היהודי בלום | בכל סרלואי

עולמו של סופר מפורסם מתערער בעת ביקור בהולנד והוא מחליט להישאר ולחקור את סיפור חייו שנעלם ממנו. היסטוריה פרטית של השואה והתבוננות עמוקה על מעשה האמנות חוברות ליצירה מופתית

אמונהבית על מים רבים

אמונה אלון

כנרת, זמורה–ביתן, 2016, 
288 עמ'

יואל בלום הוא סופר ישראלי דתי מצליח שספריו תורגמו ליותר מעשרים שפות והוא מרבה לנסוע בעולם במסגרת קידום ספריו. הוא כותב ומתבונן מיומן, המעדיף את הכללי על הפרטי והמקומי כדי להעמיק בתיאור המורכבות האנושית. במהלך נסיעה קצרה לצורך קידום ספרו בהולנד, שבה הוא מפר את בקשתה של אמו המנוחה שלא יחזור לארץ שעברו בה את זוועות השואה וממנה נמלטו בעור שיניהם, הוא מבקר במוזיאון היהודי של אמסטרדם ומגלה שם תצלום של משפחתו. אלא שהתינוק שבזרועות אמו – לא הוא עצמו אלא גדול ממנו ואינו דומה לו – אינו מוכר לו.

הזרות של האדם לעצמו, למשפחתו ולהיסטוריה שלו עצמו, היא ראשיתו של כל סיפור או מעשה אמנות. האמן הוא חלק מהעולם אבל חי באמת רק מחוצה לו: גופו בעולם הזה אך התודעה שלו, כשורשי עץ – יונקת וצומחת באפלת עולם נסתר, שאחריה הוא מחפש; כדי ליצור באמת עליו להיות חלק מהחוויה שהוא מתאר ובעת ובעונה אחת מחוצה לה. וכך יואל: נטוע לכאורה בחיים מוצלחים, מוגנים, מוקפים בעבודה ובני משפחה, אלא שעמוק בתוכו הוא נושא את זרותו, את התחושה הבסיסית שעצם קיומו הוא פצע.

אף שכל סופר מרגיש כי הסיפור הטוב ביותר שלו טרם נכתב, ליואל מתחוור כי הסיפור העמוק ביותר שעוד לא כתב הוא סיפורו שלו, והוא מתחיל להתחקות אחריו ולכתוב אותו. לראשונה בחייו – שכן עד נסיעתו המקרית להולנד לא ידע דבר על הסיבה ששורשיו כואבים כל כך – הוא מתחיל לחקור את סיפורם של אדי וסוניה הוריו, שכניהם וילדיהם, והגורל שפקד אותם במהלך השואה; הסיפור שהוא כותב והסיפור שנכתב עליו שלובים זה בזה.

כדי להעריך נכונה את היצירה המרשימה שהוציאה אלון תחת ידה יש לקרוא את הספר יותר מפעם אחת. הקריאה הראשונה – והספר נקרא בנשימה עצורה – תחשוף את עוצמת הסיפור, אבל כדי לגלות אותו במלואו יש לבחון אותו, כמו ביצירת אמנות מורכבת, מכמה היבטים. זהו ספר שנושא בחובו משמעויות רבות: היסטוריות, ארספואטיות ואמנותיות, אמוניות, משפחתיות וקיומיות; כל קריאה תגלה בו רבדים וסודות חדשים.

גופו‭ ‬של‭ ‬האמן‭ ‬בעולם‭ ‬הזה‭, ‬אך‭ ‬תודעתו‭ ‬צומחת‭ ‬באפילת‭ ‬עולם‭ ‬נסתר‭. ‬בניין‭ ‬הרייקסמיוזאום‭ ‬באמסטרדם צילום‭: ‬אי‭.‬פי‭.‬אי

גופו‭ ‬של‭ ‬האמן‭ ‬בעולם‭ ‬הזה‭, ‬אך‭ ‬תודעתו‭ ‬צומחת‭ ‬באפילת‭ ‬עולם‭ ‬נסתר‭. ‬בניין‭ ‬הרייקסמיוזאום‭ ‬באמסטרדם
צילום‭: ‬אי‭.‬פי‭.‬אי

כישלון האמנות

המשוררת זלדה כתבה פעם ש"הֶעָבָר מִתנוֹעֵעַ / בּתוֹך הַהֹוֶה". השואה היא עברו המוחלט של העם היהודי בתקופה המודרנית; מדרך הטבע, ספרים העוסקים בשואה הם רבים מאוד, וכתיבה בדיונית על הנושא מצריכה מיומנות ואומץ לא מבוטלים. השואה, מעבר להיותה אסונו של העם היהודי, היא נקודת הקיצון של המין האנושי, ומתוך כך היא מחייבת אותו לבחינה של מניעיו וחולשותיו. יואל בלום מתחקה אחר עברו המשפחתי בשואה, אך הרבה מעבר לכך זהו סיפור על חישוף יסודות החיים של האדם.

זהו סיפור על סיפור שואה, על האופן שבו היא מתפתחת בחייהם השלווים של אנשים הבטוחים ש"בהולנד זה לא יכול לקרות". על האופן שבו החיים מתקלפים מכל מה שנוח ובטוח ומחזיק אותם – עבודה, גינת משחקים, אופניים, בית – ועד לבשר החשוף של החיים – שכנים, בעל, ילדים, משפחה; ועל הסיפור שנכתב על השואה – כי איך אפשר לכתוב עליה? כיצד יכול יואל בלום לתאר את ייסוריה של אמו, הנקרעת בין אהבתה לשני ילדיה ובין רצונה להציל את בעלה אדי? כיצד ניתן לתאר את הזוועה מרחוק – והאם הוא, שכל חייו הם צללים שאותם הוא מנסה לחבר לתמונה שיש בה פשר – האם הוא יכול לכתוב עליה?

חלקים שלמים בספר עוסקים לא במלחמה אלא במה שמקיים את הנפש – במסעותיו של יואל בלום בין שכיות החמדה התרבותיות של אמסטרדם. אלון מראה כיצד האמנות נכשלת בניסיונה לעשות את האדם לחופשי יותר, ברוחו או בגופו. הסופר, שכל קיומו בחיפוש אחר מילים לתיאור מה שהמילים אינן יכולות לשאת, מנסה למצוא תשובות לשאלות נפשו ביצירות שהמילים אינן חלק מהן: המוזיקה והציור. אך לא רק: במהלך הסיפור הפנימי נמלטת אמו סוניה מהאקציות אל הרייקסמיוזאום – המוזיאון המלכותי של הולנד. שם, בין יצירות אמנות נפלאות, היא הופכת למראית עין מאישה הנתונה בסכנת חיים לזו הנראית כעוד אחת מבני התרבות הנינוחים, השקועים באמנות שמחוצה להם, ומתעלמים מהטבח שמתחולל על סף ביתם.

האמנות שמצילה את חייהם של סופרים וקוראיהם אינה מצליחה להציל חיים באמת משום שהם אינם נעשים אנושיים יותר. הקורא שמלווה חסר נשימה את הדמויות במסען, ומשתוקק להושיט אליהן יד מצילה ומנחמת, נתון באותה מציאות מוזרה שבה הוא עומד לנוכח האמנות אך אינו יכול לעשות דבר מול הסבל המתואר. כמו הדמויות בספר וכאדם שקורא עליהן מבחוץ, הוא בעת ובעונה אחת ניצול ושותף לפשע.

ההיפוך הזה, התנועה בין המבט הבוטח ביצירת האמנות שמאשרת לאדם את האנושיות שבו, ובין הזוועה שמתאפשרת דווקא מתוך אותה הנקודה – היא מה שעושה את הספר הזה לאישי ביותר בין ספריה של אלון. אישי – לא משום שהסופרת היא בת יהדות הולנד והסיפור הוא "שלה", אלא משום שהדילמות שהספר מעלה, שהשאלות והתשובות להן עמוקות בהרבה מהסיפור שהן פרושות בו, וההתמודדות של הסופרת איתן במארג הסיפור, הן לב לבו של מעשה האמנות.

הפקפוק שאוחז ביואל שעה שהוא מנסה את כוחו ביצירת סיפור מחייו שלו – הניסיון ליצור נקודת ראשית ונקודת מגוז, התחלה ואמצע וסוף ממציאות ששורשיה בכאוס וסופה בזוועה – היא השאלה ששואל כל אמן שעה שהוא מרים את עטו: האם אפשר לתאר זאת? האם בכלל יש טעם? אלון, שמעולם לא חששה מעיסוק בשאלות קיומיות, מתארת אותן הפעם מתוך התמודדות הסופר של יואל בלום ומראה כי עצם העיסוק הוא ראשיתו של נתינת הטעם. בעצם תיאורו של סופר המתמסר לכתיבה יש מעשה ארס–פואטי מובהק החושף לבטים עמוקים מכבשנה של היצירה ואת השאלה הגדולה של היוצר: האם האמנות, המוסר, הדת, המחויבות החברתית, האנושית והמשפחתית, וכל אותם קורים דקים שמעניקים לנו את התחושה כי אנו מוסריים, עמוקים ואנושיים – האם כל החוטים האלה הם רשת הביטחון או עניבת החנק שלנו?

עמידה בפני התוהו

רסיסים רסיסים נפרשת לפנינו העלילה, בעוד יואל בלום משוטט באמסטרדם, ודמותו הבדיונית והחיה מהדהדת את דמותו המשוטטת של ליאופולד בלום בעיר דבלין שכתב ג'ויס ב"יוליסס", ושל ליאו בלום התינוק שיואל מחפש אחריו, כאודיסאוס המנסה לשוב – לא אל פנלופה שלו אלא אל אמו, אמו האמיתית, הפתח של חייו.

כי בסופו של דבר, יגלה בלום, העיקר הוא לא במה שמסופר אלא במה ש"מאחורי הקלעים, הסיפור הבלתי מסופר שבלי שנבין אותו אין לנו מושג על מה שבאמת קרה". הסיפור הזה, שברומן שלפנינו הוא כמשפט שלמה בתנ"ך, רק נרמז: סיפור אימהי שובר לב שאין אף סופר בעולם שיצליח לתארו במלואו, וכולו – גם בהיותו נסתר וקפוץ שפתיים כחייה של אמו – כולו חסד. ובין הרסיסים האלה, מתוך השבר הנורא נגלה הסיפור שלא נכתב בספר, הסיפור שבאמת לא ניתן לכתוב.

ובמתח הזה, שבין מה שניתן לומר ומה שאין מילים עבורו – השאלה העצומה של עבודת הספרות – מתגלה הסיפור כיצירת מופת. לא רק על שום כוח התיאור שבו ועל העלילה המדויקת ובנייתה הדקה, לא רק על שום דמויותיו החיות שלִבן השבור פוצע את לבו של הקורא, לא רק משום שהעבר ההיסטורי שבו חי בתוך ההווה, אלא משום שכל אלה מתארים כיצד ההיסטוריה שאותה קוראים בספרים היא רסיס מליבו השבור של האדם ביומיום שלו עד להווה הפשוט והאפור, וכיצד כל חוט בסבך חייו של אדם, גם אם אין הוא מודע לו, הוא חלק משלם עמוק וגדול.

מפתה להשוות את "בית על מים רבים" ליצירה מוערכת אחרת שיצאה לאור בשנים האחרונות. ספרו של רובי נמדר, "הבית אשר נחרב" (כנרת, זמורה–ביתן, 2013), עוסק אף הוא באדם שהעבר תוקף אותו עד שבר, כאשר חזיונות הכהונה ועבודת בית המקדש מפוררים את חייו הנוחים של פרופסור אנדרו כהן. יואל בלום, כמוהו ככהן, הוא רב אמן בתחומו ובעולמו שלו, והחורבן שאופף אותו בסיפור השואה שלו ישווה לחורבן הבית. בשני הספרים העבר הרחוק של החורבן והעבר הקרוב הם מציאות נפשית, אישית מאוד, הפוקדת את חייו המוגנים של האדם. שני הסופרים, מוכשרים לעילא, עוסקים בתקיפתו האלימה של העבר את צאצאיו ומפליאים בתיאור הנפש הנאכלת באש החורבן; שני אנשי הרוח, החוקר והסופר, מגלים כי העבר אינו ספר חתום אלא חלק מהפרק שהם כותבים בהווה.

למציאות הזאת נוסף העיסוק בשאלת היהודי מול ההיסטוריה: עד כמה ידיעת העבר מחייבת את החיים בהווה? התשובה לכך נעוצה בדמותו הנודדת של היהודי בלום. היהודי הוא אדם אכול היסטוריה, והמפתח היחיד לנפשו הוא בעצם הגילוי והחקר שלה. אך הגילוי הזה לעולם לא יהיה שלם, שכן בתוכו של כל אי זיכרון משתרע ים רחב יותר של שכחה. בראשית הספר מגלה יואל בלום את סודות ילדותו, הנגלים לקורא רק בסופו; לקורא ייוודע פרט על חיי הסופר שאותו לא יגלה הוא לעולם. האמנות שהיא מפתח לנפש מתגלה פעמים רבות כמנעול.

כל מעשה אמנותי הוא עמידה בפני התוהו. הספר פותח בתוהו – בסופר המביט באישה המאוימת מפני ההיתלשות הפיזית מהקרקע הבטוחה והעלייה על המטוס, כדי להפגיש את הגיבור והקורא עם התוהו הנורא של התפוררות חייו המוגנים והבטוחים בעצמם בהווה, לנוכח התרסקות חייו וחיי משפחתו בשואה. אלא שכמו בסיפור בראשית, שבו קדם התוהו לעולם, מראה אמונה אלון כיצד התוהו הוא אבן היסוד של המציאות וראשיתו של עולם מופלא ושלם.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ב באייר תשע"ו, 20.5.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-22 במאי 2016, ב-גיליון בהר תשע"ו - 980, סיפורת ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: