סורא פינת סיאול | קובי סגל

פרופ' טה יונג יו הוא האיש שהכניס את לימוד התלמוד לצבא הדרום קוריאני, והוא האחראי להתעניינות הגדולה של הקוריאנים בסוד הגניוס היהודי ולאהדתם את ישראל 

אני בדרך לסיאול. מטרת הטיסה שלי היא ניסיון למצוא את שורשיה של שמועה הנודדת מזה זמן במחוזותינו. על פי השמועה, תהו אנשי חינוך ואקדמיה קוריאנים אחרי סוד הצלחתו של העם יהודי והגיעו למסקנה כי מקורו בשינון התלמוד והתורה שבעל פה. בשל כך הם ביקשו לתרגם את התלמוד לשפתם ולהורות אותו בבתי ספר כדי לחנך בני נוער בארצם למצוינות, חדשנות והישגיות.

הסיפור הזה כלל בתוכו לא מעט רכיבים שהפכו אותו לחשוד בעיניי מבחינת אמינות. המרחק הגיאוגרפי והתרבותי שבין הארצות הפך את הניסיון ליישם את הדיון התלמודי במדינה אסיאתית לסוג של אגדה תלמודית מוזרה הנראית כבלתי הגיונית ומחייבת להבין את כוונת מחבריה.

ההזדמנות לנסות להתחקות אחר שורשי הסיפור ולגלות אם אכן באמת יסודו או שאין הוא אלא משאלת לב או דמיון נקרתה בפני באקראי. לפני מספר חודשים הוזמנתי לביקור בקוריאה על ידי "הקרן הקוריאנית", ארגון העוסק בהפצת התרבות, השפה ואורח החיים הקוריאני.

את עשרת הימים של ביקורי ביקשתי להקדיש ללימוד הדומה והשונה בין התרבויות הישראלית והקוריאנית. מתוך קריאה ראשונית על קוריאה גיליתי דמיון רב בהיסטוריה המשותפת של שתי המדינות. ראיתי ששתיהן הוקמו בעקבות החלטת האו"ם ב–1948, אחר שנים ארוכות של סבל לאומי ואסונות. שתי המדינות נאלצו להתמודד עם פלישה ומלחמה אכזרית. שתיהן נאבקו כדי לשרוד בארץ דלה במשאבי טבע, תוך קליטת מיליוני עולים שהגיעו כפליטים חסרי כול, ושתיהן חוללו "ניסים" כלכליים (קוריאה מדורגת כיום על פי דיווחי הבנק העולמי במקום השמיני מבין 183 מדינות העולם. משכורת חודשית ממוצעת עומדת בה על כ–3,000 דולר לחודש). שתי המדינות נחשבות כיום למערביות ולמפותחות על אף היעדר משאבי הטבע, האתגר הביטחוני והשכנים החמושים מעבר לגבול המאיימים ללא הרף על עצם הקיום.

היחס‭ ‬לישראל‭ ‬וליהדות‭ ‬הוא‭ ‬יחס‭ ‬של‭ ‬הערכה‭. ‬נשים‭ ‬מדרום‭ ‬קוריאה‭ ‬בצעדת‭ ‬ירושלים‭, ‬סוכות‭ ‬2014 צילום‭: ‬אי‭.‬אפ‭.‬פי

היחס‭ ‬לישראל‭ ‬וליהדות‭ ‬הוא‭ ‬יחס‭ ‬של‭ ‬הערכה‭. ‬נשים‭ ‬מדרום‭ ‬קוריאה‭ ‬בצעדת‭ ‬ירושלים‭, ‬סוכות‭ ‬2014
צילום‭: ‬אי‭.‬אפ‭.‬פי

האמא הקוריאנית והחינוך

32 אורחי "הקרן הקוריאנית" בקבוצה שלנו הם לקט מגוון וצבעוני מאוד של דמויות שהמכנה המשותף היחיד שלהן הוא קשר כלשהו לקוריאה. יש ביניהם מרצָה למדע המדינה מרומניה, לצד אקדמאית נוספת מארצה שלמדה בכוחות עצמה את השפה ו"התאהבה" בתרבות, דיקן האוניברסיטה של הוותיקן, מנהלת בית ספר יסודי מגרמניה ושני מורים מהולנד, רופאה מסודן ודיקן מחלקה מאוניברסיטה במרוקו, שגריר ניו זילנד לשעבר בסיאול ושני נציגי מכון מחקר מארמניה. כולם קשורים לשפה, לתרבות או לחילופי ידע עם קוריאה.

  ההיכרות עם קוריאה היא עבור כולנו היכרות ראשונה גם עם ה"הנגול", הכתב הקוריאני. הכתב הנראה במבט ראשון ציורי מתברר במבט שני כהמצאה גאונית של כתב פונטי הפשוט מאוד ללימוד. פשטותו בולטת במיוחד לאור הכתב של השכנים הגדולים, יפן ממזרח וסין מצפון, שבורכו בכתב ציורי בן אלפי סימנים (קאנג'י). ב"הנגול" 14 עיצורים ו–10 תנועות בלבד, ואלה מרכיבים את כל קשת ההברות האפשריות. הכתב הומצא על ידי המלך הקוריאני סג'ונג הגדול לפני כ–500 שנה.

ההרצאות מועברות באנגלית או מתורגמות לשפה זו וסוקרות את האתגרים שבהם עמדה קוריאה לצד אתגרי העתיד. האירוח עומד בסימן חתירה בלתי פוסקת לשלמות. מתורגמן מוצמד לכל אחד מחברי הקבוצה שאינו שולט באנגלית. מקומות מסומנים ממתינים לנו בכל מקום מפגש ובכל הרצאה, יחד עם הרבה הקשבה ומאמץ לענות על כל משאלותינו.

לצד הארוחות, ההרצאות והביקורים באוניברסיטאות ובמפעלי תעשייה, מקבל כל אחד מהמוזמנים גם את התשובה הפרטית למשאלה שלו הנוגעת לקוריאה.

 השאיפה האדירה להתקדם, ללמוד ולהצליח יותר, כלכלית ואקדמית, בולטת בכל מקום. חלק נכבד מאוד מהוצאותיה של כל משפחה ממוצעת מוקדש למימון הוראה וחינוך לילדי המשפחה. האמא הקוריאנית תיאבק כלביאה על חינוך מיטבי לילדיה ועל שמירת התא המשפחתי. שני אלה, יחד עם קשר לעבר והרבה גאווה במסורת הלאומית, נראים מוכרים מאוד לעיניים יהודיות ולאוזניים שמכירות את ניגוני ה"יידישע מאמע".

קובי‭ ‬סגל‭ ‬עם‭ ‬פרופ‭' ‬יו‭ ‬במשרדו‭.

קובי‭ ‬סגל‭ ‬עם‭ ‬פרופ‭' ‬יו‭ ‬במשרדו‭

הצלפות כשדיבר קוריאנית

לצד הרצון הבוער בהם להפיץ את השפה, המזון והמורשת, קיימת גם פתיחות רבה מאוד לקלוט וללמוד מניסיונם של אחרים. "המכון הלאומי לקידום האיחוד" לדוגמה, העוסק בקידום רעיון האיחוד עם קוריאה הצפונית, שואב השראה רבה מהניסיון הגרמני. הקוריאנים מאמינים כי כאשר יבוא הרגע המיוחל ולאחר 70 שנה יוכלו הם להתאחד עם אחיהם מהצפון, יהיה להם קל הרבה יותר להתמודד עם האתגר אם ילמדו מהניסיון של איחוד גרמניה בשנות התשעים.

הרצון ללמוד מניסיונם של אחרים הביא במידה מסוימת גם לרקימת הקשר המיוחד מאוד עם מדינת ישראל והתרבות היהודית. כאן, בנקודה זו, אני מתחיל לקבל את התשובה לשאלתי בדבר הקשר הקוריאני לתלמוד. לקשר הזה יש גם פנים בשר ודם. קוראים לו פרופסור טה יונג יו, פרופסור לתרבות קוריאנית מחד ובעל דוקטורט בסוציולוגיה כפרית מאוניברסיטת בן גוריון מאידך. הפרופסור בן ה–81 נראה צעיר בהרבה משנותיו. שיחה עמו, בעברית העשירה והמיוחדת שבפיו, חושפת רובד אחרי רובד את סיפורם של שני עמים שונים מאוד ודומים מאוד השוכנים בשני קצותיה של יבשת אסיה.

יו הוא מאגר בלתי נדלה של מרץ ועשייה חברתיים ואינטלקטואליים. את פניי הוא מקבל במשרדו המשמש גם מרכז תנועת הידידות קוריאה ישראל, שהוא נשיאה מזה שנים רבות. העברית שבפיו ללא רבב, נודדת בטבעיות בין שפה חגיגית וציטוטים מהתנ"ך ובין סלנג יומיומי.

הוא נולד כבן חמישי מבין תשעה אחים ואחיות בכפר המרוחק 350 ק"מ מסיאול, למשפחת איכרים קשת יום שחיה, כמו רבים נוספים, תחת הכיבוש היפני וקשיי הקיום הבסיסי. בילדותו היה הוא הילד היחיד מבין האחים שנשלח לבית הספר. שם אולץ ללמוד ביפנית וספג הצלפות בכל פעם שנתפס מדבר קוריאנית.

 עם הקמת הרפובליקה ב–1948 עבר לעיר הגדולה סיאול ושם מצא את פרנסתו המזדמנת כסבל כשהוא ישן בלילות על ספסל בתחנת הרכבת המרכזית. בין לבין הצליח במאמץ רב ללמוד אנגלית ולהתוודע לתנ"ך, ולסיים את לימודיו התיכוניים. חלום חייו היה להשתלם באוניברסיטה אירופית ולשם כך פנה בכתב למלך דנמרק, מדינה אירופית קטנה שהזכירה לו במימדיה ובהיותה חצי אי הסמוך למדינות גדולות וחזקות את ארצו. המלך קיבל את הבקשה והצעיר הקוריאני הוזמן לדנמרק. שם הוא למד את השפה והשלים את התואר הראשון בסוציולוגיה. התקווה שקיננה בו כסטודנט צעיר ליישם את שלמד בקוריאה נכזבה. "גיליתי שדנמרק היא בכל זאת מדינה אירופית עם מסורת דמוקרטית ותשתית כלכלית של מאות שנים. במידה מסוימת היא הייתה יותר מדי אירופית ולכן פחות מתאימה לצרכים שלנו כמדינה שהתמודדה עם קשיים בסיסיים יותר באותן שנים ראשונות וקשות", הוא נזכר. החלופה שהצליח למצוא בסופו של דבר למדינה היכולה לשמש "דגם" לקוריאה הייתה מדינת ישראל.

אחד‭ ‬מספרי‭ ‬הפרשנות‭ ‬לתלמוד‭ ‬בקוריאנית‭ ‬שכתב‭ ‬פרופ‭' ‬יו‭  ‬

אחד‭ ‬מספרי‭ ‬הפרשנות‭ ‬לתלמוד‭ ‬בקוריאנית‭ ‬שכתב‭ ‬פרופ‭' ‬יו‭ ‬

אחראים על הסדר העולמי

כאן נכנסת לתמונה גם אמונתו הדתית. פרופסור יו הוא נוצרי מאמין שסיפורי כתבי הקודש הם חלק מהווייתו האישית, והוא גם אוהד ישראל מושבע. "הסדר העולמי מקורו ביהדות", הוא מסביר, ושוב ושוב חוזרים בפיו המושגים "עם סגולה" ו"אור לגויים" בטבעיות גמורה.

במהלך שנות השישים, עם השלמת התואר הראשון בדנמרק, הוא פנה לנשיא המדינה דאז, זלמן שזר, בבקשה להמשיך בארץ את לימודיו האקדמיים. בקשתו נענתה והוא הוזמן לארץ. הוא סיים בהצלחה את לימודי התואר השני והדוקטורט ואף נשאר עם בני משפחתו בארץ עד לתחילת שנות השמונים כמרצה באוניברסיטת בן גוריון לסוציולוגה כפרית. במקביל השלים תואר שני ושלישי בתרבות קוריאנית.

כאשר שב לארצו הוזמן אישית על ידי הנשיא לתפקיד יועץ לפיתוח חקלאי והועמד בראשה של "התנועה לקהילה ליברלית". הייתה זו תנועה שתפקידה שיקום המגזר החקלאי בקוריאה. "זה היה בשנת 1973, הוזמנתי על ידי הנשיא המנוח פארק ל'בית הכחול', מקום המגורים הרשמי של הנשיא. הפגישה התחילה בחמש אחר הצהריים והסתיימה בחצות. הוא רצה לדעת הכול על הניסיון שצברתי בישראל. אני חלקתי עמו את כל מה שלמדתי, והוא נתן הוראה להתחיל מיידית בביצוען של הרפורמות שעליהן המלצתי. זו הייתה פגישה אחת מפגישות רבות שלי עם הנשיא ועם מנהיגים לאומיים אחרים", הוא נזכר.

פרופ' יו עמד במשימה בהצלחה רבה, כאשר ה"דגם" הישראלי של צורות ההתיישבות השונות עומד לנגד עיניו. למעלה מ–2,100 סטודנטים קוריאנים נשלחו על ידו למדינת ישראל כדי לעבור את אותו מסלול שעבר הוא עצמו. עבורו ה"ישראליות" פירושה בעצם יהדות, ושתיהן יחדיו מבטאות רצון אדיר ללמוד ולחקור, לפתח ולהתמודד. את התכונות האלו הוא מוצא כמשותפות לשתי העמים. הוא חיבר לא פחות מ–31 ספרים בקוריאנית ובאנגלית בנושאים אלו.

יו הפך לשגריר לא רשמי של ידידות ושיתוף פעולה בין הארצות. לאחר שפגש בארץ את דוד בן גוריון בצריפו במדבר לשיחה ארוכה על ייעוד לאומי והגשמה, הוא סגר מעגל כשקיבל לביקור רשמי את שמעון פרס, והפעם בסיאול. בשיחות ממושכות עם פרס במהלך ביקורו הרשמי בקיץ 2010 השניים חלמו על עולם של חדשנות ישראלית ופיתוח ושיווק קוריאניים שיביאו לפריצה כלכלית אדירה שהיקפה יעלה על סך חלקיה.

שערים אל התלמוד

שאלת הקשר שבין תלמוד וקוריאה מתחילה להיפתר אט אט במהלך השיחה עמו. החלקים הקטנים מצטרפים זה לזה לתצרף השלם. את סוד הגניוס היהודי הוא מאבחן בתלמוד, היצירה שנלמדה על ידי היהודים בכל מקום ובכל הדורות. לפני כעשור פנו אליו מהערוץ הלימודי של הטלוויזיה הממלכתית וביקשו שיכין סדרת הרצאות משודרת על היהדות ומדינת ישראל. "העברתי 90 שיעורים בטלוויזיה הלימודית על ציונות, מדינת ישראל ותלמוד. זה היה סיפור הצלחה ובעקבות כך הכנתי מערכי שיעור לבתי ספר תיכוניים בנושא וגם חיברתי ספר שעסק בכך", הוא נזכר בחיוך.

פרופסור יו לא הסתפק בסדרה ועזר להפיק חוברות עבודה שעוסקות בתלמוד לבתי הספר היסודיים, ואף הכין חומר בנושא המועבר במסגרת האקדמיה הצבאית המכשירה קצינים בצבא הדרום קוריאני. כשאני שואל אותו מה לדעתו המסר המרכזי שיכול התלמוד להעביר לצעירים קוריאנים הוא חושב לרגע ואז משיב בחיוך: "שני מסרים מרכזיים. האחד שיש בעולם הידע והמחשבה סדר ולא הפקר. האדם כפוף לכללים ולסדר האלוהי שבמסגרתם הוא צריך לפעול, כמו הכללים במשחק כדורגל וכמו כללי הלימוד של עולם היהדות. הכללים האלו כוללים את  התורה שבכתב, את התורה שבעל פה ואת הדיון התלמודי. הקיום האנושי דומה לדיון התלמודי, שמביע דעות שונות אך כולן בתוך מסגרת מחייבת שכולם מצייתים לה. המסר השני הוא שהידע הוא אינסופי. גם אם הייתי מעביר לא 90 שיעורים אלא 10,000 לא היה זה יותר מאשר כפית קטנה מתוך האוקיינוס האדיר של הידע התלמודי".

התלמוד, כך הוא מאמין, כמו התנ"ך וכמו הציונות, יכולים להוות גשר של הבנה ושיתוף פעולה בין שני העמים הדומים כל כך.

סיפורי הגמרא על המדפים

פרופ' יו פתח את השער להוראת התלמוד. אחריו עברו בו רבים נוספים. התלמוד נלמד כ"חומר העשרה" מרמת בית הספר היסודי והלאה. אין מדובר בהוראה ישיבתית או בדיון הלכתי מעמיק בהוויות אביי ורבא. לא תמצאו שם את דיני ביצה שנולדה ביום טוב וגם לא שור שנגח את הפרה. מדובר בלקט אקלקטי של אמרות מהתלמוד ומפרקי אבות, מעשי חכמים וגם מצוות שונות. קוריאני משכיל מכיר את המקורות האלו ממערכת החינוך או אפילו מהשירות הצבאי (הוראת התלמוד הוכנסה כהרצאות חובה בבית הספר לקצינים ביוזמת פרופ' יו).

במדפי הספרים בחנויות מככבים "סיפורי התלמוד" בקוריאנית בכל הרמות: החל מסיפורי ילדים מעובדים דרך ספרי עיון למבוגרים ועד לספרות עומק באנגלית של חוקרי תלמוד או של רבנים.

היחס אל היהדות הוא הערכה מעורבת בסקרנות. בימי ראשון מתקיים שיעור יוצא דופן ב"מרכז התרבות היהודי" (j.c.c) בסיאול. "מרכז התרבות" הוא בעצם "בית חב"ד" המקומי, המנוהל מזה שנים ארוכות ("עד שיבוא משיח צדקנו" הוא מציין בחיוך) בידיו האמונות של ר' אשר ליצמן, חסיד חב"ד ו"שליח" בסיאול.

המרכז, הנמצא בביתם הפרטי של ר' אשר ואשתו, הוא הכתובת לכל דבר יהודי בכרך הענק. לצד חנות למזון כשר ותפילות בשבתות ובמועדי ישראל, מתנהלים כאן מדי שבוע בימי ראשון אחר הצהריים שיעורים לאזרחים קוריאנים המבקשים ללמוד על יהדות. ר' אשר אינו מטיף ואינו משדל אלא מלמד את המקורות היהודיים, תוך שימת דגש על שמירת שבע מצוות בני נח, המטלה המוסרית המוטלת על בן אנוש באשר הוא בלי קשר לאמונתו הדתית. המסר הזה נקלט כאן היטב. שותפים לו אזרחים מכל המעמדות ומכל רמות ההשכלה, החל ממרצים באוניברסיטאות ועד למוכרים בשוק או נהגי מוניות. היחס לישראל וליהדות הוא יחס של הערכה. יחס ההופך פסוק אחד מהתורה שהיה אולי בבחינת משאלת לב לאמת פשוטה ויומיומית: "כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה".

בקוריאה זה לא חזון, אלא מציאות של כאן ועכשיו.

עו"ד קובי סגל הוא היסטוריון צבאי ובעל משרד העוסק בתחומי דיני המשפחה והפסיכיאטריה המשפטית

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, ג חשוון תשע"ו, 16.10.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-18 באוקטובר 2015,ב-גיליון נח תשע"ו - 949. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: