הרמ"א ממרוקו | נַחֵם אילן

ההדרת הפיוטים והקינות תורמת לשחזור העושר הספרותי, הרעיוני והחינוכי בעברן של קהילות יהודיות בצפון אפריקה. אך לא פחות מכךלעיצוב התרבות הישראלית היום

unnamedשירת הרמ"אהרב רפאל משה אלבאז

מאיר נזרי

המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם, האוניברסיטה העברית ירושלים; המרכז להגות בחינוך היהודי שעל יד מכללת ליפשיץ, 631 עמ'

הרב רפאל משה אלבאז (תקפ"ג [1823] – תרנ"ו [1896], להלן הרמ"א) היה מחשובי רבני צֶפְרוּ שבמרוקו במאה התשע עשרה ומן הפוריים והססגוניים שבהם. באישיותו התמזגו למדנות ומנהיגות, ואלה מצאו את ביטוין בתפקידים הרבים שמילא בקהילתו (דיין, ראש ישיבה, דרשן, מוהל, חזן ושליח ציבור), בהליכותיו בקרב בני קהילתו ובמפעלו הספרותי המגוון והעשיר. הוא כתב תשעה עשר חיבורים אשר חלקם נותרו עדיין בכתבי יד. מצודתו הייתה פרושה על הרבה תחומי דעת: הלכה והגות, דרשנות, ספרות המוסר וקבלה, פרשנות המקרא והיסטוריה, שירה ומליצה.

בספרו “באר שבע“ דן במעמדן של שבע החכמות (דיאלקטיקה [הכוללת את הדקדוק ואת הלוגיקה], אריתמטיקה, הנדסה, אסטרונומיה, פיזיקה, מוזיקה ומטפיזיקה), ובזה בוודאי הפגין עצמאות מחשבתית ותעוזה. ספר זה זכה לברכתם של הרבנים אברהם יצחק הכהן קוק ובן ציון חי עוזיאל על עמדתו בדבר החיוניות שבלימוד כל החכמות הללו כתנאי לגאולה! עוד ייחד את שירו “אֲדַבֵּר וְיִרְוַח לִי“ לתיאור מעלותיהן.

שיר מיוחד נוסף הוא “אֲעוֹרֵר זִמְרַת רְנָנַי“, המדבר בשבח חברת “כל ישראל חברים“ ואשר נכתב באייר תרמ“ה (1885) לרגל ביקורו במרוקו של השר הצרפתי פירו, אשר נשלח לשם בתיאום עם כי“ח להתעניין בגורל יהודי המקום. לבד מסגולותיו השיריות, עוד מלמד שיר זה על תודעת הרמ“א כמנהיג ועל האופן שבו תפס והעריך את המפעל החינוכי של כי“ח. הביטוי המסורתי שהעניק לתפיסה זו מלמד כי כיוון את דבריו בעיקר כלפי פנים, לבני הקהילה, ובמשמע כך בחר להתמודד עם עמדות אחרות בתוך הקהילה, שביקרו את בשורת כי“ח ואף שללו אותה.

ידוע כי “הכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל“ (זוהר נשא, קלד ע“א), וכלל זה יפה גם ביחס לשיריו של הרמ“א. אמנם כבר בשנת תרצ“ה (1935) ראו אור “שיר חדש“ ו“קול בוכים“, אולם רק בעת האחרונה כונסו כל שיריו במהדורה כוללת, המוסיפה על כל קודמותיה צורה נאה, ניקוד מוקפד, פירוש מלומד, מיפוי מפורט של מקורות השירים ורקע לכל שיר (נסיבות כתיבתו והלחן).

הפיוטים והקינות נועדו לציבור הרחב על כל שדרותיו. שמחת תורה בבית הכנסת באגאדיר, מרוקו 2009 צילום: אביר סולטן, 
פלאש 90

הפיוטים והקינות נועדו לציבור הרחב על כל שדרותיו. שמחת תורה בבית הכנסת באגאדיר, מרוקו 2009
צילום: אביר סולטן, 
פלאש 90

פיוטים לגאולה, קינות לנפטרים

המבוא לספר מחזיק 264 עמודים, ולנתון הכמותי הזה יש משמעות גם מבחינת האיכות. דומה שנזרי לא הניח אבן אחת שלא הזיז ממקומה כדי להוציא מתחת ידיו מלאכה מתוקנת. הוא ניתח באופן יסודי את הסוגות השונות, את מקורות ההשראה וקשרי הלחן, את הלשון ואת התחביר, את השיבוץ הלשוני לסוגיו, את התבנית, החריזה והמשקל. לכל אלה הקדים סקירה קצרה המציבה את השירה העברית והערבית היהודית במרוקו במאה התשע עשרה ברצף השירה העברית מראשיתה. עוד בחן את זיקתו של הרמ"א לשירה המוסלמית בימיו והראה במה הושפע ממנה ומה אימץ ממנה, בעיקר בצורה, אך מעט גם בתוכן. הספר נחתם בביבליוגרפיה ובה למעלה ממאה פריטים ובעשרה מפתחות.

עניין לעצמו הוא המיון הפנימי שמיין את שבעים וחמישה השירים שבספר. לשיטתו מדובר בארבעה עשר סוגים: ויכוח והתנצחות, הגות והתבוננות, טבע והשגחה, פיוטים לכבוד התורה, פיוטי הדרן לסיום מסכת, חכמה, פיוטי תפילה בבית הכנסת, שירי הודיה לגשמים ולחולה, מעגל חיי האדם, שבחי צדיקים, מוסר ותוכחה, גלות וגאולה, קינות לנפטרים, שירים בערבית יהודית. כבר בעיון חפוז מתברר שמרכז הכובד של יצירתו הם שירים על הגלות והגאולה וקינות לנפטרים, המחזיקים יותר ממחצית כל שיריו. דווקא בשל המובהקוּת של שתי הסוגות הללו, אשר אינן מייחדות את הרמ"א, טוב עשה נזרי שנתן דעתו לסוגות נוספות, שבהן אמנם כתב הרמ"א מעט מאוד, אך צירופן כאחת פורש בפני המעיין תמונה פנורמית של היקף יצירתו השירית.

המהדורה המפורטת והמפוארת שהעמיד נזרי מציבה יד של כבוד לרב רפאל משה אלבאז. אולם בזה לא מתמצה משמעותו של הכרך העשיר שלפנינו. הספר יצא לאור במסגרת המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם באוניברסיטה העברית, ופרופ' משה בר־אשר, שכונן את המרכז, הקדים לו דברים. אין זה דבר של מה בכך. לכאורה, רק מיעוט השירים (ארבעה בלבד!) כתובים ערבית יהודית, וזיקתם למרכז היא מובהקת. דווקא משום כך אני סבור כי הנכונות של המרכז להיות שותף בפרסום הספר היא הבעת עמדה לא טכנית או פורמלית אלא מהותית, ויש לברך עליה.

מפעלו של נזרי מצטרף למחקרי התשתית של פרופ' חיים זעפרני ז"ל מפריז, וייבדלו לחיים טובים וארוכים בעיקר פרופ' אפרים חזן מאוניברסיטת בר־אילן, שהוא ראש המדברים בחקר שירת יהודי צפון אפריקה למעלה משנות דור, ושל פרופ' יוסף שטרית מאוניברסיטת חיפה. שלושת החוקרים הללו פעלו ופועלים להקטנת "החור השחור" בנוגע ליצירה השירית של יהודי צפון אפריקה בעיקר מאז גירוש ספרד (1492). אין מדובר כאן רק בעניין ספרותי, אלא בעיקר בעניין תרבותי במובן הרחב של המושג.

בורות והתנשאותצירוף מסוכן

בשונה מחידושי תורה ודקדוקי הלכה, אשר נועדו מלכתחילה לעילית רבנית צרה מאוד, קהל היעד של הפיוטים והקינות הוא הציבור הרחב על כל שדרותיו – צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, מלומדים והדיוטות. הפיוטים והקינות היו אמצעי מרכזי בעיצוב הטעם האסתטי והתודעה הדתית של בני הקהילות, והם משמשים אבן בוחן רגישה להתחקות על ספרייתם הווירטואלית, אופקם האינטלקטואלי, טעמם הספרותי ונטייתם המוזיקלית.

בין כך ובין כך נחשפות זיקות גלויות וסמויות לשירת ישראל בספרד בימי הביניים ולשירה המוסלמית בת הזמן, ומתברר עומק חדירתו של הזוהר לספרות בית הכנסת בצפון אפריקה (כפי שכבר הראה במחקר מאיר עיניים ורב חשיבות פרופ' משה חלמיש). כל אלה הם מקורות חיוניים לחשיפת "תווי הפנים" התרבותיים של הקהילות הללו, אשר במשך שנים רבות נדחה מחקרן מחמת דעות קדומות שיסודן בבוֹרוּת ולעיתים גם בהתנשאות. צירוף מסוכן מאוד.

מאיר נזרי הלך בעקבות רבו המובהק, פרופ' אפרים חזן, והעמיד מהדורה נאה ומרשימה, המצטרפת למפעלי קודמיו, והמרימה את תרומתה גם לשחזור העושר הספרותי, הרעיוני והחינוכי שבמשך דורות היה נחלת קהילות יהודיות בצפון אפריקה. קשה להפריז בחשיבותו של המאמץ הזה לא רק מן הבחינה ההיסטורית, אלא בראש ובראשונה בשל המשמעויות הטמונות בו לעיצוב התרבות הישראלית והיהודית גם כיום.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ו  אייר תשע"ה, 15.5.2015

פורסם ב-16 במאי 2015,ב-גיליון בחוקותי תשע"ה - 927, יהדות. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: