געגועים שקופים | בכל סרלואי

ביקורת שירה

31-5915_Mאיזון שביר

יערה בן דוד

הקיבוץ המאוחד, 110 עמ'

בנוף השירה העברית בת זמננו בולט בדקותו ספרה היפהפה של יערה בן דוד. זהו ספר נדיר בכוחו ובעדינותו, בהיקפו ובפואטיקה שלו, המשרטט שירה עמוקה שעוסקת במהויות המשקפות את פניו של האדם.

בנוסף להיותה משוררת, בן דוד היא גם אמנית קולאז'ים. היכולת שלה לטוות פיסות שונות של חומר לכדי יצירה שלמה ניכרת בכל מילה בספר, באופן שבו היא טווה מפגשים עם דמויות שונות מחייה לכדי מארג אנושי חומל ושלם. הספר, שמוקדש "לַחיים אִתי / ולחיים בתוכי לאחר לכתם", הוא ספר שכולו התבוננות מלאת חסד בזולת, על המצוקה והפלא שבו. באופן נדיר בשירה בכלל ובשירה העברית בפרט, מצליחה המשוררת להנכיח את הדמויות כבני אדם ממשיים, ובעת ובעונה אחת לקיים אותם כביטוי לעולמה הפנימי. בעולם הזה בולטים האח המת, המטפלת הזרה של האם והאם עצמה, שלה מוקדשים שירים שתוכם רצוף חמלה ואהבה ("הִנֵּה אֲסַפֵּר לָהּ, אֲנִי מְהַרְהֶרֶת / אֲבָל אֵינִי אוֹמֶרֶת דָּבָר. / וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר עַד עַכְשָׁו / הוּא כַּבֶּגֶד הַשּׁוֹמֵר עַל חֹם גּוּפָה").

שער נפלא מוקדש לדמות שקופה בחברה ובספרות הישראלית, העובדת הזרה בּוֹבִּי בַּאם, המטפלת הנפאלית של האם, החיה במרחב של כיסופים לאם ולבן שהשאירה מאחור: "כְּשֶׁאֶחְזֹר אָבִיא לְךָ, יַלְדִּי – / הִיא שׁוֹזֶרֶת חֲלוֹם בַּחֲשַׁאי. // כְּשֶׁנִּרְדָּם הִיא הוֹפֶכֶת / לְצִפּוֹר בַּרְזֶל / צוֹלַחַת לֵיל עֲטַלֵּף וְאֶרֶץ זָרָה, / קְטֵנָה וְהוֹלֶכֶת בִּקְצֵה הַזִּכָּרוֹן". בעמדה על סף הדלת בשובה הביתה היא "תְּחַיֵּךְ, תִּתְמַהְמֵהַּ, תַּחֲרִישׁ, / תִּכְבֹּשׁ פָּנֶיהָ כְּעֵץ רוֹכֵן בּגַעֲגוּעַ אֶל רֵיח אַדְמָתוֹ". 
זהו ספר שירה הומניסטי מאוד, שכולו התחקות מחויבת אחר הממד האינטימי המחבר בין אנשים. בסופו של דבר מתחוור כי על אף פערי המרחק והשפה שביניהן, דק מאוד ההבדל בין המשוררת המתגעגעת לאחיה או לאִמה הדועכת, ובין המטפלת צרובת הגעגוע לבנה ולחייה הרחוקים. ספרה של בן דוד מוכיח כי ככל שמעמיקים ברגש מגיעים אל האנושי המשותף למכלול בני האדם.

"לְהַקְדִישׁ שִׁיר זֶה לַעֲשֹוֹתוֹ / מְעַט לְמַטָּה מִמַּדְרֵגַת מַלְאָכִים, / תַּכְרִיךְ לְעָבָר אוֹ לְעָתִיד בִּלְתִּי נִרְאֶה. לְמִי – אִם בִּכְלָל. / אוּלַי לַזֶּה שֶׁהַנֶּצַח חָפֵץ בִּיקָרוֹ, לוֹ אֲנִי מַקְדִּישָה אֶת קְרוּאַי, / מְצוֹתֶתֶת, מְצַטֶּטֶת, מְצוֹדֶדֶת, מַשִּׁילָה נַעַל. // לְלֹא פְּרִי וּקְלִפָּה, דַּי בַּגַלְעִין לְנַפְשׂוֹ. / לָכֵן מוּטָב לְלֹא הַקְדָּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים לְמֶלְצַר: / בְּבַקָּשָׁה קָפֶה שָׁחוֹר לְלֹא מַמְתִּיק וְחָלָב."

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ט אדר ב תשע"ו, 8.4.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-10 באפריל 2016,ב-אומרת שירה, גיליון תזריע תשע"ו - 974. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: