נסיבות על-טבעיות | יונתן דה שליט

שרשרת מעשי רצח פולחניים בסקוטלנד ופתרונם הכמעט-מאגי הם בעיקר תפאורה לסדרה חדשה ומבטיחה שגיבורה הוא המפקח טוני מקלין, עם מערך הדמויות המעניין הסובב אותו

נסיבותנסיבות טבעיות

ג'יימס אוסוולד

מאנגלית: אורית הראל

כתר, 2015, 388 עמ'

"נסיבות טבעיות" הוא הראשון בסדרת ספרי המתח בכיכובו של מפקח בילוש טוני מקלין. העלילה מתרחשת באדינבורו, סקוטלנד. חודשים ארוכים ורבים בשנה מזג האוויר באדינבורו קודר וקר, אך עלילת הספר מתרחשת דווקא בשבועות חמים ומעיקים, דבר היוצר דיס-אוריינטציה מסוימת בקרב חובבי המתח הסקוטי, בין אם הם אוהבים את ספריו הקשוחים של איאן רנקין ובין אם הם עדיין זוכרים בצמרמורת את סדרת הטלוויזיה הנפלאה "טאגארט", ששודרה לפני שנים רבות.

מפקח טוני מקלין קיבל את דרגות הקצונה שלו זמן קצר לפני שהוטל עליו לפענח פרשיית רצח עתיקה. שיפוצים בבניין ישן חשפו גופה של בחורה צעירה שהשתמרה באופן נדיר, כאילו עברה חניטה. היה זה אתגר לא מבוטל לגלות מתי בכלל אירע הרצח, ועבודת חקירה ששילבה יכולות מדעיות והבנה באופנת וינטג' העלתה שמדובר ברצח שקרה לפני כשישים שנה. התברר עוד שהיה זה רצח פולחני, שבו השתתפו ככל הנראה כמה וכמה רוצחים שעקרו את איבריה של הנרצחת הצעירה מגופה וטמנו אותם בגומחות נסתרות בקירות החדר שבו התגלתה, כשזרועותיה פרושות לצדדים ומקובעות במסמרים ענקיים לרצפה.

במקביל עובר על אדינבורו גל של רציחות בנות זמננו, הנושאות אף הן אופי מוזר ושטני. הקרבנות, מטובי בניה של העיר, לא רק נרצחים באלימות קשה. הרוצח, או הרוצחים, כורתים גם איבר מגופם, הד לרצח בן שישים השנה שחוקר המפקח מקלין.

אט אט מתברר כי לפנינו סדרה של מעשי רצח המבוצעים על ידי רוצחים שונים, כל אחד מהם מתאבד לאחר שביצע את מעשהו האפל. האם יש קשר בין הרוצחים? מה גורם ללפיד ההרג לעבור מיד ליד? האם הם קשורים לרצח הפולחני של הבחורה הצעירה?

העלילה מתקדמת במהירות ובאלימות, וקשה לקורא לעקוב אחר רצף הרציחות, הנרצחים והרוצחים. פתרון העלילה (ולא, אין כאן ספוילר) נוגע בעל-טבעי. הכוח השטני המניע שרשרת של אנשים לרצוח זה אחר זה כמעט נוגע גם במפקח מקלין עצמו, אך הוא מצליח לנתק את השרשרת הדיאבולית הזו. ובמחשבה נוספת, האמנם?

תפאורה קלאסית לעלילות פשע ומתח, אדינבורו צילום אילוסטרציה: שטארסטוק

תפאורה קלאסית לעלילות פשע ומתח, אדינבורו
צילום אילוסטרציה: שטארסטוק

קצין וג'נטלמן

העלילה מסופרת במיומנות, אך לא היא שאחזה בדמיוני וגרמה לי ליהנות מהספר ולצפות לספרים הבאים בסדרה. ג'יימס אוסוולד הצליח ליצור מערך דמויות, ובראשן כמובן דמותו של טוני מקלין, שיש בו עומק, מתח בין-אישי ופוטנציאל רב.

טוני מקלין גדל כילד אצל סבתו, לאחר שהוריו נהרגו בתאונת מטוס כשהיה בן ארבע. הסבתא, שבספר אנו נפגשים עמה רק בשלב גסיסתה בבית חולים סיעודי, הייתה בשעתה אישה יפה, מרשימה וקשוחה, רופאה נודעת בעידן שבו היו מעט מאוד נשים במקצועות מעין אלה. היא הותירה חותם גדול בנפשו של מקלין, ולאורך הספר הוא מנהל עמה בראשו דיאלוג מתמשך. היא גם השאירה לו ירושה ענקית, שתבסס מן הסתם את מעמדו בהמשך הסדרה כקצין וג'נטלמן, הממשיך בקריירה המשטרתית שלו לא כדי להתפרנס אלא כדי לחיות.

מקלין גם זכה למה שמתואר בספר כחינוך יקר, ובבריטניה מדובר בדרך כלל גם בחינוך איכותי, מהמעלה הראשונה. גם בכך, מן הסתם, הוא יוצא דופן בקרב רוב עמיתיו השוטרים. בהשכלתו, בעושרו ובייחוס המשפחתי שלו מזכיר מקלין דמויות אחרות בספרות המתח הבריטית, כגון השוטר המשורר אדם דלגליש, יציר כפיה של פ"ד ג'יימס או המפקח מורס, בוגר אוקספורד (שמו הפרטי נחשף רק פעם אחת, ולא נגלה אותו כאן), של קולין דקסטר. אגב, גם דלגליש וגם מורס זכו לככב בסדרות טלוויזיה מופתיות, ולא מן הנמנע שברגעים אלה ממש מעבדים תסריטאים את ספרי המפקח מקלין לסדרה משל עצמו, שכן זאת יש לזכור: אדינבורו מצטלמת נפלא, והיא תפאורה קלאסית לעלילות מתח ופשע.

לצדו של מקלין פועלים כמה וכמה גיבורי משנה, ההופכים את החבורה האנושית הזו למעניינת ולרב ממדית. בצוות של מקלין נמצאים גם הסמל הוותיק והנאמן המכונה זעפני, מן הסתם בשל גינוניו המחוספסים, והבלש המתחיל סטיוארט מקברייד, שניחן בהתלהבות ובאינטליגנציה שעוד יביאו אותו רחוק. האויב של מקלין בתוך הכוח המשטרתי הוא פקד צ'רלס דיוגיד, מנוול לא קטן וטיפש די גדול. מפקדת על כל הכוח סגן ניצב ג'יין מקינטייר, שיודעת לזהות במקלין את היהלום המסתתר בתוך גביש שעדיין זקוק לליטוש. לצדם, פתולוגים ואנשי מז"פ, מקאבריים, מיומנים ושחוקים מרוב עבודה, כנדרש.

טכנופוביה מנייריסטית

לנוכח היכולות הטכנולוגיות והמדעיות המתקדמות המאפיינות את המשטרה המודרנית, בולט מפקח מקלין במאותגרות שלו בתחומים אלה. הוא לא מצליח להפעיל אפילו את הטלפון הסלולרי שלו, שהסוללה שלו מתרוקנת, מעשה שטן, כל הזמן ("עכשיו, כעבור שעות ספורות, הוא היה מת כמו גברת דגלאס המנוחה"). הוא אמנם יודע לנהוג, אך הוא מעדיף לא לעשות זאת ואפילו רכב משלו אין לו. רק בסוף הספר הוא מפתיע את המפקדת מקינטייר כשהיא רואה אותו נכנס לאלפא רומיאו אדומה ועתיקה, שהייתה מכוניתו של אביו. רתיעתו של מקלין מהטכנולוגיה הבסיסית ביותר היא מנייריסטית, והופכת מעצבנת במקצת ככל שמתקדמים בקריאה, אבל זה כנראה חלק מעיצוב דמותו כקצין שהוא קצת ג'נטלמן ממאה אחרת לגמרי.

דמותו הקודרת של מקלין מפתיעה מדי פעם ברגישות שמוסיפה לה עומק ועניין. "ילדה טובה", אמר אחד מעמיתיו על שוטרת צעירה שנהרגה. "ילדה טובה", חשב מקלין לעצמו, "לא הספד מי יודע מה. והיא אכן הייתה רק ילדה, בוגרת די טרייה של האקדמיה לשוטרים שרצתה להפוך לבלשית בהקדם האפשרי. חכמה, נמרצת, ידידותית. מתה". וכשרצה להתאבל על מותה של השוטרת מצא מקלין את עצמו בחדר המתים העירוני, "מה שוודאי אומר משהו על המעגל החברתי הרחב והתוסס שלו". הנה, גם קורט של מודעות עצמית.

הסופר, ג'יימס אוסוולד, הוא חקלאי המגדל בקר וצאן בחווה ענקית בסקוטלנד. את החווה ירש לאחר ששני הוריו נהרגו בתאונת דרכים. הוא כותב במקביל לעבודתו החקלאית. את שני ספריו הראשונים מכר באינטרנט, לאחר שמוציאים לאור דחו את כתבי היד שלו. הספרים האלקטרוניים נמכרו ב-350,000 עותקים (!) והוא לכד בדרך זו את תשומת הלב של עולם המו"לות. תוך זמן קצר להפליא ("נסיבות טבעיות" פורסם לראשונה ב-2013) פרסם כבר חמישה ספרים בסדרת המפקח מקלין.

מומלץ לקרוא את "נסיבות טבעיות" בעיקר כדי להתוודע למפקח טוני מקלין ולחבורת הנשים והגברים המקיפה אותו. יש בדמותו פוטנציאל רב, ויהיה מרתק לראות אותו מתפתח לאורך השנים (והספרים) המצפים לנו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ג תמוז תשע"ה, 10.6.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-13 ביולי 2015,ב-גיליון פנחס תשע"ה - 935, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: