נוהל אדמה בוערת | איתמר בן יעקב

לימוד הגמרא הלילי במשרד המ"פ, הדאגה האבהית לפקודיו, זקיפות הקומה בשדה הקרב, והכול מתוך שאיפה אינסופית לשלמות. לדמותו של דגן ורטמן, במלאת שבע שנים לנפילתו 

ישנם אנשים המשולים לחותמת. כשם שרישומה של החותמת ניכר רק לאחר שמרימים אותה מהדף, כך ישנם אנשים שהטבעת החותם שלהם ניכרת רק לאחר הסתלקותם מהעולם הזה. את הדימוי הזה ניתן לומר על דגן. על אף שהכרתי אותו בחייו – וכבר אז הערצתי אותו, וכמוני רבים מחבריו, מפקודיו וממפקדיו – רק לאחר חלוף השנים אני נוכח לדעת  עד כמה הצליח להסתיר את גודלו מכולנו ומה גדולים היו חייו ומורשתו.

לא פשוט להיפגש עם דמותו של דגן בשורות קצרות. טעימה ממנו ניתן לקבל מסיפור שסיפר לי אחיו, מעיין. פעם אחת ישבו הוא ודגן ושוחחו, ופתאום, באמצע השיחה, מעיין שם לב לכך שדגן מהורהר. הוא שאל במה הוא טרוד, ודגן ענה: "אני רוצה לחיות את המהות כל הזמן". זוהי שאיפת חיים אדירה, ומהיכרותי עם דגן הוא אכן ניסה לממש אותה בחייו.

דגן נולד בכ"ד בשבט תשל"ז בירושלים, להוריו פרופ' אלי (אליהו) ודבורה ורטמן. הוא גדל ביישוב מכמש, למד בישיבה לצעירים (ישל"צ), התקבל ליחידת שלדג אולם החליט לדחות את גיוסו וללמוד בישיבת "אור עציון". כבר מתחילת לימודיו בישיבה בלט דגן בשקידתו יוצאת הדופן ובהתמסרותו המופלאה ללימוד. כעבור שנה וחצי, כאשר כל בני המחזור שלו התגייסו, החליט לדחות את גיוסו ולהמשיך בלימוד ובהמשך עבר ללמוד בישיבת "הר המור".

לאחר שש שנות לימוד חש דגן שהגיע הזמן לשירות הצבאי. הוא התגייס לחטיבת גולני, סיים את המסלול כחייל מצטיין ולאחר מכן חזר לישיבה. לאחר התייעצות עם רבותיו, החליט דגן לחזור לצבא. הוא יצא לקורס מ"כים ולאחר מכן לקורס קצינים והצטיין בשניהם. לאחר קורס קצינים הוצע לו לפקד על צוות ביחידת שלדג (על אף ששירת לפני כן בגדודים של גולני) אך הוא סירב והעדיף להיות מ"מ בגדודים. בהמשך שירת בתפקיד של סמ"פ, ולאחריו התמנה למ"פ טירונים. בתפקידו האחרון שימש מ"פ בפלוגה הוותיקה של גדוד 13 בגולני.

דגן הצטיין בכל תפקידיו ונבחר אף למצטיין רמטכ"ל. עם כל הישגיו היה ונותר בצניעותו הרבה ממוקד במהות – בעשיית הדברים בצורה הטובה ביותר. התכלית שעמדה מול עיניו הייתה טובת עם ישראל. לאחר שסיים תפקיד מפקד פלוגה חזר לחופשת לימודים בישיבה. דגן נפל בקרב במבצע "עופרת יצוקה" ביום שני י' בטבת תשס"ט, והוא בן 31.

‭"‬אני‭ ‬רוצה‭ ‬לחיות‭ ‬את‭ ‬המהות‭". ‬דגן‭ ‬ורטמן צילום‭: ‬באדיבות‭ ‬המשפחה

‭"‬אני‭ ‬רוצה‭ ‬לחיות‭ ‬את‭ ‬המהות‭". ‬דגן‭ ‬ורטמן
צילום‭: ‬באדיבות‭ ‬המשפחה

נעלם בדרך לגביע

את דגן זכיתי להכיר בתקופת לימודיו בישיבת הר המור. כשהגעתי כשמיניסט ל"שבוע ישיבה", היה דגן באותה תקופה "אחראי שבו"שים". כבר אז נכבשתי בחיוכו, בהתמדה הגדולה, בטפיחות השכם העזות.

לאחר שחזר לישיבה משירותו הצבאי דאגתי לכך שיהיה בחדר שלי והפצרתי בו לקבוע איתי חברותא. לא היה קל למצוא זמן בסדר יומו העמוס, אבל בסוף הוא הסכים, וקבע איתי לימוד בין אחת עשרה וחצי בלילה לשתים–עשרה. ומה לומדים? פה פגשתי דוגמה קטנה לרגישותו הרבה לסובב אותו. "אתה קורא בתורה מדי שבת", אמר, והציע שנלמד הלכות קריאת התורה בשולחן ערוך ובמשנה ברורה. לא אשכח את רגעי הלימוד הללו שהתחילו בקביעות במילים "איתמר, בוא תלַמד אותי". אני, הצעיר ממנו בארבע שנים, תמיד מחיתי, אבל מבחינתו זו הייתה אמת פשוטה.

ברבות מהשבתות שבהן יצא לחופשה מהצבא היה מגיע לישיבה. תמיד בלי מדים ודרגות, מתיישב לו בשקט בפינת בית המדרש ולומד בעיניים אדומות מחוסר שינה. לימים נודע לי שכשהיה מפקד פלוגה, היה מסיים את ענייניו במשרד המ"פ בשעת לילה מאוחרת, יוצא לסיבוב בין חייליו, דואג כמו אבא טוב שכולם מכוסים, חוזר למשרדו, פותח גמרא ולומד עד שלעתים היה מתעורר בבוקר ישוב במשרד מול הגמרא.

אני זוכר אותו תמיד הולך לישון אחרון וקם ראשון. עם הישמע הצלצול הראשון של השעון המעורר היה קופץ ממיטתו ורץ להתארגן, תמיד בזריזות. מעולם לא ראיתי אותו הולך או נח. בצבא יש יחידות שבהן היה נהוג לערוך פעם "נוהל אדמה בוערת". כלומר, על פי הגדרת המפקדים האדמה בוערת וצריך לרוץ כל הזמן ממקום למקום ואסור ללכת. סיפר אל"מ אבינועם סטולוביץ' (היום מח"ט החרמון ואז המ"פ של דגן) שיום אחד ניגשו אליו המפקדים של דגן וסיפרו שדגן הגדיר לעצמו עצמאית "נוהל אדמה בוערת". הוא כל הזמן רץ! היה קצת קשה להסביר להם, סיפר אבינועם, שהוא קל כנשר ורץ כצבי לעשות רצון אביו שבשמים.

במהלך המסלול נערך מרוץ התבור, ודגן נקרא על ידי מפקדיו להשתתף בנבחרת של חטיבת גולני. דגן סירב בתוקף לעזוב את אימוני הפלוגה וללכת למחנה האימונים. לאחר דין ודברים איתו ועם האחראי על הנבחרת סוכם שדגן יישאר עם הפלוגה ויגיע רק לתחרות. דגן עדיין ניסה להתעקש שלא ללכת לתחרות והטיעון היחיד ששכנע אותו לבסוף היה שהוא לא מייצג את עצמו אלא את גולני, והצלחתו היא גאוות היחידה כולה. סוף הסיפור היה שדגן הגיע למקום השלישי בצה"ל. המ"פ אבינועם קיבל טלפון בהול מקצינת הספורט של היחידה: "הטקס עומד להתחיל. דגן אמור לקבל גביע אך מסרב לעלות לבמה ואני לא מוצאת אותו. מה עושים?". אבינועם המ"פ לא היה מופתע והורה לקצינה לקבל את הגביע במקומו.

חסד נסתר

באחת הפעמים שבהן דגן הגיע לחופשה בישיבה, הייתה הישיבה בתקופה קשה מבחינה כלכלית. דגן, מתוך חשש שאין מספיק אוכל לתלמידים, היה קונה לעצמו אוכל במכולת הסמוכה. באותו זמן התבקשתי לפנות לתלמידים ובוגרים המשרתים בצה"ל בסדיר ובקבע בבקשה לתרום להחזקת הישיבה. להפתעתי הרבה, בכל פעם שפניתי לדגן הוא סירב בתירוצים שונים ומשונים. רק לאחר הסתלקותו גיליתי את הסוד – הוא היה תורם סכומים נכבדים דרך אדם שלישי כדי שלא ייוודע מי הנותן.

חבר של דגן העובד כפקיד בבנק לאומי בסניף בית וגן, שהיה ממוקם מול הישיבה, סיפר: דגן היה לקוח בסניף, ולעתים היה מגיע לסדר שם את ענייניו. בוקר אחד הגיע לסניף, ושאל את חברו הפקיד: "אם אומר לך מספר חשבון, תוכל לומר לי מיהו בעל החשבון?". משנענה בחיוב, הוסיף בשקט: "אם כן, אמור נא לי מה שם בעל חשבון פלוני, והעבר בבקשה 10,000 ש"ח מהחשבון שלי לחשבון הזה". העברות אלה חזרו על עצמן מדי פעם לחשבונות שונים. לאחר זמן התברר שחשבונות אלו היו שייכים למשפחות של חיילים מהפלוגה שלו שהיו זקוקות לכסף. כשהחמיא לו הפקיד, היה דגן מצטנע ואומר: "וכי מה יש לי לעשות עם משכורת כל כך גבוהה?".

כשהחיילים שלו השתחררו, הם הזמינו את דגן למסיבת שחרור שכללה "על האש" בשפע. בסוף האירוע הסתובב דגן בין השולחנות ואסף את מה שנשאר בשקיות גדולות. למחרת, בשעת בוקר מאוחרת, התקשר לאחד המשוחררים הטריים והציע לו לבוא איתו למשימה חשובה. יחד הם נסעו לביתו של אחד החיילים. לאחר שדפקו בדלת ולא היה מענה, הם נכנסו לבית, וגילו מקרר ריק מאוכל. חיש מהר הם מילאו את המקרר בכל האוכל מן הערב הקודם, מיהרו לסופרמרקט הקרוב והעמיסו עגלה מלאה בכל טוב. כשהבחור ביקש להשתתף גם הוא בתשלום, דחה אותו דגן בעדינות אך בנחרצות: "לי יש משכורת של איש קבע, לך אין". מעשים אלה חזרו ונשנו בווריאציות כאלה ואחרות. לא פעם בימי שישי דגן היה מגיע לביתו דקות ספורות לפני שבת לאחר שהסתובב בבתי חייליו והיה ממלא מקררים, קונה מיקרוגלים וכדומה.

בין מודעות האבל שהתפרסמו לאחר נפילתו נכתב "גדול וגיבור". דגן היה גיבור גדול בשדה הקרב. לא היה בו פחד. בתעסוקה מבצעית בגזרת עזה, דגן נדרש פעם אחת לסגור שער בגדר הרצועה, באזור שנקרא "גבעת הצלפים". היו שם יריות בלי סוף, ועם כל זאת ירד דגן מהרכב בקומה זקופה, סגר את השער וחזר זקוף, בלי לשנות את קצב ההליכה. הוא לא התכופף ולא מצמץ, כי בתפיסה שלו לא מתכופפים לפני האויב. את הסיפור הזה שמע נשיא המדינה דאז, שמעון פרס, מפי בני המשפחה כאשר בא לניחום אבלים בביתם. כרם, אחיו של דגן, הוסיף הסבר: "אתה יכול לפעול כך רק אם אתה רואה מאחוריך את אברהם אבינו, דוד המלך, רבי עקיבא, המהר"ל והרב קוק. רק כך אתה יכול ללכת בקומה זקופה, ללא פחד".

תורה שנותנת כוחות

מספר חודשים לפני הסתלקותו סיים דגן תפקיד מ"פ ויצא לתקופת לימודים, במגמה לשוב אחריה לצבא ולהמשיך בשירותו. הוא בחר להקדיש את חופשת הלימודים מהצבא ללימוד תורה בישיבת הר המור, תוך שהוא נלחם על הזכות ללמוד במקום שאינו מספק תואר אקדמי, כפי שהצבא דורש. בטהרתו הפנימית הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה שמישהו סופר לו את דפי הגמרא לצורך ציון. זה לא התאים ללימוד "לשמה" שהוא ביקש, ולא לחיי ה"לשמה" שאותם חי.

אחד האלופים שביקר בבית המשפחה אמר כי עד לפגישתו את דגן הכיר רק תורה שמחלישה את האדם, ובפעם הראשונה פגש תורה שנותנת כוחות. כל חייו היו קודש לעם הזה, להתעוררותו ולתעודתו; לנצח ישראל. גם במותו, כמו בחייו, קידש שם שמים.

עם תחילתו של מבצע "עופרת יצוקה" יצא מאוהלה של תורה, מבלי שנקרא, אל שדה הקרב. הוא סירב לקבל תפקידים שיותירו אותו מחוץ ללחימה עצמה, ונכנס ללחימה בעזה עם חוליית הפיקוד הקדמי של מג"ד 13. יום קודם לנפילתו הספיק דגן להצטרף להסתערות על מחבלים, לפגוע בהם ולשוב לטפל בחיילים שנפצעו.

ברצוני לסיים בדברים שכתב דגן לעצמו:

אין לאדם יעד שאליו צריך להגיע, מכיוון שלא קיים כזה, כיוון שהאידיאל האלוהי הוא אינסופי. השלמות היא בכך שאתה מוסיף כל הזמן, כלומר: חי את המציאות האלוהיתמאוחד עִמהלהיות שרוי באלוהות. וזהו לימוד לשמה ועשייה לשמה.

הרב איתמר בן יעקב הוא ר"מ במכינת בית יתיר

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ג טבת תשע"ו, 25.12.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-27 בדצמבר 2015, ב-גיליון ויחי תשע"ו - 959 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: