ואולי כן 
היו 
הדברים | שירה קדרי-עובדיה

מיכאל ברנשטיין נפגש בטולוז במשוררת רחל והם התאהבו. אך בניגוד אליה, הוא שב לרוסיה וחי בה כמהנדס חשמל אפרורי שסירב להצטרף אל המהפכות הגדולות. נורית גרץ גילתה את מכתבי הידידות שבין השניים, וטוותה מהם רומן שכאב ונחמה, מציאות וחלומות גדולים מעורבים בו לעלילה נמשכת

מתמונת הפספורט הקטנה ניבט אדם לא צעיר, שיערו האפור מקליש, חושף מצח גבוה ובהיר. עיניו קטנות ועייפות, על אפו משקפיים עגולים. פיו קמוץ, ספק מתוך גאווה ספק מתוך עצבנות. הצווארון הרכוס של מעיל הצמר הכהה שלו מסתיר בקושי סנטר כפול.

את התמונה הזו, המציגה את דיוקנו של מהנדס החשמל מיכאל ברנשטיין, ראתה נורית גרץ לראשונה רק בשלב מאוחר של כתיבת ספרה, המגולל את סיפור אהבתם של מיכאל ורחל בלובשטיין, הלא היא רחל המשוררת. היא מברכת על כל שורה שנכתבה לפני גילוי התמונה, וייתכן שבסתר לבה הייתה מעדיפה שהתצלום הקטן, ששוליו מתפוררים, היה נשאר במעמקי הארכיון הסובייטי שבו שכב במשך עשרות שנים, ולא מתגלה לעולם. "מיכאל לא היה יפה, בלשון המעטה", אומרת גרץ. "המזל שלי היה שראיתי את התמונה שלו רק אחרי שכתבתי את סצנות האהבה בינו לבין רחל".

צילום: יונתן בלום

צילום: יונתן בלום

בין שתי אמונות

זה לא היה הגילוי המאכזב היחיד של גרץ על אודות הדמות שבחרה להציב במרכז הרומן החדש שלה, "ים ביני ובינך" (הוצאת דביר). היא התאכזבה כשגילתה שמיכאל, שחי רוב ימיו תחת שלטון קומוניסטי, לא הצטרף למאבק להפלת שלטון הצאר, ומנגד גם לא מרד במפלגה הבולשיביקית. מיכאל שלה, כך התברר לה, ניהל חיי שגרה אפורים למדי כמורה להנדסת חשמל. בשונה מרחל אהובתו, שנסיבות מותה הטרגיות משחפת מוכרות לַכול, מיכאל נפטר בשיבה טובה, שבע ימים וספרי הנדסה פרי עטו. "גנזתי את הספר פעם אחרי פעם. בכל שלב של הכתיבה עצרתי ואמרתי שזהו, זה לא הולך", היא אומרת.

"עברתי משבר משמעותי כשגיליתי, במהלך התחקיר על הספר, כמה פסיבי היה מיכאל. אני רציתי גיבור פעיל, גיבור שעושה דברים. אחד שקם ונוסע בעקבות אהובתו רחל, או אחד שתופס צד במהפכה הקומוניסטית – או שהוא לוקח דגל אדום, עולה על בריקדות ומאמין בכל לבו שבזכות המהפכה יצליחו לבנות עולם אחר, או שהוא מורד בשלטון גם במחיר של מאסר והוצאה להורג. לאט-לאט גיליתי שמיכאל הוא לא זה ולא זה, ואמרתי: אז מה אני עושה בעצם עם גיבור כזה?".

בהדרגה, בצעדים קטנים, למדה גרץ לחבב אותו, ובהמשך אף להתאהב בדמות הצעיר החולם, חובב השירה והספרות, שהתאהב ברחל המשוררת במהלך לימודיהם המשותפים של השניים באוניברסיטת טולוז שבצרפת. רחל הגיעה ללימודים מארץ ישראל, לאחר שעבדה תקופה בחוות העלמות שעל שפת הכינרת. מיכאל הגיע מרוסיה, שזרעי המהפכה הקומוניסטית כבר החלו להיזרע בה. "הבנתי שמיכאל הוא לא סתם אחד שמתלבט ולא מצליח להחליט, נחנח כזה שלא חי באמת. הוא פשוט חי חיים כפולים: הוא חי במציאות, ובמקביל הוא ממשיך לחיות את החלום. הוא מבין משהו שאחרים הבינו הרבה אחריו – שהוא לא יצליח לשנות את העולם, שאת הגאולה הוא כבר לא יביא.

"לאורך הדרך השתכנעתי שמיכאל הוא בעצם הגיבור האמיתי – הגיבור של התקופה הזו. תחילת המאה העשרים הייתה תקופה שבה האמונה הייתה אמונה חילונית. רחל, ממקום מושבה בארץ ישראל, נמצאת במקום שבו האמונה היא ציונית; מיכאל נמצא במקום שבו האמונה היא בסוציאליזם. המשותף לשתי האידיאולוגיות האלה הוא המחשבה שבזכותן תגיע הגאולה. קשה לנו להבין את זה, אבל מיכאל ורחל חיו בעולם חילוני שהוא בעצם עולם דתי מאוד: ההרגשה היא שמעכשיו שום דבר לא יהיה כמו שהיה קודם. מיכאל חי בתוך הלהט האמוני הזה, אבל הוא כבר מבין לאן הלהט הזה יוביל: כשמדברים איתו על מהפכה, הוא כבר רואה גוויות וגולאגים. היכולת שלו לראות קדימה, אל העתיד, משתקת אותו. רק כשהבנתי את זה יכולתי לומר לעצמי שזה הגיבור האמיתי שלי, זה הגיבור שעליו אני רוצה לכתוב: גיבור שחי בשני העולמות, עולם הלהט ועולם ההתפכחות".

רחל המשוררת

רחל המשוררת

משלימה עם המציאות

דמותו של מיכאל ברנשטיין הייתה עד היום אלמונית כמעט לגמרי. העדויות היחידות על קיומו היו מכתבים בודדים שכתב בשפה הרוסית, מכתבים שנמצאו בין חפציה של רחל לאחר מותה. בשנים האחרונות נתגלו בארכיון ברוסיה מכתבים נוספים של רחל לחברתה, בשפה הרוסית, שבהם נזכר שוב מיכאל. המכתבים האלה שימשו לגרץ עוגנים, נקודות ציון שביניהן מתחה את סיפור חייהם של השניים.

כדי להשלים את הפרטים החסרים יצאה למסע בלשי חובק עולם בעקבות מיכאל – מבלי לצאת מפתח הבית. "התחלתי בטולוז, המקום שבו הם נפגשו. מכיוון שיש לי בעיות גב אני לא יכולה לנסוע, אבל גיליתי שהרבה יותר טוב לשוטט במפות הווירטואליות של גוגל ובמפות ישנות, ולהגיע למקומות האלה דרך המחשב. בטולוז מצאתי רק גיאוגרפיה, שום דבר מהעבר לא נשאר".

כשעברה לכתוב על תקופות חיים מאוחרות יותר של מיכאל, עם שובו לרוסיה ערב המהפכה הבולשיביקית, לא הסתפקה גרץ בשיטוט וירטואלי ונעזרה בתחקירניות דוברות השפה שחיפשו עבורה מידע בארכיונים שונים. "מצאתי מסמכים ממוסדות שמשרטטים את כל הביוגרפיה של מיכאל: גיליתי מתי והיכן הוא נולד ונפטר, כמה ספרים הוא כתב, איפה הוא התגורר, מי הייתה אשתו. הפרטים היבשים האלה היו נדבך ראשון, שמהם יכולתי לבנות את הקירות, את הגג ואת הקומות הבאות של הסיפור".

לא חסר לך המגע הממשי עם המקומות שבהם חי מיכאל?

"אני אדם שמשלים עם מה שהמציאות נותנת לו, והמציאות לא אפשרה לי לנסוע לכל המקומות האלה. אבל גיליתי שהתחליף לא פחות טוב; הגעתי דרך המפות הווירטואליות לתמונות מרהיבות של נהר הנייבה, לגשרים ולרחובות. דרך האינטרנט אפשר ממש להיכנס לרחובות, להסתובב ימינה ושמאלה, לראות אפילו קרן שמש מציצה בין הבניינים, או להיכנס לבית קפה מקומי וכמעט לשתות שם קפה. ההרגשה היא ממש כאילו הייתי שם".

עבודת התחקיר בארכיונים התגלתה כקשה ומתסכלת, וגרץ מספרת שלאורך התהליך התחלפו התחקירניות שסייעו לה בזו אחר זו. "זו הייתה המון שוטטות שניפקה מעט מאוד חומר. אחת התחקירניות הלכה לבית החולים שבו עבד אביו של מיכאל, בתקווה למצוא בו נתונים על המשפחה. אבל התברר שבית החולים נשרף, וכל המסמכים הישנים אבדו. בפעם אחרת היא הלכה לבית שבו הוא התגורר, לראות אולי יש שם מישהו שעוד זוכר אותו, אבל אף אחד כבר לא זכר. גם כשכבר הצלחנו לאתר תלמיד של מיכאל שזכר אותו כמורה מבוגר, הפרט היחיד שהוא זכר עליו היה שמיכאל נהג לדבר חלש, שהיה צריך להתאמץ כדי לשמוע מה הוא אומר. איזו משמעות יש לפיסת מידע כזו? כנראה שאין לה".

להמריא מהמציאות

שבע שנים עבדה נורית גרץ ברחל ובמיכאל. תהליך העבודה על הספר החל זמן קצר לאחר צאת ספרה הקודם, "על דעת עצמו", שהוקדש לסיפור חייו של בעלה, עמוס קינן, ושיצא לאור כשנה לפני פטירתו. זמן קצר לאחר צאת הספר יצא לאור האלבום "שירים ליואל", שיצרה רונה קינן, בתה של גרץ – שמילות שיריו מבוססות גם הן על סיפור חייו של עמוס.

למרות פערי השנים ודרגות הקרבה בין גיבורי "על דעת עצמו" ו"ים ביני ובינך", קשה להחמיץ את קווי הדמיון בין הרומנים: בשניהם מככבות דמויות מציאותיות, ברוכות כישרונות ורבות פנים. שניהם נאחזים בעובדות היסטוריות מוצקות, אך ממריאים מהן אל עולמות פיוטיים, אל נבכי הנפש והדמיון. לשני הספרים הללו קדם ספר נוסף, "אל מה שנמוג", שכתבה יחד עם אמה דבורה גרץ, ושהכיל גם הוא תערובת של תיעוד ובדיון.

"אני אוהבת את המציאות, היא המצפן שלי, אבל אני גם אוהבת להמריא מהמציאות, לא להישאר בתוכה כשאני כותבת", מסבירה גרץ. "כמו בסיפור המיתולוגי המפורסם על איקרוס ודדלוס – כשנשארים במציאות מסתכנים בטביעה באוקיינוס, וכשכותבים רק בדיון מסתכנים בשרפת הכנפיים. מהסיבה הזו, בכל הספרים שלי שמרתי על אחיזה במציאות. מה גם שהרבה פעמים התברר לי שהמציאות יותר ספרותית מהספרות, ושמתרחשים בה דברים מופלאים שלא יכולתי להמציא בעצמי".

עד כמה הקפדת להיצמד לעובדות במהלך הכתיבה על מיכאל?

"העובדות הן תמיד אמיתיות, אין בספר פרט אחד שאין לו אחיזה במציאות. אם הדברים לא קרו למיכאל, הם קרו למישהו אחר. אם הם לא קרו לאף אחד, הרי שהם היו יכולים לקרות. לא יכולתי לדעת איך בדיוק התגלגלו חייו של מיכאל, אבל כתבתי על החיים שהיו חייבים להיות לו, לפי כל הנתונים שהיו בידיי". מתוך ים המידע שנאסף אצלה – על מיכאל, על רחל ועל החיים בישראל וברוסיה של שנות העשרים – ליקטה את הפרטים שמתוכם נרקם הסיפור. "למשל, רציתי לספר שמיכאל זומן לחקירה מטעם הקג"ב. אני לא יודעת אם הוא אכן זומן לחקירה כזו, אבל יש סיכוי גבוה שזה אכן קרה. לקחתי תיאורים של חקירות מתוך מסמכים וספרים שקראתי, ולתוך התיאורים המציאותיים האלה הכנסתי את מיכאל".

דוגמה למקום שבו העובדות היבשות מקבלות חיים חדשים דרך כתיבתה של גרץ אפשר למצוא בתיאורי ספר לימוד החשמל שכתב מיכאל. ספרי הלימוד היבשושיים, שאותרו על ידי תחקירניות הרומן, תורגמו עבורה מרוסית, וגרץ קראה אותם באדיקות. ב"ים ביני ובינך" היא בוחרת לספר סיפור בדיוני, שלפיו מיכאל כתב בתחילה ספר המשלב בין עובדות טכניות לבין מחשבות פילוסופיות יותר על תפקידו של האור – אך הוא נאלץ לצנזר אותו בהוראת השלטונות. "במהלך הקריאה שוחחתי עם מיכאל, ואמרתי לו: 'מיכאל, אתה הרי כתבת שירים. כתבת מכתבים נפלאים. מה פתאום שקעת כאן ביובש הזה, של חשמל וזרמים ורכבות?'. אז עשיתי לו טובה, והוספתי לתוך ספר החשמל שלו נדבך של פיוטיות. אני בטוחה שכך הוא היה רוצה לכתוב את הספר, אם רק היה יכול".

‭"‬כשמדברים‭ ‬איתו‭ ‬על‭ ‬מהפכה‭, ‬הוא‭ ‬כבר‭ ‬רואה‭ ‬גוויות‭ ‬וגולאגים‭". ‬מיכאל‭ ‬ברנשטיין‭, ‬מתוך‭ ‬תיקו‭ ‬האישי, 1927

‭"‬כשמדברים‭ ‬איתו‭ ‬על‭ ‬מהפכה‭, ‬הוא‭ ‬כבר‭ ‬רואה‭ ‬גוויות‭ ‬וגולאגים‭". ‬מיכאל‭ ‬ברנשטיין‭, ‬מתוך‭ ‬תיקו‭ ‬האישי, 1927

געגוע אל החלומות

פרופ' נורית גרץ (75), חוקרת ספרות וקולנוע המלמדת כיום בחוג לתרבות במכללת ספיר, בכלל התכוונה להציב במרכז ספרה את רחל המשוררת, לא את אהובה האלמוני חובב החשמל .

"אני הפכתי בגיל שבע לציונית בזכות רחל, כאשר קראתי לראשונה את השירים שלה", היא אומרת. "זכיתי במקום הראשון בתחרות חיבורים בבית הספר, וקיבלתי כפרס את ספר השירים של רחל – שכבר הכרתי עוד קודם, בזכות המנגינות. דרך השירים גיליתי את אהבת המולדת, וזו למעשה הציונות שלי עד היום: פשוט לאהוב את המקום דרך החושים". אהבת המולדת שניטעה בה דרך שירי רחל, היא מספרת, היא זו שדחפה אותה לעבור ללמוד בבית הספר החקלאי "כנות", המוסד שבהשראתו נכתב בין היתר רומן הנעורים "אליפים" מאת אסתר שטרייט-וורצל. "הלכתי לבית ספר חקלאי כדי להגשים את השירים של רחל, כדי לעשות את מה שהיא לא הצליחה לעשות".

ההחלטה לכתוב ספר על חיי רחל הובילה אותה לאיסוף עוד ועוד מידע על המשוררת המפורסמת. "כשקראתי שוב את שירי רחל, התגבר אצלי הרצון לכתוב עליה. אבל כשעברתי לקרוא על חייה, הרגשתי שאני לא ממש מתחברת לאישה הזו. נכון, היא הייתה מלאת מרץ, מלאת חיים ופעילות, אבל היו לה גם צדדים אחרים: היה בה משהו תוקפני, מעליב, אפילו רע לב לפעמים".

גרץ מספרת, למשל, על תקרית שעליה העידה אחת מחברותיה של רחל. "הייתה חסרה לה כוננית לספרים, אז חברה שלה עשתה מאמץ, מצאה כוננית והעלתה אותה אליה. כעבור שבוע החברה באה לבקר ושאלה איפה הכוננית, ורחל ענתה: 'שמתי אותה באמבטיה, כי היא לא התאימה לי. היא לא הייתה מעץ טבעי'. זה לא דבר שאומרים לחברה שעשתה מאמץ כל כך גדול עבורך". כשכמעט נואשה מהפנים הלא-מסבירות שגילתה אצל המשוררת האהובה, נתקלה גרץ בדמותו המסקרנת של מיכאל. "אמרתי: מיכאל הוא האיש שלי. דרכו אוכל להגיע לצדדים יפים של רחל – כי הוא ראה אותה בעיניים אוהבות".

גרץ אינה היוצרת היחידה שנמשכה אל רחל כבחבלי קסם. מחקרים על שירתה נכתבים בקביעות, ובשנים האחרונות יצאו לאור כמה יצירות בדיוניות שרחל מופיעה בהן כדמות. עם הבולטות שבהן נמנים הרומן "אדום עתיק" מאת גבריאלה אביגור-רותם ו"חוות העלמות" מאת שולמית לפיד, המגולל את סיפורה של החווה החקלאית על שפת הכינרת שבה הוכשרה רחל.

מה יש בה, בדמות של רחל, שממשיך לסקרן עד היום?

"אני חושבת שמקור המשיכה אליה הוא הגעגוע – אל ההיסטוריה, אל העבר, לזמן שבו אפשר היה לחלום חלומות בלתי אפשריים. רחל מייצגת את התקופה הזו, של העלייה השנייה – היא גם חלמה, גם הגשימה, גם עבדה בשדות, וגם התעופפה גבוה גבוה בדמיונות ובמחשבות. קשה לנו להתחבר לתקופת ראשית הציונות דרך הפאתוס של המנהיגים, או דרך ספרות ההתיישבות, שנכתבה במילים גדולות ועם הרבה הו-הא. זה לא מדבר אלינו היום. אבל אנחנו כן יכולים להתגעגע לתקופה הזו דרך השירה, וזה מה שרחל עושה לנו".

נדמה שהעיסוק בדמותה של רחל הוא חלק מגל של עניין מתחדש במשוררות עבריות – כמו שיכולה להעיד, למשל, הצלחתם של הסרטים התיעודיים שיוצאים בשנים האחרונות על משוררות שונות, מלאה גולדברג וזלדה ועד יונה וולך ותרצה אתר.

פרדה, חצי פרדה

את חושבת לפעמים מה היה קורה אילו מיכאל היה נוסע בעקבות רחל לארץ ישראל?

"אם הם היו נשארים זוג, ואם רחל לא הייתה חולה בשחפת, אולי כל השירים הנפלאים שלה בכלל לא היו נכתבים. הם היו מתיישבים בקיבוץ, אולי בדגניה, וכעבור שנים הם היו מתווכחים באספת החברים אם להכניס או לא להכניס טלוויזיות לחדרים. זה מה שהיה קורה. לא שאני מתלוננת על החיים שלי, שגם הם תקועים סביב שאלות כמו כן-טלוויזיה-לא-טלוויזיה, אבל רציתי, לפחות בספר, לבנות סיפור אחר".

היו למיכאל כמה הזדמנויות לחבור לרחל, אבל הוא העדיף לא לממש אותן. הוא נשאר סביל.

"מיכאל פעיל במובן הזה שהוא משמר את החלום המשותף שלהם על אהבה וזוגיות. הוא אומר – אם אני אגיע לרחל, ואנחנו נתחתן, נקים לנו בית ויהיו לנו שני ילדים וגינה – בסוף זה ייגמר במי מוריד את הכביסה, מי הולך לתת את המוצץ לתינוק, למה עשית ככה ולמה לא עשית ככה. הוא מעדיף להשאיר את מה שהיה ביניהם כחלום – בשביל עצמו, וגם בשבילה".

כבר מצאת לך את גיבור הספר הבא שתכתבי?

"לוקח לי המון זמן להיפרד, גם מדמויות אמיתיות וגם מדמויות לא אמיתיות, אז עכשיו אני בתקופת פרדה מרחל. אולי אחרי שאתאושש מהפרדה". #

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון כ"ט כסלו תשע"ו, 11.12.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-13 בדצמבר 2015, ב-גיליון מקץ תשע"ו - 957 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: