איש אשר רוח בו | יואב שורק

הרב אמנון ברדח אוהב את האווירה המשוחררת של ראש פינה ומציב גרסה אישית רכה של ה"קו" – כזו המושתתת על התיאולוגיה של הרב טאו ומדגישה כמוהו את המרכזיות של העולם הבא, אך מעוניינת ברוחניות רגישה ופתוחה. שיחה על אמנות ורומנטיקה, חילוניות והתגלות

 הדרך אל ראש פינה, בעבור רוב הישראלים שוכני המרכז, היא הדרך אל החופש. הגליל מוריק מכל עבר, הכנרת המלאה מנצנצת בכחול והרי מירון מתנשאים ממעל – וכאן מצייצות הציפורים וחום עולה מהמדרכות צרובות השמש, עם ניחוח של ציונות חקלאית נושנה, נינוחה ומיושבת.

את הפגישה איתי בחר הרב אמנון ברדח (62) לערוך ב"גן הברון", גן ציבורי פסטורלי ומרחיב דעת, ושם הוליך אותי אל ספסל מוצנע, המשקיף על נחל ראש פינה ועל בית העלמין המטופח שמעברו השני של הערוץ. הזקן הלבן והכיפה השחורה הגדולה, עם סבר הפנים החף מכל "רבנות", משווים לו דמות של סבא חביב. כאשר הוא מדבר קולו מסגיר סקרנות ותמימות ילדית, של מי שממשיך להתבונן בעולם בפליאה גם כאשר כבר ראה דברים הרבה.

הוא גדל כאן ושהה בילדותו גם באנגליה אך בגיל 16 מאס בלימודי התיכון – למורת רוחו של הבית המשכיל והמסודר שממנו בא – ונשאב אל עולמה של ישיבת "מרכז הרב". תוך שנים ספורות הכירו הכול שנועד לעסוק יותר בהגות – "לימוד אמונה" – ופחות בתלמוד. הוא עזב את הישיבה לשירות מלא בחיל התותחנים ("זה היה טוב מאוד בשבילי"), וחזר כדי להפוך לתלמיד מובהק של הרב צבי טאו, כחלק מהחבורה שהתרכזה בלימודים ההגותיים – לצדם של הרבנים יוסף קלנר ואלי בזק. במשך השנים לימד במקומות רבים. הוא גם חי כמה שנים בתל אביב, כאשר לימד בישיבה הגבוהה שם ובישיבת רמת גן, וכאשר החבורה שסביבו הרגישה שצר לה המקום הקימו בית מדרש ייחודי ביישוב התורני כוכב־השחר שבבנימין. כמעט עשור של הוראה ועיון חלפו עד שחילוקי דעות פנימיים כמו גם רצון לשנות אווירה הובילו אותו אל המושבה הצפונית, שם הוא עומד מזה כשלוש שנים בראש בית מדרש מקומי, הפועל סביבו.

מה שהביא אותי, בעקיפין, אל השיחה עם הרב אמנון הוא הכתבה ב"דיוקן" על הרב טאו וישיבות הקו (כתבה שבה סומן הרב ברדח בקו מקווקו, של השייכים־ואינם־שייכים), והמאמר שכתבתי בעקבותיו במוסף זה, שקבל על חוסר הנכונות של אנשי בית המדרש הזה להשתתף בשיח הישראלי או אפילו המגזרי, והעדפתם את ההתבצרות במגדלי־שן הדוברים שפה משל עצמם. אחד מתלמידי הרב ברדח הציע לי לפגוש תלמיד חכם החש נאמן מאוד לדרכו של הרב טאו – אך מאמין בדיאלוג ולא שותף למדיניות הבידוד. "ר' אמנון הוא אדם מיוחד ומרתק", הבטיח, וצדק. ברדח נודע ביחס העמוק שלו לאמנות, הן בממד הפלסטי והן בממד המוסיקלי, ובפתיחות הכללית שלו לעולם הרוח הכללי – בניגוד למה שמקובל לחשוב על תלמידי הרב טאו.

השיחה בינינו נעה, כצפוי, על הציר של בירור מסרי העומק של הרב טאו ובית מדרשו – ועל ההבדלים שבינם ובין בית המדרש הרוחני והפתוח שברדח מנסה לכונן בראש פינה. יסודות משנתו, ייאמר כבר כאן, נשענים כולם על תורת הרב קוק לפי פרשנות הרב טאו – אך הממשק שבין יסודות אלו ובין החיים שונה בשורה ארוכה של נקודות, עד ש"פנים חדשות באו לכאן".

צילום: אריק סולטן

צילום: אריק סולטן

צריך מלחמת תרבות

כשאני שואל על ראש פינה, ומצפה לשמוע את שבחי המוסד שבראשו עומד ברדח, הוא פותח בתיאור נלבב של העיירה עצמה: עסקי החקלאות המשגשגים בה, האנשים החמים ובתי הכנסת השונים לעדותיהם ומקומותיהם.

בית המדרש הקודם שלך היה בכוכב השחר, יישוב תורני מובהק. בחרת להקים את בית המדרש החדש שלך בראש פינה, יישוב מגוון מבחינה דתית. הרגשת סוג של מחנק?

"האמת היא שכן. אני יכול להזדהות עם הביטוי מחנק, ואכן חיפשתי מקום יותר משוחרר. מעבר לכך, חיפשנו מקום שבו נוכל להיות בית מדרש שמתכנס ללימוד תורה אבל גם מעורה בחברה הישראלית. בסוף בחרנו בראש פינה, גם כי זה מקום יפה, וגם על אם הדרך בסביבה עם הרבה סוגי אוכלוסייה. לעת עתה אנו יותר מרוכזים סביב עצמנו, אבל אנחנו בתחילת הדרך, ואני מקווה שבשנים הבאות נדבר אל ציבור רחב יותר".

המטרה היא קירוב, "הפצה" – או שאתה מרגיש שיש מה לקבל מהמקום החילוני?

"יש מה לקבל. ישנו הסיפור המפורסם שסיפר ר' יוחנן פריד, על הנזיפה שקיבלו מהרב צבי יהודה כשהם באו לקיבוצים וכשחזרו ידעו לספר היטב מה הם לימדו, אבל לא היה להם מענה לשאלה מה הם למדו".

אבל הסיפור הזה מדבר על התקופה שבה החברה הישראלית החילונית הייתה חלוצית. זה משהו שהרב קוק דיבר עליו וקל להסביר מה ניתן ללמוד ממנו. אבל כיום החברה הישראלית היא אחרת. היא לא עגלה ריקה בעיניך?

"אני לא מרגיש כך. יש מושג בזוהר שנקרא 'קדרותא דשחר', שהרב טאו מדבר עליו הרבה – גם סביב ההתנתקות למשל – והכוונה היא שיש חושך עמוק דווקא בשעת הגאולה. יש אנשים ששומעים את זה כמין געגועים לתקופות קודמות, לימי בן גוריון והקמת המדינה, ומפרשים את זה כך שעכשיו המצב לא טוב. אני מבין את זה אחרת. אני שומע את זה אחרת: שבנגלה אולי המציאות צולעת, ולא רואים את הגדלות שלה, אבל יש תהליך שמתרחש דווקא בעומק.

"אני רואה שהדור הזה הרבה יותר גדול מהדור הקודם, מהדור שלי. אני מאוד גאה בדור הקודם, זה שהקים את המדינה. אלו, כמובן, זכויות אדירות. אבל ברור לי שבשנות החמישים למשל הייתה איזו שטחיות, טמטום. התודעה לא הייתה מורכבת. זה גם ביחס לערבים – יכלו לבוא לכאן, לכונן כאן ארץ, ולא לשים לב שיש כאן עם אחר ולתהות מה עושים עם זה.

"אחרי מלחמת ששת הימים זה התערער, הביטחוניזם נחלש והחלו לצוף שאלות שבאו מתודעה יותר מפותחת. שמעתי את זה גם מהרב טאו, שאחרי מלחמת ששת הימים, בגלל כיבוש ירושלים, הכול עלה קומה – הכול נכנס למישור גבוה יותר, לעולם פנימי יותר. יש תהליכים פנימיים, תהליכי עומק, וזה לא משהו נסתר, צריך פשוט לראות את זה. אני רואה גם בעצמי שעברתי תהליכים רוחניים מורכבים.

"בגלל המורכבות הזאת, היום יש יותר אנשים שיכולים להתחבר למסרים של הרב [קוק], לתורה העמוקה שלו. אז נכון שבעבר הדור הצטיין במסירות נפש על ארץ ישראל, זו מעלה גדולה, אבל בסופו של דבר זה היה רדוד. וככל שהעולם הארצישראלי מתפתח חייבות להתפתח שפות אמנותיות, שירה והגות. ואני חש שבחברה החילונית יש את זה. יש את המורכבות והעושר והמקצועיות – גם אם יש, לדעתי, חסרון בתכנים. אז אולי העגלה החילונית היום איננה 'עגלה מלאה', אבל היא מפוארת.

"יש המון מה להתווכח איתה. אני מאמין שצריך מלחמת תרבות, אבל יש עם מי לדבר ועל מה לדבר. לדעתי לפני חמישים שנה לא היה עם מי לדבר. אני מאוד אוהב את החברה החילונית, אני מרגיש שיש עם מה להתווכח".

עולם הבא בעולם הזה

אחד הנושאים המרכזיים ששזורים בשיח שיוצא מחוגי 'הר המור' בשנים האחרונות הוא הדגשה חריפה של הממד האזוטרי באמונה: דיבור הולך וגובר על 'עולם הבא' והתרגלות ל'ביטול' של חשיבות העולם הזה, הנגדה חריפה בין 'קודש' ל'חול', בין מוסר אלוהי למוסר אנושי. גם בחוברות שמסכמות שיעורים של הרב ברדח, מעידן כוכב־השחר, בולטים המסרים הללו – ואני מבקש לשאול על כך.

ניכרת אצל הרב טאו בשנים האחרונות איזו התרחקות מהעולם, הרבה דיבור על עולם הבא, על הצורך בהסתכלות אחרת; חוסר אמון ב'עיני הבשר'. אני רואה את זה גם בשיחות שלך.

"אנחנו חיים יותר מדי בעולם הזה, מבחינת התודעה שלנו, ואחד הדברים החשובים ביותר למפעל רוחני של אדם היא בניית היחס לעולם הבא. התחושה הראשונית של אדם ביחס למציאות היא שהעולם הזה הוא ממשי והעולם הבא לא קיים. אין עולם נשמות, אין עולם של שירה.

"כשאני אומר עולם הבא אני לא מתכוון למקום שצריך למות בשביל לפגוש אותו. זה משהו שקיים בעולם. זה היחס אל הרוחני, אל מה שאינו תלוי בחושים. צריך ליצור את היחס הזה, ואפשר להיפגש עם עולם הבא בעולם הזה. היופי שאמן רואה. למשל כשבטהובן כתב על השמחה ועל הפסטורליה ועל הגבורה – ואני מאד אוהב את בטהובן – הוא לא התכוון לאישיות מסוימת, אלא על המהות שנקראת גבורה. היא לא אפלטונית".

זה נשמע ממש אפלטון.

"זהו, שלא. למשל כשסוקרטס היה מוכן למות כי התודעה ממשיכה הלאה, זה אפלטוני, זה מופשט. אבל אני לא מדבר על התודעה המופשטת, אלא על הנשמה, על החיים. הנשמה היא משהו עמוק ועשיר, יש בה יותר חיים מבעולם הזה ה'רגיל'. היא אינה מצויה כל העת בצל של פחד המוות.

"אני חושב ששירה וזמר הם סוגים ששייכים לעולם הבא. הם מאירים את העולם הזה. כשיש לך יחס לעולם הבא בעולם הזה יש לך עוגן, קריטריון למדוד את העולם. המצוות שייכות לעניין הזה: כשאדם מחלל שבת הוא פוגם באני החושב, בנשמה, בקריטריונים שבאמצעותה שופטים את העולם. הוא פוגם בהופעה של עולם הבא בעולם הזה. כשאדם עובר עבירה שעונשה כרת זו כריתה של העולם הרוחני של האדם, הריסת התודעה.

"הרב טאו מחנך לבנות יחס לעולם הבא. תלמיד חכם זה אדם שלא מפחד למות. שהנשמה כל כך מאירה בו שהגוף הוא רק לבוש. שים לב: הגוף הוא לא היפך הנשמה, חלילה – זה מה שהנצרות סבורה – אלא הלבוש. אנשי בית שני, התנאים והאמוראים בנו מבנה שלם של תבונה שנועדה להעניק לאדם את ההבנה שיש משהו עמוק יותר מהעולם הזה וזו הנשמה.

אם אני מבין נכון, וזה תימה לי קצתהרב טאו חושש שהשיבה אל הארץ משיבה אותנו למקום של בית ראשון ולסכנות שלו־

"קודם כול זה כתוב ברב [קוק]. הרב מציין זאת במפורש, שהכניסה לארץ מביאה את אותן מחלות של פעם. נכון שהמצב הוא הרבה יותר טוב מפעם, אבל בכל זאת…".

איפה הדברים האלה מופיעים בתנ"ך, למשל? העניין הזה של נשמה ועולם הבא?

"הכול מלא בזה. ובחרת בחיים, זה לא רק הגוף, יש הרי נשמה…"

אני לא חושב שמישהו טוען שהגוף הוא הכול, אבל בעיניי התנ"ך לא מדבר על הנשמה כי הוא מצוי בתודעה של רצף. למה להדגיש את ההבחנה?

"כי הנשמה היא דבר שזקוק למזון ולבנייה. אם לא מפתחים את הרגישות לכך, אדם נשאר בממד השטחי שבו אין שום תקווה. שבו חיים בצל אימת המוות".

מעדיף את בטהובן

אני ממשיך להקשות על ברדח, כי בעיניי ההדגשה היתרה של העולם הבא היא מעין "בריחה" אל ממד דתי, שמשחרר את האדם מהאחריות האנושית שלו וקורא לו לאמץ התבוננות אחרת, כזו הנגזרת מעולמות אחרים, וכזו שאין לו עצמו שום כלים לבקר.

כדי להסביר את עמדתו ברדח לוקח אותנו למחוזות של ההגות המערבית הקלאסית – ולהבחנה שבין התפיסות הרומנטיות ובין ההגות הקאנטיאנית שבאה בעקבותיה.

הנצרות הקלאסית אומרת שהטיפשות היא מעלה כי היא משחררת מהשכל האנושי, שקשור לגבולות של העולם הזה. והקריאה שלי את התורה, וגם את הרב קוק, היא שהם אומרים את ההיפךשהם באים לחזק את התבונה האנושית, ולדבר על העולם הזה ועל תיקונו. נכון, בגלות "אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה", אבל זו רק תקלה זמנית וארוכה אך לא עצם העניין. ופה מאוד קשה לי כשאני שומע את הדברים של הרב טאו, שזה בעיניי מין בריחה מן הבשורה וחזרה למקום ה"דתי".

"אני רוצה לחזור למוסיקה. להבדל בין באך לבטהובן. באך היה דתי, כתב מוסיקה דתית, ואני אישית לא מתחבר אליו. לדעתי יש בזה משהו מאוד מופשט, אפלטוני, מושלם. אולי זה מבטא סוג של עולם הבא. דניאל שליט כותב שדרך המוסיקה אפשר להגיע מהגוף לנפש ומשם עד לטרנסצנדנטי. לעומת זאת אליי מדבר יותר בטהובן".

שנחשב רומנטי. רגשי מאוד.

"נכון. רומנטי זה לא רגשי, אני לומד עכשיו הרבה על הרומנטיקה – ־"

מכיר את הספר של ישעיהו ברלין, "שורשי הרומנטיקה"?

"כמובן. אני מאוד אוהב את הספר הזה, לא היה לי ספר שכל כך רומם אותי. כשקראתי אותו כמעט רקדתי משמחה. למה הזכרתי את בטהובן ואת ההבחנה בינו ובין באך? כי בטהובן כתב – כמו שאומר דניאל שליט – מוסיקה חילונית. הפוך מבאך.

"הרומנטיקה התנגדה באופן מוחלט למבנים שבאים מבחוץ. הכול צריך לבוא מתוך האדם. החכם, בעיני הרומנטיקה, אינו אדם. כמו ההבדל בין אידיאליסט של אידיאלים לבין אידיאליסט אותנטי. אידיאליסט של אידיאלים יכול להיות, תסלח לי, מין בחור של 'הר המור', או קיבוצניקים של פעם, אידיאולוגיות שבאות מבחוץ ומנסים להשליך אותן למציאות. לדעתי כשהרב מדבר על אידיאלים הוא לא מתכוון לאידיאלים כאלה, לדעתי הרב קוק השתמש במונח אידיאלים במשמעות הרומנטית, משהו שבא מתוכך, מימוש של קריאה פנימית.

"קראתי מישהו שמבקר את ישעיהו ברלין ואומר – וכי לפני הרומנטיקה לא היו אידיאלים? לא היו אנשים שמסרו את נפשם? אבל אלו שתי מסירויות שונות. אני יכול למסור את הנפש בגלל סיבות דתיות או פילוסופיות, ואני יכול למסור את הנפש בגלל שמשהו בתוכי בוער".

זה כמו ר' עקיבא – "כל ימי הייתי מצטער" – שזה ודאי שם, שהרי אין "עניין" למות על קידוש השם

"לא רק זה, זה גם בגלל שר' עקיבא היה במקור עם הארץ. קודם כול הייתה אצלו טבעיות. בטהובן בסוף ימיו כותב את הסימפוניה התשיעית ושם יש המנון השמחה, למילותיו המופלאות של שילר, ובו הוא מדבר על אלוהים וקורא לבני האדם להודות לאל. כלומר, ברור שיש אצל בטהובן אמונה, אבל זה צומח מהמקום הטבעי, לא מהדת. יש מקום אצל הרב [קוק] שהוא אומר בו שאם יגיד לך אדם שהוא רוצה חיים טבעיים, תגיד לו שגם הנשמה היא דבר טבעי. אני מבין את זה כך שאני יכול לפתח ולפתוח את המושגים הטבעיים עד הקב"ה.

"אכן, פעם היה עולם אחד שהכיל את העולם הזה ואת העולם הבא ביחד, ורק בבית שני ובנצרות נוצרה ההפרדה. כשדיברו על הגלות, רשב"י אמר שהתורה לא תישכח, אבל הנשמה והגוף, הנסתר והנגלה, יתפרדו. בימי בית ראשון היה עולם אחד, כשהיופי הגשמי יונק מיופי רוחני אינסופי, אבל זה דבר אחד. כשמפרידים ביניהם זה כמו מוות: הנשמה עולה למעלה והגוף יורד למטה".

אבל אתה לא מרגיש שכשמדגישים בחינוך את המושג של עולם הבאכמו בראשית ה"מסילת ישרים" – בעצם עושים את ההפרדה הזו?

 "הנביאים בימי בית ראשון לא הצליחו להציל את עם ישראל מחורבן, כי הם לא הדגישו שיש עולם הבא, שיש נשמה נצחית, וצריך ליצור את היחס כלפיה. וזה המפעל של כל החלק הראשון של מסילת ישרים, לבנות אצלך את היחס לעולם הבא. לא למוות, לחיים, לחיים הנשמתיים".

שורת המסרים הזו, שיוצרת דיכוטומיה בין האנושי ובין האמוני, ומדגישה את העובדה שהתורה היא התגלות שבאה אלינו מבחוץהאם היא לא שוללת את המקום של התבונה האנושית? של החתירה האנושית לאמת, עם כל המגבלות שלה?

"אנחנו מבוססים על התגלות. אני לא חושב שיש איזה כיוון תורני בעם ישראל שלא יגיד כך. והתורה דורשת התנהגות שונה מהתנהגות אנושית רגילה. העובדה שמהתרבות האנושית שביקשה להסתמך על האנושי בלבד צמחו המפלצות של מלחמות העולם, והייאוש הפוסט מודרני שבעקבותיהן – זה לא חידוש של בית המדרש שלנו. ישראל אלדד מסביר כך את הצמיחה של הנאציזם, והיינריך היינה כבר ביקר בחריפות את קאנט על הוויתור שלו על האמונה, ויתור שהוא כבר חזה שיביא לשואה. אבל השאלה איננה מה נכשל, אלא מאיפה תבוא התקווה; ומה שייתן לעולם את הבשורה האמיתית הוא התורה של עם ישראל.

"אתה צודק שהטענה שההתגלות משתקת את התבונה היא טענה נוצרית. אני לא בא לומר את זה. האמונה היא בסיס בריא לכל העושר של התבונה והמוסר האנושיים. אבל בלעדיה אין להם קיום. אז יש אנשים כמו קירקגור וליבוביץ שבאמת סבורים שהאמת האלוהית היא הטרונומית לגמרי, שרירותית, ושהמוסר האנושי הוא חסר ערך. זה לא נכון, והרב צבי יהודה קרא לתפיסה כזו אפיקורסות. כי בחיים הטבעיים יש עומק אלוהי, והכמיהה האנושית מבוססת על העומק האלוהי הטבעי הזה.

"אבל לעתים כשאין שבירה אז לא מגיעים למקום יותר גבוה. האנושות התרסקה מהניסוי ההומניסטי, והתורה מספרת לעולם שיש לנו להציע יותר ממה שהעולם היווני הציע. אין כאן שלילת האנושי. שני הדברים נכונים: גם העובדה שצריך לבנות יחס לעולם הרוחני וגם אהבת החיים הטבעיים, אהבת המוסר האנושי והשכל האנושי. מה שהרב טאו משדר איננו ייאוש מהצד האנושי, מהצד של החול, אלא דווקא אמון עמוק בו – אמון שמחייב לעתים ביקורת חריפה, מחאה שנועדה לבנות".

ציונות ופריצת גבולות

עם כל ההגנה על "הר המור", בית המדרש שהרב ברדח בנה שונה באופיו מזה של הרב טאו. הוא נותן מקום לחבר'ה להתבוננות פנימית, לשיטוט בעולמות רוחניים, ורחוק מאוד מלהגדיר מה מותר ומה אסור לקרוא, מה ללמוד קודם ומה אחר כך. כפי שהוא מדגיש כמה פעמים במהלך השיחה, הוא רואה את עצמו כ"טיפוס של שבע ולא של עשר" ובזכות זה "מותר לו לטעות" ולהמשיך לחפש, והוא נוטה לדיבור חופשי ולהנחיה לא אינדוקטרינרית של תלמידיו. לדבריו, בית המדרש שלו בראש פינה נותן מקום של כבוד לאנשים עם כישרון "הומאני", כאלה "שהאונה הימנית שלהם יותר מפותחת", והוא ממש לא רוצה שהם ישאירו את הפן האמנותי והרוחני שלהם מחוץ לבית המדרש.

בניגוד לשלילת האקדמיה החריפה היוצאת מחוגי הר המור, הרי שברדח עצמו דווקא ערך גיחה של כמה שנים לעולם האקדמי, בתחומי ההיסטוריה והפילוסופיה, ואף החל לכתוב דוקטורט. הוא אמנם הפסיק ושב לבית המדרש, אבל הוא לא שולל חזרה עתידית לעולם שהיה עבורו מרתק, מחכים ומרענן.

האם יש הבדל בדרכי עבודת ה', בדרכי עבודת האדם, בין הדורות של הגלות לדורות שלנו?

"בוודאי. אבל צריך לזכור שיש גם דברים דומים. בציונות קיים יסוד של פריצת הגבולות. זה מימוש של המרכיב הוויטאלי של ניטשה, היסוד הרומנטי של היוצר החופשי, הפראי, המבטא את הסוד הכמוס במציאות בדרך אותנטית. יש בציונות ממד של עומק מיסטי עמוק, שמתבטא בפריצה הזו.

"אז נכון, החידוש של הגאולה זה לא הנשמה, אלא תחיית המתים. אבל קודם כול צריך שתהיה נשמה, שיהיה עולם שהולך ובא, פנים ומהות לעולם הזה, אני רוצה עולם שלם, לא רק קומה חילונית. אחרי זה ועל גבי זה אני צריך תחיית המתים, משהו חדש שנברא כאן, וזה הנפש, זו כנסת ישראל".

זה בכללמה לגבי היחיד? יש גם קומת נפש שנבנית אצל היחיד שלא הייתה בדורות הקודמים?

"בוודאי. אני חושב שאחת הבעיות הגדולות של המגזר שלנו הוא שאין לנו אמנות כאמנות. יש קצת יותר פתיחות לאמנות, אבל בעיקר כתרפיה. אבל אמנות כאמנות, כשפה שמבטאת משהו פנימי, זה דבר שלדעתי הוא חלק מההבדל שצריך להיות בין הדור שלנו לדורות הגלות. אני חושב שחייבים לבנות תלמידי ישיבה שיש להם עולם רגשי מפותח".

כשאתה אומר תלמיד ישיבה מה אתה מתכוון?

"אני מתכוון פשוט לאדם. בן אדם צריך עולם רגשי ורוחני מפותח. אני כמובן רוצה שיצמחו לנו תלמידי חכמים, בזה אני שייך ל'קו'. אבל אי אפשר לבנות אדם, כל אדם, בלי עולם רגשי מפותח. כשאני בוחן בחור לישיבה אני לא בודק רק אם הוא יודע ויכול ללמוד, אלא במה שהכי חשוב לי, וזה האם יש לו חיים. וזה אולי אחד ההבדלים ביני לבין ישיבות הקו. אני מרגיש שהצד הרגשי הוא מאוד חשוב".

ואתה חושב שבאמת בבית המדרש של ה'קו' בונים את העתיד? הרי יש דיסוננס חריף בין מה שנראה לעיניים ובין הטענה הזו. הרי יש שיח ער ועמוק ומשמעותי שמתנהל בעולמות שישיבות הקו כלל לא יודעות על קיומם, או לא רוצות לדעת על קיומם

"טוב, אז יש גם מחאה שלי מול העניין הזה".

אתה כן בעד הדיאלוג, השותפות?

"כן. אני מאוד מחזיק מהרב טאו ואני מבין את מה שהוא עושה. הישיבה שלו בונה גדולים בהלכה, וצריך את זה".

גמרא ואינטליגנציה רגשית

מבית מדרשו של הרב טאו יצמחו עוד הרב טאו, יצמחו אנשי רוח?

"תשמע, בכל מה שאתה אומר ייתכן שאני מסכים איתך לגמרי. לכן אני נמצא כאן ולא נמצא שם…"

היית שם?

"הייתי קשור תמיד לרב טאו, לא הייתי בהר המור אבל הייתי בחבורה עם הרב יוסף קלנר והרב אלי בזק, הם בני גילי. אבל כבר אמרתי לך, אני שבע, לא עשר, הם עשר… כשאתה שבע אתה יכול לטעות, זה נותן לי חופש".

זו חבורה מאוד שכלתנית־

"כן. אחד הדברים שהפריעו לי זה שאין רגש בכלל. אחד הדברים שחסר מאוד בישיבות שלנו זה העולם הרגשי והאמנותי, כמו שצריך לאחוז ברוח צריך לאחוז בנפש.

"הרב טאו אומר שכשהקימו את מדינת ישראל עלו מגרמניה וממקומות אחרים אנשים אינטלקטואלים, פרופסורים מתחומים שונים, ורווחה הדעה שצריך למחוק את הכול כדי להקים גדודי עבודה. והיום גם צריך למחוק את הכול וללמוד גמרא. אני מסכים עם זה לגמרי, אנשים צריכים ללמוד גמרא ולשקוע בתורה. אבל לדעתי יש הבדל בין הדור ההוא לדור שלנו. הדור שלנו יותר מפותח, הוא מסוגל גם להקים מדינה וגם להיות אדם חושב. המורכבות יותר חשובה".

בבית המדרש שלך, מה אתה עושה שהוא שונה, שפותח אותם לעניין הנפשי והרגשי?

"כלום. אנחנו לומדים כמו כל ישיבה אחרת. אבל אני מעריך תלמידים אחרת, מראיין אותם אחרת. כאן בחור שמגיע מרקע של פתיחות גדולה יותר יכול למצוא מקום. למשל בחור שלמד בתלמה ילין ומגיל אפס למד מוסיקה.

"אז נכון שכשבאו להקים גדוד עבודה אמרו לאנשים תשכחו את הכול. ואומרים היום למי שבא לישיבה: תשכח הכול, ותצלול לעולם של הלימוד. אבל אתה יכול לשכוח את ההתעסקות שלך, אתה לא יכול לשכוח את הנפש שלך".

זה אגב לא עבד גם בגדוד העבודה. אנשים עבדו שבועיים ועברו להיות סופרים

"נכון. שאלתי מישהו בהר המור: את השכל שלך אתה מוכן להשאיר בחוץ? מחוץ לבית המדרש? ברור שאתה בא עם השכל שלך. אז איך אפשר להשאיר את הרגש שלך בחוץ? מה, אין אינטליגנציה רגשית? כשאתה לומד גמרא, אתה לא זקוק לרגש שלך? אני קולט ככה את הגמרא…

"וזה מתבטא בשיח של בית המדרש. אתה לומד גמרא, לומד אמונה, ואתה לא משאיר את הרגש בחוץ. הוא נוכח".

 בשיחה הזו הזכרת פעמים רבות שמות ומושגים שמעידים על השכלה הומניסטית, על עניין בקלאסיקה. בטהובן, שילר, באך, ניטשה, קירקגורמאיפה זה בא?

"זה התחום שאהבתי להתעסק איתו. יש גם את המזרח, שנגעתי בו גם כן. יותר נוגעת בי המחשבה הזאת. אני לא מעריך את האידיאליזציה שעושים למזרח. בובר אמר שאדם שעושה מדיטציה לעולם לא נפגש עם מה שמחוץ לו, וזו חברה שאינה עסוקה בתיקון עולם.

"אבא שלי הוא אדם רחב אופקים מאוד. אבל האמת היא שזה בא בעיקר מהעולם של הרב [קוק]. ואולי יש לי גם בעיה שאני לא מאוד זהיר, אני לא נוטה לשים רסן למילותיי, הנה לא הזכרתי כאן את אביי ורבא אלא את בטהובן ובאך…".

אבל חוסר הזהירות הזה הוא גם מה שחווים תלמידיו של ברדח בראש פינה. לא מזמן, כהכנה לסדרת שיעורים, הוא ביקש מכולם לקרוא את "שורשי הרומנטיקה" של ישעיהו ברלין, טקסט שרחוק מלהיות ישיבתי וקאנוני. בשילוב המיוחד של שמרנות ופתיחות ברדח מזכיר לנו שאולי מכל הפוליטיקה, שכחנו קצת את הנשמה. את האתגר החינוכי של בניית אנשים בעלי מעוף, בעלי תשוקה רוחנית וצימאון לא־ל חי. לקראת השנה הבאה בית המדרש פותח תוכנית לבוגרי ישיבות, שתשלב לימודי אמונה מעמיקים בסגנון הייחודי למקום, יחד עם לימודי הלכה למבחני הרבנות.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ט' תמוז תשע"ה, 26.6.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-26 ביוני 2015, ב-גיליון חקת תשע"ה - 933 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 126 תגובות.

  1. בס"ד י"א בתמוז תשע"ה

    ל'בית המדרש ראש פינה' בראשות הרב אמנון ברד"ח, יש אתר מצויין שבו ניתנים לצפייה ולהאזנה שיעורים וימי העיון של בית המדרש, ובהם בין השאר, הרצאות של הרב ברד"ח, הרב אלישע וישליצקי ונוח פולברג, מיום עיון שנערך בירושלים בנושא 'החופש'; על 'מעשה מאבידת בת מלך' מאת פרופ' שלום רוזנברג, ועל 'המוזיקה כאשנב ללב ליבה של היהדות' מאת פרופ' אנדרה היידו.

    בכ"ט בתמוז (בשעה 18:40 ואילך) יתקיים יום עיון של 'בית המדרש ראש פינה' בבית 'יד הרב נסים' בירושלים, בנושא: 'עצמך ובשרך' – על מקומו של האדם בעולם אלוקי'. ירצו: משה ברודי (פסיכולוג וחוקר חב"ד) על 'העונג והעצמי – תענוג ועצמיות בפסיכולוגיה, תורת חב"ד ותורת הרב קוק', והרב ברד"ח על 'אימננטיות, אותנטיות ואוטונומיה – בין תלמידי הגר"א לתלמידי הבעש"ט, לאור מאמר 'דעת אלקים' (לראי"ה קוק)'.

    גם לחלק של 'ישיבת נועם שיח' שנשאר בכוכב השחר, יש זיקה עמוקה לחסידות. הרב אוהד קרקובר (ראש הישיבה ורב היישוב) מעביר מדי שבת בשבתו שיעור בכתבי רבי נחמן מברסלב (וכל שבת שניה, שיעור בתנ"ך בספר שמואל). בוגר הישיבה, הרב רונן זוארץ, שהוא עובד סוציאלי בהכשרתו, מעביר מדי פעם שיעורים בנושאים של הלכה ופסיכולוגיה.

    אם הזכרנו את הישיבה בכוכב השחר, אי אפשר שלא להיזכר בחברנו איש התורה והחסד ר' אברהם דוידוביץ ז"ל, בוגר ישיבת ההסדר קריית-שמונה (חברו ובן גילו של אורי אורבך ז"ל, שניהם גדלו בפתח תקוה ולמדו ביחד בישיבה בקריית שמונה, וגם במותם לא נפרדו -שניהם נאספו לבית עולמם באותו שבוע) שמיום שבאה הישיבה לכוכב השחר, התחבר אליה והחל את סדר יומו העמוס בקביעות עיתים לתורה בלימוד חברותא עם אחד מאברכי הישיבה. יהי זכרו ברוך!

    בברכה, ש.צ. לוינגר, כוכב השחר (ספרן 'יד הרב נסים')

    • לימוד הלכה כדי 'להפריש ולהבדיל ולבטל הרע מהטוב' (ליקו"מ א,ח)

      וכך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, תורה ח,ו):

      'ולבוא לזה, להפריש ולהבדיל ולבטל הא מהטוב, הוא על ידי תורה ותפילה. ולימוד התורה יהיה "ללון בעומקה של הלכה", היינו לימוד פוסקים. כי יש בהתורה אחיזת הטוב והרע, שנאחזין מבחינת איסור והיתר, טמא וטהור, כשר ופסול שיש בהתורה. וכל זמן שאינו מברר ההלכה, הוא מעורב טוב ורע, ועל כן אינו יכול להפריש ולבטל הרע מהטוב… עד אשר הוא מעיין ומברר הפסק הלכה, ומברר האסור והמותר וכו', דהיינו על ידי לימוד פוסקים – אזי מפריש הטוב מהרע. אך לזכות לזה השכל שיוכל ללון לעומקה של הלכה, הוא על ידי תפילה, כי משם נמשך השכל'

    • תיקון והערה

      תיקון:
      בשורה 1 של הציטוט:
      … ולבטל הרע מהטוב…

      הערה:
      הדברים הובאו בהקשר לדיון עם בצלאל להלן.
      אך לענ"ד יש להם משמעות גם לדיון על דרכם של הרב טאו, המדגיש את המחוייבות לעיסוק מעמיק בהלכה, ותלמידו הרב ברד"ח, המדגיש את עבודת הרגש וטיפוח הרצון העצמי.
      יש לומר לאור דברי רבי נחמן, ששתי הדרכים זקוקות זו לזו ומשלימות, שהרי בהירות המחשבה וההבחנה בין טוב לרע, תלוייה בעבודת התפילה – הבונה את עולם הרצון והרגש של האדם.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • על חשיבות לימוד הפוסקים מדבר רבי נחמן גם בליקו"מ ח"א תורה סב ותורה רפו.
      הופניתי למקורות אלה, מתשובתו של רבי אליעזר שלמה שיק זצ"ל, לשאלה: 'מהו שולחן ערוך הקטן ושולחן ערוך הגדול', באתר 'ברסלב סיטי'.

    • לימוד הלכה כדי לעשות שלום בנםש האדם

      בס"ד כ' בתמוז ע"ה

      בתורה סב, אומר רבי נחמן, ששורש המאבק הפנימי שבאדם בין טוב לרע, היא המחלוקת שבקדושה,

      'כי עיקר התהוות מחלוקת היצר הרע,שורשו מן המחלוקת דקדושה, כשהשתלשלה מן דרגא לדרגא עד שנשתלשל למטה, נתהווה ממנו מחלוקת היצר הרע… ומחלוקת דקדושה היא מחלוקת תנאים ואמוראים שבגמרא שזה אוסר וזה מתיר, ומהשתלשלותם למטה נתהווה מחלוקת יצר הרע, וכשמתקן המחלוקת שבקדושה, אזי ממילא נתבטל המחלוקת של יצר הרע, כי אין אחיזתו אלא משם.

      ותיקון המחלוקת שבקדושה הן הלכות פסוקות, כי פסק הלכה הוא השלום וההכרעה של מחלוקת התנאים והאמוראים, ועל ידי לימוד הפוסקים הוא נתקשר להשלום שבקדושה ומתקן המחלוקת שבקדושה…. ואז יוכל לעבוד את ה' בכל לבבו, בשני יצרים, ונפתחו לו שערי השכל, שיודע להשיב לאפיקורס…'

      נראה לענ"ד להסביר, שב'מחלוקת שבקדושה', יש בשני הצדדים יסוד אמיתי. בדרך בירור ההלכה עומדים על נקודת האמת שבכל דיעה, וכך יכולים למצוא את הדרך לאיזון שבו ימצאו שני הערכים את מקומם, שהרי התורה, כדברי מהר"ל מפראג, היא 'סדר העולם', שבו נמצא האיזון הנכון, בין חסד לדין, בין שכל לרגש, ובין אהבה ליראה. על ידי בירור ההלכה, מוצא האדם את האיזון בנפשו, ויכול לעמוד כלפי כל ההטעיות והפיתויים.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • 'כי פסק ההלכה הוא השלום וההכרעה של מחלוקת...' (ליקו"מ א,סב) - שלום או הכרעה?

      על החתירה של פסיקת ההלכה לצמצם את המחלוקות ולגשר ביניהן בצורה שתיתן מקום לשני הצדדים החולקים, כותב הרב ד"ר שלמה טולידאנו במאמרו, 'על השוואת המחלוקת', הגות – מחקרים בהגות החינוך היהודי, ט (תש"ע), עמ' 13-38.

      אביא כאן מסיכומו של עורך הקובץ, פרופ' יעקב יהושע רוס (דבר המערכת, עמ' א-ב):

      'במאמר הפותח מצביע שלמה טולידאנו על עובדה בעלת חשיבות מוסרית-חינוכית רבה, שלמרות תופעת המחלוקת שהיתה אופיינית לתלמידי החכמים בכל הדורות, התקיימה לצידה גם מגמה הפוכה של ביטול המחלוקת ומאמץ למיתונה על ידי שילוב הדיעות החלוקות ואיחודן.

      אפילו בתקופת התנאים היו כאלה – כגון רבי יוסי ורבי יהודה – ששאפו למקם את עצמם באמצע בין הדיעות החולקות ולעשות פשרה ביניהן על ידי אימוץ דיעה אחת במקרה אחד ואימוץ דיעה אחרת במקרה אחר. יש בין האמוראים כאלה – כגון רב פפא – שאיחדו את שתי הדיעות החולקות על ידי יישומן בו-זמנית.

      תופעת האיחוד המשיכה בימי הראשונים עם בעלי התוספות והרמב"ן והגיעה לשיאה בספר "שולחן ערוך" של רבי יוסף קארו…

      בשולי המאמר מיסב המחבר את תשומת ליבנו לעובדה כי יש נטייה לפסוק הלכה כדעת החכם החותר לאחות את הסתירות וליישב את המחלוקות, ויש בכל משום לקח מוסרי'.

      נראה, שמי שמצוייד בידע הלכתי נרחב ומלא, ובעיקר בהבנת דרך החשיבה ההלכתית ו'שימוש תלמידי חכמים' – הוא שיכול להתמודד עם השאלות המורכבות שמציבים לו החיים, ולדעת מתי עליו להכריע הכרעה ברורה ומתי יש מקום לתפיסה מורכבת.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      [ייתכן גם שה'הכרעה' שעליה מדבר רבי נחמן, היא כמשמעה בדברי חז"ל: 'יבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם', 'הלכה כדברי המכריע' – הליכה ב'שביל הזהב' המחבר וממזג את שני צדדי המחלוקת]

    • שילוב המחוייבות הלכתית עם עבודת הלב

      בס"ד כ"ב בתמוז ע"ה

      בדיון אחר העליתי את ההשערה שדרך ה'התבודדות' שחידש רבי נחמן, נועדה בין השאר לפתור את הקושי שהיה אצל חסידים שביקשו להתפלל בהתלהבות ובכוונה גדולה, אך הצורך בהכנה נפשית מרובה ואריכות התפילה, הקשו על שמירת זמני התפילה הקבועים. על ידי יצירת מסגרת תפילה אישית מחוץ לתפילות הקבע, ניתנה לחסידים האפשרות לקיים את תפילות הקבע בזמנן וכהלכתן, ולתת ביטוי לרצון לתפילה אישית עוצמתית בהתבודדות.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • 'וזהו עוצם מעלת לימוד הפוסקים' (ליקוטי הלכות, יו"ד, הל' מלמדים ות"ת לג)

      וככך כותב רבי נתן:

      'ועל כן העיקר הוא הגמרא, שהוא בחינת "סוף האמת", שהיא מבררת כל דיני התורה לאמיתתן עד שיודעין על ידה הלכה למעשה. ועל כן גם בהגמרא עצמה העיקר הוא "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא". וזהו עוצם מעלת לימוד הפוסקים, שהם מבררים ההלכה באמת, שנזכה לידע איך להתנהג בכל מצוות התורה.

      ועיקר הגמרא היא "שימוש תלמידי חכמים"… כי תכלית בירור האמת לפי בחינתו ומדריגתו, אי אפשר כי אם על ידי שימוש תלמידי חכמים צדיקים אמיתיים, כי עיקר תכלית כל הלימוד של "מקרא משנה וגמרא" הוא לזכות לשמור ולעשות ולקיים, כי לא המדרש עיקר אלא המעשה. ולזה צריך יגיעה גדולה לשמש ת"ח אמיתיים בכל כוחו, וכוונתו יהיה את האמת בשביל התכלית הנצחי…'

  2. המאמר גם מטריד וגם מקומם.
    ניחא שלומדים על מדיטציה מבובר, שהרי את היוגה סוטרה כתבו בוינה ואת הדהמפדה כתבו בציריך.

    אבל בסדר, לא צריך לדרוש מהחרדלים להבין בבודהיזם, כמו שלא צריך לצפות מהם שיבינו את רבי נחמן.

    אלו קטנטנות.

    הליקויים הגדולים, מתבטאים בתכנים הפילוסופיים והפטפטניים של המאמר, כאילו שבאמת אכפת למישהו , איזה ספר יקראו בשירותים, עשרים ומשהו תלמידי ישיבה.

    בשביל זה לא צריך לטפס אל אחד מהוגי החרדלות, יש נושאים קצת יותר דחופים, כמו לימוד תורה לנשים , עיצוב המרחב הציבורי, תכנים במוסדות חינוך בהשפעת גרעינים תןרניים, הפרדה מגדרית בכיתות לימוד , החרמת אירועים בהם מופיעות נשים וכן הלאה.

    אמנם הרב ברדח מעדיף להתגורר במושבת נופש ירוקה וציורית, אבל תלמידיו ונספחיו , סובבים בינינו גם בערים הגדולות והצפופות מתחת לענן הפיח. מוטב היה להוציא ממנו כמה הצהרות רלוונטיות , שיבהירו באמת עד כמה הוא "רודף שלום".

    • בעל - עגולה

      התגובה מטרידה גם מקוממת.
      ניחא שהמגיב מעוות את דברי הרב ברדח, כאילו למד על מדיטציה מבובר ולא הביא את ביקורתו של בובר עליה (וההבדל – שמים וארץ!) שהרי המאמר נכתב בסינית ולכן המגיב התקשה בהבנת פשט הדברים.

      אבל בסדר, אין צורך לצפות מהליברלים למעט העמקה בטקסט, כמו שלא צריך לצפות מהם לדיון בוגר ורציני.

      אלו קטנטנות.

      הליקויים הגדולים, מתבטאים בסגנון הדיבור המתרברב,הזול והריקני של התגובה, כאילו שנושאים כמו לימוד תורה לנשים או הפרדה מגדרית וכו' לא נחרשו לאורך ולרוחב, או כאילו נושא המאמר היה גודלה ואופייה של הישיבה של הרב ברדח.

      אין ספק, שנספחיו (או אולי – גרורותיו) של הרב ברדח משוטטים בינינו מתחת לענני הפיח, התורה הגואלת על שפתם ורצח זדוני בליבם. על חרדלופוביה שמעתם?

      – עם זאת, כמדומני שהנושא 'בוא נרד על ישיבות הקו' כבר די מיצה את עצמו. שמא תאוות הרייטינג קובעת את נושאי הכתבה?

      • לא הבדל שמיים וארץ ולא הבדל בכלל, מי שמזכיר את ביקורתו השטחית והמגחיכה של בובר על המדיטציה, כאילו היא משהו שראוי להתייחס אליו, למעשה למד מדיטציה אצל בובר, על כל המשתמע.

        נאמסטה

      • בעל עגולה, יפה כתבת!

        גם כנגד התגובה חסרת הטעם שמעליך וגם בסוף דבריך שתהית בצדק על הכתיבה הקבועה בזמן האחרון של יואב שורק כנגד הר המור כאילו כבר נגמרו הנושאים בעולם לכתוב עליהם וכאילו הר המור הם בעייתה הגדולה של הציונות הדתית ושל האומה הישראלית בדורנו

    • לפי מקומו של הראיון עם הרב ברד"ח ברשימת 'הנצפים ביותר' נראה שיש לכתבה רייטינג, אולי כדאי להציע ליואב שורק לקיים גם ראיון עם מר בצלאל א', שדמותו הססגונית והסוערת תעניין בוודאי את קוראי 'מקור ראשון'. ובא לציון גואל!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • פחחח
        אבל כדי לראיין אותי הוא לא יצטרך לנסוע אל חורשות הגליל הקסומות, אלא אל ממגורות הבטון המפוייחות, מה שיהפוך את ההצעה להרבה פחות אטרקטיבית.

    • על מאבקו של בצלאל נגד ההפרדה המגדרית, נתחבר הפיוט: 'דרול יקרא לבן עם בת…' 🙂

      • לא ברור על מה למה הכניס אותי הקורץ הקרציה לדיון זה שאין לי בו עניין.

        מה לי ולישיבות הקו או ישיבות הכלבלב? יודו נא ליואב, כי פרסם אותן לשווא.

    • לתיאום הראיון

      לבצלאל ויואב –

      ניתן להיפגש בספארי או על מדשאות האוניברסיטה. עם כל 'ממגורות הבטון המפוייחות', דומני שלא פסו 'דיאות ירוקות' מעיר הגנים הוותיקה. אם כלו כל הקיצין, ניתן להיפגש באומן, ודרך אגב יכין יואב תחקיר בשאלה: האם יש שם מבני שיבות ה'קו', ומה עמדתו של הרב טאו בנושא. אגב, בתו של הרב ברד"ח נישאה לחסיד ברסלב, ואולי גם הוא יהיה שם.

      בב"ח לתו"ע, ש.צ. לוינגר.

      • ש.צ , "האם יש באומן מבני ישיבות הקו ומה עמדתו…." חחחחח גדול!

        וברצינות יותר: מהישיבות והמכינות של הציבור שלנו שלא במפתיע מגיעים בקבוצות גדולות לאומן יותר חבר'ה מהישיבות בעלות האופי החסידי כמו עתניאל ,ר"ג, תורת החיים, פדואל ועוד כיו"ב ישיבות ומכינות עם פן חסידי מודגש

        כשאני הייתי שם הצטרף אלי ולחבריי לסעודות של לילות החג בחור מישיבת תורת החיים שסיפר לנו שבאותה השנה נסעו 40 חבר'ה מישיבתם לראש השנה לאומן ומידי שנה זה פחות או יותר מספר התלמידים משם שנוסעים

        גם לפי מה שהבנתי שם זה שהחבר'ה מפדואל שמגיעים עושים מניין משלהם בימי החג

        אבל כמובן שגם ראיתי חבר'ה גם מהישיבות היותר "סטנדרטיות" וזה גם כולל אותי וחבריי לישיבה שנסענו שבישיבה שלנו אומנם לומדים לא מעט חסידות אך היא לא שייכת לסקאלה של אותן ישיבות המתוארות לעייל והיא לא ידועה כ"ישיבה חסידית" במובהק

    • לימוד הפוסקים - בניית תודעה שיש גבול ברור

      המצב המתואר, שבו מטשטשים התחומים בין טוב לרע והאדם מדמה שהוא יכול לאחוז בשני ההפכים גם יחד – נותן לנו מימד נוסף בעצתו של רבי נחמן להרבות בלימוד פוסקים. בפסיקת ההלכה נקבעים גבולות ברורים, לא רק בין טוב לרע, אלא גם בין טוב לטוב. אף שיש כמה דיעות שכולן בבחינת 'אלו ואלו דברי אלקים חיים', באה ההלכה ומכריעה שיש לנהוג למעשה דווקא כדיעה זו שהיא העיקרית והמוסכמת ע"י רוב הפוסקים, ולא כדיעות אחרות שהן דעת מיעוט, אף שאמרום קדושי עליון וגדולי עולם. מי שמתרגל להבחין בין טוב לטוב יותר, ייקל עליו לעשות את ההבחנה בין טוב לרע מוחלט.

      • רבי נחמן כותב במפורש למה הוא דורש מחסידיו ללמוד פוסקים ומכיוון שהעניין מוסבר , אין צורך אמיתי להסביר אותו שוב.

        מה שאולי צריך להבין הוא את התהליכים המביאים אנשים לפברק הסבר משל עצמם , כאשר הסבר אותנטי ומפורש כבר קיים יותר ממאתיים שנה.

        לי יש הסבר לתופעה הזו, והוא מאוד פשוט.
        האנשים סובלים מפרימטיביות מחשבתית ואין להם את היכולת הנפשית להכיר בעובדה , שיש אפשרות שהאמונות המשעממות והבנאליות שלהם, יכולות להיות לא נכונות.

        לכן מאוד מפריע להם לשמוע, שמישהו שהוא חשוב, נגיד רב או חכם, חושב שהאמונות מוטעות ולכן הם חייבים לסלף את דבריו.

    • בפיסקה 1, שורה 1:

      המצב המתואר (להלן, בתגובה 'לקום מהנפילה, לא לשקוע בה'), שבו…

  3. ש. צ, ח"ח על הרעיון ואני רואה שבצלאל ידידנו התלהב מהרעיון אז יואב יש לך הזמנה לראיון (-:

    ואם כבר בצלאל מה שמאוד ססגוני אצלך ומבחינתי מעורר תהיה גדולה הוא שמחד אתה מתנגד נחרצות להפרדה מגדרית וכו' ואתה מאוד לא אוהב ( בלשון המעטה ) את כל השיח ההלכתי על צניעות ולכן בין היתר אתה לא ממש מסתדר עם החרד"לים

    אבל מאידך אתה אוהד מאוד את חסידות ברסלב ודרכו של ר' נחמן ומי אם לא חסידי ברסלב שתפסו את נושא הצניעות ושמירת העיניים אולי עד הקצה?

    הרי אתה יודע שאצל חסידי ברסלב שמים דגש על נושא זה פי כמה מכל חרד"לי ממוצע. ובאומן בראש השנה אני לא צריך להזכיר לך שכל הנוכחים הם גברים והנשים נוסעות במועדים אחרים ואיך כאן זה לא מפריע לך?

    זו סתירה מאוד מעניינת אצלך – אהדה לר נחמן ודרכו ומאידך קריאת תיגר על אותה הדרך

    היש לך הסבר?

    • הפתעת אותי בשאלה רצינית שדורשת תשובה מורכבת שלא קל למצות אותה בפלטרפורמה הזו.

      באופן גס, מה שאני טוען הוא, שמה שאנחנו רואים היום בברסלב הוא תוצאה של תהליך היסטורי דו שלבי.

      בשלב הראשון, התרחש לפני כמה עשרות שנים, בערך בזמן קום המדינה ובו העדה החרדית השתלטה על חסידות ברסלב, עיוותה אותה וסירסה אותה ויצרה מין גולם מנוון ועלוב שמכנה את עצמו "חסידות ברסלב" , אבל הוא למעשה, קבוצה קטנה שולית ונחשלת, בתוך העדה החרדית, שאין לו קשר אמיתי לתורתו של רבי נחמן.

      השלב השני, קרה בעבר הלא רחוק, כאשר אנשים מעורערים וקיצוניים החליטו "לחזור בתשובה" והשיטה שלהם לפברק לעצמם הילה של צדיקות, הייתה לסגל לעצמם אורח חיים רווי איסורים והחמרות פרועות ומוטרפות. אנשים כאלו הפכו אותה חסידות ברסלב עלובה והרוסה לביתם , כי פשוט לא היה בה שום גורם שיוכל לסלק אותם ואז הם הפכו להיות אותם "חסידי ברסלב" שאתה מכיר.

      כלומר, מדובר כאן על עיוות כפול.
      פעם אחת השתלטות העדה החרדית ופעם שניה פלישת בעלי התשובה המעורערים.

      ומובן שהיום התוצאה היא שעטנז קיצוני ונבער , כר פורה לתופעות תת תרבותיות הרסניות כמו דניאל אמבש, נחמת ציון, אליאור חן וכן הלאה.

      חסידות ברסלב האמיתית, היא עניינם של אינטלקטואלים בודדים , שמזהים בה את הדימיון המובהק לתיאולוגיות הסיניות, כמו פרופסור יואל הופמן, שתרגם כמה וכמה יצירות זן בודהיסטיות , ובשלוש שנים האחרונות היה באומן, וישנם עוד כמוהו.

      ז"א
      הצורה שאני רואה את תורת רבי נחמן, היא כדוקטורינה רוחנית פילוסופית, שיוצרת דיאלוג עם האוונגארד התרבותי העכשווי , ובהחלט אינה דומה לזרם חרדי נחשל ומסתגר מהסוג שאתה מכיר.

      עניתי לך?

      • בצלאל, תודה על התשובה!

        את יואל הופמן אני לא מכיר ואקרא עליו

        על כל פנים אני מבין מתגובתך שאתה בעצם אומר שרובם ככולם של חסידי ברסלב הן אנשי הזרם המרכזי והן הציבור הגדול של בעלי התשובה והפלגים השונים המורכבים מהם בעצם עיוותו את תורת רבם ואף אחד מהם לא מבין. ר' נחמן באמת

        שתי שאלות לי אליך:

        1.חסידי ברסלב מהזרם המרכזי ( אלו מה"שול " במאה שערים, ומצרפת ובני ברק ועוד מרכזים ) יש להם מסורת של "משפיעים " מר' נחמן ור' נתן ור' אברהם חזן עד ימינו שמוסרים את תורת ר' נחמן – יש לך כאן מסורת רציפה ארז איפה בדיוק אתה רואה שדברים השתבשו?
        2. באומן יצא לך לומר את הדברים שכתבת כאן לאחד החסידים או בעלי התשובה? אם כן מה ענו לך?

        • רצה הגורל ואני מוצא את עצמי עונה לך מכאן,כלומר מהעיר אומן בה שהיתי בשבת ואני מקליד ממרחק פחות ממאה מטר מהציון.

          השאלה הראשונה שלך , היא עניין לספר שלם, מסוג הספרים שטרם נכתבו וראוי לכתוב אותם.
          בכל אופן, כיוון שהשאלה חשובה וכיוון שלא תמצא יותר מקומץ אנשים שיודעים לענות עליה, אעביר לך את הסיפור בקצרה.

          האחרון במנהיגים האמיתיים של חסידות ברסלב היה אברהם חזן שנפטר בשנת 1917 בעיר אומן.
          כעשר השנים לאחר מותו, עדיין פעלו בברסלב מספר רבנים חשובים ומובהקים כמו אהרן ציגלמן, יצחק ברייטר, ישראל הלפרין וכמובן האחים הצדיקים , שמואל חיים ויחזקל אפריים מנדלאיל, שכונו "האריות שבחבורה".

          כל אלו שמניתי, היו שדרת הברזל של ברסלב, רבנים-נוודים נחושים וקשוחים שנרדפו בשנאה על ידי הממסד החסידי רבני, כמעט בכל מקום באירופה.

          באותה תקופה של אמצע שנות העשרים חי בירושלים אברך צעיר, תמהוני ומסתגר מהיישוב הישן, שלא מצא את מקומו בישיבת "עץ החיים" והחל להתקרב לחסידות ברסלב.

          עשרים השנים הבאות למעשה חיסלו את חסידות ברסלב המקורית.
          באמצע שנות השלושים חוסלו הברסלבים באוקראינה על ידי הקומוניסטים, כמעט עד האיש האחרון. כמה שנים אחר כך, השמידו הנאצים את חסידי ברסלב בפולין.

          המכה האחרונה על החסידות , הונחתה כאן בארץ , כאשר קהילת החסדים הזעירה בעיר העתיקה, גורשה על ידי הליגיון הירדני בזמן מלחמת העצמאות. מנהיגיה לא הצליחו להתארגן ונפטרו תוך שנים ספורות.

          מי נשאר אם כן להנהיג את "חסידות ברסלב"?
          שמואל שפירא שמעודו לא היה באומן או באירופה ובכלל היה מאנשי היישוב הישן והיה זר לחסידות ברסלב. אליו הצטרף חסיד סאטמר אמריקאי בשם אליעזר שיק, שכנראה עיקר עניינו היה להפוך לאדמו"ר ושעד יום מותו התלבש כאדמו"ר סאטמר ונהג ככזה.

          יש מי שיגידו שהרב לוי יצחק בנדר שניצל מהשואה והגיע לארץ בשנת 1949 , היה המנהיג האמיתי של קהילת ברסלב בארץ, אבל הוא היה מאוד צעיר כאשר נפטר מורהו אברהם חזן, ולמעשה, גם הוא לא זכה מעודו לראות את חסידות ברסלב בימי עוזה.

          כך שחסידות ברסלב נערפה למעשה ועל צווארה המדמם הורכב ראש וירטואלי שהורכב מהפרנואידיות של היישוב הישן ומהקיצוניות של סאטמר וכך טבעה תורתו של רבי נחמן, ברפש האפל של סימטאות מאה שערים.

          ילדיו של שמואל שפירא, נישאו לבני משפחות מהעדה החרדית ובפרט לבני משפחת בלוי, שבניה עמרם בלוי ואורי בלוי הנהיגו את "נטורי קרתא" מאז ומעולם. כך צמח לו דור חדש בעדה החרדית שכינה את עצמו "חסידי ברסלב" אבל בדמו זרם דמם של הקיצונים מבין קנאי ירושלים.

          מי שהשלים את המלאכה היה אברהם נחמן ויצהנדלר, שהציב לעצמו מפעל חיים לעוות ולסלף את ספרות ברסלב ואת מסורת ברסלב , כדי שיתאימו לצרכים הפוליטיים של העדה החרדית. הוא בדה היסטוריה ברסלבית חדשה לפיה בין היתר, אברהם חזן התנגד לציונות, והיה חביב על האדמורים החסידיים הקנאים, דבר שהיה בדיוק ההפך מהמציאות.

          הדבר התגלה במחקר אקדמי מהשנים האחרונות , כאשר שני חסידי ברסלב מבית שמש העבירו לידי פרופסור צבי מארק כתבי יד אותנטיים של חסידות ברסלב מלפני מאה שנה. מארק בדק ומצא כי ויצהנדלר עשה כמיטב יכולתו כדי לשבש ולעקם את תורתם ואת דעותיהם של הברסלבים העתיקים.

          אלא שהדברים האלו ידועים כבר היום באקדמיה וחלקם מופיעים בספרו האחרון של פרופסור מארק על רבי נחמן, אבל לגבי החסידים המצויים , הרי שקריו וסילופיו של ויצהנדלר הם הם "ברסלב".

          זה לגבי שאלתך הראשונה.
          לגבי השאלה השניה, התשובה מאוד פשוטה. מי שיודע את האמת , בדרך כלל מודה בה ונאנח, אלא שהרוב לא יודעים ולא רוצים לדעת.

          • בצלאל

            אתה ממש מזכיר לי תמונת מראה של ישעיהו ליבוביץ וחסידיו

            מה שאתה טוען על ר' נחמן הם טוענים על הרמב"ם כאילו מהרמב"ם עצמו ועד לייבוביץ אף אחד לא באמת הבין את הרמב"ם וכולם עיוותו את שיטתו עד שהגיע לייבוביץ בכבודו ובעצמו ולאחר מאות שנים של עיסוק בכתבי הרמב"ם הוא היחיד שהבין מה הוא באמת רצה וכל השאר טעו והטעו

            סורי אבל זה נראה לי מופרך וגם מה שאתה כותב כאילו כל חסידי ברסלב לא מבינים בעצם מה ר' נחמן כתב ואמר ורק אתה ועוד כמה מחוץ לחסידות מבינים באמת את דבריו לא עושה רושם רציני

            אתה מצייר את רבני ברסלב של הדור שלפני השואה כאילו היו רוחניקים בסגנון ניו אייג'י ור' לוי יצחק בנדר "הצעיר" פשוט לא הבין את מה שהוא ראה והביא ארצה מסורת משובשת בשם רבותיו

            תעשה לי טובה…..

            אם הרמב"ם חי לפני 1000 שנים והרוצה לשקר ירחיק עדותו ,הרבנים שאתה תיארת חיו לפני דור אחד וחייהם ולא רק כתביהם מתועדים לא רע בכלל

            בקיצור הניסיון שלך לא הכי איי יי

            • אילו היית חי במקום נורמלי, נניח ברחוב בן צבי בגבעתיים והיו שואלים אותך מה עשה הסבא של השכן שלך מהבניין הסמוך, לא היית יכול להשיב.

              למרות שהוא שכן שלך והסבא שלו חי לפני עשרים או שלושים שנה, עדיין אין לך שום מקור מידע ממנו אתה יכול לשאוב תשובה כלשהי.

              אותו הדבר הרבנים האלו.
              גם אם הם חיו לפני ארבעים או חמישים שנה, רוב המידע /שיש לנו עליהם הגיע ממקורות כמו ויצהנדלר ולגבי העבודה שלו, כבר הוכיחו באקדמיה שהיא מסולפת מעיקרה.

              • בצלאל תעשה לי טובה

                הרב אברהם חזן והרב יצחק ברייטר והרבנים האחים מנדלאייל הם לא "הסבא של השכן " הם אנשים "קצת"יותר מפורסמים וידועים למתעניינים ויש עליהם תיעוד

                זה יהיה מעניין מאוד אם תביא לי תימוכין לכך שרבני ברסלב שהוזכרו לעייל היו רוחניקים ניו אייג'ים בסגנון היפי שדוגלים במין חופשי ואז נוכל לדבר…

                מדבריך זה נראה שהקיבוצים בראש השנה בשנותיה של "ברסלב בתפארתה" כלשונך לפני השואה היו נראים כמו פסטיבל וודסטוק מה שברור שלא היה והדברים ידועים ומתועדים היטב

                אז על מי אתה חושב שאתה יכול לעבוד? על עצמך?

                • תראה , אולי חלק מהדמגוגיה החרדלית והחרדית, הוא לצייר כל מי שלא מתאים לתבנית הצרה והנחשלת שלהם, כאילו הוא סוטה מין ועובד שטן, אבל זה לא היה נושא, לפחות לא מבחינתי.

                  אין לי ספק שחסידי ברסלב של שנות השלושים היו אנשים מאוד רציניים, למדנים גדולים ויראי שמיים והלוואי שהייתי זוכה להגיע לאותו "קיבוץ" אחרון באומן , או לקיבוצים הפולניים בלובלין והייתי רואה את האנשים הדגולים בעבודת השם שלהם. היום לא ניתן לשחזר חוויות כאלו.

                  מה שחשוב לציין, הוא שגם אם לוי יצחק בנדר ואליהן רוז'ין הצליחו להביא עימם לארץ את כל מסורת ברסלב, הרי הם לא יכלו להגשים אותה כאן, כי העדה החרדית לא איפשרה להם.

                  בפולין או באוקראינה, חסידי ברסלב היו עושים מסירות נפש כדי לא לעבור על הוראה אחת של רבי נחמן , ואילו בברסלב הישראלית המוכרת, הסמכות העליונה שייכת לעדה החרדית ודברי רבי נחמן נמצאים בדרגת חשיבות שלישית או רביעית.

                  לדוגמא, רבי נחמן התנגד בצורה חד משמעית שחסידיו יהיו מלמדים, הוא דיבר נגד המלמדות המון, אלא מה? לעדה החלרדית זה לא מתאים שיתנגדו למלמדות, אז הנה בברסלב הישראלית ישנם מלמדים למכביר ותלמודי תורה בשפע, בניגוד גמור לדעתו המפורשת של מוהר"ן, כי עם כל הכבוד למוהר"ן בברסלב הישראלית הוא כאין וכאפס לעומת הבד"ץ ושיק וארוש.

                  • נו בצלאל עוד פעם אתה מתחיל עם הקונספירציה על "השתלטות העדה החרדית על ברסלב"?

                    כבר כתבו לך פה יפה באחת התגובות שקהילת ברסלב של מאה שערים לא מחויבת לעדה החרדית ולא מכתיבה לאנשיה מדיניות בנושא ההצבעה בבחירות ,נושא שבעדה החרדית הוא כמו שכולם יודעים טאבו מוחלט והיא שומרת על עצמאותה הרעיונית

                    אדרבא שאחד מהרבנים החשובים בקהילה זו ובברסלב בכלל הרב יעקב מאיר שכטר ניסה לקחת את קהילת השול לכיוון קרוב יותר לעדה החרדית ולהשקפה אנטי ציונית מובהקת אנשי הקהילה לא אהבו את זה והוא וחסידיו עזבו את השול והקימו קהילה משלהם ששם אכן הקו האנטי ציוני והקרבה לעדה החרדית בולטים

                    מה שמפתיע בכל הסיפור הזה של פרישתו של הרב שכטר מקהילת השול הוא שבבוררות שהוא ואנשי השול עשו בבית הדין של העדה החרדית ,שהרב שכטר ואנשיו רצו לסגור את הקהילה יותר ואילו שאר אנשי השול רצו לפתוח דלתות ולקרב כמנהג ברסלב מתמיד הדיינים של ה"עדה" פסקו לטובת רוב אנשי השול ולא לטובת הרב שכטר שזהה להם בהשקפתו שלאחר הפסק הזה הוא ואנשיו עזבו את קהילת השול והקימו קהילה לעצמם

                    לא רק שבית הדין של העדה החרדית לא כפה את דעתו על חסידי ברסלב של השול אלא הדיינים שם הבינו שלברסלב יש השקפה אחרת בעניין היחס לקירוב רחוקים ולכן אי אפשר לבוא אליהם בטענות על זה ושימשיכו במנהגם ועמדתם מימים ימימה

                    מה תאמר על כך?

                    • זהו אוסף של שטויות.
                      העדה החרדית שולטת בלי מיצרים על חסידות ברסלב במאה שערים וסניפיה ואוי ואבוי לו למי שיעז לפתוח את פיו נגד הבד"ץ.
                      הסיבה ששכטער פרש אינה בגלל שהוא קנאי יותר מאחרים, מה שלגמרי לא נכון, אלא בגלל שהוא ניסה להעיף את ברלנד וכנופייתו מתוך השול, ובסופו של דבר הבדץ פסק נגדו, כנראה בגלל שהם הבינו, שהברלנדים הם מרשם פילאי לחיסול מה שנותר מתורתו של רבי נחמן, שכאמור וכמוכח היא סותרת במהותה את אורח החיים של העדה ואת החרדיות הישראלית בכלל.

                      בקיצור, אולי אתה זה שסיפקת לאמיר שכטר את כל המידע השיקרי שהוא נופף בו כאן בכזו התלהבות. בכל מקרה, אני חי את מאה שערים ויודע היטב שאתה מקשקש ברצף.

                      ד"א, כמנהג הטרולים, לא טרחת להגיב לדוגמא המופלאה והמובהקת שהבאתי כאן על רמיסת תורתו רבי נחמן על ידי אותם ברסלבים לכאורה ממאה שערים.

      • ש ר ל ט נ ו ת

        אןמנם אני לא מחובבי הביינישים כדוגמת מר שכטר, או מאנשי אובססיית הערות השוליים כמר לוינגר, אך לפחות עם עקביים בתגובותיהם, ומשנתם סדורה (הגם אם מעייפת ושמרנית להחריד, ובעיקר משעממת), לא זה העניין עם דרול (שאוהב אני את תגובותיו הפרובוקטיביות, ואת בלוגו), אך מה לעשות שמר לוינגר ומר שכטר שאלו כיאות ודרול השיב להם בשרלטנות.

        לר' נחמן היתה התעסקות גדולה מאוד (ויש שיגידו אובססיבית) עם שמירת הברית ועם כל הקשור למין ומיניות. ולכן לתת תשובה שרלטנית סמי היסטורית על השתלטות על ברסלב האמיתית – שרק דרול ובודדים השכילו לפענחה – היא לעג לרש וקשקוש כמעט מוחלט. יואיל דרול לומר את המובן מאיליו – שאין לזה קשר לר' נחמן אלא להעדפותיו האישיות שלו עצמו. ובא שלום ודרול על ישראל, ולוינגר ושכטר יאמרו אמן.

        • "שרלטנות", יפה כתבת וקלעת בול! אני לא קונה את ההסבר ההיסטורי. שמביא בצלאל לדעתו לשיבוש כביכול שנעשה במסורת הברסלבית ובעז"ה בהמשך אתייחס באופן מפורט יותר לדבריו

          נ.ב

          כתבת שיש לי "עמדה מעייפת ומשעממת" לא יודע מה בדיוק משעמם ומעייף מה שכן אני לא מתיימר בדבריי להיות פיקנטי או "מהפכן" , אם מה שאני רואה כאמת וכנכון זה "משעמם" יהי כן, לי זה לא מפריע אני לא מחפש דראמות ולא פיקנטריה ואין לי אלא להזכיר שתמיד גם המשוגעים והתמהוניים הם טיפוסים צבעוניים מהאדם הממוצע אך לא נראה לי שהם המודל לחיקוי המועדף על רובא דאינשי ודומני שהמשל הובן. …..

          • בצלאל, תודה על תגובתך המפורטת

            אבל מצטער ,אני לא קונה את המהלך ההיסטורי שהבאת כאילו כל חסידות ברסלב החברה עד היסוד באמצע המאה ה20 למניינם ואלו ש"שיחזרו" אותה עיוותו אותה ללא הכר

            מלבד העובדה שעל המשפיעים של ברסלב שציינת שפעלו בפולין ואוקריינה לפני השואה כלל לא נרדפו על ידי שאר היהודים שם
            והם היו למעשה הרבה יותר דומים במעשיהם לחסידים מן המניין ולא כפי שאתה מתאר אותם כחבורת אנרכיסטים, תורתם לא אבדה והיא הועברה ארצה בידי משפיעים כמו הרב אברהם שטרנהארץ נינו של ר' נתן שהקים למעשה את קהילת ברסלב בצפת ור' לוי יצחק בנדר שלמרות שכדבריך הוא היה צעיר לימים כשלמד אצל הרב אברהם חזן בכל אופן הוא הכיר את חסידות ברסלב של אז ולומר שהוא לא העביר נכוחה את מה שהוא הכיר יראה לי כאמירה ממש לא רצינית

            כמו כן את קהילת ברסלב בבני ברק הנהיג מראשיתה בשנות ה50 למניינם הרב מרדכי יגלניק שהיה ניצול שואה שהכיר כמובן והיה חלק מחסידי ברסלב של פולין מלפני השואה שהרי משם הוא הגיע!

            מה גם שחשוב לזכור שגם חסידי ברסלב של מאה שערים למרות היותם חלק מהעדה החרדית ברמה זו או אחרת רובם שם לא מגדולי הקנאים בעניין המאבק בציונות ויש להם חופש בחירה אישי לגבי החלטות האם להצביע בבחירות וכו' כמו כן שהרב יעקב מאיר שכטר ( לא קרוב משפחה שלי ) בדיוק מסיבה זו פרש מפלג "השול" שהיה נראה לו לא "קנאי" מספיק נגד הציונות

            זה נכון שהצטרפו לברסלב אנשים ורבנים מזרמים אחרים כמו שהזכרת ( הרב שמואל שפירא, הרב אודסר שהגיע ממשפחה דל חסידי קרלין ועוד ) אך עיקר מעבירי המסורת של ברסלב בארץ היו אלו שהזכרתי שאכן העבירו את מסורת חסידי ברסלב הרציפה

            מר' נחמן ור' נתן ור' אברהם חזן וממשיכיהם באוקריינה ופולין

            • אדגיש ואבהיר שבדבריי על קיום המסורת הרציפה של ברסלב אני מתכוון כמובן לאנשי הזרם המרכזי והפלגים שראשיהם היו תלמידים או תלמידי תלמידים של המשפיעים
              ושהמשיכו בדרכם

              אני לא מתכוון כמובן לכל מיני בעלי תשובה שהם ברסלברס בעיני עצמם או כל מיני חוגים פסוודו ברסלבים

              ופשוט שכך

            • אתה למעשה , מביא כאן את התעמולה של אברהם ויצהנדלר, אותו אפילו לא יצא לך להזכיר.

              מפעלו של ויצהנדלר הינו שפל ושיטחי, אבל אי אפשר להתעלם מהאינטנסיביות והכפייתיות שאיפיינו את עבודתו רבת השנים, שבזכותן הוא הצליח, לפחות במגזר החסידי לעוות ולהרוס את מורשת חסידות ברסלב ואת ההסטוריה שלה, כך שהדעה הרווחת , לגבי התנהלות החסידות והמשכיותה, היא באותה צורה לא מציאותית כפי שהצגת.

              מי שקורא מחקרים אקדמיים על החסידות , כמו הספר "ברסלב" של פרופסור פיקאז' ז"ל והמאמרים של ההיסטוריונים פרופסור ד' אסף , פרופסור יונתן מאיר, פרופסור שמואל פיינר ועוד רבים טובים , יבין וידע כי כל אותן אקסיומות ויצהנדלריות , הן ערב רב של רסיסי אמיתות שקרים ומניפולציות פוליטיות .

              החסיד המצוי, ובבודאי בעלי התשובה, אינם מודעים כלל לא למחקרים ולא לעובדות שהם חשפו ובסך מתייחסים , כמוך, לתעמולה של ויצהנדלר כאל אמת היסטורית.

              מה שראוי מבחינתי לציין בהקשר הזה, הוא שתיאור הסטורי של חסידות ברסלב במאה השנים האחרונות הוא עניין לכרכים עבי כרס ולסדנאות אקדמיות מעמיקות ולא , להתנהלות אינטרנטית רדודה.

              מה שאני הצגתי לך , הוא את התמונה הגדולה והכללית של המציאות ההיסטורית.
              מטיבעה של תמונה כללית, שהיא מורכבת מאינספור נקודות קטנות וגדולות שכל אחת מתארת תהליך הסטורי ונסיבתי מסויים , שהיה נכון לאותו זמן ומקום. כלל התהליכים, הנסיבות וההתרחשויות , כולל הרבה מגמות ותת מגמות , שלעיתים יוצרות התאבכות בונה ולעיתים מרסנות אחת את השניה.

              אין לי כוונה , לרדת לכל אחת מהטענות שהבאת, שחלקן חסרות כל שחר וחלקן סתם חלקיות ולא רלוונטיות , אלא אני עומד על דעתי שמבוססת, על היכרות קרובה עם החסידים, החסידות וכתביה וכן עם המחקרים האקדמיים השונים.

              המציאות היא, שברסלב ברובה , חוסלה עד אמצע המאה, ובארץ לפחות , נבנתה מחדש באופן שונה לחלוטין ממהותה המקורית וזאת בגין השפעות חיצוניות, שבמהותן שונות ואף מנוגדות לתורת רבי נחמן ותלמידיו.

              עם כל זה, הייתי רוצה להתייחס לנקודה אחת, שלמרבה האירוניה , אתה חוזר עליה פעם אחר פעם, כשאתה טוען שהייתה שרשרת רציפה של "משפיעים" בברסלב.

              ובכן, אמיר , אף פעם לא היו "משפיעים" בברסלב.
              המונח "משפיע" הופיע לראשונה בשנת 1994 בקול קורא משותף שפירסמו שמעון טייכנר וארז משה דורון, שניהם אורחים חדשים בברסלב. טייכנר היה ליטאי מפונוביץ' וארז משה דורון, התעסק בכל מיני סיאנסים. עם כל זה, באמצעות קביעת "המשפיעים", הם ניסו להתמודד עם בעיה אמיתית ולהעתיק לתוך ברסלב , מנגנון שהיה קיים בחב"ד.

              זאת אומרת, בוודאות לא היו "משפיעים" בברסלב לפני 1994.

              לכאורה , אין לטרמינולוגיה הזו משמעות. ברור לנו שגדולי הרבנים בברסלב ההיסטורית כמו יצחק ברייטער ונחמן מטשערין , השפיעו על חסידים אחרים, אז מה זה באמת משנה שמעולם לא נקראו "משפיעים".

              אבל, כבר אמר צ'ואנג צו "מילים אינן רק נשיבת הרוח" (תרגום : יואל הופמן שכבר הוזכר כאן)

              יש סיבה שבברסלב המסורתית לא השתמשו בכינויים כמו "משפיע" , בגלל שעצם הצגת אדם כמשפיע יוצרת איזו חלוקת אחריות , בין האדם לבין מי שהשפיע עליו . בברסלב אין חלוקה כזו. לכל אדם יש תפקיד , על לוח המשחק ההקוסמי וכל תנועה אנושית משפיעה ומושפעת.

              זו התיאולוגיה של רבי נחמן והיא מתוארת באופן מעמיק יותר, אם כי טיפה ארכאי במאמר נפלא שכתב פרופסור יוסף וייס בסוף שנות השישים שהופיע בחלק השני של קובץ המאמרים "מחקרים בחסידות ברסלב" מפרי עטו.

              אין כאן המקום להתייחס לכל המאמר, אבל הדבר היפה שוייס עושה זה להציב את ברסלב מול חב"ד ולקבוע את העובדה שמדובר בשתי תפיסות שונות מהותית.

              אצל חב"ד יש איזו מטרה קוסמית אובייקטיבית, שצריך איכשהו להתארגן כדי להשיג אותה ולכן לא משנה כל כך מה עובר על האדם כל זמן, שהוא מציית לרבנים או למשפיעים.

              בברסלב זה הפוך, היקום מסדר את עצמו לפי ההתנהלות האינדבדואלית והאינטימית של האדם , ולכן החשיבות הרבה שניתנת בברסלב המקורית למרחב האישי של עבודת האל.

              • בצלאל, אז אני מבין שאתה עובר לטקטיקה של "ניים דרופינג" – זריקת שמות של חוקרים מפורסמים בלי הבאת דבריהם או לפחות מראי מקומות לדבריהם בכדי לנסות לשכנע ש" הנה יש לי ימבה חומר על הנושא שנכתב על ידי גדולים וטובים ומי אתה שתחלוק . עליהם"

                מצטער השיטה הזו לא עובדת עלי

                וזה בלי קשר לכך שאני מכיר את החוקרים המדוברים ומעריך אותם ( מי יותר ומי פחות )

                העובדות הפשוטות שציינתי הן שבני הזרם המרכזי בברסלב ( הפלגים השונים וציבור בעלי התשובה המגוון דורש דיון נפרד ) לא המציאו יש מאין תורה חדשה בשנות החמישים למניינם כמו שאתה מתעקש לומר אלא יש להם מסורת שהובאה על ידי רבנים שהגיעו ממרכזי ברסלב באוקרינה ופולין לגבי דרכו דל ר' נחמן

                דומני למשל שהרב אברהם שטרהארץ ותלמידו ממשיך דרכו הרב קניג והרב לוי יצחק בנדר השפיעו על הזרם המרכזי הרבה יותר מהרב שמואל שפירא שכבודו במקומו מונח כמובן אך אתה בדבריך מגזים במידת השפעתו

                • אמיר,
                  אתה מבין לא נכון.
                  גם אם תחזור פעם אחרי פעם על התעמולה של ויצהנדלר , זה לא יהפוך אותה לנכונה.

                  הדבר שבאמת מצחיק הוא ערימת השטויות והקשקושים שאתה מביא כ"ראיה" לדבריך , בנוסף על אותה פיברכוק של "משפיעים" בחסידות ברסלב, בו כשלת מקודם.

                  רק שתדע,
                  קעניג ושטרנהארץ נזרקו מהזרם המרכזי בתחילת שנות השישים , יחד איתם עוד כמה דמויות חשובות, עליהם לא שמעת מעודך.

                  שטרנהארץ פחות או יותר יצא אז מהתמונה, כי הוא היה מאוד חלש וחולה והפך ללא רלוונטי עד שנפטר.

                  קענינג היה אגוז יותר קשה , ואותו "הזרם המרכזי" פשוט נידה.

                  הוא הקים יחד עם בני משפחתו את הזרם הברסלבי של צפת.

                  זה בקשר לשטות הנלעגת שכתבת אודות השפעת שטרנהארץ וקעניג על "הזרם המרכזי", פשוט לא יכולת לנסח את טיעונך בצורה מופרכת ומטומטמת.

                  אין ספק שלחוקרים שציינתי יש ידע יותר מקיף ממך על ההיסטוריה של חסידות, אבל לא צריך להיות כזה חוקר כדי להוכיח שאין לך שמץ של מושג על מה אתה מדבר.

                  • בצלאל, שוב פעם אתה מתחיל עם אינפורמציה שגויה?

                    לא נידו לא את הרב שטרנהארץ ולא את תלמידו הרב קניג מהזרם המרכזי

                    הייתה לרב שטרנהארץ מחלוקת עם הרב בנדר היכן לעשות את "הקיבוץ" בראד השנה באי יכולת לנסוע לאומן הרב בנדר טען שצריך לעשותו בירושלים ואילו הרב שטרנהארץ ותלמידו הרב קניג טענו שצריך לעשות את הקיבוץ במירון

                    אבל המחלוקת הזו לא גרמה לחרמות ונידויים

                    במניין של הזרם המרכזי בראש השנה באומן – בקלויז מתפללים יחד החסידים ממאה שערים ובני ברק עם החסידים מהקהילה בצפת וכשהייתי שם והתפללתי שם אם אינני טועה אחד מבני משפחת קניג היה חזן בשחרית או מוסף או שניהם אם זכרוני אינו מטעני כך שאין בין חסידי י-ם ובני ברק איזו מריבה עם חסידי צפת וקהילתו של הרב קניג (הבן )

                    ולגבי סוף דבריך – שוב פעם הניים דרופינג? ( "חוקרים ידענים וגאונים ממך " וכו' וכו' )

                    • אומר זאת כך שהמחלוקת בין הקהילה בצפת שהקים הרב קניג ( מתוך עידוד רבו להקים קהילה ברסלבית בגליל קרוב למירון ) לבין שאר הזרם המרכזי לגבי המקום המועדף לקיום הקיבוץ בראש השנה כתחליף לאומן ( בשנים בהן הייתה בעיה להגיע לשם) אין לה שום קשר לשאלת מי העביר את המסורת הברסלבית המדוייקת

                      ברור לכל בברסלב שגם הרב אברהם שטרהארץ וגם הרב לוי יצחק בנדר העבירו את המסורת מרבותיהם וכפי שהיא הועברה באוקרינה ופולין טרם. השואה והמחלוקת שבצלאל דיבר עליה התפתחה לא על כלל שיטתו של ר' נחמן אלא על נושא מאוד מאוד ספציפי שהתפתח עם הנסיבות כאן בארץ – נושא שכמובן לא עסקו בו בכלל בברסלב לדורותיה שרוב החסידים בכלל לא חיו בארץ ( שאוקרינה הייתה תחת המשטר הבולשביקי שלא אפשר לקיים את הקיבוץ באומן הקיבוץ נערך בלובלין שבפולין )

                      כיום שכבר הקיבוץ בראש השנה חזר להתקיים באומן המחלוקת בין חסידי צפת לבין השאר כבר איבדה את הרלוונטיות וכמו שכתבתי שבמניין המרכזי באומן בראש השנה בקלויז אלו ואלו מתפללים שם יחדיו

                      ככה שנושא זה כלל איננו קשור לדיון כאן ביני ובין בצלאל שמשום מה בכדי לפזר מסך עשן הוא השתמש בנושא הזה למרות חוסר הקשר הוא ניסה להכות "במקל בסרגל מה שבא ליד"

                      שיבושם לו. …

                    • שכטר, אני לא מאמין לך.
                      לדעתי, אתה לא יודע מי זה שטרנהארץ ולא מי זה בנדר ואתה לא מכיר לא קעניג ולא את אנשין ולא קלוגר ולא את ברנר. אתה נשמע כמו מישהו שמדקלם מהכתב איזה טקסט שתשעים אחוז ממנו הוא לא מבין.

                      זה לא מפריע לך לך לדבר על הנושאים האלו בשחצנות ובידענות , אבל זה כבר ליקוי באישיות שלך והוא פחות נוגע לתעמולה המופרכת שאתה מפיץ.

                      מה שנראה לי, זה שישנו מישהו שמאביס אותך בכל דיסאינפורמציה הזו שאתה מקיא כאן, גם הוא לא כזה מומחה גדול כמו שנראה לו. הניחוש שלי שמדובר באיזה מבולבל צעיר ומעורער , בסגגנון החרדלים לשעבר ש"גילו" את "ברסלב" והיום הם מסתובבים אכולי ריגשות נחיתות מול בטלני מאה שערים ומשרתים את תעשיית התשובה המתועבת.

                      זה לדעתי מקור "המידע" שלך ואתה יכול למסור למטומטם הזה, שאברהם שטרנהארץ פעל רוב ימיו בטשרין והיא נמצאת באוקראינה ולא בפולין, אבל שוב, זו רק דוגמא אחת לעליבות המידע שאותו שוטה דוחף לך.

                      אבל בלי קשר למקור ההבלים והשטויות שאתה פולט פה באותה שחצנות שהזכרתי, ההתנהגות שלך היא התנהגות טרולית.

                      מה הכוונה.
                      אתה טוען כאן טענות שגויות , שרק מעידות על כך שאין לך שום קשר לנושא וכאשר אני מבעיר לך איזה שטויות אתה כותב, במקום להודות בטעיותיך המהדהדות שמציגות אותך ככסיל ונבער, אתה עונה לי בדמגוגיה נמוכת מצח וחצופה ומאשים אותי בניים דרופינג, או משהו כזה.

                      אני אבהיר לך חד משמעית, אין לי כוונה להאביס טרולים ואני לא מקיים איתם דיונים.

                      יש לי את כל ההוכחות , שאתה נבער לחלוטין בתורת ברסלב ובתולדות חסידות ברסלב, ומבחינתי זו הנחת היסוד היחידה שעל בסיסה אני מוכן לענות לשאלות מצדך.

                      המשך התנהלותך הטרולית הנוכחית, היא סיום התגובות שלי אליך בעניין זה.

          • ש ר ל ט נ ו ת

            בוא נגיד אחרת. אני מכבד את העמדות העקביות והקוהרנטיות, והבלתי נלאות, שלך ושל מר לוינגר, הגם שאני לא מזדהה עמן.

            • "שרלטנות", סבבה לגמרי! ותודה רבה

              גם אני מכבד דעות השונות משלי בדר"כ אם הן בנויות היטב ועקביות ( אני מסוגל למשל לכבד יותר את הקראים שאם דרכם אני לא מסכים כלל אך יש להם עקביות הלכתית ופרשנית מאשר את הרפורמים והקונסרבטיבים שדעתם עשוייה להשתנות כל פעם לפי מאמר המערכת של "הארץ" וה"ניו יורק טיימס" ואכמ"ל )

              לגבי ההסבר הפסוודו היסטורי שהביא בצלאל התייחסתי למעלה בתגובתי אליו אתה יכול לראות ולקרוא

              שיהיה המשך ערב טוב

            • בצלאל, 2 נקודות ובהן אני מבחינתי סיימתי איתך את הויכוח הזה :

              1. "אתה כועס יופיטר משמע אתה לא צודק"

              2. אד הומינם הוא כשל לוגי ( אם לא הבנת : טיעונים נוסח " אתה לא צודק כי אתה בור ונבער ולא מבין מהחיים שלך " לא נחשבים כטיעונים קבילים או סבירים )

              שא ברכה והצלחה

              אני את שלי אמרתי

    • הקורץ הקרציה

      ובכלל רבי נחמן לא פעל בין חסידי מזרח אירופה, אלא בקמצרות באקפנהיים…

    • וכל עלילות קמצרות באקפנהיים, ופרשת המאבק על ירושתו של המנהיג וולדרוק, בין רוי הקוסם החולמני והרגיש לדרול השתלטן – הלא המה כתובים על ספרו של ש"ב אבנון, 'פארק באקפנהיים'.

      בברכה, ש.צ. לאפינקארט

    • רבי נחמן והשו"ע

      הקפדה על שמירת ההלכה היתה מיסודות תורתו של רבי נחמן, כדבריו בליקוטי מוהר"ן א,ח שע"י לימוד השו"ע אדם יודע להבחין בין טוב לרע ומזדכך. חומר נוסף ימצא המעיין ב'שו"ת ברסלב', בתשובתו של רבי אליעזר שלמה שיק לשאלה: 'מה זה "שולחן ערוך הקטן" ו"שולחן ערוך הגדול?". יונתן בצלאל, בהערתו לערך על רבי נחמן ב'אנציקלופדיה יהודית דעת', מביא בשמו שאמר: תהפכו בספרי כמה שאתם רוצים, אך אל תשנו דבר מהשו"ע.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ובכן לוינגר היקר,
        לא מצאת בשום מקום שרבי נחמן מורה לחסידיו לציית לשולחן ערוך.
        כמובן שקשקושיו של שיק וציטוט חסר שחר באיזו אנציקלופדיה, אינם נחשבים כמקורות לצורך העניין.

        אני חייב לציין שסתם שלחתי אותך לחפש כזה מקור, כי אני יודע טוב מאוד שמקור כזה אינו בגדר הנמצא.

        זו פשוט לא הייתה דעתו של רבי נחמן.

        אני בעצמי נוהג על פי עצתו ומרבה (הכל יחסי) בלימוד שו"ע ופוסקים, לא בגלל שיש לי יומרות לציית להלכות, אלא מכיוון שעל ידי כך אני מגלה עד כמה הרבנים נוהגים לסלף ולעוות את ההלכה.

        לגבי דעתו של רבי נחמן,
        רבי נחמן לא הרבה לעסוק בנושא הזה, יש אולי עדות אותנטית אחת שניתן לציין בהקשר הזה והיא מצויה בספר "חיי מוהר"ן" בתחילת החלק "עבודת השם" וכך כתוב שם:

        מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְךָ עַל מִי לִסְמךְ שׁוּב אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא כְּלָל.
        פֵּרוּשׁ מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ דֵּעָה שֶׁמַּכְשִׁיר וְאַתָּה סוֹמֵךְ עַל אוֹתָהּ דֵּעָה אֵין לְהִתְיָרֵא עוֹד כְּלָל

        • בצלאל

          סליחה שאני נדחף בשאלה שלא ממין העניין, אבל תאבני לדעת אילו עיוותים וסילופים של ההלכה ע"י הרבנים גילית ע"י לימוד שו"ע ופוסקים.

          אהיה אסיר תודה אם תואיל בטובך לתת כמה דוגמאות.

          • סתם דוגמא
            שרוולים ארוכים לנשים – אין לזה בסיס הלכתי
            קיום יחסי מין רק לאחר הנישואין – קתוליזציה ברורה

            אתה יודע שללכת לרחוץ בים בשבת יש היתר מפורש בשולחן ערוך?

            • תודה רבה על הדוגמאות המאלפות.

              ברשותך, מספר הערות:

              א. שרוולים ארוכים לנשים – תמיהני עליך. אני אטען גדולה מזו. חזרתי על כל השו"ע ולא מצאתי שכתוב שם שחובה על נשים להתלבש כלל ועיקר. נמצא כי רק הנודיסטים שומרים על פך השמן הטהור, גחלת ההלכה בטהרתה…

              ב. מי הם אותם רבנים המעוותים את ההלכה, בניגוד לצורתה המקורית כמופיע בשו"ע ובפוסקים?
              בשו"ע (אבן העזר סי' כב ס"ב) נאמר שחז"ל גזרו על יחוד עם פנויה. ואילו אתה טוען כי אפילו החשש שמחמתו גזרו בעצם מותר. אתמהה.

              ג. היכן מצאת היתר לרחוץ בים בשבת בשו"ע? אני מצאתי דווקא איסור על כך באו"ח סי' שלט ס"ב.

              • אני שמח שאתה מסכים איתי כי מצוות השרוולים, בה מתחבטות אין ספור נערות ואולפנות, היא קשקוש מקושקש, פרי מוחם המרושע של מעוותי ההלכות.
                ב. לך לכיפה למדור "שאל את הרב" וחפש מילות מפתח כמו שרוול ותמצא די והותר מעוותים.
                יש נטיה לאנשים להתפס לסימן כב, באבן העזר , ולחשוב שזו דמותה של היהודה, אלא שמי שלומד הלכה ברצינות מגלה , שהתמונה הרבה יותר מעניינת וכוללת סעיפים עליהם לא טרחו לספר לו בהסדר, כמו סימן יג' סעיף ז' באותו אבן העזר שגורס כי "פילגש מיוחדת לאיש שרוצה לינשא לאחר, צריכה להמתין:"
                ואם יש פילגש , ויש פילגש, אזי אין צורך בחתונה כדי לקיים יחסים.
                ג. אתה טוען שהשולחן ערוך לא ידע עברית? הוא חשב שלשחות זה לשוט? לשוט זה להפליג באמצעות משוטים. הוא ידע עברית והתיר לרחוץ בים .
                עיין שכ"ו ס' ז' ו וסימן שכ"ח סעיף מד.

                העיקרון הוא בדרך כלל, שדבר שנראה שהולכים עליו למלחמה, כמו השרוולים ויחסי המין והים בשבת, תמיד יהיה דבר שביסוסו ההלכתי רעוע ומפוקפק וסביר להניח שהוא החמרה של שטות.

                זהו מנגנון אנרגטי, שדוחף את האנשים השיטחיים להתעסק בשטויות , כדי למנוע מהם כל סיכוי של עבודת אלוהים אמיתית.

                בכל אופן, זו סטייה פרועה מהנושא למרות שהיא חשובה ויש צורך למצוא לדיון כזה פלטפורמה שונה. 😉

                • אכן גם אני אינני רוצה לסטות מהנושא כאן אז אעיר בקצרה ואפנה למאמרים הרלוונטיים כי חשוב להעמיד דברים על דיוקם :

                  כל הרעיון הזה של "היתר פילגש " שיש כאלו שמעלים אותו כמו בצלאל כאן הוא קשקוש מוחלט שנובע מחוסר הבנה בהלכה ודרכי פסיקתה ושפרופ' צבי זוהר העלה את הרעיון התמוה-מזיק הזה כבר השיבו על דבריו והתנגדו לו בחריפות מוצדקת

                  מי שהנושא מעניין אותו באמת ורוצה להשקיע זמן בעיון בו ולא בשביל למצוא היתרים מתחת לבלטות שיעיין בכרך יז של כתב העת "אקדמות " שם יש את מאמרו של זוהר וחשוב מכך שלושת מאמרי התגובה המסבירים מדוע דבריו שגויים

                  מאמרי התגובה(המצויינים ) הם של הרב יהודה הרצל הנקין, הרב שמואל אריאל ושל מיכל טיקוצ'ינסקי ורחל פרנקל ( אמו של נפתלי פרנקל הי"ד) שכתבו מאמר ביחד

                  המאמרים נמצאים ברשת ואולי אעלה לינק שלהם עוד מעט לטובת המתעניינים

                • אני מוצא עצמי פטור מלהגיב לגבי שרוולים ופילגש, אבל לגבי שחייה בים – ההלכות אליהן ציינת מדברות על טבילה בים, כמו טבילה במקווה. השו"ע ידע עברית היטב, אבל לא עברית מודרנית. בלשונו לשוט הוא כמו בלשוננו לשחות. 'חבית של שייטים' הנזכרת בהלכה אליה ציינתי אני זהו מן מצוף המסייע לשוחה ולא למי ששט בסירה. לשון זו נמצאת אף בגמרא (קידושין כט.) 'ויש אומרים אף להשיטו במים'. ראה שם שמדובר על חובת האב ללמד את בנו לשחות.

    • ללמוד על מנת לקיים

      בס"ד טו"ב בתמוז ע"ה

      מובן מאליו שאם רבי נחמן מורה ללמוד שו"ע ופוסקים, הרי זה על מנת לקיים. וכדברי חז"ל: 'גדול תלמוד שמביא לידי מעשה', וכהבטחתם: 'הלומד על מנת לעשות – מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות'

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ שלום רב

        ברור כשמש שדברי בצלאל על כך שר' נחמן עודד את חסידיו ללמוד את השו"ע אך לא לקיימו הם אוקימתא צולעת במיוחד בכדי לנסות לגשר בכל הכוח על הניגוד הקיים אצלו בין אהדתו לר' נחמן לבין דברים שר' נחמן כתב וחינך אליהם שהם לא לטעמו

        הרבה מאוד אנשים מושפעים מתורתו הגדולה של ר' נחמן ולוקחים ממנה ולומדים את תורתו בשקיקה ואפילו נוסעים לאומן פעם פעמיים או יותר אך הם לא מתיימרים להיות חסידי ברסלב והם לא מקבלים את שיטתו של ר' נחמן באופן גורף כדרכם של חסידיו אלא דברים מסוימים שהם התחברו אליהם מתוך דרכו וזה בסדר גמור ונאה ומתקבל

        אם בצלאל מיודעינו היה מעיד על עצמו שגם הוא כך -מקבל מר' נחמן ודרכו דברים מסוימים שמשכו את ליבו ומחשבתו אך בדברים מסוימים הוא ממש לא מתחבר לדרכו זה היה בסדר גמור ולא מעורר שום תהיה אלא שהוא מציג את עצמו כחסיד ברסלב "האמיתי" שמכוון לדבריו של ר' נחמן וכל חסידיו שקיבלו מרבותיהם מסורת שהגיעה דרך המשפיעים עד ר' נחמן עצמו לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו וכולם חבורה של בלופרים

        זה מה שמביא אותו לנסיונות גישור מצחיקים נוסח "ר' נחמן עודד ללמוד את השו"ע אך לא בהכרח לקיימו"

      • רבי אברהם בר נחמן , היה אחרון מנהיגי חסידות ברסלב (נפ' ב1917) , הוא טען כי "עשרת אלפי שנה אחרי תחיית המתים, לא נבין את כוונת רבי נחמן, אף בדבר פשוט"

        יפה מאוד שאתה הצלחת, לדעתך , לרדת לסוף דעתו כל כך מהר ובקלות.

        • בצלאל, זה לא אתה שטענת שאתה ופרופ' הופמן ועוד כמה בודדים הצליחו ( בניגוד לכל החסידים ) להבין את דברי ר' נחמן? ???

    • לקום מהנפילה. לא לשקוע בה!

      בס"ד כ' בתמוז ע"ה

      עיון בכמה תגובות בבלוג של 'דרול' ('מחוייב המציאות'), מגלה תופעה מוזרה הצומחת בין צעירים שהתייאשו מהתמודדות עם יצרם. מסופר שם על חבורות של צעירים וצעירות המתאספים בלילות שבת, לומדים יחד ספרי רבי נחמן, אוכלים שותים ושמחים ו… עד הבוקר, ומסיימים את הבילוי בטבילה במקווה וב'תיקון הכללי'. לנגד עינינו קמות לתחייה חבורותיו ההוללות של יעקב פרנק.

      דרכי התיקון שהציע רבי נחמן, הפוכותלחלוטין. הן לא באו לתת לגיטימציה לנפילה, אלא לעזור לצאת ממנה במהירות, דרך התיקון, כמו גם דרך המניעה, כרוכה ביכולת להסיח את הדעת במהירות, ולהתמקד ב'עשה טוב', עצתו הפשוטה של רבי נחמן היא שאי אפשר לחשוב שתי מחשבות בבת אחת, וממילא כשמעסיקים את הראש בטוב, אין מקום לרע להיכנס.

      תיקונו של חטא העגל, בא על ידי עשיית המשכן, האנרגיות שבוזבזו על יצריות, יכולות להיות מנותבות ליצירתיות חיובית. זו הדרך הראוייה לבצלאל, ו'אין בעולם שום ייאוש כלל'. 'העבר אין' ומכאן ולהבא חושבנא טבא!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש. צ, מה שהבאת מהאתר של בצלאל (" דרול") הוא מצער מאוד

        ולצערי הוא מראה את הפן המכוער והמקולקל של תופעת הניאו חסידות, תופעה שבכללותה אני חושב שהיא חיובית מאוד וחשובה מאוד כשהיא מתבטאת בצדדיה הטהורים והנכונים שמראים על עליה מבורכת ביראת שמיים ואהבת ה' ועבודות

        עכשיו רק צריך לחכות שבצלאל ה"היסטוריון הבקיא" של תולדות חסידות ברסלב "יוכיח" באותות ובמופתים שגדולי רבני ברסלב של הדורות הקודמים אותם הוא תיאר כמעבירי מסורת ברסלב המקורית תמכו ועודדו את התופעות הפרנקיסטיות הנ"ל

      • היי לוינגר.
        אם כבר התייחסת לבלוג שלי , "מחוייב המציאות" נבג"מ , חשוב לי לציין שלא דייקת בנושא האנשים האלו.
        אני לא מכיר היטב את הקבוצה הזו שאתה מדבר עליה, אבל למיטב ידיעתי, רובם הגדול חרדים מדורות ומיעוטם הקטן, הם דור שני לבעלי תשובה.

        בקיצור קצור, כל אלו נולדו חרדים ואני מודה שמעבר לזה אני לא מכיר אותם יותר מדי. קיבלתי כמה מיילים אישיים והודעות אישיות ועל בסיסם אני יודע מה שאני יודע.

    • לגבי המלמדים

      בס"ד כ"ב בתמוז ע"ה

      לגבי שאלת המלמדים, שמעלה בצלאל –

      ראו במקורות שמביא רבי אליעזר שלמה שיק זצ"ל, בתשובתו לשאלה: 'רבנו אמר: "אם כבר שוחט – שיהיה מאנשיי; ואם כבר מלמד – שיהיה מאנשיי", היכן מופיעה השיחה הזאת ומה כוונת הדברים?' (באתר 'ברסלב סיטי', מיום כ"ט בתמוז תשע"ג). בתשובתו לשאלה 'אני מצליח בעבודת המלמדות, אך אני מבולבל משום שרבנו לא רצה שאנשיו יהיו מלמדים' (שם, מיום ב' בתמוז תשע"ג).

      מהדברים המובאים שם נראה יחס מורכב. ה'אינטרס הציבורי' הוא שהמלמד יהיה מאנ"ש המצטיינים ביראת שמים, אך למלמד עצמו זו עבודה כפויית טובה – שכרה מועט וטרחתה עצומה (בל נשכח שמלמדים של פעם היו מתחילים את עבודתם השכם בבוקר ומסיימים בלילה) והאחריות של המלמד שבידו הופקד היקר מכל, נשמות זכות של ילדי ישראל – היא גדולה ועצומה.

      נראה שבמזרח אירופה לא היה מחסור במלמדים, אך כאן בארץ היה צורך גדול במלמדים טובים. מהרא"ש מתאר את המלמד שלימדו בילדותו (תש"ז), ר' יעקב קלמנוביץ', שהטביע את חותמו בתלמידיו, היה מתפלל להצלחת לימודם ואמר שהוא מובטח שמי שלמד אצלו לא ייצא לתרבות רעה. על אחת כמה וכמה כיום, שחסידי ברסלב הפכו מקומץ לציבור גדול, ועבודת המלמד קלה יותר – רב הצורך שהמתאימים לא יימנעו ממלאכת הקודש של החינוך!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      כדאי לציין גורם נוסף –
      בשו"ע מבואר שמלמד צריך להקפיד על שעות שינה הולמות כדי שלא יתרשל בעבודתו, שכאמור החלה בהשכמת הבוקר ונמשכה עד הלילה. סדר לילו של חסיד ברסלב שכלל תיקון חצות, התבודדות, טבילה ולימוד לפני התפילה, הקשה מאד על שמירת ערנות בכל שעות העבודה הארוכות.

      • כדאי לציין ששיק הוא חסיד סאטמר , ועשה מעצמו אדמו"ר ולא מובן מדוע החליט לכנות את עצמו "ברסלב" אבל מובן מאוד גודל הנזק שעשה לחסידות ברסלב על ידי הפצת דעותיו המופרכות והשקריות.

        התנגדותו של רבי נחמן למלמדות וגם למקצועות נוספים כמו חזנים ושוחטים מפורסמת וידועה , אבל בעיקר נלחם בחירוף נפש נגד המלמדות, כך שהמקצוע הזה מסמל במהותו את ההתנגדות לברסלב ולתורת רבי נחמן. הדברים כתובים וידועים הן בספר שיחות הר"ן , הן בספר "חיי מוהר"ן" והן בקובץ "כוכבי אור" ונביחותיו של סאטמרי עילג ויהיר לא ישנו את דעת רבינו.

        • בצלאל עד כדי כך נסחפת עם הקונספירציה על השתלטות העדה החרדית על ברסלב שכנראה איפה שהוא איבדת את קו המחשבה ההגיוני

          אתה באמת חושב שחסידי ברסלב עד כדי כך מעסיקים את בד"ץ העדה החרדית שהם יפסיקו כנגד מישהו הקרוב אליהם בהשקפתם בכדי להכניס את כל הטיפוסים המפוקפקים והערסים של "שובו בנים" לתוך מאה שערים בשביל "להפיל את ברסלב מבפנים "?

          הרי ברור שמבחינתם אם הם היו רוצים להשתלט רב כמו הרב שכטר הוא מבחינתם האדם המושלם לכך בגלל קרבתו לדרכם ו"בעלי התשובה " של הרב ברלנד הם האחרונים ש"העדה" צריכים על הראש

          אם אתה חושב שכל מה שיש לעדה החרדית לעשות היא לבצע תוכנית. זדונית לחסל את חסידות ברסלב ובשביל זה היא מוכנה להכניס גורמים טורדנים לתוך מאה שערים אז כנראה שאתה ממש ממש אכול סרטים

          ולא התחמקתי ממה שכתבת על המלמדות, ראה מה שכתב לך לוינגר ודעתי כדעתו

          • אתה התעלמת ב8 ביולי כי ידעת ברוח הקודש שלוינגר יגיב ב9 ביולי.

            הלאה הטרולים.

            • לא חביבי

              פשוט לא ראיתי עניין להתעסק עם זה

              ואתה? אתה מתעלם מהעובדה שחסידי ברסלב של השול לא נמנעים אידיאולוגית כקבוצה ( אני לא מדבר על העדפות של יחידים ) מדיבור בעברית או מהצבעה בבחירות דברים שב"עדה" הם טאבו אבל תמשיך לשייך אותם אוטומטית לעדה החרדית

              תמשיך להיתפס לקטנות אבל להערות שמעבירים לך על דברים יותר עקרוניים אתה מתחמק

              יפה לך

              • "לא ראית עניין להתעסק עם זה" כי אין לך תשובה וזה מוכיח שהטענה שלך שטותית, ממש כמו הטענה שהבחירות לכנסת הם טאבו ב"עדה".

                הרבה מאוד מהעדה מצביעים בבחירות, כי גם הבד"ץ לא ממש מתעקש על האיסור הזה, אלא זו התחנפות מן השפה לחוץ לאנשי סאטמר שמביאים תקציבים לעדה.

                התפרסמו בזמנו תמונות של הנכד של אב"ד הבד"ץ כשהוא עובד למען האגודה בבחירות ואף אחד לא התרגש.

                אז לטענותיך:
                מה שטענת לגבי העדה הוא לא נכון
                לא הייתה לך תשובה ואין לך תשובה לנושא המהותי והחשוב , אבל במקום להודות , אתה ממשיך להפריח הבלים וסילופים כמנהג הטרולים.

                • לא ראיתי עניין להתעסק עם זה מסיבה פשוטה שמדובר בנושא שולי מאוד שלצרכיך בדיון הזה אתה מנפח אותו ומאחר שלוינגר כתב וענה לך למרות זאת. הצטרפתי וכתבתי לך שאני מסכים עם מה שהוא כתב והדברים פשוטים

                  יש הבדל בין הוראה לשעתה לבין הוראה עקרונית ותמידית וכך הוא בדבר הזה בדיוק כמו שלוינגר כתב לך וצדק בדבריו

                  יש הבדל בין הוראה לקבוצה קטנה של חסידים ושיכולה ואמורה להתאים להם לבין הוראה קבועה לציבור גדול, וכי למה ציפית? שלציבור גדול לא תהיה מערכת חינוך ומלמדים? נראה לך שככה ר' נחמן רצה? שלחסידות גדולה לא תהיה מערכת חינוך לתשב"ר?

                  מדובר בסברה פשוטה שלא ראיתי צורך להיכנס אליה ולהתערב עליה ומאחר שהצקת לי עם זה לווינגר הגיב לך נכוחה אז צירפתי את דבריי לדבריו זה הכל!

                  מה שכתבת על העדה החרדית והבחירות :

                  זו גם שטות שאני מוצא את עצמי פטור מלענות עליה

                  • אתה מכנה נושא מרכזי ומהותי בברסלב בשם נושא שולי מאוד, כיון שהוא מפוצץ את בועת הכזבים שאתה מפריח כאן.

                    לוינגר לא כתב כאן שום דבר מעצמו, הוא ציטט איזו שטות ששיק כתב, שהיא חסרת ערך כמו כל יתר השטויות של שיק.

                    אני יכול לנהל דיון עם לוינגר על מקורות ברסלבים אותנטיים , אבל שיק אינו ברסלב, אלא איזו פרודיה סאטמרית גרוטסקית ואין לי עניין לדון בו מטוב עד רע.

                    היתרון של לוינגר עליך, שהוא לא משקר ולא מנסה להציג את עצמו כמומחה בברסלב או כמומחה בעדה החרדית, תוך שהוא כותב שטויות כאלו, שכל צ'אלמר שהיה קורא אותן היה רוקע ברגליו מרוב צחוק.

                    דיון רציני הוא דבר טוב ויפה, אבל כאשר אנשים פולטים הבלים חסרי שחר בטון ידעני ומתנשא כמו שאתה ואמיר שכטר עושים, באמת אין מה להתקדם ולדון הלאה.

    • רבי נתן: לבחור את המלמד היותר מדקדק

      הואיל ותכלית הלימוד היא להגיע לבירור האמת, יש לבחור את המלמד המדקדק ביותר. וכך כותב רבי נתן:

      וזה שאמרו רז"ל, ומובא בשו"ע, שכשיש שני מלמדים, ואחד לומד יותר ואחד מדקדק מדקדק ונזהר מן הטעות ביותר – שיקבלו את המדקדק יותר. ועל כן צריך ליזהר מאד ממלמד שאינו נזהר מהטעות, כמו שאמרו רז"ל: "שבשתא – כיוון דעל על"… ועל כן הזהירונו רז"ל ליזהר מעתה ממלמד ורבי שיכול להטעות את האדם… כי עיקר הרב והמלמד הוא לברר האמת, וכנ"ל'.

      (ליקוטי הלכות, יו"ד, הל' מלמדים ות"ת, הלכה ב', אות לא)

    • הרב שיק מביא מספר מקורות.

      ב'חיי מוהר"ן', סימן תסה, נאמר:
      'נמצא שכל אדם יש לו שעה, וכשעוסק במשא ומתן יכול להיות שבאותה השעה שיש לו ירויח ממון הרבה… שיזמין לו ה' יתברך איזה הצלחה גדולה בעסק שהוא עוסק, ויכול להרוויח באותה השעה שלו רווח גדול. אבל כשהוא מלמד, אזי כשמגיע לו השעה שלו שהוא שעת הצלחה שלו, אזי התלמיד שלו מביא לו פשטידא טובה וכיוצא… ובזהיוצאת ועוברת שעה שלו… אבל אדם אחר יכול להרוויח בשעה שלו ריווח גדול…'

      משמע, שהבעייה במלמדות היא כלכלית: אי אפשר להגיע במקצוע זה להצלחה כלכלית.

      גם מ'שיחות הר"ן', סימן רמ, עולה תמונה דומה. השכר במלמדות נמוך מאד. אך מתווספת בעייה נוספת: גדול הסיכון שאדם ייענש על התרשלות במלאכתו, כפי שאמר רבי נחמן לאחד מאנשיו שהיה מלמד:
      'אם כן תחשוב כמה עולה על שעה אחת שכר לימוד, בודאי לא יעלה כי אם דבר "שיבוש" {מטבע פחות ערך}. אם כן, כשאתה מבטל שעה אחת מלימודך – אתה אובד עולם הבא בשביל דבר "שיבוש", בשביל "גדול" אחד או שנים. אבל כשתעשה משא ומתן ותגזול חבירך… על ידי איזה אונס, מחמת שאי אפשר ליזהר ולדקדק על פרוטה אחת – בוודאי ימחל לך; אבל השעה שאתה מבטל מלימודך – בוודאי אין הבעל הבית מוחל לך בשום אופן'.

      מדברי רבי נחמן שם, משמע שייתכנו בזה הבדלי הנהגה בין הדורות.. במענה למוהר"א מטפליק, שהביא בשם הבעש"ט שטוב להיות מלמד, אמר רבי נחמן:
      'איני יודע אם הבעש"ט ז"ל אמר כך. ואפילו אם אמר כך, כל צדיק הדור יש לו כח להנהיג את הדור כפי אותן הדורות, ואני אומר *עתה* שטוב לעבודת הבורא שלא להיות מלמד'

      נראה שזקני חסידי ברסלב בארץ, הבינו עוד לפני שבעים שנה, שכנגד מבול הכפירה והפריצות השוטף, את העולם, צריכים טובי הכוחות להירתם לעבודת החינוך. וכפי שתיאר הרב שיק את המלמד שלימדו בילדותו ב'עץ חיים', ר' יעקב מלמד-קלמנוביץ', שהיה מחסידי ברסלב, והטמיע יראת שמים בלב תלמידיו, לימדם להתבודד ולהתפלל אל ה', והתפלל עליהם שיצליח בחינוכם .

      אף תנאי עבודתו של המלמד השתפרו מאד. אם בזמנו של רבי נחמן ישב המלמד עם תלמידיו מהשכמת הבוקר עד הלילה (כמתואר בשו"ע) – כיום המלמד הוא חלק ממסגרת של 'תלמוד תורה', יש הגבלה של מספר שעות העבודה, ואף תנאי השכר סבירים יותר. לפיכך, השיקול הכלכלי, שהיה מרכזי בהתנגדותו של רבי נחמן לעיסוק במלמדות, 'התרכך' בהרבה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      את ר' יעקב מלמד-קלמנוביץ הכרתי בזקנותו, כשהיה מתגורר אצל בנו ר' זימל קלמנוביץ, שאף הוא היה איש חינוך. ר' זימל שהיה מחשובי המתפללים בבית הכנסת 'בית יוסף' בשכונת 'רסקו' בירושלים, הוא שהכין אותי לקריאת התורה וההפטרה בשבת ה'בר-מצווה' שלי. יהי זכרם ברוך!
      '

      • מרוב תאוותו של שיק לכוח ופרסום ומרוב רצונו לבנות את עצמו כאדמו"ר לחסידות מפוברקת, לא היה יכול לעצור בעצמו ופרץ את האיסור המפורש של רבי נחמן ובלבד שיוכל לפתוח "מוסדות" ולעמוד בראשם.

        כך רואים איך התאווה והכבוד, מעבירים מהעולם.

    • תורת חו"ל ותורת ארץ ישראל

      ואולי השפיע על השינוי בגישתם של חסידי ברסלב בא"י אל 'המלמדות', גם הקשר של רבים מגדוליהם עם הראי"ה קוק (חומר רב בנושא ימצא המעיין באתר 'אוצר החכמה' בנושא: 'הגרא"י הכהן קוק וחסידי ברסלב ביפו', ובזכרונותיו של ר' שמואל העשל פרידמן, שבאתר 'ישיבה').

      ממאפייניה של 'תורת ארץ ישראל' ביחס ל'תורת חוצה לארץ', היא המעבר מההתרכזות בעבודת ה' הפרטית של האדם, להסתכלות על הדברים מההיבט הציבורי. אף אם מההיבט האישי מביאה המלמדות לאדם קשיים בעבודת ה', באה 'תורת ארץ ישראל' וקוראת לו ללכת לחינוך, גם אם הדבר בא במידה מסויימת על חשבון התפתחותו הרוחנית. הרצי"ה קוק היה אומר שצריך לפעמים לא רק 'מסירות גוף' אלא גם 'מסירות נפש' למען הכלל.

      ההירתמות לעשייה חינוכית, יש בה גם מפתח לעלייה רוחנית, שהרי 'מתלמידיי יותר מכולם'.- כשאדם צריך להעביר את ערכי התורה לתלמידיו, נדרש הוא להוסיף בהם הבנה והעמקה, ואף שומע מתלמידיו רעיונות חדשים-ישנים, שלא חשב עליהם מקודם אך הם מגופי תורה, בבחינת 'בא ללמד ונמצא למד'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • בס"ד כ"ו בתמוז ע"ה

      ב'שיחות הר"ן' סימן רמא, נזכרת קפידא מיוחדת של רבי נחמן על מלמדים העוזבים את ביתם והולכים ללמד בעיר אחרת, אולי גם זאת היתה מסיבות התנגדותו למלמדות – החשש שמלמד שלא ימצא עבודה בעירו, ייאלץ לעזוב את ביתו ולחפש משרת מלמד במקום רחוק, שתחייב פרידה מביתו לזמן ארוך.

      איש חברון, ר' מנדל הויזמן (חתנו של ר' אברהם אהרן זוננפלד), סיפר שר' ישראל קרדונר היה המלמד שלו במשך שלוש שנים בחברון, והיה מפליג כל ימיו במעלת פרישותו וקדושתו של ר' ישראל. (הדברים מובאים בדברי 'דור שמעון', בדיון על 'ההילולא של רבי ישראל קרדונר')

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש ר ל ט נ ו ת

        אתה כותב:
        "אולי גם זאת היתה מסיבות התנגדותו למלמדות – החשש שמלמד שלא ימצא עבודה בעירו, ייאלץ לעזוב את ביתו ולחפש משרת מלמד במקום רחוק, שתחייב פרידה מביתו לזמן ארוך."

        זו בוודאי לא הייתה הסיבה של ר' נחמן. כשר' נחמן שנסע לארץ ישראל השאיר את בנותיו ואת אשתו בחוסר כל בעודו אומר: "…את שואלת מי יפרנסך? את תהא כובסת לבנים; הבת הגדולה תהא לאומנת, את הבת הצעירה יקח אחד לביתו מתוך רחמנות וכל מה שיש לי אמכור להוצאות הדרך"…

        • "שרלטנות", אני לא מספיק בקיא אך אני מעלה סברא שאולי ר' נחמן ציפה מעצמו. וממשפחתו הנהגות ואורחות חיים מחמירים יותר וקשים יותר מאשר מחסידיו?

          בלא מעט מקרים רבנים גדולים מחמירים על עצמם.בכל מיני חומרות אך הם לא מדריכים לכך את הרבים ואפילו לא את תלמידיהם

          שמא זה במקרה דנן?

          • ש ר ל ט נ ו ת

            לא מדובר על "חומרות" שאדם לוקח על עצמו, אלא על עזיבתו משפחתו למסע שבאותם ימים היה רב סכנות, תוך מודעות למצב הקשה שאליו תקלע משפחתו.

            אני לא מבקר את ר' נחמן על זה. אני לא מצפה ממנו להיות הומניסט/ליברל/פמיניסט/שוויוניסט. אני פשוט רואה אותו כמות שהוא על צדדיו היפים (שקיימים), ועל צדדיו הכעורים (שקיימים גם הם) ועל רקע תקופתו.
            הערתי ללוינגר שזה פשוט מצחיק לומר את מה שאמר בהתחשב בנ"ל.

            אגב, בהקשר הזה שיטתו של לוינגר (שבאה לידי ביטוי פה בצורה ברורה) – הפלפולים האינסופיים, והנסיונות להרמוניזציה במקום שהיא פשוט לא רלוונטית וגם לא נכונה עובדתית, היא מביכה.

            מה שצריך זה יושרה, ולא להתפתות לאנכרוניזם, ולומר בצורה ברורה זה האיש, וכמו כל אדם הוא מורכב ובעל צדדים לכאן ולכאן.

            • "שרלטנות", אני לא רואה כאן אנרכוניזם

              יש ערכים ונורמות חוצי תקופות ותרבויות מה שאולי נוכל לכנות "מוסר טבעי" או "מצפון"

              הערך של לא לעזוב. את הבית והמשפחה לתקופות בלתי סבירות הוא לא ערך "הומאניסטי " "מודרני " וכיו"ב. אלא ערך אנושי בסיסי שיש לו גם תוקף הלכתי המובא כבר בש"ס

              הכללים הנאמרים במסכת כתובות על עד כמה זמן אדם יכול לעזוב את ביתו לצורכי עבודה בכדי לא לצאת לזמן בלתי מוגבל ולהזניח את האשה

              וכן הכללים באשר לגידול הילדים שגם מוטל על האב כמבואר בסוף פרק "האשה נקנית בגמרא בקידושין

              זאת בנוסף לחובת הגבר לפרנס את אשתו כמבואר כמעט בכל מסכת כתובות

              לכן לפטור את נסיעתו של ר' נחמן כ"רוח תקופתו" לדעתי יהיה ממש לא רציני

              ואת זאת אני כותב לא כחסיד שלו כי אינני חסיד ברסלב ואני לא בא מתוך גישה של "להצדיק את רבינו " בכל מחיר

              אלא מתוך ראיה אובייקטיבית ולאור המקורות לפיהן הוא הלך – דברי חז"ל והפוסקים שדורשים מפורשות לא להזניח את האשה והילדים וכמו שהבאתי לעייל ( המקרה של ר' עקיבא ואשתו רחל הוא לא מקרה סטנדרטי וככזה שמומלץ לרבים ואכמ"ל )

      • קרדונר כינה את תקופת מגוריו בחברון כ"ימים אשר עברו בחושך", כך שאם הייתה לו כזו מעידה, בוודאי עשה עליה תשובה.

        גם ראב"נ , ד"א נחשד במלמדות לפני שמלאו לו י"ח וענה למבקריו, כי עסק בלהיות משגיח (כמין בייביסיטר) על הילדים ולא לימד אותם, דבר שמלמד עד כמה נזהרו חסידי ברסלב ממלמדות, אפילו עשרות שנים אחרי מוהר"ן.

        אלו ואלו , אינם דומים למקרה של שיק שחטא והחטיא.

    • בקצרה (לשרל')

      בס"ד כ"ז בתמוז ע"ה

      לשרל' – שלום רב,

      ב'שיחות הר"ן' סימן רמא: 'שמעתי בשמו שהקפיד מאד על המלמדים שלומדים בעיר אחרת חוץ לביתם, וקרא אותם בלשון גנאי גדול, ואמר שהמלמד שלומד חוץ לביתו דומה אצלו כמו שפחה כנענית'. דומני שטעמו שאדם ששרוי בלא אשתו במשך חודשים ארוכים, ולעיתים שנים, נמצא בסיכון גבוה למצבי פריצות והרהורים.

      וכנודע שמלאכת המלמד היתה ללא חופשות, לרבות שבתות וחגים. ה'חופש הגדול' ביותר הוא תשעה באב…אם סוחרים היו יוצאים מביתם מדי פעם ליריד לכמה שבועות – מלמד היה נעדר מביתו בסדרי גודל של לפחות חצי שנה, כמידת 'זמן', ובדרך כלל לשנה או כמה שנים.

      מלבד בסכנה הרוחנית שבפרישות ממושכת, יש כאן גם פגיעה במשפחה, היפך מהנחייתו של רבי נחמן (שיחות הר"ן, סימן רסד): 'הזהיר לכבד ולייקר את אשתו, כי אמר: הלא הנשים הם סובלים צער וייסורים גדולים מאד מאד מילדיהם,צער העיבור והלידה והגידול, כאשר ידוע לכל עוצם מכאובם וצערם וייסוריהם בכמה אופנים הקשים וכבדים מאד מאד. על כן ראוי לרחם עליהם ויקרם ולכבדם. וכן אמרו רבותינו ז"ל (ב"מ נט): "אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו", וכן אמרו (יבמות סג): "דיינו שמגדלות את בנינו" וכו".

      לגבי הנסיעה לארץ ישראל, כבר הרחבתי בזה בהערותיי ל'אנושיות ללא הערות שוליים', במענה להערותיו של פרופ' נדב שנרב, ואביא כאן רק תמצית שבתמצית.

      ברור שהדברים שאמר לבתו היו על דרך הגוזמא, כדי להבהיר שהעניין מבחינתו 'סגור'.. רבי נחמן סמך על חסידיו לא ישאירו את משפחתו ללא משען. וכפי שהיה כשאמר לחסידיו 'אני רוצה לנסוע מיד איך שיהיה אפילו בלי מעות, אך מי שירצה לרחם עליי ייתן לי מעות על הוצאות' – 'תיכף נסעו אנ"ש בעיירות הסמוכים וקיבצו איזה סך… כי הנסיעה היתה בנחיצות גדולה וראו שאי אפשר לעכבו בשום אופן כלל' (שבחי הר"ן ז). על כל פנים, גם 'ברירת המחדל' לא חרגה מהמקובל שנשים היו עובדות לפרנסתן בעבודות בית.

      אותה בהילות לצאת לארץ ישראל, היתה לרבי נחמן גם לשוב לביתו. הוא הגיע לחיפה ב'ליל זכור ברית' (הלילה שלפני ערב ראש השנה), 'ותיכף אחר ראש השנה היה רצון רבנו ז"ל לחזור תיכף לביתו, ולא היה רוצה לנסוע כלל לשום מקום, לא לצפת ולא לטבריה' (שבחי הר"ן טז)., באומרו 'כי תיכף הלך ארבע אמות בארץ ישראל פעל מיד מה שרצה להשיג' (שם טו).

      בדבריי שם העליתי את ההשערה, על סמך דברי רבי נחמן במקום אחר, שע"י ארץ ישראל זוכין לבן זכר – ומכאן שיערתי שרבי נחמן בא לא"י כדי לזכות בבן זכר. אכן נולד לו אחר כך בן, הילד המופלא שלמה אפרים שבו תלה רבי נחמן תקוות גדולות, אך לדאבון ליבו נפטר הילד בגיל צעיר,

      אין מקום לדמות נסיעה חד פעמית לשם השגת מטרה רוחנית עילאית, המשולה ליציאה ליריד לצורך גדול, לאורח חיים קבוע של היעדרות ממושכת מהבית.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • ע"י נכונות למסי"נ על א"י - זוכים לא"י

      כדאי לציין, שמביקורו של רבי נחמן בא"י, התגלגלו הדברים שאחת מבנותיו זכתה לעלות לארץ.

      כפי שנזכר רצה רבי נחמן לשוב לביתו מיד אחרי ראש השנה, אך עקב הפצרות חסידי צפת וטבריה נסע רבי נחמן לשם. בטבריה הציע ר' משה בנו של רבי מנחם מנדל מויטבסק לשדך את בנו עם בתו של רבי נחמן, והשיב רבנו ז"ל: האיך יכולים למאן בשידוך? מן הסתם מה' יצא הדבר שתהיה בתי בארץ הקדושה' (שבחי הר"ן לב).

      בסופו של דבר נפטר החתן המיועד, ובת רבי נחמן נישאה לבנו של הרב דוואלוטשיסק, 'ונתגלגל אחר כך מאת ה' שנסע הרב הגאון הנ"ל לארץ הקדושה, ולקח את בנו חתן רבנו ז"ל כדי שילמוד אצלו שם, ואחר כך נסעה בת רבנו ז"ל גם כן לשם, ונתקיימו דברי רבנו ז"ל שאמר שמאת ה' הוא שבתו תהיה בארץ הקדושה' (שם).

      נמצינו למדים, שבת רבי נחמן ש'קיבלה עליה את הדין' והיתה נכונה להקרבה זמנית כדי שאביה יוכל לבקר לארץ – זכתה לעלות לארץ לישיבת קבע, 'דוכתא דמשה ואהרן לא זכו'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר.

    • רבנים נוספים שהתנגדו לתופעת המלמדים-הגולים

      התנגדותו של רבי נחמן לתופעת המלמדים הגולים, לא באה בחלל ריק. זו היתה תופעה נפוצה בין האשכנזים, וכמה חכמים, לפניו ולאחריו, התריעו על קלקלות שונות הבאות בעטיה.

      ר' יהודה ליב ב"ר משה מינדן מז'ליחוב (נפטר באלטונה תע"א 1711) תולה באותם מלמדים את ההתנהגות הבלתי מכובדת של נערים בבית הכנסת:
      '… וגם המלמדים, רובא דרובא אינם משגיחים עליהם ומוחים בידם. והחסרון הוא בעו"ה מאחר שבאלו הארצות במדינות אשכנז רובא דרובא אין להם מלמדים קבועים עם נשיהם ובניהם, כמו הספרדים ושאר הארצות, וכל אחד קונה אדון לעצמו ומלחמו הוא אוכל…' (הרב ש' אסף, מקורות לתולדות החינוך בישראל, א, תשס"ב, עמ' 233). המלמד הגולה חושש לפרנסתו, ופוחד להוכיח את תלמידיו, 'ועל ידי זה תלמידיהם עושים כרצון ליבם' (שם).

      אף קלקולים מוסריים שכיחים אצל מלמדים וחזנים גולים, ועל זה אומר ר' יהודה לייב מינדן:
      ' ואותן קהילות שהיכולת ת"ל בידם ושוכרים מלמדים ובפרט חזנים בלא נשיהם, אינם יוצאים ידי שמים ועתידים ליתן את הדין עליהם, שכמה רעות יוצאות ובאות ומכשולים גדולים יוצאים מזה, והם בכלל מחטיאי רבים. ואע"פ שיש להם נשים בארץ מגוריהם, הם דומים עכשיו האלו המדינות כמי ששרוי בלא אשה… כי אי אפשר שהלימוד שלהם עולה יפה לפי שאין דעתיהם צלולות מחמת צער נשיהם ובניהם שעזבו בארץ רחוקה…
      ועוד נמשך מזה צרות צרורות, רעות גדולות וחמורות, כאשר בעו"ה עינינו בכל יום רואות, שכמה וכמה מלמדים רעים וחטאים יוצאים באלו הארצות לתרבות רעות, ועוזבים את נשיהם ומשליכים אוחרי גוום ושולחים להם גט כריתות. והרבה מהם שנושאים נשים על נשיהם, ובוגדים באשת נעוריהם ועוזבים אותם עד עולם. ובכל שנה ושנה שלוחי ניסן ושלוחי תשרי יוצאים ושואלים ומבקשים אחריהם כדי להחזירם לבית"ם אלו נשיהם. ועוד שאר רעות שאין להם מספר יוצאות ובאות מזה…' (שם, עמ' 234-235).

      ולפיכך קורא ר' יהודה לייב מינדן:
      'על כן אהוביי, מוריי ורבותיי ואנשי קהילות קדושות, אל נא אחיי תרעו לעשות כדבר הזה עוד, ושכרו מלמדים הגונים עם נשיהם בצדיהם, כי אז מוכרחים הם ללמוד עם בניכם באופן המועיל ביותר ומשגיחים עליהם ומדריכים אותם בדרך הישר והטוב… ונוסף על זה שאז לימודם עולה יפה כסולת מנופה, זכה ונקיה וטהורה, בלי שום חטא ועוון דאגה ומורא'.

      בק"ק אשכנזים באמשטרדם, הגבילו את פרק הזמן שיכול מלמד שאין אשתו עמו לעבוד, ותיקנו (בשנת תצ"ה 1735):
      'גם כל המלמדים שכבר שהו כאן שלוש שנים בלי נשותיהם, מחוייבים לחזור לביתם ולאהליהם. ושום בעל בית, תושב או אזרח, לא ייתן למלמד הנשאר פה אחר הזמן הנ"ל שום סיוע… כל שכן וקל וחומר למסור לו ילדים ללמוד…' (שם, עמ' 420).

      כנגד מלמדים מחוץ לעיר מתריע רבה של ורשה, רבי חיים דוידזון, ב'קול קורא' מערב ראש חודש חשוון תר"א 1840. הן מצד תחרות בלתי הוגנת כלפי המלמדים המקומיים. והן משום שרבים מהמלמדים הזרים אינם ראויים:
      'אמנם רובם מהבאים לכאן אשר כמעט לא ידעו מימינם לשמאלם, אף גם נמצאו בתוכם הולכי על דרך לא טוב, ולמיעוט דעת המון בעלי בתים דכאן, אף גם לגודל טרדותם – לא ישכילו על זה, ובחלקות אמרים ופיתוי דברים הרבה יטעו את לב בעלי בתים כי הם לומדים מופלגים' 0שם, עמ' 729).

      נמצינו למדים: לא יחיד רבי נחמן בהתרעתו כנגד תופעת המלמדים הגולים והבעיות הכרוכות בה. וב"ה בימינו, תופעה זו כמעט שאינה קיימת. עבודתם של המלמדים מוסדרת, שעות עבודתם וזמני חופשתם מוסדרים, ואינם צריכים עוד להיות 'כציפור נודדת מקינה, כן איש נודד ממקומו'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר.

    • בפיסקה 3, שורה 4-5:
      … הם דומים עכשיו באלה המדינות…

      שם, שורה 8-9:
      … ומשליכים אחרי גוום…

    • עיסוק במלמדות במשנת רבי נחמן (נסיון סיכום)

      בס"ד כ"ח בתמוז ע"ה

      התנגדותו של רבי נחמן לעיסוקם של חסידיו במלמדות מוזכרת במספר מקומות. ב'חיי מוהר"ן' סימן תסה, מנומקת התנגדותו בחוסר כדאיות כלכלית של המלמדות ששכרה מועט. גם ב'שיחות הר"ן', סימן רמ, מוזכר השכר המועט שבמלמדות, אך נוסף גם הנימוק שהאחריות על ביטול הזמן גדולה, ואין ההורים מוחלים אף על התרשלות מועטת בחינוך ילדיהם.

      בחומרה יתירה התייחס רבי נחמן למלמד העוזב את משפחתו והולך ללמד בעיר אחרת, בדבריו ב'שיחות הר"ן', סימן רמא, אומר רבי נחמן על מלמד כזה שהוא כ'שפחה כנענית'. היחס החריף של רבי נחמן מובן מאד הן מצד בעיית ההרהורים והפריצות שיכלה להיגרם על ידי אדם השרוי בלא אשתו במשך תקופה ממושכת. והן מצד הערך של כבוד אשתו, שרבי נחמן מעורר עליו בצורה נמרצת ב'שיחות הר"ן' סימן רסד על פי הדרכות חז"ל.

      על התופעה שהיתה נפוצה בקהילות האשכנזים (בניגוד לספרדים) שמלמדים עוזבים את ביתם למשך שנים ארוכות כדי למצוא את פרנסתם בעיר אחרת. מעידים מספר מקורות (שהובאו בספרו של הרב שמחה אסף, 'מקורות לתולדות החינוך בישראל, א, תשס"ב).

      יותר ממאה שנה לפני רבי נחמן, מתריע על כך ר' יהודה לייב מינדן (בספרו 'שירי יהודה' שנדפס בשנת תנ"ז 1697). הוא מדבר על התרשלותו של המלמד הנמצא לבד במקום זר, חרד לפרנסתו ודואג לששפחתו. הוא אף מתאר קלקולים מוסריים של מלמדים כאלה שבגדו בנשיהם והשאירו אותן עגונות, וקורא לקהילות לאסור מצב זה שמלמד נוטש את משפחתו. תקנה מסויימת בכיוון זה עשו בקהילה האשכנזית במשטרדם בשנת תצ"ה 1735 שהגבילו את שהות המלמדים ללא משפחתם לשלוש שנים (!) בלבד.

      תלמידיו של רבי נחמן לא ראו בעצתו של רבי נחמן איסור גורף, וכך מצאנו את רבי ישראל קרדונר משמש כמלמד בחברון, ואת רבי יעקב קלמנוביץ שהיה מלמד בת"ת 'עץ חיים' בירושלים. אף נמסר בשם רבי נחמן, שאמר: 'אם כבר מלמד – שיהיה מאנשיי' וכפי שהסביר הרא"ש שיק, שיש יתרון במלמד שהוא חסיד וירא שמים.

      נראה שבדורותינו שרבו חסידי ברסלב, ומאידך הוקלה מאד עבודתו של המלמד, שבדרך כלל עובד במקום מסודר, המקפיד על הגבלת שעות עבודתו וימי חופשתו, וכמעט אין מצב שמלמד עלול להיאלץ לגלות לצורך פרנסתו – נראה שעבודת חינוך ילדי ישראל היא דבר ראוי וחיוני ביותר, וראוי שיילכו 'הטובים לחינוך'

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      לגבי הערתו של אחד מענווי ארץ, שמחמת ביישנותו העלים שמו (וקדמו בזה פרופ' נ' שנרב), מנסיעתו של רבי נחמן לא"י תוך עזיבת משפחתו –

      כדאי לציין את תשובתו של הגר"א לאשתו בדרכו לארץ ישראל: 'הנה אנשים נוסעים על כמה שנים בשביל ממון, מניחים נשותיהם, וגם הם נע ונד בחוסר כל, ואני ת"ל נוסע לארץ הקדושה… חמדת כל ישראל',

      רבי נחמן עצמו גילה את התנגדותו הנמרצת להיעדרות קבועה של שנים מהבית לצורך פרנסה, אך מסתבר שנסיעה חד פעמית לצורך רוחני גדול, אינה פחותה ממנהגם של סוחרים לצאת לזמן קצוב לצורך יריד וכיו"ב.

      במקרה דנן, היתה התלות הכלכלית של המשפחה באב מצומצמת. שתים מבנותיו של רבי נחמן היו גדולות ויכלו לפרנס את עצמן (אחת מהן כבר היתה מאורסת), ובתו היחידה שהיתה קטנה, ניתן היה להניח בוודאות שיהיה מי שייקחנה אל ביתו. על אחת כמה וכמה שרבי נחמן שהיה באותה עת אדמו"ר נערץ יכול היה לסמוך שחסידיו לא ישאירו את משפחתו הקטנה ללא משען.

      מלבד מעלתה של ארץ ישראל שמשכה רבים מגדולי ישראל לעלות אליה, הזכרתי (בהערותיי ל'אנושיות ללא הערות שוליים, ובקצרה כאן), שרבי נחמן ראה את הביקור בארץ ישראל כסגולה לבן זכר, ושיערתי שאחת הסיבות לרצונו העז לבקר בארץ היה רצונו העז לזכות בבן זכר.

      הזכרתי שתיכף להגעתו לארץ אמר רבי נחמן שהשיג את מטרתו ורצה בבהילות לשוב לביתו תוך מספר ימים. הזכרתי את התלהבותו של רבי נחמן מהצעת השידוך שהציע לו בנו של רבי מנחם מנדל מויטבסק לבתו, באטמר שודאי מה' יצא הדבר שבתו תעלה לארץ הקדושה, רצון שהתגשם בסופו של דבר, כאשר בתו עלתה לארץ.

    • 'גם א"י סגולה לבנים' (ליקו"מ א,מח)

      וכך אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן\ חלק א, תורה מח):

      'גם ארץ ישראל סגולה לבנים, כמו שאמרו רז"ל: לך לך מטרצך ושם תזכה לבנים (ראש השנה טז,ב), "כי נחלת ה' בנים" (תהלים קכז)…'

    • בתגובה 'עיסוק במלמדות במשנת רבי נחמן (נסיון סיכום)'

      פיסקה 4, שורה 3:
      … חרד לפרנסתו ודואג למשפחתו…

    • שם, בפיסקה האחרונה, שורה 3:

      … באומרו שמה' יצא הדבר…

    • עליה צורך העלאה

      בס"ד כ"ט בתמוז ע"ה

      ד"ר י"ק מיקלישנסקי, במאמרו 'ארץ ישראל במשנת מהר"ן מברסלב', (בקובץ 'החסידות וציון', בעריכת הרב ד"ר שמעון פדרבוש, ירושלים תשכ"ג, עמ' רמו-רנו), כותב על ייחודה של עלייתו של רבי נחמן לארץ. בעוד העליות המסורתיות של גדולים וצדיקים היו במגמה להגיע בארץ להתעלות רוחנית,

      'לא כן רבי נחמן. הוא עלה ארצה בשנת הכ"ז לחייו, ולא נתכוון כל עיקר בעלייתו לטובת עצמו, כי אם אך ורק לטובת תלמידיו וחסידיו. היינו להתבשם ולהתקדש בקדושת הארץ ואוירתה, על מנת לחזור למקומו ויתחממו נגדם גם שומעי לקחו.

      אחרים עלו לארץ ישראל כדי להשתחרר מקליםת הגלות, שהיא כולה חול. הר"נ עלה מתוך מגמה להוריד משם קצת קדושה לתוך החול שבנכר, ויטעמו טעם גאולה אף היושבים בגולה עד שתבוא הגאולה השלימה לארץ ולעם… על מנת לחזור ולזכות מריחה ומרוחה גם את אלה שלא זכו להיות באוירה הקדושה ממש שך ארץ ישראל. בלשון הר"ן (ליקוטי עצות, ארץ ישראל יא): ממשיכין בחינת קדושת ארץ ישראל גם עכשיו שהיא תחת יד הסט"א ואין קדושתה יכולה להתגלות, אף על פי כן יכולים לגלות ולהמשיך קדושתה גם בגלות המר הזה על ידי התנוצצות אור זכות אבות' (עמ' רמו-רמז).

      תורתו של רבי נחמן עברה מהפכה בארץ ישראל, כעדותו של רבי נתן:
      'ועיקר השגתו הנפלאה והנוראה מאד מאד התחיל אחר שהיה בארץ ישראל, עד שהוא מתבייש עתה בהתורה שאמר קודם ארץ ישראל, וכל הספר (ליקוטי מוהר"ן) רובו ככולו הוא מתורה שאחר ארץ ישראל, ורק מעט דמעט מהקודם, ג' או ד' דפים או פחות, והם באמצע הספר" (שם, עמ' רנא).

      נמצינו למדים שמרבית תורתו של רבי נחמן שבידינו, היא מ'תורת ארץ ישראל', מההשגות המופלאות להן זכה בביקורו הקצר בארץ. עלייתו היתה איפוא, לצורך העלאה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • לגבי מה ששיערתי לעיל, שאחת ממטרותיו של רבי נחמן במסעו לארץ היתה לזכות לבן זכר בזכות ארץ ישראל. כדאי להוסיף שלדעת רבי נחמן עצם היציאה מביתו לגלות והבזיונות הכרוכים בגלות זו, אף הם סגולה לבנים. כדבריו ב'ספר המידות', ח"א, ערך 'בנים', אות לח: 'מי שאין לו בנים, יקבל על עצמו גלות', ובח"ב, אות ב: 'סגולה לבנים, להקטין את עצמו'. אולי משום כך, הסתיר רבי נחמן את זהותו במסעו לארץ, והתנהג בצורה מוזרה כדי שיבזוהו (שבחי הר"ן ט-י9.

    • לפנות למסחר: רבי נחמן אל מול אתגרי הקפיטליזם

      בס"ד ד' באב תשע"ה

      בעוד הבעש"ט המליץ לעסוק במלמדות (כפי שמוסר בשמו רבי אלתר מטפליק, בשיחתו עם רבי נחמן, שיחות הר"ן, סימן רמ). רבי נחמן מפקפק אם אמר הבעש"ט כך, ואפילו אם אמר כך – הרי כל צדיק מנהיג את דורו בדרך ייחודית המתאימה לאותו דור.

      הן בדבריו ב'חיי מוהר"ן' סימן תסז (שהובאו לעיל) והן בשיחות הר"ן, סי' רמ – ממליץ רבי נחמן לעסוק במסחר, שבו יש סיכוי להגיע להצלחה כלכלית. כן ממליץ רבי נחמן לדור בעיר גדולה, שבה ההזדמנויות להצלחה כלכלית גדולות יותר.

      הבעש"ט המליץ על המלמדות, בשל הפשטות והתום הכרוכים בעבודה זו, שאינה מביאה את האדם למעמד כלכלי וחברתי גבוה, ובה יכול האדם לעבוד את בוראו בפשטות צנועה.

      רבי נחמן חש שהוא עומד בפני דור ההולך ומאבד את תמימותו. דור ההולך ומפתח שאיפות חומריות גדולות, שאיפות להון ולשלטון. כמתואר ב'חיי מוהר"ן', עבודת ה' כ"ו: 'אמר: עכשיו התאווה של ממון והנהגות העולם, היינו התאווה שיהיה לו ממון ועשירות וינהיג העולם בכבוד – זאת התאווה היא גדולה עכשיו…'.

      רבי נחמן לא מוצא טעם בנסיון להדיר את אנשיו מהמירוץ אל הכסף. אדרבה, 'מכבר אמר שחפץ שתהיה לנו פרנסה. אע"פ שבטחון גם כן טוב מאד, אע"פ כן, טוב מאד שזוכין שיש לו מעמד פרנסה… כי אם לו יהיה לו מעמד פרנסה ויהיה לו בלבול הדעת מהפרנסה, ויצטרך להתחזק כל פעם במידת הבטחון, במקום זה יעסוק בעבודה אחרת והתחזקות אחר בשאר ענייני עבודת ה'… ואע"פ כן אמר שהעיקר היא בטחון…' (שם, עבודת ה' נ"ו).

      ועל כן ממליץ רבי נחמן למי ששאלו אם להיות מלמד: '… טוב לך להיות סוחר ובעל משא ומתן, רק בשעה שתלך לשוק תמאס ותבזה את העולם הזה בפיך' (שם קמח). להשתתף במירוץ העסקי, אך מתוך הסתייגות.

      רבי נחמן זכה ל'דלת אמות של ארץ ישראל' ולהשגותיו הגדולות, בנמל חיפה. האדם אליו פונה רבי נחמן נראה כמו חיפה – מתרוצץ רצוא ושוב בין היופי והשקט של הכרמל לבין המולת הנמל ושאונו. נע בין צמאון הנפש לקרבת אלקים לבין הצורך היומיומי לחזור ל'מוחין דקטנות'. ייסורי הקטנות מעצימים בו את השאיפה להתענג על ה', ושעות ההתייחדות עם בוראו נותנות לו כח להתמודד עם שגרת שעות הקטנות,

      וכתיאורו של ריה"ל: 'ויייסמך בא-ל תומך, עולם על גבולותיו, ויעריצו שוב ורצוא, ויצדיק דין פעולותיו, ויודה על אשר פעל, כי למענו עלילותיו'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      ייתכן שהסתייגותו של רבי נחמן מהמלמדות, כרוכה בחשש מפני הסיכון הגבוה לקלקל במקום לתקן, ע"י שמלחיצים את התלמיד להישגים, ואין יודעים ללכת בהדרגה, כמתואר ('חיי מוהר"ן', לא לדחוק את השעה ג'): 'אמר שמה שהמלמדים דוחקים את התינוק ביותר, על ידי זה אינו יודע התינוק כלל. רק צריכים להיות אמן גדול בזה, ללמד את התינוק בהדרגה בלי איום הרבה ובלי דוחק יותר, ועל ידי זה יתפוס יותר בנקל. .. כי בזה שדוחקין את התינוק יותר, בזה מבלבלים אותו לגמרי… כי זה הוא כלל גדול שלא לדחוק עצמו ביותר על שום דבר, רק בהדרגה ובמתון…'

    • מארמונות ורסאי למזרח אירופה

      על רוח החומרנות שהחלה לנשב גם ביהדות מזרח אירופה במחצית השנייה של המאה ה18, מעיד גם תיאורו של רבי אברהם דנציג, בהקדמתו ל'חיי אדם':

      '… הנה בדור שלי כשהייתי קטן, שלא עלה מעולם על דעת האב והאם לדאוג במה יתפרנס הבן, רק כל מגמתם היה שיזכה הבן לתורה… אך בימים הללו שבעו"ה כאשר יגדל הבן להיות בן י"ג או ט"ו שנים וליותר בן ח"י – אז יטרידהו עול אשתו ובניו ולדור בדירות מרווחים וללבוש בגדי משי ורקמה, והתורה מונחת בעו"ה בקרן זוית והבתי מדרשות בעו"ה בטלים, ואף הלומד אינו לומד רק איזה שעות ביום…'

    • רבי נחמן ובנותיו - צדיקות חכמות ונשי חיל

      על הערכתו העצומה של רבי נחמן לבנותיו, מסופר ב'חיי מוהר"ן' (עבודת ה' קל"ח):
      עוד שמעתי שאמר רבנו ז"ל: הבנים שלי (כלומר בנותיי), יש להם רוח הקודש שהיא קרוב לנבואה, ומבתי שרה אין אני מדבר כלל…'.

      רצונו של רבי נחמן לשמוע דברי תורה ויראה מפי בתו שרה, מתואר שם, קלו:
      'שמעתי איך רבנו ז"ל כתב מכתב לבתו שרה ז"ל באהבה וחיבה גדולה, ואיך שהוא משתוקק מאדשתהיה על שולחנו בכדי שיוכל להשתעשע עימה מדי יום ויום ולקבל מדיבוריה חכמה ויראה…'.

      אף לבתו הגדולה אדל, כותב רבי נחמן (בר"ח תמוז תק"ע) בעברית, כדרך שכותבים לתלמידי חכמים (לנשים היו כותבים בדרך כלל ביידיש, שרק אותה ידעו), ופונה אליה בתואר: 'בתי הצנועה החסודה והחכמה, אשת החיל, מרת אדל שתחיה'. והוא מטיל עליה שליחות עסקית – ללכת (עם אדם נוסף) ולגבות חובות שחייבים לאביה 'הפריץ למפרסקי' ואנשים נוספים. המכתב התגלה ע"י ד"ר אסתר ליבס והוצג בתערוכה בספריה הלאומית. תיאורו וצילומו – ככתבה של כרמית ספיר-וייץ, 'מסר אחרון מרבי נחמן:: בתי, סייעי בגביית חובי', באתר NRG יהדות, מיום 23.6.2010.

      אם בדבריו לבתו הגדולה לפני נסיעתו לא"י בתקנ"ח, סמך רבי נחמן על בנותיו שיידעו לכלכל את הבית גם בהיעדרו על ידי עבודות בית שונות – כאן סומך רבי נחמן על יכולתה של בתו להתמודד עם אתגרים עסקיים גדולים.

      [על עיסוקן של נשים במסחר שומעים אנחנו באיגרת רבי חיים בר טוביה כ"ץ, מתלמידי הגר"א שעלו לצפת, הכותב בשנת תק"ע: 'כי הספרדים יש להם פרנסות בחנויות… אבל לא לאשכנזים מפני מניעת הלשון, וגם כאן המנהג שנשים אינם יושבות בחנויות, ואנשינו הבאים לארץ הקודש, על פי רוב ביאתם לקנות שלימות ולהיות מתופשי בית המדרש…' (א' יערי, אגרות ארץ ישראל, תל-אביב תש"ג, עמ' 339). ומכלל שמענו שבליטא כן נהגו נשים לשבת בחנות.

      בפולין ידועה מאותה תקופה תמריל ברגסון, שניהלה עסקי מסחר ובנקאות גדולים, ונודעה אף בלמדנותה ובצדקתה וזכתה להערכה רבה של אדמו"רי פולין. אתמול מלאו קפ"ה שנים לפטירתה (ג' באב תק"צ]

      בברכה, שמשון צבי בן קיילא אדל לוינגר

    • התעלות רוחנית ע"י משא ומתן באמונה (ליקו"מ א,צג)

      ערכו של העיסוק במסחר ומשא ומתן, אינו נמדד רק בריווח הכספי. כאשר עוסקים במשא ומתן ביושר ובאמונה, מגיעים לאהבה, התעלות מעל לזמן, ויכולת להתפלל מתוך 'גדלות מוחין'..

      וכך אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, תורה צג):

      כל העושה משא ומתן באמונה, מקיים מצוות עשה של "ואהבת", שהוא שורש לכל מצוות עשה… וכיצד מקיימין מצוות "ואהבת"?, דאיתא בגמ' (יומא פו) על פסור "ואהבת" – שתראה שיתאהב שם שמים על ידך, כיצד? אדם קרא ושנה ושימש תלמידי חכמים, ועסקו בנחת עם הבריות ומשאו ומתנו באמונה, מה הבריות אומרים: אשרי מי שלימדו תורה וכו'. נמצא שם שמים מתאהב על ידו, ומקיים מצוות של "ואהבת" שהוא שורש כל מצוות עשה.

      גם במשא ומתן באמונה בא למדריגה שלמעלה מהזמן… וגם על ידי משא ומתן באמונה יכול להתפלל בשכל צח, כי תפילה היא גם כן למעלה מהזמן, כי הוא דבר העומד ברומו של עולם (ברכות ו,ב). וגם מחמת שבא לאהבה, מכח זה בא לגדלות המוחין ויכול להתפלל בשכל צח'.

  4. 'הר המור' ולימוד תורה לנשים

    בס"ד י"ד בתמוז ע"ה

    לגבי הערתו של בצלאל, שהיה רוצה לשמוע מה יש לתלמידי הרב טאו לומר על לימוד תורה לנשים – אציין שזה עתה יצא בהוצאת 'חוסן ישועות' של 'הר המור' הספר 'כאיש אשר אמו תנחמנו' – שיעוריה של הרבנית חנה טאו ע"ה על ספר 'נצח ישראל' למהר"ל. אני זוכר שכבר בשנות השמונים היו שיעוריה לשם דבר, ותלמידות היו נוהרות אליה מכל הארץ לשמוע שיעורים במחשבת ישראל ברמה גבוהה.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • בעל - עגולה

      וכן יצאה חוברת של שיעורי הרב טאו על לימוד תורה לנשים (ע"י 'שירת ישראל' ). כמדומני שתחת השם המקורי 'שעשני כרצונו' 🙂

    • על הרבנית חנה טאו ע"ה ראו בכתבתה של חגית רוטנברג, 'כולן היו בנותיה', 'בשבע' גליון 134. בין השאר נאמר שם שסיכומיה לשיחותיו של הרצי"ה נחשבו למדוייקים ביותר. דניאלה גולן, מנהלת מכללת 'אור חיה' של חב"ד, מספרת (בכתבה 'הרבי אמר לנשים ללמוד תורה') שבתחילת דרכה כבעלת תשובה זכתה ללמוד בחברותא עם הרצי"ה. אחרי פטירת הרצי"ה, עודד אותה הרב טאו להעלות על הכתב את מה ששמעה מפי הרצי"ה, אך היא לא הסכימה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  5. חיימקה, יישר כח על המאמץ

    אני פרשתי אני חושב שהמקרה אבוד ולך תשכנע מישהו שבטוח שהיום הוא לילה והלילה הוא יום

    אני רואה שיש לך כח אז אשריך וטוב לך!

  6. תיאוריה צריכה להסביר את כל הנתונים (לשרל')'

    בס"ד כ"ח בתמוז ע"ה

    לשרל – שלום רב,

    אי אפשר לקבוע את השקפת עולמו של אדם בנושא כלשהו רק על סמך ציטוט בודד או עובדה בודדת. צריך לראות את מכלול החומר ההגותי ומעשי של האיש, ולאור מכלול הנתונים יצוצו השאלות וייעשו נסיונות לתת הסבר שייתן מענה למכלול העובדות והשאלות.

    אני הבאתי לדיון את דברי רבי נחמן בשיחות הר"ן, סימן רמא, שם הוא מגנה בחריפות מלמדים היוצאים לעבודה מחוץ לעירם בלי נשיהם, ואת דבריו שם, סימן רסד, שם עורר לכבד ולייקר את האישה.

    כנגד זה אתה הבאת את עובדת מסעו לארץ ישראל, שבו לא התחשב בחרדתם של בני ביתו מפני הקשיים שיהיו להם מפני מסעו.

    את תשובתי כבר הצעתי לעיל, והיא אכן כהגדרתך שואפת ל'הרמוניזציה', בהבחינה בין יציאה חד פעמית לזמן קצוב חשובה, שהיתה מקובלת עליו, לבין אורח חיים קבוע שבו עוזבים את המשפחה בקביעות למשך שנים רבות.

    כעת אני ממתין לשמוע כיצד אתה מסביר את הדרכות רבי נחמן ב'שיחות הר"ן', סימנים רמא ו-רסד?

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • בפיסקה 4,, שורה 1-2:

      … בהבחינה בין יציאה חד פעמית לזמן קצוב למטרה חשובה…

    • ועל אחת כמה וכמה

      ועל אחת כמה וכמה מתבקשת פרשנות הרמוניסטית במשנתו של רבי נחמן המעלה על נס את החשיבה ההלכתית השואפת להגיע ל'שלום והכרעה במחלוקת התנאים והאמוראים' (ליקו"מ א,סב). 'הכרעה' היא כנראה כמשמעה בלשון חז"ל 'הרמוניזציה בין קצוות מנוגדים', כמו 'שני כתובים הבאים כאחד – יבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם', 'הלכה כדברי המכריע'. ו

      כבר הבאתי לעיל, באחת התגובות שבתחילת הדיון את מאמרו של הרב ד"ר שלמה טולידאנו, 'על השוואת המחלוקת' ('הגות – עיונים בהגות החינוך היהודי', ט), על מגמתם של אנשי הלכה, תנאים ואמוראים, ראשונים ואחרונים, להביא לצמצום מחלוקות וליישוב סתירות, כלומר: 'הרמוניזציה'.

      רבי נחמן נטוע עמוק בדרכי החשיבה התלמודיות-מדרשיות הנהוגות בעולם הלמדנות והדרוש, הקבלה והחסידות, ששאיפת ההרמוניזציה היא נר לגליהן, וכדי להבינו עלינו 'להיכנס לראש שלו', ולא לנסות 'להלביש' עליו דרכי חשיבה שאינן מתאימות לעולמו הרוחני.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  7. "שרלטנות", ש. צ ענה לך כיאות גם אני אשמח אם תתייחס לשאלתו אליך כיצד אתה מסביר את ההדרכות שהביא מ"שיחות הר"ן"

    ובכלל הערה כללית:

    לפעמים יש יותר מידי "יד קלה על ההדק" כאשר בוחנים מעשים של אדם על פי הקשר היסטורי ועל פי "תבנית נוף הולדתו "

    זה נכון שלפעמים רואים התבטאויות או מעשים של דמויות היסטוריות שנובעות בבירור מתוך האווירה של המקום והזמן בהם הם חיו אך לא תמיד זה כך

    לא מעט פעמים אנשים ובמיוחד אנשים גדולים לא הולכים אחרי המוסכמות החברתיות ואדרבא הם מבקרים נורמות פסולות שרווחות ולאחר שנים מתפעלים מהם שהם "הקדימו את זמנם" או יותר מדוייק שהם קידמו דברים שלאחר שנים נהיו ברורים מאליהן

    ואם כבר בר' נחמן עסקינן הוא דווקא בולט בתור דמות שלא מעט (שלא נמנים על חסידות ברסלב! )טוענים שהוא הקדים את זמנו בהגותו שמדברת לאדם הפוסט מודרני ומחפש משמעות של "האני" ולא רק של הקולקטיב ולכן פריחת תורתו ודרכו מגיעה דווקא עכשיו 200 שנה לאחר תקופתו

    גם אם אפשר להתווכח עם דוגמא זו ( לדעתי תמיד האדם הפרטי חיפש משמעות לחייו האישיים ולחיפוש העצמי וזה לא חידוש פוסט מודרני אך זה לא הנושא כרגע ) דומני שהנושא הובן ולא טוב למהר בלשפוט בן אדם "על פי רוח תקופתו" בלבד

    "רוח התקופה" היא לא המרכיב הבלעדי בהתנהגותו של אדם וכדאי לזכור זאת

  8. ושתי שאלות לבצלאל

    בס"ד ראש חודש אב תשע"ה

    ושתי שאלות לבצלאל:

    א. לשיטתך, שהתנגדותו של רבי נחמן למלמדות מוחלטת – מה הטעם לאיסור זה?

    ב. אם כל ישראל יהיו חסידי ברסלב – מי ילמד את הילדים תורה?

    בברכת חודש טוב, ש.צ. לוינגר

    • לבצלאל, במענה לשאלה: איפה?

      בתגובה שלעיל

    • ובכן לוינגר , אני עונה לך , כפי שהבטחתי , אבל אני כבר מודיע לך שאין לי כוונה להתקשקש איתך בכל מיני היפוטזות. אני לא שייך לתרבות בני הישיבות הבטלנים ויש לי עוד דברים לעשות חוץ מלמרוח את הזמן עד סוף הסדר.

      עכשיו לתשובות אחת לאחת.

      ראשית לשאלה השניה, מי שחושב שבאיזשהו שלב יהיו "כל ישראל" חסידי ברסלב, לא הבין את רבי נחמן. אין כוונה כזו וזה גם לא יקרה.
      גם אם זה היה קורה, וזה לא יקרה ולא אמור לקרות, אזי גם חיזרים יכולים ללמד, גם גויים וגם אייפונים כך שזו לא בעיה.

      סוף תשובה שניה.

      את התשובה לשאלה הראשונה אנחנו לא יודעים, היא לא רשומה בשום מקור ברסלבי מהימן.
      גם אם אנחנו לא יודעים את התשובה, אנחנו יכולים לציית להוראה , לא לעבוד כמלמדים, לא לעבוד בתלמודי תורה ולא לייסד תלמודי תורה. כך אנו מצייתים להוראת נחמן, חד וחלק. לא חייבים להבין.

      ייתכן מאוד, שבחושיו הרוחניים הנעלים , רבי נחמן ראה נזקים נפשיים קשים שגורם מקצוע המלמדות ולכן הורה מה שהורה. הסבר אפשרי זה , הוא די והותר לכל הדעות.

      עם כל זה ישנו הסבר אפשרי אחר, אבל הוא דורש מעט רקע.
      ישנם הרבה דברים בהם האורתודוקסים שוגים, ואני מדבר על כל האורתודקסים, או לפחות כל אלו שאני מכיר .
      אחד מהשגיאות האורתודוקסיות הנפוצות היא הלינאריות של המציאות.
      כמו הרעיון שאחרי אתחלתא דגאולה תבוא הגאולה ואחרי אתחלתא דחורבן יבוא החורבן.

      המציאות אינה כזו, היא מחזורית.
      כלומר, החורבן בא והולך והגאולה באה והולכת ויש בינהם תחומי ביניים שגם להם מחזוריות.

      בשביל מה כל הנאום הזה?
      כדי להגיד שגם חסידות ברסלב מגיבה לזמן באופן מחזורי.

      הרי הייתה לה עליה בתקופת רבי נחמן, ירידה בזמן "ימי התלאות" , שוב עליה בתחילת המאה העשרים, כאשר הגיעו החסידים הראשונים מפולין, שוב נפילה בזמן מלחמת העולם ואז שגשוג בפולין בין המלחמות וחזר חלילה.

      גם היום כשהוכחנו יפה בצורה רהוטה ומדוייקת איך חסידות ברסלב בארץ חוסלה על ידי העדה החרדית, עד שלא נותר ממנה כמעט כלום, והיום למעשה אין ממש מושג של "חסידות ברסלב" כפי שהייתה בפולין או באוקראינה, אלא מין מציאות של ברסלבים לכאורה, שהם חסידים משועבדים של העדה החרדית והבדצים ואין להם קשר משמעותי לרבי נחמן ולתורתו, חוץ מביומרנות.

      עד כאן העובדות.

      אבל המציאות היא מחזורית, וכל מצב אוצר בתוכו את הפוטנציל למצב ההופכי, כמו אותה ביצית ברחמה של רות המואביה שאוצרת בתוכה גם מייסד הממלכה היהודית וגם את מי שמפלג אותה ומביא לחורבנה.

      לכן כמו שראינו בחיסולה של חסידות ברסלב בשלושים או בארבעים השנים האחרונות, אנחנו צריכים לראות משהו שיוכיח לנו שישנה אפשרות לצמיחה מחדש של החסידות והאפשרות הזו טמונה, לפחות לדעתי, ברב אברהם יורוביץ' זכרונו לברכה.

      אתה מן הסתם , לא שמעת עליו מעודך , כיוון שבעלי התשובה למינהם, עדיין לא גילו אותו, אבל אני אספר לך עליו כמה דברים מאוד בסיסיים, רק כדי לתת רושם כללי.
      קודם כל, הרב יורוביץ' הוא צמח בלב העדה החרדית, ממשפחת קנאים קיצוניים, לובשי פסים מנוער ואחיו אפריים מנדל, עדיין משמש כאחד מהמוצ"ים של בד"ץ העדה החרדית ואני מכיר אותו.

      דבר שני, אברהם יורוביץ', בניגוד לשיקים , בניגוד לארושים ולברלנדים ולבני מינם, אף פעם לא טען שהוא ברסלבי. הוא שימש בתור ראש בית מדרש ויטבסק, או משהו כזה ומעולם לא טרח להסביר או לצדק את מפעל החיים שלו שהיה ביאור מעשי לתורת רבי נחמן, ע"פ הקבלה דווקא.

      דבר שלישי, יורוביץ' נפטר לפני תשע שנים בערך והוא הכיר היטב גם את העדה החרדית של השנים האחרונות וגם את בעלי התשובה הנוכחיים ולא רק שהכיר את אלו ואלו, אלא בכתביו הוא תוקף גם אותם וגם אותם בשצף קצף וכמעט כל הזמן. רק מה הם מטיבם טיפשים והוא , מסתבר שהיה פיקח , חריף ומתוחכם והוא ידע היטב לתקוף אותם, לעלוב בהם, וללגלג עליהם, באופן שהכל יעבור להם מעל הראש והם יחשבו ועדיין חושבים אותו לאחד משלהם.

      עכשיו, אחרי שהצגתי בפניך את יורוביץ' אני אציג בפניך את התשובה שלו ואני אגיד שייתכן שתשובה כזו הייתה יכולה להתאים גם לרבי נחמן.

      לרב יורוביץ' הייתה אג'נדה שהוא לא ממש המציא אותה. האג'נדה הזו מוכרת ואף מאפיינת את הזן בודהיסטים, אבל היא שנואה ומתועבת על ידי הדתות המאורגנות לסוגיהן. האג'נדה הזו אומרת, שכל דבר שאדם רגיל לעשות , לא נחשב בתור עבודת אלוהים. חד וחלק.
      הרב יורוביץ' היה רב ותלמיד החכם ולכן ניסח את העיקרון הזה בשפתם של רבנים, אבל טאואיסטים ינסחו אותו כדרכם וזן בודהיסטים ישתמשו במילים אחרות, אבל כולם ידברו על אותו הדבר.

      לפי האג'נדה הזו, אנחנו יכולים להבין למה אין מקום למלמדים בחסידות ברסלב, כי כל תורתו של רבי נחמן, אסור לה להיות נלמדת ומוכתבת לילדים רכים, כך שתהפוך להם להרגל. ההפך, אנשים צריכים להתנגש בה כשהם כבר מעוצבים ומגובשים ואז היא תוכל ליצור אצלם שינוי אמיתי. אם חלילה הם יאולפו להיות ברסלבים, אזי כל מפעלו של רבי נחמן יעלה בתוהו, כיוון שיווצרו רובוטי ברסלב אוטומטיים שלא יוכלו להפיק שום תועלת מתורתו של רבי נחמן, כיוון שהם מורגלים אליה.

      זה ההסבר שלי, על סמל מה שלמדתי אצל יורוביץ'.

      אבל מה התשובה האמיתית? אולי כזו ואולי אחרת. אנחנו לא באמת יודעים.

    • רבי אברהם יאראוויטש היה מו"ץ בעדה החרדית, ולפני כן משגיח רוחני בישיבת 'תולדות אהרן'. ברכה לרגל מינויו למו"ץ באחד הפרסומים של 'תולדות אהרן' (ניתן לצפיה דרך ה'היברובוקס').

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • נכון מאוד, הייתי אצלו בבית וראיתי את התמונה של האדמו"ר של תולדות אהרן.
        יורוביץ' היה גם הרבליסט, כלומר מרפא באמצעות עשבים ועד היום האלמנה שלו מוכרת כל מיני תמציות ומרקחות של עשבים שהוא המציא.

        כן, זה אחד הקטעים המדהימים אצלו, שהוא היה מרבני העדה החרדית ומלב ליבם של הקנואים ואף על פי כן, שנא אותם ונלחם נגדם בשצף קצף.

        אבל , איהו , לא התכנסו כאן כדי לדון ביורוביץ', כי הרי אין לך מושג מי זה. המרכזניקים מוצצים את המידע שלהם על ברסלב או מבעלי תשובה מעורערים, או מכל מיני חרדלי גבעות היפיים בסטייל ישיבת עתניאל וכל אלו עוד לא גילו את יורוביץ'. אני מאמין שזה יקרה עוד ארבע או חמש שנים, ואז הם יתחילו לנסות לסלף אותו ולעוות אותו כדרכם, אבל עד אז ניתן להנות מתורתו האותנטית והמזוקקת.

        בכל אופן, מה שאני עשיתי, זה קודם כל להגיד שאני לא יודע למה רבי נחמן אסר באיסור חמור על תלמידיו להיות מלמדים ודבר שני, הצבעתי על הסבר אפשרי אחד, כשאני מתבסס על מאמריו של הרב יורוביץ , נוחו עדן.

    • כך נמסרת התורה: כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן

      בס"ד כ"א באב ע"ה

      לבצלאל – שלום רב,

      בתהליך המסירה מרב לתלמיד יש תמיד חלקיות. התלמידים מקבלים מהרב איש כפי כוחו, וברור שכוחו של התלמיד קטן בהרבה מכוחו של הרב. איך אומר הרב ברד"ח (נושא המאמר) הרואה עצמו כתלמידו של הרב טאו, ובכל זאת הולך בדרך עצמאית במקצת: 'אני שבע ולא עשר'.

      כל תלמיד לוקח מרבו את הנקודות המתאימות לאישיותו, ועם זה הוא הולך. בינינו, גם אתה לא נראה לי כהתגלמות האותנטיות המזוקקת של תורת רבי נחמן או הרב ירוביץ' :). אתה ואני וכולנו לוקחים ממה שלמדנו את מה שמחיה אותנו. אולי בהתאספות האורות הקטנים של כל אחד מאיתנו, נתקרב לראיית האור בשלימותו.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • עין הקורא: חיבוריו של רבי אברהם יורוביץ' (רשימה ראשונית)

      בס"ד כ"א מנחם תשע"ה

      רצ"ב רשימה, חלקית מן הסתם, של כתביו של הגאון המופלא, בנסתר ובנגלה, רבי אברהם יורוביץ' (יאראוויטש), כפי שליקטתי מקטלוג הספריה הלאומית בירושלים וממקורות נוספים שמצאתי בחיפושיי ב'גוגל'. לתועלת המעיינים, אנשי אמונים.

      א. קובץ אמרים 'בכל דרכיך דעהו' (תשס"ג).

      ב. 'עבודת אברהם' על התורה… שיחות ומאמרים לפי סדר פרשיות התורה, בו יבואר עבודת האדם עם הנקודה הפנימית שבנפש, עצות והדרכות איך יבחון האדם ויכיר את מהות עצמו וכיצד יתעלה לעבוד את בוראו… ע"פ דרך הבעש"ט ותלמידיו, ובייחוד בדרכו של הרמ"מ מוויטפסק… (תשס"ט).

      ג. זוהר התורה – דברות בעת הכנסת ס"ת לבית המדרש 'אהל מנחם' (תש"ס).

      הגר"א יורוביץ' היה שותף גם בספר 'כבוד אב ואם' לר' יעקב פינחס פלדמן, בעיקר ב'חלק ההלכה שבו', והוציא לאור את 'קונטרס כוונות התפילה – מגודל מעלת התפילה' בו נלקטו דיבורי התחזקות בענייני תפילה מאת האדמו"ר רבי אברהם יצחק קאהן (מ'תולדות אהרן').

      בויקיטקסט יש חיבור 'דרכי השגה' המיוסד על שיעוריו של רבי אברהם יורוביץ'.

      וטיבותא לשקיא, מר ש"ב אבנון נ"י, שהביא לידיעתנו את שמעו והגותו של רבי אברהם יורוביץ' זצ"ל.

      בברכה, ש.צ. לוינגר, ספרן יד הרב נסים'

  9. לא אכנס לכל הדיון על הרב יורוביץ. שעד עתה לא שמעתי עליו(והוא אכן עושה רושם של דמות מעניינת – תודה בצלאל על המידע! ) רק אעיר דרך אגב שגם במעוז הכי שמרני והחרדי במאה שערים מוצאים אנשים לא ממש קונפורמיסטים ו"מרובעים"

    כזה היה לייבלה וייספיש אוהדו הגדול של ניטשה בלב ליבה של נטורי קרתא

    וגם גם אנשי ישיבת "המתמידים" שנחשבים לקבוצה היותר פתוחה רעיונית במאה שערים והסביבה

    • לאמיר –

      מקום שיש לו מאה שערים – הוא בודאי פתוח לרווחה!

      בברכה, ש.צ. לוינגר,

      ועל 'חרד"לי גבעות היפים בסטייל ישיבת עתניאל', נאמר: 'יודע היה בצלאל לצרף…' 🙂

    • מכובדי, הבנתי היטב שלא שמעתם את שימעו, כיוון שבחוגכם אינו ידוע ואינו נחשב ל"ברסלב" ואילו בחוגיו הוא לא ממש מובן.
      לכן אני מנצל את הבמה הנכבדה לצטט השתלחות אלימה שלו נגד הקנאים/ נטורי קרתא וזאת מתוך הספר "עבודת אברהם" פרשת "תזריע"

      אבל אם אינו משכיל על דבר אמת לבדוק נגעי לבבבו הרי אץ לדבר על חבירו כל רע ואינו שם על לב גודל הבושה איך הוא בעצמו לקוי באלה בכפליים, ולבל יעבור בלבו הרהור תשובה על הרעה שגמל את חבירו הוא מפטם את לבו בטענות ומענות של חובת הוכח תוכיח וכדומה מצוות לרוב, וכאשר יראה שאין אצל חברו קבלת התוכחה מיד, הרי הוא מוכן ומזומן לפרסם הדבר למען ישמעו ויראו ולמען יוקעו הרשעים מתוך מחנה היראים. וכמה אדם זה לוטה בערפל הדמיונות ומגדיל עוונות עד לשמים, ולו חוכמה ישכיל כי מן השמים מעודדים אותו לתקן את עצמו ולא את זולתו, היה רואה כל הענין באספקלריא אחרת וגם את תבירו היה יודע איך לקרבו באמת לעבודת ה' בחן בחסוד וברחמים כאב את בן ירצה.

    • מקורות לדברי הגר"א יורוביץ

      דברי הגר"א יורוביץ מיוסדים על דברי חז"ל שדרשו על הפסוק 'התקוששו וקושו' – 'קשוט עצמך תחילה ואחר כך קשוט אחרים'.

      החפץ חיים מביא (שמירת הלשון, שער התבונה פרק יז, בשם הסמ"ק) שהמקנא אף על דבר שראוי לקנא עליו, צריך להיות נקי בעצמו לגמרי מאותו חטא, אחרת ייתבע על מעשה הקנאות: 'וראיה מיהוא שנענש בדמי בית אחאב, אע"פ שציווה לו הנביא בשם ה' להרגם, לפי שנכשל בעבירה של בית אחאב'.

      ומדברי הסמ"ק לומד החפץ חיים:
      'דהוא הדין לכל כיוצא בהם בין אדם לחבירו, אם אחד יעניש לחבירו באיזה דבר של עונש, בהכאה או בהלבנת פנים או בסיפור לשון הרע עליו, אפילו אם בזה היה הדין עם המלבין והמספר – אף על פי כן יידע בנפשו, שאם הוא עבר על זה העניין גופא, או שיעבור לבסוף על זה, ייחשב ממילא צערו של זה האיש שהלבין פניו או שסיפר לשון הרע עליו לדם נקי, וענוש ייענש עליו כמו על האדם השלם בתורת ה' ומצוותיו'.

      מקור הדברים בנבואת הושע (א,ד): 'ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא', וכפי שתרגם יונתן בן עוזיאל ופירש רש"י:' 'את דמי בית אחאב שהרג יהוא ביזרעאל על שעבדו את הבעל, והלכו הוא ובניו אחרי כן ועבדו עבודה זרה – לכך אני חושב עליהם דמי אחאב כדם נקי'.

      ומסקנת החפץ חיים:
      'כלל הדברים: שיראה האדם להרגיל עצמו במידותיו, שיהיה מן הטובים ולא מן הרעים. וממידת הטובים לעזור לחבירו בכל יכלתו, ולחפות על חסרונותיו כמו על חסרון עצמו. ואם יראה שיש על חברו כעס מאיזה אדם, יסלקה ממנו בטענות ואמתלאות, וזו היא חכמה וגבורה באמת'.

  10. ש. צ, לגבי המשפט האחרון קבל ח"ח ענק (-:

    לגבי מאה שערים – היא אכן בניגוד לסטיגמות פתוחה לרווחהובמיוחד בימי חג הסוכות אליה זורמים מאות ואלפים מכל הסוגים והמגזרים. לשמחות בית השואבה של החסידויות שם ששמם יצא לתהילה בזכות השמחה והרוממות הקיימות שם

    כאחד שהולך מידי שנה אני ממליץ בחום

  1. פינגבק: אקוסמיזם בתורת הרב קוק – מקורות יודעי דבר

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: