מצילים ומלשינים | חבצלת פרבר

יומנה של חסידת אומות העולם מתאר ילדה יהודייה–הולנדית שהוסתרה מהגרמנים כשכפר שלם, כמעט, מסוכך עליה. מחקר אחר, העומד להתפרסם, עוסק בסוגיית ההלשנות בהולנד בתקופת השואה

היוםהיום הגיעה אלינו י'

סיפור הסתרתה והצלתה של ילדה יהודייה בהולנד הכבושה

מיפ חרוננדייק

מהולנדית: חוה דינר

יד ושם, 2015, 95 עמ' 
כולל צילומים

בין הלשנה והצלה

החברה ההולנדית והשואה

פנחס בר–אפרת

בדפוס, בהוצאת יד ושם

סיפור הסתרתה והצלתה של יהודית רוס, המכונה "דוט" ("נחמודת" בהולנדית), הוא גם סיפור של ניסיון הלשנה ומניעתו. הסיפור מתחיל בשנה השלישית לכיבוש הגרמני בהולנד, ביולי 1942. דוט הייתה בת ארבע ושלושה חודשים כשנותקה ממשפחתה היהודית ונמסרה לבני הזוג חרוננדייק. הדברים מסופרים על ידי מיפ חרוננדייק, האם–המסתירה, בצורת יומן יומיומי שמתאר את חייה ואת מצבה הבריאותי ובעיקר הנפשי של הילדה. היומן נקטע באוקטובר 1942, כשכתיבתו הפכה למסוכנת מדי (אין בספר מידע על הסיבות הקונקרטיות), אך הספר כולל גם את זיכרונותיה של מיפ מהשנים הבאות, שהועלו על הכתב מיד לאחר המלחמה.

זהו סיפור–הסתרה יוצא דופן. "דוט" הוסתרה אצל זוג חשוך ילדים, שחי ועבד באחוזה גדולה בצפון הולנד. חיו שם בעלי האחוזה, מר וגברת מֶנטן, והמון רב של רווקים, משפחות וילדים – כולם עובדי האחוזה (קוס, בעלה של מיפ, הועסק כנהג – ובני הזוג חרוננדייק הועסקו כנראה גם בשליחויות מחתרתיות עבור בעל האחוזה). חיי החברה באחוזה פתוחים ומפותחים: כולם חברים של כולם, מבקרים ומבלים יחד. דוט משתלבת בהמון הזה, וכולם יודעים שהיא יהודייה – ושותקים. מר מנטן פועל עבור שירות הריגול הצבאי הבריטי, ובינואר 1943 הוא נחשד ונעצר על ידי הגרמנים, יושב כמעט שנתיים בכלא ואז משוחרר.

מיולי ועד אוקטובר–נובמבר 1942 – אז מתחילים המצודים הגדולים אחר היהודים ושילוחם למחנות – הכיבוש הגרמני כמעט לא נוכח בספר. חייה של דוט נורמליים ככל האפשר, פרט כמובן לניתוק מהוריה ומאחותה, שמסתתרים, בנפרד, במקומות אחרים. היא ילדה רגילה, עליזה בדרך כלל, אבל בוכה לילה אחר לילה, מה שמעיק מאוד על המסתירים: הם מנסים להשפיע עליה בטוב, ללא הועיל, ולבסוף, בייאושם, נותנים לה "מכות על הטוסיק". זה משפיע: היא מפסיקה לבכות וישנה היטב. הדילמה הזאת – איך להתמודד עם בכי געגועים של ילדה קטנה שמערער את המבוגרים – מתוארת בענייניות שוברת לב, והיא רק היבט אחד של מצב שנוראוּתו מוסתרת מאחורי סיפורי אידיליה כביכול  על שיט, על בובות וכלב ובילוי עם חברים.

74%‭ ‬מיהודי‭ ‬הולנד‭ ‬נספו‭ ‬בשואה‭. ‬מצעד‭ ‬לזכר‭ ‬קורבנות‭ ‬השואה‭, ‬אמסטרדם‭ 2014 צילום: גטי אימג'ס

74%‭ ‬מיהודי‭ ‬הולנד‭ ‬נספו‭ ‬בשואה‭. ‬מצעד‭ ‬לזכר‭ ‬קורבנות‭ ‬השואה‭, ‬אמסטרדם‭ 2014
צילום: גטי אימג'ס

עוקבים אחרייך

זמן מה לפני שבעל האחוזה מנטן עומד להשתחרר מהכלא הגרמני, במאי 1944, מקבלת מיפ חרוננדייק מכתב אנונימי: "גברת, את מסתירה ילדה יהודייה, עוקבים אחרייך". מי השולח המאיים? יש למיפ חשדות: אולי זו אשתו של מנטן, שחרדה לגורל בעלה הכלוא? ואולי הזוג מנטן מעדיף להיפטר מן הילדה היהודייה, כדי לשמר את הפעילות עבור המודיעין הבריטי? אין תשובה לשאלה, רק רמזים. השקלול של חיי ילדה יהודייה קטנה אחת מול סיוע לריגול הבריטי בהולנד הוא אחד ההיבטים המזעזעים של הכיבוש הנאצי, שהספר מציג בדרכו הפרוזאית והבלתי רגשנית.

מיפ חייבת להוציא את דוט מהאחוזה – אך מחליטה להמשיך בתפקידה כאם–אומנת, כדי לא לפגוע עוד פעם בנפש הילדה. הן נודדות ביחד ממקום למקום, ממשפחה לחברים. זוג החברים האחרון מפיק תועלת כספית מההסתרה: דמי שכירות בדירתו ומצרכי מזון שמביא בעלה של מיפ מהשוק השחור. כשהתועלת הזאת מגיעה לקיצה, מנסה אותה חברה להלשין על דוט. למזלם של הילדה ומסתיריה, השומע הוא בעל המכולת בכפר שבקרבת האחוזה. ככל תושבי הכפר הוא מגונן על הילדה, מאיים על המלשינה ובכך מסתיים העניין.

הסיפור מסתיים בטוב: יהודית רוס מוחזרת למשפחתה שנותרה בחיים, עולה לישראל ומגדלת ילדים ונכדים, ובני הזוג חרוננדייק מוכרים כ"חסידי אומות העולם". אבל כל זה יכול היה להסתיים אחרת. בפתח המבוא לספר נכתב: "מתחילת הגירושים השיטתיים… ירדו למסתור 28,000 יהודים לפחות, אך שליש מהם – לפחות 9,000 בוגרים וילדים כאחד – הוסגרו או התגלו וגורשו". מיהודי הולנד, שמנו כ–140,000 נפש, 74% נספו בשואה. זה השיעור הגבוה ביותר באירופה!

בצע כסף

סוגיית ההלשנה על יהודים לא נחקרה בשיטתיות, והיא מובאת בדרך כלל בשולי ספרות השואה. את ההקדמה לספר של חרוננדייק כתב עורכו המדעי, פנחס בר–אפרת, שספר פרי עטו, העומד לראות אור בקרוב, דן בהרחבה בהלשנות, בהסגרת יהודים ובמלשינים למיניהם — נושא שעד כה לא ניתנה לו במה הולמת בספרות המחקר על הולנד במלחמת העולם השנייה.

עיקר הספר מוקדש להלשנה על יהודים, אבל הוא מתחיל בדיון קצר בתופעת ההלשנה בגרמניה ובהולנד, הן על יהודים והן על לא–יהודים: "בדרך כלל היו תוצאות ההלשנה על גרמנים ועל הולנדים (לא יהודים) חמורות הרבה פחות מאשר תוצאות ההלשנה על יהודים… ההלשנות גרמו לרציחתם של מרבית היהודים שהוסגרו…".

בר–אפרת מדגיש שהמניע המרכזי שפעל בהולנד כגורם להלשנה על יהודים והסגרתם "קשור לבצע כסף, בין בדרך של לקיחת כסף או רכוש של יהודים… והסגרתם אחר כך… בין בדרך של קבלת תשלום מהגרמנים בתמורה להלשנה ולהסגרה. רבים גם הלשינו על יהודים מסתתרים כדי לקנות את חירותם לאחר שנעצרו בעצמם בידי הגרמנים…". רק מיעוט מהמלשינים פעלו ממניעים אידיאולוגיים, וכל המלשינים ידעו שיהודי שהוסגר צפוי למוות. סכנה זו לא הרתיעה אותם, שכן "שיקולים מוסריים ואנושיים לא עמדו לנגד עיניהם. יתר על כן, במקרים רבים הם אף קיוו שקרבנותיהם לא יחזרו לעולם".

משפחת‭ ‬חרוננדייק‭ ‬עם‭ ‬דוט‭, ‬1946 צילום: מוזיאון‭ ‬בית‭ ‬לוחמי‭ ‬הגטאות‭ ‬‮–‬‭ ‬ארכיון‭ ‬התצלומים

משפחת‭ ‬חרוננדייק‭ ‬עם‭ ‬דוט‭, ‬1946
צילום: מוזיאון‭ ‬בית‭ ‬לוחמי‭ ‬הגטאות‭ ‬‮–‬‭ ‬ארכיון‭ ‬התצלומים

יהודים מסגירים יהודים

הספר מזכיר גם יהודים שהלשינו על יהודים מסתתרים אחרים והסגירו אותם, ומדגיש את השוני בנסיבות ההלשנה: "אין מדובר ביהודים שנתפסו במסתור ועונו בחקירה עד שמסרו כתובות מסתור נוספות…  אלא ביהודים שהסכימו למסור כתובות מסתור של יהודים אחרים, כדי להשתחרר ממעצר או לשחרר את קרוביהם. מצבם היה קשה ביותר… הם ידעו, או יכלו לשער, שאם לא ישתפו פעולה עם הס“ד הם יישלחו אל מותם, ונאלצו להתמודד עם הבחירה הקשה והטרגית בין חייהם שלהם לחיי הזולת… קשה לדון לכף חובה את מי שנאלצו להתמודד עם דילמות שכאלה והכריעו לטובתם שלהם". עם זאת, סבור בר–אפרת "שיש להבחין בין מקרים שבהם קיווה המלשין היהודי למנוע את גירושו או את גירושם של בני  משפחתו למחנות המוות, ובין מקרים המעידים על שיתוף פעולה עם הנאצים לאורך זמן רב, תמורת תועלות חומריות. (כגון) אנה ואן דייק, שהלשינה על מאות יהודים וקיבלה תמורה רבה על כך…".

למרות ששיעור היהודים שנעצרו עקב הלשנה היה רק אחוז קטן ממספרם הכללי של היהודים שגורשו מהולנד, חשוב מאוד לדון בתופעה (בלתי–)אנושית זו, ובר–אפרת עושה זאת בשיטתיות וביסודיות. הוא גם מתייחס לשתי קבוצות מאורגנות של "ציידי יהודים" בהולנד: שוטרים, בייחוד כאלה ששירתו בהתנדבות ביחידות מיוחדות, ואזרחים משורות ה"קוֹלוֹנֶה הֶנַייקֶה". נוסף על אלה היו כמובן יחידים שהלשינו על יהודים והסגירו אותם.

"קוֹלוֹנֶה הֶנייקֶה" הייתה קבוצת אזרחים מאורגנת וממוסדת שפעלה בשיטות משטרתיות. בניגוד לנזק הפרטני של המלשינים היחידים, אנשי ה"קולונה" גרמו לתפיסתם של אלפי יהודים. אך במשפטים שנערכו לציידי יהודים לאחר המלחמה, רק ארבעה מביניהם שילמו על כך בחייהם. ואילו אחרים, שגם הם היו אחראים למעצרם ולגירושם – ובעקיפין למותם – של אלפי יהודים, קיבלו חנינה, ויש מהם שלא נידונו כלל מסיבות משפטיות שונות.

שני הספרים מציגים זוויות שונות על השואה בהולנד עם נושא משותף: ההצלה לעומת ההלשנה והסגרת היהודים. הספר הראשון אינטימי ואישי, והאחר מחקרי, אך קריא מאוד, יסודי ומעניין. שניהם מטילים זרקור על תופעה שמעטים עסקו בה ושניהם מומלצים מאוד לקריאה.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ' ניסן תשע"ו, 28.4.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-1 במאי 2016,ב-ביוגרפיה, גיליון אחרי מות תשע"ו - 977. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: