ביד חזקה | יהודה יפרח

מייסד בנק העור בישראל, 
הכירורג פרופ' מנחם רון וכסלר, נולד בגרמניה הנאצית, עלה לכאן כתינוק ומאז הוא לא מפסיק להיאבק ולדון עם אלוהים על נוראות השואה. תערוכה מציוריו עוסקת גם היא באימה עצמה

הדבר הבולט ביותר בציורי השמן של פרופ' מנחם רון וכסלר (מנדוש) הוא תעתועי הצבע. הצבעים כמו מוקרנים מתוך הבד, בוהקים, מתערבלים, מוטחים בעיני הצופה. גם בציורי נוף פשוטים של סמטאות ירושלמיות מקבל הצבע את האחריות המלאה לספר את הסיפור.

בציורי השואה של וכסלר השליטה המוחלטת נתונה לממלכת השחור, האפור והאדום המדמם. "רציתי לעורר תחושה של כעס", נזכר האמן בתקופה קצרה בת ארבעה חודשים בשנת 1963 שבה הסתגר בסטודיו בעין הוד ושחרר את המחנק בפרץ בלתי נשלט. הוא נלחם שם בצבע ובבדים, העניק צבע ופרשנות למועקה הפנימית, תרגם את מה שילאה הפה מלספר אל סדרה של 24 ציורים הופכי מעיים. ממלכת השטן בשמן על בד. חמישים שנה עברו מאז, ורק עכשיו יצאו הציורים לאור מהמרתף שבו אופסנו אל תערוכה שהוא מציג בימים אלו בתיאטרון ירושלים.

למשפט אייכמן שנערך שנתיים לפני כן הייתה השפעה על ההחלטה שלך לצייר את הציורים הללו?

"אני לא הייתי צריך את משפט אייכמן. מגיל צעיר מאוד אני אוסף חומרים שקשורים לשואה. כל משפחת אבי נספתה שם וכפסע היה ביני לבינם. זה שאני עומד ומדבר איתך היום זוהי מקריות הגורל. אחרי שסיימתי את לימודי הרפואה, במקום להתחיל ישר את ההתמחות לקחתי הפסקה, התיישבתי בסטודיו ויצרתי את העבודות הללו".

צילום‭: ‬הדס‭ ‬פרוש‭, ‬פלאש‭ ‬90

צילום‭: ‬הדס‭ ‬פרוש‭, ‬פלאש‭ ‬90

שלושים אלף נשים עונו

וכסלר נולד בשנת 1934 בפרנקפורט שבגרמניה הנאצית, כשעל תעודת הלידה שלו מוטבעות חותמות הרייך השלישי עם צלבי קרס. בזכות השיגעון הציוני של אביו עלה ארצה עם הוריו בגיל שנה וניצל מהגורל המר שאליו נקלע מי שנותר מאחור. הוא למד במוסדות הציונות הדתית "חורב", "מעלה" וישיבת כפר הרא"ה והתגייס לנח"ל ולצנחנים. לפני שפנה ללימודי רפואה למד וכסלר בבית הספר בצלאל.

"בתחילת הלימודים אמרתי לעצמי שאם אגלה שאני מיכאלאנג'לו, שאני אחד בדורו והעולם לא יכול להסתדר בלי הציורים שלי, אקדיש את חיי לציור. אבל אז גיליתי שיש בכיתה עוד שלושה ברמה שלי והחלטתי לא להמשיך עם זה". הוא פנה ללימודי רפואה, כיהן במשך 22 שנה כמנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית ואסתטית בהדסה עין כרם בירושלים, וכן ייסד את בנק הדם בישראל. לצד פריצות דרך רפואיות בולטות כמו ניתוחים לבעלי תסמונת דאון וניתוחי השסע בשפה, ופרסום ארבעה ספרים בתחום הכירורגיה הפלסטית, המשיך ליצור במשך כל השנים במגוון רחב של כלים וטכניקות: חיתוכי עץ, הדפסים, פיסול, רישום, ציורי אקריליק ושמן. תשע תערוכות יחיד שלו הוצגו בארץ ובעולם.

ציורי השואה הם כנראה פסגת היצירה שלו מבחינת עזות המבע שלהם. נושא שנגע בוכסלר באופן מיוחד הוא סיפורן של ה"פלד הורה" – הנערות היהודיות שנלקחו כדי לשמש נערות ליווי בבתי בושת נאציים. "יש ספר בשם 'קפוט' שנכתב על ידי כתב צבאי ששירת בחזית האוקראינית", מספר וכסלר, "הוא מתאר איך לקחו הנאצים בנות יהודיות בגיל תיכון והכניסו אותן לבתי זונות של הצבא הגרמני. כל יום הייתה מגיעה מחלקה שלמה של חיילים וקצינים ועוברת עליהן. הבנות חשבו שהזוועה הזו תאפשר להן להינצל ולהישאר בחיים. מה שהן לא ידעו היה שאחרי כל 21 יום יגיע טרנספורט חדש, והנערות המשומשות יוצאו מבתי הזונות ויירצחו. שלושים אלף נשים עונו כך, ואחת הבנות שניצלה מהתופת סיפרה שביום אחד פקדו אותה שלושים חיילים וחמישה קצינים. אחרי הרבה שנים גיליתי שאחת הבנות שעברו את הזוועה הזו הייתה בת דודה שלי".

הגולגלות עטורות תפילין

אתה עצמך היית בגרמניה?

"הייתי שם רק פעמיים בימי חיי. כשהייתי רופא בכיר ביקרתי בפרנקפורט, נכנסתי לכנסייה, נפגשתי עם קולגות. אתה יושב שם עם אנשים מקסימים, מהסוג שאצלנו היו מכנים מלח הארץ. יש שם יופי אנושי. הם יצורי אנוש מושלמים כמעט, שומעים מוסיקה גרמנית גבוהה, המילים של חלק מהיצירות שם הן מהמקורות שלנו – פסוקי תהילים בעיבודים שמימיים. ואני קולט שבאותה אנינות ואיכות הם השפילו אותנו ורצחו אותנו ועשו לנו את הדברים האפלים ביותר שניתן להעלות על הדעת".

האימה, כמו גם הזעם, בולטים בציורי השואה של וכסלר. באחד הציורים המרכזיים, המוצג מול פתח הכניסה לתיאטרון, נראות שורות של יהודים העומדים בתור לאקציה באושוויץ. וכסלר מבקש ממני להתקרב ולספר לו מה אני רואה. בתוך השורות האפורות של העומדים לפני מותם חקוקות אותיות. אני מצרף אותן אחת לאחת ומזהה את מילות הקדיש. "הטורים הללו הן רצועות של תפילין. בתוך התפילין מופיע הקדיש. מעל לאנשים יש ציור של המשרפות, שמעוצבות בצורת ש' כמו תפילין של ראש". ציור אחר כולל ערמת גולגלות, ניצבות פעורות עיניים מול התיל החשמלי של המחנות. כל הגולגלות מעוטרות בתפילין. ציור נוסף לוכד יהודי עם חלוק לבן וטלאי צהוב, צלוב על צלב קרס.

סדרה נפרדת של ציורים מביאה פרשנויות שונות לפרשת העקדה. אברהם אבינו מניף את המאכלת לשחוט את בנו והיד השמימית חוסמת אותו בציווי 'אל תשלח ידך אל הנער'. אלא שלא תמיד היד מצליחה באמת לחסום את הלהב. הזעם של וכסלר מופנה בראש ובראשונה אל אלוהים. כמו פרידריך ניטשה מבקש הרופא, האמן והמשורר שגדל בחינוך דתי והתפקר להכריז בספר השירה שלו על מותו של יוצר העולם:

אלוהים הקטן מת בברגן בלזן / ושם כיסו אותו בשכבת סיד במחראות / אלוהי הכל צפוי מתאלוהים הקטן / גרמנים שחורים ניקבו רקיעו הצח, הלבןבעשן הכבשן / עמודי התיל המחושמלים / נפוחי הרעב והמוכים וכל קוראי "שמע ישראל" הדוויים והקרועים בידו שמוריםוהכל צפוילא! אלוהים לא משחק בקוביות / אלוהים הקטן מת בברגן בלזן / ושם כיסו את גוייתו בשכבת סיד במחראות.

בשיר אחר הוא מתכתב עם קטע מתוך טקסט ה"לשם ייחוד" של ספירת העומר, "ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות", שהולחן לצלילי מארש, ובסרטון משנת 1933 נראים נערים יהודים ציונים  רוקדים לצלילי המנגינה שלו לאחר שירת התקווה:

אני עובר בגרמניה ירוקה מיוערת ומקסימה / ושישה מליון דקות משם / בענני כבשן / מפעפעת האימה, ניגר הדם / ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים / ריבוא מוחות שפוכים / שישה מליון טבוחים / ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות? / אותנוכבר לא משלים / אנחנו לא נשלים.

רופא חייב להאמין

בשיריך הקשים אתה מתעקש להרוג את אלוהים, לפקוח עיניים לסומים שמאמינים בו ונשמעים לציוויו, לבשר לעולם שאלוהים הקטן מת, אבל אתה גם לא מפסיק לדבר עליו בגוף שני.

"בתור רופא אני לא יכול שלא להאמין באלוהים. התנ"ך מתלהב ממשה שהוציא מים מסלע. זה דבילי לעומת הנס שקורה לך כשאתה נמצא עם בחורה במיטה. מתא זרע אחד זערורי בגודל של 14 מיקרון, קטן פי אלף מהשערה שעל הראש שלי, צומח לו אדם שלם עם זוג עיניים שרואות תשעים שנה בלי תיקונים ובלי אחריות ובלי להחליף כל שלוש שנים במוסך, לב שפועם שבעה מיליון ושבע מאות ושבעים אלף פעימות, ועוד מיליון מערכות שאי אפשר בכלל לתאר את כולן. עכשיו סביבי חג זבוב שרואה אותי ב–1,800 עיניים ולהכין אותו לקח לאמא שלו 10 ימים בלבד. סר פרנסיס בייקון כתב 'להוכחת הבורא אין צורך בניסים, לשם כך די ביצירותיו הפשוטות'".

אז איפה מתחילה הבעיה? כשאתה כותב "אלוהים הקטן מת" זה יכול להתכתב מצד אחד עם הרב קוק, שטען שהמטרה של הכפירה היא להעמיק את האמונה ולבגר את האדם מתפיסת אלוהות ילדותית, אבל מצד שני גם עם שפינוזה, שדיבר על האלוהות כהתגלות האינסופית שבתוך הטבע.

"דמות האלוהים שלי איננה דמות האלוהים שלך. ונכון, כששפינוזה דיבר לא היו מסוגלים לקלוט אותו. הבעיה שלנו היא גבהות הלב, היומרה להבין ולפענח את הכול. כשיבוא יומי אשב בגן העדן היהודי עם המבורגר ביג–מק של שור הבר ולוויתן וארצה לפגוש את דודתי אריקה, שהייתה בחייה בלונדינית מהממת ונקברה בסקוטלנד, האם אצטרך ויזה לגן העדן הנוצרי?

"בשורה התחתונה אלוהים ברא עולם אכזר, סיפור תולדות האנושות הוא בכללותו סיפור זוועות. מן האל האחד שלנו צמחו שלושה סיפורים, בעברית, יוונית וערבית. כל אחד האדיר את מאמיניו ושפך אש וגופרית על מתנגדיו, ועליהם התווספו עוד נביאי רשע – מרקס ואנגלס, קומוניזם ומאואיזם ונאציזם, כל אחד עם פתרון סופי משלו. צריך להבין שהאדם גדול מאלוהים וכי הערך היחיד שאפשר לדבר עליו הוא מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ח ניסן תשע"ו, 6.5.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-7 במאי 2016, ב-גיליון קדושים תשע"ו - 978 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. גלעד כחל נהרי

    לדעתי הקוראים של העיתון הזה, שקהל הקוראים שלו הוא רובו מאמין באלוקים, צריך לקבל הסבר מיהודה יפרח למה מפרסמים על דפי העיתון שיר שיש בו ביטויי כפירה קשים ביותר נגד אלוקים. כבר אמרו שהדף סופג הכל, אבל ביטויים כאלה על חללי צה"ל, אני משער שלא לא היו מקבלים במה כזו. המשפחה של סבא שלי נרצחה כולה בשואה, אז יש לי את מלוא הזכות להתווכח עם הזכות של פרופסור וכסלר להציג פרשנות חד צדדית על איפה אלוקים היה בשואה. בתור איש מדע, שקנה המידה השיפוטי שלו זה מה שהוא רואה בעיניים, הייתי מצפה מפרופסור וכסלר להנמקה רציונלית יותר מרגש של זעם. בכתבה אפשר לחשוב שרק בגלל הסיפור המזעזע של הבנות היהודיות זה מספיק כדי לטעון שאין אלוהים ולחרף אותו בצורה כזאת, אבל יש אלף סיפורים בהיסטוריה היהודית ששם אפשר לראות שהקיום היהודי לפי כל היגיון היסטורי סביר היה צריך להסתיים. הגיע הזמן להפסיק לכרוע ברך מול אנשים שבגלל השואה אומרים שאין אלוהים, אפשר לפקפק במטרייה הזו שיש להם בשיח הציבורי לטענות האלה,בסוף לא רק להם נרצחו אנשים בשואה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: