גופות על המוקד | אליהו בירנבוים

השפעות תרבותיות שונות גורמות ליהודים בעולם לבקש לשרוף את גופתם. למרות שלהלכה מקובל לאסור את הדבר, מתברר שבאיטליה היו שחשבו אחרת

מעשה שהיה כך היה. בהיותי רב ראשי בקהילה היהודית באורוגואי פנתה אליי אישה ערירית בשנות השישים לחייה. הוריה נרצחו בשואה, עלו בלהבות השמימה במשרפות של אושוויץ והפכו לאפר על פני האדמה. האישה שטחה בפניי את בקשתה: "כפי שההורים שלי נפטרו בשרפה והיו לאפר, כך גם אני מבקשת ללכת בדרכי אבות. באתי לבקש מכבוד הרב שכאשר אמות תשרפו את גופתי ותפזרו את האפר שלי על פני בית הקברות היהודי". למרות שהבנתי את הכאב ואת הצורך של האישה בבקשה זו, דבריה הפתיעו אותי מאוד בעוצמתם.

שאלתי את האישה מדוע היא פונה אליי, שכן כידוע מנהג ישראל הוא שקוברים את הנפטרים ולא שורפים את גופתם. האישה השיבה בטון של חוסר הבנה: "אני רוצה שישרפו את גופתי, אבל כמובן שהאפר יהיה בבית קברות יהודי ולא בצנצנת בבית קברות של גויים. כמו כן אני רוצה לבקש ממך שאחרי שאמות, מישהו בקהילה יאמר עליי קדיש".

ניסיתי להפעיל אמצעים רטוריים שונים כדי לשכנע את האישה להיקבר בקבר ישראל כנהוג אולם ללא הצלחה. בסופו של דבר נאלצתי להפעיל את החוש השישי הניתן לרבנים ואמרתי לה: "אני מבין שחשוב לך שיפוזר האפר שלך בבית קברות יהודי ושיאמרו עלייך קדיש, נכון?", "כמובן", היא השיבה. "אני יהודייה! לא יעלה על הדעת שאפרי ישכון בבית קברות לא יהודי ושלא יאמרו עליי קדיש". עניתי לה: "גבירתי היקרה, לפי כללי הקהילה וחוקי התורה מי ששורפים את גופתו אי אפשר לפזר את אפרו בבית הקברות היהודי, ויותר מכך, אין אנו רשאים לומר עליו קדיש". "אם כך", השיבה, "נא לקבור אותי בקבר ישראל כמו כולם!".

לא‭ ‬רק‭ ‬בהודו‭: ‬גם‭ ‬רבה‭ ‬של‭ ‬רומא‭ ‬ביקש‭ ‬שישרפו‭ ‬את‭ ‬גופתו‭. ‬שריפת‭ ‬גופות‭ ‬בורנסי‭, ‬הודו צילום‭: ‬סטיב‭ ‬אוונס

לא‭ ‬רק‭ ‬בהודו‭: ‬גם‭ ‬רבה‭ ‬של‭ ‬רומא‭ ‬ביקש‭ ‬שישרפו‭ ‬את‭ ‬גופתו‭. ‬שריפת‭ ‬גופות‭ ‬בורנסי‭, ‬הודו
צילום‭: ‬סטיב‭ ‬אוונס

אחוזים בעלייה

מקרה זה איננו חריג בקרב יהודים וקהילות יהודיות. ככל שמנהג שרפת הגופה הולך וצובר תאוצה בעולם המודרני, יותר ויותר יהודים מבקשים לאמץ נוהג זה. לפני עשור, גופותיהם של 20 אחוזים מהאמריקנים שנפטרו נשרפו. ב-2005 המספר עלה ל-32 אחוז. האגודה הצפון אמריקנית לשרפת גופות חוזה שעד 2025 יותר מחצי מהאמריקנים יעדיפו שרפה על פני קבורה.

זכורני שבהיותי ברבנות בטורינו באיטליה, רבים מבין הנפטרים בקהילה היהודית ביקשו לפני מותם שישרפו את גופתם. לצורך כך הם חתמו על הסכם משפטי עם חברה העוסקת בשרפת גופות, ולצערי למרות מאמצים רבים שעשיתי לשנות את הגזרה לאחר הפטירה, את שנחתם בדיו לא ניתן להשיב.

שרפת הגופה נעשית במשרפה מיוחדת (קרמטוריום) המגיעה לרמת חום גבוהה של כ-1,000 מעלות. לאחר השרפה אוספים את האפר במכל. יש השומרים את האפר בביתם, אחרים מכניסים אותו למבנה בבית הקברות ויש הנוהגים לפזר את האפר בים או במקום אחר.

דתות שונות רואות בשרפת הגופה מעשה חיובי ובעל ערך. כך למעשה נהוג בנצרות, בהינדואיזם ובבודהיזם. כל הנוסע להודו ראה לבטח את טקס שרפת הגופות במזבחות לצידי הכביש ואת פיזור האפר של הנפטרים בנהר הגנגס.

סיבות רבות מביאות אנשים בארצות המערב לבקש לשרוף את גופתם לאחר המוות. יש הבוחרים בכך משיקולים כלכליים, שכן שרפת הגופה זולה ביחס לקבורה. אחרים מחליטים על שרפה מסיבות "ירוקות" של שמירה על הסביבה, שכן השרפה היא מהירה ונקייה. יש המוסיפים שיקולים של "הובלה". בגלל הניידות בעולם המודרני, הילדים והנכדים הנודדים מעיר לעיר וממדינה למדינה מבקשים לקחת עמם את אפר ההורים או הסבים בצנצנת. כמו כן, לא ניתן להתעלם מהסיבה של ריחוק ממסורת. הקבורה נתפסת בעיני רבים כדרך המסורתית להיקבר ואלו שלא חיים על פי המסורת מחליטים פעמים רבות לבחור בשרפת הגופה. כך או כך, השרפה הפכה להיות עניין של אופנה.

עד כה, זיכרונות מהשואה והטראומה של שרפת הגופות במחנות השמדה מנעו מיהודים רבים לבחור בשרפת הגופה. אולם ככל שהזמן עובר והזיכרונות הללו נמוגים, שיעורי הבוחרים בשרפת הגופה הולכים וגדלים. מהי עמדת ההלכה בנושא?

תקדים איטלקי

מוסכם על הכול שאין כל היתר לשרפת גופתו של אדם מישראל. יש המסבירים את האיסור בביטול מצוות קבורה בקרקע (שו"ת מלמד להועיל, יו"ד, ח"ב, ס' קי"ד), אחרים מדין ניוול המת (גשר החיים חלק א' פרק ט"ז סעיף ט). יש התולים את האיסור ב"לא תלין נבלתו על העץ" (שו"ת אחיעזר חלק ג, סימן ע"ב), אחרים מסבירים את האיסור בדין "בחוקותיהם לא תלכו" (דעת כהן, יו"ד, ס' קצז), ויש התולים את האיסור בפגיעה ביסוד האמונה של תחיית המתים (שו"ת אחיעזר שם).

הרב וינברג כתב בשו"ת "שרידי אש" על חומרת איסור שרפת המת:

 מצד ההלכה ודאי שאיסור חילול שבת חמור יותר לאין ערך, אבל מצד רגש האמונה, ודאי שהמצַווה שישרפו גופו כופר בתחיית המתים והשארת הנפשוהרי אנו יודעים ורואים שרק אלה שכבה בלבם כל רגש דתי ויש להם השקפת עולם חומרית מבקשים שישרפו את גופם" (חלק ב סימן צח).

אמרנו שיש הסכמה רחבה בקשר לאיסור שרפת הגופה ביהדות, אולם כמו בכל נושא הלכתי, אף בנושא שרפת המת אנו מגלים מחלוקות. הדעות השונות אשר התירו את השרפה באו מעולמם של חכמי איטליה באמצע המאה ה-19 (ראה דוד מלכיאל, "טכנולוגיה ותרבות בעניין שרפת המתים" איטליה, כתב עת לחקר תולדות יהודי איטליה, כרך י).

אין זה מקרי. הפיתוח הטכנולוגי אשר אפשר שרפת מתים ברמת חום גבוהה ובמקום סגור מקורו באיטליה. הניסוי הראשון של שרפת מת נעשה בעיר פדובה בשנת 1869. יהודי איטליה, שהיו מאוד מחוברים לתרבות המקום ואימצו לעצמם עקרונות שונים לחיי הקהילות היהודיות, בקשו לאמץ אף מנהג זה, ובעקבות כך עלה הנושא לדיון הלכתי. פולמוס מעניין וערני התפרץ מעל דפי ירחונים, עיתונים וספרים יהודיים, ברמה תורנית גבוהה. כמו כן נכתבו כמה ספרים על שאלה זו. אחד המפורסמים שבהם הוא ספרו של הרב אליה בן אמוזג מליוורנו, "יענה באש".

אחת הדעות המפורסמות והקיצוניות ביותר בדבר היתר שרפת המתים נשמעה מהרב משה אשכנזי (רבה של הקהילה בטרייסטה, נפטר בשנת 1869) אשר קבע באופן פסקני:

לאמתו של דבר אנו יכולים לומר שאין כל איסור בהלכה לשרפת המת. יותר מכך, לפי הדת היהודית שרפת הגופה היא דבר טוב והיא חובה מוחלטת ומותרת על פי הדת היהודית (תרגום מאיטלקית).

הדיון הראשון בקשר לשרפת המתים התקיים בשנת 1874. הרב יוסף לוי מברצ'לי כתב שמותר לשרוף את גוף המת כיוון שאין המת מרגיש בצער וכן בגלל שגם בתקופת המקרא נהגו היתר בכך, כפי שנלמד מדברי ירמיהו: "בשלום תיקבר ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים אשר היו לפניך כן ישרפו לך" (ירמיהו לד, ה).

הרב אוהד לולי מפאדובה טען בשנת 1875 כי הדבר אינו אסור על פי דין תורה אולם יכולה להיות בשרפה פגיעה רגשית במשפחת הנפטר וכמובן יש להתחשב בכך. הרב אמיליאו באקי, רב הקהילה בסאלוצ'ו, פיאמונטה, התיר את שרפת המתים משום שלא מצא פוסקים שאסרו זאת באופן ברור.

לא רק מילים בכתב ובעל פה נשפכו על סוגיה זו. הרב יצחק חיים קסטליאוני, אשר היה לימים רבה הראשי של רומא (נולד בטרייסטה בשנת 1840 ונפטר בשנת 1911 ברומא, היה תלמידו של הרב משה אשכנזי המוזכר תחילה), ביקש בעצמו לשרוף את גופתו. בקשתו התמלאה ואפרו נקבר בבית העלמין של טרייסטה. מה הדבר מלמדנו? וכיצד יש לגשת היום לשאלה זו? על כך ועוד ברשימה הבאה.

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, כ"ב אב תשע"ה, 7.8.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 באוגוסט 2015, ב-גיליון עקב תשע"ה - 939 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: