבן כלפי אישה שיש לה תכונות אופי כאלה. וכמובן שהדברים טעונים ליווי ותמיכה מקצועיים, אך זה לענ"ד הכיוון שכדאי לחפש.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • התובנה שנטייה מינית אינה רק עניין לגנטיקה, ויש משמעות רצינית גם לגורם הפסיכו-סוציאלי – עולה ממחקריו של ג'ון מוני, על התפתחות של הומוסקסואליות בקרב אנשים החיים זמן רב בחברה סגורה, וכן במחקריה של ד"ר ליסה דיימונד על תופעת 'הנזילות המינית' – שבה נגרם שינוי בלתי רצוני בנטייה המינית כתוצאה מחוויות העוברות על האדם. הן מוני והן דיימונד מתנגדים ל'טיפולי המרה' השואפים לשינוי רצוני בנטייה המינית, אך הנתונים שהם מביאים מוכיחים בעליל שהגורם הביולוגי אינו חזות הכל.

      דבריהם הובאו ב'ויקיפדיה' ערך 'טיפול המרה', המציג בהרחבה את דיעות המחייבים, השוללים והמסתייגים. כדאי לעיין גם בתשובותיו של פרופ' טוביה פרי, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, באתר 'כמוך', בהן הוא עומד על דרכים שונות העשויות להביא להגמשת הנטייה המינית באופן שיאפשר הקמת משפחה.

      וכפי שהבאתי לעיל מדבר ד"ר צבי מוזס, האמונה וכוח הרצון של המטופל הם היסוד להצלחה. לא הפסיכולוג וטיפוליו יוצרים את השינוי. המטפל יכול לעזור למטופל להבין את התהליכים הלא-פשוטים העוברים עליו, ולמצוא את התובנות וכוחות הנפש שיסייעו בידו להצליח.

      על כוחה של האמונה בויסות יצרי הלב, עומד רבי אברהם ן' עזרא, בפירושו ל'לא תחמוד' (שמות כ,יג):

      'לא תחמוד – אנשים רבים יתמהו על זאת המצווה: איך ייהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בליבו, כל מה שהוא נחמד למראה עיניו?

      דע, כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והוא ראה בת מלך שהיא יפה – לא יחמוד אותה בליבו שישכוב עימה, כי יידע שזה לא ייתכן… כאשר אין אדם מתאווה לשכב עם אמו, אע"פ שהיא יפה, כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו.

      ככה כל משכיל צריך שיידע, כי אשה יפה או ממון – לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו או דעתו, רק אשר חלק לו ה'… ובעבור זה המשכיל לא יתאווה ולא יחמוד. ואחר שיידע שאשת רעהו אסרה ה' לו, יותר היא נשגבה בעיניו כבת מלך בלב הכפרי..

      על כן הוא ישמח בחלקו, ולא ייתן אל ליבו להתאוות דבר שאינו שלו, כי יידע שה' לא רצה לתת לו, לא יוכל לקחתו בכוחו ובמחשבותיו ובתחבולותיו, על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו'.

      ייתן ה' כוחות לכל אחד ואחד להתמודד עם הנסיונות העוברים עליו!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • רשות ניתנה לרופא לרפא - לא לייאש

      ועלינו להיות מודעים לכך שגם כאשר קצרה ידו של המומחה מלעזור, אין זה אומר שהמצב חסר תקנה. התורה נתנה רשות לרופא לרפא, לא לייאש. הרופא או הפסיכולוג יכול לומר: 'אין בידי פתרון'. אך אינו רשאי לקבוע ש'אין פתרון'. כך דרכו של מדע שהוא מתפתח ומתקדם, ובסופו של דבר מוצאים פתרונות גם למצבים שנראו בעבר חסרי-תקווה.

    • זהות נבנית (לעופר)

      בס"ד כ"ט באב ע"ו

      לעופר – שלום רב,

      בתגובותיי לעיל הצבעתי על מספר מצבים המעידים על השפעה פסיכו-סוציאלית על הנטייה להומוסקסואליות – ההבדל בנטייה בין תאומים זהים, למרות השוויון הגנטי והשהות המשותפת ברחם האם; הנטייה אצל 'בני זקונים', המתיישבת יפה אם הכיוון הפסיכולוגי של 'דמות האח הגדול' שהאדם מוצא בבן זוגו; תופעת 'ההומוסקסואליות המצבית' באנשים החיים בחברה סגורה; תופעת 'הנזילות המינית' שבה משתנה הנטייה באופן לא-רצוני; הופעת הנטייה כהגנה מפני בעיות נפשיות חריפות יותר (אותה ציין ד"ר צבי מוזס, במאמרו 'האם יש טיפול פסיכולוגי אפקטיבי לנטיות הפוכות'). עצם האפשרות במקרים של אמונה וכוח רצון חזק, גם אם מדובר במיעוט של מקרים, הרי ברור שאין כאן 'גזירת קדומה' ללא מוצא.

      אף חברי צוות 'בטיפולנט – פורטל השירותים הפסיכולוגים בישראל', במאמרם 'אפשר לעזור לך לצאת מהארון? – הומוסקסואליות בקרב בני נוער' מודים כי 'כיום נוטים בעלי המקצוע להאמין כי הסיבות להיווצרות נטייה הומוסקסואלית אינן ידועות בוודאות. יחד עם זאת הסברים פסיכולוגיים הפכו לפחות דומיננטיים לאורך השנים, והאמונה הרווחת היא כי הומוסקסואליות היא מולדת: מספר מחקרים הצביעו על שוני בהרכב הגנטי והמבנה ההורמונלי בין הומוסקסואלים להטרוסקסואלים… כיום מרבית הפסיכולוגים רואים בנטייה המינית ההומו סקסואלית תוצאה של שילוב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים…'.

      אף התיאור המובא שם (על פי הפסזיכולוגית ויויאן קאס על שמונה שלבים בהתפתחות הזהות המינית ההומוסקסואלית, המתחילה דווקא משלבים של חרדה מפני הקווים הראשונים של הנטייה ההומוסקסואלית שמגלה המתבגר בעצמו, עד לשלבים של קבלה וגאווה בזהות, הבאים במידה שחווויותיו של המתבגר במפגשו עם חברי הקהילה ההומוסקסואלית, ואז זהות זו מתקבעת.

      בקיצור נראה לי שכמו הגאונות, כך ההומוסקסואליות – 10% נטייה מולדת ו-90% עבודה 🙂

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • כאמור לא כל הבדל לא גנטי (קרי סביבתי) הוא פסיכו-סוציאלי. חקרו גורמים פסיכו-סוציאלים, אין כאלו שמשפיעים.
        לעומת זאת חשיפה מוגברת לטסטוסטרון בזמן הריון ידועה כגורמת להומוסקסואליות בחיות אחרות.
        שהות משותפת ברחם לא אומרת ששני התאומים נחשפו לאותה סביבה בדיוק ושינויים בפנוטיפ יכולים להיות גם מקריים.

        תופעת ההומוסקסואליות המצבית היא פשוט ביטוי לזה שרוב האנשים נמשכים במידה מסויימת לשני המינים. זה לא קשור להומוסקסואליות אלא לבי סקסואליות המובנית אצל רוב האוכלוסיה.

        אשמח לראות סימוכין מחקריים לכל התופעות האחרות שציינת – "תופעת 'הנזילות המינית' שבה משתנה הנטייה באופן לא-רצוני; הופעת הנטייה כהגנה מפני בעיות נפשיות חריפות יותר (אותה ציין ד"ר צבי מוזס, במאמרו 'האם יש טיפול פסיכולוגי אפקטיבי לנטיות הפוכות'). עצם האפשרות במקרים של אמונה וכוח רצון חזק, גם אם מדובר במיעוט של מקרים, הרי ברור שאין כאן 'גזירת קדומה' ללא מוצא."

        פרופ' יורם יובל הביא את עמדת המחקר המקובלת כיום, קרי כי הומוסקסואליות היא בעלת מרכיב גנטי ומרכיב סביבתי לא פסיכו-סוציאלי, ושהנטיה המינית נקבעת לכל המאוחרת בילדות הממש מוקדמת לפני שיש לסביבה החברתית אפשרות להשפיע עליה.

        ההסבר של ויויאן קאס הוא על הזהות ההומוסקסואלית ולא הנטיה המינית ההומוסקסואלית ולכן איננו רלבנטי.

        זה נחמד שנראה לך שהומוסקסואלית היא 90% עבודה, כאמור לא מכיר חוקרים רציניים שחושבים כך וחוקרים את הנושא כבר ארבעים שנה.

        בברכה
        עופר

      • עשית QUOTE MINING למאמר שמצטט את ויויאן קאס. על פי המאמר "כיום, נוטים מרבית אנשי המקצוע להאמין כי הסיבות להיווצרות נטייה הומוסקסואלית אינן ידועות בוודאות. יחד עם זאת, הסברים פסיכולוגיים הפכו לפחות דומיננטיים לאורך השנים, והאמונה הרווחת היא כי הומוסקסואליות היא *****מולדת*****. מספר מחקרים הצביעו על שוני בהרכב הגנטי והמבנה ההורמונלי בין הומוסקסואלים להטרוסקסואלים, וכמו כן, אחוז ההומוסקסואלים בחברה האנושית דומה לאחוז האוכלוסייה ההומוסקסואלית בקרב בע"ח."

        מצחיק שאתה מביא את המאמר כתומך בעמדתך.

    • ובחרת (לעופר)

      עש"ק ובחרת בחיים תשע"ו

      חברי צוות 'בטיפולנט – פורטל השירותים הפסיכולוגיים בישראל' סוברים דווקא ש'מרבית הפסיכולגים רואים בנטייה ההומוסקסואלית שילוב של גורמים גנטיים, פסיכולוגיים וסביבתיים'. אני בטוח שהכותבים הם אנשי מקצוע בתחום.

      המחקרים של ג'ון מוני על 'ההומוסקסואליות המצבית' ושל ליסה דיימונד על 'הנזילות המינית', מצוויינים ב'ויקיפדיה', בערך 'טיפולי המרה', בפרק על הגורם הפסיכו-סוציאלי. אף למאמרו של ד"ר צבי מוזס, מנהל 'מכון שילה' , יש קישורית באותו ערך. אף פרופ' טוביה פרי, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, אומר שכרגע 'אין ביסוס מדעי ודאי לשום היבט של ההומוסקסואליות", (ראה כתבה בכותרת זאת באתר 'כמוך'.

      ההבחנה בין 'נטייה מינית' לבין 'זהות מינית', מעידה על הפער בין הבסיס הטבעי לבין המצב המתפתח עם הזמן. זה 'צלם אלקים' שבאדם – יכולתו לעצב את נטיותיו הטבעיות ולנתבן לכיוון הרצוי לו. זה כוחה של הבחירה,

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • תגיד קראת את המאמר שאתה מצטט? במקום לחזור על המשפט הזה תקרא את הקטע שעוסק בגורמים להומוסקסואליות ובו כתוב במפורש שהקונצנזוס המדעי סובר כי הומוסקסואליות היא מולדת. זה מה שחברי בטיפולנט חושבים על הגורמים להומוסקסואליות וזה כתוב בצורה משכנעת. אז תפסיק עם הQUOTE MINING בבקשה.

        כאמור הומוסקסואליות מצבית לא מוכיחה שנטיה מינית נתנת לשינוי. כבר הגבתי לזה, אתה סתם עושה העתק הדבק.

        ליסה דיימונד – פלואידיות מינית קונסטינטנטית עם העובדה שרוב האנשים נמשכים לשני המינים במידה מסויימת. אז יכול להיות שאצל מישהו שנמשך במידה מסויימת לשני המינים בחלק אחד בחיים תתבטא יותר המשיכה לצד אחד ובחלק שני משיכה לצד שני. זה לא אומר שהנטיה המינית לא מולדת כי הנטיה המינית הראשונית היא בי סקסואלית במקרה הזה. זה גם לא אומר שאפשר לשנות נטיה מינית בצורה מכוונת וזה מה שדיימונד טוענת.

        המאמר של צבי מוזס מודה שאי אפשר לשנות נטיה מינית. הוא טוען שלפעמים אפשר לגרום לאדם להתנהג בניגוד לנטיה המינית שלו.

        אז נשארנו עם המצגת של הפרופ' שהיא עמדת יחיד וכל מה שהוא טוען הוא שלדעתו אין מספיק ראיות כדי לקבוע שום דבר. מכיוון שחוקרים את הנושא כבר ארבעים שנה זה שאין ראיות אומר הרבה מאוד ולא לכיוון שלך.

      • הבחנה בין זהות מינית לנטיה מינית היא בסה"כ ההבחנה בין המשיכה המינית לבין האמירה של האדם לעצמו ולסביבה "אני הומוסקסואל". היא בכלל לא קשורה לפיתוח נטיות ולנתובן לאיזשהו כיוון ראוי. היא קשורה לשאלה מה אדם עושה עם הנטיה המינית שלו ואיך הוא מתייחס אליה.

        אני לא מכיר שום הוכחה שאפשר לשנות נטיה מינית מבחירה. וגם במה שהצגת עד עכשיו אין כזו.

    • לגבי הבחנתך בין 'שינוי הנטיה' לבין 'פעולה בניגוד לנטיה' '

      בסופו של דבר, אחרי המעשים נמשכים הלבבות', כאשר פועלים בהתמדה בדרך מסויימת, בסופו של דבר'ההרגל נעשה טבע' ומשפיעה גם על נטיית הלב. בדוק ומנוסה.

      וכי מה יעשה אדם שהתאהב עד כלות הנפש בנערה, ומגלה שאהבתו חד-סטרית? יש אנשים שנשארים תקועים בזה כל חייהם, אך האדם הבוגר מבין בסופו של דבר שעליו 'לשנות את נטייתו' ולחפש לו אהבה אחרת, ומסיח דעתו מאהבתו הראשונה. יש מצב שבסופו של דבר לא יבין מה חיפש בכלל אצל אותה אישה.

      • בבדוק ומנוסה אני מניח שזה אומר שהיית הומוסקסואל ושינית את הנטייה? כי הדוגמא שהבאת לא ממש מתאימה.

    • לגבי המאמר ב'טיפולנט'

      את הקטע מהפרק 'הגורמים להומוסקסואליות', (שזכה להעתקה כפולה, שלי [בתגובתי: 'זהות נבנית'] ושלך) הבאתי בשל חלקו הראשון, המבהיר שלא מדובר בדברים שהוכחו מדעית, כי על כן אומר הכותב: 'כיום, *נוטים אנשי המקצוע להאמין* כי הסיבות להומוסקסואליות *אינן ידועות בודאות*, יחד עם זאת, הסברים פסיכולוגיים הפכו להיות דומיננטיים, *והאתונה הרווחת* היא כי הומוסקסואליות היא 'מולדת'. כדי שלא ייווצר מצג-שווא שאותה 'אמונה רווחת' היא חסרת בסיס, הבאתי גם את ההמשך 'מספר מחקרים הצביעו על שוני במבנה הגנטי וההורמונלי בין הומוסקסואלים להטרוסקסואלים…'

      ברם עיקר הוכחתי היא מהקטע שבסוף הפרק 'ההומוסקסואליות בפסיכולוגיה – מהפרעה נפשית לדרך חיים' (שאותו העתקתי פעמיים!): 'כיום מרבית הפסיכולוגים רואים בנטייה המינית ההומוסקסואלית תוצאה של שילוב גורמים *ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים*…' המנוגד חזיתית לטיעונך שלגורם הפסיכו-סוציאלי אין השפעה על הנטייה המינית.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      המשכו של הקטע שבו אומר הכותב שההומוסקסואליות 'אינה הפרעה נפשית' (מה שאני יכול להסכים' ושהיא 'דרך חיים לגיטימית' (מה שאיני יכול להסים) – זה נושא נכבד לדיון, אך אינו נוגע לשאלה עליה דיברנו – האם ההומוסקסואליות היא רק עניין גנטי או הורמונלי או גם פסיכו סוציאלי? – ולכן לא העתקתיו וסמכתי על הקורא שיעיין במקור.

      • אני יודע למה הבאת את הפרק "הגורמים להומוסקסואליות". הוא מנוסח בצורה מאוד זהירה ואפילו זהירה מדי. בסופו של דבר יורם יובל הביא את הקונצנזוס המדעי המוזכר גם בפרק והוא" הומוסקסואליות היא מולדת, יש השפעה סביבתית של סדר הלידות המוסברת באמצעות חשיפה מוגברת לטוסטסטורון בהריון (שהוא ממצא וודאי על עכברים), ויש להומוסקסואליות כמו לכל דבר אחר גם מרכיב גנטי. אם תשים לב זה בדיוק מה שכתוב בפרק הזה רק בצורה מאוד זהירה (*מאמינים*, *נוטים לחשוב* וכו'). זו לא *האמונה* הרווחת, ואין כאן *נטיה להאמין* זה פשוט הקונצנזוס המדעי כרגע. אם מחר יגלו ממצאים חדשים אז הוא ישתנה. זה לא סביר כי חוקרים את הנושא כבר ארבעים שנה אבל זה תמיד יכול לקרות.
        המדע לא יודע בוודאות למה נוצרת הומוסקסואליות, אבל מכאן אי אפשר להסיק שהיא נוצרת בגלל סיבות פסיכו-סוציאליות. להפך, כפי שאני חוזר ואומר *חקרו* את הגורמים הפסיכוסוציאלים ואין קשר בין אף אחד מהגורמים הסבירים לבין הומוסקסואליות.

        עיקר הוכחתך הוא מה שמתאים לדעה שהגעת איתה מהבית. כאמור הקונצנזוס המדעי הוא בדיוק מה שפרופ' יורם יובל כתב וכתוב גם במאמר שהבאת ולא שום דבר אחר. אתה נתפס לאיזו מילה לא במקום.

        אין קשר בין השאלה אם משהו הוא "הפרעה נפשית" לבין השאלה אם זו דרך חיים לגיטימית מבחינה מוסרית. הפרעה נפשית מוגדרת על ידי התפקודים התקינים של האדם כאדם בנוסף לתנאי שההפרעה תפריע למי שסובל ממנה. הומוסקסואליות איננה הפרעה נפשית כי א. היא לא פוגעת בתפקודים התקינים של האדם וב. היא לא מפריעה למי שיש לו אותה. להפך הוא יכול למצוא בה אושר גדול.
        אתה יכול להתווכח עם א' רק אם תטען שמי שמסיבות שונות לא רואה את עצמו נשוי לאישה הוא לא אדם תקין נפשית. נניח כזה שלא מסתדר עם אחרים שגרים איתו בבית, או בהקשר של הורות – מי שמעדיף שלא יהיו לו ילדים, או זוגות עקרים וכו'. לי הטענות הללו נשמעות מגוכחות.

        גם אם זו לא הפרעה נפשית אתה יכול לטעון שזו לא דרך חיים לגיטימית מבחינה מוסרית. אני לא מתכוון להתווכח על זה.

    • פירוש 'בדוק ומנוסה'

      'בדוק ומנוסה' פירושו שאדם יכול לשנות ע"י שינוי המעשים את נטיות ליבו, רגזן יכול להפוך לנעים הליכות ע"י הרגל, קמצן יכול להפוך לנדיב ע"י שינוי הרגליו, ומי שאהב את X יכול לאהוב את Y. אם מי שאהב את סמנת'ה יכול להתאהב בג'ואן ולשכוח את סמנת'ה, למה לא נניח שגם מי שאהב את סאם לא יוכל לעזבו לטובת סמנת'ה? (ראה ק' ריצ'ארד, גוד ביי סאם הלו סמנת'ה, גוד ביי ג'ו הלו ג'ואן', איפהשהו מתישהוא, עמ' כלשהו).

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • הרי האדם נדרש לאהוב אשה אחת ויחידה, לא את כל הנשים. כשאדם מזהה מה תכונות האופי המעוררות את אהבתו – סביר שימצא את האחת והיחידה שתעורר את אהבתו.

  3. איפה אתם, כותבי התגובות המתפלמסים לריק, שופכי דיו לבטלה, במאמרו של יואב שורק משבוע שעבר?
    מאמר מעולה – סוף סוף קול שפוי ומקצועי!!

  4. טלי,מדובר בשני מאמרים בעלי אופי שונה ,יואב דיבר בעיקר מהפן הערכי -הלכתי הוא לא בדיוק נמצא בסתירה עם המאמר הזה אלא כתב שגם במצב של המוסקסואליות כנטייה מולדת היחס של החברה צריך לדעתו להיות כך וכך….

    לכן אנחנו "כותבי התגובות המתפלמסים לריק שופכי דיו לבטלה" לא מרגישים -לפחות בשם עצמי אדבר- צורך להרגיש מותקפים מהמאמר הזה.

    ואגב מאוד מעניין היחס שלך לבעלי דעות שונות משלך -הסופרלטיבים שלך עלינו משהו משהו….

  5. לגבי המאמר עצמו- מעניין לשמוע את ההיבט המקצועי אם כי משהו צרם לי במאמר

    פרופ' יובל כותב כמה פעמים שאין לו עניין להתייחס להיבט ההלכתי כי לדבריו זה לא התחום שלו אבל נאה דורש ואינו נאה מקיים והוא לקראת סוף המאמר כן גולש למרות הצהרתו לתחום ההלכתי והוא ממליץ לציבור הדתי לקבל זוגות חד מיניים לחיק הקהילה ככאלו תוך כדי מודעות שלא בטוח שהם מבצעים משכב זכר ושממילא אין לאף אחד עניין להיכנס למאן דהוא לחדר השינה שלו

    אז לגבי האפשרות שזוג כזה לא חוטאים במשכב זכר זו היתממות -וכי הוא היה אומר את אותו הדבר לגבי גבר ואשה שגרים ביחד ? הוא היה חושב שסביר להניח ככה? הרי הדרכה לזוג כזה לחיות יחד בלי "לעשות את המעשה" זה ממש לעבור על "לפני עיוור.."

    ולגבי זה שלא נכנסים לאף אחד לחדר השינה- אכן ,אבל יש הבדל בין מי שעושה זאת ואפילו לא ממש בסוד אבל באופן פרטי ולא בהצהרה פומפוזית לבין מישהו שממש חי עם בן זוג ומעוניין לעשות "קידוש" בבית הכנסת לרגל "נישואיהם" -אי אפשר לדרוש מהציבור הדתי דבר כזה!

    יש הבדל ברור בין התחשבות ורגישות וניסיון לעזור ולא לדחות לבין נתינת לגיטמציה

    כדאי בהקשר זה לקרוא את המאמר של הרב חיים נבון באתר זה "אמפתיה אינה לגיטימציה" הוא מסביר זאת טוב ממני

  6. דו שיח של חרשים עם שורשים סמנטיים

    הכותב מצהיר על הגדרה מסויימת ל"סטייה מינית" שנוסחה על ידי פרויד וגם אם היא מקובלת על כל העולם הרפואי והפסיכאטרי, ברור לכל שלא לכך מתכוונים הרבנים ובתוכם הרב לוינשטיין כשהם אומרים "סוטים". עקב כך, כמעט כל הדיון הופך למיותר וחסר משמעות.

    בכל זאת שתי הערות לגופם של הטענות:
    א. ההבחנה בין נטייה ומעשה די מקובלת כיום כמעט על כל הרבנים לפחות בצה"ד.

    ב. חלק מה"החלטות" של איגודי הרופאים והפסיכולוגים בעניין התקבלו בעקבות לחצים פוליטיים של ה"קהילה" וכך צריך להתייחס אליהם

    ג. מנקודת מבט דתית ייתכן שיש יותר הצדקה לסיכון שבטיפולי ההמרה ושגם אם ח"ו ייגרם נזק הוא מוצדק לטובת קיום התורה והמצוות אך כמובן הדבר דורש הכרעה של גדולים ממני

  7. יפה, חיים, כיוונת לדעת גדולים, כמו טורקמדה. גם הוא חשב שהיהודים סוטים ושיש לעשות להם טיפולי המרה. ואם "ייגרם נזק", הרי שזה מוצדק לטובת הנצרות.

    • א. בעולם שלי (בניגוד לזה שלך?) יש אמת ושקר.

      ב. אם את לא רואה את ההבדל בין שני הדברים אני נאלץ לייחס זאת לרמת משכל נמוכה וממילא הויכוח מיותר. מצד שני אני לא מחפש עלבונות אישיים ואני משוכנע שאת כן יכולה להבין את ההבדל… וממילא הויכוח מיותר…

      ג. באופן אישי על סמך מה שקראתי ושמעתי (לא חקרתי ממש מכלי ראשון ולעומק) אני מפקפק מאוד בטיפולי המרה ולא חושב שהם כל כך נכונים וראויים למרות הרקע הדתי שלי. כל מה שבאתי זה להתווכח עם הכותב שבבואו להתמודד עם הסוגיה הזו (של טיפולי המרה וסכנותיהם) לא ממש נתן משקל להיבט הדתי ולכך שהוא בהחלט ראוי להצדיק סיכונים מסויימים עבור מי שבשבילו זהו ערך מקודש.

  8. קראתי את המאמר בעיון רב…
    נראלי שחשובה מאוד התייחסותם של הרבנים מכל הזרמים למאמר

  9. יוסף, יישר כח! הרב מיכאל אברהם מעניין כתמיד

  10. קראתי בסבלנות את כל ה"מאמר" הזה. חיכיתי לאף מעט תוצאות מחקריות משכנעות אך שיא ההוכחה כאן "והתשובה היא… ". למה הומוסקסואליות טינה סטיה מינית?…. כי פרוויד כתב עיזה מכתב לאמא? כי יש הומוסקסואלים שמפרשים את הדחף שלהם כאהבה או מרגישים חיבה מסויימת לבני זוגם? מי יכול להגדיר, מה זה אהבה? ומה עם חיות בית? גם אהבה? הכותב מדבר "מנסיונו"…. מה בין זה לבין משהו מדעי. נסיוני כרופא צבאי שנים רבות שלהומוסקסואלים שהכרתי היתה אובססיה למין עם חלופת פרטנרים כל מספר ימים. פרט לכך לא ראיתי הרבה הומוסקסואלים מאושרים בחיי אישות. ברור שהומוסקסואלים מחפשים הוכחה מדעית לנורמליזציה אך לא מוצאים והמאמר הזה – הוכחה מוחצת לכך.

  11. סוף-סוף מאמר ששם את הדברים על השולחן (אם כי לא את כולם) – ועצוב שיואב שורק התעלם באלגנטיות מנושאים האלו והעדיף לעסוק בתיאוריות קונספירציה (ה"ס תוביל למתירנות! הרס החברה! וכו'), במקום לדון בעובדות.
    מכיוון שרוב התגובות לעיל עוסקות בנושא ה"סוטים – כן או לא", וגם הרב אברהם בתגובתו שלונקקה לעיל דש בזה באריכות הגדרתית-סמנטית-פלספנית, כדרכו, חשוב לדעתי להדגיש את שני המסרים העיקריים שעלו במאמרו של יובל:
    א) "נטייה מינית הומוסקסואלית ומשכב זכר הם שני דברים שונים מאוד זה מזה". (כדי לנמק טענה זו האריך יובל בנושא הגדרת ה"סטייה", בעיקר כתגובה לביטוי של הרב לוינשטיין – אבל זה ממש לא העיקר!)
    ב) "נטייה מינית הומוסקסואלית אינה עדות לאופי רע וגם אינה בחירה חופשית וסוטה. היא גורל המוכתב, לפחות בחלקו, על ידי הביולוגיה שלנו – "שעשני כרצונו", במובן העמוק ביותר של הברכה הקשה הזאת".

    מטענה א) עולה שגם פוסק ההלכה יכול לחלק (בתיאוריה כמובן…) בין איסור התורה על משכב זכר שהוא *תועבה* אנושית, לבין ה"ס 'מודרנית' שהיא *אהבה* אנושית, אם כי לאותו מין.
    מטענה ב) עולה שה"ס מודרנית *איננה בחירית לגמרי* ובחלק מהמקרים ברור שהיא 'כפויה' על האדם, ולכן על פוסק ההלכה לתרץ איך ייתכן שהתורה אסרה אותה לחלוטין, או לקבל את טענה א), שהתורה אכן לא אסרה אותה.

    נ"ב
    לחיזוק טענה א) ניתן להוסיף את ההקשר הברור בו נכתב האיסור בתורה: בסמוך לאיסור העברה למולך ולאיסור משכב עם בהמה. בנוסף, יש לקחת בחשבון את הרקע התרבותי לתופעת משכב הזכר, המפורש בתורה פעמיים: במעשה סדום (שאגב, על שמו נקרא המעשה בתרבות המערבית ומכאן הסבר לקונוטציות השליליות והפכו אותו לסטייה!), ובמעשה פילגש בגבעה – בשניהם ברור כשמש ש*לא* מדובר באהבה ה"ס, אלא בתועבה\אונס שנעשתה על ידי גברים 'סטרייטים' לכל דבר, כאמצעי של אלימות נגד זרים – תופעה הקיימת עד ימינו בבתי כלא ועוד.
    (ראו בהרחבה כאן: http://ivri.org.il/2015/09/homo-religiosus)

    • אברם העברי, לא הבנת כנראה לא את המאמר של יואב שורק ולא את של הרב מיכאל אברהם

      שניהם לא עסקו בנתונים הביולוגיים והרפואיים אלא בהיבטים הערכיים בהינתן שהנתונים הם כך וכך

      כמו שהרב מיכאל כתב יפה במאמרו שאנשי המקצוע אמורים לתת את הנתונים והשאלות הערכיות לגבי הנתונים הן כבר לא בשטח השיפוט שלהם

      אתה בדיוק כמו המגיבה טלי לפניך מערבב בין שני תחומים שונים

      • "אנשי המקצוע אמורים לתת את הנתונים.." – ובדיוק מהנתונים האלו מתעלמים שורק ואברהם. שכן הנתונים הם: א) ה"ס מודרנית כלל איננה דומה לתופעה של משכב זכר מבחינה עובדתית (=ניתוח רגשות ותהליכים נפשיים). ב) ה"ס מודרנית בחלקה הגדול איננה ניתנת לבחירה (והראיה הברורה היא שיש 3%-5% כאלו באוכלוסיה, למרות המחיר החברתי והנפשי העצום הכרוך בכך).
        אחרי שפוסקי ההלכה יתעמתו עם שתי הטענות האלו, יש מקום לדון בערכים.

        ואם כבר, יש גם לדון בטענה הברורה מאליה למיכאל אברהם, כאילו לרבנים יש סמכות בלעדית בנושא ערכים. וזו מניין?! ההלכה היא טכנית לחלוטין – האם דבר א' הוא מותר או אסור. מה לזה ולערכים? האם הרב אברהם מודה שיש הבדל בין איסור משכב זכר לאיסור בשר בחלב? או לחילול שבת?
        אם כן, נמצינו למדים שהוא מודה בסולם מוסרי *חיצוני לתורה*, כי התורה עצמה לא מבחינה כלל בין איסורים שונים, וכמו שכתבתי בקישור לעיל, המונח "תועבה" מופיע גם כלפי זיוף משקלות וגם כלפי מחזיר גרושתו (ושם, אגב, החומרה רבה הרבה יותר!).
        בקיצור, הן אברהם והן שורק נוטלים לעצמם כתר של האחראים על המוסר, תוך התעלמות אלגנטית מחוסר מוסריות זועק לשמיים שקיים בתורה עצמה, ותוך התעלמות מהעובדות הקשורות לה"ס בת ימינו.

        • אני לא מבין מה אתה רוצה, גם יואב שורק וגם הרב מיכאל אברהם דיברו על כך שיש כאלו שאצלם הנטיה היא מולדת

          יואב שורק כתב מה הוא חושב לגבי היחס הרצוי של החברה לאנשים האלו ואיך לדעתו אנשים אלו צריכים להתמודד. אפשר כמובן להתווכח עם עמדתו בעניין ולא להסכים איתו אבל לומר שהוא התעלם מהנתונים? אם אתה מאשים אותו בכך כנראה שדילגת על כמה וכמה משפטים מהמאמר. וכנ"ל הרב מיכאל אברהם שלא בא להתווכח עם הנתונים עצמם אלא עם העובדה שרופאים ומדענים אמורים לתת אותם אך ההתייחסות הערכית היא לא נחלתם ותחומם יותר מאשר כל אדם אחר

          בדיוק כמו שמומחים צבאיים אמורים לתת את הנתונים אך ההחלטה האם לכבוש שטח או לא וכד' נתונה לא להם אלא לדרג המדיני – אני לא מבין מה קשה לך להבין כאן

          ולגבי החילוק שאתה עושה בין איסור משכב זכור ליחסים חד מיניים – תזכיר לי למה אתה חושב שהדיון אמור להיות מבוסס לא על ההלכה המקובלת אלא על חילוק שעשית מדעתך?

          • חוץ מזה למה אתה יוצא מנקודת הנחה שזה דבר ברור שלאור הנתון שיש נטייה מולדת חד מינית אז ההלכה צריכה בשל כך להתיר את המעשה הנובע ממנה?

            למה זה נראה לך משוואה פשוטה?

    • עכשיו ראיתי שהרב מיכאל אברהם הגיב לך באתר שלו לתגובה הנ"ל שגם הגבת שם

      יפה הגיב לך והראה שזה ממש נראה שאתה תקפת אותו מבלי לקרוא את המאמר או שקראת ולא הבנת כלום

      יש מצב שמרוב זעם על "הרבנים" או "השמרנים" או אני לא יודע מי אתה פשוט רץ למקלדת בלי לחשוב?

  12. קראתי בסבלנות את כל ה"מאמר" הזה. חיכיתי לאף מעט תוצאות מחקריות משכנעות אך לא קבלתי. שיא ההוכחה כאן "והתשובה היא… ". למה הומוסקסואליות אינה סטיה מינית?…. כי פרוויד כתב איזה מכתב לאמא? כי יש הומוסקסואלים שמפרשים את הדחף שלהם כאהבה או מרגישים חיבה מסויימת לבני זוגם? מי יכול להגדיר, מה זה אהבה? ומה עם חיות בית? גם אהבה? הכותב מדבר "מנסיונו"…. מה בין זה לבין משהו מדעי. נסיוני כרופא צבאי שנים רבות שלהומוסקסואלים שהכרתי היתה אובססיה למין עם חלופת פרטנרים כל מספר ימים. פרט לכך לא ראיתי הרבה הומוסקסואלים מאושרים בחיי אישות. ברור שהומוסקסואלים מחפשים הוכחה מדעית לנורמליזציה אך לא מוצאים והמאמר הזה – הוכחה מוחצת לכך.

    • בדיוק להפך. החוקרים חיפשו את ההוכחות לכך שהומוסקסואליות היא א.בחירה, ב. מחלת נפש, ג. סטיה. אין כאלו.

  13. ואברם עוד דבר שכדאי שתדע – אתה לא יכול להמציא מדעתך גדר חדש לאיסור משכב זכור להזיז הצידה את כל "כללי המשחק" ואז להתלונן מדוע לא לוקחים את מה שאתה אומר ברצינות

    הדיון בנושא לא יכול להישען על כל איזה וורט של בלוגר (במחילת כבודך) יש הלכה וכללים לפיה היא עובדת ועליה מוסב הדיון

    אם אתה רוצה להיות חלק מ"המשחק" ולשאת ולתת עם רבנים על "המשחק" תואיל ותשחק לפי "כללי המשחק" אם אתה לא עושה זאת אל תצפה שדבריך ייקחו בחשבון

    עצה טובה קמ"ל

  14. מאמר נפלא.
    חבל שהוא פותח בפסקה "רכה" כלפי רבני החרד"ל. הם לא ראויים לכך. המאמר של שורק ושל מיכאל אברהם מעידים בעיקר על היסטריה במובן המילולי של המילה. עיקר כוחם בטכנוקרטיזציה הלכתית. מי שמם ובנה הם עדיפים בקביעות מוסריות?
    ובכלל לא מצליח להבין את מי שמנסה להישאר במיטת סדום של החברה דתית ההלכתית. אני לא הייתי מעוניין להעביר את חיי עם קבוצת אנשים שחא מעוניינת בי ובשכמותי. שימשיכו בפטפוטי ההבל על האוי ווי זמיר מהמתירנות והניהליזם לשיטתם והזמן יעשה את שלו.

    • עמית

      אצל יואב שורק יש אולי היסטריה מתופעת הלהט"ב אבל איפה ראית היסטריה במאמר של מיכאל אברהם?

      ובכלל אתה שואל מי שמם אבל מי שם אותך לקבוע מה עדיף מוסרית? ולמה "פטפוטי הבל"? אתה לא חושב שהמהפכה המינית שעובר העולם המערבי בשנים האחרונות יכולה להוביל אכן למתירנות מוגזמת שאחריתה מי ישורנה? הפחד אותו מבטא יואב שורק נראה לך עד כדי כך מופרך?

      • אשיב לך באותו מטבע, אתה לא חושב שהשמרנות שמקצינה מיום ליום שעובר העולם הדתי הן במערב לא כל שכן במזרח בשנים האחרונות יכולה להוביל אכן לפונדמנטליזם מוגזם שאחריתה מי ישורנה?

        שורק ומיכאל אברהם מדברים בשורה התחתונה בשם "הלכה" מופשטת שבנויה על אמונה בתורה מן השמים ועוד שלל הנחות שאינן אמפיריות וניתנות להוכחה או ליישום מוסרי. כל עוד הם מחילים אותם על עצמם שיבושם להם. אני לא רוצה לחיות במרחב ציבורי ש"הלכה" שכזו תחול עליו.

        ולכן אני טוען שעמדתם לא מוסרית ועמדתי עדיפה. כן, מפליא אני יודע. אבל בניגוד למה שלימדו אחדים מכם לחשוב בעולם הישיבות (ובעיקר בקשקוש בסגנון הקלנרי והוישליצקי אסופת הבלים) יש הומואים ולסביות שהם/ן אינם/ן פוסט מודרניים ומאמינים באפשרות הכרעה מוסרית.

        וזו בדיוק טענתי וכאן טענתנו מתלכדות, אני קורא לכל חברי ההומואים והלסביות הדתיים והדתיות אל תישארו בקהילה הדתית לאומית. אתם לא רצויים שם. מדובר על מערכת הלכתית ובעיקר קונבנציות חברתיות שיקח להם שנים אם בכלל להשתנות. למה לכן לכלות חייכם בחברה שכזו. צאו ממנה. תנו לה להסתגר בטהרת האמת הניצחית המעולפת בשפריר חביון של נשמת האומה הסטרייטית (אבל עם בחינות דוכרא ונוקבא שלא תגידו שלא אמרנו) שלה ולהירקב מוסרית מבפנים. הנה אתה רואה שנינו מסכימים שללהטבים אין מה לחפש במערכת הלכתית אורתודוקסית..

        • עמית, קודם כל תירגע הכעס לא טוב לבריאות

          מישהו מחייב אותך לחיות במרחב ציבורי הלכתי? אז על מה אתה נרעש למען ה'?

          המאמרים של יואב שורק והרב מיכאל אברהם יכולים לשמש כנסיונות התמודדות או התייחסות פנים דתיים ואם זה לא מתאים לך אתה לא חייב לקחת חלק בשיח הזה -זה שאתה מתעקש לקחת בו חלק ועוד בכאלו אמוציות מעורר את מחשבתי שאתה דתל"ש מתוסכל וכעוס אבל זו רק השערה שלי שאתה יכול לאשר או לשלול

          לגבי השאלה הראשנה ששאלת את "גולם במעגל" – אתה כנראה לא מבחין בין שמרנות לריאקציונריות

          תופעות נוסח דעא"ש או כל מיני כתות נוצריות פונדמנטליסטיות מ"חגורת התנ"ך" בארה"ב הן לא תופעות של שמרנות אלא של ריאקציונריות

          שמרנות בריאה כפי שביטא אותה יפה [גם אם אני לא חותם על כל מילה שלו ] אדמונד ברק ב"מחשבות על המהפכה בצרפת" עדיפה עשרת מונים על כל מיני חכמולוגים שחושבים שהעולם מתחיל ונגמר בקיום שלהם עדיפה לי שמרנות על "עולם ישן עדי היסוד נחרימה"

          אם לא ידעת שמרנות אין פירושה קבעון על הרגלים ,מדובר על צורת חשיבה הגותית

          ועדיין לא ענית על השאלה- מי שמך להחליט מה מוסרי ומה לא? אני לא שואל זאת מנקודת מבא פוסט מודרניסטית אני שואל זאת כאחד שמאמין בתוקף מוסרי אך תמהה מאיפה לקחת לעמך את הכתר של מטיף המוסר?

          לגבי סוף דבריך- אני דווקא מעריך את מה שאה כותב שאי אפשר לאחוז את החבל בשתי קצותיו ולדרוש את הבלתי אפשרי שההלכה תכיל ותאשר משכב זכור ואורח חיים הומוסקסואלי

          אבל זה לא אומר שאנשים שנולדו עם נטייה כזו [ומעוניינים לצאת ממנה ! אני מכיר אישית מקרים כאלו ואין כאן המקום להרחיב] צריכים להיות מוקעים מהקהילה הדתית . אפשר וצריך לעזור להם ולתמוך בהם ככל שידינו מגעת כמובן מבלי לתת לגיטימציה למעשה .

          • אמיר,

            מבחינה מוסרית עמדתי עדיפה כי היא מגובה במחקרים מדעיים אמפיריים, ובתובנות פסיכולוגיות ועוד ועוד. טול למשל כדוגמה קטנה (ועליה יש להוסיף מאות מאמרים ומחקרים בעניין, ומאמרים אחרים מתחום תורת המוסר בפילו' ועוד שדה חרוש) את המאמר הנ"ל של יורם יובל. עמדתי לא נתמכת על "הוראות מוסריות" הנתמכות בפסוקים ובפרשנות להם ומהן גוזרות עמדות מוסריות. מעניין שלפתע דתיי הבוטיק מגלים את נפלאות הפוסט מודרניזם וטוענים "מי שמך?", "מי אמר שהאמת שלך יותר טובה משלנו". אם זה לא היה עצוב (ובעיקר צבוע) זה היה מצחיק.

            ושוב, נקודת המוצא לעמדתך היא פסוקים מהתורה. לכך אתה קורא תיקוף מוסרי? הממ…

            האמת, הבטחתי לעצמי לא להיכנס כלל לדו-שיח עם אנשים שתומכים בטיפולי ההמרה ההרסניים, האנטי מוסריים, שרוב רובו של עולם המחקר והטיפול שולל אותם מכל וכל ומראה שנזקם רב על תועלתם.

            בכל מקרה, אני אכן דתל"ש, הומו, ולא מתוסכל. ההיפך, מפוכח ביותר. רואה בבירור את הנזק שגורמת ההלכה והחברה הדתית האורתודוקסית ללהטבים. ומציע להם לא לחכות רגע אחד ולצאת מהחברה הדתית לאומית. ואם ברצונם להישאר דתיים להקים קהילות תומכות אורתודוקסיות ללהטבים עצמם. אין למי ולמה לחכות בחברה הדת"לית. כל רגע נוסף בה הוא בזבוז זמן. אתה דוגמה מובהקת לכך. ומשכך השבתי לך. אתה למעשה מוכיח את הטענה שלי.

            הדברים לא נאמרים בכעס, ואפילו לא בכאב. באמת שאין על מה ועל מי לבזבז רגע נוסף באטמוספירה חברתית שכזו. אתם מוזמנים להישאר עם עצמיכם.

            ואני אכן מסכים שלא ניתן "לבקש" מקודקס הלכתי שנשען על "הנחות"(?) תרבותיות מעולמות תוכן אחרים לספק מענה למצוקות הלהטבים הדתיים. המענה יינתן בבניית קהילות אלטרנטיביות שלא מנסות לחכות או להישען על ההנחות ההלכתיות האורתודוקסיות. מכל הסיבות לעיל.

            המשך בוקר טוב

            • ובמחילה, נזכרתי בעוד משהו. אני מגיב על "שיח פנים דתי" (כביכול!) כיוון שלשורק ולחבריו מהחרד"ל (כמו לוינשטיין) יש יומרות כלל ישראליות להחיל את עולמם התרבותי ואת הנחותיהם השגויות מוסרית על כלל החברה. לכן זו היתממות במקרה הטוב מצידך לטעון שיש פה רק שיח פנים דתי ומה לי ולשכמותי להתערב אם אנו לא נוטלים בו חלק. ביום שבו לוינשטיין ודומיו לא ינסו להכיל את תפיסותיהם על כ ל ל החברה הישראלית זה היום שבו לא אכתוב תגובות למקור ראשון..

              שא ברכה

              • עמית, תודה על תגובתך ואת תגובתי אליך אחלק לנקודות:

                1.ששאלתי מי שמך לקחת בעלות על המוסר לא עשיתי זאת מנקודת מוצא פוסט מודרניסטית ,אפילו כתבתי זאת במפורש – אני בא בשם מסורת עתיקה שעוברת מדור לדור שטוענת לאמת ואתה בא בשם מה?

                אתה בא בשם המדע אבל ממתי המדע אמור לקבוע ערכים? המדע נותן נתונים יבשים אבל אין לו say בתחום הערכים מעבר לנתינת הנתונים הטכניים ובכלל לא מעט מתחום הפסיכולוגיה לא ממש נראה לי שיכול להיקרא "מדע" ואכמ"ל

                2. בכלל מה שמשונה לי אצל הליברלים זה שהם אמורים מעצם היותם כאלו להטיל ספק בכל דבר לדגול בפלורליזם ולא באמת מוחלטת ויחידה לשאול שאלות יותר מאשר לתת תשובות -כל זה זה לא פוסט מודרניזם ,זה נטו מודרנה והשקפת הנאורות- ובכל זאת הם בפועל וכך גם נראית תגובתך נחרצים מאוד מאמינים באופן מוחלט שהערכים שלהם נכונים ושל השאר לא

                אז למען ה' במה אתם שונים מהדתות שאתם כל כך יוצאים נגדן שהן לוקחות בעלות על האמת ?

                אתם עושים בדיוק את אותו הדבר רק עם הערכים שלכם אז מה תלינו על הדת?

                תאמר לי שהדת באה בשם "ספרי ענתיקה" והנאורות בשם המדע? אז הנה יוצא שאתה לא ליברל אלא מאמין דתי ב"דת המדע" ממש כך! הרב מיכאל אברהם כבר כינה זאת בעבר באחד מטוריו בוואיינט מדע [בטור הרביעי בסדרת הטורים עיין שם בסוף] "הכנסייה האתאיסטית" ונראה שבצדק גמור.

                3.אחד המגיבים כאן חיים כתב בצדק שיש לקחת בזהירות את המחקרים בנושא שמוטים לא פעם בגלל לחצים של הקהילה הלהט"בית [שיש לה יותר כח תעמולתי ממה שנראה לך -ההתמסכנות שהיא מציגה היא מצג שווא] ולכן גם לא רק מחקר מדעי נטו נמצא כאן . יש לא מעט במה שחיים כתב וצריך להיות מודעים לכך, לא לפסול באופן גורף את המחקרים אלא להיות זהירים

                4. לגבי מה שכתבתי על השיח הפנים דתי ותגובתך בעניין זה- אני מבין מה שאתה אומר ונכון שיש רצון על השפעה לאומית ולא רק מגזרית ולכן במצב זה לא מדובר בשיח פנים דתי אלא שיח ציבורי

                אני מסכים איתך עקרונית אבל מעשית הרב לווינשטיין ויואב שורק לא הולכים מחר לנהל את המדינה ואף אחד לא מסוגל להפריע לך לחיות כדרכך , אני רוצה להזכיר לך ש"נאום הסוטים" של הרב יגאל לווינשטיין נאמר בכנס דתי על בעיות של חיילים דתיים בצבא -הדברים לא נאמרו בכנסת וגם יואב שורק כתב את מאמרו בעיקר בפנייה לדתיים הליברלים שהשתתפו במצעד בירושלים

                לכן הנרעשות שלך מהעניין כמי שכבר לא נמצא בשיח הזה הייתה מוזרה לי אבל כן אני מסכים שבמידה והשיח הפנים דתי מגיע לתוך השיח הציבורי אז הדיון כבר מקבל אופי רחב יותר ולא רק משמש כהתכנסות של אנ"ש .

                5. בעניין הזה שאין ללהט"בים מוצהרים מקום בחברה הדתית ככאלו- כאן אני מסכים איתך יותר מאשר עם הדתיים הליברלים . אכן אין שום יכולת לעשות "קווצ'ים" ולהתיר את האורח חיים הזה במסגרת ההלכה ושום שמיניות באוויר לא יעזרו [אחד המגיבים כאן אברם העברי ניסה לעשות זאת אבל עם כל הכבוד לו ההלכה והמסורת ההלכתית הם לא איזה ספר חוקים פרטי שלו והוא לא יכול להמציא את כללי המשחק איך שמתחשק לו ואכמ"ל]

                לכן מי שהוא חד מיני והוא במוצהר כזה אכן אין לו מה לחפש בקהילה הדתית ככזה

                הוא יכול כמובן להישאר בקהילה הדתית כאחד האדם אך שלא יצפה שאם הוא "מתחתן" עם גבר שהגבאי בבית כנסת יכריז "מזל טוב" בהודעות הגבאי

                בכתבה על בית כנסת אורתודוקסי אך יחסית ליברלי שנמצא בת"א שאלו את הגבאים מהו גבול הפתיחות שלהם והם נתנו דוגמא ששתי לסביות ש"התחתנו" ורצו לעשות קידוש בבית הכנסת על האירוע הגבאים לא הסכימו ואמרו "עד כאן"

                יש דברים שההלכה ורוח ההלכה לא יכולים לאפשר בשום מצב

                • אמיר תודה על תגובתך,

                  הגבתי כהומו מוצהר – כמי שנולד לתוך החברה הדתלית, היה חלק ממנה שנים רבות ואף בישיבות הסדר, ושמשפחתו עדיין משתייכת אליה, למרות שהיום אני דתלש.

                  כל מה שכתבת על ליברליזם (וכשליו) ועל אתיאיזם (וכשליו) עומד במקומו. ועם רבים מטיעוניך נגד הנ"ל אני יכול להסכים. לא טענתי שאני ליברליסט או בסגנון.

                  כמו כן, אין לי ביקורת נגד ה"דת" בהיותה "דת". במאמר מוסגר אני מכיר בכוחה וחשיבותה של המערכת הדתית כתופעה אנושית בכלל, וכיהודי אני מכיר בהשפעתה וחשיבותה של ההלכה בפרט. אני לכשעצמי "מאמין" אומנם לא בתורה מן השמים גם לא אורתודוקס הלכתי, אולם אני לא מטריאליסט. לפיכך אמונה משחקת תפקיד נכבד בהכרעותיי המוסריות.

                  שני דברים הפריעו לי ועליהם הגבתי:

                  (1)הטענה המוסרית (שורק, מיכאל אברהם ואחרים)
                  (2)הניסיון של כותב המאמר יורם יובל (רובו המוחלט של הטור נפלא) להציע פתרון ללהטבים דתיים *בתוך* הקהילה הדתית, ועל היחס ה"רך" כלפי הרב לווינשטיין ודומיו.

                  (1)אתה טוען שהמדע לא אמור לקבוע ערכים. יתכן שאתה צודק ויתכן שלא. אולם לביקורת על המדע כגוף ידע יבש ונייטרלי לכאורה נמצאו זה מכבר מפריכים ומקטרגים רבים די אם נזכיר את תומס קון במבנה של המהפכות המדעיות ורבים אחרים שהראו על הנחות ושיפוטים ערכיים מאחורי תגליות מדעיות (שאף מאפשרות אותם לעתים). לגישה זו אין פער חד כפי שאתה מציג בין תגלית וקביעה מדעית לבין אמירה ערכית-מוסרית.
                  לטעמי, ויורם יובל הראה זאת בצורה נהירה ופשוטה במאמרו הנ"ל, במקרה הלהטבי יש קשר ברור בין הגילויים המדעיים (הן במדעי המוח והן ברמה הפסיכולוגית) לאמירות ערכיות ושיפוטים מוסריים.
                  אם לטעמך, הדבר נוגד קביעות מוסריות שאותם אתה יונק מהיגדים דתיים, אנא התכבד ונמק או הפרך את המחקרים המדעיים או תן להם פרשנות אחרת.

                  יואב שורק, הלך על הניאו-שמרנות ועל ערכי המשפחה, מי שזה מדבר אליו שיבושם לו. אני לא חושב ששורק צודק לא ברמה האמפירית וגם לא ברמה המושגית.

                  לגבי מיכאל אברהם, העניין יותר מסובך. הנתק שהוא יוצר בין ערכים ועובדות יש לו זקן ארוך והדברים מזכירים את פרשנותו של לייבוביץ להלכה בסגנון ניאו-קנטיאני שמנתק את ההלכה מהמוסר (אם כי הטוויסט שמיכאל אברהם עושה זה לשוב ולתת קביעה ערכית מעולם הערכים של הדת לממצא המדעי). אולם בסופו של חשבון, הוא יתן פרשנות מצמצמת לממצאים לפי הנטייה הערכית שלו כלפי התופעה הערכית (בנידון היחס ללהטבים). אולם שים לב שבניגוד לשורק שטוען לבכורה מוסרית, לפרשנותו של מיכאל אברהם אין שום עדיפות ערכית היא נובעת ממתחם פרשני-ערכי שווה ערך (אני לפחות לא הבנתי מהיכן הוא מצדק את נתק ובאותה נשימה נותן פרשנות ערכית הפוכה לממצאים).

                  (2)בניגוד מוחלט לרובו של המאמר של יורם יובל הפתרון שהוא מציע הוא במחילה מגוחך ואבסורדי.
                  כאן אני מסכים אתך שלהלכה ולקהילה דתית אורתודוקסית אין מענה שלם (וגם חלקי שניתן "לחיות עמו") ללהטבים דתיים. אני מסכים שיש גבול לפרשנות ולהכרעה הלכתית שכפופה למערכת משפטית ולסדר ערכים שונה. בקגע שהאורתודוקסיה תכיר בלהטבים בצורה מלאה, היא למעשה תחדל מלהיות אורתודוקסיה.
                  לפיכך, טענתי שהפתרון ללהטבים דתיים זה לפרוש מהקהילה הדתית ולהקים קהילות דתיות לעצמם. או כל פתרון אלטרנטיבי אחר. מענה הלכתי וחברתי-דתי אורתודוקסי הם לא ימצאו בחברה הדתלית.

                  • שלום עמית , תודה על התגובה המפורטת בעקבותיה אחדד ואסביר יותר לגבי מה שאני כתבתי על כך שהחברה הדתית וההלכה לא יכולים לקבל את אורח החיים הלהט"בי :

                    אם יש אדם דתי שהוא בעל נטיות הפוכות שהוא לא מצליח לצאת מהן והוא גם לא עומד בניסיון והוא עושה את המעשה ואפילו עם בן זוג קבוע אבל הוא מודע לכך שהדבר אסור מבחינה הלכתית והוא לא עושה מהעניין דגל ולא מבקש מהקהילה שלו שתכיר במעשיו ובזוגיות עם גבר אלא הוא עושה זאת כאדם פרטי ובלי רעש וצלצולים וכמובן שבשאר ההלכות למעט עניין זה- שהוא לא עומד בניסיון- הוא משתדל כמו כל אדם דתי לשמור ולעשות אז כמובן שאין שום בעיה לקבל אדם כזה כחלק מהקהילה הדתית בדיוק כמו כל אדם שיש דברים שהוא נכשל בהם תדיר ולא גרע מהמכונים "מסורתיים" שלא שומרים מצוות באופן גורף אך הם מגיעים לבית הכנסת בשבת וכולם יודעים שמיד לאחר מכן הם יציתו את הסיגריה ובכל זאת הם מתקבלים באהבה בבתי הכנסת

                    גם אדם כזה יאמר לזכותו שלמרות שהוא נכשל באופן קבוע בעבירה חמורה הוא לא עושה זאת "להכעיס" אלא הוא נכשל בניסיון קשה מנשוא שדומני שאף אחד לא מקנא בו על כך או רוצה להתחלף איתו ולמעט עניין זה הוא בכל זאת רוצה להמשיך לשמור מצוות ולהקפיד זה דבר שמעורר הערכה וכי יש לדחות אותו? וכי מה רצוי? שאם הוא לא מקפיד על משכב זכור אז ש"ילך על כל הקופה" וגם יפסיק לשמור שבת וכשרות ושלא יתפלל וכו' וכו'?

                    אבל אם מדובר באדם שעושה מהעניין דגל ומצפה שהקהילה הדתית תכיר רשמית במעשיו כקבילים ושהוא יוכל לעשות קידוש חגיגי בבית הכנסת לרגל מיסוד זוגיותו עם גבר וכיוצא באלו דוגמאות לזה התכוונתי שמדובר בקו אדום והקהילה הדתית לא יכולה לקבל זאת.

                    יש הבדל גדול בין מי שלא מקפיד על ההלכה מתוך אדישות או מתוך כניעה ליצר לבין מי שעושה מהעניין דגל

                    זה לא רק בנושא המדובר – זו הסיבה שהציבור הדתי מחבק את ה"מסורתיים" אך מתנגד קשות לרפורמים ולקונסרבטיבים

                    זו הסיבה שאין לי טרוניא כלפי בעליבתים מהבורגנות הדתית שלא מקפידים על קלה כבחמורה אבל יש לי טענות קשות כלפי הדתיים הליברלים האקטביסטיים

                    ודומני שהחילוק הובן…….

    • יפה אמרת, עמית. מזדהה עם כל מילה!!

      • טלי, איזה יופי לשפוך את זעמך על "שופכי הדיו לבטלה" למרות שאותם מגיבים ניסו לדון איתך ,פנו אלייך באופן ראוי וענייני וכלל לא התייחסת

        אבל להלל את מי שחושב כמוך [עמית] לזה את כן תתייחסי ותמחאי לו כפיים

        מעניין מאוד……

        חשבתי לתומי שבתגובות כאן אמור להיערך דיון ענייני ולא מלחמות אוהדים של כדורגל

        מתגובותייך נראה שלא לדון באת אלא ממש להתנהג כמו אוהדים ביציע -לשיר שירי נאצה על הקבוצה המתחרה ולהלל את הקבוצה שלך ולמחוא לה כפיים

        חשבתי לתומי שאנחנו באתר של מוסף שבת מקור ראשון לא ב"מזרחי" בטדי או משהו כזה

  15. ועוד דבר חשוב- ההבחנה של פרופ' יובל בין משכב זכור לנטייה היא לא ההבחנה שאתה עושה בין משכב זכור במובן ההלכתי להומוסקסואליות על פי הגדרתך

    גם הוא יוצא מנקודת הנחה והוא כותב זאת במפורש שאיסור משכב זכר זה האיסור ההלכתי המקובל ואתה בתגובתך הראשונה מצטט ממנו משפט אחד כאילו הוא תומך ב"חילוק " המחודש שלך על ההבדל בין "האיסור המקראי" ל"מצב בימינו"

    כנראה שגם במאמר של שורק וגם כאן אתה רואה או לא רואה מה שאתה רוצה ואתה מדלג על משפטים חופשי וישר רץ למקלדת להגיב

    חבל. ……

  16. תגובה המתפרסמת היום במקור ראשון:

    מאמרו של יורם יובל מהווה נדבך חשוב בדיון המתנהל לאחרונה בציבור הדתי סביב שאלת ההכרה במערכות יחסים חד-מיניות (המשך למאמרו של יואב שורק בנושא), אך כזה המעיד על חוסר הבנה עמוק של תמונת העולם היהודית וכן לוקה במספר כשלים בהסקת המסקנות מממצאי המחקרים בנושא.

    יובל פותח בהבחנה של פרויד בין תופעות כפדופיליה וסדיזם לבין הומוסקסואליות: בעוד הראשונות מביעות אי-יכולת לאהוב אדם שלם וככאלה הן פרוורטיות, האחרונה מקיימת תנאי זה ולפיכך אינה סטייה. מדובר בהבחנה חשובה שראוי לכולנו לזכור אותה. אך יש להבין מה בדיוק היא אומרת ומה לא: מהעובדה שהומוסקסואליות אינה סטייה כפדופיליה או סדיזם לא משתמע שהיא מהווה קשר בוגר ומתוקן השקול לקשר בין איש ואשה, ובוודאי לא כזה שיש בו "'ייחוד' במובן היהודי של המילה" כדברי יובל. סתם לדוגמא, גם בגילוי עריות בין בגירים יש אהבה לאדם שלם, אבל כולנו נסכים, בינתים לפחות, שהוא פסול ומנוגד לתורה.

    על משקל הביטוי "לאהוב אדם שלם", דומה שהגדרת התורה לקשר מתוקן היא "לאהוב אדם משלים" – אדם בן המין השני, שברובד היסודי ביותר של קיומנו הפוך מאתנו ומשלים אותנו. מעבר לכך שרק עמו קיים פוטנציאל לפריון טבעי, הקשר עמו מחייב אותנו 'לצאת מהגוף שלנו' ולהתאים עצמנו לקצב, מזג וקיום השונים מהותית משלנו. ההשלמה בין זכר ונקבה חודרת לשכבות העמוקות ביותר של הבריאה לפי התורה, ולא בכדי הדימוי העמוק ביותר להשראת שכינה ביהדות הוא של שני הכרובים, ממין זכר ונקבה, שמהרווח ביניהם בוקע קול ה'.

    למעשה, עצם השקפת התורה לגבי מהו "אדם שלם" שונה משל פרויד והפסיכולוגיה המודרנית. את הפסוק "זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם" פירשו חז"ל כאומר ש"כל אדם שאין לו אשה אינו אדם" (יבמות סג א). רווק או רווקה (במובן שאינם נשואים לבן המין השני) אינם נקראים אדם שלם אלא "פלג גופא" בלשון הזוהר, חצי גוף. אמירה זו קשה לעיכול, והולכת נגד רוח תקופתנו מקדשת הפרט, אך כך דרכן של אמיתות גדולות רבות.

    באשר למחקרים שמביא יובל בדבר המרכיב המולד בנטייה המינית: כשבוע לפני פרסום מאמרו הקדיש הרבעון למדע וחברה "ניו אטלנטיס" את מלוא גליונו החדש (http://www.thenewatlantis.com/publications/number-50-fall-2016), למעלה מ-140 עמודים, לסיכום הממצאים המדעיים העכשוויים באשר לזהות מינית ומגדרית. מגובה בהפניות לעשרות מחקרים, כולל התייחסות לכל המחקרים שיובל ציין, המאמר מראה כי המרכיב המולד בנטייה המינית הרבה פחות מרכזי מכפי שמקובל לחשוב ביחס למרכיבים הנרכשים. לקורא המתעניין מומלץ לעיין בגליון, ולקחת בחשבון את האפשרות שיובל, למרות כוונותיו הטובות, טועה ומטעה בהצגת מסקנות המחקר.

    אני מציין זאת כי הנושא ממלא תפקיד מרכזי במאמרו של יובל ועשוי מאד לבלבל אנשים מאמינים. אך המענה התורני העיקרי לטענותיו צריך לדעתי להיות אחר: איש מהמתנגדים הרציניים לתנועה הלהט"בית לא מנסה לטעון שנטייה מינית היא דבר שבוחרים בו, וממילא כל נסיון להפריך זאת מחמיץ את המטרה. טענתנו היא שיכולת האדם להתפתח אל מעבר לנטיות הטבעיות שלו גדולה בהרבה מכפי שמצייר זאת הממסד המדעי היום (וממש לא רק בתחום המיני).

    העיסוק הבלעדי או העיקרי בחקר המוח ובגנטיקה מעצים את דימויינו העצמי כיצורים פסיביים, שרק נוצרים מתוך תהליכים סיבתיים וכלל לא יוצרים את עצמנו. כנגד זה ניצבת האמונה בכוח הבחירה של האדם, שהוא מעיקרי היהדות: "אותו מלאך הממונה על ההריון מעמיד הטיפה לפני הקב"ה, ואמר לפניו מה תהא עליה – גבור או חלש, חכם או טפש, עני או עשיר. אבל צדיק ורשע לא אמר" (ילקוט שמעוני דברים י תתנה). תכונות רבות נקבעות עבורנו לפני שנולדנו, אך על גביהם ביכולתנו לבחור אם לעשות רצון ה' או לא. כמו בדברים רבים זה עשוי להיות קשה מאד, אך הבהירות השכלית לגבי צדקת הדבר שיש לבחור בו, לצד עצם האמונה בכוח הבחירה, בכוחן לחזקנו יותר משאנו משערים. אני חותם על ההתנגדות לטיפולי המרה כפייתיים, אך לצד זאת זכיתי להכיר מקרוב מספר אנשים שמתוך הכרה בכך שהזיווג השלם והנכון הוא דווקא עם בן המין השני עבדו על עצמם והשתנו, ובהצלחה.

    לסיום, הערה לגבי ההטיה להומופוביה שיובל מזהיר מפניה: בחוגים רבים היום, חזקה לפחות כמו החרדה להתפס כהומוסקסואל היא החרדה להתפס כבלתי-נאור, ולפחות כמוה בכוחה להטות את לב האדם ולסמא עיניו מראות היבטים במציאות. לא ניתן ביושרה להתריע מפני הראשונה מבלי להודות בקיום האחרונה.

  1. פינגבק: תגובות לגיליונות קודמים – 995 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

  2. פינגבק: לאהוב את השונה: מענה לשיח הלהט"בי (מאמר) – הרהורי תשובה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: