האם תם המאבק? | אריאל הורוביץ

רבני הציונות הדתית חלוקים בשאלה האם הנצרות היא עבודה זרה, האם מותר לקבל תרומות מהכנסייה והאם יש מקום לדיאלוג בין–דתי. השוללים מזהים בנצרות העכשווית את זו ההיסטורית ואילו המחייבים מעדיפים לראות דווקא את השינויים הגדולים שחלו בה

באחד מימי אלול תשכ"ג יצאו כמה עשרות תלמידי ישיבת מרכז הרב לרחוב הנביאים בירושלים, להפגין מול מנזר סן ז'וז'ף, במחאה נגד מה שהם ראו כהתגברות פעילות המיסיון בישראל. בשלב מסוים נכנסו בחורי הישיבה אל מתחם המנזר, התיישבו במרכז הרחבה המובילה למנזר וקראו פרקי תהילים. עד מהרה הם נעצרו, ואף הועמדו לדין. ראש הישיבה שלהם, הרב צבי יהודה קוק, אמנם מחה על הסגת הגבול ואמר כי "בחלום השחור ביותר שלי לא חלמתי על גלישה אל מעבר לחוק", אך עם זאת התייצב מאחורי תלמידיו ומאחורי מאבקם, תמך בהם והגיע לבקר אותם בכלא, יחד עם הרב אריה לוין. את האירוע הזה זכרו בישיבת מרכז הרב במשך תקופה ארוכה; לאורך השנים אחריו יצאו תלמידי הישיבה להפגנות נוספות שבהן הביעו את חששם ומחאתם מפני "השתלטות הנצרות על ארץ הקודש". התפיסה הזו היא המשך ישיר לתפיסת עולמו של הרב צבי יהודה, שבדומה לאביו, הראי"ה קוק, התנגד בחריפות לנצרות.

שני צדדים פעילים מאוד בוויכוח הציוני–דתי על אודות היחס לנצרות. צד אחד שולל קשר עם העולם הנוצרי, אוסר קבלת תרומות מנוצרים, מתנגד בתוקף לדיאלוג בין–דתי ורואה את הנצרות מבחינה הלכתית כעבודה זרה. הצד השני סבור, על פי רוב, שהנצרות איננה עבודה זרה מבחינה הלכתית – בהתבסס על דברי התוספות ופוסקים אחרים. חלק מן הרבנים המחזיקים בעמדה הזו תומכים בדיאלוג בין–דתי ואף עוסקים בו בפועל, ומתירים קבלת תרומות מנוצרים – נושא שעולה מעת לעת על סדר יומה של הציונות הדתית.

הרבנים האוסרים מגייסים לטובתם את עמדתו של הרב קוק, שסלד מן הנצרות בכתביו ההגותיים וההלכתיים, וכן עמדות הלכתיות שרואות את הנצרות כעבודה זרה. הם אף מצביעים על פעילות המיסיון בישראל ורואים בה סכנה ממשית. הרבנים המתירים, לעומת זאת, מציינים את ה"נוסטרה אטאטה", החלטתה הדרמטית של הכנסייה הקתולית מ–1965 שפטרה את היהודים מאחריות להריגתו של ישו, וכן את קריאתו של האפיפיור פרנציסקוס בדצמבר האחרון שלפיה אין לעסוק בהמרת דת ובמיסיון, כצעדים של בניית אמון מצד הנוצרים וניסיון לרפא את השבר בין שתי הדתות. כל אלה, לצד הצורך באיחוד כוחות של גורמים דתיים כנגד אתגרי השעה, מכוננים יחס סובלני יותר לנצרות.

‭"‬תמיד‭ ‬נישאר‭ ‬נפרדים‭, ‬אבל‭ ‬זהות‭ ‬נבנית‭ ‬מתוך‭ ‬היכרות‭ ‬עם‭ ‬הזולת‭". ‬אוגניו‭ ‬מרינו‭, "‬מדרגות‭ ‬לגן‭ ‬עדן‭", ‬מתוך‭ ‬תערוכה‭ ‬שהוצגה‭ ‬במדריד‭ ‬ב‮–‬2010‭ ‬ צילום‭: ‬רויטרס

‭"‬תמיד‭ ‬נישאר‭ ‬נפרדים‭, ‬אבל‭ ‬זהות‭ ‬נבנית‭ ‬מתוך‭ ‬היכרות‭ ‬עם‭ ‬הזולת‭". ‬אוגניו‭ ‬מרינו‭, "‬מדרגות‭ ‬לגן‭ ‬עדן‭", ‬מתוך‭ ‬תערוכה‭ ‬שהוצגה‭ ‬במדריד‭ ‬ב‮–‬2010‭ ‬
צילום‭: ‬רויטרס

הקתולים הם אנטיישראלים

הרב שלמה אבינר, רב היישוב בית אל א' וראש ישיבת "עטרת כהנים", הוא מן המתנגדים החריפים לנצרות מבין רבני הציונות הדתית. הוא מזהיר מפני סכנת המיסיון, מתריע מפני קבלת תרומות מנוצרים וסבור שהיחס האוהד של הכנסייה הקתולית ושל האוונגליסטים כלפי היהדות נובע מרצון סמוי להעביר את היהודים על דתם. "נפסק להלכה שנצרות היא עבודה זרה", אומר הרב אבינר. "עם ישראל, עוד מזמן אברהם אבינו, נלחם נגד עבודה זרה. הנצרות מאמינה באדם שהוא אל ובאל שהוא אדם, ובלי זה היא לא נצרות. אני גם לא מתרשם מההחלטה של הוותיקן מ–1965. הכנסייה הקתולית קבעה שלא צריך להאשים את עם ישראל ברצח אותו האיש, אבל זה משום שלא כל עם ישראל רצח את ישו, אלא רק הפרושים. רק הסנהדרין, הרבנים, יהודים יראי שמים אשמים בהריגת ישו, ולכן הם עדיין אשמים – אבל שאר עם ישראל לא אשם. מעבר לכך, ההחלטה הזו שנויה במחלוקת גם בקרב תיאולוגים נוצרים".

הרב אבינר אף מציין כי "ידי הנוצרים מוכתמות בדם יהודים, יותר מכל עם אחר בעולם". לדבריו, "הקתולים מציקים עד היום למדינת ישראל – לא בגלוי, כי הם אנשים חכמים, אבל באופן סמוי. בכל פעם שבה מגיע לארץ גורם מרכזי בכנסייה הקתולית, הוא מבקר גם אצלנו וגם אצל הרשות הפלשתינית ואצל מדינות ערב. כל נציגי הכנסייה הקתולית בישראל, בלי יוצא מן הכלל, הם אנטי–ישראלים. הם אולי חזרו בהם מההאשמה כלפי יהודים, אבל זה בגלל שהם כבר לא יכולים לעשות לנו שום דבר. במדינות שבהן הקתולים חזקים ויש להם שליטה מוחלטת, כמו בדרום אמריקה, הם בכלל לא עדינים כלפי יהודים".

מה באשר לאוונגליסטים, שחלק מאמונתם הוא שצריך דווקא לתמוך בעם היהודי ולהתקרב אליו, ובוודאי שלא להצר את צעדיו או להזיק לו?

"לפי האסטרטגיה של האוונגליסטים, מדינת ישראל היא שלב בביאת המשיח שלהם. האוונגליסטים יעזרו לנו, היהודים, לבנות מדינה ואפילו בית מקדש, אבל לאחר מכן אנחנו נכלה במלחמה גדולה, אפוקליפטית, והם ישלטו בעולם. הם לא רוצים לנצר רק יהודים בודדים, פה ושם, אלא שואפים לנצר את כל המדינה. כדי לעשות את זה הם מזרימים כסף ויוצרים קשרי ידידות, וזה יפשיר את הקרח ויאפשר ליהודים להתקרב לנצרות. לכן הם מזרימים תקציבי עתק למדינת ישראל – עזרה להתיישבות, לעניים, לצה"ל – אף שהמטרה שלהם היא אחת: לנצר יהודים. זו הסיבה שאסור לקבל כסף מנוצרים – משום שזה מפלס את הדרך למיסיון. כך פסקה הרבנות הראשית לישראל וכך פסקו כמעט כל גדולי ישראל".

הרב‭ ‬אורי‭ ‬שרקי‭: ‬אנו‭ ‬צריכים‭ ‬לקיים‭ ‬שיח‭ ‬עם‭ ‬דתות‭ ‬שונות‭ ‬מעמדה‭ ‬של‭ ‬מורים‭ ‬מול‭ ‬תלמידים‭. ‬לעם‭ ‬ישראל‭ ‬השב‭ ‬לארצו‭ ‬יש‭ ‬תפקיד‭ ‬‮–‬‭ ‬להדריך‭ ‬את‭ ‬האנושות‭ ‬מבחינה‭ ‬תורנית צילום‭: ‬אריק‭ ‬סולטן

הרב‭ ‬אורי‭ ‬שרקי‭: ‬אנו‭ ‬צריכים‭ ‬לקיים‭ ‬שיח‭ ‬עם‭ ‬דתות‭ ‬שונות‭ ‬מעמדה‭ ‬של‭ ‬מורים‭ ‬מול‭ ‬תלמידים‭. ‬לעם‭ ‬ישראל‭ ‬השב‭ ‬לארצו‭ ‬יש‭ ‬תפקיד‭ ‬‮–‬‭ ‬להדריך‭ ‬את‭ ‬האנושות‭ ‬מבחינה‭ ‬תורנית
צילום‭: ‬אריק‭ ‬סולטן

לא מודעים למציאות

בהמשך לכך, מתריע הרב אבינר מפני פעילות המיסיון בישראל. "יש 30 אלף מיסיונרים במשכורת, והרבה בהתנדבות", הוא אומר, "הם חודרים לכל מקום שבו יש חולשה. אם יש מודעה במאה שערים שמבקשת תרומה לאלמנה מסכנה, באה מיסיונרית מחופשת לאישה חרדית ונותנת כסף, בלי לדבר על ישו, ואחרי זמן מה היא מתחילה לדבר על זה. היה רב חב"דניק שנתן שיעור לנשים במשך שנתיים, ואחרי שנתיים הוא התחיל לדבר על ישו, והתברר שהוא מיסיונר. יש היום מיסיונרים באולפנות ובישיבות תיכוניות – נערים ונערות שההורים שלהם מיסיונרים, והם מנסים להשפיע עלינו מבפנים. זו סכנת נפשות. המיסיונרים יודעים מה הם עושים – הם מתבייתים על אנשים חלשים, עולים חדשים שנמצאים במצב כלכלי קשה, ומנסים לנצר אותם".

ישנם לא מעט רבנים שפוסקים שמותר לקבל כסף מנוצרים, או שמנהלים דיאלוג עם נוצרים.

"כל הרבנים האלה הם בעיניי אנשים טובים ונחמדים, אבל הם כנראה לא מודעים למציאות. גדולי ישראל כבר אסרו את זה, והם יודעים למה. יש מיעוט של רבנים שתומך בנוצרים. לכל דבר יש דעת מיעוט. אלה רבנים טובים ויקרים אבל אין כאן משקל הלכתי שווה. אני לא חושד בהם שהם אוהבי כסף – רבנים אינם אוהבי כסף – אך הם לא מכירים את המציאות. יש דברים שרבנים אמריקנים מבינים בהם יותר טוב: רבני ארצות הברית מכירים היטב את הנצרות, ומחרימים אותה. כאן, בגלל שלא יודעים מה זה, חושבים שזה נחמד ונופלים בפח".

אחד מן הרבנים הללו הוא הרב נחום רבינוביץ, ראש ישיבת ברכת משה במעלה אדומים וזקן הפוסקים בציונות הדתית. הרב רבינוביץ פוסק שהנצרות איננה עבודה זרה, ומביע עמדה סובלנית כלפי הנוצרים בארץ ובעולם. ביולי האחרון אף הצטרף לקבוצה של רבנים שיצאה בקמפיין לגיוס כספים לשיקום כנסיית הלחם והדגים בגליל, לאחר שהוצתה. "רוב הפוסקים סוברים שהנצרות איננה עבודה זרה", אומר הרב רבינוביץ, "זאת בהמשך לסברת התוספות, שגם אם יש בנצרות עבודה זרה – הנצרות בכל זאת מאמינה באל אחד, אלא שיש לו כמה פנים. יש לכך נפקא מינה גדולה להלכה: אם הנוצרים מתנהגים בצורה ראויה, דינם כמו דינו של גר תושב, שאסור לגרש אותו מהארץ וצריך לדאוג לו. אמנם אי אפשר לקבל היום גר תושב ולתת לו רשות לשבת בארץ אם הוא עדיין לא נמצא בה, אך אם הוא כבר נמצא בה, הוא נחשב לגר תושב. זו עמדת רוב הפוסקים".

"כמובן שצריך להתנגד למיסיון", אומר הרב רבינוביץ, "אבל רוב הנוצרים בארץ ובעולם לא עוסקים במיסיון. הנוצרים שמדובר עליהם מציעים הרבה כסף לישראל, ולא מעוניינים בדברים אחרים. אין לי ספק שהתמיכה האמריקנית בישראל לאורך כל השנים התבססה על כך שיש באמריקה מיליוני נוצרים שמאמינים בתנ"ך, ולא עוסקים חס ושלום בניסיונות להביא יהודים להמרת דת. אדרבה, הם אוהבים את התנ"ך ובגלל זה הם תורמים לנו כסף".

מה לגבי דיאלוג עם נוצרים? האם צריך, בעיניך, לפתח דיאלוג ביןדתי רק סביב שאלות שנוגעות לעתידה של האנושות או להתמודדות מול קיצוניות דתית, או שמא אתה תומך גם בדיאלוג שעוסק בתיאולוגיה, בהיכרות הדדית?

"אני לא חושב שאנחנו צריכים לדון עם נוצרים בשאלות של תיאולוגיה. יש לנו אתגר להבין קודם כול את האמונה שלנו, לפני שאנחנו מתחילים להבין את האמונה הנוצרית. אבל ברור שצריך לדון עם אנשי דת נוצרים בעניינים שנוגעים לכל העולם כולו, לסוגיות שעומדות על הפרק".

כאשר הרב רבינוביץ נדרש למעשים של הכנסייה הנוצרית כלפי היהודים לאורך הדורות, הוא מבחין בין הנצרות באירופה לבין הנצרות באנגליה ובארצות הברית. "נכון שבמשך דורות רבים היו לנו לא מעט צרות מהנוצרים", הוא אומר, "אבל גם כן ברור, וזה חשוב מאוד, שזה היה בעיקר במזרח אירופה, ולא באנגליה. באנגליה התחילו כבר במאה ה–17 ללמוד תנ"ך ולהתייחס אחרת ליהודים. גם אמריקה נבנתה על יסודות תנ"כיים מובהקים, וזה עוד לפני שהיה דיאלוג בין–דתי. בל נשכח שגם השיקול שעמד מאחורי הצהרת בלפור היה שיקול דתי בעיקרו. בלפור סבר שעל פי המקרא חייבים לתת ליהודים את ארצם. הציבור הדתי שכל כך מפחד היום מהנוצרים הוא ציבור שמקורו במזרח אירופה, שם הייתה נצרות מסוג אחר. באמריקה ובאנגליה הייתה נצרות שונה לגמרי".

הרב‭ ‬ד‭"‬ר‭ ‬אלון‭ ‬גושן‮–‬גוטשטיין‭: ‬אני‭ ‬לא‭ ‬משועבד‭ ‬לזיכרון‭ ‬הקולקטיבי‭ ‬השלילי‭. ‬הניסיון‭ ‬מאז‭ ‬הנוסטרה‭ ‬אטאטה‭ ‬מעיד‭ ‬
על‭ ‬שינוי‭ ‬אותנטי‭ ‬

הרב‭ ‬ד‭"‬ר‭ ‬אלון‭ ‬גושן‮–‬גוטשטיין‭: ‬אני‭ ‬לא‭ ‬משועבד‭ ‬לזיכרון‭ ‬הקולקטיבי‭ ‬השלילי‭. ‬הניסיון‭ ‬מאז‭ ‬הנוסטרה‭ ‬אטאטה‭ ‬מעיד‭ ‬
על‭ ‬שינוי‭ ‬אותנטי‭ ‬

להדריך את הגויים

הרב אורי שרקי, ר"מ במכון מאיר ורב קהילת "בית יהודה" בירושלים, מבין אחרת את היחסים בין היהדות ובין הנצרות. הוא אינו רואה מצב של שוויון בין הדתות השונות, אלא היררכיה שבה היהדות נמצאת בעמדה גבוהה יותר מן הנצרות, כתוצאה משיבת ציון והקמת מדינת ישראל. "שיבת ציון היא נתון תיאולוגי משמעותי", אומר הרב שרקי, "והוא מציב אותנו בעמדת עליונות ביחס לדתות השונות. אנו צריכים לקיים שיח עם דתות שונות לא מעמדה של ידידים אלא מעמדה של מורים מול תלמידים. לעם ישראל השב לארצו יש תפקיד – להדריך את האנושות מבחינה תורנית, ואנחנו לא יכולים לברוח מהתפקיד הזה. לא רק הגויים מצפים מאיתנו שנדריך אותם, אלא גם התורה מצפה זאת מאיתנו.

"זה לא אומר שלא צריך להיות כבוד בין בעלי דתות שונות", ממשיך הרב שרקי, "באופן כללי, תם עידן הזלזול. אך יש לנו אחריות להדריך את האומות ביחס למה שהן מרגישות באופן לא לגמרי מבורר, וכוונתי לרגשות הדתיים, שאינני מזלזל בהם, אך הם לא מבוררים מספיק אצל אומות העולם. מהי, למעשה, הנצרות? זהו ניסיון לקלוט את האור של כנסת ישראל בצורה מסוננת, דרך המיתוס של ישוע הנוצרי. עכשיו, כשקמה מדינת ישראל ועם ישראל חזר לארצו, כבר אין צורך לקלוט את האור הזה בצורה עקיפה, מעוותת, ואפשר לקלוט אותו דרכנו. העולם הנוצרי מבקש למעשה להיות ישראל. הנצרות איננה אמונה צדדית, אלא התפשטות של רעיונות היהדות בכלי התרבות העתיקה, הפגאנית. הם מבקשים להיות אנחנו, וכיוון שחזרנו להיות עצמנו, אנו מודיעים לנוצרים שמערכת היחסים השתנתה, ומה שהם ביקשו לקבל ברגש הדתי שלהם יכול להתקבל ישירות דרך עם ישראל, במקום שיתקבל בצורה מוטעית".

בהתאם לכך, מה עמדתך לגבי שיח ביןדתי, או קבלת תרומות מנוצרים?

"שיח בין–דתי הוא שיח עקר. נציגי דתות שונות נפגשים כדי לגנות את האלימות שמתחוללת בשם הדת, אך מי שקובע אם תהיה אלימות או לא הם הפוליטיקאים. לכן השיח הזה לא מקדם שום דבר, אף שהוא אולי מטהר את האווירה. בכלל, אפשר לומר שמאז שנסתלקה השכינה מהעולם, בעלי הדתות השונות כבר לא כל כך יודעים על מה הם מדברים, ואם כולנו לא מבינים על מה אנו מדברים, לפחות לא נריב זה עם זה.

"באשר לתרומות, אני לא בטוח שמבחינה הלכתית טהורה יש סיבה לאסור, אך כאסטרטגיה כוללת ראוי להימנע מזה. לא פעם התרומות הן חלק מניסיון של הנצרות לקבל לגיטימציה מבחינה תיאולוגית, באופן שמנציח טשטוש בין הדתות. הנוצרים למעשה באים אלינו באמירה – 'אנחנו עשינו ניסיונות ומאמצים גדולים כדי להכיר בלגיטימיות של היהדות עבור היהודים מבחינה נוצרית, ולכן אנו מצפים שהיהודים יכירו בלגיטימיות של הנצרות עבור הנוצרים', אבל בעיניי, אין כאן יחס שווה. הנוצרי מגדיר את עצמו ביחס ליהדות, אבל היהדות לא מגדירה את עצמה ביחס לנצרות אלא ביחס לעצמה. ולכן אין פה הדדיות, ושיתוף הפעולה עם נוצרים בדמות תרומות ועזרה כספית לא עושה טוב לנוצרים, כי הוא נותן להם הרגשה שהיהדות מכירה בהם, כאשר למעשה זה לא כך".

לדבר ולאחות את השברים

בצד השני של המתרס, לא מעט רבנים ואנשי ציבור עוסקים מזה שנים בדיאלוג בין–דתי. הבולט שבהם כיום הוא הרב יונתן זקס, לשעבר רבה הראשי של בריטניה. הדיאלוג הבין–דתי, כך מסבירים תומכיו ופטרוניו, נועד ליצור גשר בין דתות שונות ולהגביר את ההבנה ההדדית בין מאמינים ברחבי העולם, וכן לנסות, באמצעות הדת, להתאחד אל מול תופעות של קיצוניות דתית ואתגרים רוחניים משותפים.

אחד מן הפעילים הבולטים בתחום בישראל הוא הרב ד"ר אלון גושן–גוטשטיין, שמקיים דיאלוג עם העולם הנוצרי ועם נציגי דתות אחרות במשך שנים רבות, וכיום עומד בראש "מכון אליהו לדיאלוג בין–דתי". בעשרים השנים האחרונות מפגיש המכון מנהיגים דתיים מובילים מכל דתות העולם – בהם האפיפיור, הדלאי למה ורבנים ראשיים במדינות העולם – למפגשים רעיוניים ורוחניים. את המשיכה שלו לתחום תולה גושן–גוטשטיין בקריאה פנימית עמוקה. "יש בי קריאה פנימית שחובקת עולם ומסתכלת בצורה אחרת על המציאות", הוא אומר, "אני מנסה לאחד בין הפכים ולהביא להבנה רוחנית בין בני דתות שונות. אני לא חותר לאחד את הדתות השונות – תמיד נישאר נפרדים, אבל זהות נבנית מתוך תהליכים של היכרות עם הזולת.

"נקודת המוצא היא שכולנו קיימים, כולנו חלק מאנושות אחת, מאחדות שבורה שקיימת בתוך האנושות", הוא אומר, "כשיש קרע ויש היסטוריה כאובה, טבעי שייווצרו ניסיונות שיקום, ריפוי ואיחוי. תוסיף לכך את המגמה של שימוש באלימות בשם הדת, או התמודדות עם אתגרים מוסריים משותפים כמו התפרקות המשפחה והתמודדות עם טכנולוגיה. יש צורך ברמה הפנימית לאחות שברים, ומצד שני לשתף פעולה. זה מתחיל בהתעוררות של הצד הנוצרי להבין את הבעייתיות של התפיסה שלפיה הנצרות מחליפה את היהדות, את ההשלכות השליליות שתרמו לשנאת העם היהודי, שיצרה את האווירה שאפשרה את השואה. כתוצאה מכך חל מהפך ברוב הזרמים הנוצריים ביחס ליהדות, שמביא להגדרה מחודשת ולניסיונות לאחות את הקרע".

יש שטוענים שאחרי כל כך הרבה שנים של רדיפה ועמידה כמיעוט אל מול העולם הנוצרי, אי אפשר לאחות את הקרעים האלה.

"האם המודל היחיד בין בני אדם הוא מודל של חוסר יכולת להתקדם? זה האופן היחיד שבו אפשר להתנהל בעולם? אני מסכים שהמודל שאני מציע קשה, אבל הוא אפשרי ונכון. הבסיס הוא בקשת סליחה, תיקון והכרה בחטא, רצון להתחיל דף חדש. אני לא משועבד לזיכרון הקולקטיבי השלילי. התנאי הוא שצריך להיות אותנטיים, ויש לנו ניסיון של חמישים שנה – מאז הנוסטרה אטאטה – שמעיד על שינוי אותנטי.

"שני הצדדים מכירים בהיסטוריה הכאובה, והשאלה היא איך צריך להגיב למעשה. בצד היהודי יש אנשים שמחזיקים בשיח של הכרה, הבנה והתקדמות, ולצד זאת יש אוכלוסייה גדולה מאוד בצד האורתודוקסי שמסרבת להאמין או להכיר, ונאחזת בזיכרון ההיסטורי. לפני כמה חודשים, כשהתפרסמה ההודעה של הוותיקן שאוסרת על פעילות של מיסיון, שזו פריצת דרך תיאולוגית, הרב אבינר פרסם מאמר שבו כתב: 'הצחקתם אותנו; לא הצלחתם להמיר את דתנו, אז אתם מוותרים'. מה קורה כאן? אומרים לנוצרים: קודם תבקשו סליחה על מה שעשיתם – והם מבקשים סליחה. אחר כך מצהירים כל מיני הצהרות עקרוניות ודורשים מהנוצרים להכיר במדינת ישראל. כל הזמן מציבים לעולם הנוצרי עוד רף, כשלמעשה יש כאן חוסר עניין וחוסר נכונות לפתוח בכלל בדיאלוג.

"יש חוגים בציונות הדתית שבהם הנצרות משמשת אלמנט מגדיר זהות – 'אנחנו לא הם', ויש פחד, מודע או לא מודע, שאם תתקרב תאבד את מה שבאמצעותו אתה מבדיל את עצמך מהזולת. הקמת מחיצות מול זולת דמיוני היא אסטרטגיה של כינון זהות, אבל הרבה פעמים אתה כבר לא באמת יודע מול מי אתה עומד".

——–

מחיר הידידות

קרבת "הקרן לידידות" לגופים נוצריים ממשיכה להסעיר את הציונות הדתית. 
הרבנים צפניה דרורי ויחיאל אקשטיין משני עברי המתרס

בשנים האחרונות התנקז המאבק סביב היחס לנוצרים אל פעילותה של "הקרן לידידות", קרן פילנתרופית שהקים הרב יחיאל אקשטיין ב–1983 ומגייסת תרומות למדינת ישראל מנוצרים ברחבי העולם. רוב התרומות לקרן – בהיקפים של מאות מיליוני דולרים – מופנות לצורכי רווחה, ביטחון וחינוך, והכספים מגיעים מנוצרים אוונגליסטים שתומכים במדינת ישראל. הקרן זכתה לביקורת מצד רבנים בציונות הדתית ובעולם החרדי, שמתנגדים לקבלת כסף מנוצרים. כאלה הם, למשל, הרב יעקב שפירא, הרב צפניה דרורי והרב אליקים לבנון. הרבנים הללו ואחרים פסקו שאין לקבל תרומות מן הקרן או לשתף איתה פעולה.

הרב צפניה דרורי, רב העיר וראש ישיבת ההסדר בקרית שמונה, פסק שאין לקבל תרומות מן הקרן לידידות. "כל מהותה של הנצרות הוא ביטול היהדות", הוא מסביר, "האמירה המפורשת של הנוצרים היא שכבר אין צורך לשמור מצוות, מפני שישו כיפר על כל העולם, ומה שקובע מעתה והלאה הוא האמונה בישו והקרבה אליו. האפיפיור, שנתפס כממשיך של ישו, יכול למחול על כל החטאים, וכבר אין צורך לפנות לאל אלא למייצג שלו בעולם. התפיסה הזו מבטלת את מושג ההלכה ודורשת רק התקשרות רוחנית אל הקב"ה. היהדות חולקת על כל העניין העקרוני הזה, מפני שהיהדות היא אמת והאמת האלוהית לא תשתנה לעולם. עם ישראל הוא עם ה', וגם כשהוא הולך לגלויות הוא עתיד לחזור לארץ ישראל ולהחיות את עצמו.

"הגמרא בבבא בתרא אומרת שגם לדעת חכמי ישראל וגם לדעת חכמי בבל, יש איסור מוחלט לקבל כסף מנוצרים", אומר הרב דרורי, "הנוצרים תורמים כדי להתפאר ולחזק את כוחם. יותר מזה: תבדוק ותגלה שהגוף שמפרסם היום את נתוני העוני במדינת ישראל הוא גוף שנתמך על ידי הקרן לידידות. נוצר מצב שבו קרנות של נוצרים מדווחות לעם ישראל על מצב העוני, כאשר המגמה שלהן ברורה: להוכיח שעם ישראל מתכחש לחובתו המוסרית כלפי בניו ובנותיו. גם בצבא, כל מה שמחלקים לחיילים מגיע ממשלחות של נוצרים, ואסור להשתמש בדברים האלה. כשחילקו לתלמידיי מעילי פליז ואפודי מגן שנתרמו על ידי נוצרים, פסקתי להם שאסור להשתמש בדברים האלה".

לדברי הרב יחיאל אקשטיין, שייסד את הקרן לידידות בשנות השמונים וכיום הוא עומד בראשה, "לרבנים יש דעות קדומות נגדנו. קל מאוד לצאת נגד דברים כשלא מדברים עם הצד השני. כמה אוונגליסטים הרבנים הללו פגשו, כשהם טוענים שתורמים לנו מטעמים מיסיונריים? אנחנו מגייסים מאות מיליוני דולרים מנוצרים בלי שום תנאים. זו אהבה שאינה תלויה בדבר. האוונגליסטים הם שליש מאוכלוסיית ארצות הברית; בדרום אמריקה, אין מדינה שאין בה כשלושים אחוז אוונגליסטים. מדובר בכוח עצום ומשמעותי".

"אני מבין את החשש של הרבנים. בכל דבר חדש יש סכנה, אבל יש אנשים שמעדיפים להישאר בהיסטוריה שלפני 2,000 שנה, ויש אחרים שרוצים לתקן את העוול, להתקדם הלאה ולעבוד ביחד כדי לעזור לחלשים. אסור לרב דרורי או לכל רב אחר להוציא עלינו פסק בלי אפילו לדבר איתנו. אני אפילו לא מדבר על כבוד לזולת, אלא על כבוד להלכה. 'הקרן לידידות' שיפצה למעלה מחמשת אלפים מקלטים בישראל. הרבנים פוסקים שאסור לקבל מאיתנו כסף אפילו בזמן פיקוח נפש. האם הם מאמינים שכשיש מלחמה ואנשים זקוקים למקלטים, אסור לרדת למקלט?".

ובכל זאת, קשה לשים בצד מאות שנים של רדיפות כלפי היהודים ולקבל את התרומות בצורה טבעית כזו. איך אפשר להתחיל מההתחלה, בלי להתייחס לטראומה הזו?

"העולם הנוצרי משתנה באופן דרמטי בשנים האחרונות. מאז ה'נוסטרה אטאטה' ב–1965 נוצר גשר בין יהודים ונוצרים, בניסיון לשנות היסטוריה של 2,000 שנות ניתוק ושפיכות דמים. בעולם האוונגליסטי יש אנשים שמבינים בתנ"ך ויוצרים בריתות דווקא עם מתנחלים וחובשי כיפה סרוגה. הם הכי קרובים לאוונגליסטים בדעות שלהם, ולכן זה כל כך מזעזע שאלו שממשיכים לסרב לקבל כסף באים דווקא מהכיוון החרד"לי. כדי ליצור חיבורים בין–דתיים צריך אנשי חזון, משני הצדדים. הבחירה בידינו – האם להתקדם לעבר העתיד, או להישאר ברדיפות של ימי הביניים".

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ט אדר ב תשע"ו, 8.4.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-11 באפריל 2016, ב-גיליון תזריע תשע"ו - 974 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 10 תגובות.

  1. הרב אבינר אומר שרוב הפוסקים אומרים שנצרות זו עבודה זרה. הרב רבינוביץ' אומר שרוב הפוסקים אומרים שנצרות זו לא עבודה זרה. סתרי אהדדי. מה עמדת השולחן ערוך? משנה ברורה? הרבנות הראשית?

    • בס"ד ג' בניסן ע"ו

      לחנוך – שלום רב,

      חומר הלכתי רב בנושא ריכז הרב יואל עמיטל במאמרו 'פרשת ראה – נצרות, עבודה זרה' באתר 'ישיבת שעלבים'. בדברי הרמב"ם מבואר בכמה מקומות שהנצרות היא עבודה זרה *). יש מהראשונים שנימקו את ההיתר בזה"ז להשתתף בעסקים עם נוצרים, אף שעם עובדי ע"ז נאמר בגמ' שאסור להשתתף עמהם מפני שגורמים לו להישבע בע"ז, אבל כאן יש רק שיתוף של שם שמים בדבר אחר ונכרים 'לא הוזהרו על השיתוף' (הובאו ברמ"א יו"ד סי' קנו,א). ברם בשו"ת נודע ביהודה, מהד' תניינא, סימן קמח, ביאר הדברים שלגבי איסור עבודה זרה עצמו, גם 'שיתוף' אסור לבני נח, ורק לגבי איסור להישבע בע"ז לא הוזהרו בני נח על שבועה בשיתוף. ואולי הגר"נ רבינוביץ מבאר שברי הראשונים שלא כנוב"י, וס"ל שלשיטתם בני נח לא הוזהרו על עבודה זרה בשיתוף.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      *) לגבי עצם אמונת השילוש, שלפיה 'האחד הוא שלושה, האב הבן ורוח הקודש', אין הבדל בין קתולים לפרוטסטנטים, מלבד כת אחת הנקראת 'אוניטארים' שאינם מאמינים באוה"א כאליל. יש הבדל בין הקתולים לפרוטסטנטים בזה שהאחרונים אינם סוגדים לפסליו של אוה"א, אך כאמור כולם מאמינים בו כאליל.

    • בפיסקה 1, שורה 8:
      … מבאר דברי הראשונים…

    • עוד על ע"ז בשיתוף

      הגר"א נבנצל הוכיח מדברי הגמ' בסנהדרין נו,ב שכל שבי"ד של ישראל ממיתין עליו – נכרי מוזהר עליו. והרי בישראל ודאי שע"ז בשיתוף היא ע"ז גמורה, וא"כ גם נכרי מוזהר על זה.

      הרב אלישע פיקסלר הביא מדברי האחרונים דיעות לכאן ולכאן בביאור דברי התוס' שנכרים לא הוזהרו על שיתוף – האם גם באיסור ע"ז עצמו נאמרו הדברים או רק באיסור להישבע בשם ע"ז. ראה במאמרו של הרב אלישע פיקסלר, 'עבודה זרה בשיתוף לגויים – השגת הרב נבנצל ותגובה להשגתו', באתר 'אסיף' (מקורו בקובץ 'ממעיין מחולה', ט (תש"ס), עמ' 170 ואילך).

  2. כשהרמב"ם כתב על הנצרות, נשארו כמעט רק זרמים נוצריים עם עבודה זרה של צלמים ואיקונות. להבנתי הדלה יש הבדל גדול בין העבודה הזרה של הקתולים לבין האוניטרים שדוחים את השילוש(שיתוף).
    אני כמובן דוחה את האמונה הנוצרית בחטא הקדמון, שמשותפת לכלל הנוצרים אבל אני לא רואה בה בעיה יותר גדולה מאמונות בעיתיות של חלק ניכר מהמוסלמים.
    מבחינה מעשית לא ניתן ליצור קשרים טובים גם עם הפרוטסטנטים וגם עם הקתולים, כי הפרוטסטנטים רואים בקתולים עובדי צלמים ואיקונות.

  3. גם האוונגליסטים וגם הציונות הדתית רוצים לבנות התנחלויות. האחת בשביל שיבוא ישו וילחם בשטן בארמגדון במלחמת גוג ומגוג, השניה בשביל שתבוא הגאולה. מכוון שלאוונגליסטים, בעיקר בארה"ב, יש הרבה כסף, מוכנים בציונות הדתית להגמיש את האידיאולוגיה ולקבל מהם כסף. כל הסיפור על רגל אחת.

    • יש גם טעם פרוזאי להתנחלויות

      לדניאל – שלום רב,

      לפי תוצאות הבחירות בארץ שהעלו את נתניהו לשלטון, נראה שמרבית הציבור בארץ רואה במדינה פלסטינית, שבה ישלטו ארגוני טרור המטיפים בגלוי להשמדת מדינת ישראל – איום קיומי.

      רק נתאר לעצמנו מה יקרה שלמחבלים רצחניים אלה יהיו לא רק נשק קל, סכינים ובקת"בים – אלא גם מטוסים, טנקים וטילים שיאיימו על ירושלים ותל-אביב?

      מדינת טרור כזו תהיה בסיס לטרור כלל עולמי שיאיים על כל העולם החפשי, ולכן מובן מאד מדוע גם חלק נכבד מהציבור האמריקני חרדים מהקמת מדינה כזו, ולפיכך תומכים בהתיישבות היהודית המהווה תריס בפני מדינה מסוכנת זו.

      הואיל וחלק מהאמריקנים התומכים מונעים מסיבות דתיות-נוצריות ולחלקם גם עלולה להיות מגמה מיסיונרית – יש מחלוקת גדולה בין רבני הציונות הדתית לגבי קבלת כספים מהם, כפי שמתואר בכתבה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • להבנתי בנימין נתניהו חוזר ואומר שהוא בעד מדינה פלסטינית ומעולם לא חזר בו מאמירה זאת.

        מכוון שכך ייתכן מאוד שתומכיו הרבים (30 מנדטים) גם הם בעד מדינויותו המוצהרת של הקמת מדינה פלסטינית בשטחי יש"ע

  4. מה באמונה הנוצרית הופך אותה לע"ז?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: