הסכנה שבפרשנות | מוטי ארד

הרצח בידי ישי שליסל ושרפת יושבי הבית בדומא נעשו בידי קנאים המאמינים שקודשי ישראל נמצאים תחת מתקפה. על הרבנים להתייחס להלכות שמהן ניתן להבין שהמעשים מותרים 

כבר ישנם סימנים להרגעת הרוחות בשתי הזוועות האחרונות שפקדו אותנו. הפעילו נוהל מעצר מנהלי נגד כמה צעירים שאולי היו מעורבים במקרי ההצתה האחרונים וישי שליסל מועמד לדין. הקולות שיצאו מקרב המחנות שמהם יצאו (כנראה) הרוצחים התמרמרו, ובצדק, על האשמה המכלילה שמוטחת בהם בשל מי שהם מכנים "עשבים שוטים"; וגם מנגד כבר נשמעת העמדה כי "הבעיה עם שליסל ועם המחבלים המציתים היא לא הלכתית, היא מוסרית… מי שטוען ששליסל והרוצחים בדומא לא חוטאים למוסר אלא להלכות (שממילא נתונות לוויכוח), מכשיר את השרץ" (דניאל עוז, הארץ, 14.8).

אלו ואלו מרחיקים את השרץ מפתחם של פוסקי ההלכות שבדורנו, ומטילים את האחריות לזוועה על היחידים המבצעים ועל פרשנותם (או נפשם) המעוותת. באתי לומר שלא מדובר במעשים של מטורפים, להצביע על מכנה משותף לכלל המעשים, להסביר את המנגנון ההלכתי המכשיר ואף מעודד את הרוצחים ולהציע דרך לטפל בתופעה.

אליסה‭ ‬פריצקר‭, ‬כפל‭ ‬מבט‭, ‬2014 מתוך‭ ‬התערוכה‭ "‬שקופים‭ ‬אטומים‭" ‬המוצגת‭ ‬במוזיאון‭ ‬סקירבל‭ ‬לארכיאולוגיה‭, ‬ירושלים

אליסה‭ ‬פריצקר‭, ‬כפל‭ ‬מבט‭, ‬2014
מתוך‭ ‬התערוכה‭ "‬שקופים‭ ‬אטומים‭" ‬המוצגת‭ ‬במוזיאון‭ ‬סקירבל‭ ‬לארכיאולוגיה‭, ‬ירושלים

מחרפים את נפשם

שלושה דברים משותפים לשליסל ולמציתים: א. מדובר באנשים דתיים הנאמנים להלכה. ב. הם מאמינים שקודשי ישראל נמצאים תחת מתקפה מבית (יהודים) ומחוץ (גויים). ג. הם מוכנים לחרף נפשם למען קודשי ישראל מפני פגיעה בשעה הנתפסת בעיניהם כשעת חירום.

מבחינה זו שייכים הם למה שעמנואל סיון כינה "תנועות פונדמנטליסטיות". תנאי הכרחי להגדרתה של תנועה כפונדמנטליסטית, טענו סיון וחבריו בספר "קנאות דתית מודרנית, יהדות, נצרות, אסלאם, הינדואיזם" (2004) שנכתב בעקבות פיגוע התאומים, הוא המניע "להגן על הדת"; אבל אין זה תנאי מספיק. לצמיחתה של תנועה כזאת צריך שיתהווה חיבור בין אידיאולוגיה לפוליטיקה באמצעות הדת. בדת לבדה אין די.

מה שנכון בדתות אחרות מתקיים גם אצלנו – קיימים יחידים הקנאים לדבר ה', אשר נחלצים להגנת הדת בשעת סכנה, מתקבצים לקבוצות המציעות דרכי פעולה במציאות החברתית והפוליטית הקיימת, ומוכנים לנקוט גם אלימות, פגיעה ברכוש ובנפש. מכאן ברור שאין אנו מתכוונים לכל אדם דתי, אדרבה – מרבית המגדירים עצמם כדתיים או חרדים אינם שותפים לפרשנות הדתית של אותן קבוצות, או שהם מקבלים פרשנות זו (הגדרת הומוסקסואליות כדבר תועבה שהתורה חייבה בעונש מוות, למשל), אך אינם שותפים לתחושת החירום, ואינם רואים עצמם כשליחי האל, כדרך הקנאים הדתיים.

עדיין, הסתייגות זו מפני האשמה כוללת אין בה כדי להפחית מחומרת ההכרה שכל פשעי השנאה שנעשו בידי יהודים בעת האחרונה נעשו כנראה בידי דתיים, ובניגוד לדעת דניאל עוז יש להלכה במקרים אלה חשיבות מכרעת בקבלת ההחלטה לפגע.

הקנאי הדתי לא יפעל בניגוד למה שמקובל כדעת תורה מחייבת. אדרבה, אדם זה חש כבא כוחה של ההלכה, וכמי שפועל להעצמת כוחה בחיי החברה בימים שבהם אין נציגיה ודַבָּריה הרשמיים מסוגלים, לדעתו, לעשות זאת באמצעים חוקיים ודמוקרטיים. שליסל, כאדם חרדי, מחויב בלי ספק לצו "לא תרצח" ולפרטי ההלכות המוגדרות בשו"ע חושן משפט הלכות החובל בחברו והלכות שמירת הנפש, ולא היה מעז לפגוע באיש אלמלא ידע שאותן הלכות עצמן (סימן תכ"ה) מאפשרות במצבים מסוימים, ואפילו מסתמכות על בעלי מסירות נפש שכמותו, לקום ולעשות מעשה – לפגוע בעבריין בשעת מעשה העברה כדי "להצילו (מן העברה גם במחיר פגיעה) בנפשו".

כך גם במקרה של המציתים רכוש ונפשות של פלסטינים – אלמלא "שבע מצוות בני נח" שבתוספתא עבודה זרה, פיתוחן ברמב"ם (מלכים פ"ט) ושימושן ב"תורת המלך" (שזכה להסכמת רבנים חשובים), לא היו מעִזים נערי גבעות (ככל הנראה) להעלות באש בתים על יושביהם.

הוצגו בעבר כלגיטימיים

עיון בהלכות הנזכרות לעיל נחוץ כדי להוביל לטענה העיקרית: הפשעים שבוצעו הוצגו בהלכה כדרך לגיטימית לטיפול בעבריינות בזמן שאין כוח ביד בית דין של תורה לדון בדיני נפשות, והן נוסחו כך שיוכלו להתבצע בידי כל אדם ללא משפט.

שולחן ערוך סימן תכ"ה סעיף א פותח בדברי הקדמה של ר' משה איסרלש (רמ"א):

כל חייבי מיתות בית דין בזמן הזה, אין בידנו להלקותן או להגלותן או להרגן או לחבטן, אלא מנדין אותן ומבדילים אותן מן הקהל. וכל זה מצד הדין, אבל אם רואין בית דין שהוא צורך שעה ומִגְדַר מילְתָא, יכולין לענוש במה שירצו. ודוקא בדיני נפשות הצריכין בבית דין, אבל הנהרגין בְלֹא בית דין נידונין גם עתה, כמו שיתבאר.

דברי הרמ"א מלווים ומשלימים את דברי ר' יוסף קארו, כאן ולאורך הסימן כולו. למרות שאין סמכות בידינו לדון דיני נפשות, קובעים השניים כי ניתן לנדות עבריינים, ניתן לתקן תקנה כאשר "השעה צריכה לה" וניתן להרוג עבריינים גם ללא משפט. הסימן בן חמשת הסעיפים מוקדש לשתי רשימות של עבריינים שהתלמוד מתיר את דמם ללא משפט. סעיפים א-ד דנים בדין רודף ומחייבים עֵד ראייה לרצח או לאונס (כולל משכב זכר) להיחלץ לעזרת הקרבן ולהצילו (וגם להציל את התוקף מהעברה) אפילו במחיר חיי התוקפן.

סעיף ה דן בעבריינים אידיאולוגיים (מינים ואפיקורסים ועוברי עברה להכעיס) שגם בהם מצווה לפגוע. הלכות דומות באו כבר ברמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פ"א הל' י-יד, פ"ד ה"י) ומבוססות על סוגיות בתלמוד (סנהדרין עג א, עבודה זרה כו א). הרמ"א הוסיף לרשימה "מי שמְסַכֵּן רבים", רעיון המפותח בסימן שפח, סעיפים י-טו בדין מוסר ומלשין, ופסק "מותר להרוג המוסֵר אפילו בזמן הזה".

בשולי סעיף ד מוסיף הרמ"א הלכה שמקורה קדום מאוד, עוד מהלכות החשמונאים:

הַבָּא על העובדת כוכבים בפרהסיא לעיני עשרה ישראלים, קנאין פוגעים בו ומותרין להרגו… ודווקא שֶבָּא הקנאי להורגו מעצמו, אבל אם שאל לבית דין אין מורין לו כך.

כך מצטרפת להלכות הנוהגות "בזמן הזה" גם קטגוריה של "הלכות קנאים", אשר פינחס שימש בה מופת לקנאות (סנהדרין פב א).

לאסור בהוראת שעה

סימן תכ"ה קובע אפוא סדרה של הלכות מחייבות, חלקן על הציבור (תקנות) ורובן על היחידים (הלכות קנאים והמציל את הרודף בנפשו), ומי שצמח בקהילה שומרת שו"ע יכול לקבל השראה לקום ולעשות מעשה, בלי להתייעץ ברבנים. די אם שמע כי השעה צריכה למעשה של קנאות, או שיצא קול על מאן דהוא שהוא מוסר או אפיקורוס או עובר עברה ברבים להכעיס, כפי שנתפסים מארגני מצעד הגאווה בירושלים בעיני ציבור מסוים, והרי הוא מוכן ומזומן לקיים מצווה… רוב שומרי תורה לא ינהגו כך, אבל המקנא לדבר ה' כפינחס – אולי כן.

קצרה היריעה מלהסביר את הרקע ההלכתי שמצדיק את הצתת הבית בדומא, וכבר ציינתי למקורות. אסתפק בדברי הרמב"ם בהלכות מלכים פ"ט סוף הלכה י"ד:

ובן נֹחַ שעבר על אחת משבע מצוות אלו יֵהָרֵג בסייף, ומפני זה נתחייבו כל בעלי שְכֶם הריגה, שהרי שכם גָזַל והם ראו וידעו ולא דנוהו, ובן נֹחַ נהרג בְּעֵד אחד ובדיין אחד בלא התראה ועל פי קרובין.

ההלכה מתירה ענישה קולקטיבית (בטענה שהקהילה שמתוכה יצא העבריין לא דנה אותו בעצמה), ומייתרת הליכים משפטיים רגילים – מי שאסף מודיעין על אנשי הכפר הוא העד, הוא הדיין והוא ההורג. לטעמם של המבצעים אין כאן רצח אלא ענישה על פי שבע מצוות בני נוח.

טעות היא לחפש את הרבנים שהורו לשליסל לדקור – אדרבה, אילו שאל היו מורים לו שלא לעשות; המקנא לדבר ה' אמור להבין מעצמו, כפינחס בשעתו. המציתים לא ביקשו פסק דין שיתיר להם להרוג; ההיתר ניתן מראש. יהיו מניעיהם הפסיכולוגיים או החברתיים של הפושעים אשר יהיו, חלק מהבעיה היא שהמעשים לא נחשבים בעיניהם כפשעים.

אם הקורא שורות אלו מאמין שאלה אמנם פשעים, עליו לקבל שלהלכות הללו, שנוצרו בנסיבות של שלטון זר וחוסר אונים של המערכת אל מול פורעי החוק, אין מקום במדינת ישראל. על הרבנים לאסרן בהוראת שעה. על המשפחות לאסור על ילדיהן לעשות כך, ועל הקהילות לשתף פעולה עם השלטונות לבער את הנגע, לפני שכולנו נעלה באש. השליסלים יצייתו.

*

ד"ר מוטי ארד לימד תלמוד ותולדות ההלכה בבית המדרש לרבנים באמריקה

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, כ"ז אלול, 11.9.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-12 בספטמבר 2015, ב-גיליון ניצבים (ר"ה) תשע"ה - 944 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 5 תגובות.

  1. מוזר שאדם עוסק בתולדות ההלכה לפרנסתו, מצטט מקורות בצורה נכונה ובכל זאת מצליח לא להבין את הדינמיקה של הדברים.
    מצד שני, התרשמתי מעיון שטחי בספרו "מחלל שבת בפרהסיא" שגם בו הוא הצליח לעשות עבודה יפה ובכל זאת לא לראות את היער מרוב עצים. אז אולי זה דווקא לא אמור להפתיע.

  2. זהו?!
    חקרת וכבר מצאת מי ביצע את הרצח בכפר דומא?

    כל ההצהרות של גורמי הביטחון הישראלי היו מונעים למטרה אחת בלבד: דיכוי יהודים. ממש כמו רצח רבין.

    זהו רצח שבוצע בידי ערבים, ומנוצל בציניות, שוב, כדי לדכא יהודים.

    היוזמים המנוולים של השריפה ושל גינויה, יהיו אשר יהיו, בנו בדיוק על יהודים כמוך: נשאי תסמונת זכריה בן אבקולס שהביא את החורבן.
    טמבל!

  1. פינגבק: מעלעלון: ד"ר סודי, שליסל, לפיד, בנט | עמותת כמוך – הומואים דתיים אורתודוקסיםעמותת כמוך – הומואים דתיים אורתודוקסים

  2. פינגבק: תגובות לגליונות קודמים – 946 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

  3. פינגבק: The role of Halakha in the modern, secular State of Israel - Rabbis for Religious Freedom and Equality in Israel

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: