אמונה בעולם הספק | שלום רוזנברג  

על השאלה מה טוב ומה רע אין תשובה אובייקטיבית, אבל אין 
זאת אומרת שאין ודאות. משל הטבעות בעולמו של המוסר

בגיליון האחרון עסקנו בסיפור הטבעות: "איש היה בארץ קדם ולו טבעת בעלת סגולות מיוחדות. הוא הוריש אותה לבן האהוב עליו. כך הייתה הטבעת עוברת מדור לדור עד שלבסוף הגיעה לאב שהיו לו שלושה בנים. האב אהב את שלושתם ולא רצה לפגוע באף אחד מהם. מה עשה? הלך לצורף אמן וזה עשה שני העתקים מופלאים של הטבעת המקורית, עד שאי אפשר היה להבחין ביניהן. לפני מותו קרא לבניו אחד אחד, בירך אותם ונתן לכל אחד מהם טבעת. כך, כל בן היה בטוח שבידו הטבעת המקורית".

הסיפור בנוי כעין משל על הוויכוחים הדתיים בין שלוש הדתות הגדולות של המערב: יהדות, נצרות ואסלאם. מעניין שבכל הגרסאות לסיפור, שנכתבו בתקופות שונות, המספר הוא יהודי. דבר זה מהווה עדות למשמעות שבסיפור. היהודי מנסה להוכיח את בטלות הוויכוחים הדתיים שבהם נאלצו חכמים יהודים להשתתף. ויכוחים אלו היו לא הוגנים ומסוכנים.

הדוגמה הברורה ביותר לסכנה זו מצויה בגורלו של הרמב"ן. ב-1263 כפה עליו המלך ויכוח פומבי בברצלונה עם פאבלו כריסטיאני, מומר בוגד ורודף. הרמב"ן עמד בכבוד במשימה, אלא שב-1265 קראו הנזירים את הרמב"ן לדין על השמצת הנצרות. גם האפיפיור קלמנס הרביעי דרש מהמלך להעניש את הרמב"ן, שבקושי רב נמלט מספרד. על רקע זה ברורה מהות משל הטבעות: מאחר שכל אחד משוכנע באמונתו ובדתו, הוויכוח רק יוסיף אש למדורות השנאה ולא יסייע לברר את האמת. רק הקב"ה בעצמו יכול להיות שופט צדק.

חיפוש מתמיד

אך אם ננהג עם הסיפור שלפנינו כפי שנהוג לפעמים לעשות ונשנה במעט את פרטיו, נוכל לקבל סיפור שונה במקצת המגלם בתוכו רעיון מורכב יותר. הבה נניח שהטבעת המקורית אבדה, או אם תרצו – איבדה את כל תכונותיה. כעת המסר משתנה. בעוד שעל פי גישה אחת האגדה מוסרת לנו מסר ספקני ורלטביסטי – כל האמונות האנושיות שוות ואין הוכחה או טיעון שיכריעו ביניהן – גישה שנייה, ואודה בכך שזו עמדתי, מוסרת לנו מסר מורכב יותר. היא מאופיינת בכך שאכן אינני יכול להוכיח באופן אובייקטיבי שהטבעת שלי היא זו האמיתית. בית המשפט של התבונה יכול לפסוק לכל היותר: "צודק מחוסר ראיות". ולמרות זאת, אני מאמין שאמנם כן, הטבעת שלי היא האמיתית.

אכן, אילו היינו חיים בעולם שבו תופת הגיהינום הייתה מצויה בשכונתנו לא היינו חוטאים. אך יחד עם היעלמות החטא, הייתה נעלמת גם הבחירה וגם מושג האמונה היה מאבד את משמעותו. מנגד, בעולמנו אנו החיפוש אחר הטבעת האמיתית היא המשימה החשובה ביותר בחיינו, והוא המביא אותנו לאהבת ה' ויראתו.

האמונה היא הוודאות הסובייקטיבית שלנו בעולם של אי-ודאות אובייקטיבית. ברור לי שקשה מאוד לקבל עמדה זאת. היא לא אמינה כבר במבט ראשון. אך עם זאת, בטוחני שגם רובכם מחזיקים עקרונית בעמדה המוזרה הזאת. כדי לשכנע אתכם בכך, מבקש אני לחזור אל סיפור הטבעות ולפרשו כעת באופן אחר: הטבעות אינן מתארות אמונות דתיות, אלא עמדות מוסריות.

ודאות סובייקטיבית

המחלוקת על שאלות מוסריות היא בסיסית יותר מאשר הוויכוחים הדתיים. שכן לכאורה יכולים אנו להחליט להיות אתיאיסטים ואז הקונפליקטים הדתיים שבינינו ייעלמו. ואכן, זו דעתם של הוגים לא מעטים עד עצם היום הזה. אולם, גם במצב כזה עדיין לא נוכל להתעלם מהשאלה המוסרית הבסיסית – מה "טוב" ומה "רע"?

שלוש גישות מוסריות נאבקו במלחמת העולם השנייה, שהייתה מלחמה פילוסופית ומוסרית: הגישה הדמוקרטית (על גווניה הרבים), הקומוניסטית וכמובן הנאצית-פשיסטית. כל אחת מגישות אילו טענה שהיא מייצגת את הטוב, כולל הנאציזם. ואם כן, מי היא הטבעת האמיתית? האם הפילוסופיה תוכל לסייע בכך? לא. הפילוסופים החשובים שכתבו על ענייני מוסר בנו מבנים נהדרים, אך ללא בסיס חזק מספיק לתת מענה לבעיה זו.

משל הטבעות ילמדנו שאכן אין תשובה אובייקטיבית לשאלה מהו ה"טוב". התשובה היא סובייקטיבית לחלוטין. ומנגד, יהיה זה אבסורד לטעון שטוב ורע הם שרירותיים ולפיכך על כל אחד לנהוג על פי אמונותיו ורגשותיו. לא כל הערכים שווים. ולמרות שלא נוכל להוכיח זאת על פי שום בוחן רציונלי ואובייקטיבי, אני מאמין שיש ערכים פסולים, ויש ערכים נעלים, יש מותר ויש אסור. תשאלו איך אתה יודע? למה אתה בטוח? אני בטוח! אני מאמין! האמונה היא ודאות – זוהי הוודאות הסובייקטיבית שלי בעולם של אי-ודאות אובייקטיבית.

זאת ועוד, מספר המשל הרלטיביסטי מנסה לטעון שהוא החוקר המסתכל על העולם והאנושות במבט אובייקטיבי, אבל בעצם הוא רק מוסיף טבעת רביעית לשלישייה. זוהי הטבעת המייצגת את השקפת העולם של המספר עצמו, שבא למעט ולבטל את כל האמונות אך בפועל הוסיף את דעתו ואמונתו הוא. התיאוריה שהוא מציג בפנינו, המטילה ספק בכל האמונות, גם היא אינה חסינה מפני ספקנות זו עצמה. וכך, הטבעת הרביעית מייצגת את הפרדוקס של הספקן. הספקן בטוח שכל הדעות מוטלות בספק, פרט לדעה שלו – הספקנות. אך גם היא אינה יכולה להיות שופטת אובייקטיבית ונאמנת. גם היא מוטלת בספק. גם הגותו של הספקן איננה אלא טבעת חשודה המצויה בתוך הסיפור ולא מחוצה לו.

כן, כמה דברים חשובים מאוד בחיינו יישארו בתחום הסובייקטיבי. אך אין לנו בררה, אנו חייבים להחליט. וההחלטה להחליט בזה היא אולי החשובה ביותר בחיינו.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ט אדר ב תשע"ו, 8.4.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-10 באפריל 2016, ב-גיליון תזריע תשע"ו - 974, מילה לסיום / שלום רוזנברג ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. *קין אדם* (מדרש) / מוטי לקסמן

    שוב אנו משחקים.

    הפעם במחבואים.

    איזה יופי, שני אחים אנחנו, גדלנו יחד.

    שיחקנו בתופסת, גם במחבואים.

    ממש היה כייף.

    התבגרנו.

    אחי הבל, בחר לגדל צאן, אני בחרתי לגדל תבואה.

    הוא נתן לי חלב כבשים אני נתתי לו חיטה.

    אפילו קמח הכנתי לו, גם אפיתי לו לחם טעים.

    הבל היה מכין לי גבינת צאן.

    היה לנו טוב יחד.

    שמחנו, התחבקנו.

    חזק-חזק.

    מאוד חזק!

    נכון, הבל?

    הבל?

    אינך עונה.

    הבל!

    די צא, נגמר המשחק.

    שקט בעולם.

    מאוד שקט.

    לפתע, אני שומע, קול רועם,

    "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?"

    איזה מין שאלה זו?

    מה זאת אומרת?

    אני לא מבין.

    כן, לשאול אתה יודע!

    כך סיפר לי גם אבא, ששאלת אותו, באותה העמדת פנים, "אַיֶּכָּה?"

    אני אומר, באותה העמדת פנים, כאילו אינך יודע את התשובה.

    אתה אינך יודע?

    אתה שבראת את כל העולם, אינך יודע הכל?

    אז, למה אתה שואל?

    משונה לא?

    רגע, הבל, אמצא אותך ונדבר.

    מצאתי.

    הנה אתה שוכב פה, הבל.

    הבל, שמעת?

    הבל,

    הבל, אינך עונה.

    עיניך פקוחות אבל אינך רואה אותי.

    הבל, תגיד לי, דבֵּר.

    לא אינך ישן,

    אינך נושם.

    למה?

    מדוע הכלב נושם, הכבשה והעז נושמות, גם הנחש נושם,

    ולך אין נשימה?

    למה?

    אלוהים שואל אותי "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?"

    עכשיו אני באמת לא יודע,

    איני מבין, אז אני זועק

    "הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?"

    ואז, קול אלוהים קורע את לבי

    "מֶה עָשִׂיתָ?

    קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה"

    מאיפה דם?

    הרי אני לא שמתי על צוואר הבל מאכלת, כמו שהוא עשה לכבשים!!!

    אז על איזה דם אתה מדבר אלוהים?

    גם לי יש דם?

    ענה לי אלוהים!

    אין תשובה.

    אלוהים, אינך מסתפק במה שאמרת,

    אתה גם מקלל אותי,

    "אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי
    אָחִיךָ מִיָּדֶךָ!"

    למה?

    בידיים שלי יש דם של הבל?

    אלוהים, די.

    "וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה'

    וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן"

    אני יוצא.

    אני יוצא ממך אלוהים.

    אני מתרחק.

    אני בנו של אדם.

    כל האחריות היא עלי.

    עלי בלבד.

    אני בן אדם.

    אני אדם.

    אני, אני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: