המנהל כרב חובל | חיים שקד

מערכת החינוך הישראלית עברה בשנים האחרונות רפורמות מקיפות, ולא מעט מהמנהלים שנדרשו ליישמן חשים כמריונטות כבולות ידיים. מחקר חדש ירד אל השטח ומביא את תחושותיהם 

תנו-לנו-להובילתנו לנו להוביל

מנהלי בתיהספר בחזית הרפורמות

חן שכטר

אוניברסיטת תל אביב, 2015, 156 עמ'

שתי רפורמות רחבות היקף יושמו בשנים האחרונות במערכת החינוך הישראלית: "אופק חדש", המיועדת בעיקר לבתי הספר היסודיים, ו"עוז לתמורה", המיועדת בעיקר לבתי הספר העל יסודיים. בספר חדש בוחן פרופ' חן שכטר מבית הספר לחינוך של אוניברסיטת בר–אילן את שתי הרפורמות הללו מפרספקטיבה ייחודית: הוא מביא את נקודת מבטם של המנהלים שנדרשו ליישם אותן. מאה ועשרים מנהלים, מכל המגזרים והמחוזות, סיפרו על התמודדותם עם הטמעת הרפורמה במציאות היומיומית של מערכת החינוך הישראלית, ומסיפוריהם נוצר הספר.

כמו תמנון בפיצוציה

שכטר היה קשוב למילים שבהן בחרו המנהלים להשתמש, ושם לב לדרכי ההתנסחות שלהם. בפרק הראשון של הספר, למשל, הוא מציין כי מספר מנהלים תיארו את חווית הכניסה לרפורמה בעזרת מטפורות הקשורות למים, כמו "צללנו לים" או "זרקו אותנו למים". הפרק השני של הספר מוקדש כולו לשימושים שעשו המנהלים במילה אמת, על הטיותיה השונות. המילה אמת, מתברר, ביטאה את הצורך במידע – כשהמנהלים אמרו שבתחילת הדרך הם לא "באמת" ידעו מה לעשות ולא "באמת" הבינו מה קורה; היא ביטאה גם את הפער בין רצוי למצוי, כי "היה פער בין הסיסמאות שרצו באוויר לבין מה שקורה באמת"; והיה בה גם ביטוי לסדרי הקדימויות הבעייתיים של הרפורמה, שיש בה "המון התעסקות עם דו"חות שפוגעת בתהליכים אמיתיים של מנהל". בהמשך הספר הוא לומד מהשימוש של המנהלים בציטוטים ישירים של דברי המורים על תחושת תסכול ופגיעה בשיקול הדעת.

הפרק השמיני של הספר מוקדש למטפורות המשקפות, מנקודת מבטם של המנהלים, את עבודתם בעת הרפורמה. מספר מנהלים ראו את עצמם כרב חובל המנווט ספינה גדולה וצריך לא רק להביאה למחוז חפצה אלא גם לדאוג לשלומם של הנוסעים ואנשי הצוות. מנהלים אחרים חשו שהם פורצי דרך, בהיותם שותפים ליצירת מערכת חינוך חדשה, ועל כן ראו את עצמם כבן גוריון או כמלטשי יהלומים. היו מנהלים שביטאו באמצעות המטפורה את הקשיים שלהם, ואמרו שהמנהל הוא כמו קוסם או להטוטן, או כמו תמנון השולח את זרועותיו לכיוונים רבים בו זמנית. אחת המנהלות דימתה את בית הספר לפיצוצייה העובדת עשרים וארבע שעות ביממה, ומנהלת אחרת ראתה את עצמה כמריונטה שלא מאפשרים לה לקבל החלטות בעצמה.

בניסיון לחולל שינוי יסודי ומקיף כללו הרפורמות הללו קשת רחבה של צעדים: הפעלת למידה פרטנית בבתי הספר, הרחבת שבוע העבודה של המורים, שיפור שכרם ומעמדם של עובדי ההוראה, הבניה מחדש של מסלול ההתפתחות והקידום של סגלי ההוראה, הוספת סמכויות למנהלים ועוד.

רפורמות "אופק חדש" ו"עוז לתמורה" הגיעו מלמעלה למטה: הן תוכננו על ידי אנשי משרד החינוך, בתיאום עם ארגוני המורים, והועברו אל בתי הספר לביצוע. שמו של הספר החדש, "תנו לנו להוביל", חושף את המסר העיקרי של המנהלים – הם מבקשים שתינתן להם האפשרות להשפיע על הרפורמות שהם נדרשים ליישם. הם לא רוצים להיות רק המוציאים לפועל של הרעיונות שנהגו על ידי מעצבי הרפורמה; הם רוצים לקבל מרחב השפעה שבמסגרתו יוכלו להתאים את העקרונות של הרפורמה למאפיינים ולצרכים של קהילת בית הספר. לתחושתם, מערכת החינוך בכלל, ובעידן של רפורמות בפרט, ריכוזית מדי, ואינה מותירה להם עצמאות וחופש פעולה.

המנהל‭ ‬מנווט‭ ‬ספינה‭ ‬גדולה‭ ‬וצריך‭ ‬להביאה‭ ‬למחוז‭ ‬חפצה‭ ‬בשלום צילום‭ ‬אילוסטרציה‭: ‬שאטרסטוק


המנהל‭ ‬מנווט‭ ‬ספינה‭ ‬גדולה‭ ‬וצריך‭ ‬להביאה‭ ‬למחוז‭ ‬חפצה‭ ‬בשלום
צילום‭ ‬אילוסטרציה‭: ‬שאטרסטוק


מלמטה למעלה

מעבר לאמירה הכללית, מביא הספר התייחסויות של המנהלים למגוון היבטים של הרפורמה. המנהלים מספרים על כניסתם לרפורמה, תוך התמודדות עם אי ודאות ועם ציפיות גבוהות במיוחד, ומגלים כיצד הצליחו לרתום את הצוותים החינוכיים ליישום הרפורמה וכיצד התמודדו עם התנגדויות שהתעוררו; הם מביעים את דעתם על מרכיבים שונים של הרפורמה – כמו השעות הפרטניות, שעון הנוכחות שהוכנס לבית הספר, תהליכי ההתפתחות המקצועית ועוד; מדברים בגילוי לב גם על המקומות שבהם בחרו שלא ליישם את הרפורמה במלואה, מתוך התחשבות בתהליכי ההסתגלות של הצוות או כדי להתאים את עקרונות הרפורמה למציאות הבית ספרית; ובוחנים את יתרונותיה של הרפורמה מול חסרונותיה, הכוללים בין השאר עומס אדיר ופגיעה ברוח ההתנדבות של המורים וביחסי האמון בתוך בית הספר.

בכל הנוגע לחינוך, מערכת היחסים בין אנשי האקדמיה ואנשי השדה היא מורכבת. אנשי האקדמיה טוענים כי המחקר הוא שיגלה את התשובות לשאלותיה של המערכת, בעוד אנשי השדה סבורים שמי שלא "חי את השטח" לעולם לא יבין מה באמת צריכה המערכת. חן שכטר בחר בספר זה ללכת צעד אחורה, ולתת את הבמה לאנשי השדה. במקום לומר למנהלים מה עליהם לעשות, הוא נותן להם את ההזדמנות להשמיע את קולם ולבטא את תחושותיהם, מחשבותיהם ורצונותיהם.

ובכל זאת, הספר גם מעניק לא מעט תובנות ומתווה כיוונים לפעולה. במקומות רבים בספר מנותחים דברי המנהלים על פי תורת האילוצים, המבחינה בין רצונות וצרכים. בסופו של כל פרק מובאים גם עקרונות פעולה, הנגזרים מהדברים שנדונו באותו פרק. בחלקו האחרון של הספר מציע שכטר כחלופה לרפורמות הבאות מלמעלה למטה את הלמידה הרשתית מהצלחות, כשהוא מתבסס הן על דברי המנהלים שהובאו לאורך הספר והן על מחקרים שעשה לאורך השנים.

הכתיבה האקדמית בישראל נעה בין אנגלית לעברית. הרבה מאוד חוקרים מפרסמים את ממצאיהם באנגלית, בעיקר בכתבי עת אקדמיים בינלאומיים, כדי להיות שותפים לשיח המחקרי הכלל עולמי. כך נוהג גם פרופ' שכטר, שפרסם עד היום עשרות מאמרים באנגלית בכתבי עת בינלאומיים שונים. ספר זה, המתפרסם בעברית, מצרף אל השיח המחקרי של מִנהל החינוך מעגלים נוספים של קוראים.

למנהלי בתי הספר השפעה רבה על הצלחתה של מערכת החינוך. משום כך כל מחקר שנעשה ומתפרסם בתחום זה הוא בעל ערך רב, לא רק לקהילה האקדמית אלא לכל מי שחפץ בהתקדמותה של מערכת החינוך הישראלית – ממעצבי המדיניות, דרך המפקחים והמנהלים, ועד המורים וההורים. לא נותר אלא לקוות שהלקחים מספר זה אכן ישמשו את כל הנוגעים בדבר בבואם להמשיך ולקדם את מערכת החינוך הישראלית, שהצלחתה היא הצלחת כולנו.

*

ד"ר חיים שקד הוא מרצה למינהל החינוך באוניברסיטת 
בר–אילן ובמכללות. עבודת הדוקטורט שלו נכתבה בהנחייתו של פרופ' חן שכטר

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון י"ז חשוון תשע"ו, 30.10.2015

פורסם ב-30 באוקטובר 2015,ב-גיליון וירא תשע"ו - 951, עיון. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: