שתי מנורות ואור הנר  | זאב ח. ארליך (ז'אבו)

עיון במבנה הספרותי של הסוגיה הפותחת את מסכת פסחים חושף תמונה גרפית מעניינת סביב שאלת זמנה של בדיקת חמץ, ומעלה הרהורים על קשר אפשרי בין המסגרת לתוכן

ימי הפסח מספקים לנו הזדמנות לעיין בתחילתה של מסכת פסחים, בסוגיה הראשונה בה, "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר". נצעד בעקבותיו של התלמוד הבבלי, המקדיש שני עמודים וחצי אך ורק לבירור המונח הראשון במשנה: "אור".

הגמרא מנסה לברר את משמעות המושג "אור" – האם הכוונה ליום ("יממא") או ערב ("אורתא") על ידי רשימה ארוכה של הוכחות. עיון בסדרן של ההוכחות מגלה, שבתחילה מנסה הגמרא להביא הוכחות מרצף של פסוקים, ולאחר מכן מרצף של משניות וברייתות. לכאורה, אין בסדר הפסוקים המובאים הגיון הנראה לעין; סדרם נראה מקרי לחלוטין.

הנה כי כן, ראשיתו של הבירור מתחיל בפסוק משלהי ספר בראשית, בסיפור יוסף ואחיו, לאחריו מובא פסוק מספר שמואל ב', ולאחר מכן מובאת הוכחה מראשיתו של ספר בראשית, סיפור בריאת העולם. הפסוקים המובאים לאחר מכן הם מתהלים, איוב, ושוב מתהלים; וגם כאן, מבחינת מיקומו בספר, קודם הפסוק האחרון המובא מתהלים לפסוקים שהובאו לפניו.

כך הדבר גם בסדרן, או ליתר דיוק אי–סדרן, של המשניות והברייתות המובאות בהמשך: בתחילה מובאות משנת–פסחים ותוספתא פסחים, ברייתות מראש–השנה ולאחריהן מזבחים – מה שעוד מצייר סדר הגיוני – אולם לאחר מכן מגיעות שוב הוכחות מברייתא בזבחים וברייתא ביומא. כיצד ניתן להסביר את האי סדר הזה?

את‭ ‬בדיקת‭ ‬החמץ‭ ‬יש‭ ‬לעשות‭ ‬לאור‭ ‬הנר‭. ‬יגאל‭ ‬גרוס‭, ‬יהודי‭ ‬זכור‭, ‬2013

את‭ ‬בדיקת‭ ‬החמץ‭ ‬יש‭ ‬לעשות‭ ‬לאור‭ ‬הנר‭. ‬יגאל‭ ‬גרוס‭, ‬יהודי‭ ‬זכור‭, ‬2013

ערב או בוקר

מספר ניסיונות נעשו להסבר מבנה תמוה זה של הסוגיה. המהר"ם חלאווה מסביר על פי הרשב"א ש"אף על גב דמסיק 'שמע מינה', אפילו הכי מותיב אכתי תיובתא אחריני, דכלהו לאו בחד בי–מדרשא, אלא כל חד וחד בבי–מדרשא חד, ורבינא ורב אשי מסדרי להו כלהו בהדדי". דוד הלבני הסביר דבריו:

זאת אומרת שההוכחות כאן נלקחו ממקורות שונים, ובכל מקור ומקור באמת היתה רק הוכחה אחת, אלא שרבינא ורב אשי צירפו אותן אחר כך יחד", והעלה גם השערה מעצמו: "ואולי לא רק ממקורות שונים נלקחו, אלא גם ממקורות מנוגדיםלפיכך נראה שהמקורות חלוקיםנמצא שהסוגיה כאןמורכבת ממקורות מנוגדים.

קביעה זו של הרשב"א מעניינת במיוחד, שכן בתחילת הסוגייה, לאחר שהגמרא מעלה את השאלה מהו "אור", היא מציגה את המחלוקת בעניין זה בין שני אמוראים: בין רב הונא, ראש ישיבת סורא, האומר ש'אור' – 'נגהי', כלומר, 'אור' פירושו 'בוקר', ובין רב יהודה, ראש ישיבת פומבדיתא, האומר ש'אור – 'לילי', כלומר, 'אור' פירושו 'לילה', 'ערב'. לאחר כל הצעת ההוכחות, מסכמת הגמרא ואומרת שלכל הדעות, בין לרב הונא ובין לרב יהודה, המילה 'אור' ערב. ולמעשה הם אינם חולקין זה על זה, כי כל אחד מדבר בלשון מקומו: במקומו של רב הונא קוראים 'אור' לבוקר, ובמקומו של רב יהודה קוראים 'אור' לערב.

ואולם, לפי פירושו של הרשב"א מסתבר שבעניין הגדרת המילה 'אור' לא נחלקו רק אותם שני ראשי ישיבות מתחילת הסוגיה אלא מקומות רבים נוספים. כל הסוגיה כולה, על הוכחותיה השונות, מציגה מנעד רחב של דעות בעניין זה, כל מקום על פי מנהגו, בשאלה מהו 'אור', גם מבלי שיש לכך השלכה על ההלכה.

 מנורת ההוכחות

נעבור לעיון בסוגיה עצמה. נראה שמבעד לאי–הסדר שציינו בדרך הבאת ההוכחות לשאלה מהו 'אור', ניתן למצוא מבנה מוגדר, בעל שני מאפיינים.

את המאפיין הראשון נכנה 'שבע ושבע'. רצף ההוכחות כולל חמש עשרה הוכחות. רק ההוכחה האחרונה – "תא שמע: דתני דבי שמואל לילי ארבעה–עשר" – היא זו המתקבלת, ואילו כל ארבע עשרה ההוכחות הקודמות לה, נדחות. עיון מדוקדק בארבע עשרה ההוכחות הללו מגלה שהן נחלקות לשתי קבוצות של שבע ושבע: שבע ההוכחות הראשונות נלקחות מפסוקי–התנ"ך, מ"תורה שבכתב", ואילו שבע ההוכחות האחרונות לקוחות ממשניות וברייתות, מ"תורה שבעל–פה".

את המאפיין השני נכנה 'מנורת הבוקר' ו'מנורת הערב'. עיון מדוקדק בכל סדרה וסדרה של הוכחות, מפנה את תשומת הלב למבנה מעניין. בסדרת–ההוכחות הראשונה, זו המביאה פסוקים מ"תורה שבכתב", הסדר הוא כדלהלן:

הוכחה ראשונה: 'אור' – 'יום'

הוכחה שניה: 'אור' – 'יום'

שלישית: 'אור' – 'יום'

רביעית: חריגה: הוכחה לכך ש'אור' – 'ערב'

חמישית: 'אור' – 'יום'

שישית: 'אור' – 'יום'

שביעית: 'אור' – 'יום'

התמונה הגרפית הנוצרת היא תמונה של מנורה בת שבעה קנים, הבנויה מפסוקי תורה שבכתב. ששה מנרותיה הם – "'אור' – 'יום'", ונר אחד בלבד, הוא הנר האמצעי והמרכזי, מציין דווקא "'אור – 'ערב'".

והנה, סדר ההוכחות בסדרה השנייה, מהתורה שבעל פה:

הוכחה ראשונה: 'אור' – 'ערב'

הוכחה שניה: 'אור' – 'ערב'

שלישית: 'אור' – 'ערב'

רביעית: חריגה: הוכחה לכך ש'אור' – 'יום'

חמישית: 'אור' – 'ערב'

שישית: 'אור' – 'ערב'

שביעית: 'אור' – 'ערב'

 גם כאן נוצרת כבסדרה הראשונה תמונה גרפית של מנורת שבעת קנים, כאשר ששה מנרותיה הם "'אור – 'ערב'", ונר אחד בלבד, והוא הנר האמצעי והמרכזי, מציין "'אור' – 'יום'".

מהאמוראים לרבי מאיז'ביצא

הסקירה שערכנו כאן אינה אלא עבודה טכנית, אך העולה ממנה הוא עריכה מעניינת בעלת מחשבה ורקע של מסדר הסוגיה, ולא הצגה סתמית של רשימת–הוכחות. המשך העיון מעלה מימד של עומק נוסף ב"עריכה טכנית" זו של רשימת–ההוכחות.

ראינו לעיל כי המחלוקת לגבי משמעות המילה 'אור' איננה רק בין רב הונא ורב יהודה, החולקים הראשונים בסוגייה, אלא בין כל המקורות השונים שהובאו כהוכחה לכך, מקורות המייצגים מקומות שונים. לפי זה, תואם סדר הסוגיה לתוכנה של המשנה "אור לארבעה עשר בודקים… כל מקום…". בבירור משמעותה של המילה 'אור' במשנה, בדקה הסוגייה את הדבר בכל מקום.

יתירה מכך, מן הרגע שמצאנו את מבנה המנורה הכפול בסוגייה, עולה שהסדר של הסוגייה תואם גם את הקביעה במשנה שאת בדיקת החמץ יש לעשות לאור הנר: "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר". הרי זוהי הדרך בה בדקה הגמרא את משמעות המילה 'אור' – "לאור (מנורת–) הנר". שוב נמצאנו למדים שמסגרתה של הסוגייה הרי הוא כתוכנה.

נמצא שאם אכן היו אלה רבינא ורב אשי, שקיבצו הוכחות רבות מבתי מדרש שונים אל סוגיה זו, וטרחו לערוך אותם ולהציגם בצורה המונחת לפנינו, הרי שיותר מתוכה של הסוגיה, יש אמירה רבתי, טכנית ומהותית, במבנה הסוגיה ומסגרתה.

מעניין לציין שהמקור לניתוח זה של הסוגייה נמצא אצל הרב יעקב ליינר, האדמו"ר השני לבית איז'ביצא–ראדזין, בנו של מייסד השושלת הרב מרדכי–יוסף מאיז'ביצא, בעל 'מי השילוח', ואביו של הרב גרשון–העניך מראדזין, בעל ה'תכלת', לסוגייה. הרב יעקב ליינר, המכונה על שם ספרו הגדול ה'בית–יעקב', כותב כך על סוגייתנו:

'מאי אור רב הונא אמר נגהי, ורב יהודה אמר לילי': ומייתי שם הש"ס שבע ראיות ד"אור" – "יממא", ושבע ראיות ד"אור" – "אורתא", אך תחילה מביא ראיות מתורהשבכתבשבע, וששה מהם ש"אור" – "יממא", והאמצעי הוא מ"כוכבי אור", ד"אור" – "אורתא", ושבע ראיות מתורהשבעלפה, וששה מהם ש"אור" – "אורתא", והאמצעי הוא ש"אור" – "יממא", להיות כי תורהשבכתב נקרא "יום", ו(תורה–)שבעלפה נקרא "לילה" ('בית יעקב על התורה', ליקוטים, עמ' 152).

הנה כי כן, מסתבר שבאבחנה מעמיקה ובבהירות רבה, אם כי בקצרה ובתמציתיות, העלה ה'בית יעקב' את מבנה הסוגיה ומסגרתה, הטכניים בעיקרם, לכדי חלק מהותי וממשי בתוכנה של הסוגיה. כל העוסקים במבנה הסוגיה אחריו, לגוניהם השונים, מכוחו ומכח–כוחו באו, ואפילו אינם מודעים לכך.

זאב ח' ארליך (ז'אבו) הוא חוקר ארץ ישראל

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ז ניסן תשע"ו, 15.4.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-18 באפריל 2016, ב-גיליון מצורע תשע"ו - 975 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: