התורה מסחררת | מיכאל אברהם

דיונים פילוסופיים, חישובים מתמטיים, יחסים מוזיקליים, בוטניקה ארכיאולוגית וצרות של בלונדינים מצטרפים לסוגיות הלכתיות ולמדניות בספר יוצא דופן על פרשות השבוע

קרן-זווית-275x400קרן זווית

מחשבות וחישובים לפרשות השבוע

נדב שנרב

הוצאת המחבר, תשע"ה, 448 עמ' (מופץ על ידי ספריית בית אל)

 

יש לי בשורה טובה לכל אלה שמיד כשהם שומעים על ספר לפרשיות השבוע הם מקבלים חום. אלה שנמאס להם לקרוא את הפלקטים השבועיים הטרחניים שטוחנים עד לזרא רעיונות עבשים ובנליים. אלה שאפילו הפוליטיקה והאידיאולוגיה ה"חינוכית" ששזורה בהם לא עושה להם את זה. סוף סוף יש אלטרנטיבה אינטליגנטית.

לפני כחודשיים יצא לאור ספרו של פרופ' נדב שנרב (גילוי נאות: ידידי הטוב), תלמיד חכם מובהק ואיש המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בר־אילן. תחושתי היא שהוא מביא עדנה לנושא הכאוב של לימוד פרשיות השבוע, ויחד עמן – לא פחות חשוב – לחזרות הש"ץ בתפילה בשבת. כבר כאן אקדים ואומר שאני לא מכיר עוד ספר על פרשיות השבוע שכתוב ברמה וברוחב כאלה, ובו בזמן עושה זאת באופן כה נגיש, חינני ומרתק, כמו הספר הזה.

כל פרשה זוכה בספר למאמר או שניים בנושא הלכתי או רעיוני שעולה בה, וכמעט תמיד מכמה זוויות שונות, ובצורה מאוד בלתי שגרתית. נושאי המאמרים הם בעיקר (אבל לא רק) הלכה ומטא הלכה, אך הטיפול בנושאים אלו נעשה בסיוען של דיסציפלינות מגוונות מאוד – פיסיקה, ביולוגיה, מתמטיקה, פילוסופיה, שיקולים לשוניים ואטימולוגיים, היסטוריה, ארכיאולוגיה ותחומים נוספים. הספר כתוב בצורה מרתקת ורהוטה (עם קצת סלנג) ושזור לכל ארכו באנקדוטות משעשעות, שמעבר לכך שהן מעלות חיוך הן גם ממחישות נקודות שונות בדיון.

"לשון המאזניים" פותרת את החידה בפרשת כי תשא צילום אילוסטרציה: דניאל דרייפוס, פלאש 90

"לשון המאזניים" פותרת את החידה בפרשת כי תשא
צילום אילוסטרציה: דניאל דרייפוס, פלאש 90

זהירות ערבים

התחלתי לקרוא בספר בפרשת בא. במאמר זה אנחנו עורכים היכרות עם הלוח העברי ועם העקרונות האסטרונומיים שביסודו. המחבר מספר, בין היתר, על תקופת לימודיו בבני ברק (שגם עבדכם הנאמן היה שותף חלקי לה, ואפילו תרם להרס חלקה השני), ובה הוא רואה על לוח המודעות את הקריאה המזעזעת כל לב: "זהירות ערבים!".

אל חשש, לא מדובר בהסתערות טרוריסטים צפויה על בני ברק, אלא באזהרה מפני ערבי זמר, ערבי שירה, ערבי סרטים (על נפלאות הבריאה כמובן), ערבי משחקים וכדומה. "המעוררים" (=אברכי כולל משועממים שנמאס להם ללמוד ומינו עצמם אחראים על רמתו הרוחנית של היקום), שנמצאים במרדף מתמיד ובלתי נלאה אחרי סוגי הערבים שונים (כמו אחרי כל דבר שעשוי להיות מעניין ומהנה), החליטו להיות מקוריים. במקום להתריע על כל סוג ערב לחוד, הם מתריעים על כולם יחד: "זהירות ערבים!". עכשיו הכול ברור.

למען הסר ספק, זוהי רק אנקדוטה של כמה משפטים שמשמשת פתיח להצגת המושג "ניטל" (ערב חג המולד, שבו גם אנשים רגילים לא לומדים תורה, ולא רק המעוררים שמחמירים בזה כל השנה). מתברר שערב הניטל "נחוג" בחלק מקהילות ישראל לפי חשבון שאצל בני דודינו הנוצרים כבר מזמן פג תוקפו (ב־6 בינואר). אחרי הסבר כיצד נעים לוחות השנה של הנוצרים ושלנו עם הזמן (בגלל אורתודוקסיות – יהודית או נוצרית), עובר הדיון לקביעת השנים המעוברות במחזור השנים (גו"ח אדז"ט) לפי הצעה מקורית מאוד שמבוססת על הבנת כמה יסודות בהרמוניה וקביעת הצלילים במוזיקה. על הדרך אנחנו לומדים שיעור מרתק באקוסטיקה וביחסים בין צלילים, בתפיסות פיתגוראיות ועוד ועוד.

המאמר הבא, לפרשת בשלח, עוסק בתפיסות של הניסים, וביחסן לתפיסות מדעיות. אחרי דיון על "מכסחי הניסים – מאריסטו ועד הרמב"ם", הוא עובר לתפיסות פילוסופיות אנליטיות שמאפיינות את החשיבה המדעית המודרנית (מגליליי) ואת הלמדנות הבריסקאית. בשתיהן מעמידים במוקד הדיון את העקביות, ופחות את התכנים עצמם. זהו המיתוס הבריסקאי הידוע, שלפיו הלומד אמור לשאול רק "מה?" ולא "למה?". המאמר מסתיים בדיון על תשובה מרתקת של רבי משה פיינשטיין שעוסקת בדיאגנוזה של מחלות נפש, ושם קובע הרב פיינשטיין שאדם עקבי לא נחשב מבחינה הלכתית כשוטה. ומי יוצא נגדו? לא אחר מאשר הרב י"ד סולובייצ'יק, סמל הבריסקאיות.

חוק להמתת נשים

המאמר לפרשת יתרו משמש מצע לדיון מרתק בסוגיות הגרות מאז ועד היום. המחבר מציע גם פתרון מקורי לבעיית הגרות בדורנו דרך הצגת סוגיה עלומה של גרות על ידי שחרור עבדים כנעניים.

פרשת משפטים נפתחת באנקדוטה על פליאה אלבק, ראשת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, שעוררה בזמנו סערה בדיון הציבורי בטענה שאין לפצות בעל של אישה שנהרגה בשוגג מאש חיילי צה"ל, בגלל שהתובע רק הרוויח ממות אשתו. הרי הוא כבר לא צריך לפרנס אותה. מכאן יוצא המחבר לדון בשאלה שבעולם הלמדני מכונה "יש דמים לבן חורין", כלומר האם יש חיוב פיצוי על חיים, או איך מודדים את ערכם של החיים.

בתוך הדיון אנחנו עורכים היכרות עם הפדרציה של סינט קיטס ונוויס, שני איים ליד פוארטו ריקו שבהם חיים כ־50,000 איש (וכמובן בהערת השוליים לא נחסך מאיתנו המידע שיש בסינט קיטס תנועה בדלנית הפועלת להיפרדות מנוויס), וזהו המקום היחיד בעולם שבו החוק מתיר להוציא להורג אישה הרה. אחרי הדיון ההלכתי בשאלת המתת נשים הרות, הדיון עובר במעבר חלק לשאלת ההפלות בהלכה וחיי העוברים.

בפרשת תרומה נערך דיון על מידת האמה המקראית לאור חישוב של המשקל והנפח של האדנים במשכן. התוצאה לא חד משמעית, אך במהלך הדיון אנחנו מתוודעים למידות ההלכתיות, למושגים כמו משקל סגולי, ואפילו לבוטניקה ארכיאולוגית.

בפרשת כי תשא נפתרה לי חידה שליוותה אותי הרבה שנים (איני זוכר אם שיתפתי בה גם את נדב), כיצד בכלל אפשר "להכריע טפח" במאזניים (בהלכות מכירה נקבע שהמוכר צריך לוודא שהכף עם הסחורה כבדה יותר מהכף עם המשקלות), שהרי הכף הכבדה יותר לא נעצרת בגובה מסוים. המחבר מסביר שבאמצע המאזניים יש לשון (לשון מאזניים) שמסדרת את כל העניין, והוא אף מחשב את הזווית כפונקציה של המשקלים השונים המעורבים בעניין. כמובן המשך הדיון מוקדש למקור הביטוי "לשון מאזניים", טיקלא או מתקלא, ומשמעותו, בעיקר בתחום הקבלה.

אין צבע חום

כל אלו הן רק דוגמאות של פרשיות השבועות האחרונים. מעבר להן יש בספר טענה שאין דבר כזה צבע חום (ראה פרשת תזריע, כולל דיון על צרות של יהודים בלונדינים, בעיית ארבעת הצבעים במתמטיקה, זיהוי כתמים בהלכות נידה, ועל הפיסיקה, הפיסיולוגיה והפסיכולוגיה של הצבעים שאנחנו רואים), והמשך בפרשת מצורע על ההיסטוריה של עיוורון הצבעים והשלכותיו ההלכתיות המרתקות. יש בספר גם דיון על קביעת חום שהיד סולדת בו בהלכות שבת ותערובות ("הרבי מצלזיוס: על הטמפרטורה של יהודים, גויים וברווזים", פרשת שמיני), על ערכי מטבעות וכלכלה מודרנית ועתיקה ("כמה זה סלע צמוד למדד?", פרשת במדבר), על דנ"א ועצים גניאולוגיים של אתרוגים, ממזרים ועופות (המאמר לסוכות), הפרדת הקהילות בגרמניה (כולל כל האינטריגות, על קיסרים ורבנים, פרשת וזאת הברכה) ועוד ועוד.

עד כמה שקשה להאמין, מה שהובא כאן הוא מדגם מקרי לחלוטין (ואף לא בחרתי בדברים המרתקים ביותר). יש בספר הרבה הרבה מעבר למה שתואר כאן. מאגר ממש מסחרר של מידע מרתק ומגוון, ודיון רב־תחומי מודרני ועדכני להפליא בשאלות עתיקות וחדשות. הספר משתמש בסלנג, ואולי יהיו כאלה שהדבר יפריע להם, אבל בעיניי זה חינני וממש לא מפריע. לעומת זאת, חסר לי מאוד מפתח מושגים ועניינים. דווקא בגלל המאגר העצום של המידע שמופיע בו, והקשר המאוד אסוציאטיבי לנושא המאמר, יהיה קשה מאוד לקורא לאתר מושג שקרא עליו. זו כנראה אחת המגבלות של ספר שיוצא לאור בהוצאת המחבר.

נדב שנרב עושה לפרשיות השבוע משהו שככל הידוע לי אף אחד אחר עוד לא עשה להן. התורה שמונחת ב"קרן זווית" היא רלוונטית מתמיד, וכמאמר חז"ל – אני ממליץ בחום לכל אחד לבוא וליטול.

עד עתה הספר הופץ רק אצל המחבר, וללא כל פרסום נמכרה כל המהדורה הראשונה. כעת יצאה מהדורה שנייה והיא כבר מופצת על ידי ספריית בית אל ומגיעה גם לחנויות.

ד"ר מיכאל אברהם הוא ר"מ במכון הגבוה לתורה באונ' בר־אילן

הרב  פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ט אדר תשע"ה, 20.3.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-26 במרץ 2015, ב-גיליון ויקרא תשע"ה - 919, יהדות ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 6 תגובות.

  1. קניתי את הספר מיד ראשונה (40 ש"ח,עבור כ- 450 עמ' בכריכה קשה – שווה!) אבל גם אחרי שקראתי את החלקים ששוחררו לציבור + הביקורות, לא תיארתי לעצמי שהספר יהיה כ"כ טוב.
    השבוע יצא לי להיות במשמרת איזה לילה, וקראתי חצי ממנו כמעט בנשימה עצורה – מרתק, שנון, מחכים, כתוב טו-אוב (במובן הלא-אקדמי של המילה) ומעורר אלפי מחשבות שונות ומשונות.

    העיקרית שבהן היא משהו שהייתי מגדיר כ"קריסת ההלכה אל תוך עצמה" – מסתבר וישנם לא מעט "איזורים אפלים" שמהווים את הבסיס להרבה הלכות, שכאשר יורדים לעומקם מגלים ש… הם די רעועים, כיוון שההלכה\המסורת סותרות את עצמן או לפחות אינן קוהורנטיות, ולמעשה כל העולם הלוגי-כביכול של ההלכה הוא די פיקטיבי (להגנת המסורת ייאמר מייד שגם הפרדוקסים של זנון או של יוּם מצביעים לכאורה על כך שלמעשה כל המדע כביכול הוא נרטיב, אבל לא "אמת").
    וכל זה ללא מילה על ביקורת המקרא…

  2. גם אני רכשתי את הספר וקראתי כבר את רובו

    אכן מרתק ומאיר עיניים ולא שיגרתי בהחלט יופי של ספר

    מתוך עשרות נושאים מעניינים שנמצאים בו תפסו אותי מאוד הדברים שנכתבו על ר' נתן אדלר זצ"ל רבו של החת"ם סופר שהיה אחד מהייחודיים שברבני אשכנז והיה מרתק לקרוא איך קהילת פרנקפורט דמיין הכל כך "יקית" התייחסה לכך שהקים מניין בנוסח ספרד

    כגבאי בבית כנסת אני רואה איך לא רק בפפד"מ של המאה ה18 למניינם יש את פולמוסי הנוסח גם בבית הכנסת שלי פרצה מהומה על שבניגוד לנהוג שם אחד החזנים במוסף בשבת לא אמר "ברכו" לפני עלינו

    ממש בימים ההם בזמן הזה(-:

  3. ספר מעניין ומקורי. תודה רבה.

  4. בכל הנוגע לבעיות של ניגוד לכאורה בין הלכה למציאות, כבר קדם לפרופ' שנרב והרחיב את הדיבור הרב פרופ' נריה גוטל, ראש מכללת 'אורות ישראל', שריכז את הדיונים הרבים בסוגיות אלה בספרות הפוסקים, בספרו 'השתנות הטבעים בהלכה.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: