מחזיק תיקי הביטחון, החוץ והשירה | אפרים חזן

 

דמותו הפלאית של שמואל הנגיד, שהיה מצביא ומשורר, דתי ונהנתן, הייתה אמורה לקסום לספרות העברית החדשה. האתגר המורכב נענה כעת בהצלחה ברומן היסטורי חדש

1שמואל הנגיד אבן נגרילה

דליה חשן

ספרי צמרת, 2015, 333 עמ'

דמותו המיוחדת ורבת הפנים של שמואל הנגיד הייתה לפלא בעיני כל משכיל. איש יהודי המשמש כמנהיג מדינה מוסלמית ויוצא למלחמותיה. אם נציין את מלוא תפקידיו בלשון ימינו, הרי לנו ראש ממשלה, שר אוצר, שר ביטחון, רמטכ"ל ואלוף פיקוד ומעין שר חוץ וראש השב"כ כאחד. מצביא כזה לא קם לעם ישראל מאז יואב בן צרויה. מצד המקום והזמן אנו בגרנדה במאה האחת עשרה, עולם רווי חכמה ויצירה בצד תענוגות ומשתי פאר, המלווים בשירי יין וחשק, שיחות פילוסופיות ותככי חצר – ספרד של תור הזהב.

חידת פלאים זו מתחדדת בכפלי כפליים אם לעוצמה זו נוסיף את ידיעותיו ובקיאותו המפליאות בתרבות הערבית על כל ענפיה ובמקורות ישראל במלוא היקפם, את הישגיו העצומים כמשורר רב אנפין השולט במכמני השירה העברית בספרד לסוגותיה, ותורם לה סוגה ייחודית ומיוחדת לו בשירה העברית – שירי המלחמה. בזאת לא תם הפלא. הנגיד היה פוסק ומורה הלכה (יעידו על כך שרידי ספרו "הלכתא גברתא"), איש מקרא ובלשן בעל יכולת כפי שעולה מ"ספר העושר", שהוא מעין קונקורדנציה מבוארת למקרא שרק קטעים ממנה הגיעו לידינו ומהם נלמד על ההיקף העצום של ספר זה.

דמות הפלא הזו אמורה הייתה לקסום לסיפורת העברית החדשה, שלא משכה ידיה מן הרומן ההיסטורי. עוד זאת שסיפור חייו של הנגיד מתועד היטב הן במקורות ערביים והן במקורות עבריים ובעיקר בשירתו שלו. והנה, עד כמה שידוע לי, הסופר היהודי היחיד שכתב סיפור היסטורי על הנגיד הוא מ' להמן הידוע, שכתב בגרמנית עשרות סיפורים היסטוריים לבני הנעורים לצרכים חינוכיים והם תורגמו לעברית, ליידיש ואף לערבית–יהודית.

אפשר שדווקא העושר העצום וריבוי הפנים של הדמות, של הזמן והמקום, כמו גם התיעוד ההיסטורי הרחב והמגוון, הרתיעו את הכותבים. יש להכיר על בורייה את התרבות האנדלוסית הערבית והיהודית, להיכנס לאווירה רבת הסתירות שבין דתיות מופלגת ונהנתנות משולחת רסן, להתמודד עם ריבוי השפות והתרבויות ומעל הכול להתמודד עם תחומי דעת רבים. אכן, הדבר נראה כמשימה בלתי אפשרית.

 עיר רוויה חכמה ויצירה. הראשון לציון שלמה עמאר בביקור בגרנדה, ספרד צילום: אי.אפ.פי


עיר רוויה חכמה ויצירה. הראשון לציון שלמה עמאר בביקור בגרנדה, ספרד
צילום: אי.אפ.פי

נשות תור הזהב

דליה חֹשן נענתה לאתגר המורכב הזה ויצאה להרפתקה בעקבות שמואל הנגיד. הרקע של המחברת – שני תוארי דוקטור בתלמוד ובספרות – עונה בהחלט על שני תחומים חשובים בדמותו של הנגיד ופרסומיה האחרים נותנים מענה להיבט הפילוסופי. מעל לכול היא מביאה עמה סקרנות רבה, יכולת למידה בלתי נלאית, נחישות ואהבה גדולה לדמות הנגיד. המכיר את מסכת חייו של שמואל הנגיד מוצא בספר ידע נרחב והיכרות מקיפה בחקר האיש ובשירתו.

אך בל נטעה, מדובר ברומן היסטורי, ובסוגה זו המנעד הקיים בין ה"רומן" לבין ה"היסטורי" הוא רחב מאוד: מרומן המשתמש ברקע ובאווירה ובנקודות היסטוריות מעטות, כגון "מסע אל תום האלף" לא"ב יהושע, ועד לעלילה המעוגנת בהיסטוריה וניצול כל פרט היסטורי אפשרי כולל לשון התקופה, כגון "מלך בשר ודם" למשה שמיר. על אלה אפשר להזכיר סופר נשכח, יוחנן טברסקי, שכתב רומנים היסטוריים לא מעטים וביניהם הרומן "רש"י", הכתוב בלשונו של רש"י תוך שילוב ושיבוץ קטעי לשון מפרשנותו.

הרומן שלפנינו הולך בדרך השנייה – גם הרומן וגם ההיסטורי דרים בכפיפה אחת. בראשית הרומן אנו מופנים אל טקס ברית המילה של הנגיד, לא לפני שהמחברת מציעה לפנינו את קורדובה שבין חורף לאביב, כשהיא מנצלת את תיאורי האביב בשירת ספרד כניצחון על הקיץ, ומשירת היין מובאים לכאן תיאורי הצמיחה והפריחה, ריחות האביב, זמרת הציפורים והיציאה לבוסתן. זו אחת מדרכי העיצוב המעניינות ברומן. בחלק נכבד מן התיאורים ולעתים גם מן השיחות משולבים טורי שיר, כלשונם או בשינוי לשון, כחלק ממסכת הרומן. כך כאן וכך בחלקים רבים, כולל תיאורי מלחמה.

טקס ברית המילה מזמן את האורחים דרך חצר ספרדית מובהקת של משפחה אמידה: מזרקת מים, עצי פרי ושיחים ריחניים. הגברים מופנים אל הטרקלין ואנו נכנסים עם הנשים אל חדרה של היולדת. כאן מוצגות הנשים בשמות בעליהן המפורסמים, והן מנהלות שיחת נשים ערה עם האם היולדת על השם המסתורי "נגרילה" – השחרחורת. אותה אם קדמונית של משפחת הלוי, מרוקמות הפרוכת בירושלים, מקבלת כאן פנים ואישיות ומחוברת למסורת המשפחתית שלפיה המשפחה הגיעה לספרד עם חורבן בית שני. הדוברת המרכזית בשיחה היא היולדת עצמה העונה לשם מרים. העולם הגברי של תור הזהב מקבל זווית נשית.

פילוסופיה, הלכה ותככים

דמות האם מרים מלווה את שמואל עד בגרותו, ולאחר נישואיו המאוחרים במקצת עומדת לצדו אשתו רחל בת יהודה הדיין ממלגה. הדיין מייצג את הגישה המסתייגת מן הנהירה אחר התרבות הכללית והנהנתנות החצרנית. לא אחת נשמעת נימה של תוכחה בדבריה החכמים של רחל לאישה הדגול, אך האהבה הגדולה ביניהם יודעת לבנות אחדות זוגית מורכבת ועדינה. רחל מייצגת את הנשים החכמות והלמדניות שאין להן ביטוי בעולם תור הזהב, ואולם קצה קרחון של חכמת נשים זו נתגלה בגניזת קהיר בשיר שהכתובת על גביו אומרת "וכתבה אשת דונש אליו", שיר קצר ויפהפה המתחיל "היזכור יעלת החן ידידהּ / ביום פרוד ובזרועה יחידה". השיר נותן קרדיט להשכלתן של בנות התקופה.

השיר הזה עולה בספר בהקשר מפתיע למדי. שמואל מבקר את אחיו האהוב יצחק בסרגוסה, ושם הוא פוגש את חכמי סרגוסה ומשורריה. לשם כך עורך הרומן מסיבה מיוחדת ביום ראשון של חנוכה בביתו של יוסף אבן חסדאי. זיקת השם לחסדאי אבן שפרוט המוכר מגרה את הדמיון להפוך את יוסף לבנו של חסדאי הידוע ומכאן אנו שומעים "רכילות" מבית חסדאי על ה"סכסוך" בין חסדאי לדונש, כשהאחרון נאלץ לנטוש את ספרד ואשתו הצעירה והיפה כותבת את שיר הפרֵדה היפהפה. בסרגוסה פוגש הנגיד את אבן גבירול הנער וזה כבר מפגין כוחו בשירה עוד טרם "שש עשרה שנותיו". לימים יגיע לגרנדה וישתלב בחבורת מעתיקי הספרים שהעמיד הנגיד. סרגוסה אף מזמנת מפגש של הנגיד עם אבן פקודה ויונה אבן ג'נאח הבלשן הידוע.

שמואל הנגיד כמצביא וכמשנה למלך צומח בחלק השני של הרומן לצד אשתו האהובה. כללו של דבר, דמותו הפלאית של שמואל הנגיד נבנית לנגד עינינו על רקע ימי תור הזהב תוך מפגש עם התורה והחכמה, למדנות ופסיקה, המדע ואהבת הספר, הפולמוס הבין דתי והוויכוחים הפילוסופיים, תככי החצר והנהנתנות החצרנית, דיפלומטיה ומלחמות נועזות – ועל כל זאת מנצח איש אחד.

העיצוב המיוחד, המשלב חומרים היסטוריים ומחקריים מבוססים עם הצד הבדיוני הממלא את החללים החסרים, תוך יצירת מפגשים בין הדמויות ההיסטוריות, נקודות המבט הנשיות והתצרף המיוחד של תרבויות ולשונות – כל אלה עושים רומן זה לבעל משמעות לשיח הספרותי והתרבותי כאן ועכשיו.

אפרים חזן הוא פרופ' אמריטוס במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר–אילן, חוקר השירה העברית בספרד ושלוחותיה. ספרו האחרון (בשיתוף ישראל רוזנסון) "דרושה, פקודה, שקולה: דיוקן ארץ–ישראל בפיוטיה" ראה אור בהוצאת כרמל

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ד אדר א' תשע"ו, 4.3.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-13 במרץ 2016,ב-גיליון ויקהל תשע"ו - 969. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: