שיפוט מהיר 991

לפעמים הבית הוא רוצח

שמעון צימר, אפיק, 167 עמ'

מטופש, אבל מתבקש להשתעשע בקשר בין שם המחבר, שם הספר ותוכנו: צימר כותב על בית שהופך לצריף מט לנפול. בית בורגני בגליל המערבי, בארץ הצימרים, שהמתח בין יושביו מפרק את התא המשפחתי המאכלס אותו, והמתחים שבתוך כל אחת מהנפשות הפועלות מפרקים אותה עצמה. מן הבחינה הזו, הספר "לפעמים הבית הוא רוצח" יוצא מנקודת זינוק בעייתית. משפחה בורגנית מתפרקת, יחסים מעורערים בין בני זוג משכילים ונוירוטיים, הוא אולי הנושא הנדוש ביותר בספרות המודרנית. ואם יש שם בן שנהרג באירוע ספק–צבאי, ובת תרמילאית שמחפשת את עצמה בקטע ספק–לסבי, וערבים מעוררי תסביכי אשמה, זה לא הופך את המסגרת העלילתית לנדושה פחות, אלא רק לנדושה–ישראלית. מה שלא מיצה א"ב יהושע מיצו מזמן גדודי הספרות הישראלית ששעטו בעקבותיו.

ובכל זאת, ספרו של צימר מתגדר באיכויות המקפיצות אותו מנקודת הזינוק הנ"ל לגובה רב למדי. הנקודה המיוחדת שלו היא הרב–רובדיות של ההתפרקות, והמארג האחיד המשלב את הרבדים הללו. בדינמיקה של קריעת המשפחה ושקיעתם של בניה אל הרפיון וההרס העצמי, אל ההזיה ואל השיבה המאוחרת–מדי אל העבָר האישי, קשה להבחין בין סיבה למסובב. הוא הדין גם באשר למעגל ההרסני של חולי גופני, פחד וערעור נפשי; היפוכונדרייה ואיווּי חולי. איש איש במשפחת גוטמן לדורותיה מוצא את עצמו באיזה שלב מוטל פרקדן מבולבל ואבוד על איזה כביש או רחוב או שדה, טֶרף למחשבותיו השולחות אותו לנקודת מוצא בעברו.

דמותו של המרצה למוזיקה אורי גוטמן, האב, היא המפותחת ביותר, ובעדה מתבונן הספר בסוגיות העיקריות המעסיקות אותו. בפן מסוים שלו, המעבה את משמעות הספר, אורי הוא התגלמות השמאל הציוני; הוא קינה שנושא המחבר על מחנה אובד דרך, שמה שהיה אצלו בעבר אידיאליזם משתבר בראי המציאות האלימה לשברירים של שכול וכישלון, רגשי אשמה וצדקנות, מאבק ברגשות טבעיים של שנאה, הרס עצמי ולבסוף מין ספק פתרון–מסתמן ספק סם–מוות בדמות שיבה סמלית אל בית–ההורים המסורתי ואל חיק היידיש.

הסוגיה השנייה שעוברת דרך אורי היא הגבריות המערבית השוקעת. רפיון הידיים, רפיון האונים, העליבות החנוך–לוינית של ההזדקקות המינית, התבוסה המשפילה במלחמת המינים, הקפיצה הנוראה מרפיסות לאלימות – כל אלה מטופלים מתוך אמפתיה לשני הצדדים. כיוון שכך, אפשר להבין את ההתבוססות של הגיבור ושל מחברו בענייני מין, תוך תיאור בוטה של הזיה ושל מעשה – אך הנזהרים ייזהרו.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון א' אב תשע"ו, 5.8.2016