דילמות במדינה הוורודה | ירון אביטוב

סיפורי הקובץ, רובם עוסקים במסעות, ממוקמים מחוץ לגבולות ישראל, באזור הדמדומים שבין העולם השלישי לרביעי. אלגוריה שמשתדלת להציף דילמות אוניברסליות

36200048634bסיפורים מהעולם הרביעי

ערן ברגיל

אקס־ליבריס וידיעות ספרים, 2015, 279 עמ'

ב"גשר", אחד מהרומנים של ערן ברגיל (כתר, 2007), יוצא הגיבור לאנגולה שבאפריקה על מנת לבנות בה גשר, ובעיקר כדי לעשות חשבון נפש. המוטיב הזה – נסיעה למדינת עולם שלישי ועשיית חשבון נפש – חוזר גם במרבית הסיפורים ב"סיפורים מהעולם הרביעי", האסופה החדשה של ברגיל, המתרחשת רובה ככולה במדינות עלומות, בעלות שמות בדויים, שחלקן עשויות להזכיר לקוראים את מדינות אפריקה ורפובליקות בננות אחרות שעוברות חדשות לבקרים טלטלות וניסיונות הפיכה.

"כליות ולב", אולי הטוב בסיפורי הקובץ, ממחיש את כפל הפנים של האסופה המשלבת בין מסע וחשבון נפש. גיבור הסיפור, פרופ' דן, הוא מנתח בעל שם עולמי המוזמן לערוך ניתוח השתלת כליה בנשיא מדינה רודנית המכונה כאן פינזיה.

פרופ' דן מגלה סוד אפל – הנשיא ועוזריו סבורים שהם רשאים לאלץ את האזרחים לתרום בכפייה את איבריהם. אך הסוד מתגלה לו רק ערב הניתוח שנקרא לבצע והוא ניצב בפני דילמה קשה. "אין שום סיכוי שהוא יעשה דבר כזה" (עמ' 50), אומר הרופא לעצמו, אלא שאז מתברר לו שלא יוכל לחמוק מהמשימה. "מחר בבוקר ייערך הניתוח כמתוכנן, ואיש משנינו לא יכול לשנות זאת" (52), אומר לו עוזרו של הנשיא בנימת איום בלתי מוסתרת והוא נאלץ להבין את הרמז.

עוזרי הנשיא מפצים אותו ובתור פרס על ביצוע הניתוח המוצלח שהוא עורך הם מעניקים לו תרומת לב, מן הסתם כפויה אף היא, למען אשתו הממתינה כבר זמן רב להשתלת לב בארצו. פרופ' דן, שחרג כבר פעם אחת מהאתיקה המקצועית שלו, מאמין עכשיו שכל האמצעים כשרים כדי להציל את אשתו.

סיפורי טלטלות וניסיונות הפיכה במדינות עלומות שמזכירות את אפריקה צילום: אי.פי.אי

סיפורי טלטלות וניסיונות הפיכה במדינות עלומות שמזכירות את אפריקה
צילום: אי.פי.אי

תאוות מסעות

ברגיל החליט למקם את כל סיפורי האסופה מחוץ לגבולות ישראל, באזור הדמדומים שבין העולם השלישי לרביעי, שבין המציאות לבדיון. כדי לחזק את הרוח המאגית־מסתורית השורה על תריסר סיפורי הקובץ וכדי להעניק לו ארומה מיוחדת ואולי אף בינלאומית נוקט ברגיל תחבולה ספרותית מוכרת מספרים מהסוגה הזו: הוא בוחר להעניק לכל המדינות והערים המוזכרות בספר שמות מומצאים שאינם קיימים למעשה על המפה, וגם הגיבורים זוכים לשמות שברובם הם חסרי אפיון לוקלי.

באמצעות תחבולה זו מתאמץ ברגיל להעניק לסיפורים משמעות אלגורית. כאשר ברגיל כותב למשל על ארצות כמו "המדינה הוורודה", פומיריה, פנזיה ואגוגו, הוא מבקש שהקורא ישאל את עצמו היכן בעצם שוכנת "המדינה הוורודה". לעתים התחבולה הזו מוסיפה נופך התורם לסיפור, אבל בשניים־שלושה מהסיפורים היא נשמעת מעט מאולצת וגורמת לתחושה שלא רק המדינה היא חסרת שם אלא גם גיבורי הסיפור הם חסרי זהות.

החוט המקשר בין כל הסיפורים הוא תאוות המסע, אף שלא הייתי מגדירם בהכרח כמשתייכים לסוגת "סיפורי מסע". המסע הוא אמצעי נחוץ כדי לספר על דילמה שבה מתמודדים הגיבורים. הדילמה הזו לא נגרמה כתוצאה מהמסע אלא המסע עצמו נועד למעשה לפתור אותה. ב"איירונמן" יוצא איש שירות לשעבר, הפגוע מהנתק השורר בינו לבין בנו, למשימת התנקשות במדינה זרה, אך מוותר על הג'וב כשהוא נתקל שם באקראי בבנו. מאותו רגע ואילך הוא מנסה להתקרב אליו מחדש. מוטיב דומה של חיבור מחודש בין אב לבנו מתרחש גם בסיפור "כליות ולב".

שני סיפורי מסע המתרחשים במחוזות הטבע הפראי, "לקטים" ו"טייגר־פיש", עוסקים בחיפוש עצמי ולא רק במשימה הרפתקנית לשמה המסתיימת במוות. "לקטים" מתרחש במעבה הג'ונגל, ליד גוויית מטוס השכוב על גחונו באמצע הג'ונגל. ומה שנראה בתחילה כניצחונו של האדם המודרני המזוין בנשק ובאמצעים טכנולוגיים על ההומו־ספיאנס מסתיים לבסוף בתבוסתו המוחלטת. "טייגר־פיש" מתרחש במסע בנהר שורץ תנינים והיפופוטמים ("מן המים של האקוודו לא יוצאים", 201), וגם כאן האדם מתגלה כבעל יצרים חייתיים לא פחות מאשר חיות הטרף.

נשיא, כלב וסוסה

בכמה מהסיפורים מוזכרים נשיאים ושרים בכירים בממשלות רודניות. ב"כליות ולב" המושתל הוא, כאמור, רודן המשמש נשיא מדינה; ב"יורש העצר" מדובר בבנו של נשיא, שהופך במרוצת הסיפור לנשיא ומקיים במשך שנים רבות קשרים חשאיים עם חדרנית בבית מלון – קשר שממנו נולד לו בן מחוץ לנישואין. ב"אביב של יולי" מדובר בין השאר בעסקת נשק שמבצע שר בכיר בממשלה של "המדינה הוורודה", המשמשת אותו בהמשך לביצוע ניסיון הפיכה נגד הנשיא (בסיפור זה מעורבת גם צעירה יפה הסובלת מנכות בידה. מוטיב דומה מאוד לזה שמופיע ב"שתיקת הצמחים", הרומן של לבנה מושון).

גם הסיפור "מהפכה" עוסק בניסיון הפיכה המתרחש במדינה דמיונית בשם אגוגו, כשאנרכיסטים מנסים להשתלט על המדינה והלינץ' לא מאחר להגיע. סיפור זה יחד עם הסיפור "הירושה", המתרחש בעת רעש אדמה, הם לטעמי מהפחות טובים בקובץ. לעומתם, סיפורים הומניים בגובה האדם כמו "כלב", על כלב שלא מוותר על נאמנותו לאדוניו ורודף אחר מכוניתו, וכן "ערפל", העוסק בווטרינר המנתח סוסה, נוגעים ללב ומעצבים דילמות אנושיות מעניינות של גיבוריהם.

זהו ספרו האחד־עשר של ברגיל, שהתנסה כבר בכמה סוגות של כתיבה: רומן, סיפור קצר ושירה. הרומנים שלו, כדוגמת "קסם וכזב" ו"פרסה וכינור", הרשימו אותי יותר מחלק מסיפורי הקובץ הזה, שרובם מציבים דילמות אמיתיות ומקצתם עוסקים בדילמות שנדמות מאולצות. אבל גם כך, ברגיל מצטייר כאחד היוצרים המעניינים, המגוונים והפוריים בקרב בני דורו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ו  אייר תשע"ה, 15.5.2015

פורסם ב-15 במאי 2015,ב-גיליון בחוקותי תשע"ה - 927, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: