להקשיב לניצוץ שבתוהו | הילה מלמד פרידמן

מאז שטיפלו בזוג בבית היהודי שהפעילו בהודו, יהונתן ויסכה שומר מלווים מאות זוגות בדרך אל החופה, ההורות והזוגיות. התשובה שלהם לקולות הקוראים לבטל את דקדוקי הלכות הטהרה וגם לקולות הקוראים להצניע ולפחד מהגוף, היא פנימיות התורה. שפת הזוהר הופכת לכלי טיפולי

"לפני המסע הזוגי הראשון שפתחנו עשיתי התמקדות, התבוננות פנימית, וראיתי את רחבת הריקודים של בית המקדש, עם זוג אחד שרוקד מזרחי וזוג אחר שרוקד בכלל ואלס. כל זוג רוקד את הריקוד שלו, וזה לגמרי צנוע. אין מחיצות אבל אף אחד לא מפחד שמסתכלים אחד על השני, יש בועה שעוטפת כל זוג. וכל זוג נכנס בתור שלו לבית המקדש", יסכה מתארת בחיוך. "ככה אנחנו בונים את הסדנאות שלנו, הרבה פעמים זוגות אומרים לנו 'איזה בועה יש פה'. ואנחנו אומרים כן, יש לכם הריקוד שלכם, בואו ותגלו אותו".

את יהונתן ויסכה שומר (36), הורים לחמישה מגילאי 3 עד 16, פגשנו לראשונה, מאיר אישי ואני, ב"מסע זוגי" בתל אביב. מסע שהוא למעשה התגשמות אותו חלום: בעליית גג מנוקדת נרות יושבים זוגות זוגות, משחקים, מדברים, לומדים, מתגלים, ולכל זוג – הבועה שלו. הפעם אנחנו נפגשים בצפת, כאן הכול התחיל – ומכאן הכול ממשיך ונובע.

כשיהונתן ויסכה נפגשו לראשונה בצפת הם היו בני שתים־עשרה ובמהרה הפכו מידידים לחברי נפש. בגיל שש־עשרה, לחרדתם של הוריה, הוא כבר הציע נישואין. "לקחתי את החיים מאוד ברצינות. אמא שלי חלתה בסרטן כשהייתי בכיתה ח', וכשהייתי בכיתה י"א היא נפטרה. זה הפך אותי למאוד רציני עם כל מה שאני עושה. בגיל שש־עשרה אמרתי לה 'בואי נתחתן'. הקשר שלנו לא היה רומנטי בכלל, אבל היא הייתה אחד האנשים היחידים שדיברתי איתם מכל הלב". כשיסכה מתארת את המצב היא אומרת "דיברנו על חתונה", ויהונתן מתקן וצוחק: "מה זה דיברנו? אני אמרתי בואי נתחתן והיא אמרה לא". כך או כך, כשהורי הנערה שמעו על ניסיון המחטף הם החליטו שכדאי "לאוורר" את הקשר האינטנסיבי וסידרו לה טיול והדרכה במחנה קיץ, בקהילה היפית נידחת ביוג'ין אורגון שבארה"ב. הפרֵדה דחתה מעט את הקץ, אך כשהיו בכיתה י"ב הם החליטו שבסוף שנת השירות – מתחתנים.

 צילום: מרים צחי

צילום: מרים צחי

צמאים בהודו

"כשהייתי באמריקה נכנס לי ג'וק שיום אחד נעשה יחד שליחות במקום נידח", יסכה נזכרת, "ובאמת אחרי שמונה שנות נישואין הפעלנו את הבית היהודי בלדאק שבצפון הודו". בהודו התגלגלו השניים לבצע את הטיפול הזוגי הראשון שלהם. "זו הייתה נקודת מפנה. אנשים מגיעים פתוחים, יש להם זמן, אתה מדבר על עבודת נפש ודברים צפים. בחוסר ניסיון מוחלט הצלחנו לעזור לזוג שהיה במשבר, שלא קיימו יחסי אישות עשרה חודשים. העזרה הייתה רק מתוך העקרונות של התורה, מלימוד מצוות עונה".

כך, דווקא בהודו הרחוקה נפרץ הסכר. מאז אותו טיפול תמים ובוסרי הם ליוו מאות זוגות, חילונים, חרדים ודתיים, בדרך אל החופה, ההורות, הזוגיות. בשנים שלאחר מכן הם למדו כמעט כל כלי טיפולי אפשרי; ייעוץ אישות בקדושה בקורס של מכון פועה ובר אילן, ייעוץ זוגי ומיני, אימגו, קואוצ'ינג אישי וזוגי, התמקדות, תרפיה באמנות ועוד. כיום הפעילות של השניים מתמקדת במרכז שהקימו, "כלים שלובים". במסגרתו הם מלמדים זוגות לדבר בשפה חדשה במשך שלושה חודשים של "מסע זוגי" – שפה של אינטימיות וזוגיות בהשראת פנימיות התורה, הקבלה והחסידות. לכך מתלווים סופי שבוע אינטנסיביים בשם "הסוד הזוגי", המוקדשים לאינטימיות על כל רבדיה, ושיחות על זוגיות ואישות, לגברים ונשים ביחד ובנפרד, שהשניים מעבירים ביישובים שונים בשבתות. בין לבין הם מלמדים זוגיות יהודית במכללות בצפון (תל חי, כנרת וצפת) ובבתי מדרש יוצרים, ומדריכים זוגות חילוניים לקראת נישואין ועריכת חופה.

מרכז "השראה" שהקימו הוא כנראה הפרויקט היחיד של השניים שאינו קשור רשמית לזוגיות, אלא לעבודה רוחנית יהודית. יחד עם זאת, גם הוא הוקם בעקבות סיפור זוגי כמעט טרגי – שני בני זוג שהגיעו לחיפוש רוחני בצפת בראש השנה ולא מצאו מה שחיפשו החליטו להמיר את סביבת החיפוש ונסעו לאשראם. "אחרי החג הם התקשרו וסיפרו לנו שהתנסו שם במושג שנקרא בטעות 'אהבה חופשית'. זה הביא אותם אל הסף, כמעט פירק את הנישואים שלהם", יהונתן אומר, "הבנו שאנשים מחפשים חיפוש אמיתי ואנחנו לא יכולים להשאיר את החיפוש הזה לתלמידים של אושו ולגורואים בהודו".

המרכז שוכן בלב העיר העתיקה, מעל לסמטאות שבהן התהלך האר"י הקדוש לפני כמה מאות שנים בלבד. מחלונות גדולים עגולים הוא משקיף על הנוף השקט. צפת, חשוב להבין, היא חלק מהשפה הזוגית, הטיפולית והאמונית של השניים, וכשאנחנו נפגשים לשיחה הזו על גג בית אבן עתיק, היא משרה את שכינתה על האוויר הרך.

"בהודו פגשנו את הצמא של האנשים וגם הכרנו מקומות בתוכנו", יסכה משחזרת את התהליך. "למרות שאם מסתכלים אחורה, זה היה שם תמיד. לפני 13 שנים עשינו בפעם הראשונה שבת בנושא זוגיות באוניברסיטת תל אביב. היום אנחנו צוחקים על זה, היינו בגיל של הסטודנטים. אני עסקתי בכלל בניהול פרויקטים ודווקא בכובע הזה גם הדרכנו בתוך הפרויקטים. העברנו לימוד זוגי לקהילות של בני 40 עד 60, הקמנו בית מדרש לסטודנטים בתל אביב ופיתחנו קורס עם רופא מיילד שקשור גם לעבודה זוגית בלידה"

"כל שנה למדנו משהו אחר, וכל מה שלמדנו החזיר אותנו לכלים הפשוטים שהתורה מלמדת אותנו", אומר יהונתן. למרות שהשתלשלות העניינים נשמעת כה טבעית ואידילית, בעמקה טמון אובדן ושבר גדול בחייו האישיים – ודווקא הוא זה ש"טלטל" אותו, כדבריו, לדרכו הנוכחית. "כשהייתי בסוף הצבא אח שלי נהרג בתאונה. זה היה משבר אמוני וקיומי גדול שממש הביא אותי לשערי מוות", הוא מספר. "כבר תכננתי לגמור עם הסיפור, עד שברגע האחרון פגשתי את הרב עמיר כץ, שאיכשהו בסייעתא דשמיא חילץ אותי משם. בדיעבד הוא אמר לי שהוא נורא פחד. זה טלטל אותי. אחרי זה, כשהחיים גלגלו אותנו בחזרה לצפת, בחרנו להתעסק עם המהות של עולם הטיפול".

מול הלא נודע

כמדריכים, מורים ומטפלים יהונתן ויסכה נחשפים שוב ושוב אל הלבבות השבורים, אל החיים חסרי הביטחון, חסרי הסיפוק והאינטימיות על כל רבדיה, שחווים זוגות כה רבים. התופעה חוצת מגזרים – הזוגיות הופכת לא פעם למעין עסק משותף, שלא האהבה ולא ההשראה נוכחות בו. בעוד העולם הטיפולי־רפואי מתמקד בפתולוגיות, הדרך שלהם עוברת דווקא דרך האינטימיות, השיחה, המבט, החברות, מרחב נפשי המשתקף מאליו גם בגוף. התשובה שלהם לקולות הקוראים לבטל את דקדוקי הלכות הטהרה, את ההרחקות ואת הגזרות מחד גיסא, ולקולות הקוראים להצניע, להדחיק ולפחד מהגוף בעקבות אותן הלכות מאידך גיסא, היא אותה תשובה: פנימיות התורה. עשר הספירות, ארבעת העולמות, העיגולים והיושר, השפה הזוגית והאינטימית להפליא של ספר הזוהר – כולם הופכים כלים טיפוליים בקליניקה ובסדנאות של הזוג שומר.

העולם של פנימיות התורה מקנה ארכיטיפים, דימויים, מושגים. איך מתרגמים אותם לפרקטיקה זוגית?

יסכה: "עולה לי מקור שאני ממש אוהבת מהזוהר ואפשר לראות איך פרקטית עובדים מתוכו. רשב"י שואל – למה לא מצווים על תפילת ערבית? הרי זה ייחוד של יעקב ולאה, הייחוד הכי גבוה. הוא אומר ששחרית היא כנגד אברהם, יד ימין, חסד, ומנחה היא כנגד יצחק, יד שמאל, גבורה, ואם כבר פושטים את שתי הזרועות – יש חיבוק, וכשיש חיבוק לא צריך לצוות על ייחוד, זה כבר יקרה באופן טבעי. זה מקור שמדבר על תפילת ערבית, אבל בעצם מדבר על עיקרון של אינטימיות לא מינית שמביאה מאליה לאינטימיות מינית. הזוהר מלא בשפה הזאת. אנחנו גם רואים בצורה מאוד ברורה שאם יש מקום שבו הדברים באמת יורדים לתוך הכלים ולא נשארים ערטילאיים, זה המקום של הזוגיות".

אז אתם ממש מלמדים קבלה בקליניקה, או שאתם מתרגמים את המושגים לשפה מודרנית?

יהונתן: "זה מאוד תלוי איפה ומי ומתי. חשוב לנו שיקלטו את העיקרון, אבל אנחנו גם אומרים את המושג. יסכה אומרת שאחד התפקידים של זוגיות זה להוציא אותי מדעתי, לראות את החיים מזווית רחבה יותר, ויש צימאון לאנשים לצאת מהמושגים הרגילים, לשמוע שפה שהיא משב רוח רענן. השפה לא נשארת אזוטרית או מופשטת, אנחנו אומרים רדל"א – רישא דלא אתידע, ומי שקולט קולט, אבל חשוב לנו שיקלטו את העיקרון של הסקרנות, של לעמוד מול הלא נודע של בן הזוג או בת הזוג".

עיקר העבודה שלכם נעשה עם זוגות שנמצאים "במצב טוב", אבל צריכים כלים להתגבר על השחיקה היומיומית. איך אתם מנחים אותם?

יהונתן: "צריך לגלות את האהבה בדרכים יצירתיות. כמו אמונה, האהבה צריכה מקום וביטוי בחיים, אחרת היא יכולה לחמוק. היא צריכה גם החתמת נוכחות – שיחת טלפון באמצע היום, דייט שבועי, זמן ללא התכנים ההישרדותיים של "העסק המשותף". היא צריכה גם התפתחות מתמדת, לא לפחד ללכת לסדנה או לשיעור, ואם צריך אז גם לטיפול שיעשה טוב. כשמדברים על אינטימיות צריך לזכור שבמקרא היא נקראת 'לצחק', או 'לשחק' בתלמוד, ואנחנו בהחלט מנחים זוגות לשחק ביחד, לעשות דברים מצחיקים. האהבה פותחת אותנו לחוויית אלוהות ואינסוף. כמו האמונה, יש בה טעם שמעבר לגבולות ההיגיון. בחיי אישות יש מושג של 'אור בהגזמה', השיא הוא אור שממלא וגולש מחוץ לכלים שלנו, זה חיבור שלמעלה מהדעת".

ההדרכה הזו, מסתבר, לא תמיד מובנת מאליה: "יש תפיסה כזאת שזוגיות היא שכל אחד עושה את התפקיד שלו", יסכה אומרת. "התקשרה אלי פעם אישה ואמרה לי 'אני יודעת שהתפיסה שלכם מבוססת על חברות זוגית, רציתי לדעת אם זה מותר, אם יש לזה מקורות ביהדות'".

מצד שני, הדור שלנו ידוע בציפיות מוגזמות, "הוליוודיות".

יהונתן: "בסך הכול אנחנו בעד, אבל זה מתחלק – החלק הנורא הוא שכל־כך הרבה אנשים רואים כמודל מערכות יחסים שאינן שלהם, והן גם לא מציאותיות. החלק הנפלא הוא שזה מעורר אנשים לרצות לחיות תענוג זוגי, רומנטיות, חיים שיש בהם מעבר להישרדות. תורת הקבלה עוסקת ב'ייחודים', בשאלה התמידית של איך להתחבר, איך לחיות אורות בכלים, לאפשר לאהבה להתבטא בחיים, והדרך עוברת בגילוי לב ובמחוות רומנטיות ויצירתיות למיניהן".

ומעבר להעשרת העולם הזוגי, אתם גם מטפלים לכל דבר. מה קורה במפגש בין קבלה לפתולוגיה?

יסכה: "בטיפול אנחנו נפגשים כל הזמן עם תופעות קצה; התמודדות עם פורנוגרפיה, בגידות, משיכה לסאדו ועוד. תורת הסוד עוסקת דווקא במקום הנפשי, כשההלכה כשיח של אסור ומותר דומה לפעמים ליחס פתולוגי. התפיסה הטיפולית שלנו אומרת להקשיב לניצוץ שבתוהו הזה, לראות מה האדם באמת מבקש. הבעל שם טוב אומר 'אין רע יורד משמים'; אם אדם רוצה משהו, גם אם זה נראה מזערי וטיפשי או כמו פנטזיה לא לגיטימית, בשורש זה הכרחי לנפש שלו. אני כמובן לא אומרת שצריך לתת לגיטימציה לתופעות מזעזעות, אבל אצל דתיים דווקא בגלל שהמצפון הדתי כל כך חזק ובגלל שאין לגיטימציה בכלל, זה מתעצם פי כמה. כמובן שאין מקום לתופעה עצמה, אבל צריך להקשיב לשורש ולראות מה האדם באמת מבקש".

באחד ממקרי הקיצון האלו, רב שהיו עמו בקשר הפנה אליהם זוג שחווה שבר עמוק עד שהאישה הידרדרה לעולם הזנות. בעוד שני המטפלים נחשפו לאמת, האיש נותר עיוור לכך ועל האישה הוטל פסק הלכה שאסר עליה לספר לו את האמת. עבור יהונתן ויסכה השקר הנוכח בקליניקה היה בלתי נסבל.

יהונתן: "דיברנו עם הרב שלנו, הרב עמיר כץ, והייתה לנו קושיה גדולה על ההלכה הזאת. איזו זוגיות זו, של חיים בשקר? אמרתי לו, מה זה השטויות האלה, היא מזנה תחת בעלה, היא עם גברים אחרים בשבעה נקיים, ואז הולכת למקווה והיא מותרת לו? לא שחררתי עד שהתשובה שלו התיישבה לי על הלב. לא שככה צריך להיות, כי לא ככה צריך להיות, אבל למה זו ההלכה. הוא אמר שאנחנו בדרך הטיפולית שלנו עובדים על חיבור נשמתי, והזוגיות שלהם צריכה להתבסס על שלום בית, על כיבוי שרפות. זה סוג אחר של תיקון, והם באמת עברו למטפלים אחרים".

כנגד כל הסיכויים, לאחר זמן מה חזרו בני הזוג לטיפול עם הזוג שומר. "כנראה שהם מחפשים קצת יותר משלום בית, מחפשים איך להתחבר באמת", יסכה מסכמת.

a150504001705002

כופרת ומאמינה

אנחנו מתהלכים ארבעתנו בסמטאות צפת, בין מרכז "השראה" לבית הישן שבו גרו סבא וסבתא של יהונתן, וכיום משמש את הזוג לקליניקה. עם קפה חזק ועוגה אנחנו נאספים אל הגג, רק אור קלוש מאיר מעלינו, והמילים על אודות תורה ופנימיות, אמונה ואהבה, נפש וגוף, נישאות ברוח. מאיר ואני נזכרים בשיח הירושלמי, שעוסק תמידית בחברה, במעמד ההלכה מול הפמיניזם, במשחקי שליטה, כוח ומגדר, ומתנהל בעיקרו בפייסבוק ובכנסים לאור ניאון ורוגלך וכוסות נייר. קשה שלא לתהות – האם השיח הצפתי נאיבי מדי? אולי השיח הירושלמי מפוכח מדי? ואיך והאם ניתן לגשר בכלל בין שני העולמות, שקשורים כל כך ומפורדים כל כך?

תחושות התסכול והניתוק שיוצרות הלכות הטהרה והנידה מדוברות כיום יותר ויותר בציבור. אם פנימיות התורה, הקבלה והחסידות משמשות לריפוי ולהעשרת הזוגיות, מה מקומן של ההלכות?

יסכה: "אנחנו רואים את זה הפוך לחלוטין. הזוהר כותב על המצוות שהן 'עיטין דאורייתא' – עצות של התורה, וכך אנחנו מלמדים הלכות טהרת המשפחה לדתיים וחילונים, כעצות להתחדשות והעמקה זוגית. דרך הדיוקים של ההרחקות אנחנו לומדים הדרגתיות של מגע, לומדים מחז"ל שלאכול ביחד זה רומנטי ואינטימי. יש לימוד הלכתי שיכול לסתור את הנפש או את העולם הטיפולי, ואחד הדברים שעושים לנו שלום בין הכול זה תורת הסוד. אבל לנו באופן אישי יש אמונה שלמה לא רק בדברי התורה שבכתב אלא גם בדברי חכמים, ראשונים ואחרונים. אנחנו רואים בזה חכמה עמוקה, גם אם מבאסת לעיתים.

"שבעה נקיים זו דוגמה טובה – נשים רבות מתקשרות אליי מהמקווה ואומרות לי, לא דיברנו שבועיים, איך אני אבוא אליו הביתה? והן צודקות. ר' נחמן אומר שעיקר ההתרחקות היא כולה התקרבות. צריך לעשות עבודה של התקרבות, להשתמש באנרגיה, בחשק, כדי להיות בזוגיות בצורה אחרת".

ובכל זאת, אצל נשים רבות מבחינה הורמונלית החשק עולה בזמן של שבעה נקיים. זה לא מנותק מהגוף לדבר דווקא אז על קרבה נפשית?

יהונתן: "אני לא מתיימר לענות לגמרי על הנושא של שבעה נקיים שהוא עמוק ורחב, אבל אגיד שלתלות את מושג החשק של האישה במהפכים הורמונליים זה להתייחס אליה כמו לבעל חיים. החשק קשור באחוזון מסוים להורמונים, אבל בעיקר קשור לסביבה. ב־DSM כתוב שאישה מחפשת בעיקר את האינטימיות. אז אם פסיכולוגים הבינו את זה, אנחנו שמתעסקים ברוחניות חייבים להבין זאת. זה כמו שאנשים אומרים לא לעשות ברית מילה כי נפגעים המון תאי עצב ונפגע התענוג המיני. זה שטויות. יש מחקר גדול שאומר שעיקר התענוג של הגבר זה שהוא מצליח לשמח את האישה שאיתו. וזה לא מחקר שנעשה אצל יהודים דוסים אלא אצל סטודנטים גויים הכי הוללים שיש“.

יש היום גם קולות שקוראים לחזור לחיוב לדיני טהרה ונידה מהתורה ולוותר על גזרות חז"ל.

יסכה: "לכל מצווה יש כוונה רוחנית, נפשית ופיזית, גם לגזירה הכי רחוקה שחכמים גזרו. אפשר להדגים את זה דרך פרישת בתולין. בהתחלה הייתי מלמדת בהדרכת כלות שזוג פורש אחרי תשמיש ראשון כדי לבקש מה' שיהיה בתוך הקשר ברגע של שיא, לפנות לו מקום, להתחיל חיים עם נוכחות של ה'. זה חזק אבל לא מעודד.

"בשלב מאוחר יותר הבנתי את המשמעות העמוקה של הגזירה הזאת, דווקא דרך בעלי תשובה, שאין עליהם את החיוב לפרוש כשהכלה לא בתולה. קיבלתי טלפון מבעלת תשובה שהדרכתי, היא התקשרה אלי כמה ימים אחרי החתונה ובכתה: 'זה יותר גרוע מהחילוניות, חשבתי שהתחתנתי עם בן תורה אבל מאז החופה לא החלפנו מילה. אנחנו יוצאים לשבע ברכות וחוזרים למיטה, אני לא יכולה לסבול את זה'. וזו לא רק היא, מאז שמעתי את זה שוב ושוב מזוגות של בעלי תשובה. אז הבנתי את חשיבות הגזירה הזאת, שהיא באמת מאוד רחוקה מדיני דאורייתא".

חז"ל היו מודעים לצרכים הזוגיים והתחשבו בהם, או שאתם מפרשים אותם ככה?

יהונתן: "הן הגמרא והן ההלכה מדברות על פתיחות גדולה והתכווננות לחיבור מתוך רצון, תענוג ושמחה. על פי ההלכה כל מה שברצון שניהם, מכבד ומשמח את שניהם, מותר. האיסורים הם מינימליים. האווירה שנושבת בעולם הדתי היא אווירת 'כמי שכפאו שד' של רבי אליעזר, שזה בוודאי לא הוראה לרבים, ואפילו לא ברור בכלל מה זה אומר".

השיח הדתי ההלכתי היום לא תמיד נשמע ככה.

יסכה: "נכון. אנחנו לא מלמדים דתיות אלא יהדות. כשמדברים על צניעות, זוגיות טובה, אני אומרת – אל תתנו דוגמאות של דתיים, זה לא המדד. אנחנו רוצים ללמוד את השורש של הדברים. התפיסה הסגפנית היא לא יהודית בכלל, ולמרות זאת הפתולוגיה הכי נפוצה בקליניקה הדתית היא המצפון הדתי".

יש לכם גם ביקורת כלפי עולם התורה והפנימיות?

יסכה: "אני כפרנית וגם יש לי אמונה מאוד גדולה".

יהונתן: "כופרת זו לא המילה המדויקת, יסכה מורדת באופן שבו הדברים נעשים".

יסכה: "אני יכולה להגיד 'אין לי כוח לשבת הזאת, לאכול לישון לאכול לישון', כולי בסערה, לא יפה ולא מנומס, ויהונתן אומר 'יאללה, לא עושים שבת, בואי נחשוב רגע מה את כן רוצה'. כי באמת במקום שעולה שאלה יש הזדמנות לבחירה מחודשת. לדוגמה, המשבר של השבת הוליד בבית שלנו ארוחות מלאות משחקים, סדר אחר של תפילה וסעודה שמשאיר מקום לזמן זוגי ומשפחתי, לטיול ביער, לחברותות עם הילדים. גם הקושי בשבעה נקיים ואיתו האמונה שזה הדבר הכי נכון לחיבור שלנו מולידים יצירתיות עם האנרגיה הזוגית שמבקשת להתקרב.

"יש לי אמונה בתורת ה', אבל לא בטוח שהאופן שבו הדברים נעשים זה רצון ה'. לכן אין לי התנגשות עם ההלכה – ההלכה זה לא לאכול ולישון כל השבת ולא להיות בהרחקה נפשית בשבעה נקיים. כשחוזרים לשורש של הדברים תמיד יש גילוי של רצון ה'. ואז יש כפירה חדשה. הספק קיים אבל אמונת חכמים היא כלי חזק".

להתקשט במבט

אנחנו חיים בעולם מאוד פרוץ, ילדים נחשפים למיניות בגיל צעיר ללא תיווך נכון, מה גם שבאולפנות ובישיבות תיכוניות לרוב אין חינוך מיני. יכול להיות שלפנות לזוגות נשואים זה קצת מאוחר?

יסכה: "צריך לדעת שגם בעולם החילוני אין חינוך, רק דיבור של 'אם כבר מקיימים יחסים אז תמנעו'. יש לנו חברה שמסתובבת בנוער העובד והלומד ומלמדת בנות שמותר להן להגיד לא, היא אומרת שהחברה לא מאפשרת להן להגיד לא. אנחנו במודעות לזה, וגם העברתי סדנאות על מודעות נשית לנערות בתיכון".

זה לא מסובך כשמצופה מהן לא לבטא מיניות?

יסכה: "בטח שזו שאלה והתמודדות מורכבת. בסדנה לבנות י"א עשיתי כל מיני משחקי מגע, אז הן אמרו לי 'המורה, אנחנו סטרייטיות!'. הן התבלבלו, לא הבינו אם אני בעד או נגד מגע. אמרתי להן שאני רוצה שירגישו את העוצמה של המגע. אחרי שזה מתעורר אפשר לראות מה אנחנו עושות עם זה, איך אנחנו מכבדות את עצמנו. בארמית קושטא, להתקשט, זה אמת, ובזוהר זה מופיע בהקשר של מבט. אפשר להביע אמת פנימית דרך התקשטות, דרך מבט. הכי נורא זה החינוך לצניעות היום, המקום של אסור ואסור. הפחד מעוצמות הגוף הוא בעיה".

את סופו של הדאבל דייט הזה מביאה רק השעה המאוחרת, ואנחנו מתכוננים לעזוב את צפת, צפת של מטה ושל מעלה, עם תהייה אחת אחרונה – על העתיד.

יש היום מגמה של פתיחות, דיבור, העמקה באינטימיות ובזוגיות, שחברים בה מרכזים כמו יה"ל, "עבודה שבגוף", "כלים שלובים" שלכם ועוד. ומצד שני קיימת מגמה של הצנעה, הדחקה, ונראה שכל קצה מושך לכיוונו. מה יהיה לדעתכם בעוד עשר שנים? לאן אנחנו הולכים?

יהונתן: "המגמה של הדחקת הגוף היא מגמה עתיקה, אבל אני לא מסכים עם הראייה של הקיטוב עכשיו. בעיניי זה רק לבוש חיצוני. חרדים, חסידים, דתיים לאומיים, כולם מבינים שצריך ללמד מיניות ואינטימיות וזוגיות לטווח ארוך, בצורה שמכבדת את הגוף, הנפש, הרוח והנשמה. גם אם יש עדיין פחד, זה חוצה מגזרים. בעולם החרדי יש ספרות רבה שיוצאת, לא חותמים על הספרים אבל יש מודעות גדולה. הסמרטפונים והפורנוגרפיה הם סוג של מתנה. הם חולאים שמכריחים את המחנכים לעמוד מול המציאות – או שתעשו משהו בצורה מתוקנת או שזה ירסק את כל העולם שלכם. במקום כלשהו אני מרוצה מהרקע הדתי לאומי שלי כי אני מרגיש שגם בתחום הזה יש לחברה הזאת אומץ להיות חלוצה. המרכזים האלו הם חלק ממהפכה. והמהפכה בעיצומה".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' י"ב  אייר תשע"ה, 1.5.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-8 במאי 2015,ב-גיליון בהר תשע"ה - 926. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. יישר כחכם!

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: