אורות הלכתיים | נריה גוטל

 

גדולת הגותו של הראי"ה קוק דחקה את ההכרה בו כלמדן ופוסק חשוב. מפעל תורני חדש שילב מקורות והערות הלכתיים של הרב ובנו בערכי האנציקלופדיה התלמודית

כריכהאנציקלופדיה תלמודית

השלמות ותוספות לערכים כרכים אי / מדברי הראי"ה קוק בתוספת הערות מכ"י של בנו הרצי"ה קוק

עורך: יהושע בןמאיר

המכון להלכה ומחקר שע"י ישיבת "שבות ישראל", תשע"ו, 203 עמ'

בעולם המחשבה הדתית, מרן הראי"ה קוק זצ"ל מוכר היטב כאחד מגדולי ההוגים שצמחו לעם ישראל בעת החדשה. בציבוריות הישראלית הראי"ה נודע היטב כאחד המנהיגים המשמעותיים של עם ישראל בתקופת התחייה. ואולם בציבור הדתי, ואפילו בעולם הישיבות, הראי"ה כמעט לא נודע כאחד מגדולי התורה ההלכתיים של הדורות האחרונים: פוסק, משיב, פרשן. יהא ההסבר אשר יהיה – וניתנו לדבר כמה וכמה הסברים – על העובדה עצמה אין חולק: היעדר החשבה והכרה, זאת למרות שמדובר באחד מן הפוסקים והלמדנים החשובים ביותר בכל קנה מידה, וכפי שמעידים עמיתיו וכתביו.

קרוב למחצית מכתבי הראי"ה שפורסמו עד היום עניינם הלכה – אם פסיקה ואם פרשנות: משפט כהן, דעת כהן, עזרת כהן, אורח משפט, שבת הארץ, עץ הדר, מצות ראיה, זבחי ראיה, חבש פאר, באר אליהו, הלכה ברורה ובירור הלכה ועוד. לא בכדי סתם "הרב" שהיה שגור על לשונם של "פוסקי הדור" הגרש"ז אוירבך זצ"ל והגרי"ש אלישיב זצ"ל מכוון היה למרן הראי"ה זצ"ל, שבו הם ראו דוגמה ומופת ל"רב", והדברים ידועים ומתועדים, גם אם לא נוחים לכולם.

מצער מאוד שגם הציבור שמכיר ומוקיר את הספרות ההגותית של הרב ומעיין והוגה בה תדיר, מדיר עצמו – ולו גם שלא במודע – מכמחצית מכתביו של מרן הרב זצ"ל, ובכך למעשה מסלף את דמותו. לרעה חולה זו של אי–הכרת הספרות ההלכתית שיצאה מתחת ידיו של הראי"ה כמה וכמה השלכות. אחת מהן היא שגם אותם למדנים ופוסקים שעוסקים בהוויות אביי ורבא אינם מודעים לנגיעתו של הרב באותן סוגיות. תיקון–מה לתופעה זו מבקש לעשות מפעלו החדש של "המכון להלכה ולמחקר שע"י ישיבת שבות ישראל", שבראשותו של הרב יהושע בן מאיר, ואחד מפירות המכון שראה אור לאחרונה מכוון בדיוק למטרה זו.

איור: שלומי צ'רקה

איור: שלומי צ'רקה

לא בכוונת מכוון

את האנציקלופדיה התלמודית אין צורך להציג. מפעל זה, שיוזמו – הרב מאיר ברלין (בר אילן) – השתייך למגזר הציוני–דתי והושפע מאוד מהראי"ה, השכיל במהלך השנים, ולמעשה כבר מעת ייסודו, להיות בין–מגזרי (גם אם לא באופן מלא ומוחלט). העמדתו של הרב ש"י זוין בראש המערכת, ולימים חיבורם של גדולי תורה מגוונים למפעל, יצרו מצב מבורך שבו מדובר ביצירה כלל–ישראלית מוערכת ונחשבת, כזו שתוכל למצוא אותה כיום ברוב–ככל הישיבות ובתי המדרש. מבחינה זו, ישנה כמובן חשיבות להיות "בתוך" האנציקלופדיה, שכן אזכור שם משמעו חשיפה מקיפה.

דא עקא, האמור מעלה מסביר היטב מדוע משנתו ההלכתית המקיפה של הרב אינה מצוינת באנציקלופדיה התלמודית כפי שהיה ראוי לה. בשונה ממפעלים תורניים שבכוונת–מכוון הדירו את שמו ואת ספרותו של הרב זצ"ל (רמב"ם מהדורת פרנקל, כדוגמה בולטת), הרי שעל מפעל האנציקלופדיה התלמודית לא נכון לומר זאת. נתבונן בעצמנו במראה ונאמר ביושר: וכי רבניו ולמדניו של הציבור הציוני–דתי כן בקיאים בספרות הלכתית זו? ומשעה שהתשובה השלילית (בהכללה, כמובן) ברורה, הרי שאין לנו להלין אלא על עצמנו.

הראי"ה החשיב מפעלים "מסכמים" וסבר – כנראה – שהדבר מתאים לדורנו ונחוץ לדורנו. כאשר "בעל האוצרות", הרב י"ד אייזנשטיין, שלח אליו את הכרך הראשון של אנציקלופדיית "אוצר ישראל", הרב עיין בו כדבעי ושלח אליו הערות מפורטות לכמה מהערכים שתוארו שם. הרב העמיד דברים על דיוקם, גם בפרטים (בערך "אומן" ובערך "איסור גיורא"), וגם בהיבטים עקרוניים (בערך "אדם קדמון"). הרב לא הסתפק בכך, והוא נענה לבקשת הרב אייזנשטיין וכתב ערך לאנציקלופדיה זו ("בר מצרא"). מכאן שהוספת השלמות מקולמוסו של הראי"ה לאנציקלופדיה התלמודית בוודאי תואמת את רוחו ואת קו מחשבתו.

קידוש השם

עורכי הכרך שלפנינו עברו אם כן בדקדקנות על כתביו ההלכתיים של הרב, זאת במקביל לערכי האנציקלופדיה, והוסיפו והשלימו את דעת הרב בכל שנוגע לעניין זה ואחר. לעתים מדובר בהגדרה עצמה. למשל, בערך "אברים": הראי"ה ציין שבלשון המקרא "אבר" הוא כנף, כמו "יעלו אבר כנשרים" (ישעיהו מ, לא), "מי יתן לי אבר כיונה" (תהלים נה, ז), אם כי בלשון חז"ל "אבר" הוא שם כולל לכל חלקי הגוף, ואפילו לעצם. מעין זה בערך "אגוז": הראי"ה מציין שהאחרונים השתמשו בשיעור "כאגוז" גם לעניין חלק נפוח במצה, שאוסר את המצה כולה.

לעתים מדובר בהבהרה של ממש. למשל, בערך "אדם חשוב" חידש הרב ש"אדם חשוב" אינו רוצה להיחשב רשע בעיני העולם, ונפקא מינה למעשה שהוא נוגע בדבר ואינו רוצה לחזור בו מעדותו, זאת כדי שהעולם לא יחזיקוהו לשקרן בעדותו הקודמת שהוא חוזר ממנה. ועוד, באותו ערך: הרב מונה הנהגות של גדולי ישראל אשר לשאר אדם אין רשות לנהוג כמותם. כגון רב יהודה שהיה מתפלל רק פעם בחודש (ראש השנה לה ע"א), פטור מי שתורתו אמנותו מתפילה (שבת יא ע"א), האר"י שזמן רב התפלל בביתו בלי קריאה בספר תורה, ועוד מקרים שכלולים בהנהגת "אדם חשוב שאני".

ועוד, מערך "אדם כשר": אין לפוסלו ולהעבירו מעבודתו במקום שהתורה לא מצווה זאת. לכן, שוחט שטעה והאכיל נבלות בשגגה, כיוון שכתבו הפוסקים שאינו נפסל בזה אין להעבירו מעבודתו. ועוד, מה גדרו של "אונֶס", במשמע הכרח? הראי"ה מגדיר ש"אונס" הוא רק כאשר מדובר בפחד מיתה ממש, לא כן כאשר מדובר בחשש רחוק והסכנה אינה ממש לפניו. וכן הלאה וכן הלאה השלמות והוספות רבות. אגב, מעניין מאוד – ולא מפתיע – שלא מעט מהתייחסויות הראי"ה משלבות הלכה ואגדה.

העורכים השכילו לשלב גם את ההערות שרשם הרצי"ה, בכתב ידו, על כרכי האנציקלופדיה שהיו בספרייתו. כך למשל, בערך "אפיקורוס" הדגיש הרצי"ה שכל הדינים שבערך זה לא נאמרו לאמתו של דבר על "אפיקורוסים" אלא על "מינים". כך הוא בכתבי יד ובדפוסים ישנים, ורק בהשפעת הצנזורה שינו המדפיסים מ"מינים" ל"אפיקורסים". באותו ערך שב הרצי"ה עוד פעמיים להדגיש היבט זה. כל המצוי בתורתו של הרצי"ה מבין היטב את מקומה ואת חשיבותה העקרונית של הערה זו, הנוגעת מאוד לזמן הזה ולדורנו. והנה למשל חידוש של הרצי"ה בערך "אבדה": לדידו, אפשר שהשבת שטרות לעכו"ם חמורה עוד יותר מהשבתם לישראל, ודינה דאורייתא, משום שבהשבה לעכו"ם מתקיימת מצוות קידוש השם! וכך עוד עשרות הערות שאותן רשם הרצי"ה בשולי הספרים.

השלמת המלאכה

מטבע הדברים, גם מלאכה חשובה זו עדיין לא הושלמה, ועדיין גם היא זוקקת השלמות. הנה למשל, בערך "דינא דמלכותא דינא" צוינה הוספה חשובה מתוך אגרות הראיה, אך נשמטה מן העורכים הוספה חשובה לא פחות שעניינה "דינא דמלכותא בירושה" (איגרת הראי"ה לרב הרצוג, שפורמה בקובץ "תחומין" ג). ועוד דוגמה: לא הוזכרה כלל ועיקר התייחסות הראי"ה לערך "אין אדם פורע בתוך זמנו", זאת הגם שהראי"ה עסק בנושא זה (אוצרות הראיה). ועוד מעין אלה, שרק מדגישים את נחיצות השלמת מפעל רב חשיבות זה. ככלל, הספר שלפנינו נתן דעתו רק לעשרת הכרכים הראשונים של האנציקלופדיה. בוודאי שנדרשת השלמת המלאכה לכל יתר הכרכים, ואכן מנהלי מפעל מבורך זה מעדכנים שהם כבר נערכים להמשיכו. חזקה על מערכת האנציקלופדיה התלמודית שתשכיל – במהדורות הבאות, וכבר עכשיו במהדורות אלקטרוניות שבמאגרי מידע – לתקן ולטייב את כל הנדרש.

בשולי הדברים עליי להעיר כי העובדה שמערכת הספר שלפנינו צירפה את הפניותיה–חידושיה–היא בכלל דברי הראי"ה והרצי"ה, לדידי היא לרועץ. טוב היה לו לספר שלפנינו שיתמקד אך ורק בהוספות והשלמות הראי"ה והרצי"ה. כבודן של הערות חברי המערכת – בכל הכבוד – יישמר למקום ולזמן אחר. כך ככלל, וכך מכל שכן בנוגע לנספח א' של הספר: "הגהות לאנציקלופדיה התלמודית", שכולו (לפי הצהרת המערכת עצמה) מופנה "לעורכי האנציקלופדיה ולא לקוראים", ולמרות זאת הועבר אלינו "הקוראים". אין חלילה לזלזל בהערות חשובות אלה, ברם ממש לא זה, כאן ועכשיו, מקומן. חלק מההערות, אגב, משעשעות למדיי. למשל, מתברר שבכל הנוגע להפניות לרמב"ם האנציקלופדיה התלמודית משתמשת בראשי התיבות חו"מ הן להלכות חובל ומזיק והן להלכות חמץ ומצה; מה שמזכיר את ההלצה הידועה לגבי "חמרא" שבתלמוד.

מכל מקום, יש לקוות שמפעל חשוב זה לא רק יושלם מהרה אלא יעורר מחדש את החובה המוטלת על כולנו לעסוק ביתר שאת לא רק במשנתו ההגותית של הראי"ה אלא גם במשנתו ההלכתית.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י' אדר א' תשע"ו, 19.2.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-21 בפברואר 2016,ב-גיליון תצווה תשע"ו - 967, יהדות. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: