משחקי זהות | חיותה דויטש

מימי ראשית האנושות ועד ימינו אנשים מגבשים ומשנים זהויות וסיפוריהם מציתים את דמיונם של היוצרים. הסתרה ואף החלפה של זהות אינן בהכרח שליליות 

המילה "זהות" היא מילה חדשה יחסית. תמיד לאנשים הייתה "זהות", אבל הם לא ידעו על כך מפני שהמושג טרם התנסח. היום יודעים לומר כי לכל אדם יש "זהות" – אותו  גורם המלכד שלל תכונות ואמונות לכדי מסה מגובשת אחת. מעין "אני", הקובע את ההתנהלות.

ומה עם מי שיש לו יותר מזהות אחת? מי שיש לו זהות כפולה, ואולי משולשת? אנשי השירות החשאי נאלצים לפעול בזהויות בדויות למען מדינתם. גם בוגדים עושים כך. מה בין סוכן חשאי לסוכן כפול, כלומר בוגד? שאלת הנאמנות, כמובן. תלוי למען מי הכפלת את זהותך. האם זו מדינתך שלך ששלחה אותך, או מדינת אויב. סיפורו של פולארד שהשתחרר לאחרונה הוא דוגמה מרתקת לשאלת הזהויות והנאמנות. איש יהודי-אמריקאי בוגד בזהותו האחת למען זהותו האחרת.

במקרים קיצוניים במיוחד הזהות לא הוכפלה בכוונת מכוון, אלא על כורחה, בשל מחלה. זה המקרה של ריבוי-אישיויות שהיא מחלת נפש מהסוג שמצית את דמיונם של כותבי ספרים ויוצרי סרטים. למעשה כל משחק עם זהות, באשר הוא, מצית את דמיונם של יוצרים. אולי מסיבה זו מלאים מסכי הטלוויזיה שלנו בסיפורים על הכפלת זהויות מסוגים שונים. המקרה השכיח ביותר להכפלת זהויות הוא סדרות הריגול, כמובן. "זהות בדויה" או "זהות כפולה" הן סדרות על אנשים שזהותם האמיתית נגנבה מהם והוסתרה מהם לצרכים לאומיים ופוליטיים. "הומלנד" שעונתה החמישית משודרת בימים אלה התבססה בתחילתה על "חטופים" הישראלית וסיפרה על שבוי ששינה זהות והפך מקרבן לאויב המזוהה עם חוטפיו. בעונה החמישית, הנוכחית, זו סוכנת בכירה מאוד של הסי-אי-איי האמריקאי, שעובדת כסוכנת כפולה למען הרוסים ועל הדרך בוגדת במדינתה ובחבריה.

"כפולים", הסדרה הישראלית החדשה, שהקרנתה הסתיימה לאחרונה, משתמשת בהיעדר הידע של הצופים באשר לזהותם של הגיבורים ככלי ליצירת מתח. "זהותם" איננה תעודת הזהות שלהם, שכן זו נגנבה מהם ודרכוניהם שימשו לביצוע מעשה חטיפה בינלאומי שסיבך את מדינת ישראל, אלא לזהותם במובן העמוק. השאלה שמטרידה את הצופים, וגורמת להם לכסוס ציפורניים במתח, היא מי משלל הטיפוסים גיבורי הסדרה הוא באמת מי שהוא, ומי בעל זהות כפולה, כלומר משקר במצח נחושה?

באחד הרגעים היפים של הפרק שלפני האחרון יושבים שניים מבין החשודים שזהותם נגנבה על גבעה שוממת בנגב, סביבם מדבר. שון מנגן בגיטרה ואסיה מקשיבה לו. אמש נרצח אחיה, ובשעות אלה כנראה מתקיימת הלווייתו שבה לא יכלה להשתתף, כי נאלצה להימלט. שון מנגן שיר עצוב, אסיה בוכה, וכדי לשמח אותה הוא מכריח אותה לשיר איתו את שיר הילדים המוכר של דתיה בן דור – ולהשלים יחד את המשפטים:

לפעמים אני עצוב

ולפעמים – שמח.

לפעמים אני זוכר

ולפעמים – שוכח.

לפעמים אני שבע

לפעמים – רעב,

לפעמים אני כועס

ולפעמים – אוהב.

אבל

אני תמיד נשאר אני

תמיד נשאר אני.

שני השחקנים, כמו גם הדמויות שהם מגלמים, הם עולים חדשים, הוא (אנחל בוני) מארגנטינה והיא (אניה בוקשטיין) מרוסיה. ולמרות שבשלב הזה הצופים כבר יודעים שאחד מהם "כפול" באמת, כלומר משקר, משהו בזהות הישראלית שלהם מבצבץ פתאום ועולה דרך השיר התמים הזה, העוסק בזהויות. "אני נשאר אני". האמנם נשאר שם משהו מן ה"אני" ההוא? ומהו אותו "אני"?

מי‭ ‬מהם‭ ‬הוא‭ ‬באמת‭ ‬מי‭ ‬שהוא‭ ‬ומי‭ ‬בעל‭ ‬זהות‭ ‬כפולה‭? ‬
מתוך‭ "‬כפולים‭"‬ צילום‭: ‬יח‭"‬צ‭ ‬קשת

מי‭ ‬מהם‭ ‬הוא‭ ‬באמת‭ ‬מי‭ ‬שהוא‭ ‬ומי‭ ‬בעל‭ ‬זהות‭ ‬כפולה‭? ‬
מתוך‭ "‬כפולים‭"‬
צילום‭: ‬יח‭"‬צ‭ ‬קשת

יהודי, מוסלמי וצלב

באחד מהפרקים של "שטיסל" (העונה השנייה) מבקש קיווע לקבור עצמו באדמה כשאביו, ר' שולם, מנצל טקס לכבוד פרס שקיבל כצייר לקושש כסף עבור החיידר שלו. זהו רגע מופתי של התנגשות תרבויות: קיווע  בעל הזהות הכפולה (חרדי, אמן) חי בשני העולמות ומבין את הקודים, ר' שולם לא.

זהותנו מורכבת מרכיבים שונים, ולעתים גם סותרים. בחברה חילונית תשתקף זהותנו באופן מסוים ובחברה חרדית באופן הפוך. בבית אנחנו דבר אחד, בעבודה דבר שני, מול הורינו דבר שלישי ומול ילדינו – רביעי. כולנו מכירים מציאות שבה חלקים שונים בנפשנו מתנגשים זה בזה.

הסדרה "התסריטאי" של סייד קשוע מספרת על התנגשות חלקים שונים בזהותו של אדם אחד באופן חריף, כאוב ומרתק. השחקן הערבי-ישראלי יוסף סוויד מגלם בה את דמותו של כאתב, בן דמותו של היוצר הערבי-ישראלי. כפל זהויות קשה מנשוא משתקף בכל שורה שקשוע כותב, ואם מותר לשאול דימוי נוצרי כדי לתאר אדם שזהותו נקרעת בין יהדות לאסלאם, כלומר בין שייכות נפשית לחברה היהודית ישראלית לבין שייכותו לחברה הערבית-פלסטינית, הרי שכאתב – כקשוע עצמו –  נושא את כפל זהויותיו כצלב על כתפיו. קשוע כתב בספריו לא מעט על כפל הזהויות הזה, וללבי נגע כשסיפר פעם איך כשהיה תלמיד י"ב נאלץ לצאת מהכיתה כשהגיע טייס לדבר על השירות בצה"ל.

באחד הפרקים של הסדרה נתפס כאתב על נהיגה בשכרות. הוא מוצא ממכוניתו ומתבקש על ידי השוטר לעשות בדיקה לקביעת רמת האלכוהול בדמו. כשהוא מזהה שהשוטר הוא ערבי, הוא פונה אליו בערבית, שירחם עליו וישחרר אותו. השוטר מתעלם וממשיך למלא את הטפסים. הדבר מעורר כמובן את חמתו של כאתב והוא מאשים בצעקות ובקללות את השוטר שהוא בוגד ומשתף פעולה עם המדינה הציונית, כאילו הוא עצמו נוהג אחרת כשהוא מוזמן להרצות, או לפרסם את מאמריו וספריו בהוצאות הספרים ובעיתונות הישראלית. את הפצע הכאוב של עצמו הוא משליך גם על אחרים. את שנאתו העצמית כ"משת"פ תרבותי" הוא מפנה החוצה.

הגרסה העתיקה

לפני שבתות אחדות קראנו על יעקב הפושט את זהותו שלו ולובש את זהות אחיו. "גשה-נא ואמושך בני", מבקש אביו יצחק, ונופל בפח. "הקול קול יעקב", הוא אומר, אבל "הידיים ידי עשו". במלאו את בקשת אמו לובש יעקב לא רק את צורתו החיצונית של אחיו – הידיים השעירות – אלא גם את לבושו הפנימי הבעייתי. בלובשו את זהות אחיו פושט יעקב את זהותו שלו, כאיש תם יושב אוהלים. מעשה ההחלפה הוא מעשה של רמייה (נחמה ליבוביץ ז"ל היא מהמפרשים היחידים שחשבו שמדובר בחטא). פשיטת זהותה של כלה צנועה מבית יהודה ולבישת זהות של אישה זונה העמידה את תמר בסכנה עצומה, אבל גם פתחה פתח להצלה ולעתיד טוב יותר. אשת ירבעם הסוותה את היותה אשת המלך וסיכנה עצמה כשהלכה לאחיה השילוני. הנביא אמנם הצליח לגלות את זהותה האמיתית של האורחת, אשת המלך האויב, אבל היא עצמה התנסתה בזהות חדשה – אישה פשוטה המצליחה להקשיב לו ולקבל את נבואתו.

אחד הסיפורים העצובים בתלמוד הוא סיפורם של רבי חייא בר אשי ואשתו (קידושין פא ע"ב). בכל פעם שהיה נופל ר' חייא על פניו, היה אומר – הרחמן יצילנו מיצר הרע. יום אחד שמעה אותו אשתו ותמהה על דבריו. אמרה: "והרי כמה שנים הוא פרוש ממני? מה טעם הוא אומר כך?". כשלמד יום אחד בגינת הבית שינתה בגדיה ולבשה זהות אחרת – זהותה של זונה ידועה ששמה חרותא. בעלה התפתה ושכב עמה, כשהיא בתחפושת, ומאז, גם אחרי שאשתו גילתה לו את האמת, לא הצליח לסלוח לעצמו. הגמרא שמספרת לנו את המעשה מצביעה על שני הפנים של מעשה האישה: על השקר והבגידה מצד אחד, על התועלת והרווח שבקרבת איש לאשתו מצד שני.

—————————

כפולים מריה פלדמן ועמית כהן

ישראל, 2015, קשת, ערוץ 2.

התסריטאי סייד קשוע

ישראל 2015, הערוץ הראשון, ימי חמישי 21.00

הומלנד גידי רף, הווארד גורדון, אלכס גאנסה

ארה"ב 2015, יס הו ימי שני, 22.00

שטיסל אורי אלון ויהונתן אינדורסקי

יס הו, מוצאי שבת 22.00

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ו' טבת תשע"ו, 18.12.2015

פורסם ב-21 בדצמבר 2015,ב-גיליון ויגש תשע"ו - 958, לפנאי ולפנים - חיותה דויטש. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: