בחרן התנהג כחרני | ארי גייגר

מדוע השתמש העבד בניחוש כדי למצוא כלה ליצחק ומה פשר האריכות בחזרה על שאירע לו? על הפרקטיקות המאגיות שעומדות ברקע הפרשה 

את רובה של פרשת חיי שרה תופס סיפור עבד אברהם שיוצא לחרן לחפש אישה לבן אדונו, יצחק. שני עניינים בסיפור זכו לתשומת הלב של פרשנים לאורך הדורות בשל הקשיים הבולטים שעולים מהם. הראשון הוא הסימן שקבע העבד לבחירת האישה המיועדת ליצחק. וכי אין כאן עברה על איסור ניחוש, שמופיע בשני מקומות בתורה (ויקרא יט, כו; דברים יח, י)? הקושי השני מתעורר לנוכח האריכות שבה מתארת התורה את נאומו של העבד באוזני משפחתה של רבקה, ובו חזרה על מעשה הדברים שאירע לו. מה מקומה של אריכות מיותרת לכאורה זו בתורה שסגנונה קצר ותמציתי? בדברינו ננסה להציע פתרון שיענה על שתי השאלות כאחת.

נסיעתה‭ ‬ניתקה‭ ‬אותה‭ ‬באופן‭ ‬מוחלט‭ ‬וסופי‭ ‬ממשפחתה‭. ‬רבקה‭ ‬משקה‭ ‬את‭ ‬גמליו‭ ‬של‭ ‬אליעזר‭, ‬אלכסנדר‭ ‬קבנל‭, ‬1883

נסיעתה‭ ‬ניתקה‭ ‬אותה‭ ‬באופן‭ ‬מוחלט‭ ‬וסופי‭ ‬ממשפחתה‭. ‬רבקה‭ ‬משקה‭ ‬את‭ ‬גמליו‭ ‬של‭ ‬אליעזר‭, ‬אלכסנדר‭ ‬קבנל‭, ‬1883

לחזות את העתיד

הניחוש הוא פרקטיקה מאגית שרווחה בחלקים רבים של העולם הקדום. גם בעידן שלנו, שבו מצא האדם פתרונות לבעיות רבות שמציב בפניו העולם (לדוגמה בתחום הרפואה, החקלאות והאקלים), עדיין יש למאגיה אחיזה חזקה למדי, אפילו בעולם המערבי המתקדם. בעולם העתיק, שבו ניצבה האנושות כמעט חסרת אונים מול כוחות הטבע, לא נותר לה אלא להאמין בקיומם של כוחות עליונים או חוקים בראשיתיים (לדוגמה, הגורל) שאליהם כפופים גם האלים, ויש גם נוסחאות שבעזרתן ניתן לרתום את הכוחות הללו לטובת האדם שמשתמש בהן, אפילו נגד רצונם של האלים. כך נולדו הכישוף והקסם, שהאזור שבו אנו חיים היה מלא בהם ובמומחים שעסקו בהם.

מלבד הצורך הנואש של האדם לגבור על מחלות, להוציא את לחמו מהאדמה העיקשת או לנצח את אויביו בקרב, הוא גם היה סקרן מאוד באשר לעתידו – צורך שקיים גם בנו, אנשי העידן המודרני, ושהמענה שנמצא לו עד היום הוא חלקי ביותר. הן האדם הפרטי והן השליט שניהל ממלכה היו אחוזי אימה ממה שצופן להם העתיד, מהמכות שזוממים להנחית עליהם הגורל או האלים. אין זה פלא שבמציאות כזאת התפתחו שיטות רבות של הגדת עתידות ושתחום זה שגשג והביא שפע כלכלי לעוסקים בו.

על פי התפיסה שרווחה אז, מגידי עתידות יכלו לספק ללקוחותיהם מידע שיאפשר להם להיערך לקראת העתיד הצפוי להם. לאחר לימוד והכשרה מקצועית יכלו מומחים אלה, כל אחד על פי שיטתו, לפרש את העתיד על פי תופעות טבע (ברק, רעם, ליקוי חמה וכדומה), התבוננות באיברים פנימיים של חיות או צפייה במעופן של ציפורים, באופן הריצה של בעלי חיים או בצורה שבה אכלו תרנגולות. גם בתנ"ך ניתן למצוא עדויות לפרקטיקות שמטרתן ידיעת הנסתר. לדוגמה, בספר בראשית אנו מוצאים את לבן מנחש, אולי בתרפים (בראשית ל, כז; לא, יט), ואת יוסף טוען בפני אחיו שהגביע שנגנב ממנו שימש לו לניחוש (התבוננות בתנועת טיפות שמן בתוך מים או להיפך; בראשית מד, ה).

חלק מהשיטות הבטיחו לא רק ידיעה של העתיד אלא גם אפשרות להשפיע עליו. כך למשל, האסטרולוגים פרסו בפני הלקוח את השעות המתאימות לפעולה מסוימת שביקש לעשות או את הזמנים שאינם כשרים לכך. האסטרולוגים שעבדו בשירותם של המלכים היו שותפים פעילים בקביעת מועדי היציאה למלחמה. על פי מקורות אחדים, לאחר שהרעילה את קלאודיוס בעלה המתינה אגריפינה עם הכרזת נירון לקיסר הבא עד שיגיע הזמן המתאים לכך.

גם המעשה שבו "נחשד" עבד אברהם היה ניסיון לעשות שימוש באות שנשלח מעולמות עליונים לשם ידיעת הנסתר – זהותה של העלמה המתאימה ליצחק. בסוג הזה של הניחוש הסיק המנחש מסקנות מתוך אירועים שקרו מבלי שהייתה לו השפעה עליהם. אלה הדוגמאות שמביא הרמב"ם (על בסיס הברייתות בבבלי, סנהדרין סה, ב – סו, א) לסוג הזה של הניחוש האסור:

כיצד הוא הנחש? כגון אלו שאומרים הואיל ונפלה פתי מפי או נפל מקלי מידי איני הולך למקום פלוני היום, שאם אלך אין חפציי נעשים; הואיל ועבר שועל מימיני איני יוצא מפתח ביתי היום, שאם אצא יפגעני אדם רמאי; וכן אלו ששומעים צפצוף העוף ואומרים יהיה כך ולא יהיה כך, טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות דבר פלוני, וכן אלו שאומרים שחוט תרנגול זה שקרא ערבית, שחוט תרנגולת זו שקראה כמו תרנגול (משנה תורה, הלכות עבודה זרה, פרק יא, הלכה ד).

אם זו הפרשנות הנכונה למעשה של העבד הרי שבמקרה הזה קבע העבד עבור הכוחות העליונים את האות שבו הם ישתמשו על מנת לסמן לו את הנערה הנבחרת. וכך ממשיך הרמב"ם: "וכן המשים סימנים לעצמו אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לי לא אעשה, כאליעזר עבד אברם" (שם). על פי האפשרות הזאת, מדובר בסימן אקראי, שרירותי. באותה מידה יכול היה העבד לקבוע שהסימן יהיה צבע הבגד שתלבש הנערה.

הדרך שנקטו פרשנים רבים כדי להסביר את המעשה של העבד באופן שאינו מתנגש עם איסור הניחוש (ובאופן דומה גם במעשה של יונתן בן שאול במלחמת מכמש, שמואל ב פרק י"ד) היא שהסימן של העבד לא היה ניחוש שרירותי אלא אינדיקציה עניינית למידת התאמתה של העלמה לאורחות החיים ומסכת הערכים של בית אברהם (ראו לדוגמה רש"י, ראב"ע ורד"ק בפרקנו, ובהרחבה בחידושי הר"ן לחולין צה, ב).

סימן להצלחה

וכאן אנו מגיעים לקושי השני שמציב בפנינו הסיפור – החזרה המפורטת על סיפור מסעו של העבד ופגישתו עם רבקה במסגרת הציטוט הארוך של נאום העבד למשפחתה. בחיבור בעל אופי תמציתי כל כך כמו התורה, חזרה כזו אומרת דרשני. פרשנים מוקדמים ומאוחרים עמדו על ההבדלים בפרטים שונים בין התיאור של התורה את עלילות העבד לבין הדרך שבה הוא מתאר אותן באוזני המשפחה. חלקם הראו שהשינויים בתיאור של העבד נעשו על מנת להגדיל את סיכוייו לקבל את הסכמת המשפחה לשידוך. חשוב להבין שבעולם הלוקאלי והשבטי של אז, שבו השתדכו אנשים עם משפחות מוכרות מבית האב שלהן, הסכמה כזו הייתה אמורה להיות קשה להשגה.

אנו נלך בכיוון זה ונציע כי מעל כל הפרטים ששונו לצורך השגת מטרה זו, עצם ההחלטה של העבד לספר למשפחה את סיפור פגישתו עם רבקה על כל פרטיו מכוון גם הוא לאותה מטרה. ידע העבד, כפי שיודעים אנחנו מהמחקר המודרני ומדברי התורה על הרגלי הניחוש של לבן, שפרקטיקה זו הייתה מוכרת בחרן באופן כללי ובמשפחת רבקה בפרט, ונתפסה כאמצעי להשיג דעת עליון, לקבל את חוות דעתם של האלים. למרות שמבחינת העבד הסימן שבו הוא השתמש נועד לסייע בידו לאתר את הנערה המתאימה מבחינת תכונותיה, הוא חזר על העניין באוזני משפחתה כיוון שידע שהיא, מתוך תפיסת עולמה השונה משלו, תבין אותו כסוג של ניחוש ותראה במה שקרה אישור של האלים לשידוך המוצע.

קריאה של תשובת המשפחה מראה כי העבד השיג בדיוק את מה שרצה: "מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב" (בראשית כד, נ). הניסוח של הדברים מבטא תחושה של היעדר מוחלט של שיקול דעת מצד המשפחה. שהרי אם את חוסר היכולת שלהם "לדבר רע" בניגוד לרצון האלים ניתן להבין, לא ברור מדוע הם חשים שגם מ"לדבר טוב" הם מנועים. כפי שביארו פרשנים, ניסוח זה בא לתאר תחושה קיצונית של שיתוק, של שלילת חופש הבחירה. בלשונו של רשב"ם: "לא הסתירה ולא הבניין תלוי ברצוננו, כי בעל כרחנו רוצים ולא רוצים, כי הק' עשה שהיכולת בידו". בדרך זו יש להבין את המופע השני של הביטוי הזה, שקשור גם הוא בלבן, כאשר השיג את יעקב הבורח בהר הגלעד. בחלומו התגלה אליו ה' והזהיר אותו: "השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע" (בראשית לא, כד). גם שם תמהים אנו מדוע הוזהר לבן שלא לדבר טוב עם יעקב. גם שם מבטאת הלשון הזו הכפפה מוחלטת של לבן לרצון ה'.

בבוקר שאחרי השמחה הגדולה על הצלחתו לקבל את הסכמת המשפחה, ניצב בפני העבד אתגר גדול יותר. כאמור, עצם ההסכמה לשידוך הייתה הישג נאה. אולם כיצד יצליח העבד לנמק את בקשתו המפליגה, אולי אף מחוצפת, לצאת עם רבקה מיד לדרך? אפילו בימינו, כאשר פרֵדה כזאת אינה סופית ונסיעה לארץ אחרת מאפשרת לשמור על קשר באמצעים שונים, לא היה מעז שדכן לבקש דבר שכזה. קל וחומר בתקופת האבות, כאשר נסיעתה של רבקה ניתקה אותה באופן מוחלט וסופי ממשפחתה וכאשר היה מקובל בכל שידוך שהוא להשאיר את הכלה בביתה לתקופה ארוכה של הכנות לחתונה.

גם כעת משתמש העבד בתפיסה הרווחת בעולם האלילי: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי" (כד, נו). לאמור: הצלחת הניחוש שלי מראה כי ברגע זה האלים (ושמא אף הכוכבים) תומכים בשידוך הזה וסומכים עליו את ידיהם. מי יודע אם כך יהיה גם בעוד מספר חודשים? אולי ישנו את דעתם? אולי יהיו במצב רוח רע? הנחות בדבר הפכפכות האלים ומצבי רוח רעים שבהם הם שרויים היו רווחות בעולם הקדמון, שעיצב את אליליו בדמות אדם.

בנקודה זו כבר הייתה המשפחה מסויגת יותר. היא לא מיהרה להיענות לבקשת העבד, כפי שעשתה ביום אתמול, אך גם לא דחתה את דבריו על הסף. לנוכח הדילמה שבה הייתה נתונה, בין הקושי להיענות לבקשה מרחיקת הלכת לבין החשש מהחמצת המומנטום של שליחות העבד, היא בחרה לקרוא לרבקה ולשאול לדעתה. וכאן עלינו לשאול – איזה מין פתרון זה? ממתי החשיבו בעולם העתיק את דעתם של ילדים? האם היה מקובל להתיעץ איתם בשאלות הנוגעות לזיווגם?

ייתכן שלפנינו עוד מעשה של ניחוש, הפעם מצד המשפחה. מעולמנו מכירים אנחנו את הנוהג להפנות שאלה לילדים ולחפש בתשובתם רמז למסר אלוהי בעניין קונקרטי. כך כותב הרמב"ם: "השואל לתינוק אי זה פסוק אתה לומד, אם אמר לו פסוק מן הברכות ישמח ויאמר זה סימן טוב" (משנה תורה, הלכות עבודה זרה, יא, ה). דווקא בשל העובדה שילדים הם בבחינת לוח חלק, יצורים חסרי דעת, תשובתם נתפסה ככזאת שאינה נובעת משכלם אלא ממסר אלוהי שנשלח דרכם.

למדנו אם כן שהקשיים הבולטים בסיפור המפגש בין העבד לבין משפחת רבקה מסבים את תשומת לבנו להבדל בין עולמו של אברהם החדשן לבין ההוויה הרוחנית שבה נשארה נטועה משפחתו שבחרן.

ד"ר ארי גייגר הוא מרצה במחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת 
בר–אילן ובמכללת אורות ישראל

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון כ"ד חשוון תשע"ו, 6.11.2015

פורסמה ב-6 בנובמבר 2015, ב-גיליון חיי שרה תשע"ו - 952 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. הסבר מבריק ומשכנע. יישר כוח.

  2. בס"ד ראש חודש כסלו תשע"ו

    אין כאן שום מאגיה. אליעזר מעמיד את הנערה במבחן של טוב לב ופיקחות. טוב הלב בא לידי ביטוי בנכונות לעזור לאדם זר; הפיקחות באה לידי ביטוי ביוזמה לעשות גם מה שלא התבקשה. הנערה מבינה מדעתה שגם הגמלים צמאים, והיא מציעה מיזמתה להשקות גם אותם.

    לאליעזר לא חשובה הקירבה. הוא היה מוכן לקבל גם נערה מתאימה שאינה קרובה, ולכן הוא נותן לרבקה את הנזם והצמידים בטרם נודע לו שהיא מצאצאי אחיו של אברהם. הוא נפעם מהצלחת שליחותו מעל למצופה. כבר בנסיון הראשון מצא נערה מתאימה, ולא עוד אלא שהיא ממשפחת אחי אברהם, ורואה בזה התגשמות ברכתו של הנביא ששה' ישלח מלאכו לפניו להצליח דרכו.

    גם בני משפחתה של רבקה נפעמים ומבינים שיש כאן יד מכוונת מלמעלה. ברם הן הבנתם השכלית שמדובר בשידוך כדאי, משפחה קרובה ומוכרת ומצליחה, והן הגילוי המופלא של סייעתא דשמיא – אינם מביאים אותם לנהוג בפזיזות, והם דורשים את הסכמתה של רבקה. לצעד הגורלי.

    כך עתיד גם יעקב לנהוג, כאשר יתגלה אליו מלאך ויצווהו לשוב לארץ. הוא לא 'ינחית' את הדבר כפקודה לנשיו, אלא יקרא להן להתייעצות ויבקש את הסכמתן. וכך יקבעו חז"ל לדורות וינחו את האב שלא לקדש את בתו עד שתגדל ותאמר: 'בפלוני אני רוצה'; וכן ינחו את הבעל להיוועץ עם אשתו במילי דביתא (ויש אומרים: גם במילי דעלמא. בבא מציעא נט).

    כך נבנה בית יהודי לתפארת, המושתת על אמונה עמוקה, על הרצון ההדדי להיטיב, ועל ההוקרה ההדדית, המביאה להקשבה ולהתחשבות ברצון בן/בת הזוג.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • אליעזר משנה בסיפורו למשפחתה של רבקה, ומספר שנתן לרבקה את הנזם והצמידים אחרי שנודע לו שהיא ממשפחת אחי אברהם. אולי כדי שלא להיראות כאדם פזיז ה'ההולך אחר נחשים' בעינים עצומות, בלי בדיקה. ואולי כדי שלא ייראה שלא איכפת לו מהקירבה המשפחתית.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: