אם מנסה לגונן על בנה הקטן בעולם קשוח והוא שומר עליה בדרכו. התקווה, מול הסיוט והייאוש, מתקיימת בילד המצוי בנפשו של כל אחד. רומן ראשון למשוררת 

את כל הילדים בעולם

טל ניצן

אחוזת בית, 2015, 191 עמ'

ספר הפרוזה הראשון למשוררת והמתרגמת טל ניצן הוא ספר שנכתב ונקרא ממקומות כמוסים בנפש ונוגע בפחד סמוי שמלווה אותנו מאז שאיבדנו את התום בילדותנו ונתקלנו באכזריות שקיימת בעולם. הספר נכתב בשפה שירית ופיוטית קולחת שמחדדת את האבסורד בין כמיהה לחיים שלווים ובטוחים לבין המתרחש בעולם שבחוץ, שפה שמתחילת הספר מכניסה אותנו לאווירה חסרת מוצא וכולאת אותנו בתוכה עד כדי מחנק: "האד הגדול של השרב שרבץ כבר שבוע כמו טלף כבד של חיה על חזה העיר".

בין ילד לחתולה

הסיפור מתרחש בעיר גבעתיים בשלהי קיץ כבד שאורב ומסרב להרפות, כשבחדר מדרגות של בניין מגורים נפגשים איש ואישה עם ילד. האיש, אלכס כוגן, גדול, ביישן ומופנם, עובד ביום כמורה לפילוסופיה בתיכון ובלילה שוקד על נגינת שיר בגיטרה. מביתו יוצאת ובאה בגלוי חתולת רחוב, ובסתר, מורה בבית ספרו שאיתה הוא מנהל רומן.

האישה אלי (אלישבע) דיין חיה עם נועם בנה בן הארבע ומוצאת את פרנסתה מכתיבה פרסומית פלקטית שהיא מקלידה במחשב, אותו מחשב שדרכו היא מוצאת קשרים מזדמנים עם גברים. כל הווייתה של אלי היא לגונן על בנה נועם, ילד חלוּם, חף ונקי שהגיע לעולם ובקע לחיים מתוך קושי ואובדן.

כשאלי יוצאת בבוקר לעבודתה בעיר היא מוסרת את נועם להשגחה בגן הילדים בשכונה. בהמשך הסיפור מסתבר כי אין מפלט. גם גן הילדים הוא מיקרוקוסמוס של המתרחש "בחוץ". אלכס "מתמצא בבני נוער אבל ילדים קטנים בלבלו אותו", ולא בכדי. "בגיל 12 החל לגבוה ויום אחד, כעבור שנה, הסתכל סביבו וקלט שהוא הילד הגבוה ביותר בכיתה ובשתי המקבילות. מאותו רגע לא נגעו בו עוד…". בזכות גופו שגדל להיות כביר ממדים החל אלכס להיות נוכח בעולם. אלא שבתוכו חי עדיין ילד קטן ורך, מהגר חסר מעמד בעולם שבחוץ.

עם אלכס מגיעה לסיפור שרה, חתולת רחוב שאימץ, המייצגת את האינסטינקטים שבזכותם ניתן לשרוד בעיר הגדולה, אינסטינקטים שגיבורי הסיפור לא תמיד מקשיבים להם. דרך חדר המדרגות המשותף יש לשרה חירות לצאת ולבוא כרצונה, והיא החוט המקשר בין החוץ והפנים. נועם מתחבר מיד לשרה, זקוק לחבק וללטף אותה כדי לגעת דרכה באינסטינקטים ובהבנה הראשונית שעדיין קיימת בתוכו כילד, לשאוב מהחתולה כוח ולהתנחם. החיבור בין הילד לחתולה מרחיב את הפתח בין שתי הדירות. ואט אט, הילד מכמיר הלב שוזר בתום הקסם שבו את חייהם של אמו ושל האיש שחי בדלת מולם.

החיבור‭ ‬בין‭ ‬הילד‭ ‬לחתולה‭ ‬מרחיב‭ ‬
את‭ ‬הפתח‭ ‬בין‭ ‬
שתי‭ ‬הדירות
צילום‭ ‬אילוסטרציה‭: ‬שאטרסטוק

שמנה ומיותרת

באותו "חוץ" מסוכן, לא הרחק מהם, חיה סיון. תלמידת תיכון לא רזה שנושאת בגופה ובנפשה את אכזריות החיים שבחוץ למי שלא נראה ונוהג כמו "מה שמקובל" ולא ניחן בכישורי ההישרדות. סיון מעדיפה לשהות בפצע, יציאה ממנו תהווה בגידה.

היא חודרת לסיפור מדי שני פרקים וקוטעת בנוכחותה סיפור קולח על אודות קשר מתהווה בין איש, אישה וילד, ומאלצת את הקורא להיחבט בזיכרונות נעורים שאינו שש לשוב אליהם ולהפנות משאבים גם אליה. כמו בחוויה הקיומית של סיון כילדה "מיותרת" במשפחתה ובין חבריה, גם בסיפור היא מעט מיותרת ולוקח זמן עד שאנו מפנים אליה את לבנו לאמצה כחלק מהסיפור ולחכות במתח כואב ומחבק לסכנה שאורבת לפתחה.

היא שוקעת בבדידותה בתוך ייאוש מנומנם שהולך ורובץ עליה בטלפיו ומשתיק אותה, עד לשיעור פילוסופיה, כשהמורה מלמד את תורתו של אלבר קאמי. סיון לא מצליחה עוד לשתוק. מתפרצת מתוכה זעקה: "כל כך הרבה טענות נגד החיים ואת כולם הוא פותר ככה תיק-תק, להמשיך ולחיות דווקא כי החיים אבסורדיים". סיון, שלא כמו אלכס ואלי, עדיין לא מוכנה למצוא דרכי מילוט שיהוו מזור זמני לפצע שבה.

החוץ  משותף לכולם. העולם בחוץ לא מוחזק. מתקיימות בו מערכות יחסים תלושות ורעועות. מערכות החינוך אינן רואות את היחיד, גם לא כשמדובר בילדים רכים. "חוק הג'ונגל" שולט ועד סוף הסיפור אין אלכס ואלי וסיון משערים כמה החוץ משותף להם ועד כמה כרוכים חייהם אלו באלו.

דווקא נועם בן הארבע, ילד רך שעדיין לא יודע להישמר מן העולם, מסוגל לחוש את הלוך הרוח. הוא נושא את הפחדים של אמו ושומר עליה בדרכו, עד שתעז ותקשיב לאינסטינקטים שלה, עד שתלמד להפריד בין "חוק הג'ונגל" שמתחולל ב"חוץ" שדרכו היא מתפרנסת וממנו היא נמלטת לבין השגחה פשוטה על נועם ילדה.

העצמה מהאגדות

טל ניצן אוספת בחבלי קסם שפתה "את כל הילדים בעולם" אל אי אגדתי שהיא מקימה בסבלנות ובאהבת אדם, נותנת להם מקלט בקרבו של עכשיו תל אביבי קשוח ומלמדת אותנו כי כדי לחולל נס ולהשיב אותנו מן הייאוש שמגלם "החוץ" אל מקומנו הטבעי כבני אנוש, עם מערכות יחסים בשלות, נחוץ רק ילד חלוּם אחד.

מי ומה הוא אותו "ילד"? בכל אדם חי בכפיפה אחת, עם הילד הביוגרפי שנוצר מתוך סיפור חייו וזיכרונותיו, גם ילד "שמימי" שהמגע איתו הוא רכות וגעגוע. זהו ילד ארכיטיפי, שעל פי הפסיכולוגיה האנליטית היונגיאנית הוא שמור ומתקיים בעומקי נפש האדם גם כשהוא גדל. ילד זה הוא מקור הכוח להאמין, לחלום וליצור. כל אחד פוגשו בילדותו דרך אגדות, מדרשים ומיתוסים. סיפורים על ילדים רכים שחוו הרפתקאות ומאורעות קשים, שלצדם התחוללו ניסים והם התעצמו והעצימו דרכם. אברהם אבינו ומשה רבנו הם דוגמה לילדים כאלו.

אברהם הוצפן במערה מפני נמרוד, ושם, בגיל רך, גילה את האלוהים והפך לאבי האומה. משה הוצפן בתיבה, נמשה על ידי נסיכה, חי בארמון פרעה ומשם נאלץ להימלט עד שגאל את בני ישראל.

ילד שקורא על אודות ילדים שלמרות שסבלו התעצמו וחוללו ניסים ודתות, חש פחות בודד. הוא מזהה בעצמו את אותם חכמה, חיבור ותום ויחד עם גיבורי האגדות הוא יוצא למסעות פנימיים. בתקופת ילדותו הוא אוגר בנפשו לא מעט גיבורים מעין אלו והם הופכים לחלק מנפשו ומהכוחות שבו להתגבר על קשיים.

כשהילד גדל, בגלל מורכבות העולם שבו אנו חיים, הוא נאלץ להצפין את הילד שבתוכו כדי שלא יאונה לו רע. ובינתיים, סמוי מן העין, הילד ממשיך לחיות ולהתקיים. עצם דחיקתו של הילד השמימי לעומקי הנפש כרוכה בפצע ובכאב, אלא שמאז מחפשים אחריו כי הוא שמפעיל בנו את רעננות המבט, מאפשר לנו את החידוש ואת המקוריות, את היצירה ואת הריפוי.

"את כל הילדים בעולם", ספרה של טל ניצן, מן הסתם נכתב מתוך מפגש עם הילד הפנימי שבה. הוא מטלטל את הקורא, מעורר ומקים לתחייה ומפגיש אותנו עם הילד הפנימי שמצוי בכולנו.

מקיץ נרדמים

כל הדמויות בספר נבעטו מתום ילדותן וגילו, בדרך קשה וללא רחמים, כי להיות שמן או רזה, עולה חדש או יליד הארץ, אישה או גבר, נמוך או גבוהה, ספרדי או אשכנזי, זה לא רק פרט ביוגרפי אלא מקור לאפליה, להתעללות ולסבל.

ובסוף הספר, לאחר שנשזרות הדמויות אלו באלו והן, יחד עם הקורא, תופסות מהו המצב לאשורו, ממרר אלכס בבכי ולוחש לאלי: "אני לא יכול להציל את כל הילדים בעולם". רק כשהוא תופס זאת הוא יכול לשוב לתוך נפשו, לבוא במגע עם הילד הפנימי שבו ולקיים מערכת יחסים בת קיימא, של חיבור ואהבה עם עצמו ועם אלי. וזהו שמו של הספר.

זהו ספר חשוב. ספר שמקיץ נרדמים בתוך מציאות שקיימת לפתחנו, שהופכת חלק מחיינו. יחד עם זאת יש בספר פתחי מילוט ותקווה שלא מאפשרים לקורא להמשיך ולהתבונן על מה שמתרחש סביבנו מתוך ייאוש.

חגית חוף היא משוררת ואנליטיקאית יונגיאנית

פורסם במוסף ,'שבת' מקור ראשון כ"ד חשוון תשע"ו, 6.11.2015