כולם בברכה אחת | עדיאל כהן

ברכת כהנים מתפרשת אצל הקראים כברכה ליחיד, אצל כת קומראן לקבוצת איכות, ורק חז"ל הסבו אותה כברכה המיועדת לכלל ישראל

פרשת ברכת כהנים (ו, כב–כז) נכרכת בתודעתנו עם ברכת הכהנים האמורה מדי יום בבית הכנסת. אולם עיון במקראות מלמד כי התורה אמנם מפרטת את לשון הברכה, אולם אין היא מציינת אימתי יש לאמרה. כלום מדובר בברכה חד פעמית, או שמא מדובר בברכה שהיא חלק משגרת עבודת הכהנים במקדש, כפי שייעודם מלמד: "לְהַקְטִיר לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד עוֹלָם" (דברי הימים א כג, יג)? עמימות נוספת קשורה בנמעני הברכה – כלום מדובר על כלל ישראל כאמור בצו שלפניה: "כה תברכו את בני ישראל אמור להם", או שמא הברכה מיועדת ליחיד, כפי שמראה לשונה: יברכך, ישמרך וכו'?

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

בין הנדבן לכלל

מאחר שפרשת ברכת כהנים כשלעצמה אינה שופכת אור על השאלות הללו ביקשו הפרשנים לפותרן תוך תשומת לב לסביבתה המקראית, הן הקרובה–המיידית והן הרחוקה ממנה.

ראב"ע מביא שתי דעות בדבר:

המכחישים אמרו כי זאת הברכה היה הכהן מברך לכל מביא מנחה. ונסמכה בעבור על פי "אשר תשיג יד הנודר". והאמת כמו שהעתיקו חז"ל, והעד: "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם ביום השמיני" (ויקרא ט, כב).

הפירוש הראשון, המיוחס לקראים, קושר את ברכת כהנים לחתימת פרשת הנזיר, המזכירה הבאת נדר. לפי פירוש זה הכהן מברך ברכת כהנים לכל יחיד המביא מנחתו למקדש. ייתכן, כהמשך לפירוש זה, כי ברכת כהנים אף מועמדת כנגד קללת הכהן לאישה אשר נזכרה בפרשת סוטה הקודמת לפרשת הנזיר: "וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ…" (ה, כא). כנגד "ואמר הכהן" – "כה תברכו… אמור להם".

לפי הפירוש השני, העתקת חז"ל, אין המדובר בברכה ליחיד אלא בברכה לציבור בכללותו. כראיה מביא ראב"ע את הכתוב מפרשת שמיני המתאר את ברכת אהרן לעם, עם תום חנוכת המשכן. הכתוב שם אמנם אינו מפרט את לשון הברכה שבירך אהרן, אך זו הובאה בפרשתנו, ומכאן יש ללמוד שהברכה לכלל הציבור נועדה ולא לאדם היחיד. לפי פירוש זה אין ברכת כהנים נקשרת בפרשת נזיר הקודמת לה, אלא בתיאור מעשי יום "כלות משה להקים את המשכן" האמורים לאחריה.

קשר ליום השמיני

חז"ל אף עיגנו את נשיאת הכפיים – ברכת כהנים היומיומית במקדש ובגבולין – בכתוב מפרשת שמיני: "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם –  באותה שעה זכה במתנות כהונה וזכה בנשיאות כפים לו ולדורותיו עד שיחיו המתים" (ספרא, שמיני).

ואולם, קשר זה שעושים חז"ל בין ברכת הכהנים ליום השמיני, ניתן להרהר אחריו. הלוא ברכת אהרון ביום השמיני ברכה חד פעמית הייתה. כל כולה קשורה היא במעמד הייחודי המרומם והמקודש של חנוכת המשכן. שעה זו יאה היא לברכה, ולא השעות כולן.

מכל מקום, שני הפירושים המוזכרים בדברי ראב"ע מייצגים, מעבר להיבטים הפרשניים, גם שתי תפיסות לגבי טיבה ומשמעותה של ברכת כהנים: אם המתברך הוא היחיד המביא קרבנו למקדש הרי מדובר בברכה פרטית, אינטימית. יחיד מישראל זוכה לברכה בעת מסירותו ונתינתו למקדש, כשם שצדיק מברך את חסידו או אב את בנו. מנגד, ברכה ציבורית מטבעה היא ברכה פומבית. היחיד מתברך כחלק מכלל ישראל, ואין לו מעמד עצמאי.

ברכת אנשי הגורל

תפיסת ביניים שלישית לגבי הקשר אמירתה של ברכת כהנים עולה מ"סרך היחד" של חברי כת קומראן. חיבור זה עוסק בחבורת ה"יחד" אשר פרשה מירושלים של ימי הבית השני למדבר, חיה חיי שיתוף בלא הון ורכוש פרטי והדגישה את רעיון האחריות ההדדית. החיבור נפתח בחובת החברים לקיום המצוות, חובה הנקבעת בטקס של ברית שנתית, המעוצב במתכונת טקס הברכה והקללה (דברים כז) אשר במסגרתו הכהנים והלויים מפרטים את הברכות שיחולו על מקיימי הברית ואת הקללות שיחולו על מפריה. הברכה המוזכרת בחיבור, שאותה מברכים הכהנים, נסמכת על לשון ברכת כהנים המקראית ומהווה מעין מדרש קדום שלה:

והכוהנים מברכים את כול אנשי הגורל את ההולכים תמים בכול דרכיו ואומרים:

יברככה בכול טוב

וישמורכה מכול רע

ויאר לבכה בשכל חיים

ויחונכה בדעת עולמים

וישא פני חסדיו לכה לשלום עולמים

[מגילת הסרכים (מהד' ליכט), עמ' 66].

לתפיסת אנשי כת היחד, ברכת כהנים, או פיתוח כמו–מדרשי שלה, נאמרת לא ליחיד לבדו ולא לציבור בכללותו. נמעניה הם "כול אנשי הגורל, ההולכים בתמים" – כלומר אלו מבין חברי הכת המקבלים על עצמם בברית את ההתחייבות לשמור את כל המצוות. הברכה מיועדת לחבורה אקסקלוסיבית, מתבדלת, הרואה עצמה נבחרת ונפרדת מכלל ישראל הנתפס בעיניה כ"אנשי העוול". לחבורת היחד ברכת הכהנים נועדה, להם ואין בלתם.

הפרשנות של חז"ל וקביעתם שיש לברך את הציבור כולו מקבלות משמעות יתרה לאור פרשנות קומראן שייחדה את הברכה רק לכת. ברכת הכהנים שהיא ברכת ה' תחול על כלל ישראל. ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך.

הרב ד"ר עדיאל כהן הוא מרצה לתנ"ך במכללת בית ברל ובמכללות נוספות

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ד בסיון תשע"ו, 10.6.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-13 ביוני 2016,ב-גיליון נשא שבועות תשע"ו - 983. סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. לכלל כאיש אחד, ולכל אחד ואחד

    בס"ד ח' בסיון תש/ע"ו

    מחד, מבואר בכתוב שברכת כהנים נאמרת לרבים: 'כה תברכו את בני ישראל', 'אמור להם'. מאידך, נאמרת הברכה בלשון יחיד: 'ברכך' 'וישמרך', 'יאר ה' פניו אליך' וכו. – הפניה היא כפולה – אל כלל האומה, המגובשת לישות אחת, ואל כל יחיד ויחיד ממנה.

    וכך במעמד הר סיני, שבו בוודאי היה הדיבור לכלל ישראל, פונה ה' אל האומה כולה ואל כל יחיד ויחיד, ל'אני' הקולקטיבי ול'אני' האישי: 'אנכי ה' אלקיך', 'לא יהיה לך' וכו'. הברית נכרתת עם כלל האומה ועם כל יחיד ויחיד.

    וכך בברית שבערבות מואב מדבר ה' אל הכלל ואל הפרט: 'ברוך אתה בביתך', ברכתו של כל יחיד, ומאידך 'יקימך ה' לו לעם קדוש כאשר נשבע לך כי תשמר את כל מצוות ה' אלקיך', שזו ודאי אמירה לכלל האומה.

    אף בברכת משה, יש פניה לכל שבט ושבט בלשון יחיד, כגון 'שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו, ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה', ויש פניה לכלל האומה בלשון יחיד: 'אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה', מגן עזרך ואשר חרב גאותך…'.

    לא בכדי באה ברכת הכהנים, המדגישה את אחדות האומה כאיש אחד, במקום שהיא נמצאת בו. אחרי המפקד שבו נישא ראשו של כל יחד ויחיד, וניתן ייחוד לכל שבט ושבט, ואחרי שניתן מקום ליוזמה האישית, לאיש שעברה עליו רוח קנאה, ולנזיר שעברה עליו רוח פרישות וטהרה – באה ברכת הכהנים ללמדנו שכוחו של היחיד לזכות באור ה', לא יכול להינתק מכוחו של הכלל, ובברכו את העם מתברך גם הוא.

    סוד זה לא הבינו הצדוקים, הקראים ושאר הכיתות. לדידם החיבור אל ה' הוא אינדיבידואלי, כל יחיד או קבוצה מפרשים את דבר ה' כפי הבנתם האישית גם אם היא מנוגדת לקבלת והסכמת האומה מדורות, וכמאמר המיוחס לענן בן דוד מייסד כת הקראים: 'חפישו שפיר באורייתא ואל תסמכו על דעתי'.

    ולשיטתם שעבודת ה' של היחיד היא העיקר, הפכו הצדוקים אף את קרבן התמיד שהוא במובהק קרבן ציבור לקרבן שגם יחיד יכול לנדבו; בעוד שחכמי ישראל הקפידו שקרבן התמיד יבוא משל ציבור כעבודת ה' של האומה כולה.

    אף התפילות שתוקנו כנגד האבות וכנגד התמידים, באות בלשון רבים: 'חננו', 'גאלנו', 'רפאנו', 'ברכנו'. וכשם שניתן בהן מקום לצרכי היחיד – דעת, תשובה, בריאות ופרנסה – כך ניתן מקום מרכזי לצרכי האומה – פריחת הארץ, קיבוץ הגלויות, תחיית המשפט והמנהיגות הרוחנית, בניין ירושלים ותקומת מלכות דוד, החזרת השכינה לציון ושלום בעולם.

    וכך בברכת התורה תחילה, מודרכים אנו – מחד, לבקש 'והערב נא את דברי תורתך בפינו', שנזכה להבין את התורה בשכלנו שלנו ולא נימצא ח"ו ב'דיסוננס קוגניטיבי' עם התורה, ומאידך אנחנו מדגישים שהתורה היא תורת האומה, 'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו'.

    כשניגשים כך אל התורה, יכולים למצוא כהדרכת רבי יהודה הנשיא (אבות ב,א) את הדרך הישרה, שהיא מחד 'תפארת לעושיה' ונותנת לו את ייחודו האישי, ומאידך 'תפארת לו מן האדם', בחברה אותו אל כלל האומה.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • מקרא ביכורים ווידוי מעשרות - מהיחיד אל הכלל

      אם בברכת הכהנים יש בתורה ברכה לכלל שבה כלולה ברכה לכל יחיד ויחיד – הרי שבמקרא הביכורים ווידוי המעשרות נוצר החיבור בין כלל לפרט בכיוון ההפוך. אמירה שהיא במובהק אמירתו של היחיד, הופכת להודאה ובקשה כללית.

      במקרא הביכורים פותח האדם בהודאה אישית: 'הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ', אך מיד הוא מבאר שהזכות שממנה זכה לארץ היא בהיותה 'הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו', והוא מפרט את ההיסטוריה של חסדי ה' לעם ישראל, ההצלה מלבן הארמי, הירידה ממצרים והיציאה ממנה וקבלת הארץ הטובה. – הודאת היחיד מיתרגמת להודאה של כלל האומה!.

      אף בוידוי המעשרות מפרט האדם את זכויותיו הוא ומסכם 'שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר צויתני', אך מכח זכויותיו האישיות אין הוא מבקש טובה לעצמו, אלא מתפלל על העם כולו: 'השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו, כאשר נשבעת לאבתינו…' – הודאת היחיד מיתרגמת לבקשה על כלל האומה!

      בעקבות נוסחי ההודאה שקבעה התורה עצמה, המתרחבים מהודאה פרטית להודאה/בקשה כללית, כך גם ברכת המזון, שבתורה מנוסחת כהודאת היחיד 'ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך' – מיתרגמת בנוסח 'ברכת המזון' להודאה כלל עולמית לבורא 'הזן את העולם כולו בטובו…'; להודאה לאומית על 'ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו' ועל 'בריתך שחתמת בבשרנו ועל חוקיך שהודעתנו', על המזון הגשמי והרוחני; ולבקשה כללית על בניין ירושלים והמקדש ותקומת מלכות בית דוד.

    • והערה לגבי כת קומראן

      ייתכן שאף אנשי קומראן הבינו את ברכת הכהנים כמיועדת לכלל האומה, אלא שלפי שיטתם כאשר מרבית האומה סטתה מן הדרך הראויה לפי הבנתם – הרי שקומץ 'השרידים הנאמנים' הם הם 'ישראל האמיתי' ולשאר היהודים יאמרו 'קום run'.= לך ברח!

      לא כך היתה דעת חכמי ישראל, שאף שהתריעו נגד קלקולים שונים שפשו בקרב הכהנים ועמי הארץ, לא ניתקו מגע עם המקדש ועם כלל האומה, ועם השמאל הדוחה למה שאינו ראוי, קוראת הימין המקרבת: 'קום אריין' = היכנסו פנימה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: