"למה הם מחקו אותי?" | מאיר רוט

הרב שהסתנן למחנות המעצר בקפריסין ללמד תורה ובנה עולם יהודי בברזיל עמד בראש ישיבת "אור עציון" והנהיג אותה בדרך לא שגרתית עד שפוטר במפתיע. פגישה אחת ותיקון היסטורי

לפני שנים אחדות, כשהתארחנו אשתי ואני בבית מלון בירושלים, פגשנו קבוצת אורחים מברזיל. בדרך מקרה ניהלנו שיחה עם אחד מהם. תוך כדי שיחה נזכרתי ברב בנימיני, שעמד בראש הישיבה התיכונית "אור עציון" בשלוש שנותיה הראשונות, בעת שהייתי תלמיד ישיבה שם. זכרתי שהרב פעל בתחום החינוך היהודי בברזיל לפני שהגיע ל"אור עציון" וחזר לשליחותו לאחר פיטוריו מן הישיבה.

שאלנו את איש שיחנו על אודותיו, ומיד נצצו עיניו ואמר: "הרב בנימיני הוא האיש שבזכותו יש היום חיים יהודיים בברזיל! בין היתר הוא היה מורם ורבם של כחמישים רבנים המכהנים ברחבי ברזיל. אף אני אחד מאותם שעברו תחת ידו ואני רואה בו את רבי המובהק". האיש סיפר על מקצת ממפעלו של הרב בנימיני כשליח חב"ד בברזיל ובטון מתרונן הוסיף: "כולנו, כל אלה מברזיל הנמצאים כאן במלון, רואים את עצמנו כתלמידיו, ובעקבותיו נכנסנו לעולמם של חסידי חב"ד". שמחנו לשמוע שעודו עמנו ולפני שנפרדנו שאלנו למקום מגוריו של הרב בנימיני. "הוא גר בכפר חב"ד ואני בטוח שישמח להיפגש איתך, תלמידו לשעבר". בעצה אחת עם אשתי החלטנו לבקרו בביתו בקרוב.

הרב חיים הלוי בנימיני, שנולד בבודפשט בטבת תרפ"ג (1922), עבר לא מעט בחייו. בגיל צעיר כבר כיהן ברבנות ובמלחמת העולם השנייה גויס למחנות עבודה ואחר כך שרד בשואה, כשהוא מקיים מצוות מתוך מסירות נפש גדולה. עם עלייתו לארץ התיישב בקיבוץ יבנה, עסק בחקלאות, הצטרף להגנה, גורש לקפריסין ולימד שם תורה. הוא הספיק להקים מערכת של פעילות תורנית בשליחות הסוכנות בברזיל, לשוב ולהתגורר במשואות יצחק ולעמוד בראש הישיבה התיכונית במרכז שפירא. עם התקרבותו לחב"ד חיזק את קשריו עם הרבי מלובביץ' ובהמשך חזר לברזיל כשליחו.

ימים אחדים לאחר פגישה זו יצרתי קשר עם בית משפחת בנימיני, ולאחר שהצגתי את עצמי כתלמידו לשעבר מ"אור עציון" קבענו להיפגש. הרב היה כבר בסביבות גיל תשעים, אך גם חמישים השנים שעברו מאז עזב את הישיבה לא הפיגו את חיוניותו ואת מבטו החודר. למרות שהעליתי זיכרונות מאותם ימים – שאותם זכר בבהירות ואף הוסיף נופך משלו – לא זכר אותי. לא התפלאתי על כך, מאחר שעברו אלפי תלמידים תחת ידיו וודאי אין לצפות שיזכור את כולם.

ניסיתי להזכיר לו אירוע שהיה טראומתי עבורי. בשנת הלימודים הראשונה שלי בישיבה הוא הזמינני למשרדו, נזף בי על התנהגותי השובבה ואף איים בסילוקי מן הישיבה. הרב חייך ואמר שאינו זוכר את המקרה ולמיטב זיכרונו לא סולקו תלמידים מן הישיבה, כך שאינו יכול להתנצל על המקרה. שיחת הנוסטלגיה קלחה, והיה נראה שהוא נהנה מהעלאת זיכרונות. כאן הצטרפה אשת הרב לשיחה וסיפרה על המוסד לבנות שהיא ייסדה בברזיל ואף עמדה בראשו עד סגירתו.

בעודנו מתארחים בביתו ומשוחחים באווירה חמה תוך התרפקות על העבר, הפסיק לפתע הרב בנימיני את שטף השיחה, עשה אתנחתא קצרה ופניו הרצינו. "תגיד לי בבקשה, למה הם מחקו אותי?!". תחילה לא הבנתי על מה הוא מדבר וביקשתי הבהרה. "אני מתכוון לישיבת 'אור עציון'". חשתי את כאבו העמוק של הרב על מחיקת שמו מהמפעל שהוא הקים במו ידיו ושבו השקיע את כל כוחו ומרצו באותן שנים. בהמשך השיחה הוא חזר פעם נוספת על שאלתו בנימה של צער וטרוניה "למה הם מחקו אותי?!"

עם סילוקו מהישיבה נעלמה גם המגמה הריאלית שפתח. הרב חיים בנימיני באירוע פתיחת ישיבת 
אור עציון  מתוך הספר "ישיבה של מעלה ביערות בראזיל", הוצאת קה"ת

עם סילוקו מהישיבה נעלמה גם המגמה הריאלית שפתח. הרב חיים בנימיני באירוע פתיחת ישיבת 
אור עציון
מתוך הספר "ישיבה של מעלה ביערות בראזיל", הוצאת קה"ת

מדענים בפחונים

ישיבת "אור עציון" נוסדה בשנת תש"ך (1960). הגעתי לשם שנה לאחר מכן. באותה שנה עדיין היו בה תלמידים מועטים וחלק מתלמידי המחזור שלי צורפו לתלמידי המחזור הראשון. הרב בנימיני היה הרב־המחנך של הקבוצה שלנו. הוא הצטיין בהסבריו הבהירים שסייעו להבנת המסכת שנלמדה באותה שנה (בבא בתרא). בבית הספר היסודי לא למדנו גמרא כל עיקר, ולמזלי זכיתי בשנתי הראשונה בישיבה בפדגוג מעולה, שהיטיב לקרב לעולם המושגים שלי את מה שנראה במבט ראשון משונה ורחוק מעולמי.

בבית הרב נזכרתי בתנאים הקשים של אותן השנים. בית המדרש טרם נבנה, ובמקומו העמידו מבנה ארעי מפחים גליליים המולבשים על קורות עץ גולמיות ולא מהוקצעות. למעשה לא קראו למבנה זה "בית מדרש" אלא "פחון". ממש עם פתיחת השנה השלישית של הישיבה, אמר הרב בנימיני את הדברים הבאים: "כדי להגיע לחזקה נדרשות שלוש שנים תמימות, שעד אז המצב הוא ארעי. אי"ה נגיע בשנה הבאה לשנה רביעית, לשנת החזקה, שהיא מסמלת את הקביעות. כפי שאתם רואים בניין בית המדרש וכתות הלימוד הולך ומתקדם, ואי"ה הבנייה תסתיים תוך חודשים מספר ואז נוכל לשבת שם ישיבת קבע".

בשנה השלישית של הישיבה נפתחה מגמה ריאלית־פיזיקלית לתלמידים החל מכיתה י"א. באותם הימים הייתי תלמיד כיתה י', אך כבר נשאתי את עיניי לשנה הבאה מתוך תקווה שאוכל בהמשך להשתבץ במגמה הריאלית. פתיחתה של המגמה הייתה מהפך של ממש בישיבה מכמה בחינות. אזור שפיר נחשב אז לפריפריה ומורים ממרכז הארץ לא ששו להגיע אלינו. מסיבה זו יזם הרב מפגש עם קבוצה של מדענים דתיים בתחום הפיזיקה במכון ויצמן. הוא דיבר על לבם בדבר החשיבות של המגמה דווקא בישיבה כ"אור עציון". לבסוף הצליח הרב לשכנע את אחד החוקרים הבכירים לבוא ללמד פיזיקה בישיבה.

באותה עת עדיין לא נהגו רוב הישיבות התיכוניות, ואף לא כל התיכונים הדתיים, לחלק את התלמידים למגמות בכיתות הגבוהות של בית ספר התיכון. בנוסף לקשיים אלו חייבה הכנסת המגמות את הגדלת שעות לימודי החול. הרב בנימיני ביצע הרחבה זו על חשבון "סדר ערב" המוקדש ללימוד גמרא. קשה להעלות על הדעת פתרון כזה בעולם הישיבות התיכוניות של אותם ימים, שניסו להרחיב את שעות לימודי הקודש ככל יכולתן, לעתים גם על חשבון לימודי החול.

גם בדרכו החינוכית לא הלך הרב בנימיני בדרכים הסלולות של הישיבות התיכוניות, שהתבססו על מבנה היררכי של ראש ישיבה, ר"מים ומדריכי פנימיות. הוא ביטל את תפקידי המדריכים ובמקום זה העביר את האחריות לתלמידים עצמם. הוקמו מספר ועדות וביניהן ועדת משמעת שטיפלה בבעיות משמעת של התלמידים, כולל גם בתלונות של מורים כנגד תלמידים, וועדת פנים שטיפלה בתלונות של תלמידים שנגעו בעיקר לתחום האוכל, שהיה דל באותם ימים.

הצריף הראשון של ישיבת אור עציון במרכז שפירא, תש"כ מתוך הספר "לבנות ארץ" מאת אפרת קראוס, 
הוצאת בית אל

מתוך הספר "לבנות ארץ" מאת אפרת קראוס, 
הוצאת בית אל

מפעל חינוכי נעלם

בעת הצהרת הרב בנימיני על שנת "החזקה" לא העלינו על דעתנו עד כמה ארעי היה המצב באותה עת בישיבה. בשבועות שלפני פסח ניכרו אותות מצוקה בפניו של הרב בנימיני. החיוך וסבר הפנים שבו היה מקדים את התלמידים בכל מפגש נמחקו מעל פניו. שיחות ליל שישי שבין קבלת שבת לתפילת ערבית, שהיו מלאות פאתוס והחזיקו אותנו ערים למרות העייפות, נאמרו בנימה יבשה והתקצרו מאוד.

לקראת פסח של השנה השלישית לקיום הישיבה, בשנת תשכ"ג (1963), פוטר הרב בנימיני מעבודתו, ואת מקומו מילא הרב משה פירר, שהיה הר"מ שלי באותה שנה. הוא הגיע אלינו היישר מישיבת "כרם ביבנה", ישיבת ההסדר הראשונה. איתו למדנו עד סיום התיכון, והוא הרביץ בנו תורה בדרכו המיוחדת, הבלתי מתפשרת, החותרת להגיע לפירוש הנכון של הגמרא והתוספות.

החילופין הללו נראו לנו מוזרים ומפתיעים מכל בחינה שהיא. לא הבנו מה קרה. למה פוטר ראש הישיבה באמצע השנה? פיטורין אלו עמדו בסתירה למראה עינינו, כשהישיבה מתרחבת בחומר וברוח והכיתות הולכות וגדלות. התמיהה הלכה וגברה, אך איש לא מצא לנכון להסביר לנו, התלמידים, על מה ולמה היה נחוץ להפסיק את עבודתו של הרב בנימיני באמצע השנה.

עם סילוקו של הרב בנימיני מהישיבה נעלמו גם מפעליו החינוכיים ובראשם המגמה הריאלית. הישיבה חזרה לתוכנית הלימודים המקובלת ברשת ישיבות בני עקיבא. אך לא בדיוק. בתחילת השנה הרביעית לקיומה של הישיבה הגיע הרב דרוקמן עם צוות ר"מים חדש, שברובם היו תלמידיו של הרב צבי יהודה. באותה שנה בוטלו לימודי התיכון בפרק הזמן שמתחילת שנת הלימודים ועד היציאה לחופשה אחרי יום הכיפורים. התלמידים נדרשו לקום מוקדם מהרגיל כדי להגיע לתפילת סליחות שנערכה עוד בשעות החשכה שלפני הזריחה. מאליו מובן כי ההקשבה וההשתתפות בלימודים, שכללו כעת רק לימודי קודש, היו דלות ורופפות. תלמידים רדומים הורצו מדי פעם בפעם לשטוף במים את פניהם המנומנמים.

בית המדרש החדש, שעל בנייתו שקד הרב בנימיני במשך שלוש השנים הראשונות של הישיבה, הגיע לגמר בניינו. לחנוכת הבית הגיע הרב צבי יהודה קוק, שלפי השמועה לא נהג לצאת מחוץ לגבולות ירושלים עיר הקודש. המעבר מן ה"פחון", שבו התקיימו עד כה סדרי הבוקר והערב של לימוד בחברותא, מילא את לב כולם שמחה. טקס חנוכת בית המדרש החדש לווה בריקוד מרנין של תלמידי הישיבה, שביטאו בכך את שמחתם האמיתית על הרווחה והשיפור בתנאים.

הייתה זאת הופעתו האחרונה של הרב בנימיני במוסד שהקים. בפעם הזאת נשמע קולו לאחרונה באולם המרווח של בית המדרש, המעוטר בחלונות ענק שאפשרו לאור הטבעי לחדור במשך היום ולא היה עוד צורך להסתייע בנורות הניאון הגדולות שדלקו ב"פחון" יום ולילה.

הצלה מהוצאה להורג

עם סיום הפגישה, בצאתנו מביתו, הוא קרא לנו לשוב. ראיתי בידו ספר עב כרס שעל עטיפתו תמונת בתים הנטועים בתוך ג'ונגל. הוא הושיט לי את הספר ובו במקום כתב לי הקדשה חמה שהסתיימה "בידידות ובאהבה". לפני שנפרדנו הוא סיים את הביקור במילים: "בספר זה תוכל לקרוא גם את הפרק על 'אור עציון'" וחייך ככומס סוד. נפרדנו בלחיצת יד.

שם הספר שקיבלתי היה "ישיבה של מעלה ביערות ברזיל – סיפורה של ישיבת מחנה ישראל בפטרופוליס". מובן מאליו שקראתי בשקיקה לא רק את הפרק על "אור עציון", אלא גם את כל שאר פרקי הביוגרפיה המופלאה של האיש. הפרקים שריתקו אותי במיוחד היו קורותיו בזמן השואה. הוא תיאר מקרים של קיום מצוות מתוך מסירות נפש גדולה בגיהינום עלי אדמות. לקראת סוף המלחמה הוא היה יחד עם קבוצת יהודים גדולה שהגרמנים התכוננו להוציא להורג בירייה. ממש לפני לחיצת ההדק הופיע הטנק האמריקאי הראשון, וממנו הגיח חייל יהודי שצעק "ברוך מחיה המתים".

הרב בנימיני עלה לארץ עוד לפני קום המדינה. קראתי מתוך התרגשות את הפרק על הסתננותו לקפריסין במטרה ללמד תורה את פליטי השואה, דבר שנשלל מהם בשנות הרעה. כשנודע לו כי לא נשלחו מורי הוראה ליהדות למחנות העצורים בקפריסין, הוא החליט, על דעת עצמו, כי בשעה זו מקומו הראוי הוא לשהות עם אחיו המעפילים העצורים, במטרה ללמד תורה את פליטי השואה. כשהתקבל מידע על בואה של אוניית מעפילים הוא יצא לחוף שהיה מיועד להורדת המעפילים. עד מהרה מצא מישהו הדומה לו, והם החליפו ביניהם את התעודות והניירות. כך הגיע מרצון לקפריסין עם קבוצת המעפילים שגורשה מן הארץ ושהה שם כמדריך ומחנך עד הקמת המדינה.

לצד התכתבות ענפה מאוד עם הרבי מלובביץ', מסמכים ותמונות רבות, מצאתי בספר פרטים לא מעטים על החיים בארץ ישראל בשנות המדינה הראשונות. כמו כן תוארו בהרחבה אותן עשרות שנים של שליחות בברזיל, שבהן הרביץ תורה בחבל ארץ שהיה כשדה בור בעולם היהודי. גם זו הייתה דרך רצופת קשיים, בקרב קהילה רחוקה מתורה, שבה לא מעט שרידי שואה שפנו מדרך האמונה. ביוזמותיו, ובעזרת תלמידיו שאותם הסמיך לרבנות, נהפכה ארץ זו לגן פורח של יהדות שורשית.

חיפזון לפני פסח

הרבי מלובביץ' תמה על הפיטורין. מכתבו לראש המועצה האזורית שפיר

ב"ה, ג' ניסן התשכ"ג

ברוקלין, נ.י.

לכבוד מר משה שי' מושקוביץ

ראש מועצה אזורית שפיר

שלום וברכה!

הנני לאשר קבלת מכתבו מיום כ"ו באדר והקודמו, בו כותב על דבר התפטרות הרב בנימיני שליט"א.

מוכרחני לומר שהייתי מופתע ביותר מידיעה זו, בידעי מהצלחת הרב בנימיני במקום ובעיקר בעבודת החינוך על טהרת הקודש שם.

מובן שאיני יכול להביע חוות דעת מוחלטת בענין זה, מבלי לדעת כל הפרטים והשקפת כל הצדדים המעוניינים. אבל בכל אופן לא מובן לי לגמרי החיפזון שבדבר ועד שבאמצע שנת הלימודים וקרוב יותר לסופה מאשר לתחילתה סלקא דעתך להחלטה כזו, ולמותר להאריך בתוצאות הבלתי רצויות כלל לתלמידים ולמוסד חינוכי הבאות עקב חילוף מחנכים באמצע שנת הלימודים, וביתר שאת שיש כמה פעולות חינוכיות הקשורות בחודש ניסן ובהכנות לחג הפסח וכו' וכו'. ובודאי האריכות לדכוותי' אך למותר.

ובידעי התענינות כ' על פי מכתביו הקודמים בחינוך הכשר ובהתפתחותו, תקותי שיעיין עוד הפעם בכל הענין.

ולקראת חג הפסח, זמן חירותנו, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני שולח לו ולכל הנלוים אליו ברכת חג הפסח כשר ושמח וחירות אמתית, חירות מכל הענינים המבלבלים בעבודת ה' בשמחה ובטוב לבב.

 —–

באופן מכובד ומשותף

תגובתו של משה מושקוביץ (מושקו)

קראתי בעיון את המאמר בעניין ישיבת "אור עציון" ולהלן הערותיי:

ראשית, את ישיבת אור עציון ייסדתי אני במסגרת תפקידי כראש המועצה האזורית שפיר. הייתה זאת מהפכה, כאשר רשות מקומית מקימה ישיבה תיכונית ברוח ערכי תורה ועבודה, זאת כחלק משירותי המועצה ומפעליה.

אכן, הרב חיים בנימיני נקבע על ידינו כראש הישיבה. תפקיד שהוא מילא במסירות, בנאמנות ובכישרון כפי יכולתו. בסיום שנתיים לכהונתו התברר כי עקב פנייתו של הרב בנימיני לכיוון חסידות חב"ד דרכינו נפרדו. על כן סוכם באופן מכובד בישיבה משותפת, על דעת שני הצדדים, על סיום עבודתו של הרב בנימיני אצלנו.

 אכן פניתי לרב צבי יהודה קוק זצ"ל והוא המליץ בחום על הרב חיים דרוקמן שליט"א לראשות הישיבה והשאר היסטוריה.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ט אדר תשע"ה, 20.3.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-26 במרץ 2015, ב-גיליון ויקרא תשע"ה - 919 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: