לא פעם אדם יוצא לחו"ל לנסיעה ארוכה של כמה ימים עם מספר תחנות בדרך. האם ומתי עליו לומר תפילת הדרך?

פעמים רבות קרה לי במהלך מסעותיי השונים שהייתי בדרך ליעד מסוים שלושה ימים רצופים, לילה ויום ולילה. רק לאחרונה שבתי מקולומביה לארץ. יצאתי מקולומביה ביום ראשון לפני חצות, נחתי בניו יורק ביום שני בשעה שש בבוקר, הטיסה לארץ המריאה בשעה 12 בצהרים ונחתה בארץ ביום שלישי בשש בבוקר. האם תפילת הדרך הראשונית שנאמרה על אדמת קולומביה ביום ראשון בערב מספיקה עד הגעתי לביתי ביום שלישי בשעות הבוקר?

בשולחן ערוך ההלכה הפסוקה היא ברורה, אולם כפי שנראה המציאות היא יותר מורכבת ויש לדון בהיבטים שונים של שאלה זו. כדרכה של הלכה, נמצא שיש גישות שונות המאפשרות להתאים את ההלכה לכל מצב ומצב.

צילום‭ ‬אילוסטרציה‭: ‬שאטרסטוק

שאלת הרצף

בשולחן ערוך נפסק:

אין צריך לומר אותה אלא פעם אחת ביום, אפילו אם ינוח בעיר באמצע היום. אבל אם דעתו ללון בעיר ואחר כך נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת. (אורח חיים קי, ה).

לכאורה העצירה בעיר באמצע היום דומה למעבר מטיסה לטיסה בשדה תעופה במדינה מסוימת, ואם כן עצם המעבר לא נחשב הפסק אלא המשך של אותה נסיעה ולא דורש אמירה מחודשת של תפילת הדרך. אבל אם אדם נשאר ללון במלון באותה עיר ורק למחרת ממשיך במסעו, הוא יצטרך לברך שוב ברכת הדרך.

העיקרון המנחה הוא אם כן הרצף בנסיעה הנמשכת יותר מיממה. אם אדם עושה הפסקה משמעותית בדרך או ישן שנת קבע בדרך, עליו לומר למחרת היום תפילת הדרך בברכה. לכן נראה לי שאם אדם נשאר לנוח בספסל בשדה התעופה בין טיסה לטיסה הוא לא יצטרך לשוב ולומר תפילת הדרך. אבל אם אדם חנה בלילה כדי לישון שנת קבע במלון או במקום מסודר ולא בשדה התעופה או במטוס, כאשר הוא משכים ביום השני של הנסיעה עליו לחזור ולברך תפילת הדרך (ראו מנחת שלמה תנינא ס, ב).

ה"פרי חדש" על השולחן ערוך (שם) חולק על דעתו של המחבר וכתב: "אבל לדעתי אינו כן, אלא שלא יתפלל תפילה זו אלא בתחילת יציאתו ואף על פי שמתעכב הרבה ימים בדרך, כיון שברכה פעם אחת נפטר בזה". לדעת הפרי חדש, ההולך מספר ימים בדרך אינו מברך אלא פעם אחת לאורך כל הדרך, וגם אם הוא מתעכב בעיר אחת או במספר מקומות בדרך אינו חוזר ומברך אלא סומך על הברכה הראשונה שאמר לפני יציאתו לדרך.

למעשה, נראה שאמירת תפילת הדרך אינה תלויה בשעות היום או הלילה. למשל, אם אדם טס מהארץ לאיסטנבול בשעות אחר הצהרים כדי להמשיך לאחר חצות בדרכו למזרח, הוא לא צריך לומר תפילת הדרך פעם נוספת. אולם במקרה שהגיע לתחנת הביניים והטיסה התבטלה והוא ממשיך רק למחרת, יצטרך לומר תפילת הדרך כאשר תתחדש הטיסה החדשה. הכול תלוי ברצף הנסיעה ובהיסח הדעת מהדרך (ראה הרב אלישיב, קונטרס ובלכתך בדרך, פ"ב).

כפל משמעות

כדי להבין את הצורך לומר תפילת הדרך פעם אחת או מספר פעמים, יש לדעתי להבין את משמעותה של תפילת הדרך. המקור לאמירתה הוא בגמרא במסכת ברכות (כט, א):

אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא: כשאתה יוצא לדרך הימלך בקונך וצא. מאי הימלך בקונך וצא? אמר רבי יעקב אמר רב חסדא, זו תפילת הדרך.

רבו הדעות, האם תפילת הדרך הותקנה על סכנות שבדרך, שכן "כל הדרכים בחזקת סכנה" ולפני יציאתנו לדרך אנו מבקשים מהקב"ה שישמור ויגן עלינו (בעל הלכות גדולות, שו"ת מנחת שלמה ח"ב, ס), או שמטרת התפילה היא נטילת רשות לצאת לדרך, וכפי שפירש רש"י: "הימלך – טול רשות".

לפי הדעה הסבורה שתפילת הדרך היא נטילת רשות לצאת לדרך, הרי שדי בפעם אחת לאורך כל הנסיעה, ושוב אינו חייב כלל בתפילה עד שובו לביתו כי הכול נכלל בכלל יציאתו מביתו (ביכורי ארץ פרק ד, סימן כ). אבל לפי הדעה שתפילת הדרך היא תפילה במקום סכנה, הרי שלא די במה שאמר את הברכה פעם אחת אלא יש צורך לשוב ולברך אותה בכל יום שכן הדרך טומנת בחובה סכנות חדשות.

למעשה ניתן לחלק את המצבים השונים של אמירת תפילת הדרך ברציפות של יותר מיממה לפי הדעות הבאות:

א. הב"ח סבור שבכל יום ויום יש לברך תפילת הדרך בשם ומלכות גם אם מדובר בנסיעה רציפה של כמה ימים: "בכל יום ויום יש לברך תפילת הדרך כפי שהוא חייב בתפילת שמונה עשרה והוא דבר פשוט, לא היה צורך לכותבו אלא להוציא מדעת הטועים".

ב. הפרי חדש סבור שתפילת הדרך אומרים בתחילת הדרך והיא מיועדת לכל הנסיעה עד שיגיע למחוז חפצו הסופי, אולם אפשר לומר תפילת הדרך בלי שם ומלכות או לכלול אותה בברכת שומע תפילה (סימן ק"ה).

ג. דעת הרדב"ז היא שהכול תלוי אם יש הפסק בדרך או לאו. אם ישן בבית מלון שנת קבע, אזי למחרת עליו להגיד תפילת הדרך בשם ומלכות כאשר יצא להמשך דרכו, אולם אם אדם עשה רק הפסקת ארעי או מעבר ממטוס למטוס לאחר שטס כל הלילה, הוא אינו צריך לברך תפילת הדרך בשם ומלכות (ח"ו תשובה ב, קעו; כך פסק גם במשנה ברורה, ס"ק כד–כו).

גם פוסקי דורנו התייחסו למצבים אלו:

הרב אבא שאול כתב שאם טס בטיסה אחת כל הדרך, בכל אופן אין מברך אלא פעם אחת גם אם מדובר בכמה ימים (אור לציון ח"ב ז, כח). וכך פסק בילקוט יוסף:

היוצא לדרך בבוקר ובערב אומר תפילת הדרך פעם אחת ביום ואין צריך לכופלה. ואפילו אם ינוח בעיר באמצע היום. אבל אם דעתו ללון בעיר כשנוסע למחרת צריך לחזור ולברך תפילת הדרך (תפילה, כרך ב, קי, הערה ז).

הרב שלמה מן ההר פסק:

הנוסע למספר ימים אומר תפילת הדרך בכל יום ואם נוסע כל הלילה יברך בבוקר בלי שיחתום שומע תפילה. וכן אם נוסע באונייה כמה ימים ואינו יורד ללינת לילה מברך בכל יום בלי חתימת ברכה" (צידה לדרך, פרק ה). 

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ט"ז תמוז תשע"ו, 22.7.2016