תומכים בשתיקה | שלמה וילק

ההלכה אכן אוסרת משכב זכר, אבל זו לא הזווית היחידה שבה יש לבחון את הסוגיה. יש להעניק במסגרת אזרחית זכויות אדם ומשפחה, ולזכור כי מצעדי הגאווה מפגינים כנגד מצעדי הביוש והאפליה אך לא כנגד הדת

המשל ההודי המפורסם על הפיל וחמשת העיוורים הממששים ומתארים את הפיל בצורות שונות מנסה ללמד כי כל דבר ביקום אפשר לבחון בפנים שונות, וככל שנקודות המבט יהיו מעמיקות ומגוונות יותר כך נבין יותר. לאיש מאיתנו אין את היכולת לראות את התמונה הכללית, והיא יכולה להיות תוצר של חכמת ההמונים בלבד, של חמשה עיוורים המשוחחים איש עם רעהו ויוצרים ביחד פיל בעל חדק ורגליים ואוזניים ושנהבים וזנב קטן. וכשהעיוורים לא משוחחים, מתבצרים בעמדתם ומשוכנעים כי תמונת עולמם היא היחידה, או אדישים לתמונת העולם האחרת, כי באמת אין אמת שלמה, העולם מלא עיוורון, הקצנה ושנאה, או אדישות וניכור.

חמישה עיוורים

נבחן את חמשת העיוורים בעולם הדתי. הראשון הוא איש ההלכה, המביט אל העולם כדיין, כזה הבא לאכוף את החוק על נתיניו, בין אם ירצו או לא, בין אם הם מזדהים עם החוק או לא. איש ההלכה יהיה נוקב הרים וחסר רחמים, כי הרי החוק צריך להיות עיוור לנקודות המבט האחרות, ורק ה"אמת" ההלכתית נר לרגליו.

העיוור השני בחשיבותו הוא איש המוסר. האיש הזה מביט אל העולם באנושיות ובחמלה, מבחינתו רק ההווה קיים ואת כאביו צריך למתק. הוא לא מבחין בשיקולים היסטוריים או כלכליים, לא מתחשב במדרון חלקלק או בניצול רע של מידת החסד, ובעיקר לא מביט אל הטוב הכללי, רק אל זה הפרטי. בעולמו של איש המוסר, כל שאר המבטים, כולל זה של איש החוק, כפופים לסגולה הטובה, להתחשבות ודאגה לגורלו של כל יצור ומשאב. יש להדגיש, אין ספק כי אין זהות ברורה בין הלכה למוסר.

העיוור השלישי הוא איש החינוך. שיקוליו של איש החינוך שונים. לדידו ההווה לא חשוב, רק העתיד המחובר לעבר, והוא עסוק בעיקר במציאת דרך נכונה לעצב תפיסת עולם ומנהג והרגלים. בעולמו של איש החינוך יש כלים מגוונים, כולם טקטיקות חינוכיות, של ענישה וחיבוק, צעקה ושתיקה. הוא מוותר על ההלכה לעתים כדי לפנות מקום לאמון, ולעתים אחרות דווקא מתעקש על דקדוקים שההלכה לא דורשת, כדי לזכות בהקרבה ורצינות.

העיוור הרביעי הוא איש הרוח הממיר את העולם המעשי בשאלות מופשטות של רע וטוב. איש הרוח לא רואה מחלל שבת אלא מורד המחפש רוח א–לוהים גבוהה יותר. הוא לא רואה "כהן" ו"גרושה", אלא אהבה המבקשת מימוש. איש הרוח הוא רומנטיקן או מיסטיקן, כזה שלא מוכן להוריד את העולם לחוק חסר רוח, ומבקש תמיד לרוממו מעל החוק ומעל המוסר במובנו המצוי. במקום בו אחד רואה רע, איש הרוח מביט אל הטוב, ולעתים להיפך.

העיוור החמישי הוא איש התרבות. הוא נמצא בתנועה מתמדת, אין בעולמו ערכים קבועים ומוחלטים. הוא יכול לנוע עם כל משב רוח מרענן, להתאהב בכל טרנד ואופנה. החוק, המוסר, החינוך והרוח כפופים לרוח הזמן, ואם לא יתעדכנו סופם להיאבד. לפי איש התרבות קול המון כקול ש–די, ודבר הא–לוהים מהדהד במורד הדורות, ואל מול דבר הא–לוהים ההולך וגובר דברי חכמים הולכים ונחלשים.

חמישה עיוורים, חמש נקודות מבט, חמישה מגזרים בשבטי ישראל המודרניים.

כשהעיוורים‭ ‬לא‭ ‬משוחחים‭, ‬העולם‭ ‬מלא‭ ‬הקצנה‭ ‬ושנאה‭. ‬הפיל‭ ‬והעיוורים‬‬‬‬‬‬‬‬

כשהעיוורים‭ ‬לא‭ ‬משוחחים‭, ‬העולם‭ ‬מלא‭ ‬הקצנה‭ ‬ושנאה‭. ‬הפיל‭ ‬והעיוורים‬‬‬‬‬‬‬‬

בין הדין והאמת

נבחן את חמשת המבטים הללו בסוגיה שעלתה על סדר היום היהודי לפני מאה וחמישים שנה, שאלת היחס למחלל שבת. בראשית הדרך הייתה זו שאלה הלכתית גרידא, ולדידו של החתם סופר, למשל, מדובר היה באותו מחלל שבת של ימי חז"ל, היינו הרשע שיש להוציאו מן המחנה. משהפך חילול השבת להמוני ומקובל, הפכה השאלה לחינוכית, והחזון איש יכול לומר על מחללי שבת כי קשה לכנותם רשעים ולהפילם לבור, אלא מצווה לקרבם בעבותות של אהבה כדי שאולי יחזרו למוטב. פסקי הלכה רבים ביקשו לראות באנשים הללו תינוקות שנשבו, ובכך לרחם עליהם, והיו שטענו כי רוח הזמן מחייבת גם אותנו לחשוב על השבת בדרך אחרת, ולעדכנה בהתאם לכך.

מעטים, ובינם הראי"ה, היו מסוגלים אז לבחון תמונה מורכבת יותר, לקרוא לאנשים הללו רשעים ועדיין לאהוב אותם ולקרבם ולראות בדרכם אמת מסוימת שיש ללמוד ולאמץ. לאחר מאה שנים נדמה לי שדרכם של מעטים אלו אומצה על ידי מרבית הציבור הדתי, שהרי לא ראינו מי שיאמר כי ראוי לזורקם לבור, או שהם חייבים סקילה כשיבוא המשיח, או לחלופין מאן דהו שהתיר חילול שבת כדי ללמוד מהם.

לפני שנעבור לבחינה של הנושא דרך סוגיית הלהט"בים שעלתה לכותרות עתה, אבקש לסקור את השאלה כיצד לבחור נקודת מבט. התנ"ך עצמו מביט אל סוגיות שונות מנקודת מבט שונות. האבות, קדושי האומה, עוברים על איסורי דאורייתא כמו נישואים במשפחה, בשר בחלב (לפחות מדרבנן), רצח המוני בגלל חילול כבוד המשפחה ועוד. הנביאים יוצאים כנגד הקרבנות שהתורה ציוותה, ומאידך ממעטים להוכיח את העם על חילול שבת מדאורייתא, ודווקא מבקשים שבת חדשה, שונה מזו של התורה (חובת העונג ואיסור המסחר למשל). גם ספרות ההלכה והמחשבה עיקרן הוא המחלוקת ולא בירור הלכה מוחלטת.

ספרות התלמוד כוללת בתוכה את נקודות המבט כולן, משוקעות בדברי תנאים ואמוראים, ראשונים ואחרונים, כולל נקודת המבט ההלכתית ("אין עצה ואין תבונה כנגד ה'"), המוסרית ("דרכיה דרכי נעם"), החינוכית ("המאור שבה מחזירן למוטב"), הרוחנית ("רחמנא ליבא בעי") והחברתית ("פוק חזי מאי עמא דבר").

גם להלכה בחרו הפוסקים בדעות שונות, לא בהכרח עקביות ומנומקות, לפי מצב הדור וצרכיו והלכי רוחו, תוך השפעה מתמשכת, במודע ושלא במודע, של חוקים ומנהגים ורוחות הזמן שמסביב. המדרש (ויקרא רבה לב, ח) מחדד את העניין ואומר כי בשעה שחכמי הסנהדרין מביטים על הנאשם בעין הלכתית ודנים אותו לחומרא לפי ההלכה, הקב"ה בעצמו דווקא מביט עליו בחמלה ועובר לנחם ולאהוב אותו (ועיינו צדקת הצדיק מג). בצורה אחרת אומר זאת בעל "קצות החושן" בהקדמתו, ולפיו נקודת המבט ההלכתית של חכמים אינה נקודת המבט של הקב"ה כלל, והרב קוק אף מוסיף שלעיתים מבטו של איש התרבות נכון יותר ממבטו של איש ההלכה, ורוח הדור, כשהיא מגלה בנפש האדם אור וטוב שלא היו גלויים עד כה, קובעת את ההלכה.

חכמים קובעים כי ההלכה כבית הלל אף שבית שמאי מכוונים יותר לדעתו של הקב"ה, כי בית הלל קולעים יותר לרוח הדור, ולעתים קובעים כי אף שברורה להם האמת ההלכתית, חייבים למצוא דרך להערים עליה כדי לאפשר לקהל ישראל חיי רווחה או בריאות. ובמסכת אבות (א, יח) אומר רשב"ג כי העולם לא עומד על האמת בלבד, אלא גם על הדין והשלום, כלומר שאין לזהות את האמת עם הדין, ושניהם לא בהכרח מביאים שלום בעולם. אחרי כל זה, חכמי ישראל לאורך הדורות תמיד הקפידו לשמור על המחלוקת, וטענו טענה מרחיקת לכת וכמעט חסרת היגיון כמו "אלו ואלו דברי א–לוהים חיים", רק כדי לשמור על היהדות מהאסונות שגרמה המחלוקת לנצרות או לאסלאם.

אסור להשמיץ

נפנה כעת לסוגיית היחס לחד מיניים. ההלכה אוסרת ואף מכנה משכב זכר כתועבה. מבחינה מוסרית כל עוד מדובר במעשה שנעשה בהסכמה והוא אינו מסב סבל לאיש מהמעורבים, ודאי שאין מדובר במעשה שאינו מוסרי. אמנם, צודקים האומרים כי משכב זכר אינו טבעי, כיוון שכל עניינו הוא הסבת עונג ולא פריון, אולם כמדומני שהמעשה הדתי רובו ככולו מבקש להיות מעל הטבע, מה עוד שגם עיקר הקשר בין איש לאשתו לא נועד לילודה (מדרש רבה בראשית יב, ז).

חינוכית, ודאי שבדורנו איומים וקללות לא מניעים או מניאים איש בכל פעולה שהיא, ורק הכלה ואהבה לפרט ולכלל יכולות לשנות. רוחנית ומחשבתית, ודאי שאין שום פגם במעשה, בעיקר לאור העובדה שכבר מוכח שמשפחות חד מיניות אינן מאושרות או שלמות פחות ממשפחות אחרות, וחברתית אנו מתקרבים למצב בו החברה מקבלת ומכילה חד מיניים בכל העולם התרבותי, שאנו חלק ממנו.

אטען ברשותכם טענה נוספת בדבר המוסריות. אדם בעל נטייה מינית ורגשית לבני מינו שיישא בן זוג מהמין האחר מבלי לספר לו, הרי זה מעשה לא מוסרי. לו יספר ויתוודה כי הוא מתגבר ורוצה לחיות עם האחר, האם מי מהרבנים היוצאים נגד היה מרשה לבתו לשאת אותו לאיש? אם יעבור טיפולי המרה, שהם עצמם מעשים לא מוסריים ברוב המקרים, האם אז מי מהם ישמח על חתונה עם בתו? מסופקני. נמצא כי אנו גוזרים על הלהט"בים חיים ללא אהבה וללא ביטוי למיניותם, בעוד שעל כל רווקה ורווק בני עשרים וחמש אנו מפעילים מכבש לחצים להינשא. צריך לזכור כי כך היה לאורך כל הדורות, אז בעלי נטייה מינית שונה נישאו לבני המין השני, ומצאו סיפוק למאוויים שלהם מחוץ למסגרת הנישואין, בכחש או בניצול. מעמד האישה כיום כבר לא מאפשר זאת.

אם כך, לא נותרה ברירה אלא להביט על המצב מכמה היבטים, ולא רק לצטט פסוקים מן התורה. באופן מוסרי, אנו מחויבים לקבל ולהכיל ולהעניק זכויות ולתמוך בשתיקה בכל בחירה שהיא, שאין בה ניצול והיא נעשית בכנות ובהשלמה. ככל שאני מבין, אי אפשר לחנך ולכוון נטייה מינית, ולכן חינוכית כל מה שנותר הוא לחנך שיש במיניות קודש, וביחסים בין בני אדם טהרה, להמשיך ולדבר על משפחה הטרוגנית כאפשרות הטובה והשלמה ביותר, אולם לא תוך כדי השמצת בעלי נטיות אחרות. אין לדבר על משפחה חד מינית כאופציה אחת מיני רבות, אך חייבים לדבר באופן אישי על נושא המשפחה כאפשרות למי שנטייתו שונה.

תרבותית, אסור לעולם להשמיץ את המודרנה משום שאורותיה רבים בכל הנוגע למצב האדם – גברים, נשים וילדים, נכים וחלשים, שחורים ולבנים. כולנו נהנים מערכי השוויון והחירות, משיח הזכויות הנפלא, מן המדע והרפואה, הטכנולוגיה ועולם התקשורת, ואיך אפשר לירוק לבור שכולנו שותים ממנו. מאידך, ברור כי המודרנה, כמו כל תופעה אנושית, כוללת גם צללים ולא רק אורות, ולכן יש לחנך לצריכת תרבות נכונה וביקורתית. יש להודות בפני התלמידים כי ההלכה לא תמיד מבטאת בצורה שלמה ערכים מוסריים המתאימים לדור, ולכן ייתכן שההלכה תישאר בגדר גזרה (כהן וגרושה/גיורת, ממזרות, עגינות, להט"בים ועוד). וגם אז, כשזו גזרה, יש לשמור אותה תוך מאמץ למנוע את הסבל הכרוך בשמירת ההלכה, על ידי התרת ממזרים ועגונות, הטלת ספק בכהונה (כפי שעושים במקרים רבים) וכל דיני הערמה (פרוזבול, היתר מכירה ועוד רבים).

הומופוביה עתיקת יומין

בעניין הלהט"בים, אני מאמין כי לא הגיעה השעה, ואיני יודע אם תגיע, שבה נוכל למצוא היתרים הלכתיים לנושא של משכב זכר, אולם ודאי שנוכל לגלות סובלנות ולהעניק במסגרת אזרחית זכויות אדם ומשפחה, ואולי נגלה בסוף כי גם להלכה יש דרכים משלה להכיל את היחסים הללו. ואולי לא. בכל מקרה, מצעדי הגאווה מפגינים כנגד מצעדי הביוש והאפליה האזרחית, לא נגד הדת. אכן, קשה לי מאוד עם מצעד גאווה, אבל הוא ודאי טוב ממצעדי ביוש וקללות ושנאה, ולו נפסיק את אלו האחרונים, גם הראשונים יתייתרו.

טענה אחרונה שלדעתי אין מוצא מלהודות בה היא העובדה שאנשי הלכה כבר קיבלו מחללי שבת ואוכלי חזיר והם מכילים וסובלניים כלפיהם, מעלים אותם לתורה ומקבלים תשלומי חברות לקהילות מהם. הדבר מעיד כי חוסר היכולת לשאת את הלהט"בים אינו הלכתי אלא חברתי גרידא. מדובר בהומופוביה עתיקת יומין, ולא בהכרח במחשבה הלכתית–מוסרית–חינוכית–רוחנית. הלכה ומוסר, חינוך ורוח, הם דווקא נחלת אלו ששפתם אינה שפה של שנאה וריחוק כמו זו שאנו שומעים, שפה שבעיניי אינה דרכה של תורה.

עד כאן היו דברי מכוונים לאנשי התורה. לבנים ולבנות המתלבטים בדבר זהותם, וגם להוריהם – דעו לכם שכל הרבנים והרבניות, המחנכים והמחנכות שאליהם תפנו, יעמדו לצידכם ויסייעו לכם. יש רבים מאוד שיתמכו גם בבחירה הקשה יותר, ויאירו לכם את הדרך לחיות חיים דתיים ומאושרים. להתאבד חס וחלילה או, חמור מכך, לעזוב את הדת בגלל נטייה מינית זו לא אופציה כלל. הציבור הדת–לאומי יודע לקבל ולכבד בדרך כלל, ותוכלו למצוא בו קהילה וחברים, כאלה שלא בהכרח מחפשים היתרים, אבל יראו בכם יותר ממה שבכם שההלכה מתקשה לקבל.

הרב שלמה וילק הוא ראש ישיבת מחניים ורב קהילת יעל בירושלים

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון א' אב תשע"ו, 5.8.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 באוגוסט 2016, ב-גיליון מסעי תשע"ו - 991 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 9 תגובות.

  1. הרב: אכן כוונתך טובה והושטת היד לאנשים הזקוקים לנפש קשובה היא נכונה ביחס לכל אדם ולא רק להטבים ולא רק יהודים אך כל הנחות היסוד הפילוסופיות ההסטוריות והסוציולוגיות שהעלית כאן מורכבות יותר מכפי שאתה מציג וחבל שאתה מתעלם ממורכבותן.
    א.מצעדי גאווה אינם תופעה מודרנית אלא תופעה עתיקה הלניסטית שחודשה במודרנה, פילון האלכסנדרוני התייחס לכך בכתביו ותיאור מצעד גאווה של חד מיניים וטרנסג'נדרים באלכנסדריה במאה הראשונה לספירה.
    ב. כל הוגי הדעות של הקהילה הלהטבית מדגישים את היבט הבחירה שבזהות זו (לעומת אי הבחירה שיש ברגשות חד מיניים ואחרים שהאדם מרגיש). איך ניתן להסביר את הפער בין הרטוריקה שאין בחירה ובין העובדה שדברי הקהילה הזו הפילוסופים הבכירים שלה אומרים ההיפך?
    ג. יש עדויות ברורות שמרגע שהתקבלה הכרה משפטית לכתחילה בנישואין חד מיניים במדינה מסויימת החלה פגיעה בזכויות חופש הביטוי, החופש האקדמי וחופש הדת של כל מי שמביע עמדה שונה מעמדת קהילת הלהטב הבכירה שבהם היא פרופ' מרגרט סומרוויל מאוניברסיטת מקגיל ביואתיקאית חשובה בעולם שהביעה דעתה האתית שלכל אדם זכות לדעת מי הוריו הביולוגים (דבר שהאתוס הלהטבי שולל בקדמו נישואין חד מיניים).
    ד. סוגיות ביואתיות- נישואין חד מיניים אזרחיים כרוכים בהרחבת שירות הפונדקאות גם לגברים ולא רק לנשים עקרות ובני זוגן. מי תהיינה הנשים שתשאנה את עול הפונדקאות עבור גברים חד מיניים? מאילו שכבות סוציואקונומיות הן תגענה? האם אין לך בעיה אתית עם אדם ששולל אמא מילדיו ותחת זה מרחיב תחום של החפצת הנשים? האם תעודד נשים מקהילתך לשרת את אותם גברים חד מיניים כפונדקאיות? תמורת כסף? בהתנדבות ? אם יהיו בארץ נשואיין חד מיניים יהיה צורך בהסללת הרבה נשים לפונדקאות. מה הפתרון החברתי שאתה מציע לנושאץ
    סוגיה ביואתית שניה היא שלילת זהות של אחים אב ואם ביולוגיים מנתרמי בנק הזרע והביצית. מדוע לדעתך נכון לשלול מהם את זהות הוריהם הביולוגיים שעה שנהוג לאפשר פתיחת תיקי אימוץ לילדים מאומצים. מדוע האפליה בין מאומצים וילדי בן הזרע הנולדים לנשים חד מיניות ובנק הביציות שנולדים לגברים חד מיניים לגיטימית מנקודת מבט של שוויון וזכויות אדם.? מדוע הזכות של הורה להמשכיות גנטית חשובה מן הזכות של ילד להכיר את שורשיו הגנטיים? זכות אחרונה זו מגובה באמנה לזכויות הילד של האום.
    ה. ובנוגע למודרנה. אכן זכינו להרבה ברכות ובעיקר בעם היהודי שבעת החדשה זכינו לשוב לארצנו. אך הנך שוכח שהאדם המודרני שבר שיאי האנושות של כל הדורות בטבח של בני מינו. הקומוניזם אידיאולוגיה של זכויות הפרט ושוויון טבחה עוד יותר מן הנאציזם שהמיט עלינו את השואה הארורה שצמחה בגרמניה כתגובה דיאלקטית לנאציזם. אכן דור לפני בואו של המשיח אמור להיות דור מבולבל ויש להתייחס לבלבול בסבלנות ובמתינות אך לא לראות בבלבול הערכי אידיאל. הליברליזם לעתים מבלבל אנשים ונשים חד מיניים שיכלו לחיות חיי משפחה טובים אך לא מושלמים (דוגמת הפתרון של הרב ארהלה הראל). כדאי לדעת גם שאחוז התאבדויות בני נוער דתיים הוא אפסי גם אצל המוסלמים וגם אצל היהודים. ייתכן שבני נוער חילונים חד מיניים פגיעים יותר אך על הדתיים השמרנות שומרת! לכן אנא הזהר בדבריך ובדוק אותם.
    הראשון שידע את קללת המודרנה לצד ברכתה האפשרית הוא הפילוסוף עמנואל קאנט, כפי שמי שמכנה את החד מיניים בכינויי גנאי חייב לחזור בו גם אתה צריך לחזור בך מכמה מדבריך ולסייגם במידע שנראה כי אין לך.

  2. יפה כתבת. רק לגבי משפט אחד, קשה ומקומם, נא הסבר כוונתך:
    "להתאבד חס וחלילה או, חמור מכך, לעזוב את הדת בגלל נטייה מינית…"
    "עזיבת הדת" גרועה מהתאבדות בעיניך?
    ומהי עזיבת הדת שאליה כיוונת, עזיבת תורה ומצוות או עזיבת האל?

  3. חרטא מקושקשת. יחסי מין הומוסקסואליים הם גילוי עריות שדינו יהרג ובל יעבור. כך היה בימי התרבות היוונית המתקדמת, וכך גם היום. כמו רצח, כמו עבודה זרה. ושום רטוריקה מתפתלת לא תשנה את זה.

  4. בס"ד י"ג באב ע"ו

    לדברי הכותב, הסובר שהדת, המוסר, החינוך והדעת – כולן כפופות ל'רוח הזמן' העושה בהן כחומר ביד היוצר'. ואם כן הוא מציע לא 'תמיכה בשתיקה' אלא 'תמיכה בפה מלא' במעשים המנוגדים לתורה.

    ועלינו נאמן בורא העולם, מי שציווה את האדם, הוא שנותן לו כוחות להתמודד, ועלינו לחזק את המתמודדים, להפיח בהם תקווה ולהנחותם בעצה טובה ובתמיכה רגשית שיש בה להקל את ההתמודדות.

    כדאי לעיין במאמרו של הרב חיים נבון, 'אמפתיה אינה לגיטימציה', באתר זה, ובמאמריו של הרב אהרן (ארל'ה) הראל, המציע דרכי התמודדות.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • על מהותה של האהבה כפנייה אל השונה, ראו בשיחתו של הרב אורי שרקי, בפודקאסט 'כאן ועכשיו 35'.

    • וכעין זה בתגובתו של ר' ניר מנוסי (תגובות לגליונות קודמים 995), שהאהבה הראויה היא אל השונה המשלים (ומקור הרעיון בדברי מהר"ל מפראג, 'נתיבות עולם', נתיב אהבת ה')

  1. פינגבק: על קרנפים, חמישה עיוורים והרב פיינשטיין – עמותת כמוך – הומואים דתיים אורתודוקסים

  2. פינגבק: תגובות לגליונות קודמים – 993 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: