תעלומת הקידוש השלישי | רותי פויכטונגר

למנהג לערוך קידוש בסעודה שלישית בשבת מקור בספרות הראשונים, אבל הוא כלל איננו נפוץ כיום. מה גרם לעזיבתו?

בבית הוריי נהוגים בשבת שני מנהגים "חריגים": קידוש לאחר נטילת ידיים ולפני ברכת המוציא ובציעת הפת; וברכת יין, "קידוש", בסעודה שלישית, לאחר בציעת הפת. נוסח הקידוש לסעודה שלישית הוא הפסוקים הבאים, הנאמרים לפני ברכת הגפן:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל–כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל–יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי. עַל–כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת–יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ (שמות, טז, כה, כט–ל; שמות כ, י).

מנהג נטילת ידיים לפני הקידוש נפוץ בקרב יוצאי גרמניה ובעוד כמה קהילות, ומבוסס על דברי הרמ"א (או"ח סימן רע"א, סעיף יב). לעומת זאת, המקור לקידוש בסעודה שלישית הוא די מעורפל, ובשל כך החלטתי לחפש אחריו. התוצאות מובאות להלן.

 

קידוש

 

מקור קבלי

מקור המנהג המשפחתי התברר בקלות, בזכות אבי ששלח לי קטע מדברים של הרב יצחק אדלר על מנהגי הרב מווירצבורג, שסבתי הייתה מצאצאיו:

להרב יצחק דב הלוי במברגר זצ"ל, הרב מווירצבורג, היו מנהגים מיוחדים. יתכן שחלק ממנהגיו לא חודשו על ידו והוא המשיך במסורת שראה במשפחתו או קיבל מרבותיו. חלק מהמנהגים נמסרו כמסורת משפחתית לדורות הבאים. גם היום שומרים במשפחות רבות על מנהגים שונים מהרב מווירצבורג… בסעודה שלישית בשבת, אחרי בציעת הפת, קידש על היין בפסוקים "ויאמר משה אכלוהו…" (שמות טז, כה) "ראו ה' נתן לכם…", "וישבתו העם…" (מנהגי הרב זצ"ל והנהגותיו).

הבנתי כיצד הגיע המנהג אלינו, ועדיין נותרה שאלה כפולה לגבי מנהגו של הרב מווירצבורג – מה מקור המנהג ומה מקורו של נוסח הקידוש? החיפוש הוביל אותי למקורות יחסית מאוחרים, ובעיקר השל"ה (רבי ישעיה הלוי הורוויץ, אשכנז, ראשית המאה ה–17) הכותב בסידורו "שער השמים":

ואחר כך לוקח הכוס בידו, ואף על פי שאינו מחויב לנהוג המנהג לקדש על היין בסעודה שלישית אחר שכבר קידש על היין בסעודת שחרית ודי לנו בזה לכל היום כי פעם ביום ופעם בלילה יספיק, אבל לפי חכמי האמת יודעי חן צריך גם כן לקדש בסעודה שלישית על היין… ואומר על הכוס אתקינו סעודתא… בני היכלא… מזמור לדוד… ויאמר משה אכלוהו.

אותו נוסח מופיע ב"סידור קול תפילה ותחינה כמנהג המדינות פולין, בוהמיה, מורביה והונגריה" (עמ' קכח, 1839). ובימינו המנהג מצא את דרכו גם לסידור אבי–חי.

עם זאת, ברור שהמנהג לא התחדש בימי השל"ה וניתן למצוא לו עדויות בימי הרמב"ם ואף קודם לכן. מקור מרכזי שאליו מתייחסים בדיון בשאלת הקידוש בסעודה שלישית הוא דברי הרמב"ם בהלכות שבת (ל, ט–י):

חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה… וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין ולבצוע על שתי ככרות, וכן בימים טובים.

אכילת בשר ושתיית יין בשבת עונג הוא לה, והוא שהיתה ידו משגת… כך היה מנהג הצדיקים הראשונים מתפלל אדם בשבת שחרית ומוסף בבית הכנסת ויבוא לביתו ויסעוד סעודה שניה וילך לבית המדרש יקרא וישמע עד המנחה ויתפלל מנחה ואחר כך יקבע סעודה שלישית על היין ויאכל וישתה עד מוצאי שבת.

בפשטות משתמע מדבריו כי יש לקבוע שלוש סעודות על יין, ואין הבדל בין הסעודה השלישית לסעודות הראשונה והשנייה. ואולם, היו מי שחלקו על הרמב"ם, כמו בעל הטור (רבנו יעקב בן אשר, המאה ה–14; או"ח, סימן רצא):

וכתב הרמב"ם שגם בסעודה שלישית קובע על היין ובוצע על שתי ככרות ואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא היה מברך על היין קודם משום דאיתקש יום ללילה לענין קדוש מה לילה סגי בחד זימנא אף ביום נמי בחד זימנא אבל היה בוצע על ב' ככרות.

מתברר שפשט הרמב"ם לא עלה בקנה אחד עם המנהג שנהג אביו, והטור מסביר שדי בברכת יין אחת ביום, כפי שנהוגה ברכה אחת בלילה. ר' יוסף קארו, שכנראה גם בימיו לא נהגו לקדש, מציע הסבר ללשון הרמב"ם כך שיתיישב עם המנהג (כסף משנה על הלכות שבת שם):

מדברי הטור נראה שמפרש דברי רבינו דהיינו לומר שיקדש גם בסעודה שלישית על היין קודם סעודה כמו בשאר סעודות. ואין זה במשמע דבריו אלא היינו לומר שישתה יין בסעודה כי זהו פירוש קובע סעודתו על היין לא לענין שיקדש קודם סעודה.

אף על פי כן, כפי שראינו, מנהג השל"ה היה לקדש, ואולי אליו כיוון בעל ערוך השולחן (רצא, י) שכתב ש"דעת המקובלים שגם בסעודה שלישית צריך כוס יין לקידוש, ומימינו לא שמענו מי שעשה כן". על דבריו אודות דעת המקובלים יש להעיר שהאר"י דווקא כתב שאין לברך על יין בסעודה שלישית (פרי עץ חיים, שער שבת, פרק יח).

שינוי בלוח הזמנים

מסתבר כי על אף שהרמב"ם מהווה מקור מרכזי להתייחסות, המנהג היה מוכר בקהילות שונות, בתקופת הרמב"ם וגם לפניו (ראו להרחבה בפרק "על הקידוש בסעודה שלישית" בספרו של פרופ' דניאל שפרבר, מנהגי ישראל ח"א). לדוגמה, ניתן ללמוד כי המנהג היה מוכר בברצלונה בסוף המאה ה–11 מדברי "ספר העתים" (ר' יהודה בן ברזילי הנשיא אלברצלוני):"ולא נהוג כולי עלמא לקדושי בורא פרי הגפן על הכוס כדקדמיתא" (סימן קצג). כלומר, לא נהגו לקדש בסעודה שלישית כמו בשנייה (אם כי לא ברור מניסוח דבריו אם לא הכול נהגו לקדש, או שמא הכול נהגו שלא לקדש).

דברי הראבי"ה (ר' אליעזר ב"ר יואל הלוי) מלמדים על קיום המנהג באשכנז במאה ה–12:

ויש מרבותינו שהיו מקדשים ובוצעין על שתי ככרות גם בסעודה שלישית. אבל רבינו אבא מורי לא היה נוהג כן (ראבי"ה חלק א – מסכת שבת סימן רנב).

גם ברומא של המאה ה–13 הכירו את המנהג, כפי שניתן ללמוד מדברי ר' צדקיה בן ר' אברהם הרופא:

ומורי הר"ר מאיר זצ"ל היה מקדש גם בסעודה שנייה אבל לא שמעתי טעם מפיו (שבולי הלקט, ענין שבת סימן צג).

הריטב"א (רבי יום טוב בן אברהם אשבילי, ספרד, המאה ה–13) מעיד על קיום המנהג בספרד:

ויש מחייבין לקדש בו, וכיון דליתיה אלא בורא פרי הגפן וליכא ברכה לבטלה אם רצה לקדש על היין וחביבא ליה חמרא הרשות בידו (חידושי הריטב"א על מסכת סוכה כז, א).

מכאן אתה למד שבתקופת הראשונים הכירו את המנהג, אם כי הוא לא הונהג באופן מוחלט. ומדוע? שפרבר מציע כי השינוי בקיום המנהג נבע משינוי בלוח הזמנים של השבת. כדי להבין זאת יש לחזור לדברי הרמב"ם, המנחה לפעול בסדר הבא: שחרית ומוסף בבית הכנסת, סעודה שנייה בבית, לימוד תורה בבית המדרש ותפילת מנחה, סעודה שלישית בבית עד מוצאי שבת. לעומת הסדר הזה, שבו לימוד ומנחה מפרידים בין שתי הסעודות, מוצע סדר אחר בטור:

וכן היה עושה א"א הרא"ש ז"ל, היה מברך ברהמ"ז והיה נוטל ידיו ומברך עליהם ומברך המוציא והיה אומר שיותר טוב לעשות כן כיון שנמשכה סעודת הבוקר עד אחר המנחה ואם לא היה עושה מיד השלישית לא היה יכול לאכול אחר כך אלא אכילה גסה. ור"ת הנהיג שלא לאכול בשבת בין מנחה לערבית משום דאיתא במדרש כל השותה מים בשבת בין השמשות כאילו גוזל המתים וע"כ הנהיג לעשות סעודה שלישית קודם המנחה.

ההצעה של שפרבר היא שככל שרווח המנהג להצמיד את הסעודות, ולא לעשות שתי סעודות נפרדות לחלוטין, כך דעך מנהג הקידוש, משום שבסעודות מחוברות ברכת היין בסעודה שלישית מכניסה לספק ברכה לבטלה או ברכה שאינה צריכה.

שימוש במקור

ומכאן לשאלת הנוסח. ראשית, יש לציין כי הנוסח ככל הנראה מאוחר, כפי שהפסוקים לפני הקידוש בסעודה השנייה אינם עיקר הקידוש, אלא ברכת הגפן ("ויברך על היין בורא פרי הגפן והוא נקרא קידושא רבא", שו"ע, או"ח רפט), ואף יש עדויות כי בין חכמי הדור האחרון היו מי שלא נהגו לאמרם כלל (שו"ת תשובות והנהגות ח"ב, סימן קסד).

נראה כי ההסבר לפסוקי הקידוש נעוץ במדרש הפסוק שממנו נלמדת חובת שלוש סעודות בשבת, וממילא נגזרת גם חובת הקידוש בכל סעודה. ההתייחסות למספר סעודות השבת מופיעה בבבלי שבת (קיז ע"ב):

תנו רבנן: כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש. רבי חידקא, אומר: ארבע. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. רבי חידקא סבר: הני תלתא היום – לבר מאורתא. ורבנן סברי: בהדי דאורתא.

כלומר, חיוב שלוש סעודות בשבת נלמד מהפסוק הראשון בנוסח הברכה על היין, שבו מופיעה המילה "היום" שלוש פעמים. על הלימוד הזה מוסיף סברה רבנו שמחה בן שמואל מוויטרי, תלמיד רש"י, בתחילת המאה ה–13:

וששאלתם. חייב אדם לסעוד על שתי ככרות בשבת כל זמן שהוא סועד או לא. כך ראינו. א"ר אבא חייב אדם לבצוע בשבת על שתי ככרות. ולא פעם אחת אלא כל זמן שמבקש לסעוד ובוצע. וכן יש כמו כן שמקדשין על היין בשלישית. שהרי מתלתא היום נפקא להו לתלתא סעודתא. ומאי אולמיה דחדא מאידך (מחזור ויטרי סימן קלה).

אם חובה לסעוד שלוש סעודות, ואין הבדל בחשיבות בין אחת לאחרת, הרי שחובת הברכה על שני כיכרות והקידוש משותפת לשלושתן. אם כן, מה מתאים יותר לקידוש סעודה שלישית מפסוק זה המגדיר ומחזק את החובה לקיימה?
בשולי הדברים אני מבקשת להוסיף הערה על מסורת העוברת דרך נשים. המנהג הגיע למשפחתי דרך אם אבי, סבתא פאולה לבית במברגר. סבי קיבל על עצמו את מנהג משפחתה, אולי משום שהייתה אחת משלוש אחיות, ולא היה בן שימשיך את המנהג. מכל מקום, בזכות נכונותו לאמץ מנהגים שונים מאלו שנהגו בבית הוריו, זכינו והמנהג הלא מוכר הזה הגיע אלינו.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ט"ו אב תשע"ו, 19.8.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-21 באוגוסט 2016, ב-גיליון ואתחנן תשע"ו- 993 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 8 תגובות.

  1. בס"ד כ' באב ע"ו

    מהאיזכורים שהביאה הכותבת, נראה שגם בימי הראשונים לא היה המנהג לקדש בסעודה שלישית המנהג הנפוץ.

    הראבי"ה מדבר על 'יש מרבותינו' שנהגו לקדש בסעודה שלישית. בעל 'שבלי הלקט' מזכיר זאת כמנהג רבו 'הר"ם זצ"ל'; הריטב"א מביא ש'יש מחייבין לקדש בסעודה שלישית;, אך, בניגוד להבנתה של הכותבת, אין בדבריו כל עדות שהיה מנהג כזה בספרד, וייתכן שמצא את ה'יש מחייבין' בספרות ההלכה והמנהג שהיתה לפניו, ואולי שמע על המנהג מחבירו רבי דן האשכנזי?

    אף בדברי הרמב"ם בפרק כט מהלכות שבת (הלכה י): 'ומצווה לברך על היין ביום השבת קודם שיסעוד סעודה שניה, וזה הוא הנקרא "קידושא רבה". מברך בורא פרי הגפן בלבד ושותה ואחר כך ייטול ידיו ויסעוד, ואסור לו לטעום כלום קודם שיקדש, וגם קידוש זה לא יהיה אלא במקום סעודה' – משמע בבירור שרק קודם סעודה שניה יש מצווה לקדש.

    ומכאן הביא הכסף משנה (הלכות שבת ל,ט) ראיה נגד הבנת הטור בדברי הרמב"ם ש'לקבוע סעודה שלישית על היין' היינו לקדש על היין, והוא אומר: 'ואין זה במשמע דבריו, אלא לומר שישתה יין בתוך הסעודה, כי זהו פירוש "קובע סעודתו על היין", לא לעניין שיקדש קודם הסעודה'. ומכל מקום הוא מסיק בבית יוסף: ומכל מקום, המקדש לא הפסיד, ואין מוחין בידו'.

    נראה, על פניו, שהמנהג לקדש בסעודה שלישית מתועד באשכנז ובאיטליה, וגם בהן לא היה זב מנהג פשוט. כדאי לבדוק אם אין למנהג שורשים במנהג ארץ ישראל הקדום, שכידוע היתה לו השפעה על מנהגי אשכנז ואיטליה.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    אף לגבי המקובלים ייתכן שהמנהג היה נפוץ דווקא באשכנז.

    בעוד השל"ה מביא בשם 'חכמי האמת' שיש לקדש בסעודה שלישית – רבי יעקב חיים סופר (כף החיים סימן רצא, אות כב) מביא את דברי האר"י ב'שער הכוונות', 'שכתב דאין בחינת קידוש על היין בסעודה זאת, שלא כדברי הרמב"ם שפסק לקדש על היין בכל שלוש הסעודות וכו', אמנם עכ"ז באמצע אכילת הסעודה הזו צריך לשתות יין ולברך עליו בפה"ג, אבל לא לקדש עליו בקידוש היום בתחילת הסעודה כבשאר הסעודות, ויעויין שם טעם בסוד'.

    • השערה על מקור המנהג

      אחד הגאולים נשאל 'לעניין המוציא ובורא פרי הגפן בסעודה שניה (= סעודה שלישית) – מי קודם בראש?' והשיב: 'כך ראינו שבסעודה ראשונה ודאי צריך לברך בתחילה בורא פרי הגפן, דאמר ר' יהודה: איתויי כסא דחמרא וברוכי בורא פרי הגפן ומשתי, משום כבוד שבת, והדר משי ידיה ומברך המוציא וגמרין לסעודתייהו, ומברכין ברכת המזון ומברכין בורא פרי הגפן ושתיין. והדר משו ידייהו ומברכין על נט"י, ומברכין המוציא לחם מן הארץ, והדר אוכלין. וכדבעין משתי מברכין ב' פרי הגפן ושתיין'. (אוצר הגאונים, שבת, חלק התשובות, עמ' 106, סי' שכו).

      משמע מדבריו שאין עניין לברך בורא פרי הגפן קודם סעודה שלישית, אלא מיד אחרי נטילת ידים מברכים המוציא ואוכלים, ורק אם רצו לשתות יין בתוך הסעודה השלישית צריכים לברך עליו בורא פרי הגפן, כיוון שכשננו לברך בסעודה השניה – נאסר עליהם לאכול ולשתות וזה נחשב להפסק והיסח הדעת.

      על כל פנים, מתיאורו של הגאון עולה, שאחרי ברכת המזון של הסעודה השניה היו מברכים בורא פרי הגפן על הכוס, של ברכת המזון, ואחריה נוטלים ידיים לסעודה שלישית, שנצמדה אליה..

      ייתכן איפוא, שברכת היין לפני הסעודה השלישית, החלה את דרכה כברכת היין אחרי ברכת המזון של הסעודה השנייה, והואיל והיתה צמודה לסעודה השלישית נתפסה גם כהקדמה אליה.

      לא נראית לי דעתו של פרופ' שפרבר שהמנהג הקדום היה לקדש לפני סעודה שלישית, שכן למנהג כזה לא מצאנו תיעוד מחוץ לאשכנז, צרפת ואיטליה. אדרבה, נראה, שהמנהג הקדום היה שלא לברך על היין לפני הסעודה השלישית. רק התופעה שרווחה באירופה, כנראה בשל הימים הקצרים, להצמיד את הסעודה השנייה לשלישית – היא שהביאה לגרירת ברכת היין שעל 'כוס ברכת המזון' שאחר הסעודה השנייה, להיחשב גם כברכה מקדימה לסעודה השלישית.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      ברם, מצאנו תיעוד לברכת בורא פרי הגפן לפני סעודה שלישית, גם ממרוקו במאה ה-16, בדבריו של המקובל רבי משה אלבאז: "וצריך לבצוע בסעודה שלישית על שתי ככרות. אם יש לו יין מברך עליו תחילה. ולא שחייב לקדש בסעודה שלישית, אלא מצווה לברך על הכוס…' (הובא ע"י פרופ' ד' שפרבר, מנהגי ישראל, ב, עמ' רסג, על פי מאמרו של פרופ' מ' חלמיש)

    • ואולי הונהג הקידוש בסעודה שלישית כדי לשוות לה חשיבות, שכן היה חשש שהואיל וכבר שבעים מהסעודה השניה, לא יתנו לסעודה השלישית את הכבוד הראוי.

    • בתגובה 'השערה על מקור המנהג', פיסקה 1, שורה 1:
      … אחד הגאונים נשאל…

    • שם, פיסקה 2, שורה 3:
      … כיוון שכשנמנו לברך בסעודה השנייה…

  2. לגבי כבוד לסעודה שלישית- שמעתי שבאחד הישובים לפני כמה שנים אדם שחזר לחיים מ"מוות קליני" ונשאל ע"י רב הישוב אם הוא שמע או ראה דברים מעולם האמת שרלוונטיים לקהילתם הוא ענה שהוא קיבל מסר להעביר שצריכה להיות אצלם יותר הקפדה על סעודה שלישית

    לכן רב הישוב המדובר עורר את בני קהילתו בעניין ועל החשיבות של עריכת סעודה שלישית.

    האמת שמאוד כדאי לעורר על כך דווקא בקהילות העירוניות שם מה שאתאר מצוי יותר- בקהילת מוצאי בת"א ואני יודע שכך הדבר בעוד קהילות בערים עושים סעודה שלישית בבית הכנסת ובדר"כ רק הגברים משתתפים

    מצד אחד זה מאוד מגבש ויש דבר תורה וניגונים וכו' מצד שני סעודה שלישית אמורה להיות סעודה לכל דבר כמו שאר הסעודות בשבת שעושים עם המשפחה וכו' ובמסגרת כזו הדבר מתפספס ולא בטוח שהנשים הנשארות בבית עושות סעודה שלישית לעצמן

    בעניין זה אני דווקא אוהב את מה שאני רואה שמקובל יותר בישובים שמשפחות עושות סעודה שלישית בביתן כמו שאר הסעודות בשבת

    • ובזמננו הנשים מתאספות בשבת אחרי הצהריים לשיעורים לנשים, וחזקה על המארחות שלא תותרנה את אורחותיהן ללא כיבוד 'כיד המלכה' 🙂 ובזה יוצאות בהידור ידי חובת סעודה שלישית. מה שיש לעורר הוא לתנועות הנוער, שכדאי שבפעולות השבת יגישו כיבוד, ונמצאו הכל 'סועדים לברך שלוש פעמים'..

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      רבי נחמן מברסלב (ליקו"מ תניינא) ביאר את הביטוי 'סועדים לברך שלוש פעמים' (שבפיוט 'כל מקדש שביעי'), שהרי בסעודה שלישית אין אוכלים כדי להשביע את הרעב, שכן כבר שבעים מהסעודה השנייה. וכל מטרתה של הסעודה השלישית היא להמשיך ברכה מקדושת השבת על הסעודות שיאכלו בימות השבוע, וזהו 'סועדים לברך'.

    • סועדים בו לברך שלוש פעמים

      דברי רבי נחמן, שהזכרתי בפיסקה האחרונה, הם בליקוטי מוהר"ן, חלק א, תורה רעו:

      'דע כי אכילת שבת אינה בשביל שביעה כלל, רק בגין דיתברכון כולהו שיתא יומין, כמובא בהזוהר (יתרו דף פח) כי מאכילת שבת נשפעין ונתברכין כל ששת הימים. כי עיקר השביעה בשבת, כי סומא אין לו שובע, כמו שלמדו רז"ל (יומא עד,ב) מפסוק "המאכילך מן במדבר למען ענותך" וכו'. ופסיעה גסה נוטלת מאור עיניו של אדם, ומהדר לי' בקידושא דבי שמשי (ברכות מג,ב). נמצא שעיקר שלימות מאור עיניים הוא בשבת, ועל כן אז השביעה, כי השביעה על ידי ראיית עיניים כנ"ל.

      וזה "פוסעים בו פסיעה קטנה, סועדים בו לברך שלוש פעמים", היינו שבשבת פוסעים פסיעה קטנה, שע"י זה המאור עיניים בשלימות, שעל ידי זה השביעה כנ"ל.. ועל כן מה ש"סועדים בו ג' פעמים" הוא רק "לברך", דהיינו בגין דיתברכון כל שיתא יומין כנ"ל. אבל בשביל שבת עצמו, לא היה צריך לאכול כל כך שלוש פעמים, כי בשבת השביעה, רק הוא לברך כנ"ל'

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: