פגז מלשון פגוש | חנוך גמליאל

לשון המשנה שונה מלשון המקרא וגם לה יש מסורת ודקדוק הנלמדים מכתבי היד. 
מחקר מפורט ופורץ דרך מוסר תמונה מקיפה ומועיל גם לתחומים אחרים 

15-1778fתורת הצורות של לשון המשנה

פרקי מבוא ותצורות שם העצם

משה בר-אשר

מוסד ביאליק והאקדמיה ללשון העברית, ב' כרכים, תשע"ה

אמרו חכמינו: "לעולם ישקיע אדם עצמו במשניות" (ויקרא רבה פרשה כא), ואכן הכול אוחזים במשנה ולומדים בה. אבל לשון המשנה – זו לא שפר עליה גורלה. חכמי ספרד ברובם חשבוה ללשון נחותה לעומת לשון המקרא הצחה, ועל כן לא חקרו אותה. במאה התשע-עשרה סברו שהיא לא הייתה כלל לשון חיה. רק בתחילת המאה העשרים הופרכה דעה זו במחקריו החלוציים של מ"צ סגל. גילוין של התעודות העבריות במדבר יהודה, ובכללן מכתבי בר כוכבא, שם קץ לכל הוויכוח, באשר התברר שלשון זו הייתה לשון חיה בקרב שכבות העם השונות.

במאה השנים האחרונות נכתבו מחקרים רבים על לשון המשנה, ובאופן טבעי כל מחקר עוסק בהיבט מסוים, בזווית אחת של התחום הרחב. כך דרכו של המחקר המדעי הבנוי אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח. לעתים רחוקות מופיע מחקר מסוג אחר, מחקר שבונה קומה שלמה, ומאפשר לבנות על גביו קומות נוספות. כזה הוא הספר החדש של פרופ' בר-אשר, חתן פרס ישראל ופרס אמ"ת, המתאר את שמות העצם במשנה לכל פרטיהם ודקדוקיהם.

⎣ הכול‭ ‬אוחזים‭ ‬במשנה‭, ‬אבל‭ ‬לשון‭ ‬המשנה‭ - ‬לא‭ ‬שפר‭ ‬עליה‭ ‬גורלה‭. ‬
מסכת‭ ‬אבות‭ ‬פרק‭ ‬א‭', ‬כתב‭ ‬יד‭ ‬קאופמן‭, ‬המאה‭ ‬ה‭-‬12


הכול‭ ‬אוחזים‭ ‬במשנה‭, ‬אבל‭ ‬לשון‭ ‬המשנה‭ – ‬לא‭ ‬שפר‭ ‬עליה‭ ‬גורלה‭. ‬
מסכת‭ ‬אבות‭ ‬פרק‭ ‬א‭', ‬כתב‭ ‬יד‭ ‬קאופמן‭, ‬המאה‭ ‬ה‭-‬12

טפסים ודפוסים

בשונה מהמקרא, שלגביו יש בידינו מסורה ברורה על כל מילה, הרי שלומדי משנה מרגישים פעמים רבות שהכול אפשרי – אפשר לקרוא כך או כך, כביכול אין למשנה לא מסורת ולא דקדוק. המחקר המדעי במאה העשרים הראה שתחושה זו בטעות יסודה, מפני שיש כתבי יד של המשנה שמוסרים את צורותיה בצורה מהימנה, הנתמכת מעדויות בנות הזמן כמו המסמכים ממדבר יהודה, או כתובות של בתי הכנסת. כתבי יד אלה שימשו נושא למחקרים רבים, אך רובם ככולם עסקו בפרט מסוים או בקטגוריה מסוימת שישנה בהם.

לא כן הספר שלפנינו – הוא נותן תמונה מקיפה ומסודרת של כל שמות העצם, והיא מושתתת על עיון בשני כתבי יד מעולים שהגיעו אלינו. בר-אשר הוכיח בעבר שהמשנה נמסרה לנו בכמה טיפוסים, הן בנוסח הן בפרטי דקדוק. התיאור בספר מבוסס על שני כתבי יד, האחד מייצג את הטיפוס המכונה "מערבי", והאחר את הטיפוס המכונה "מזרחי". בנוסף לבדיקה יסודית של הממצא בכתבי היד האלה בדק המחבר עוד שורה ארוכה ומגוונת של עדי נוסח שדרכם הגיעה אלינו לשון המשנה: כתבי יד טובים אחרים וכן מסורות שבעל-פה.

הכול יודעים, למשל, שהתימנים שימרו גם במשנה מסורות עתיקות ומהימנות. האמת היא שגם אצל בני עדות אחרות נשתמרו מסורות טובות, שהועברו מרב לתלמיד ומאב לבן, ובהן משוקעים צורות ונוסחים אותנטיים עתיקים. בר-אשר מיצה מתוכן את החומר הנוגע לעניינו, וכך מתקבלת תמונה רחבת היקף על כל שם ושם.

ניתן דוגמה פשוטה. כולנו מכירים את המילה דפוס. מילון אבן שושן מציין שמילה זו מצויה כבר במשנה, בתיאור התבנית המיוחדת של לחם הפנים. מקורה של המילה ביוונית – טיפוס – וממקור זה הגיעה אלינו גם המילה טופס, שכולנו נזקקים לה בבירוקרטיה המקומית. המעיין בספרנו מגלה שבעדי הנוסח הטובים של המשנה אין לא דפוס ולא טופס. במקום זה גורסים כתבי היד טְפָס, במשקל המילים כלל, ניר, פקק וחברותיהן. ישנם עדים אחרים כגון מסורת תימנית וגם דפוסים, אמנם מאוחרים, של המשנה הגורסים טפוס. אין זה מקרה יחיד של צורות שונות לאותה מילה – המעיין בספר מגלה שיש מילים רבות שלהן צורות מגוונות בלשון המשנה.

 ודוגמה שנייה – בעברית החדשה קיימת המילה פגז, כגון פגז של תותח. מהיכן הגיעה מילה שימושית זו? מילון אבן שושן מפנה אותנו לארמית, שבה קיימת המילה פגוז במשמעות של קליע. אך המילה פגוז קיימת כבר במשנה עצמה. המשנה במסכת כלים מזכירה אבן קלע גדולה, וכתבי היד הטובים גורסים פגוש. ברם, הרמב"ם גרס שם פגוז. בר-אשר מביא את שלל העדויות מכתבי היד השונים ומן המסורות, וכך מוצג כל המידע על המילה. אגב, בימינו נוצרו ממנה שתי מילים שאין ביניהן קשר – פגוש למכוניות, פגזים לטנקים.

הקיר המערבי

המחקר הזה פורץ דרך הן בשיטתו הן בתוכנו. מבחינת השיטה יש כאן תמונה רחבת היקף של כל העדים, לצד דיון ממצה לעומק בכל צורה, וכל זה בהיקף רחב – מעל 2,600 שמות. ומבחינת התוכן יש כאן מחקר מופתי, שעיקרו נטוע בלשון המשנה אך נופו מתפשט לתחומי לשון אחרים ואף לתחומים אחרים של מדעי היהדות. בסיס הנתונים הרחב שבספר מהווה יסוד לתיאור דקדוקי של לשון המשנה. בראש הספר בא מבוא תמציתי ובו מוצגות תופעות לשון שונות המאפיינות את לשון המשנה לאור הפרטים הרבים שבספר. מבוא זה הוא בבחינת שלד לדקדוק שלם וכולל של לשון המשנה, שהמחבר ודאי יזכה אותנו בו בהמשך.

ערכו של הספר רב גם לתחומים אחרים של הלשון, למשל לעיסוק בלשון המקרא ובזיקה בינה ללשון המשנה. המחבר דן על כל מילה אם היא חדשה בלשון המשנה או מקורה במקרא, ומה שימושיה. למשל במקרא דיברו על קיר, ואילו במשנה רגילים לדבר על כותל, ומכאן בפינו – "הכותל המערבי" ולא "הקיר המערבי". בר-אשר מראה שהמילה קיר מופיעה במשנה מעט, אך ורק בהקשרים שיש להם זיקה לפסוקי מקרא, ובדרך כלל באה המילה המתחרה – כותל.

השמות כולם ממוינים לפי משקלי השמות, ובכל משקל ניתנת השוואה כוללת קצרה למה שקיים במקרא. דוגמה מעניינת היא שמות במשקל קטילה, כגון סליחה ומחילה, דרישה ופרישה. במשקל זה יש במשנה מעל 100 שמות שונים, ואילו במקרא יש בו שמות מעטים בלבד. אבל הפעלים שמהם נוצרו שמות אלה מופיעים בדרך כלל במקרא, ובחלק מהמקרים השימוש במשנה קשור לפסוקי מקרא, כגון במילים קצירה ומליקה, מריקה ושטיפה. כאן רואים היטב את הזיקה המורכבת בין לשון המקרא ללשון המשנה, שהן שכבות נפרדות אבל אחוזות זו בזו.

מגוון הפרטים המוצג בספר נותן גם מבט חדש על שאלות של העברית החדשה. לרבים מהספקות שלנו היום לגבי ניקוד של מילים יש יסוד כבר במסירות השונות של לשון המשנה. למשל, הביטוי סברת כרס מציין השערה בלתי-מבוססת. יש שהוגים את המילה כרס בסגול כמו כלב, דלת ודומיהם, ויש הוגים בקמץ וצירי, כמו חצר, יתד, כתף ודומיהן. המילה מופיעה בצורת הנפרד במשנה, ומהעדויות שאסף בר-אשר מתברר שיש מקורות גם להגייה האחת וגם להגייה האחרת. כך הדבר לגבי מילים רבות, והמידע הממצה שבספר מאפשר דיון רציני במה שרצוי בלשוננו היום.

ולבסוף, המפתחות המפורטים והיעילים שבסוף הספר מאפשרים גם לחוקרים מתחומים קרובים ליהנות מפירותיו של המחקר. מחקר כתבי היד, מחקרים על פרטי נוסח של המשנה, על טיפוסיה ומאפייניה, מידע מילוני רב-ערך, דיון בגלגולי משמעים וחידושי מילים – לכל אלה מגיעים בקלות באמצעות המפתחות.

הוא שאמרנו, המחקר בונה קומה שלמה של תיאור, ומאפשר לבנות על גביו קומות נוספות. פרופ' בר-אשר השקיע עצמו במשניות וזיכה אותנו במחקר ייחודי, ומעתה חוקרי הלשון וחובבי המשנה מוזמנים ליהנות מפרותיו.

*

הרב ד"ר חנוך גמליאל הוא ראש החוג ללשון במכללת הרצוג. ספרו "רש"י כפרשן וכבלשן" ראה אור בהוצאת מוסד ביאליק

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, י' חשוון תשע"ו, 23.10.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-26 באוקטובר 2015,ב-גיליון לך לך תשע"ו - 950, יהדות, עיון. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: