הרב גץ הסכים לקבל לישיבת המקובלים בית אל רק בוגרי צבא המפרנסים את משפחתם בכבוד. על המקובל שבזמנו הפנוי למד גם מחקרים בתחומי הטבע והרפואה

ביום שני הקרוב ימלאו עשרים שנה לעלייתו לגנזי מרומים של הרב מאיר יהודה גץ. בנוסף למשׂרתו כרב הכותל המערבי וכרב המקומות הקדושים, חידש הרב את לימודי הקבלה בישיבת המקובלים בית אל בעיר העתיקה שבירושלים. למילוי משימה זו הכשיר תלמידי חכמים רבים בדרך הייחודית לו שאותה הביע בספרו "רשפי אש".

שלושת שבילי הקבלה

תורתנו נחלקת לארבעה חלקים והם פרד"ס – פשט, דרש, רמז וסוד. שלושת החלקים הראשונים ידועים לכול, והחלק הרביעי הוא החלק של תורת הסוד. בחלק זה עסק הרב גץ ובו חידש והוסיף רעיונות וביאורים לזוהר, לכתבי האר"י הקדוש ולכתבי רבי שלום שרעבי – הרש"ש, שכיהן כראש ישיבת בית אל השני. הרב גץ העמיד תלמידים רבים, אשר באו לשתות בצמא ממימי תורתו. בהקדמה לספרו "רשפי אש" מבחין הרב בין שלושה שבילים. וכך פתח הרב: "ידוע הדבר ומפורסם העניין שחכמת הח"ן מתחלקת לג' שבילים ראשיים: שביל ההשגה, שביל העבודה ושביל היכולת".

שביל ההשגה הוא ההעמקה והידיעה בהגות הרוחנית שמופיעה בספר הזוהר. בעניינים אלו עסקו גדולי ישראל בדורות הקודמים, "ובדרך כלל שורשי החסידות מהבעש"ט נעוצים בשביל זה וכן רוב פירושי הגר"א". המהר"ל, רמח"ל והרב קוק, כולם עסקו בשביל זה. שביל היכולת הוא הקבלה המעשית שהעיסוק בה אינו מקובל בדורנו, בשל הסכנה הכרוכה בחלק זה: "אבל תחום זה הוא מסוכן עד למאוד ואחריתו מי ישורנו. כי כל טעות קלה יכולה להחריב במקום לתקן ולהמית במקום לרפא חס ושלום". שביל העבודה הוא תכלית הלימוד ומטרתו היא "לדעת מה יעשה האדם בישראל בעבודת הקודש ובסדרי התפילה ומילותיה", והוא עיקר עיסוקם של האר"י, הרש"ש והרב גץ עצמו.

הרב גץ מטבעו היה אדם בעל השכלה תורנית רחבה. כבר בצעירותו ניחן בכישורים רבים ורבותיו בתוניס הסמיכוהו לרבנות כבר בגיל שמונה עשרה. לרב היה ידע מקיף ורחב בכל מקצועות התורה. כך, לפני שהחל ללמוד את תורת האר"י והרש"ש למד במשך שנים את כל ספרי המאור ושמש על התורה, את פירוש הסולם של הרב יהודה אשלג על ספר הזוהר, את כל כתבי הבעש"ט, את ספרי חסידות קומרנה, את ספרי הגר"א וספרי הרב שלמה אלישוב, מחבר "לשם שבו ואחלמה". הוא התעמק בתורת חסידות חב"ד, ובפרט בספריו של האדמו"ר הזקן, ולאחר מכן, יחד עם הרב מרגליות, למד בחברותא בצפון והתעמק בתורת האר"י.

לאחר  שנים של התעמקות בתורת האר"י הגיעו השניים למשבר גדול מכיוון שהתקשו בהבנה ויישום של דברי האר"י הקדוש. אך לנגד הרב עמדו דברי רבותינו הקדושים בגמרא כי כל תלמיד חכם שאינו רואה סימן ברכה בתלמודו חמש שנים שוב אינו רואה סימן ברכה. על כן החליט לשוב ולנסות להעמיק בשנית והעיד כי כבר באותו היום נפתחו לפניו שערים חדשים.

החזיר‭ ‬את‭ ‬הישיבה‭ ‬למקומה‭ ‬המקורי‭. ‬הרב‭ ‬גץ‭ ‬מעביר‭ ‬שיעור‭ ‬בחדר‭ ‬הרש‭"‬ש‭ ‬בישיבת‭ ‬המקובלים‭ ‬בית‭ ‬אל

רוקד‭ ‬ומקפץ‭ ‬בין‭ ‬החוגגים‭ ‬ואור‭ ‬זורח‭ ‬מפניו‭. ‬הכנסת‭ ‬ספר‭ ‬תורה‭ ‬באירוע‭ ‬חנוכת‭ ‬בניין‭ ‬ישיבת‭ ‬המקובלים‭ ‬בית‭ ‬אל‭, ‬1995‭ ‬משמאל‭: ‬הרב‭ ‬ישראל‭ ‬אביחי

בזכות מסירות הנפש

הרב ניחן בכישרון כתיבה, וכל דבר שלימד סיכם והעלה על הכתב. החתירה לאמת ליוותה את לימודו וכשנוכח במשך הלימוד שהמסקנות שאליהן הגיע לא היו מתאימות לרוח הכתוב בספרים הקדושים, גנז את כל כתביו והחל לכתוב בשנית.

את ספרו בתורת הקבלה "רשפי אש" חיבר לאחר שבנו, אבנר שמעון, נהרג במלחמת ששת הימים, ערב כניסת חיילינו לעיר העתיקה בירושלים. געגועים רבים היו לרב לבנו, על כן קרא לספרו רשפי, כלומר געגועים, וא"ש, ראשי תיבות של שם בנו הנעקד אבנר שמעון. בספר זה ריכז הרב את הבנותיו העמוקות שלמד במשך שנים מפי חכמי התורה וספרי הקודש. עוד ראוי לציין כי בספרו זה כתב כי זכות החללים שנפלו במלחמה על ירושלים היא שסייעה לו להגיע אל האמת הצרופה בזכות מסירות נפשם וגופם על שחרור עיר האלוהים.

הרב היה בעל תודעה ציונית עמוקה ביותר ובנוסף לדקדוק בקיום המצוות ובלימוד התורה היה חוגג את יום העצמאות ויום ירושלים בשיתוף עם תלמידיו וראה בכך ערך גדול. הוא היה רואה את כל מי שלא חגג חלילה כמי שאינו מכיר טובה לבורא עולם וככופר בעיקר.

הרב גץ חיבר תקנון לקבלת תלמידים לישיבת בית אל. לבד מהדברים הידועים לכול, הוסיף הרב שלא ייכנס אדם להיכל הלימוד אלא אם שירת בצבא ההגנה לישראל. הרב ראה במדינת ישראל התגשמות חזון הנביאים ורצה שכל הבא להיכנס אל הקודש פנימה יחיה בפועל את גאולת ישראל. לכן, ראה הרב את מי שלא שירת בצבא כמי שאינו שותף לתהליך הגאולה האלוהי בזמננו. עוד חשב כי אדם ששירת בצה"ל חווה את חווית מסירות הנפש, הביטול העצמי וההקרבה למען עם ישראל שהן תכונות הנדרשות מן הבאים להיכנס ללימוד הקבלה.

הרב גץ הוסיף תנאי נוסף לבאים בשערי ישיבת בית אל – שיהיה האדם נהנה מיגיע כפיו, כלומר, עוסק בעבודה מכובדת המפרנסת את משפחתו. כמו כן ראה הרב באדם המפרנס את עצמו אדם בעל חירות היכול להביע את דעתו באומץ, מבלי לפחד מאדם או ממסגרת התומכת בו.

הרב גץ הקפיד להרחיב את ידיעותיו התורניות ובמקביל העמיק בלימוד מחקרים בתחומי הטבע, האסטרונומיה, הרפואה, הפילוסופיה ועוד. כך היה מקדיש הרב הרבה מזמנו הפנוי לקריאת ספרים ולשיחות עם תלמידים שהיה להם יד ורגל בנושאים שונים. בכל נושא לימודי שבו נשאל הרב היה מביא לשואלים תימוכין מעיסוקיהם.

הרב לא ראה פסול בידיעת חכמות חיצוניות יחד עם לימוד התורה הקדושה. כפי שמובא בשם הגר"א: "כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות – לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה". הוא היה נפגש עם הוגי דעות רבים ומתווכח עמם ולא פעם היו משתאים מידיעותיו הרבות, אף במה שכתבו הם. פעם נפגש הרב עם כומר הוגה דעות וזה אמר לרב שאם ימשיך לשוחח עמו יהפוך ודאי להיות יהודי.

מזה עשרים שנה, ממשיכה לפעול ישיבת בית אל ברוחו הרחבה של מרן הרב מאיר יהודה גץ.

הרב ישראל אביחי הוא ראש ישיבת המקובלים 
בית אל שברובע היהודי בירושלים

                פורסם במוסף ,'שבת' מקור ראשון, כ' אלול, 4.9.2015