הבוגד ששלח מאות אל מותם | יונתן דה שליט

סיפור הבגידה המרתק של המרגל הידוע מבריטניה מסופר שוב, דרך קשריו עם חברו הטוב שהוביל ללכידתו. נסיקה ונפילה על רקע מלחמת המעמדות התמידית 

מרגלמרגל בין חברים

קים פילבי והבגידה הגדולה

בן מקנטייר

מאנגלית: כרמית גיא

עם עובד, 358 עמ'

גם לאחר שנכתבו על אודותיה ספרים ומחקרים ללא סוף, עדיין פרשת הבגידה של הרלד אדריאן ראסל (קים) פילבי היא פרשה מרתקת ועוצרת נשימה. פילבי היה בנו של אחת הדמויות הצבעוניות והמרתקות שידעה האימפריה הבריטית. האבא, הארי סנט ג'ון פילבי, היה אוריינטליסט ידוע, שהתיישב בערב הסעודית, התאסלם והפך ליועצו הקרוב של אבן סעוד. הבן, קים פילבי, שאף כנראה אף הוא להיות "דמות גדולה מן החיים", והוא עשה זאת בדרך מעוררת חלחלה ופליאה כאחת.

קים פילבי, בוגר בית הספר הפרטי והיוקרתי ווסטמינסטר, למד בסוף שנות העשרים ותחילת שנות השלושים באוניברסיטת קיימברידג' המפורסמת. הוא היה בעל דעות קומוניסטיות, נישא ליהודיה אוסטרית שהייתה קומוניסטית פעילה וגויס בתיווכה לשורות הנקוו"ד, השירות החשאי הסובייטי, בשנת 1934.

בהכוונת מפעילו הרוסי ארנולד דויטש, יהודי רב קסם ממוצא צ'כי, נטש פילבי את פעילותו הקומוניסטית, נכנס לעולם העיתונות ודיווח על מלחמת האזרחים בספרד. פילבי אף זכה לעיטור כבוד מהגנרליסימו פרנקו (מפעיליו הסובייטים רצו שהוא יחסל את פרנקו, אבל פילבי מעולם לא הרג מישהו בעצמו, למרות ששלח מאות אנשים אל מותם הנורא). כשחזר מספרד הונחה להתגייס למודיעין הבריטי, ובקלות שאין גדולה ממנה, בזכות רקעו החברתי וקשריו, התקבל פילבי לשורות ה–MI6, שירות מודיעין החוץ של בריטניה.

סיפורו‭ ‬של‭ ‬אדם‭ ‬המבקש‭ ‬להיות‭ ‬חבר‭ ‬במועדונים‭ ‬יוקרתיים‭ ‬יותר‭ ‬ויותר‭. ‬פילבי‭ (‬מימין‭) ‬במסיבת‭ ‬העיתונאים‭ ‬לטיהור‭ ‬שמו‭, ‬לונדון‭, ‬1955 צילום‭: ‬מתוך‭ ‬הספר‭, ‬
גטי‭ ‬אימג‭'‬ס

סיפורו‭ ‬של‭ ‬אדם‭ ‬המבקש‭ ‬להיות‭ ‬חבר‭ ‬במועדונים‭ ‬יוקרתיים‭ ‬יותר‭ ‬ויותר‭. ‬פילבי‭ (‬מימין‭) ‬במסיבת‭ ‬העיתונאים‭ ‬לטיהור‭ ‬שמו‭, ‬לונדון‭, ‬1955
צילום‭: ‬מתוך‭ ‬הספר‭, ‬
גטי‭ ‬אימג‭'‬ס

סיכולים ממוקדים

לפילבי הייתה קריירה מזהירה. הוא הצטיין בתחום הריגול הנגדי, ובזמן מלחמת העולם השנייה נחל הצלחות גדולות מול המודיעין הנאצי בספרד ובפורטוגל. נישא על גלי הצלחותיו, מונה בהמשך להיות האחראי על כל מבצעי הריגול הנגדי מול ברית המועצות ובהמשך אף מונה לנציג הבכיר של המודיעין הבריטי בוושינגטון, משם הוביל מבצעים משותפים רבים מול המעצמה הסובייטית ובנות בריתה.

כל אותו זמן דאג פילבי להעביר את כל אוצר המידע האינסופי שלו למפעיליו במוסקבה, ואלה, באכזריות מחושבת, סיכלו מבצע אחרי מבצע וחיסלו מאות סוכנים שהופעלו על ידי המערב בתוך ברית המועצות ובקרב בנות בריתה.

במהלך שירותו בוושינגטון נחשף פילבי לחומרים ממבצע "וונונה", פרויקט ענק של פענוח צופנים סובייטיים. חומרים אלה חשפו סוכנים רבים מאוד שפעלו בשירות המודיעין הרוסי, ביניהם דונלד מקלין, חברו ללימודים של פילבי ועובד של משרד החוץ הבריטי. אם מקלין היה נחשף, הוא היה מפיל גם את פילבי. באמצעות מרגל נוסף, גאי ברג'ס, הצליח פילבי להעביר את האזהרה למקלין ובמאי 1951 נמלטו מקלין וברג'ס לרוסיה.

חשד כבד נפל על פילבי, שהיה מהבודדים שראו את החומר הסודי של "וונונה". עברו כקומוניסט צעיר נחשף ותהיות שעלו והודחקו בעבר צפו מחדש על פני השטח. נפתחה נגדו חקירה רשמית, ושמו אף נחשף כחשוד בריגול על ידי חבר פרלמנט מהלייבור. פילבי לא נשבר בחקירה ולא היו ראיות משפטיות מספיקות נגדו. החקירה של  ה–MI5, שירות הביטחון הבריטי, נתקלה גם בחומת שתיקה ואחווה של חבריו של פילבי ל–MI6, שראו בה גם קריאת תיגר ארגונית ומעמדית כנגדם.

למרות שלא הועמד לדין, על רקע החשדות נגדו נאלץ פילבי לעזוב את שירות הביון, וב–1956 עזב את לונדון לביירות, שם עבד כעיתונאי עבור שני עיתונים בריטיים. למרבה התדהמה הועסק במקביל כמקור (סוכן) של ה–MI6, ושם אף חודש עמו הקשר על ידי הקג"ב, המודיעין הרוסי.

הקשר הישראלי

בן מקנטייר, מחברו של "מרגל בין חברים", ידע שהוא נכנס לנושא שכבר נכתב עליו רבות. לפיכך הוא בחר לספר על פרשת פילבי בדרך מקורית – באמצעות סיפור חברותם רבת השנים של קים פילבי וניקולס אליוט, עמיתו ל–MI6. אליוט היה אף הוא בן לאב דומיננטי, הוא התגייס למודיעין הבריטי במקביל לפילבי ובמשך שלושים שנה שררו ביניהם יחסי חברות קרובים.

אליוט תמך בפילבי לאורך כל השנים, דחה בבוז את החשדות לפיהם פילבי הוא בוגד ולחם לטיהור שמו. הקריירה של אליוט בשירות הביון הבריטי הייתה מזהירה לא פחות מזו של פילבי. להבדיל מפילבי, את כל שירותו עשה אליוט בתפקידי שטח. הוא היה לוחם מודיעין נלהב, נועז ולעתים חסר אחריות. כשפילבי היה כבר בביירות הגיע אליוט לבירה הלבנונית כראש השלוחה של המודיעין הבריטי. גם בביירות המשיך פילבי להונות את חברו הטוב כפי שעשה במשך כל שנות היכרותם.

בשלב מסוים הגיעה לידי שירות הביטחון הבריטי הידיעה שהכריעה את גורלו של פילבי. האירוע התרחש למרבה ההפתעה דווקא בישראל. באוגוסט 1962 ביקרה בישראל פלורה סולומון, שהייתה מנהלת בכירה ברשת מרקס אנד ספנסר. למרות מוצאה הרוסי ודרכונה הבריטי, מדינת ישראל הייתה אהבת חייה.

בקבלת פנים שנערכה במכון וייצמן ברחובות פגשה סולומון את הלורד ויקטור רוטשילד, שהיה בימי מלחמת העולם השנייה ראש מחלקת החבלה וחומרי הנפץ של שירות הביטחון הבריטי. היא תמהה באוזניו איך העיתון הבריטי המכובד, האובזרוור, מעסיק את פילבי, שהיה קומוניסט, שסיפר לה כבר ב–1935 שהוא "ממלא תפקיד מסוכן למען השלום", ושניסה לגייס אותה להיות מרגלת קומוניסטית.

רוטשילד העביר את הדברים לרשויות המוסמכות, שפתחו מחדש את החקירה נגד פילבי. ניקולס אליוט, שסיים את שליחותו בביירות ועבר לתפקיד מנהל מבצעי הביון ביבשת אפריקה, נשלח לשם כדי להתעמת עם פילבי. כאן טמון הסקופ הגדול של מקנטייר. לצורך כתיבת ספרו, נפתחו בפניו מסמכיו של אליוט, ובהם רישומי הקלטות הסתר שנערכו במהלך הפגישות, או ליתר דיוק העימותים שניהלו אליוט ופילבי. כשהתייצב אליוט בביתו של פילבי בביירות, אמר לו פילבי: "חששתי שישלחו דווקא אותך".

פילבי התוודה חלקית, גם בכתב, על היותו מרגל סובייטי. הוא לא חשף את כל מעלליו ולא את כל קשריו עם מפעילים ומרגלים רוסים. במקום זאת, בקלות שאין להבינה, הוא ארגן את מילוטו מביירות, ובהפוגה קצרה שניתנה לו בחקירתו, עלה בלילה סוער על אוניית משא רוסית והתייצב במוסקבה, כעריק הידוע ביותר לשמצה בעולם המערבי. במוסקבה חי ברווחה יחסית ובגעגוע מתמיד לחייו באנגליה עד שנפטר ב–1988.

מועדוני יוקרה ויוהרה

אחת החידות הגדולות ביותר הקשורות לפרשת פילבי היא שאלת מניעיו. פילבי עצמו התעקש שהוא עשה בצעירותו בחירה אידיאולוגית, ולה נותר נאמן כל חייו. אבל פילבי לא מצטייר כקומוניסט אדוק ונלהב. מקנטייר מציע מניע אחר, מרתק: "כוח המשיכה של התפקיד החדש [כמרגל סובייטי] היה טמון ביוקרה שלו. מבחינות מסוימות סיפורו של פילבי הוא סיפורו של אדם המבקש להיות חבר במועדונים יוקרתיים יותר ויותר… בית הספר ווסטמינסטר ואוניברסיטת קיימברידג' הם מועדוני עילית שכאלה; החברות באם–איי 6 יוקרתית אף יותר; עבודה חשאית עבור אן–קה–וה–דה בשורות אם–איי 6 הציבה את פילבי במועדון של איש אחד – החבר הנבחר ביותר במעגל פנימי סודי" (עמ' 53).

אגב מועדוני חברים יוקרתיים, מקנטייר עורך השוואה מרתקת בין שירות הביטחון הבריטי, ה–MI5, לבין שירות ביון החוץ הבריטי, ה–MI6. שירות הביטחון נטה לגייס בעיקר קציני צבא וקציני משטרה לשעבר, אנשים שדיברו במבטא אזורי–מקומי ולא תמיד ידעו את הסדר הנכון של כלי האוכל בסעודה רשמית או לא ייחסו לו חשיבות מרובה. הם אכפו את החוק והסדר והגנו על הממלכה. לעומתו, שירות הביון היה ארגון של בוגרי בתי ספר פרטיים ושל האוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג'. אנשיו נמנו עם המעמד הבינוני–גבוה ואף עם האצולה, דיברו במבטא מעודן ולבשו חליפות מחויטות. הם הרבו להפר את החוק בארצות זרות, עסקו במרדף אחרי סודות ועשו זאת ביוהרה לא מבוטלת.

שירות הביטחון היה ארגון של המעמד הבינוני שהסתכל אל שירות הביון מלמטה למעלה, בסלידה. שירות הביון התבונן אל שירות הביטחון מגבוה, בלגלוג שהוסתר אך בקושי. "הקרב הממשמש ובא אל פילבי", מציין מקנטייר, "עדיין לא היה יותר מהתכתשות במלחמת המעמדות האין–סופית, הקשה והמגוחכת כל כך של בריטניה" (עמ' 168).

הספר "מרגל בין חברים" הוא ספר מרתק, עמוס פרטים, מותח ורב תפניות כמו ספרי המתח הבדיוניים הטובים ביותר. בסופו מוגש לקוראים ממתק טעים במיוחד – אחרית דבר מאת ג'ון לה קארה, המספר על פגישות שערך עם אליוט. לה קארה מגלה לנו שב–1987, עת ביקר במוסקבה, הוצע לו להיפגש עם "ידיד ותיק ומעריץ של עבודתי". היה זה פילבי שביקש לראותו. "סירבתי לפגוש אותו", כותב לה קארה ביובש.

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, כ"ו תשרי תשע"ו, 9.10.2015

פורסם ב-9 באוקטובר 2015,ב-ביוגרפיה, גיליון בראשית תשע"ו - 948. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: