שתי מוטיבציות נפרדות הובילו לעריכות מחודשות לנוסח הסליחות כמענה לצרכים שונים – השאיפה למיזוג גלויות ומצוקתם של חלק מהמתפללים האשכנזים. השוואה בין חלופות

סליחות ארץ ישראל לימים נוראים

עורכים: אברהם גיסר ושמואל שפירא

ספריית בית אל

לשמוע אל הרנה ואל התפילה

סדר סליחות – הנוסח המשולב

ישיבת מעלה גלבוע, הקיבוץ הדתי

לפני שנה יצאה מועצת רבני צוהר בהחלטה המעודדת את השימוש בנוסח "סליחות ארץ ישראל" שערכו הרב אברהם גיסר והרב שמואל שפירא. נוסח זה נערך על פי סדרי סליחות שנהגו ביישובים עפרה וכוכב יאיר, והוא מציע "שיתוף של נוסח עדות שונות, דבר המאפשר לנוסח המוצע להיאמר על ידי קהילות רבות, אשכנזים וספרדים, ביחד" (מתוך המבוא).

אמנם זו לא הייתה המוטיבציה העיקרית לעריכת נוסח זה. הסיבה שעוררה את הרבנים גיסר ושפירא לעריכה חדשה של סדר הסליחות כפי שהיא מפורטת במבוא, כמו גם במאמר של הרב שפירא במוסף זה ("הצעה לסליחות", מוסף שבת, פרשת כי תבוא תשע"א), הייתה בעיקרה אי-נחת חריפה מסדר הסליחות האשכנזיות בגלל שלושה מרכיבים: א. תוכן הסליחות – פיוטים רבים בסליחות האשכנזיות מתארים את מצבה הקשה והשפל של כנסת ישראל בגלות הנוצרים, מוטיב שאינו הולם את הרגשתו של המתפלל כיום בארץ ישראל ובמדינתו החופשית. ב. לשון הסליחות – לשונם של הפיוטים האשכנזיים קשה להבנה. ג. אופן הביצוע – בניגוד לסליחות הספרדיות הנאמרות בקול רם, בשיתוף של חזן וקהל ותוך כדי שירה, הסליחות האשכנזיות הן בחלקן הגדול סליחות חרישיות הדורשות את כוונת לב המתפלל. מצוקה זו של המתפללים האשכנזים ידועה, ורק בשבת האחרונה התפרסם במוסף זה מאמרו של ארי גייגר ("אמת אל מול מסורת אבות") שבו הוא מספר כי בגלל סיבות אלו הוא ומתפללים אשכנזים אחרים זנחו בשנים האחרונות את הסליחות האשכנזיות ועברו לומר את הסליחות בבית הכנסת הספרדי.

סדר הסליחות נוסח ארץ ישראל בא אם כן לענות על מצוקתו של ארי גייגר וחבריו, והעורכים עשו זאת באמצעות שלושה עקרונות מנחים: א. בחירה של פיוטים שאינם עוסקים בקושי ובמרירות הגלות; ב. בחירה בפיוטים שלשונם קלה ומובנת; ג. "שילוב של פיוטים ספרדיים מוכרים". עם זאת, העורכים מציינים בצדק כי "הצעתנו משמרת את המנהג האשכנזי המקובל", וכן ראוי, שהרי היא באה לענות על אי-הנחת מהסליחות האשכנזיות ולתקנה.

ראוי להעיר שאף אין בדבר זה משום פריצת גדר חלילה, שהרי הסליחות שנהגו באשכנז מאופיינות בעושר וגיוון רב, שהביא לידי כך שהחל מהמאה החמש-עשרה נקבעו פיוטים מסוימים לכל יום ויום. לפנינו אם כן סדר חדש המתאים לדורנו, וראויים העורכים לשבח וברכה על היוזמה והעריכה הנאה.

ויתור על הבסיס

בהחלטה של מועצת צוהר התהפכו היוצרות: ראשית צוין כרקע לנוסח זה "הרצון לקדם מניינים משולבים כל מקום לפי אופיו", דבר שהעורכים עצמם ציינו אותו רק בסוף דבריהם כמשאלת-לב, ורק לאחר מכן ציינה המועצה את "המודעות לקושי באמירת הסליחות בעיקר (?!) בין עדות אשכנז". בהתאמה לכך, המועצה "מעודדת את השימוש בנוסח סליחות ארץ ישראל במיוחד (!) בקהילות ומוסדות חינוך שיש בהם מיזוג עדות". היינו, תחת כוונתם המוצהרת של העורכים לתקן את הסליחות האשכנזיות, מועצת צוהר בחרה לעודד את השימוש בנוסח זה דווקא במקומות שבהם יש מיזוג עדות. והרי זו בעיה אחרת לגמרי!

אף אם הסליחות האשכנזיות היו אהובות וחביבות על המתפללים, כתובות בלשון בהירה וברורה ומושרות בקול ונעימה, עדיין היה צריך להתמודד עם הבעיה של קיומם של שני נוסחים שונים, אשכנז וספרדים, בקהילות קטנות המבקשות להתפלל יחד או בישיבות ומוסדות חינוך המעוניינים לקיים תפילה משותפת מטעמים חינוכיים ועקרוניים של מיזוג גלויות. ואם אנו באים לשפוט את סליחות "נוסח ארץ ישראל" מצד זה, יתברר שעל אף שילוב מספר פיוטים ספרדיים אין למשאלת הלב כי נוסח זה ישמש נוסח אחיד לאשכנזים ולספרדים בסיס אמיתי, ולדעתי אין ראוי להציע נוסח זה כנוסח משותף. אציע בקצרה מספר נקודות המבהירות מדוע נוסח זה אינו מתאים להחליף את הסליחות הספרדיות.

כידוע, בניגוד לסליחות האשכנזיות, נוסח הסליחות הספרדיות קבוע ואינו משתנה (מלבד תוספות מעטות בעשרת ימי תשובה). יתר על כן, נוסח זה משמש גם לאורך תפילות יום הכיפורים. בעוד שבנוסח אשכנז הסליחות של יום הכיפורים משולבות בתוך חזרת הש"ץ, בנוסח הספרדים הסליחות נאמרות לאחר חזרת הש"ץ, בערבית, בשחרית, במוסף, במנחה ובנעילה (ושם בנוסח קצר), ובמתכונת כמעט זהה לסדר הסליחות שנאמר כל חודש אלול.

השינויים היחידים הם בפיוט הפתיחה של הסליחות ובמספר הפעמים שבהם אומרים י"ג מידות (סך הכול עשרים ושש פעם כמניין הוי"ה). כמו כן בסליחות של יום הכיפורים לא חוזרים על הווידוי, שכבר נאמר בחזרת הש"ץ. אולם כל מי שאמר סליחות בחודש אלול יזהה מיד את מבנה הסליחות בתפילות יום הכיפורים, יכיר היטב את הפיוטים, והתפילה תהיה כבר שגורה על פיו.

בבסיס סדר הסליחות נמצא שלושה פיוטים קדומים מאוד: "אנשי אמונה אבדו", "תמהנו מרעות" ו"אל תעש עמנו כלה". שני הפיוטים הראשונים מקדימים אמירת "אל מלך יושב על כיסא רחמים" וי"ג מידות, והפיוט השלישי מקדים לווידוי. פיוטים אלה רשומים כבר בסידור רס"ג, אמנם מקורם ארץ ישראלי והם קדומים בהרבה לרס"ג. העתקה שלהם נמצאת במגילת קלף של תפילות יום כיפור הקודמת למאה השמינית (כנראה כתב היד הקדום ביותר שהגיע אלינו מימי הביניים), והם נשארו פופולריים גם לאחר מכן, עד שלפי חוקר הפיוט עזרא פליישר הם "מן הפיוטים המועתקים ביותר בקטעי הגניזה".

פיוטים אלה, הנאמרים על פי נוסח הספרדים גם בתחנונים של שני וחמישי ובסליחות לתעניות ציבור, הם הגרעין הקדום והעיקרי של כל סדר הסליחות של הספרדים, והם אכן מ"נוסח ארץ ישראל" שהחזיק מעמד אלף וחמש מאות שנה. אלא שבסליחות שערכו הרבנים שפירא וגיסר, המבוססות על הסליחות האשכנזיות, הם נעדרים, וזה לבד מספיק כדי לפסול את הנוסח מלשמש נוסח משותף. העורכים היו יכולים בנקל לשלב מרכיבים אחרים מסדר הסליחות הספרדי, אולם הם הסתפקו בהוספת "פיוטים ספרדיים מוכרים". ודאי שדבר זה יכול לשפר את האטרקטיביות של הסליחות האשכנזיות, אולם אין בזה כדי להפוך אותן לנוסח משותף שיכול להיאמר על ידי אשכנזים וספרדים יחד.

לומר‭ ‬את‭ ‬
הסליחות‭ ‬יחד‭. ‬סליחות‭ ‬בכותל‭ ‬המערבי‭, ‬2014
צילום‭: ‬נועם‭ ‬ריבקין‭ ‬פנטון‭, ‬פלאש‭ ‬90‭. ‬למצולמים‭ ‬אין‭ ‬קשר‭ ‬למאמר

פתרון למבקשי האחדות

במקביל להוצאת סדר זה, יצא סדר סליחות בנוסח משולב על ידי רבני ישיבת מעלה גלבוע של הקיבוץ הדתי. סדר משולב זה בא מעיקרו על מנת לאפשר לתלמידי הישיבה לומר את הסליחות יחד, אשכנזים וספרדים. מתכונתו היא בעיקרה על סדר הסליחות הספרדי. פותחים בפיוט "בן אדם מה לך נרדם", ממשיכים בפסוקי רחמים לפי שני המנהגים ואחריהם י"ג מידות. לאחר מכן "אנשי אמונה", "תמהנו מרעות" ופיוט אשכנזי מתחלף לפי היום, ובין הפיוטים י"ג מידות כנהוג. ממשיכים בפסוקי זיכרונות לפי מנהג אשכנז, בווידוי ולאחר מכן בפסוקי המלכת ה' לפי מנהג הספרדים, וכך על זה הדרך עד סוף הסליחות. רבני הישיבה אף נתנו את דעתם על אופן הביצוע של הסליחות, ובישיבה הסליחות מתנהלות על ידי שני חזנים, אשכנזי וספרדי.

סדר סליחות זה הוא אכן נוסח משולב. בפרט, כל מי שיתפלל לפי סדר זה ויגיע לתפילות יום הכיפורים בבית כנסת ספרדי, יזהה על נקלה את סדר הסליחות בתפילה מתוך היכרותו עם הנוסח המשולב. כלומר, נשמרת הרציפות בין הסליחות הנאמרות בימים הנוראים לתפילות יום הכיפורים. העובדה שחלק מפיוטי הסליחות הספרדיים מפנים את מקומם לפיוטים אשכנזיים אינה פוגעת במרכיבים המהותיים של סדר הסליחות, וגם הרב עובדיה יוסף נהג לדלג על חלק מהפיוטים בסליחות על מנת לא להאריך. יש בנוסח משולב זה פתרון מכובד ואמיתי לקהילות קטנות ומוסדות חינוך המבקשים להתפלל יחד, ובמקומות שיש הכרח לנוסח משולב מעין זה ההכרח ודאי לא יגונה.

יש להצטער אם כן על המלצתה של מועצת צוהר, שייעדה דווקא את "נוסח ארץ ישראל" לקהילות המבקשות לשלב את הנוסחים. נראה לי שעדיף היה להמליץ על נוסח זה עבור קהילות אשכנזיות צעירות שדעתם של המתפללים בהן אינה נוחה מהנוסח האשכנזי המסורתי. "נוסח ארץ ישראל" של הרבנים שפירא וגיסר יכול לענות על מצוקתן, ושילוב פיוטים ספרדיים מוכרים בנוסח זה יכול לשפר את האטרקטיביות של הסליחות ולהעשיר את חווית התפילה.

אמנם עבור קהילות המבקשות נוסח משותף לאשכנזים וספרדים היה מן הראוי להמליץ על סדר הסליחות המשולב של ישיבת מעלה גלבוע, ולא על "נוסח ארץ ישראל". כמובן, קהילות הומוגניות המרוצות בנוסח המסורתי שבידיהן, אשכנזיות או ספרדיות, ימשיכו במנהגן הטוב. ושומע תפילה ישמע תפילת עמו ישראל בכל מקום שהם ברחמים.

ד"ר רוני שויקה הוא חוקר בפרויקט פרידברג לחקר הגניזה

פורסם במוסף ,'שבת' מקור ראשון, כ' אלול, 4.9.2015